רגע ללא מילים
31/10/1998 15:25
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
30/10/98
רגע ללא מילים
מתוך איזה חלק של הנשמה נרקם רגע כזה?
סיוט כזה???
כמה שעות לוקח לתכנן רשע כזה??? (כנראה
פחות מ 24 שעות).
איזה אדם מסוגל לבצע דבר כזה, לאפשר את
זה, לגרום לזה ובסוף גם לבוא לראות את ההוצעה לפועל???
אני מניחה שלעולם לא אדע את התשובות
לשאלות הנ"ל.
זאת לא העובדה שכמה שעות לפני כן היא
נפרדה ממני בנשיקה ובמילים של אהבה.
כששאלתי אותה מדוע פניה כה חמות היא נישקה
אותי ואמרה שזה בגלל שהיא מתרגשת אלי.
הורדתי אותה ליד ביתה, היא קטפה ענף מהצמח
עם הריח המשכר, נתנה לי אותו והוסיפה עוד נשיקה.
זאת לא העובדה שכמה שעות לפני כן ישבנו
מול השקיעה והבטנו על הצבעים.
דיברנו על הצעד שעשיתי, על הקשיים. היא
הביטה בי שוב ושוב, באהבה, ברכות. אמרה שצריכה לעבוד הלילה וכשתגמור תתקשר אלי ואם
ארצה היא תבוא.
אני רציתי לומר לה שאני כל כך צריכה אותה
היום, שזה בסדר לי להיות לבד אבל רוצה אותה איתי: היום, מחר ולתמיד…
ידעתי שגם היא עוברת רגעים קשים, הרגשתי
שהיא עצורה, שהיא לא מסוגלת לדבר. חשבתי שאולי היא צריכה קצת את המרווח הזה, את
הזמן למחשבה, את הזמן לעצמה. לא רציתי להכביד עם הקשיים שלי, חשבתי שיהיה לנו זמן
להכל, שיש לנו את הנצח, שאפשר לאט לאט…
אבל רציתי, אוף! כל כך רציתי אותה. רציתי אותה איתי – לחבק את
כולה, עד שכל הפחדים שלה ושלי יעלמו, עד שהלב יתרחב ויחייך.
וכל כך רציתי להאמין למילים שלה…
זאת לא העובדה שיום לפני כן שכבנו במיטתה,
מלטפות, נוגעות.
היא שאלה אותי לאן אני רוצה לקחת את הקשר
שלנו, עניתי לה שאני לא יודעת. שאלתי לאן היא רוצה לקחת אותו והיא ענתה "לאן
שאת רוצה".
חיבקנו כל כך חזק ונגעתי בה הכי קרוב שאדם
בכלל יכול לגעת…
אחר כך היא ישנה בשקט, בתוך החיבוק שלי.
זאת לא העובדה שיומיים לפני כן, כשהיא סיפרה לי על כך ש ר. עזבה, שלקחה את
חפציה והשאירה את המפתחות, אני אמרתי (בחצי צחוק) "אז היום את לבד, אני יכולה
לבוא" והיא ענתה לי "היום, מחר, מחרתיים". אני הוספתי (שוב בחצי
צחוק) "אז 3 ימים שלמים, וואו" – היא לא צחקה ואמרה לי שלא מדובר ב
שלושה ימים אלא בנצח…
אני שתקתי ולא יכולתי לומר דבר.
ואז נסענו דרך הלילה, כמעט ולא דיברנו,
רציתי לתת לה את השקט, את הזמן, רק רציתי שתדע שאני נמצאת, שהיא רק צריכה לשלוח יד
ולהרגיש אותי לידה.
כשחזרנו היססתי, לא ידעתי אם אני
רוצה/צריכה להכנס איתה לביתה. הרגשתי כל כך לא בטוחה, אבל נכנסתי עם כל החוסר
בטחון (ללכת על חבל דק, ללא כל רשת הגנה…
את זה אפילו לא היא ולא הרגע ההוא לא לקחו ממני – זה שלי).
ובשעות שנותרו עד הבוקר חיבקתי אותה, היא
ישנה, מוגנת, כל גופי חיבק אותה, עד הבוקר. אחר כך היא אמרה לי שהרגישה ששמרתי
עליה.
