הבועה שלי – 911/12/1998 23:58–הימים עוברים ביעף, ואני? אני רק כאילו כאן.עובדת, מבצעת את כל המטלות, מדברת, מסתכלת, מגיבה, שומעת, חושבת ורואה…אבל בעיקר שותקת. שקט עמוק כזה, כאילו שלווה. אף אחד לא רואה מה מסתתר בתוך עיניי. רק ש` באה ורואה הכל. לפעמים אני חושבת שדרך העצב שלה, אני מנסה להרגיש משהו. היא באה ומצחיקההמשך לקרוא ""הבועה שלי – 9" מאת מיכל אור"
מהמגירה לדיסק 