די טורוס, תפסיקי עם כל עבודות הבית האלה
16/11/1998 0:56
קונוס (מחצית משותפות מוגבלת)
–
תתפשטי ! ! !
–
לקטנה הנפגרת
16/11/1998 1:14
משה והרפורמים
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
איך אומרים אצלנו
יאללה יאללה
יותר מהכל
כהרגלך
וכזכור לך
הכרותינו עימך נימשכת
זה מספר שנים
את עושה רוח.
את פלצנית ברמה
שלא לומר מפליצה
ברמה
תתחילי לכתוב
לעיניין
בלי גיבובי
המילים הנפגרים שלך
עשי אותנו
מבושים
וניכלמים על הכרותינו
עימך
לגאים וחסונים
אין אחד מבין חברי
תנועתינו שלא מרכין
כעת את ראשו בצער
רב וביגון על
הגיעך עד הלום.
תני לעצמך כאפה
שתי מיץ
משה והרפורמים.
נ. ב.
may the flotz
be with you
–
על הענקת מילגות
רצח רבין לזכאי משרד השיכון
16/11/1998 1:20
רצח רבין
מודיע בתדהמה
–
אני שמח לבשר
על הקמת קרן חדשה לעידוד
הנשימה והשאיפה, קרן רצח רבין.
כל מי שרואה עצמו
מתאים לקבלת מילגת
רצח רבין לשאיפה (או
לנשימה), מוזמן להשאיר את פרטיו כאן.
רצח רבין
–
עיניני הלב
16/11/1998 1:22
קוראים כותבים (המהדורה האמיתית!)
–
ד"ר יקר,
אני תלמיד ממרכז הארץ. מסיבות השמורות עימי אעדיף לשמור על
עילום שם אך ארמוז ששמי מתחיל באחת מאותיות אהו"י.
ובכן, מזה מספר חודשים, אני מעורב בקשר סבוך ומורכב עם
כלבה. עד לאחרונה היה זה קשר ידידותי בלבד והתבסס על טיולים בפארק ומשחקים על
השטיח. בתקופה האחרונה נחרדתי לגלות כי אני מתחיל להרגיש משיכה עזה כלפיה. כאשר
התוודיתי בפניה השיבה הכלבה שהיא לא בנויה לקשר והיא מעדיפה שנשאר רק ידידים
טובים.
שאלתי היא: האמנם הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם? ואם
כן, באיזו מידה הטענה הנ"ל מחייבת?
–
הקשר לא חייב להיות מחייב
16/11/1998 1:43
כתבכם לענייני הלב ברשת
–
A Bitch
Is a Bitch
Is a Bitch
)ניטשה)
–
הכלב כן. הכלבה לא.
16/11/1998 4:42
Emergency! Paging Dr. Beat
–
בעוד הכלב הוא ידיד אמת, הכלבה עובדת לפי תנאי חוזה אחרים
לגמרי. חבל מאוד שלא בדקת את זה בטרם נפלת לסבך האהבה, ולנפתולי הקנאה.
והאמת, ידידי, נראה לי שמופעלות עליך מניפולציות רגשיות
רבות הגורמות לך מתח נפשי ועגמה.
למה שלא תציע לה לקחת תקופת הפסקה בה שניכם תפגשו בני זוג
נוספים?
או שפשוט תחכה עד שהיא תהיה מיוחמת, תבודד אותה, ואחרי
יומיים היא כבר תתן לך לזיין לה את הצורה הבת כלבה.
–
תיקון חצות
16/11/1998 5:32
תור
–
האם יש דבר יותר משעמם ובנאלי מתיקון של של תקלות ומכשירים בבית? אבל בשבילי התיקונים הללו הם ממש תהליך רוחני
שמתאפיין בחמישה שלבים:
1 . שומע על התקלה, ומאבחן: דחוף ? או לא דחוף?
2 . שוכח ממנה לחלוטין למשך שבוע ימים, אלא אם היא
דחופה ומשתקת את הבית.
3 . חולם ומדמיין את התקלה והפתרון שלה הפתרון עשוי
להיות שגרתי כפי שבעל מקצוע מצוי היה פותר, או משוגע, ומתבסס על נסיוני ודמיוני
העשירים. שלב זה נמשך לרוב כשבוע ימים.
