שמתי לב
4/9/1998 3:13
הזבוב תובע את כבוד חברי הפורום
hazvuv@walla.co.il
–
לכך שבהודעה שלמעלה (זאת המתחלפת)
בד"כ, כלומר תמיד, שם הכותב הוא תמנון או ציפי, לא שיש לי משהו נגדם, להפך
אפילו,
רק שכל העסק מדיף ריח של פרובוקציה זולה משהו. בפורומים אחרים (קפטן
אינטרנט לדוגמא) ההודעות הן של כותבים שונים מה שיוצר רושם שהמקום פורח ומעניין,
ואילו אצלנו?
SEX SEX SEX, THAT'S ALL YOU KIDS THINK ABOUT THIS DAYS
יש פה עוד כותבים, חלקם אפילו טובים, מה
בלי פרובוקציות אין פרסום?
אולי כדאי יהיה לקרוא לONE או
לJPGMAN מאקטואליה
(דתיים חילונים) שיעשו קצת שמות פה.
בעצם עדיף שלא, במחשבה שניה זאת אומרת.
או שלא?
גורנישט
–
זבוב יקר – אל דאגה
4/9/1998 3:39
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
כרגע מדובר בניסוי בלבד (העריכה נעשתה
ע"י הנהלת IOL). בימים הקרובים כל מנהל פורום יקבל את
העריכה לידיו.
ימים יגידו…
–
תמיד אלו בעלי המניות 🙂
4/9/1998 3:40
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
שוקן האלה, רק כסף זורם להם בראש.
–
(-:
4/9/1998 3:49
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן(
–
דווקא אנחנו אוהבים את מה
ששמו.
4/9/1998 12:27
משה
והרפורמים
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
לדעתנו
זה מעיד במדויק
על מה קורה פה.
זבוב,
אתה
יודע איך אנו
נוהגים לומר
שתה
מיץ.
משה
והרפורמים.
אה, ולמיכל,
התערבותך
עד כה היתה
ממש מינימאלית.
תמשיכי
כך.
–
שלא תבין לא נכון, גם אני.
4/9/1998 19:27
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
אני פשוט טוען שזה לא ממש מדגם מייצג.
–
תנו לזבוב סוכריה, שישתוק, הא? 🙂
5/9/1998 16:20
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
(הודעה
ללא תוכן(
–
אךךךך. לאבד שליטה.
4/9/1998 3:20
שלום
–
כשישן ועיני עצומות
ממוגן ומכוסה בשמיכה
אוזני זקופות קשובות
ושומרות עלי בזמן השינה
"סגור גם דלת וגם חלון"
כך אמא לי הורתה
"וחיה תמיד בבטחון
השאר תמיד בשליטה".
****************************
לא חשוב אם נמצא בחוץ
או ספון בתוך המיטה
מה שרצוי ואפילו נחוץ
לא לאבד שליטה!!!
************************
כשעושה אהבה איתך
וידי את גופך מלטפות
רובי ככולי משוקע בך
אך מוחי ער ואזני קשובות
ע ו מ ד
אנוכי על המשמר
אך שומר על חזית מכובדת
מקפיד על נימוס ככל שאפשר
כשאת אל גאותי יורדת
**************************
לא חשוב אם נמצא בחוץ
או ספון בתוך המיטה
מה שרצוי ואפילו נחוץ
לא לאבד שליטה!!!
*************************
אך מאד תערוג נפשי
לזרום פעם בלי שיטה
אל ים סוער לזרוק עצמי
ולאבד
לאבד! שליטה.
ויש ודאות שבחיקך החם
שכבר חסד אלי היטה
אוכל להקשיב לקולו של הדם
ולהיפטר מעניין השליטה
**************************
לא חשוב אם נמצא בחוץ
או ספון בתוך המיטה
מה שרצוי ואפילו נחוץ
להיפטר כליל מעניין השליטה…
***************************
–
הבית האחרון לא רע, מלבד השורה האחרונה
4/9/1998 3:23
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
"ויש וודאות שבחיקך החם…"
השאר…. ככה
מה קרה שחזרת אלינו מן הגלות? 🙂
–
בעייני מוצא חן. ונדמה לי שפעם ראשונה
שהוספת את
4/9/1998 3:28
בזוקה ג'ו
–
עניין הכוכביות (אפקט שנראה קצת מאיים
ודרמטי. מוסיף לאווירת האזהרה). בנוי טוב.
–
תן לו בפינוקים
4/9/1998 12:41
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
כדרר אותה פעם אחת שלום
זה שווה.
–
לכל מבקרי החביבים. השלב הבא הוא לאבד
שליטה בכתיבה.
