14-11-98 עד 15-11-98

הבועה שלי – המשך 4 (מה יהיה?)

14/11/1998 22:20

@מיקי

miani10@hotmail.com

–

ביום שלישי בלילה, ירד גשם שוטף.

ישבתי כאן, מול המסך ושוחחתי ב icq עם
איש אחד, איש עם עיניים של קוסם (או שלהיפך).

הקשבתי לגשם ולרעמים החזקים ובכל פעם שהיה ברק עשיתי שמירה
למסמך שעליו עבדתי.

 

נזכרתי איך פעם כל זה היה מרגש אותי – הגשם, הברקים,
הרעמים… כל פעם מחדש, כאילו זאת הפעם הראשונה שאני חווה את זה ובכל פעם החוויה
הייתה שונה, מקסימה , מרגשת…

הסתכלתי לעבר החלון, דרך התריסים הפתוחים ראיתי כיצד כל
האורות צבעו את האויר סביב הגשם באדום.

שקעתי בחזרה לתוך הכסא…

 

מה לעזאזל קורה לי (קרה לי?) איך זה יכול להיות שנאטמתי
לגמרי!?

השפלתי את עיניי, כאילו שאני עצמי עומדת מולי ומביטה לי
ישר לתוך העיניים

השפלתי עיניים וחזרתי למסמך.

 

במסמך הזה יש מילים, המון מילים…

מילים שנשלחו הלוך ושוב. מילים שחורות על הרקע הלבן של
המסמך.

אני קוראת אותן, מבינה את הכתוב, את ההקשרים, את הדקויות,
את הכל…

אני חוזרת אל השדה…

 

הן מרחפות מעלי ומתקרבות. אני רואה את הצללים השחורים על
השדה.  אני מביטה למעלה ורואה אותן,  את הצללים של המילים…

הן נעצרות וממתינות. אני יושבת שם, על האופנוע ומביטה
למעלה, הן ממתינות…

 

לפני כמה ימים דיברתי עם מישהי, לא ידעתי מי היא. כששאלתי,
תשובתה הייתה – "אני חברה של האויבת שלך". מצאתי את עצמי בפליאה,
במהירות סרקתי (לשווא) את כל מאגר הזכרונות שלי ומייד עניתי לה  "לי אין אוייבים, מלבד אולי אני
עצמי".

האמנם?

אני עצמי?

אני האוייב שלי?

ואולי זה נכון, אולי?

 

ואולי אני שקופה, כמו הבועה שלי?

אני גורמת צער לאישה שאוהבת אותי. היא כבר לא יודעת מה
לעשות כדי להגיע אלי.

אני מביטה בה, אני אוהבת אותה, אני יודעת מי היא, אני
יודעת הכל.

אני לא מצליחה להרגיש כלום!

 

ביום רביעי אחר הצהריים, כשיצאתי מביתי נעמדתי ולרגע הבטתי
על השמים. הם היו אפורים, כמו ציור מים ללא מכחול.

ניסיתי לדמיין שהאפור נוטה להיות מעט סגול, אבל לא הצלחתי.

אחר כך נסעתי במכוניתי ופתאום כל כך רציתי שיהיה לי כבר
אופנוע.

 

אולי על האופנוע אוכל לנסוע רחוק… עד שהשמיים יחשיכו
ויאירו, שוב ושוב… ואז…

 

ואז, אולי באיזשהו בוקר צלול, כשאסע דרך עיירה מנומנמת, אי
שם בין מייקון לאטלנטה. עיירה שהתנועה היחידה בה תהיה זריקתו המיומנת של ילד על
אופניים המחלק עיתונים למרפסות הבתים.

 

או בשעת בין ערביים, רגע אחד לפני שהשמש שוקעת אל מול
צוקים, על כביש בלתי נודע, אי שם בין 
פיניקס לבין פלגסטאף.

 

או בלילה מוצף ירח כשעיניי חיות של לילה ינצנצו לי מצידי
הכביש המהיר המוביל מפיטסבורג לאגם 
"אירי".