4 . לאחר שאני מבין את הבעיה,קונה חלפים , וחמרים
אם צריך,
5 . מתקן. שלב זה נמשך בין חמש דקות לשעה.
בילדותי כשהייתי בן ארבע-שש, היית ילד סקרן, ומנסה לפרק כל
דבר שנפל לידי. עד מהרה הדביקה לי אמי תואר:" קלקלן" וכוונתה בהחלט לא
היתה פינאנסית, ולא עסקה ברצועת האלכסון, אלא לעתים ברצועת עור של חגורה שנחתה על
ישבני לאחר ש'הבאתי על הבית נזקים כבדים…" , כתוצאה מחקירותי את מבנה החומר
והמכשירים למיניהם . ישבני שכיום הנו חלק למדי, נשא עליו באותו זמן קוים אדומים
שרחבם וצורתם כצורת החגורה שהיתה אימם מולידתם. ולאחר כמה הצגות תכלית חינוכיות
שכאלה, חדלתי לחקור במופלא, והפנמתי את סקרנותי לעולם הדמיון. שם היתה הכניסה
אסורה לחגורות מעור, וכל המכנסיים הוחזקו שם על הגוף מכח עצמם, ולעתים בעזרת
שלייקס.
הפעם הבאה שעומתתי עם עולם התיקונים היתה כשידידי ינקלה
חלק איתי חדר בבית הורי. היינו אז סטודנטים, והזמנתי את ינקלה שהיה גר בעיר רחוקה
אבל למד בעירי, לחלוק איתי את חדרי. שכר הדירה ששילם לי, מימן חלק מלימודי, ופיצה אותי על הרגשתי המזופתת על
כך שלא עבדתי באותה תקופת לימודי. מלבד זאת, הכניס ינקלה רוח טובה בביתנו. הוא היה
בחור פתוח ושובב, שידע להתחבב על הורי. שנינו בילינו יחד הרבה מאד, כשהוא ממלא את
החלל שהיה קיים בחיי עבור אח שמעולם לא היה לי. חברותנו היתה סימביוזה מושלמת. לכל
אחד מאיתנו היו יתרונות שיכול היה לחלוק עם רעהו, וכך הידידות פרחה , על אף הצד
הכלכלי שהיה למגורינו המשותפים.
יום אחד, נפל בחדרנו התריס, וחסם את מיפתח החלון. ינקלה
אמר לי:"איפה כלים? בוא נתקן". אבל אני אמרתי לו:"בוא נחכה שאבא
שלי יבוא מהעבודה, והוא יתקן". ינקלה התפלא מאד על כך שאיני נוקף אצבע בבית,
ועל שאני מחכה לאבא שלי שיתקן…..ואז נפל לי האסימון. תפסתי שבבתים אחרים הדבר
שונה, וכי הדבר הטבעי הוא שאתקן את התריס. גם הבנתי לראשונה, את הסיבה שלא נטלתי
יזמה בתחום הזה. ולכן,כשעברתי לגור עם
אשתי בביתנו, טרחתי תמיד ללמוד לתקן כל דבר, ולהיזקק לבעלי מקצוע רק כשכלו כל
הקיצין…. והדברים אמורים בתיקוני טיח, צבע, חשמל, צנרת מים וביוב, וכל דבר
שמתקלקל. נסיוני הבראשיתי בפירוק חפצים נתן לי התחלה טובה, אלא שעתה, למדתי לפרק
את המכשיר ולהניח את חלקיו בסדר פירוקם, כדי שבהרכבתו, אוכל להרכיבו בסדר ההפוך
וכפי שצריך.
כאשר מתקלקל משהו בביתי, אני נותן לו קודם כל את הזמן
להסתדר מאליו….לעתים משהו נראה שהתקלקל, ובעצם זו בעיה של אספקת מים או
חשמל…… ואם הדבר לא מסתדר מאליו, אז אני מתחיל לדמיין אותי פותר את הבעיה. וכך
קרה גם עם מיכלי ההדחה של הניאגרות (איזה שם נשגב) בשירותים. לאחר שהבית קיים שתים עשרה שנים,
התמרדו ארבעת האסלות בשרותים, ודבר ראשון, החלו לנזול במקום חיבורן לצנור הביוב.
