והתראה לאלו שלא ידעו את דיוניסוס, עקב
האכילס שלי
22/9/1998 3:17
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
דחילו ורחימו נכבדים,
הנדון: איך עשיתי מאין לי (יש מאין)
בראשית בראתי את השמיים ואת הארץ,
וברגע של חולשת הדעת,
גם הוצאתי את חווה מהצלע המיותרת, בדיעבד,
של אדם,
מאד כאב לי לראותו משחק עם עצמו בגן,
ומאז, כמו שאתם מדברים אותי – מעשה שמיים,
התחרפנו כל מעשי ידיי,
השם, אוף ! זה אני !
אני ישמור עליי,
ולא בשל הנחש על גחונו מה ייכפת לי שיזחל,
אלה התפוחים שלה,
שרוממו בשפל הזה את החשק הנמהר,
ורבות עוד הן מיפעלותי ועלילותיי,
תקצר השמיכה מלהללן,
מני אז חצי עולם אליי נושאים זינם,
להלל , לקלס, ולהרבות הלל,
ואני מתגלגל, צוחק ורועם…
ולמטה כולם בכייהו – טישיו לעינייך אונלי
ויום בהיר וזך אחד,
שלא כמו באותן אגדות,
בו כל מנוזל ומנוזלת מברכים אותי על שזכו,
השמש מתרוננת והשמים ריקים מענן,
תמיד השתדלתי לבוא אליכם מאהבה,
כמו אב המביט אל יצירו בחמלה,
אז…,
פתאום ככה דווקא באה עליי זאתי: יפה, קטנה
וזכת עיניים,
–
שיהיה מה יהיה,
כשאני מוצא את עצמי בצרות,
אמא סיגריה יוצאת אליי,
לוחשת בי מילים עשנות,
שיהיה מה יהיה –
והיא ככה כפרה במתק שפתיים מאנפפת אותי:
"בוקר טוב אלוהים, לא רוצה יותר לקרוא כל
בוקר שאתה ברוך לא עשני ערווה",
לא ! אז לא,
מעולם לא ביקשתי לכפות אותה אליי,
לא הכרחתי אותה אף פעם,
לה הדעה והבחירה,
מי אני ומה אני ש- …,
אבל, מה שהפיל אותי מנה אחת פרקדיים,
שהיא עוד ציקצקה לי ככה בשקט הנפלא הזה
שלה,
מכה מתחת ל… אוף, אין לי עכשיו,
שהיא באמת לא מבינה הכיצד זה:
חכם, אדיר, גאון, ראשון לראשונים, בורא
שמים וארץ, גא, נדיב, גאון ואכזר שכמוני… –
ככה יוצר י ש
מ א י ן…
? אהה ! מה ?
אני גמור ממנה זאתי,
עגלי טל מאז אני ממטיר וממטיר לי באחו,
פצצצ…. אין, יש, אין, פצצצ…
למיטב זכרוני, היה קודם בום גדול כזה,
אחר כך הייתה התכנסות, פליטה, התכנסות…
כן, כל החלקיקים עשו כינוס, חלק נפלטו, ו-
, נו !
חלייה לאללה, אני יישמור, איזה מגלומן
שהייתי.
עכשיו כשאני שבע מעשים רצוץ ועייף,
יושב בכסא גלגלים ומחפש ישועה בתחתונים,
אני זוכר אותה יפה כל כך,
ונזכר באותה מימרה כל כך יפה,
של אלה אתם קורים אותם חכמים לברכה:
"הגמל ששבר את הקש… ?", נדמה
לי,
מה זה
פדיחה,
איך שזאתי עשתה ממני וילדה,
ולא שזילזלתי בה חלילה וחס,
להיפך,
מדי עת שמשי שקעה,
כמה שזה היה רומנטי,
מה ששלמה החכם מכל ברואיי כתב –
אשת חייל מי ימצא ורחוק מפנינים מיכרה,
ייבטח בה לב… והיא גמלה לי.