4/9/1998 3:31
שלום
–
לזרום עם ההרגשות , על חשבון הסדר, החרוז המשקל ושאר דברים נשלטים…….
–
שווה ניסיון, לא?
4/9/1998 3:35
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
אז נסה.
וואו, אני מתחיל להשמע כמו וויקטוריה
בעיקרון מהפורומים האחרים, אתה יודע, אלה שאסור לומר את שמם.
–
מענין באיזה שלב אתה נמצא?…פרטים
בעיתונים!..
4/9/1998 10:0
תמנון
–
(הודעה ללא תוכן(
–
אהההה
????
4/9/1998 12:47
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
למה יש דרך אחרת?
–
במסיבה
4/9/1998 12:33
ציפי
zipi_434@yahoo.com
–
במסיבה אליה הלכתי אתמול
היה
טראנס והיה אלכוהול
רקדתי
המון והייתי שמחה
עד
שבסוף (כך סיפרו לי) הורדתי את
החולצה…
–
אצל גידו?
4/9/1998 13:0
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
הייה חרה של יום שישי. ישבתי סרוך מול
הטלויזיה על כיסא הנדנדה שירשתי מסבא שלי, דלוק אישונים, בוהה בסמל של ה
MIDEL-EAST, שלא השתנה כבר בטח חצי שעה. הייה כבר אחת בלילה ואף אחד לא
רצה לבוא איתי. הייתי כבר מוכן להתקפל למיטה (לא שלשם
someone רצה לבוא איתי). בהיתי שוב במסך אח"כ במדף הספרים,
נחרתי אילו בבוז והוא רק המשיך להחזיק את הספרים (נדמה לי שהוא קורא לי אותם כשאני
לא מסתקל). לרגע עיפתי וניכנעתי לסרעפי, ומייד לאחר מכן קמתי ממקום מרבצי, רכסתי
כסדה, כפפות ומעיל עור, בדרך דפקתי את מה שנשאר מהיין על השולחן. (אך האדום עתיק
הזה) ויצאתי את מלונתי.
בדרך למטולה קופא מקור לחשתי לכוחבים
כששיני נוקשות מילות פיתוי ואהבה. ניצנצתי אליהם והם אלי בחזרה דרך משקף הקסדה.
הגעתי לאזור התעשיה על גבול הלבנון כשכולי נטיפי קרח ניסתרים. לקח לאצבעותיי חמש
דקות להרגע ולשחרר את אבזם הקסדה (שלא לדבר על רוכסן המעיל).
על הטור הדוחס, גורילות השמירה ואברי
הנשים שנלחצו אל כף ידי המאולחשת אין לי מה לכתוב.
כשפסעתי פנימה, נראה כאילו עברתי לעולם
אחר ואף מימד. הכניסה הייתה אפלה (אך מוארת רך)
דרך מסדרון ארוך, שנשבר בזויות ישרות. האווירה כמו המוסיקה באה בהדרגה, עוד
פנייה ועוד ווליום.
נכנסתי. הלם!!! המון אדם מאסה אנושית חייה
נושמת ומגירה הורמונים. הכל הייה עז, הצבעים, הריחות, הבגדים, והקצב. נגלתי לתוך
עולם נסתר בתוך אולם ענק (אשקרה ולאהללאה של המאה ה-21).האורות ריצדו בפראות ממש
אך היסתדרתי. פילסתי את דרכי כשוברת קרח אל ספה באחת מפינות האולם הגבוהה. כוך קטן
מתחת למדרגות, דפקה נוח. צופה, נרגע ונמתח, נותן לעצמי צ'אנס להיתמע אל העולם
החדש.
"יווו אתה פה" צרחה אלי שיר,
מנתקת אותי מהארומה של המוסיקה. כושלת כימעה דילגה אלי והאושר המתוק על פנייה.
קורסת אל חיקי היא מרעיפה לי חיבוקים ונישוקים על המצח. "איזה כיף
שבאתה" זימררה לי שיר באוזן, "גם דיקלה פה". מפנה את מבטה אחור.
אני נושא מבט ושם מאחור, דיקלה זורקת חיוך זורח. "לא ידעתי שתבואו ועוד
לפה?" אמרתי תוך כדאי אני מחזיר פיטמה סוררת שקפצה לעין-כל מתוך הסטרפלס שלה.
"יש לי הפתעה מתוקה לאנשים
מתוקים", צעקה לי שיר מבעד לרמקולים, כמעט נופלת מברכי."מה?" הקשתי
את מינחתה. "פה גדול ועניים עצומות" גיחחה לי שיר ופישפשה בכיס
מיכנסונה. פתחתי נו מה יש לי ברירה?