 

או בכביש מספר 1 שבין סן דיאגו לבין סן פרנסיסקו, דרך
עיירות החוף, לאורך האוקיינוס הפסיפי. אסע ואביט על הגלים והגולשים.

 

או אפילו בסיבוב שבין הבית שלי לבין כביש החוף, בלילה גשום
וחשוך של חורף.

 

אולי פתאום אביט למעלה 
ואראה סגול בשמים…

אולי…

 

ברדיו מנגנים את השיר "Iris" של
ה – Goo Goo Dolls. אני
מקשיבה למילים…

 

And you can't
fight the tears that ain't coming

 Or the moment of truth in your lies

 When everything seems like the movies

Yeah you bleed
just to know your alive

 

 

 

אני מעבירה את המערכת למצב CD   ומקשיבה ל CD של Patsy Cline.

 

כל היום גלשתי, בעיקר באתרי אופנועי שטח (Dirt Bikes). קראתי,
בדקתי, הורדתי תמונות.

זה הדבר היחיד שמצליח לגרום לי לחייך מעט.

זה והמחשבה שעוד מעט יהיה לי אופנוע.

אני עוצמת עיניים ומחייכת.

 

אחר הצהריים שוב הדלקתי רדיו ושמעתי את השיר I Dont Want To Miss A Thing.

הגברתי את הרדיו, שמעתי את המילים, את הצלילים ולא הרגשתי
כלום.

סתם מילים שמישהו כתב, סתם מילים.

החלשתי את הרדיו.

 

אני חוזרת אל השדה…

–

 

The Goo
Goo Dolls – Iris

14/11/1998
22:25

@מיקי

miani10@hotmail.com

–

 "And I'd give up forever to touch you

 Cause I know that you feel me somehow

 You're the closest thing to heaven that I'll
ever be

 And I don't want to go home right now

 

 And all I can taste is this moment

 And all I can breathe is your life

 Cause sooner or later it's over

 I just don't want to miss you tonight

 

 And I don't want the world to see me

 Cause I don't think that they'd understand

 When everything's made to be broken

 I just want you to know who I am

 

 And you can't fight the tears that ain't
coming

 Or the moment of truth in your lies

 When everything seems like the movies

 Yeah you bleed just to know your alive

 

 And I don't want the world to see me

 Cause I don't think that they'd understand

 When everything's made to be broken

 I just want you to know who I am

 

 I don't want the world to see me

 Cause I don't think that they'd understand

 When everything's made to be broken

 I just want you to know who I am

 

 I just want you to know who I am

 I just want you to know who I am

 I just want you to know who I am

 I just want you to know who I am"

–

 

וכמעט שכחתי לצרף אחת מהתמונות…

14/11/1998 22:58

@מיקי

miani10@hotmail.com

–

Enjoy!

(In joy?)

–

 

להודעה זאת מצורף הקובץ 9611g.jpg

–

 

הבועה שלי או הבעיה שלי ?

14/11/1998 23:26

עוגי

 –

דור שלם דורש קב"נ

–

 

מיקי – אני בא איתך לשעור מחר. אוקיי?

15/11/1998 1:1

כינוי (אבל אני אוהב אותך)

 –

(הודעה ללא תוכן)

–

 

נו טוב, אתה יכול לבוא איתי, אבל בתנאי שתתנהג יפה!

15/11/1998 2:25

@מיקי

miani10@hotmail.com

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

זהירות בסיבובים, הכבישים רטובים…

15/11/1998 8:57

שונמית

shunamit@hotmail.com

–

קודם כל תהני הרבה!

 

להגיד שהבנתי מי זו גולדמונד?…

לא, לא הבנתי . (סליחה)

 

שמעתי שמחירי הסיגריות עומדים לעלות שוב!

יש להתחיל ולשבור חסכונות…

–

 

להודעה זאת מצורף קובץ Current.htm

   תהני כבר אמרתי?