הבעיה קרתה בארבעתן, ובתוך חודש ימים. זכרתי שיש פתרון בית ספר הכרוך ברכישת
גומיה, ופתרון מסורתי של אינסטלטורים מהדור הקודם, הכרוך ב….תחבושת של מלט לבן:
לוקחים תחבושת רפואית, ועיסה של מלט לבן שהורטב במים, ומלפפים את המקום שעליו מונח
מחבר הגומי, אשר מחבר בין יציאת האסלה לצינור הביוב. ואני שכללתי והוספתי על המלט
קצת דבק פלסטי "בי ג'י בונד" אשר האיץ את קצב היבוש, וגם עשה את המחבר
החדש יותר חזק. וכשגומרים ללטף וללפף את מוצא האסלה, נותנים למלט להתייבש כשעה,
ולאחר מכן נגמרה הנזילה לעשר השנים הבאות…..וכשראו האסלות שנקראו לסדר, המרידו
עלי את מיכלי ההדחה- אותן "ניאגרות מופלאות, המצאה עתיקה אשר משחררת בכל
הפעלה, בדיוק אותה כמות של מים, בלי צורך לחכות ולוודא שכמות המים לא תגלוש. כאשר בזמן מילוי המיכל
מיפלס המים מגיע לגובה שנקבע מראש, פני
המים מרימים מצוף אשר גורם לפתח כניסת המים להיסגר. סגירה זו תקפה, כל זמן
שפני המים גבוהים. אבל כשיורדים פני המים במיכל, יורד המצוף , נפתח פתח הכניסה
והמים מתחילים להיכנס למיכל. ממש פעולה, ותגובה: ירידת פני המים במיכל, גורמת
למילויו….. לידתו של אדם, גורמת ברבות הימים למותו….
יש במיכל ההדחה פלא נוסף. עם גמר ירידת המים במיכל, יורד
פעמון על מקום יציאת המים, ובמרכזו
גומיה שאוטמת את פתח יציאת המים. האטימה הזאת אינה כל כך
טובה בתחילה, אבל עם מילוי המיכל,
גדל לחץ המים על
הגומיה, והיא אוטמת את פתח היציאה לחלוטין…
למה אני מספר לכם את כל זאת? כי אלו היו התגליות שלי
כשפירקתי את מיכל ההדחה אשר נזל דרך צינור הניקוז שלו, לתוך האסלה. אז החלפתי את
הגומיה שאוטמת את היציאה, והייתי בטוח שבכך פתרתי את הבעיה. אבל שסתום כניסת המים למיכל, היה סתום עם לכלוך
והגומיה שלו איבדה מגמישותה, ולא נפתחה לגמרי כשהמצוף ירד. ולכן קצב המילוי היה כל
כך איטי, שלא נוצר מספיק מהר לחץ מים על הגומיה המונעת יציאת המים, וכל טיפת מים
שנכנסה, יצאה מיד אל תוך האסלה.. ואז באה לי ההברקה להחליף גם את הגומיה האוטמת את
שסתום כניסת המים. לאחר ההחלפה הזאת,
עלה קצב כניסת המים למיכל, ובמהירות עלה מיפלס המים במיכל, נוצרה אטימה במקום
יציאת המים, וחדלה לחלוטין הנזילה לתוך
האסלה.
כחצי שעה לקח לי ללמוד את פעולת מיכל ההדחה, ולהבין מדוע
יש נזילה. אבל לאחר מכן, לקח התיקון של שלושת מיכלי ההדחה הנוספים, חמש דקות לכל
מיכל….. כי הבנת פעולת המתקן היא תשעים
אחוזים של הפתרון…..ופעולת התיקון היא רק עשרת האחוזים הנותרים…..