זה לא השיחות שלנו: ברשת, בטלפון, פנים
מול פנים
השיחות שאף פעם לא רצינו להפסיק, לא
יכולנו…
הדברים שנאמרו, מתוך האהבה, מתוך
הידיעה… כל המילים שלנו… כל התחושות העזות שכמותן לא הרגשתי מעולם.
גם שכבר היה קשה להאמין למילים שלה, כשלבי
נצבט למשמע ההצהרות שלה… היא המשיכה ואני עדיין כל כך רציתי להאמין.
זמן, רק עוד קצת זמן היא רצתה.
רק אותי היא רוצה, רק אותי היא אוהבת.
"אני יודעת שאת לא מאמינה אבל האהבה שלנו
תנצח בסוף…."
"ולא היה לי מעולם דבר כל כך בטוח
כמו באהבה שלך!!!….. "לא טעית בי… הייתי בדיוק כמו שחשבת, כמו שאת יודעת
וכך גם אשאר"
"והכל בי מלא אהבה, הכל בי מלא אהבה
ואין בי סתירה בין הרגש למילים שאמרתי לך. הכל בי מלא אהבה
הכל בי מלא ו ש ל ם אליך…"
"…אין כאן פה ולב שאינם שווים?….
תבקשו ממנה לא להיעלם לי, בבקשה…"
" אני מוצאת את עצמי חושבת עליך כ
ל ה ז מ ן!!!"
"אני אוהבת אותך, (זה לא חלום), נגענו (זה לא חלום)והדבר היפה
הזה , המימוש (קרי: המציאות -כפי שאת מכנה את זה) של האהבה הזאת, מתעכבת בגללי . או אולי
מ ב ח י נ ת ך מופסדת.
אז ככה: היא לא מופסדת , ה י א
כ ן ת מ ו מ ש , גם אם , ואני לא מאשימה אותך – את סקפטית. חבל שגם על זה אני לא יכולה להתערב אתך, כי היית מפסידה – ובגדול. קבלי/או לא , אבל זהו. זה מה שיהיה"
"שנגעת בי באופן כזה שזה לוקח אותי
לגמרי אליך. אולי לאט מידי לדעתך, אבל
לגמרי אליך"
"אהייה כאן כל עוד תרצי לחבק אותי,
כי אני לא הפסקתי לחבק אותך. אוהבת אותך…"
"רוצה יותר מלישון אתך. רוצה להתעורר אתך ושלא תלכי"
ולפני שבוע, באחת מהשיחות האינסופיות שלנו
ב icq – היא סיפרה לי שהיא כבר לא ישנה עם ר.,
וככשאלתי אותה מדוע התשובה הייתה מהירה… "כי אני לא רוצה להיות אתה יותר
במערכת יחסים מחייבת… כי לא אשן עם מי שאני לא אוהבת".
ואז היא כתבה שהיא כן יודעת מה זאת אהבה,
שהיא יודעת שהיא לא מרגישה את זה אליה…
כך היא כתבה לי, כך היא אמרה לי, כך היא
נגעה בי ויותר…
היא סיפרה לי על חלום שהיה לה…
"זאת הייתה טבעת זהב דקיקה" –
אני שתקתי ובכיתי מהצד השני של ההודעה, ידעתי שעלי להתעלם, אבל כל כך רציתי…
ואז הגיע הרגע הזה, הסיוט הזה, התמונה
הזאת… שאותה אני רואה כל הזמן. לא משנה אם עיניי פקוחות או עצומות, כל הזמן אני
רואה אותה…
ושיר אחד שכל הזמן מתנגן לו בראשי – השיר
ששמענו באותה הנסיעה, ביום ש ר. עזבה.
Crosby Stills Nash Young
Right Between The Eyes
Crosby, 1968
My head is hanging heavy with the thoughts of him in mind
'Tis sacrilege for us to take advantage of the blind
So, tell, before you come to me from out of yonder skies
A man's a man who looks a man right between the eyes
And the pain we could bring to him
I don't think he could beat
Please don't ask me how I know
I've just been up that street
And all the people living there
Have been silenced by there own lies
A man's a man who looks a man
Right between the eyes
And talking from experience
I know how he would feel
Waking up and finding out that his one love wasn't real
But the age of truth will soon appear, Aquarius arrives
A man's a man who looks a man
Right between the eyes.