הטעם הייה מר כשל אקומול, בלעתי. ידעתי שקיבלתי
מתנה וחיבקתי בחזרה."עכשיו תשב פה קצת תרגע, אני הולכת להביא לך מיים,
אח"כ נרקוד יותר מכל זיון שהייה לנו אי-פעם". "שקרנית" לחשתי בחיוך אל גבה.
לא יודע בדיוק מה קרה אח"כ אולי עברה
חצי שעה. הקצב התגבר, נסחפתי…. הבנתי שאני מאושר. כשהרגשתי איך כל הקור מבחוץ
מפשיר לי, זורם בכל הגוף כמו בשלב שהרגל מתעוררת מתרדמתה אבל בלי הקוצים. ידעתי
ששיר נעלמה.
התנועות באו לי לבד בלי הזהרה מתוך
העצמות. קמתי כשגופי מתחבר לטרנס שבקצב כמו העכברים לחליל של החלילן. לפתע כאילו
כבה האור ואולי מ 12 מוקדים שונים הכלו להכות בי פליקרים לבנים. הלכתי קדימה אבל
הרגשתי כאילו אני זז אחורה. חיפסתי את שיר ודיקלה אבל גם לא. נהייתי חלק מנחשול
האנשים ברחבה,
קופצים עפים וצועקים בעליות כמו ברכבת
הרים, רק של מוסיקה. ליד אחד מאנדרטות הרמקולים טסו שיר ודיקלה. הכל מסביב הייה
מהפנט, הומה כנחיל, שוצף כנהר וגואה. ה D.J ישב
בכוך גבוהה סמוך לתיקרה (שהייתה מאד גבהה), בידו הוא מרים את הקהל, באגרופו הוא
אוחז את ליבת האקסטזה. מרים ונראה שאין יותר לאן ואז שוב מפתיעה ומושך אותנו גבוהה
יותר רחוק יותר (מעל העינבלים). ניטרפתי שמה על הרחבה, פרועה כמעט בזעקת הראש
התמכרתי. שיר מופיע מתושתשת בזויות עני
אחוזת תזיית, היא רוקדת את הנשמה שלה, כשחולצת הסטרפלס שלה כרוחה כבר כחגורה
למותנייה וחזה השובב מתזז כאילו קצב משלו.
לאף אחד לא הייה אכפת או שלא הייה בדיוק
זמן לבדוק. החושך והמוסיקה היו לבגדינו. לבשנו אותם כעור שני וצרחנו לעוד.
נסחפתי בקהל, ידיים מכל עבר נושאות אותי.
רצתי אל המדרגות ומשם אל המרפסות. לאורך קירות האולם הענק נפרסו שתי מרפסות עץ,
קרוב לתיקרה (גבוהה מאד). כשיכור ללא
הבחילה כשאני רוחב על טיל של מגה-טונים
אושר חגתי על המרפסת כשידי אוחזות במעקה. מיתחתי המון רב ופועם בקצב מטורף, ואני
בניפנופי ידי מרים אותו ברב המלהיט את חסידו. לרגע שוב חזרה אלי תחושת האל הגדול
ועל פני נמרח החיוך!!! חיוך שלא מרפה. פשוט נדבק לי לפרצוף ואפילו אהבתי שהוא נשאר
שם. עצמתי את עניי מרים את ידיי כמשה לפני בני-עמו הששים לקרב. המוסיקה רחשה אך
שקטה אט אט באוזניי. ההמון למטה המשיך בטירופו ורק אני יכלתי לשמוע את אום-כול-תום
בתוך ראשי כאילו רק לי היא שרה את אל אתלאלל בקולה החם והמפתה.
–
כבר פרסמת את זה, לא?
4/9/1998 19:34
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
השיר של ציפי קצת צפוי, וגם החרוזים לא
משו.
שלך חביב ביותר, קצת מבולבל (מי שמדבר),
אבל חביב. הסוף נותן לו את הKIK שלו.
–
הרהורי
מיץ לשבת.
4/9/1998 16:18
משה
והרפורמים
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
מיץ
זה
אפקטיבי?
האם
המיץ הוא בעל
משמעות קוסמית?
איפה
נגמר גבול המיץ ומתחיל הפטל?
אולי
הם אחודים?
מיץ?
מיץ?מיץ?מיץ?מיץ?
שלכם
משה
והרפורמים.
–
כל צ(מ)יץ רענן (או שכבר לא כל כך) מזיין
ת'שכל
4/9/1998 19:33
–
(הודעה ללא תוכן(
–
מהמגירה לדיסק 