         (-:

–

 

תודה.

15/11/1998 10:39

@מיקי

miani10@hotmail.com

–

אשתדל להזהר (-; כדברי האמרה הבנאלית "אין חכמה כבעלת
נסיון" (ואני שואלת איפה לעזאזל קונים את זה).

 

ועכשיו צ'יקצ'וק לשון (צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ) – גולדמונד!  נו באמת!? (נרקיס וגולדמונד, ה.ה).

 

אה, ותודה על האזהרה – בדרכי לשיעור, אעבור בבנק ואשבור
כמה תוכניות חסכון.

לכמה חלקים לשבור אותן? אני מקווה שלא תהיה לי בעיה כי
נאמר לי שהן גמישות, אז…

–

 

         להודעה זאת מצורף קובץ 9612a.jpg

 

בסכנת השמעות מטומטמת לגמרי…

15/11/1998 11:3

שונמית

shunamit@hotmail.com

–

אני לא בטוחה שתפסתי.

זאת לא אשמתי!

הכאב שיניים מפריע לי להתרכז…

 

(ואני דווקא מכירה מיתולוגיה יוונית…)

 

בכל אופן, את מוזמנת לחזור ולהסביר לי את סתימותי.

(אני אומרת לך..ממש עקב אכילס..)

 

 

בכל הנוגע לחלקים וגמישות, ההבנה שלי מסתכמת ב:"כמה
זה יוצא לי בשקלים?"

אז כך שאני לא ממש סמכות לשאלות בענייני
ריבית/תקרה/תשואה/תקומה/פלומה.

 

ואגב, תכיני תחבושות (לא הגייניות!) שוות, כי ראיתי שפשופי
החלקה ואיטס נוט א פריטי סייט.

תיזהרי על הקעקוע! 
(-;

 

נ.ב

אני לא יכולה להוריד תמונות (מאותה סיבה עקומה)

מה שלחת?

–

 

תגובה קצרה (חייבת לצאת לשעור)

15/11/1998 11:23

@מיקי

miani10@hotmail.com

–

* נרקיס
וגולדמונד – ספר של הרמן הסה ( יש מבין?).

* עדיין לא הלכת ל… קחי צבת (אם אין לך, חפשי מישהו במזל
עקרב…) וקדימה, לעקור! (אפשר גם לקשור את השן לידית הדלת ואז לטרוק אותה……
אייייייייייייייייייי).

* בטח שאשמור על הקעקוע – זה הדבר הכי טוב שיש לי כרגע.

* צילומים של אופנועי שטח (למה את לא יכולה לראות אותם?)

 

אז צ'או בינתיים.

–

 

"שחורה
אני ונאווה…"  (מילותיה של שן בינה)

15/11/1998 12:27

שונמית

shunamit@hotmail.com

–

החלטתי להשאיר את הסוררת אצלי. אין בחפצי להיות עקורה! אנחנו
לא זזים מכאן!!

 

בעניין הרמן הסה, אני לא בעניין (שוב סליחה)

אבל תמיד אפשר לצטט קצת חסמב"ה!
אה..סליחה..התכוונתי.. א.ב.יהושע..?

 

בעניין התמונות, אותה סיבה שה-Icq שלי
נכה.

 

חזקי ואמצי (לוחם) !

 

נ.ב

 

What ever happened
to our mother's tongue?

–

 

ok, ok people.
Move aside and NO autographs!!!

15/11/1998 13:22

@מיקי

miani10@hotmail.com

–

וואו, מדליק! לא רציתי לרדת מהאופנוע!!!

 

חסמב"ה זה בסדר גמור מצידי, רק בעדינות אה?  קחי בחשבון (אינפיטיסימלי?) את מה שאני תמיד
אומרת:

"אבל אני לא מכאן!!!"

 

ומעניין לעניין (לא באותו עניין) – מה אמא של טמפר (הארנב
מבמבי) אומרת לו?

