"כף רגלי לא תדרוך עוד בגוש החרא הזה לעולם" – מאת דיקטטורה בפורום

הודעת הפרישה של דיקטי לאחר המחיקה הגדולה

מאת: דיקטטורה בפורום

תאריך: 25/7/2001 שעה: 00:11

כף רגלי לא תדרוך עוד בגוש החרא הזה לעולםעכשיו, אחרי שסופית השמידו את הארכיון, אפשר רק להצטער על זה שלא ממש עשינו שום דבר למנוע את הזילות, ואין מילה אחרת למעשה הנפשע של וואלה מלבד זילות, זילות התרבות, זילות לפי תזואורוס של השפה העברית:- בוז, ביזוי, בזיון, ביטול, גנאי, הקלה בכבוד, התעלמות, זלזול, חוסר נימוס, חרפה, לגלוג, פחיתות כבוד, רשלנות- זאת ההתייחסות של וואלה, פורטל דיגיטלי שמתיימר להתעסק בין היתר בנושאים שעניינם תרבות. מחיקת הארכיון, ואני אתייחס כרגע רק לארכיון הפורום הזה וכבודם של שאר הפורומים במקומם מונח, מחיקת הארכיון כאמור היא מעשה נבלה שירדוף את וואלה עוד הרבה שנים, אלפי יצירות אם לא עשרות אלפי יצירות של מילים, נכון שחלקן גרפומניה ותו לא, חלקן הודעות מקקיות, חלקן הודעות ל"ת, אבל גם לאלה יש ערך תרבותי שאינו נמדד בכסף, ערך לא רק תרבותי כי אם היסטורי, תנועה ענקית של אנשים שהמשיכו להאמין בכוחה של המילה הכתובה הרבה אחרי שזו נידחקה מחוד החנית של התרבות. פאקינג אלפי יצירות כתובות שחלקן היו מהמרגשות שקראתי, וקראתי די הרבה בחיים, ואם מישהו חושב עכשיו, מה הוא מזיין ת’מוח, כולה פורום של מקקים זייני שכל, תרשו לי להגיד לאותו אחד שהיו כאן דברים טובים, משובחים, יפים, מרגשים. וואללה מחקה כל אפשרות לחקור את הנושא הזה, ופעם מישהו היה ניגש אל ערימות החומר הזה, מאגד אותו, חוקר, מעלה אותו. אני מדבר על פאקינג ערך היסטורי שהיו לדברים האלה. אני מדבר על עשרות ארכיונים שנמחקו, אבל במיוחד זה כואב בפורום הזה, שערכו התרבותי רב והוא חשוב.

אז אוקיי, נימה אישית, אבל על הזין שלי.

וואללה הם כלבים.

מישהי אמרה היום: כריש על דולפין, זה הרבה יותר מזה, זה כריש מכונם וחולה כלבת על דולפין יפייפה ונדיר.

אמרו פעם שבמקום בו שורפים ספרים ישרפו בני אדם, מישהו יכול להגיד לי בבקשה, מה השוני בין לשרוף מילים כתובות בדף לבין שריפת מילים דיגיטליות?


הנאצים, היו האחרונים כמדומני ששרפו מילים. כן, יחי ההבדל הקטן.


ועכשיו זה כל כך ברור שמה שוואלה עשתה היה לא כדי לבלוע את יואל ובכך לזכות בכמות העצומה של שורצי הקהילות שלהם, אם זאת הייתה הסיבה הם היו משאירים את הפורמט, הם היו מקשיבים למה שיש לאנשים להגיד, הם לא היו משמידים ארכיונים, הם יודעים יפה מאוד שכל פליטי יואל התפזרו למקומות אחרים, וזה בסדר מבחינתם, שילכו מאתיים לתפוז, מאה לאורט, חמש מאות לנענע, חמשת אלפים לעזאזל. על הזין שלהם. איף יו כנט ביט דם, קיל דם, זה כל העניין, בוא נהרוג את יואל, לא לא, אין לנו זמן להתעסק איתם, בוא פשוט נחסל אותם.

אז זהו, גול עצמי, סוף גנב לתלייה בלה בלה, והסוף יגיע.


ביי

אחת הפעמים הבודדות שמצאתי את עצמי מסכים עם האיש המייגע הזה

תהנו

מבקר הביקורים

מר פ. לצן