והמילים האלו, כל הזמן בראש שלי, ביחד עם
הרגע ההוא, הסיוט ההוא, שאותו היא באה לראות!
"And the pain that we could bring to him….
And all the people living there have been silenced by there own
lies…"
"A man's a man who looks a man right between the eyes…"
זה לא ההעלמויות שלה (שכל כך הפחידו אותי)
, זה לא ההתחמקויות שלה (שגרמו לי לא להבין), זה לא חוסר היכולת שלה להחליט
ולקיים.
זה לא הסיבות שהיא נתנה לכל הנ"ל.
זה לא הטירוף שבו היא יצרה איתי קשר בכל
פעם שזזתי הצידה – כי הבנתי שהיא לא מסוגלת להחליט, שהיא לא יודעת, שהיא קרועה,
שקשה לה. כי גם לי היה קשה, כי גם אני הייתי שבורה.
זה לא כל המילים שנכתבו, נאמרו, נשתקו…
מילים של אהבה שכמעט ואין כזאת, שלא ניתן לצפות שתתרחש יותר מפעם בחיים (אם
בכלל!).
זאת לא ההחלטה שלה להיות עם ר. ולשכוח את
האהבה שלנו, לשכוח את כל מה שהיה, את כל היופי הזה…
את המגע, את ההתרגשות, את פעימות הלב
שנעצרו… את כל מה שרציתי שיהיה לנו…
את ההרגשה להביט לתוך עיניים של אדם אמיתי
ושלם, אדם שיודע לאהוב …
זה לא כל אלו, לא ממש…
זה כן אותו צהריים/אחר הצהריים שבו היא לא
נתנה לי ליצור קשר איתה והשקרים מסביב.
זאת כן העובדה שהיא בחרה לתכנן, לבצע
ולראות את המחזה האיום ולא בחרה לדבר איתי.
זה כן הטלפון שהיא טרקה, כאילו אדם זר
התקשר. ובפעם השניה שהתקשרתי, אחרי שאמרתי את שמה – היא אמרה "זאת טעות". ובפעם השלישית, כשביקשתי
שתרד למטה, שתדבר איתי רגע, אמרתי לה "לפחות את זה מגיע לי" (רציתי
לצעוק "לעזאזל, דקה מהחיים שלך, דקה אחת את לא יכולה לתת לי!")
אבל היא, בקול קשה וקר כקרח, קול שמעולם
לא שמעתי מאף אדם, אמרה "השיחה הזאת לא מקובלת עלי, אני לא רוצה שום הפרעה
בחיים שלי עם ר., אני לא יורדת למטה ואת לא תעלי למעלה" ואז היא שוב טרקה את
הטלפון.
ישבתי בתוך האוטו, כפי שעשיתי בשעה
האחרונה כשהמתנתי בחוץ, בתקווה לראות מתי היא מגיעה הביתה (ולא ידעתי שגם היא כבר
בבית).
רעדתי, בקושי יצאתי מהאוטו, השער היה
פתוח, עליתי במדרגות, ללא כל רשת הגנה, ללא פחד…
לא יודעת מאיפה היה בי כוח לעשות זאת, אבל
ידעתי שאני חייבת, חייבת שהיא תסתכל לי בעיניים ותגיד לי…
עמדתי שם, על המדרגה, לא חשבתי על כלום,
רק רציתי לראות את העיניים שלה והמילים שלה הדהדו שוב ושוב: "לא רוצה ששום
דבר יפריע…"
מאיפה באו המילים האלו? הרגשתי שאדם זר
אמר אותם, אדם ששונא אותי, אדם שעשיתי לו משהו רע, כאילו שביצעתי פשע נגד האנושות
ופתאום עכשיו זה נודע לה.
נעמדתי במדרגה האחרונה.
אני לא יודעת איך, אבל דפקתי על הדלת
שהיתה פתוחה ובקול שלא היה שלי קראתי ל ר.
תוך שניה ר. נעמדה בפתח הדלת ומיד אחריה
היא הופיעה, עמדה צעד אחד מאחורי ר., לא ממש מוסתרת, אפילו לא הספקתי להסתכל לה
בעיניים והדלת נטרקה בחוזקה.
כל הסצנה הזאת ארכה כ 2 עד 3 שניות ונדמתה
לי כנצח.