אחח… יבשו עיניי, טחו עיניי מראות,
אני מה זה ככה על הפנים –
הרים וגבעות הייתי מוכן להזיז עבורה,
טחנות רוח טחנתי עד דוק,
מני אז, עת לראשונה חזיתי בייפעתה
סמרטוט אני לפלטפורמותייה,
ועתה שאני ככה כאחד בני תמותה:
דל, אביון, חסר…, עם יד על ה-,
…אונים,
במורא גדול, ובנפש שפלה אני לה מבטיח:
שאני רועי לא ארע רע,
בנאות מה יש לי ארביצני,
על מי דגנים אנהלני,
נפשי אסובב במעגלים למען מה שמי,
גם כי אלך בגאיותייה,
לא ארע רע, כי אני עימדי
שיבטה ומשענתה המה יכו בי,
וישבתי בתוכי לאורך ימים.
דון קישוט שפל רוח רוטן לדוליסינאה
–
נפלא… (ולא יוסף…)
23/9/1998 8:38
ילדה אשה
–
(הודעה ללא תוכן(
–
רטוב וחם
22/9/1998 3:58
קונוס וטורוס (שותפות מוגבלת)
–
טורוס: אופס, נירטבתי
קונוס: נו מה, גמרתי. אוח.
טורוס: לא, זה היורה !
א' בתשרי תשנ"ט
–
פרובוקציה (נראה לי שככה כותבים את זה)
22/9/1998 11:39
עוגי
–
מה יפים הלילות הכנען שרה מחנכת הזקנים
בבית האבות של אמי שבכלל כל חייה רצתה לעבור לחו"ל (לאמא לא היה אכפת לאן
העיקר לעבור למקום שבו יעריכו את מוכרי הקרטיבים)
ואני יושב לי ברמה בישוב דל אוכלוסין אוכל
לי עלי גפן ממולאים וחושבים על כל הכסף שעשיתי בחיים, לרגע נראה לי שהשגתי הכל (כל
מה שרציתי בחיים) אך האשליה הזאת מתפוגגת קליל כשעניי מבחינות בפועל ערבי שמנסה
ללמד את הכיבשה לומר:
"אנה בחיבק יא יאסר " כן זה
נשמע מוזר לראות ערבי קצת מכופף שהחריץ הידוע שבתחת בולט לו ולשמוע את אותו פועל
בזמן מנוחתו מנסה ללמד כיבשה אך לומר דבר כל כך טיפשי שבטח היה כל כך בעל ערך
בשבילו.
אני לפתע מבין כל המיליונים שבבנק לא יעשו
אותי ממש מאושר (אולי קצת אבל לאשממש מאושר)
אבל בו בזמן אני יודע שגם ללמד כיבשה להתחנף לערפאת לא ממש
יעזור לי
אני שוכח מה הכל מהר וחוזר להתרכז בספירת
הדולרים שלי, לפעמיים אני חושב שאולי אחרי שאני ישלים את העיסקה עם מושה והרפורמים
אני אלמד את סוס היאור שלי להגיד: "לא זזים מהגולן" או משהו יותר שימושי
כמו "עופי מכאן אישה" סתם
–
22/9/1998 21:53
הרבנית מבית בומקלח
asitiberias@walla.co.il
–
מה שנכון נכון
מה לא????!!!
–
גשמי ברכה
22/9/1998 12:31
שלום
–
את ואני וטיפות המטר
אשר רועפות על גג המכונית
השמים קודרים עד כמה שאפשר
האויר מדבר בלשון ערפלית
ואדי הבל פינו מכסים חלונות
ולפתע אנחנו על אי מבודד
בו לתוך הבגדים מלטפות אצבעות
וידי הרוטטת חופנת לך שד
ושפתינו אומרות בחשאי, ללא קול
את שחשקנו תקופה ארוכה
ועתה חייבות הן לטעום את הכל
ולחוות את עצמת חוויה מתוקה
כי הגשם הזה הוא חבר אמיתי
שמביא
בכנפיו מחסה וברכה
יודע אני שעולץ הוא איתי
ואיתך בזמן של לבלוב ושמחה
–
לשוכני המדבר גם זרזיף לפעמים עדיף..לו
יהי!!!
