יששששששש!!!!!!!!!!!!!!
2/11/1998 2:13
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
עשיתי קעקוע!
עשיתי זאת!
אני לא יכולה לומר שזה נעים במיוחד, האמת
שזה כואב – עצמתי עיניים ונשכתי שפתיים.
אני חייבת להודות שהיו רגעים מסויימים
שאפילו שמחתי על הכאב ואני ממש לא בקטע מזוכיסטי.
היה לי טוב להתמקד בכאב החד הפיסי ולשכוח
מעט מהכאב השני (אם אפשר בכלל לקרוא לזה כאב!?).
לאחר כרבע שעה זה הסתיים. אני מביטה בראי,
בתחילה חששתי לפקוח את העיניים והצצתי בחצי עין, אבל מייד פתחתי שתי עיניים גדולות
ומופתעות – זה יצא ממש מושלם! בדיוק כפי שרציתי!!!
הייתי מעט המומה, נרגשת, כואבת…
כשעתיים אחרי כן מורגשת צריבה בכל האיזור.
עכשיו, כמה שעות אחרי, אין שום כאב.
והקעקוע מהמם! הוא נמצא בצד ימין, מקדימה,
מתחיל כמעט מהכתף לאורך החלק העליון של הזרוע ומסתיים בקו בית השחי.
נהדר! זה כל מה שיש לי להגיד.
המקום –
"פסיכו" בדיזינגוף סנטר- מומלץ!
–
אופס – שכחתי משהו חשוב
2/11/1998 2:19
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
תודה ל"כינוי" היקר שהיה שם
להחזיק לי את היד.
מה אתה אומר כינוי? הייתי גיבורה או לא?
ואיך הקעקוע?
–
בהחלט היית גיבורה והקעקוע נהדר!
2/11/1998 16:1
כינוי (אבל גם אני רוצה)
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מחלקה 7, להסתדר בשלשות, צמצם רווחים,
הקשב !
2/11/1998 7:50
המעורער-מהר אדר (ליד ירושלים)
soul_musician@hotmail.com
–
מה זה?
רק בנדם אחד?
טוב.
כל המחלקה:
לבלוע את הכדור שלו.
עכ. . שיו.
(בפקודה!)
ותודה, בשם כל הצוות.
–
לקחת עוד כדור, המפקד?
3/11/1998 4:0
מחלקה 7 לא נרדמת
–
או ישר לשתות אקונומיקה?
–
אלקטרוליזה עכשיו !
3/11/1998 4:2
חניך תורן (מחלקה 7, המחלקה הסגורה)
–
(הודעה ללא תוכן(
–
סרניטי NOW!!!
3/11/1998 19:38
שפרירית פלוגתית
–
(הודעה ללא תוכן)
–
איזה כדור?
3/11/1998 16:37
דפקט עם הפרעות באפקט
hard_don@hotmail.com
–
יש כדורים נוגדי חרדה,
יש כדורים אנטי פסיכוטיים,
יש כדורים נוגדי דיכאון,
יש כדורים מווסתי אפקט (ממש בשבילי),
יש כדורים פסיכוטומימטיים.
ויש תופעות לוואי, כמובן.
המעורער, אתה יכול להיות יותר ספציפי?
–
דרושה תגובתך המיידית.
3/11/1998 16:43
דפקט עם הפרעות באפקט
hard_don@hotmail.com
–
הגמדה שלי טוענת שאני סובל ממקרה קשה של
ניתוק מהמציאות , שקוע בעולם דמיונות פנימי ופרטי,
ועשוי להזיק לעצמי.
אז, מעורער, מתי אתה חוזר?
אני צריך כדור, ועכשיו!
–
Z
ה ממש דפקט SHELL אפקט
מהפנט (תשמור גם לי כדור)
3/11/1998 21:29
מרVIN
–
ש : תגיד , יצא לך פעם להתקע עם גבר Zר
במעלית?
