מוקדש לגברברי העולם הפחדנים באשר הם. לאנשים החיים בעולם אחר אלו האוהבים לשנוא ושונאים לאהוב. כשהתעוררתי בבוקר החלטתי למצוא את העולם אחר. עצרתי נשמתי ככל שיכלתי, עד כי פני הכחילו. המשכתי בכל הכח עד אשר החלתי לרחף. בגובה מסויים פשוט שיחררתי אחיזה וצנחתי מטה בתנופה. עצמתי עיניים. אני שונאת לשנוא אותך, אבל נאלצת. לא יעזרו פיטפוטי סרק. לא יעזרו אימרות כזב. אני רוצה לשמוע שנסעת לארץ אחרת, שעברת עולם, קפצת מעל רף אחד יותר מידי ולא יכלת לחזור. אני רוצה שלא תוכל לחזור גם אם תרצה. אני רוצה לשנוא אותך מבלי להצבט על כך. הייתי שמחה להבין את המשחק הגורלי גועלי הזה שלך. לירוק אל בין עינך, על סביבתך, על אי-זמינותך. כשטוב לילד הוא אמור לגדול. לא לחדור לתוכו. טיפת חזון מתוח, שנינות מיימית, נעימות חלומית, יופי מעוגל לעיני הרוצה לראות בלבד. הכל שווה כלום. אין מה לעשות. האפסיות גורמת לתחושה פיזית חזקה מאוד של בחילה. בחילה זועקת הקאת הנשמה, חילוץ מיצי קיבה דוחים, ניקוי, הפשטת הרעלים. כשחושבים על זה, בסירחון יש משהו מרגיע, בנפילה היה משהו נעים (אני מקווה שיבחרו תמונה נהדרת לעיתון), בחלום אתה הרבה יותר רך. במציאות גם הסקס לא היה משהו. כשאוהבים אין סימפטיה, אין אסטטיקה, רק ליכלוך. אטמתי עצמי בדבק מהיר אך זול. זול מידי, מאלו שנראים ממש יציבים לשניה אחת, ואז מפוררים, שורפים, צורבים כל הנוגע בהם. NEVER SAY NEVER אמר החזרזיר הטיפש לקוף המאולף ומעולף למחצה ונשבע לאדוניו שזה לא יקרה שנית. הנר נכבה ואין חשמל, צג המחשב שולח ניצוצות טיגון קלים תחת הלב. זרקתי את האבן חזק מאוד – הפעם כיוונתי.פגעתי.הגומי הקשיח התגמש והחזירה לעומתי מדוייקת לחלוטין. אומרים שהיה טוב, ושיהיה נהדר. קירצפתי לב קטן בצלחתי ונגסתי רק בשוליו.
–
יקירת פורום זאת מצאה בית חלקי בנענע ונעלמו עקבותיה מאז
תהנו
מבקר הביקורים
מר פ. לצן
מהמגירה לדיסק 