22/9/1998 13:53
שבלול
–
(הודעה ללא תוכן(
–
גם תרנגול עוור, מוצא לפעמים גרגר…..
22/9/1998 15:30
שלום
–
(הודעה ללא תוכן(
–
אני שוכן מדבר.. מתפלל תפילת גרגר..(כלום
לא עוזר)
22/9/1998 15:41
שבלול
–
(הודעה ללא תוכן(
–
שנה טובה ומאושרת לפורום המגירה.
22/9/1998 13:33
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
אז ככה:
* התכוונתי לכתוב לכם שנה טובה כבר בערב
החג, אך עקב נסיעה בלתי צפויה אני עושה זאת עכשיו.
"נו באמת, יש לך עוד תירוצים מטופשים
כאלו? את מי את חושבת שזה מעניין? בפעם הבאה תפני אלי ואסדר לך תירוץ קצת יותר
מוצלח"
אוקיי, אוקיי, אז חטאתי ופשעתי (וזאת לא
תהייה הפעם האחרונה) אז תהרגו אותי וזהו.
* אני מאחלת לכם שנה טובה ומאושרת (ממש
בנאלי, אפשר בכלל לאחל משהו אחר?) קחו את המילים "טוב" ו
"אושר" והגדירו אותם כפי שתרצו.
* לכבוד החג, IOL העלתה
דף מיוחד. בדף זה ניתן למצוא קישורים שונים ומשונים: חידונים נושאי פרסים,
סיכומים, טריוויה ועוד (אני מצרפת את הקישור לדף הנ"ל).
בין יתר הדברים ניתן למצוא שם סיכומי שנה
של כמה מנהלי פורומים (כפי שהזבוב ציין). בסוף הודעה זאת אצרף את הסיכום שלי.
* לכל אלו שלא הזכרתי בסיכום – אין טעם
וצורך להעלב. בין אם אתם משתתפים חדשים ובין אם אתם משתתפים ותיקים עם
כינוי/כינויים חדשים. תשארו איתנו, תשתתפו בכמה קרבות רחוב, תלקקו כמה פצעים,
תספגו כמה עלבונות או מחמאות, תנהלו שיחות בשעות בלתי הגיוניות… ואז נראה.
אניח את הציניות בצד לרגע – אני קוראת את
כל ההודעות בפורום, אני מודעת לכך שיש כמה שמות שלא הזכרתי. למשל: עוגי, שבלול, דיזי,
זאת שכותבת, אוריק (מה שלום פסל החירות?), קונוסים ולטאות למינהם ועוד… נהנתי
מכולכם – שנה טובה.
* הנה הסיכום שלי לשנה שחלפה:
השנה שלי
השנה שלי היא שנת האינטרנט – לפני כתשעה חודשים התחברתי.
השנה שלי היא שנת הגלישה – מעולם לא
גלשתי, לא ראיתי אתר, לא תארתי לעצמי, לא ידעתי… לא דמיינתי את העולם, את
העולמות שאגלה ברשת ובתוכי.
השנה שלי היא שנת הפורומים של IOL – התחלתי
בפורום שקט וסולידי: קראתי, למדתי, העזתי, הגבתי, שאלתי, עניתי, הכרתי.
השנה שלי היא שנת ה icq – הפרח הירוק התיישב במגשי, רשימת החברים
גדלה מידי יום. למדתי להקשיב, למדתי לדבר, למדתי לבטא מחשבות ורגשות בתמצית,
בזריזות. למדתי…
השנה שלי היא שנת הכינויים – מעולם לא
כתבתי בשם אחר, תחת זהות שאולה… בתחילה חשבתי שהתועלת היא באנונימיות, בחופש
הפעולה והביטוי. אחר כך הבנתי את העוצמה, חשתי את מה שהכינויים הוציאו ממני, את
מגוון הטעמים, את שלל הצבעים, את הזרימה העדינה שלעיתים אף הרגשתי פיסית. את
ההתרגשות, את המילים שאצבעותי הלהוטות הקלידו, את כף ידי האוחזת בעכבר ולא יכולה
להתנתק….