ש2: ובלי כסף, גם יצא לך?
–
תן לתפוס ת'ראש על דיונה
2/11/1998 14:32
מרVIN
–
יש מרפסת מלמעלה
ושם בין הכריות הענקיות
בתוך אדיי ההל בקפה,
יאסר מוסיף עוד קייסם לנרגילה.
הוא שואף ארוכות
ומלמד אותי מחבוסה (מחבוש?)
אני חסיד של שש-בש
אבל הדי הצלילים מושכים אותי
אל הגבעה.
כבר מאוחר וממבוסם מידי
קריאות חדווה מראש הדיונה.
אני בוחר בקו החוף לנדודי,
חבורה עליזה מהבוקר
מצתוותת אלי.
אז הם היו הרבה יותר
שובבים,
משתעשעים במים הקרובים.
עכשיו הם רק שלושה,
מפנים את חותמם הכנעני בכיסי
דוקרים בי, מתגרים.
אחר מופיע מאחור, מתוך החושך
הרבה פחות נחמד ממה שנראה בבוקר
אבל עדיין בגדר לא נעים/לא נורא
הפחד מתחיל …
אני נאבק כנער שובב
עם שלושתם, דוחף , מפיל , מחרחר ומתחמק.
הגבעה נשאת מולי, בראשה גופות ברונזה
מבהיקות לאור הירח המלא.
בדילוגים אל-על אני נוסק
אל הניגון האקסטזה והריקוד
הרחק מחבר מרעי, הכלבים!
אל חייק ה RAVE המוזר
באמצע המדבר.
–
3/11/1998 11:41
עפר
–
(הודעה ללא תוכן(
–
פעם
3/11/1998 22:35
מרVIN
–
פעם הייתי בסיני ל 27 שעות. )-:
לא הייתה ברירה, השמועות היו נחרצות.
חיפשתי בחופים, עברתי עם תמונה והרבה
סבלנות
בראש-אל-שטן, אחרי טורניר של 12 משחקי
שש-בש, אין-ספור נרגילות מפוטמות עשבים וחצי בקבוק שחור תווית. סיפר לי הבדואי
שישב מולי בלי שיניים (כמעט) איפה היא.
לקחתי אותה מתוך חדר מסריח באחורי בקתת
המטבח של החוף. אני לא יודע כמה ימים היא שכבה ככה.
הרבה גושי אופיום, כדורים, עשבים וגברים
עברו דרכה.
הבטתי בה לרגע לפני שנשאתי אותה בידי. ממש
תיעבתי אותה, כבר שלושה חודשים אני לא יכל לסבול אותה, אבל לא הייתה לי ברירה. זו
הייתה פקודה להביא אותה, ואני הרי תמיד (אבל תמיד) ממלא פקודות.
לקח לה עוד שבועיים מאז שהחזרתי אותה עד
שהיא התחילה לדבר. וגם אז לא דברים רבי משמעות.
בסוף הקיץ ההוא נרשמתי ללימודים בפעם
השנייה. בשלהי הסתיו חבשתי איזה ספסל לימודים באיזה הר צופים אחד והיא ישבה שתי
שורות לפני מימין.
אני לא יודע אם היא זכרה אותי, אבל כבר אז
הייה לה את החיוך הפותר כל הזה שיש לה עכשיו כול כך.
אתם מכירים זה שאנשים בברנג'ה ממש מתים
עליו, החיוך הזה מסדרות הראיונות הבלתי נדלים שלה בתקשורת.
–
מרווין , אלוהיי המחשבים, עדיין לומד
פסיכולוגיה?
4/11/1998 12:0
P.C
–
)הודעה ללא תוכן(
–
? T.C
4/11/1998 12:5
ב.
–
(הודעה ללא תוכן(
–
T.C. קל?
4/11/1998 12:41
מרVIN
nivoren@hotmail.com
–
T.C. Light?
Turbo C compiler
(Light?)