עמדתי שם קפואה לגמרי, דפקתי שוב על הדלת
וצעקתי לעבר החלון "את לא יכולה להסתכל לי בעיניים ולהגיד לי את זה!".
התמונה הזאת ששתיהן עומדות שם: ר. עם הרוע
הנוראי הזה בעיניים והיא מאחוריה, כמו קרבן שבא לצפות בתלייה, כדי לוודא שהפושע
אכן מקבל את מה שמגיע לו…
ואז טריקת הדלת.
עמדתי שם עוד מספר שניות, כל גופי רעד, לא
יכולתי לחשוב, לא יכולתי להרגיש – בפעם הראשונה בחיי…
כל הדרך הביתה לא הצלחתי להפסיק את הרעד
הזה, אני אפילו לא יודעת איך הגעתי הביתה, מי נהג? איך עצרתי ברמזורים? מי סובב את
ההגה?
ולא יכולתי לבכות.
ולא ידעתי לבכות יותר.
ורק ידעתי שכך אדם לא עושה למישהו שהוא
אהב, למישהו שנגע בו, למישהו שלא עשה לו רע מעולם, למישהו שאהב אותו והיה מוכן לתת
לו הכל, למישהו שלא הטריד מעולם, למישהו שתמיד היה מוכן לזוז הצידה כדי לאפשר את
האושר, למישהו שמספיק היה לומר לו כמה מילים כדי שהוא יזוז הצידה ולא יפריע.
ורק ידעתי שכך לא עושים לאדם שראה איתך את
הצבעים של הבוקר, של הלילה, של הלב. אדם שדיבר איתך תמיד ברכות, באהבה…
ורק ידעתי שכך לא עושים למישהו שאהב אותך
ללא תנאים, ללא דרישות, ללא מגבלות, ללא גבולות. למישהו שאיפשר לך להגיד הכל,
ואפילו כשהוא ידע שאולי רב הנסתר על הגלוי – הוא המתין לך בסבלנות, עד שתוכל לספר,
עד שתוכל להגיד…
ורק ידעתי שכך עושים לאוייב הכי גדול,
לאדם שפתאום הסתבר לך שהוא רוצח בסתר, או לפחות נאצי לשעבר, לאדם שאתה שונא, לאדם
שהטריד אותך וכבר שקלת פניה למשטרה בעניין הטרדה…
ורק ידעתי שהיא באה לראות איך עושים לי את
זה, היא רצתה לראות את הסצנה הזאת, היא רצתה לראות כיצד עושים לי את זה, לי!
בתחילת השבוע, אחרי ש ר. עזבה ודיברנו,
היא אמרה לי "את רואה, זה לא חלום, בכלל לא חלום…" והיא צדקה. זה כבר
לא היה חלום – זה היה סיוט, משהו שרק מוח סדיסטי יכול להמציא…
ואת זה היא באה לראות.
את זה!
"And
all the people living there have been silenced by there own lies…
רגע ללא מילים
A man's a man who looks a man right between the eyes…"
אבל כתוב "אדם"!!!
–
מיקי, מיקי….
31/10/1998 16:19
כינוי (אבל אני כן יודע לבכות)
–
אני הזהרתי אותך הזהר ושוב, שוב והזהר…
אבל את לא רצית להבין, לא רצית להקשיב, לא
רצית לדעת…
אוףףףף, אני שונא לכתוב את זה!
אז למדת בדרך הקשה כמו שאומרים.
ואני מבין שמה שפגע וכאב היתה הדרך שבה
היא עשתה את זה כאדם אל אדם. לא כאהובה, לא כחברה, אלא פשוט כאדם אל אדם – תקני
אותי אם אני טועה.
ועכשיו את כבר יודעת מה שוכחים קודם?
עכשיו את כבר יודעת איך שוכחים?
הביטי על התמונה שעל הקיר, ראי כיצד הסוס
הולך אחריו, הביטי בעיניי הילד – תני לתמונה הזאת להחליף את התמונה ההיא, את הרגע
ההוא.
חבקי את עצמך ואז גם אני אחבק.
שלך, תמיד!
–
היי כינוי
31/10/1998 19:31
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
כן, אני יודעת שהזהרת אותי, אני יודעת.
תודה על המילים שלך – ואני מנסה להחליף את
התמונה ההיא, בכל הכוח שיש לי אני מנסה.