השנה שלי היא שנת הכתיבה – לאחר שנים רבות
שסגרתי דברים, עמוק במגירה האישית שלי לטובת כתיבה מדעית וחשבתי שאני מסופקת.
חשבתי שאני מאושרת כך, שאני לא זקוקה למשהו אחר, ואז… התחלתי לכתוב.
כתבתי ללא יכולת לעצור, לפעמים ניסיתי
להבין, לעיתים פשוט ישבתי מול המסך ובכיתי. הבנתי שאני זקוקה לזה, כעסתי, ביקשתי
מהדמויות שיניחו לי, התחננתי… ראיתי את הצבעים היפים, הרכים, העזים של תחילת
הבוקר, הבטתי על המסך ובכיתי.
השנה שלי היא שנת פורום המגירה – מה כבר
יש לומר על כך? אחרי היסוסים רבים הסכמתי לקחת על עצמי את ניהול פורום המגירה. מה
יש לומר על כך? שאמנה את חברי הפורום? בצורה מוזרה אני אפילו אוהבת אתכם – כן, אפילו את תמנון (או תמנוני כפי שאני
קוראת לו, בחיבה?). שאמנה אתכם?
* הזבוב
– מעריכה אותך על ההשקעה, מעבר לכתיבה האישית שלך שאוהבת. איך כתבת? אתה
רוצה לאלץ את הקורא לבחון מחדש את המילים, את השפה – יופי!
* דיוניסוס – החדות, ההתבוננות, ההבנה
שלך…
* אודין – "הטירוף" וההזיות
שאתה מעביר… אוףףף, אתה כמעט מצליח לגעת עד הסוף.
* ילד מזדקן (Ahoy)
– תודה על האטיודים החותכים, המסתירים יותר ממה שהם מגלים…
תודה על ביקורות מושקעות ומפורטות. תודה על כל השאר, על הזמן שהשקעת… ותן לנו
לקרוא עוד.
* סמדר – את מפתיעה, הזרימה של כתיבתך
נעימה לי מאוד.
* משה והרפורמים – תודה על המיץ (ועוד
דברים שכתבתם) שעזר בשעות קשות (והיו כאלו).
* חתול תעלול – אתה שובב גדול. מה יהיה עם
התעלולים שלך? מה אתה מנסה לעשות?
* מגי – לאן נעלמת? הצלחת לעורר כאן תגובות
(לא תמיד נעימות).
* גורדון – אהבתי את הכתיבה שלך. מזמן לא
ראינו משהו!?
* תמנון – נו, שוין. המשך בבקשה. ואם בא
לך לקלל מישהו – שים את שמי במקום שמו, לא אמחק, מבטיחה.
* ציפי – אני שמחה שחזרת לפורום.
* שלום – איך לומר זאת? – You
have a one track mind.
* מיקי – חשבתי שכבר שכחתי… עד שבאת וכתבת את הדברים שנגעו
בי – תודה. איפה את? כתבי שוב.
אזכיר גם את כל אלו שלא מניתי, אלו
שפירסמו שיר, סיפור, תגובה. אני בטוחה שהמילים שלכם נגעו באנשים, אני מקווה שהם
נגעו בכם. (הדוד סמי, דילדוליטל, החתול צ'שייר…. ועוד הרבה) ובל נשכח את כל
הכינויים השונים – לפעמים נדמה לי שיש פחות מעשרה אנשים בפורום.
השנה שלי מסתיימת ומתחילה בפרשת דרכים –
בפרשת דרכים אישית שלי.