–
גזירה ש….המורה לא יכלה לעמוד בה
2/11/1998 18:35
תור
thor@newmail.co.il
–
כשסיימה טלי את שרותה בגן חובה והגיעה
לבית הספר, ראו המורים שהיא יודעת לקרוא
ולחשב, והכניסו אותה ה י י ש ר לכתה ב'. חשבנו שהדבר יאתגר אותה במיקצת, אבל
תוך מספר חדשים החלה טלי להשתעמם בבית הספר, ולחפש לה עיסוקים שיקלו על השיממון
שמדיפה מערכת חינוך החובה.
בנערותי כשהשתעממתי בשיערי ספרות בבית הספר, נהגתי לקרוא ספרים, לשחק עם חברי
לספסל בצוללות,
לכתוב פתקאות, והכי הכי, להתאמן בעצירת
הנשימה כנגד מחוג השניות בשעוני…. וטלי?
טלי היתה ילדה שמביטה בו זמנית לעשרה
כיוונים, ומנסה להבין ולדעת כל שזז בשטח. בהיותה טעונה באנרגיה, נהגה ללכת בחורף
בעירנו ההררית הקרה, בלבוש קייצי: חולצה קצרה, חצאית ו…שומו שמיים: סנדלים. סבא
וסבתא שלה הזדעזעו כל יום מחדש כשראו אותה טופפת בדרך לבית הספר, 'בעירום
מלא'……כמעט…
הסבא כבר היה בתקופה שכל מושגיו כבר
התגבשו לאחר שנים רבות של עמל, אשר הניבו הישגים שנראו (לו) יפים ומגובשים. לכן היתה משנתו סדורה ומבוססת
בכל פן ופן של חייו. ולכן גם הופתע כל פעם מחדש מהדרך שתיפקדו בנו וכלתו כזוג
נשוי, איך ניהלו בית, וביחוד איך חינכו את ילדיהם…..
הוא היה בטוח שהילדים יגדלו להיות פושעים,
בטלנים, ולא יוצלחים, כי הרי 'יש רק דרך
אחת נכונה', והיא הדרך שלו. הוא הזדעזע לראות שאנו סומכים על הילדים מטילים עליהם
את כל האחריות ללימודים, ולעולם לא בודקים אם הכינו את שיעוריהם. בשיחותינו איתו חזרו תכופות מילותיו: 'לא
ייתכן' ו 'אני לא מאמין' , כתגובה על סיפורי הצלחה שהגענו אליהם בדרכים שהיו שונות
לחלוטין מדרכו שלו. והסבא למד אחרי גיל שבעים שיש דרכים אחרות שמצליחות אולי יותר
מדרכו, ובזקנתו המופלגת היה הרבה יותר פתוח לדעות חדשות, מאשר בשנים שקדמו.
לאחר שנגע הסבא בכפות רגליה של טלי וחש עד
כמה היו חמות, למרות לבושה הקל, וגם כשראה שטלי מעולם אינה חולה, נרגע הסבא,
והשאיר את כל הדאגה לשלומה של טלי לסבתא, אשר לא היה בכוחה להשתכנע, והיא ניהלה עם
טלי קרב מאסף על הסוודר,בכל פעם שביקרה בחורף בביתנו.
וטלי, הלכה לבושה כפי שחשבה לנכון, ואפילו
הצליחה לשכנע את מנהלת בית -הספר שהכל בסדר.