ואם אתם חושבים שכתבתי כל זאת כדי שתצאו לי כאן מומחים לתיקון
אסלות ומיכלי הדחה, זו לא היתה הכוונה…… רציתי רק להמחיש את התהליך
הרוחני/חשיבתי אשר כרוך אצלי בביצוע
תיקונים בבית, ואפילו מדובר בתיקון המתבצע בבית השימוש רחמנא ליצלן………
–
אתה רוצה לעזור לי
16/11/1998 11:52
מאיר
–
אני איש טוב
אתה מכיר אותי
אתה אוהב אותי
אתה מכיר אותי
אתה אוהב לעזור לי
תהיה בריא
תהיה בריא
אני איש טוב
אתה אוהב אותי
אתה מכיר אותי
–
המנגל השנתי של
רצח רבין
16/11/1998 11:55
רצח רבין על הגחלים
–
ייתקיים
כמידי שנה זאת השנה
הראשונה
בפארק הירקון.
–
ממש מרושע.
16/11/1998 12:7
בשוק
–
/////……..לא מספיק כדור, גם גחלים?
–
זו לא פאה, טפשה!
16/11/1998 14:1
בשוק הכרמל
–
(הודעה ללא תוכן)
–
טפשה האמא שלך, אדיוט, זה טפש.
16/11/1998 14:37
בשוק
–
וזה גם לא
פאה, אלא השתלה
–
תיקון: המנגל הלאומי יתקיים
16/11/1998 14:16
קופארטיב "דן"
–
כרגיל, מתחת לבניין עירית תל-אביב,
ליד הטלפונים הציבוריים,
ומעבר למדרגות.
לידיעת ציבור הקוראים,
מיניבוס יקח את חברי הפורום,
הזקנים והנכים,בלבד,
מבתיהם עד לעיריה.
הנסיעה תלווה בהדרכה צמודה של גב' מיכל
ובסקירה של אתרים שכ"כ-אהבנו,
כיכר דינגוף, הסנטר (כולל מעבר-החציה והכספומט),
פח-האשפה ברח' אלנבי ועוד.
* איננו אחראים על
פעלולים נוספים שייתכנו במהלך הסיור. ביטוח-חיים, חובה.
* הטיול הינו
לכיוון הלוך בלבד.
–
לרצח רבין – עכשיו
בקלטת
16/11/1998 14:25
רצח רבין מביע
את הזדעזותו
–
אני מזועזע
–
לתשומת-לב-חברי הפורום המזועזעים:
16/11/1998 14:45
קופארטיב "דן"
–
* A NEW TELEPHONE SERVICE,
LOCATED IN BAR-ILAN
UNIVERSITY,
OPPARATED 24 HOURS A DAY,
WILL TAKE-CARE OF YOU.
* UNFORTUNNETLY THE SEVICE IS CLOSED DUE TO
THE
STRIKES.
* WE HOPE THAT YOU'LL HOLD ON .
–
תודה, אבל ידינו לא
היו במעל
16/11/1998 14:53
לא פעם בקיץ ברצח
רבין
–
03-7443880
–
ברצוננו להודיעכם על קו-שרות *חדש*
16/11/1998 15:6
קופארטיב "דן"
–
5318111-03
* רק תגידו שעמיר
שלח אתכם,
(אתם יכולים לקרוא
לי י'. )
פראפראזה
16/11/1998 13:43
מוקדש למאיר בשם כולנו
–
אני מכיר אותך
אני מכיר אותך
(פזמון)
אתה חוזר על עצמך
אתה חוזר על עצמך.
אתה חוזר על עצמך !
אתה חוזר על עצמך!!
אני מכיר אותך
אני מכיר אותך?
אני לא רוצה לעזור לך
אני לא רוצה שקל
אני לא רוצה מים
יכול להיות שאני איש לא טוב
(אני מכיר אותך?!)
יכול להיות שאתה איש טוב
אבל אתה מעצבן!
נכון שיש רק 3 רגלים במסורת היהודית, אבל לפחות תקעו אותם
במרווחים גדולים אחד מהשני.
תן לנשום !
ה-10 מילים שלך, גם אם הם בסדר שונה כבר חרוטות לי על הצד
הפנימי של העפעפיים.
נדבקו לך האצבעות למקלדת?
תקליד א-ת-ה מ-כ-י-ר א-ו-ת-י במורס, ונבוא לשחרר אותך!