תבוא מחר להחזיק לי את היד? אני עושה
קעקוע (סוף סוף) מחר בערב – האמת שבכלל לא מפחדת (-:
–
תודה לך, אלוהים,
31/10/1998 22:32
המעורער-מהר אדר (ליד ירושלים)
soul_musician@hotmail.com
–
על כל האנשים הסובלים שאתה מראה לי
זה עוזר לי להתבגר יותר מהר.
–
לשתיכן
1/11/1998 10:46
שונמית
–
אשתי אומרת, שהיא לוקחת מכל אחד מהחברים
שלה משהו אחד שהיא הכי אוהבת. את ה"חבר הכי טוב שלה" היא מרכיבה מחלקים
שונים של אנשים שונים.
מיקי , אני בטוחה שאם "היא"
הייתה יכולה, היא הייתה מאמצת את השיטה.
היא הייתה לוקחת מר. את הזכרונות העתיקים,
את חוסר הביטחון, את ההפכפכות, את השגרה
(האם הייתה אי פעם?) , את הרגעים הטובים שמפצים על הכל (?) ואת ההתרגשות המחודשת
עם כל שביתת נשק.
יותר מאלה, הייתה לוקחת את התקווה התמידית
לאותו יום בו תגיע השלווה, השקט הנפשי הפרטי שלה.
ממך היא הייתה לוקחת את החלקים האחרים. את
החוויות החדשות, המרגשות, את ההצהרות המתכוונות כל -כך, את היכולת לבטוח, את כל
הטוב הנפלא והלא מוכר לה.
ממך היא הייתה לוקחת את אותו שקט אליו היא
מייחלת עם ר.
אבל היא לא יכולה. והיא גם לא יכולה
לוותר.
אני בטוחה שהיא לא רצתה לפגוע, לא לשמש לך
תליין ולבטח לא זממה את המפגש הקטלני לכולן.
אני לא מתכוונת לשפוט, ולא לצדד. אני
כואבת לשתיכן,
אולי גם בגלל שאני יודעת קצת יותר.
הסיוט האמיתי הוא ההכרח לקבל החלטה –
החלטה קשה כל כך.
מאחלת לשתיכן רק טוב.
"איך אפשר להפנות את הגב,
כשהעיניים לא מרפות ממבטן..?" (ר.מ)
–
לשונמית
1/11/1998 16:17
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
כתבת "אישתי"? מה זה?
ולעניין עצמו:
אני לא חושבת שהנושא הוא מה היא הייתה
יכולה לקחת (או לא) מכל אחת מאיתנו – זה ממש לא מעניין.
את כותבת שהיא לא רצתה לפגוע, לא לשמש לי
תליין ולבטח לא זממה את המפגש הקטלני לכולן – אז איך את היית קוראת למצב שהיה יכול
להמנע אלפי פעמים עד לאותו הרגע? היו לה אינסוף אפשרויות למנוע את זה – מספיק היה
להגיד לי בטלפון משפט פשוט כמו למשל "החלטתי שאני רוצה את ר., בלה, בלה,
בלה…, אני מצטערת אם גרמתי לך צער, בלה,בלה, בלה… אני מבקשת לא ליצור איתי
קשר, אני רוצה להיות איתה בצורה שלמה וכו' וכו'"
כמה זמן לוקח להגיד את זה? דקה, שתיים,
שלוש דקות, משהו כזה?
היא ידעה טוב מאוד שלעולם לא הייתי מטרידה
אותה, לעולם לא הייתי מנסה להפריע או לקלקל. היא ידעה את זה טוב מאוד.
אבל היא בחרה שלא לפעול כך ואני לא חושבת
שיכולה להיות סיבה או תירוץ או הסבר שיצדיק מעשה כזה.
בשאר הפעמים שהיא נעלמה/התחמקה/גימגמה –
הסיבות שהיא נתנה עוד איכשהוא התקבלו על הדעת. אבל ליצור (או לעמוד בצד ולאפשר) את
הרגע ההוא – לכך אין שום סיבה בעולם, אלא אם כן (כפי שכתבתי) במשך אותם השעות בין
לבין-הסתבר לה שאני האדם השפל ביותר עלי אדמות.
