ספטמבר 1998 ערה"ש.
השנה שלי
השנה שלי היא שנת האינטרנט – לפני כתשעה חודשים התחברתי.
השנה שלי היא שנת הגלישה – מעולם לא גלשתי, לא ראיתי אתר, לא תארתי לעצמי, לא ידעתי… לא דמיינתי את העולם, את העולמות שאגלה ברשת ובתוכי.
השנה שלי היא שנת הפורומים של IOL – התחלתי בפורום שקט וסולידי: קראתי, למדתי, העזתי, הגבתי, שאלתי, עניתי, הכרתי.
השנה שלי היא שנת ה icq – הפרח הירוק התיישב במגשי, רשימת החברים גדלה מידי יום. למדתי להקשיב, למדתי לדבר, למדתי לבטא מחשבות ורגשות בתמצית, בזריזות. למדתי…
השנה שלי היא שנת הכינויים – מעולם לא כתבתי בשם אחר, תחת זהות שאולה…
בתחילה חשבתי שהתועלת היא באנונימיות, בחופש הפעולה והביטוי. אחר כך הבנתי את העוצמה.
חשתי את מה שהכינויים הוציאו ממני, את מגוון הטעמים, את שלל הצבעים, את הזרימה העדינה שלעיתים אף הרגשתי פיסית.
את ההתרגשות, את המילים שאצבעותי הלהוטות הקלידו, את כף ידי האוחזת בעכבר ולא יכולה להתנתק….
השנה שלי היא שנת הכתיבה – לאחר שנים רבות שסגרתי דברים, עמוק במגירה האישית שלי לטובת כתיבה מדעית, וחשבתי שאני מסופקת.
חשבתי שאני מאושרת כך, שאני לא זקוקה למשהו אחר, ואז… התחלתי לכתוב.
כתבתי ללא יכולת לעצור. לפעמים ניסיתי להבין, לעיתים פשוט ישבתי מול המסך ובכיתי.
הבנתי שאני זקוקה לזה, כעסתי, ביקשתי מהדמויות שיניחו לי, התחננתי…
ראיתי את הצבעים היפים, הרכים, העזים של תחילת הבוקר. הבטתי על המסך ובכיתי.
השנה שלי היא שנת פורום המגירה – מה כבר יש לומר על כך?
אחרי היסוסים רבים הסכמתי לקחת על עצמי את ניהול פורום המגירה.
מה יש לומר על כך? שאמנה את חברי הפורום?
בצורה מוזרה אני אפילו אוהבת אתכם – כן, אפילו את תמנון (או תמנוני כפי שאני מכנה אותו. בחיבה?). שאמנה אתכם?
* הזבוב – מעריכה אותך על ההשקעה, מעבר לכתיבה האישית שלך שאוהבת.
איך כתבת? אתה רוצה לאלץ את הקורא לבחון מחדש את המילים, את השפה – יופי!
* דיוניסוס – החדות, ההתבוננות, ההבנה שלך…
* אודין – "הטירוף" וההזיות שאתה מעביר… אוףףף, אתה כמעט מצליח לגעת עד הסוף.
* ילד מזדקן (Ahoy) – תודה על האטיודים החותכים. המסתירים יותר ממה שהם מגלים…
תודה על ביקורות מושקעות ומפורטות. תודה על כל השאר, על הזמן שהשקעת… ותן לנו לקרוא עוד.
* סמדר – את מפתיעה, הזרימה של כתיבתך נעימה לי מאוד.
* משה והרפורמים – תודה על המיץ (ועוד דברים שכתבתם) שעזר בשעות קשות (והיו כאלו).
* חתול תעלול – אתה שובב גדול. מה יהיה עם התעלולים שלך? מה אתה מנסה לעולל?
* מגי – לאן נעלמת? הצלחת לעורר כאן תגובות (לא תמיד נעימות).
* גורדון – אהבתי את הכתיבה שלך. מזמן לא ראינו משהו!
* תמנון – נו, שוין. תמשיך בבקשה. ואם בא לך לקלל משהו – שים את שמי במקום שמו. לא אמחק, מבטיחה.
* ציפי – אני שמחה שחזרת לפורום.
* שלום – איך לומר זאת? – You have a one track mind.
* מיקי – חשבתי שכבר שכחתי… עד שבאת וכתבת את הדברים שנגעו בי – תודה. איפה את? כתבי שוב.
אזכיר גם את כל אלו שלא מניתי, אלו שפירסמו שיר, סיפור, תגובה. אני בטוחה שהמילים שלכם נגעו באנשים, אני מקווה שהם נגעו בכם. (הדוד סמי, דילדוליטל, החתול צ`שייר…. ועוד הרבה) ובל נשכח את כל הכינויים השונים – לפעמים נדמה לי שיש פחות מעשרה אנשים בפורום.
השנה שלי מסתיימת ומתחילה בפרשת דרכים – בפרשת דרכים אישית שלי.
תחושות ורגשות שלא ידעתי, שלא הכרתי, שלא תארתי לעצמי. שבירת כל הכלים, כל הכללים, הסחפות….
ומול כל אלו מסגרת ואנשים שאני מאוד אוהבת, שאוהבים אותי, שתלויים בי, שחיי שזורים בחייהם עד לפרט האחרון.
ומול כל אלו, בפרשת הדרכים שלי, אני רועדת וכל גופי אומר פליאה.
כי געגועים אינם רק למוכר ולידוע.
געגועי הם לחלום, להזיה, לידיעה… והחלום הזה נוגע בי חזק כל כך.
כתבתי רק חלקיק ממה שאני מרגישה ובקושי רב.
רציתי שתדעו, ולו ברמז – מה היתה השנה הזאת עבורי.
רציתי שתדעו עד כמה האינטרנט, הפורומים, פורום המגירה, החברים מהרשת, הכותבים השונים – עד כמה נגעתם בי.
רציתי לומר תודה לכלי הזה (למי?) שאילץ אותי, שעזר לי לגעת בתוכי.
תודה מיוחדת שלוחה לריקי גוברין – על התמיכה, על ההקשבה, על העזרה, על הכל…
השנה שלי…
שנה טובה ומאושרת לכולם,
מיכל אור.
ולאחריה ניהלו את הפורום ריקי, ואורי ב. , ומישל מקסב ועוד
תודה לכל מנהלי הפורום
מבקר הביקורים
מר פ. לצן
מהמגירה לדיסק 