מבטיחים!
"עוד יבוא שלום עלינו, עוד יבוא שלום!"
(הרגיל, המקורי, האמיתי – לא חשוב, העיקר שיבוא)
–
אתה אוהב אותי
16/11/1998 14:22
מאיר
–
אני יודע שאתה
אוהב אותי
אתה רוצה לעזור לי
אתה מכיר אותי
אני איש טוב
אתה מכיר אותי
אתה אוהב אותי
–
כל הכבוד, הוא יודע לכתוב, אמנם רק כמה משפטים
16/11/1998 14:51
ארגון תומך למשפחתו של מאיר
–
אבל בהחלט חל שיפור,
הילד מגיב לסביבתו,
אוהב אותך אמא,
מכיר אותך אבא,
עוד כמה שיחות והילד יתחיל לדבר.
–
אתה אוהב אותי 3
16/11/1998 14:56
מאיר
–
אתה אוהב אותי
אתה מכיר אותי
יש לך סיגריה
–
לא!
16/11/1998 15:12
ארגון תומך למשפחתו של מאיר
–
אבל אבא שלך משלם לנו טוב,
וגם אמא שלך. . .
–
ICQ99 – הפרח
לא מחזיק – הערב במגזין
16/11/1998 20:11
ריקי
riky@haaretz.co.il
–
–
בדרך אל…
16/11/1998 21:39
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
בדרך אל המדבר אני עושה שמיניות
"אל תחרגי מהמסגרת" הוא אומר לי
ב X
אני מסובבת את הידית, מזרימה טיפות דלק
ובסיבוב מרפה, משחררת בנטיה
בדרך אל שדות החיטה אני מייצבת על קו ישר
"שלושים וחמש שניות" הוא אומר לי
אני מסובבת ומרפה, מסובבת ומרפה
ובין קווים צהובים מייצבת וממשיכה
אל מול שמש של צהריים
אני מסובבת ומגבירה מהירות
אני בדרך אל המדבר
אל מול שמים של עננים לבנים
אני בדרך אל שדות החיטה
אל מול שחור וכחול
אני מחייכת באומץ נדיר
–
גם אני
16/11/1998 22:15
כינוי (אבל אני הייתי שם)
–
אל מול גלגל של לונה פארק
אל מול מגרש שומם והמולת רמזורים
היא מתרגלת שמיניות ומרחפת
היא תיקח אותי איתה
כך היא אמרה
אשב לה על הקסדה, אשב על הכידון
אעטוף אותה ואגן על גופה
(על נשמתה כבר אי אפשר)
היא תיקח אותי איתה
כך היא אמרה.
מיקי, כל יום שעור זה לא מוגזם?
–
מוגזם? מה ז"א מוגזם???
17/11/1998 17:23
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
ממש לא! מצידי שכל היום יהיה שעור.
מחר אני כבר עוברת לאופנוע גדול!!!!
ותזהר ממני, אם לא תתנהג יפה אתה תשב על האגזוז (ותחשוב על
זה!)
–
נ.ב
17/11/1998 17:25
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
ותפסיק כבר להיטפל לאנשים תמימים! (ראיתי את ההודעות שלך).
–
אני?
17/11/1998 17:29
כינוי (אבל אני נחמד)
–
אני נטפל? אני???
מה פתאום?
ואני מבטיח להתנהג יפה – את כבר יודעת שאני מקיים הבטחות,
נכון?
–
אוקיי
17/11/1998 17:34
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
נו טוב, המשך.
וביחס להבטחות: כן, אתה אכן אמין ביותר.
האמת היא שחבל שלא הקשבתי לך קצת יותר.
ויש לי פתגם חדש: "הקשבה רצינית לכינוי , מונעת
תמונות זוועה ובועות"
הא! איך זה?
–
יפה מאוד (או שלא)
17/11/1998 17:37
כינוי (אבל אני לא רציתי להכאיב לך)
–
אני חייב ללכת, להתראות מחר בשעור (-:
–
להת' ואל תדאג – לא הכאבת, שום דבר לא כואב לי.
17/11/1998 17:39
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
)הודעה ללא תוכן)
–
מהמגירה לדיסק 