רק בנושא אחד נכנסה טלי למבוך ללא מוצא:
אצל המורה המטומטמת לאנגלית. ג'יין היתה יוצאת אנגליה, שכושרה ללמד ויכלתה לתקשר
עם ילדים שאפו לאפס. לקחו אותה לתפקיד, כי ידעה אנגלית. וטלי שחיפשה עניין בשיעורים, מצאה את עצמה עד מהרה
בהתנגשות טוטאלית עם המורה לאנגלית. וככל שחלף הזמן ונשפך יותר טימטום בשיעורים,
כן היו תגובותיה של טלי יותר חריפות, וכן היו תגובותיה הנגדיות של המורה, יותר
מתנכלות. הדבר הגיע לשינאה ממש בין השתיים. תארו לכם, מורה בכתה דלת ששונאת את
התלמידה שלה. יום אחד בלהט השינאה, נטלה טלי מספריים מתיק
כלי מלאכת היד שלה, וכאשר התקרבה המורה ועמדה בקרבתה, ג ז ר ה
לה את קצה שמלתה……..המורה היתה משותקת מתדהמה במשך זמן ארוך. ולאחר
שחלפה התדהמה, הוזעקה המנהלת אשר קראה אותי מיד ממקום עבודתי. תגובת המערכת, היתה
הרחקה מיידית של טלי משעורי אנגלית, וגם אנחנו נאלצנו לפצות את המורה במחיר השמלה.
ומי הרוויח מכל העסק? ניחשתם. טלי, בשיעורים שהתפנו לה, היא קיבלה
משימות במתמטיקה, השתתפה בשיעורי ספורט של הכתות הגבוהות , ונחלצה מהשעמום של
שיעורי האנגלית.
"עכשו היא לא תדע אנגלית" אמרה
הסבתא בתוכחה. אבל הפלא ופלא, כאשר הגיעה לבקרנו באותה השנה בת דוד מארצות הברית,
שמענו לאחר שעתיים את טלי מדברת איתה
אנגלית שוטפת, תוך שימוש בשפה עשירה שכללה מושגים מופשטים. מסתבר שהסרטים באנגלית
שראתה בטלביזיה, הספיקו לה לטלי לתפוס את דקדוק השפה האנגלית, וגם לצבור לה אוצר מילים מכובד.
וילדי האחרים שלמדו אנגלית אצל אותה מורה?
הם היו יותר נוחים ופחות מרדנים, אבל אנגלית הם לא כל כך ידעו…. ולקח להם שנים
לסגור את הפער שנפתח בזכות מערכת החינוך.
–
לשונמית
2/11/1998 18:50
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
אז את מצטטת את עצמך? (ר.מ ?????)
את אחותי? ממתי יש לי עוד אחות? (אלא אם
כן אבא שלי לא סיפר את כל האמת (-; )
למה לא לדבר על
נשים/אהבה/סקס/חיות/בכי/שערות/עישון/שער הדולר… ??? הרבה יותר מעניין מאשר שאר
הנושאים שמנית (למעט שער הדולר).
מה שלומי? שאלה קצת טיפשית לא?
מה שלומך?
–
לדעתי זו לא שאלה טיפשית..
2/11/1998 21:47
ילדונת
yaldonnet@hotmail.com
–
ואני מוכנה להצטרף לשיחה על נשיםאהבה
וכו' (חייבים לצטט את הכל כל פעם מחדש??(
–
תודה. שלומי מצויין !
3/11/1998 8:32
שונמית
shunamit@hotmail.com
–
קודם כל, גם ניטשה ציטט את עצמו.
דבר שני, אני נחתומית חוליגנית.
דבר שלישי, חשבתי שאת אחות במקצועך (-; !
דבר רביעי, אני מקבלת את בחירתך הלא צפויה
ומתכבדת לדסקס בנושא נשים/אהבה/סקס/חיות/בכי/שערות/עישון.
למען האמת, אפשר לאחד את כולם ולדבר על:
גמילה…
דבר חמישי, מה שלומך? (-:
נ.ב
חשתי בעוינות מסוימת.. האם זה רק המסך שלי?
–
הממממ….
3/11/1998 10:33
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
קודם כל, זה שניטשה ציטט את עצמו אינו
מוסיף כבוד לאנשים שמצטטים את עצמם.
דבר שני, צטטי את עצמך בכיף – בינתיים
הציטוטים היו מעניינים.