תחושות ורגשות שלא ידעתי, שלא הכרתי, שלא
תארתי לעצמי. שבירת כל הכלים, כל הכללים, הסחפות….
ומול כל אלו מסגרת ואנשים שאני מאוד
אוהבת, שאוהבים אותי, שתלויים בי, שחיי שזורים בחייהם עד לפרט האחרון.
ומול כל אלו, בפרשת הדרכים שלי אני רועדת
וכל גופי אומר פליאה. כי געגועים אינם רק למוכר ולידוע
געגועי הם לחלום, להזיה, לידיעה… והחלום
הזה נוגע בי חזק כל כך.
כתבתי רק חלקיק ממה שאני מרגישה ובקושי
רב… רציתי שתדעו, ולו ברמז – מה היתה השנה הזאת עבורי. רציתי שתדעו עד כמה
האינטרנט, הפורומים, פורום המגירה, החברים מהרשת, הכותבים השונים – עד כמה נגעתם
בי. רציתי לומר תודה לכלי הזה (למי?) שאילץ אותי, שעזר לי לגעת בתוכי.
תודה מיוחדת שלוחה לריקי גוברין – על
התמיכה, על ההקשבה, על העזרה, על הכל…
השנה שלי…
שנה טובה ומאושרת לכולם,
מיכל אור.
–
משהו שמזמן חיפשתי והיום מצאתי ועכשיו אני
22/9/1998 14:6
סמדר
–
מכניסה אותו לכאן ולא היה לי אומץ לשאול ,
רוחני משהו but yet:
אני הולכ ברחוב
יש בור עמוק במדרכה
אני נופל לתוכו
אני אבוד, חסר אונים
זו אינה אשמתי.
לוקח נצח למצוא דרך החוצה.
אני הולך באותו רחוב
יש בור עמוק במדרכה
אני נופל לתוכו שוב
אני לא מאמין שאני באותו מקום
אבל זאת לא אשמתי.
עדיין לוקח המון זמן לצאת החוצה.
אני הולך באותו רחוב
יש בור עמוק במדרכה
אני רואה שהוא שם
שוב אני נופל לתוכו.. זה ההרגל
עיני פקוחות
אני יודע איפה אני
זאת אשמתי.
אני יוצא מייד.
אני הולך באותו רחוב
יש בור עמוק במדרכה.
אני עוקף אותו.
אני הולך ברחוב אחר.
–
עשית לי טוב..כאן למטה בחשכה..יש עוד
תקוה!! (-:
22/9/1998 15:16
מחפש סולם
–
(הודעה ללא תוכן(
–
מגניב, סמדקל'ך
22/9/1998 17:30
Cרמוטה
–
(הודעה ללא תוכן(
–
ימים של בראשית
22/9/1998 19:43
משה
והרפורמים חוגגים גדיים בדרבוקא.
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
בראשית
ברא אלוהים את השמים ואת הארץ.
והארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני
המים. ויאמר אלוהים יהי אור, וישמע
קול נפץ ותידלק פטריה של אור ותאיר את סביבות חדר עבודתו של אלוהים. לא
חדר, מעין מחסן, אליו היה
הולך כשרצה למלט נפשו מטרונותיה של אישתו. זה מספר
שנים שגרים הם בפתח תקווה,
מיום שהיתה אישתו מתלוננת על קטנות ביתם במושב שבגליל. עמד
וברא לה דירה מרווחת בפתח
תקווה, והיו חיים שם מאז. עתה הביט אלוהים בפטריית האור שברא ונאנח אל עצמו, "כלום זה כל מה
שנותר ביכולתי לעשות?" בהנף יד כיבה אותה, יצא מן המחסן
והושיב עצמו על יד
אישתו אל מול הטלוויזיה, כשם שהיה
עושה מאז התמסר אליה, זנח את חובותיו
לעולם שהוא עצמו כרה, ועזב את שמיי
מרום לדור עימה.
–
נחמד!!!
22/9/1998 20:49
ילדה
–
אתה מפ"ת????
