"אולפני אביגדור מציג:" מאת המעורער מהר אדר (ליד ירושלים)

אני יעשה לכם בהתחלה דולפינות קופצות, בהילוך איטי, זה אחרי הקטע
של במבי, ובכותרות זה שכתוב בס"ד בהתחלה, זה לא אומר
שאני לא מקבל צ'קים בשבת. איפכא. אחר כך, קצת גלי-ים רוגעים
השמש זה בסוף, עוד לא, ואופס בדיסולב לדשא של האולם אירועים, הדגלים
מתנוססים ברוח המבדירה, דקל שפל צמרת זקופה ומוזיקה של פאנטום
האופרה, עוד לא רחשי הקהל כי זה באלאגן מדי בשביל האוזניים, והאורחים
עוד לא הצטופפו מספיק.

זה עוד לא גיל שעושים הגדלות מהתמונות של הילד, למה שכולם ככה דומים
בגיל הזה, עם הקרחת והרוק על הסנטר. הנה למשל שמה התמונה הגדולה
של הבת שלי זה שהיתה בת ארבע היום היא בת עשרים וארבע. כבר לא
פולטת.

זה האפקט הזה זה בכוונה, להראות גם את הסבתא וגם את הקהל ביחד, שמאזינים בהקשבה פחות או יותר, אם אתם זוכרים כבר אז המלצרית הרוסיה,
התחילה להתפשט על הבאר משקאות חריפים תוצרת הארץ, עם כל הדם
של הוורידים על הפרקט, מה לעשות מסכנה, גם שתתה וגם שתתה,
זה באמת מזל נאחס במסיבה כזאת חשובה של בן בכור, אבל גם היא
בנאדם והכי חשוב שבא המגן דוד מהר.

את התמונה ששלחתי לעיתון, תקבלו על חשבוני, מתנה.
לא מחייב אותכם עליה וגם זאת זה רק למזכרת אם אתם רוצים,
זה ממש תמונה אומנותית שמראה את האנשים כמו שהם,
עם כל הרוע וההעמדת פנים והאיפור, אבל בתוך כל אלה רואים טוב-טוב
את סימני האהבה שלה, בתוך טיפות הזרע על הפנים,
בקומפוזיציה עם האשך, שחתכה למלצר האתיופי, החבר שלה,
עם הסכין של העוגת קינוח שאחר כך ניסתה אותה על עצמה.

ברית זה ברית, מה לעשות, נו, זה בצחוק, בחייכם, אז פחות שרמוטה
וכושי סמבו, רבע שעה הפסקה באירוע, וחזרה לעסקים כרגיל.
תחייכו יפה, נו, נשיקה לקטן, אבאל'ה, לחייך, אמאל'ה למצלמה. שיז.
שיז אני אומר לכם. אין לי כח לעשות השלמות בסטודיו פעם רביעית.

אני לא אשם שכל אירוע שלכם נגמר עם סצינה פלילית, עם משטרות
ובתי חולים, אתם צריכים להבין אותי גם. אני צריך להתפרנס.
נכון שסיכמנו על מאה תמונות אבל לא דיברנו על מאה אירועים.

אני פשוט הייתי מדי טוב אתכם כבר בחתונה, שהסכמתי
לשמור על החוזה שלנו אפילו שהפיצוץ זה היה כוח עליון
והסבא בכלל נראה לי מת כבר בהתחלה.
בבקשה. תחייכו יפה ונלך כולנו הביתה. שיז.
נו, שיז, מה כל כך קשה כאן?