 

ותודה על הברכה. אני תמיד חזקה ואמיצה (או שזה יפה
ואמיצה?) – ממש כמו לוחם אפאצ'י לפני קרב! (אני אפילו רוכבת על סוסים ובכלל לא רע – If I do say so myself ).

 

Our mother's
tongue – I didn't know we have the same mother!

MOM, what other
secrets have you been keeping?

But seriously – my
mother's tongue is doing fine, right inside her mouth.

 

So you want to
keep your wisdom – go ahead and suffer, its good for the soul (or is it?)

–

Funny you
should mention it but…

15/11/1998
16:0

שונמית

shunamit@hotmail.com

–

בעניין היפות והאמיצות, התוכנית הידועה (לשמצה) ברדיו תל
אביב (102FM), רציתי לציין שקראו בתוכנית פקס
ששלחתי.  (שונמית)

 

כן, כן. אני מתחילה להטביע את חותמי בעולם הבידור האכזר
וחסר המצפון.

 

שונמית אלוני בשבילכם!

 

מה היה פשר העניין עם במבי? זה לא מוצר של אוסם?..

 

אה, ובעניין חסמב"ה: מה הקשר בין חסמב"ה
ללונדון?

(נראה אותך)

 

Send my
regards to your mother

 

(-:

–

 

וואו! אז את מפורסמת!!!???

15/11/1998 16:13

@מיקי

miani10@hotmail.com

–

ומה היה כתוב באותו פקס? אולי תאירי (או תחשיכי? אופס,
מישהו אחר כבר עשה את זה לפנייך) את עיניי.

 

במבי (של דיסני), טמפר הארנב (זה שרוקע ברגלו – ומכאן
שמו), אמא של טמפר שאומרת לו "טמפר, מה אבא תמיד אומר?"

 

לונדון = זהבי או שלונדון לא מחכה לי? (נו, רק אידיוטים
כמוני מחכים, אה).

 

How should
I send your regards? via airmail, snailmail, email.

As a
matter of fact, I spoke with her last night.

Didn't
dare to tell her about my  tattoo nor
about the bike

Ha, Ha, Ha

Very funny

–

 

גם כאן יש טלוויזיה מצוינת!

15/11/1998 16:55

שונמית

shunamit@hotmail.com

–

אני מכירה רק את הטמפר שלי, ואבא שלי (עם הטמפר שלו) תמיד
אומר : אמרתי לך! (והוא תמיד צודק)

 

תוכן הפקס נכנס למאגר זכויות היוצרים שלי, ומעתה יוצג רק
בטקסים ממלכתיים וחגיגות בר מצווה.

 

Send it by
fax, be sure to save me a copy.

2 sugar in
my coffee…

 

  (-:

–

 

 

לא נמאס לך ?

14/11/1998 23:19

עוגי

 –

אני שואל

ואת מביטה על אמא שלך

והיא מנידה ראשה בהסכמה

 

את קמה באיטיות

אבא שלך בכורסא ממול נאנח במקומך

ואת ניגשת אל מתג החשמל ומורידה אותו

הכל חשוך

אין פסיקים ואין נקודות

אין בכלל שורות

אבל בין כל האפלוליות הזאת אני מסוגל לשמוע את אמא שלך
בוכה

ולהרגיש את רעד גופו החלש של אביך

ואולי אולי גם לטעום מים מלוחים שאמא שלך שמרה עוד מפסח,
כי חבל על כל טיפה.