–
לפורום הנכבד: הודעה חד-משמעית, דו-קולית.
22/9/1998 19:56
טורוס וקונוס (מצב משפחתי- רצ"ב)
–
בהמשך למיני האשמות והשמצות, כאילו
הזוגיות שלנו
היא אוטוסוגסטיה של דמות אחת, ברצוננו
להבהיר בזאת:
1. לקונוס וטורוס 20 אצבעות ידיים. בחלק
מהפעמים, העשיריה של קונוס מקלידה
ופיה המתוק של טורוס מורה. לעיתים להיפך. בד"כ מקדימה.
2. כלל האישויות המעורבות בשותפות המוגבלת
הוא לפחות ארבע, מאחר
ושני בני הזוג הינם בעלי אישיות רב-פיצולית עשירה. אולם פיזית
על מיטתם הזוגית מונחים שני כרים בלבד.
3. אין המדובר באנדרוגינוס, כי אם בשני
אנשים אשר הולכים למלתחות שונות
על חוף הים (אבל מי הולך לים.), ומשתינים, האחד בעמידה והשניה בכריעה.
4. תעודות הזהות הספרותיות של בני הזוג
יצורפו בנפרד, ע"פ דרישת הקהל,
אך לא בהכרח.
5. לידיעתכם.
6. ברכות. * אוס * על ראשכם. טורוס
אחותכם. קונוס בעין.
–
22/9/1998 20:11
קסימקסם
–
עמדתי על
שש
גופי חם מתרגש
פיטמותיי זקורות
רגליי פשוקות
מבט מעורפל בעיניי
הבעת תשוקה על פניי
פותי הפך רטוב וחלק
אבל סך הכל…
ניקיתי אבק
( כל מה שנכתב כאן הוא אמת לאמיתה , והיה
לי אחר כך זיון פגז. )
שלכם אוהבת קסימקסם
–
מקווה בשבילך שלפחות נהנית מהזי….
22/9/1998 20:44
ילדה
–
(הודעה ללא תוכן(
–
וואי, קסימקל'ה, מה זה גירית אותי עכשיו!
22/9/1998 21:24
Cרמוטה
–
(הודעה ללא תוכן(
–
ואנחנו שואלות: מה קורה לך כשאת עושה
ספונג'ה?
22/9/1998 21:27
הבנות
–
(הודעה ללא תוכן)
–
נסי לרכב על מטאטא, ותראי לאילו גבהים
תגיעי…
23/9/1998 0:25
המכשפה
–
(הודעה ללא תוכן(
–
נסי לשבת על מטאטא, חוויה עמוקה…
23/9/1998 0:27
ארגון-נפגעי-הרקטום
–
(הודעה ללא תוכן(
–
אנחנו הארגון המקורי!
23/9/1998 0:56
ארגון-נפגעי-הכריעה-לאחור
–
(הודעה ללא תוכן(
–
באיזו זכות?
23/9/1998 0:57
ארגון-נפגעי-הקריעה-מאחור
–
(הודעה ללא תוכן(
–
באיזה חור?
23/9/1998 0:58
ארגון-נפגעי-הקריעה-מהחור
–
(הודעה ללא תוכן(
–
בטחור
23/9/1998 8:42
חורי
–
(הודעה ללא תוכן(
–
הטחור שלנו דווקא צחור
23/9/1998 9:56
ארגון נפגעי ההחראה מאחור
–
(הודעה ללא תוכן(
–
ואצלנו הטחור שחור
23/9/1998 9:59
ארגון נפגעי ההכרעה באיחור
–
(הודעה ללא תוכן(
–
רואים שחשבת…
23/9/1998 13:20
–
(הודעה ללא תוכן)
–
22/9/1998 22:14
הרבנית מבית בומקלח
asitiberias@walla.co.il
–
🙂
*
*
*
😉
–
חיקוי עלוב
23/9/1998 14:43
עוגי
–
(הודעה ללא תוכן(
–
מהמגירה לדיסק 