אני לא חושבת שיכול להיות
הסבר/צידוק/תירוץ כלשהו למעשה כזה! ולא משנה עד כמה היה קשה לה וכו' וכו'.
היא הייתה יכולה להשאיר לי כאב, געגועים,
תהיות…. ואני הייתי יודעת איך להתמודד עם זה. אבל להשאיר לי תמונה כזאת! תמונה
שאני לא יודעת איך למחוק/לשכוח… תמונה שכל הזמן אני רואה מול העיניים! זה העונש
שהגיע לי על כך שאהבתי אותה? על כך שרציתי שיהיה לה רק טוב, אפילו אם הטוב היה
מותיר אותי בצד.
והיא ידעה את כל זה – מעולם לא נתתי לה
סיבה לחשוב או להרגיש אחרת.
שונמית – הניתוח שלך אולי נכון ומתאים עד
לאותו הרגע (אותו היום). יכול להיות שזה מה שהיא רצתה – את החלקים שהזכרת.
יכול להיות שהיא לא ידעה על מה לוותר, הכל
יכול להיות. אבל כפי שכתבתי – זה ממש לא מעניין כי שום דבר לא יכול להצדיק את מה
שהיא עשתה.
תודה על התגובה שלך.
אגב, מאיפה הציטוט הזה? מי זה (או זאת)
ר.מ???
–
מותר לי להסיק שאהבת?
2/11/1998 8:25
ר.מ
shunamit@hotmail.com
–
)הודעה ללא תוכן)
–
להסיק??? זה היה כתוב "באותיות של
זהב על גבי
2/11/1998 10:32
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
עפיפון לבן……"
ובאותיות של אש על לבי…
אבל לא את זה היא בחרה להשאיר לי ממנה, לא
את זה…
–
נורא לא נעים לי אבל…
2/11/1998 12:3
ר.מ
shunamit@hotmail.com
–
אה..התכוונתי ל…ציטוט שכתבתי …
שנתחיל מחדש?
ואפשר כמובן לפתוח בנושא שיחה מרתק שיסיח
את דעתך..
בברכת : "הבה נשיח בנושא שיסיח
!"
ר.מ
–
המממ… גם את הציטוט אהבתי
2/11/1998 13:29
@מיקי
miani10@hotmail
–
תודה.
והנושא המרתק הוא???
–
להלן
2/11/1998 16:41
שונמית
shunamit@hotmail.com
–
אימצתי מוחי לאלתר, ולמענך דליתי את כל
נושאי השיחה שיכולתי לחשוב עליהם, שאינם קשורים בשום צורה
לנשים/אהבה/סקס/חיות/בכי/שערות/עישון/שער הדולר…
ולהלן הנושאים , לבחירתך :
1. "אוקיאנוגרפיה בים התיכון –
למה"?
2. "אדריכלות נוף – כן, גם את
יכולה "!
3. "בישול פולני – או : איפה טעינו"?
4. "סירי סולתם – הנס הפלאי"!
5. "עצור ! לא תצליח לעבור
כאן"!
6. "נקה 7 – לא נס ריחו"!
7. "גברת ! גברת "!
נושאים בעלי חשיבות כבירה, שהרי כולנו
הוגים בהם חזור ושנה על בסיס יומיומי כמעט, ותשובה אין..
בברכת
"אחות יקרה – החליטי במהרה "
ר.מ. (כן,זאת אני)
נ.ב
מה שלומך? (-;
–
תערוכה חדשה בפרוייקט חושבים
31/10/1998 16:28
jordan
jordan@extopia.co.il
–
שכחתי לומר אבל יש תערוכה חדשה בפרוייקט
חושבים
הנושא הפעם: כדור
–
חתונה
31/10/1998 17:12
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
חשוד מאוד
–
** הערה:הועבר לפורום מוזיקה
קריוקי ישראלי בואו לשיר
31/10/1998 17:37
shokil
shokil@yahoo.com
אתר הכיף
MOVE.TO/FUN
ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹ
קריוקי
– בעברית ובאנגלית
שירי MP3 – לפי מבצעים וגם יש מצעד הלהיטים ברשת
פיפיא – כיף של הוספות לפיפא 98
המערה – בתוך המערה תמצאו הרבה מאוד
תוכנות ומשחקים
ICQ – אזור
ההחלפות ומעדון כיף של חברים
–
מהמגירה לדיסק 