 

רווח של שורה נותר ביננו

אולי בטעות אולי בכוונה

אבל את המשך הליכתך לא השלמת

עמדת שם ליד מתג החשמל

מעלה ומורידה את המתח

והכל נשרף

ניצוצות והבזקי חשמל יצאו מכל עבר

ואת עומדת שם בין הלהבות

בין אבא לאמא

 

ואני יושב כאן על הכורסא שממול לאביך ומתבונן בכם נשרפים

אני רוצה לקום אבל אפילו לא מנסה

רגע ועוד רגע

והלהבות לא דועכות גם כאשר נעלמתם

 

או משהו  כזה

–

 

נ.ב

14/11/1998 23:23

עוגי

 –

אני השיג את דני ולא אכפת לי אך

–

 

או משהו כזה

15/11/1998 1:46

טורוס וקונוס (שותפות מוגבלת)

 –

or not

–

 

 

15/11/1998 0:43

קוראים כותבים (מהדורה מצומצמת)

–

שלום רב,

חבריי חושבים אותי לנער מופנם ומנוכר, אך זה אינו נכון.
אמיתו של דבר היא שאיני מוצא טעם בקשר עם נערים בני גילי בעודי מצפה לאיחוד המיוחל
עם אהבת חיי. גם אם לא פגשתי אותה מעודי, אין לי ספק כי היא נמצאת אי שם ומצפה לי.
סמוך ובטוח אני כי אזהה את הילוכה החולמני, עיניה היוקדות ושפתיה הדובדבניות גם
ממרחקים. משום כך, מידי יום, בעוד חבריי משחקים כדורת במגרש המשחקים, יושב אני אל
החלון, מביט אל האופק ומצפה לראותה.

שאלתי היא: האם אוננות ממושכת פוגמת בראייה?

–

 

 

 

נער יקר, נער חביב

15/11/1998 0:49

כינוי (אבל אני אף פעם לא מייעץ)

 –

השאלה שלך מעניינת?

ממש לא!

השאלה הנכונה היא: האם הראיה מקלקלת את האוננות?

יש לך תשובה לכך?

אה?

–

 

אתה  מכיר  אותי?

15/11/1998 0:54

מאיר

–

אני רואה אותך  טוב

אתה רואה אותי?

אתה מכיר אותי

אתה אוהב אותי

אתה  מאונן אותי?

–

 

בטח שאני מכיר אותך!

15/11/1998 0:59

כינוי (אבל אמרתי לך מליון פעם לא להגזים)

 –

איך שלא אכיר אותך, אחרי שאתה משפריץ באדיקות את אמרות
השפר שלך כאן בפורום.

תגיד, זה הרפרטואר הקבוע שלך? אתה משתמש ב cut+paste?

מדהים, פשוט מדהים!

–

 

אתה מכיר אותי

15/11/1998 1:5

מאיר

–

אז אתה יודע איך 
זה

אתה אוהב אותי

–

 

You Know

15/11/1998 2:8

You know me

 –

Me-Ir

Mhe-ear

Mhe- Here

Me-Hear

–

 

 

I'm way past my
bed(bad?) time

15/11/1998 1:57

the little one

stimpy@sitcom.co.il

–

היא כבר בצבא הקטנה הזאת? פשי.. היא ממש נראית בכיתה ט'.
מי היה מאמין.. רגע, אז מה היא עושה ערה עכשיו? גם בצבא השלום שבקריה אנחנו אוהבים
אותן ערניות. ומה אם תהיה מלחמה? מי יסדר את המחשבים לכולם? ואם תיפול הרשת? מה
נעשה? נחכה שהקטנה תתעורר בצהריים? שתלך כבר לישון! ממש חוסר מקצועיות. אמרנו,
תמיד אמרנו שלא צריך לסמוך עליה. ועל כולן, בכלל. הקטנות האלה? בצבא? תמיד אמרנו.

זה בחיים לא יעבוד. צבא זה לגברים חסונים. שישמרו עלינו
באמת. מספיק עם כל השטויות הפמיניסטיות בארץ שלנו. נו, מילא. סתם נפגרת. לילה טוב
קטנה.   "לילה טוב דוד הליקופטר"
"לילה טוב ילדים שלי"

חלונות פז…. 
(עזבו אותכם מ98. הכל הפוך שם.)

–

 

 

אנו  מסרבים

15/11/1998 17:55

משה והרפורמים

 moshe_reformim@thedoghousemail.com

–

להיות  חסונים  ולהגן 
עלייך

–