דבר שלישי, מעניין שחשבת שאני אחות
במקצועי. משום מה תמיד נדמה לי שמישהו או משהו הפיל עלי את תפקיד:
"המטפלת", התומכת, הנותנת וכו'….
And to tell the
truth
כבר נמאס לי מזה!
דבר רביעי, אז קדימה לדיסקוס. אז מה את
חושבת על:
נשים/אהבה/סקס/חיות/בכי/שערות/עישון???
או ע"פ הצעתך המעניינת ביותר – אז מה
דעתך על גמילה? (גמילה משערות???).
דבר חמישי, עדיף לשאול מה שלום הקעקוע שלי
– הוא ממשיך לחייך.
האמת היא שאני מאוד רגועה, מוחקת את
התמונה ההיא מיקרון אחר מיקרון.
דבר שישי, אין לי מושג איזה מסך יש לך
(נסי לשחק עם הצבעים) כי עוינות זה הדבר האחרון שאני מסוגלת להרגיש מכל מגוון
הרגשות שקיימות בי.
ואני עדיין תוהה מה זה "ר.מ"
–
ר.מ (רמז מקדם)
3/11/1998 13:38
שונמית
shunamit@hotmail.com
–
סוף סוף הלכו כולם ואני יכולה לחזור
בתשובה (חה)
ר.מ כותבת בעיקר כשהיא עצובה, ולפעמים
כשהיא סתם נאחסית. את הציטוטים שלה היא חושפת ברגעים מתאימים במיוחד ואח"כ
היא שותקת.
ולעניין הגמילה בכלל והשערות בפרט :
נשגבת מבינתי הסיבה, להתקדמות הטכנולוגית
האדירה בכל תחומי החיים, התקדמות שדילגה, באופן מסתורי ונפשע, על הפרעה פיזית
ומנטלית חשובה-
הסיבה השניה בעטיה אומרים "ברוך שלא
עשני אישה" –
הלא היא : הורדת שיער מיותר.
שואלת אני את עצמי (ואת כולם), כיצד ייתכן
שעל סף האלף השני לספירת הגויים, כשכל שניגע בו סינתתי, משומר, מיוצר, משופצר
להכעיס –
אין שיטה מוצלחת במיוחד לשפר הופעתנו?
כיצד ייתכן שעלינו עדיין לסבול, לכאוב,
להחתך, להתחשמל ולשלם ממון רב, רק כדי שנוכל להוציא אפנו המפודר אל מחוץ
לדלתותינו?!
("הפודרה" הייתה כמובן צורת
דיבור…)
האין שיטה שתגאל אותנו מצרה זו שהוענשנו
בה?
לחילופין, אולי אינני בקיאה בחידושים
אחרונים?
נ.ב
באיזה בי"ס לאחיות למדת?
(סתם! סתם!(
–
תוהו ובוהו
2/11/1998 21:51
שמוליק סגל
segalran@netvision.net.il
–
)הודעה ללא תוכן(
–
2/11/1998 21:53
שמוליק סגל
segalran@netvision.net.il
–
)הודעה ללא תוכן(
–
אהבתי את הקודם שלך יותר…
3/11/1998 8:45
שובתת
–
(הודעה ללא תוכן(
–
גורמים מאיצים (פרק I)
3/11/1998 16:18
דפקט עם הפרעות באפקט
hard_don@hotmail.com
–
כל הלילה לא הפסקתי לכתוב.
כאשר סיימתי את היצירה, שכללה עשרות
עמודים, משוכנעת שאזכה בפרס נובל,
התמוטטתי.
לפנות בוקר שרפתי את הדפים המקודשים
והייתי בדרכי לבית-החולים.
יומי הראשון במושבת המשוגעים זכור לי
במעורפל.
נלקחתי לחדר ונתבשרתי שזהו מעוני החדש.
ניצבתי בכניסה, מביטה ארוכות בחדר המסויד,
במיטות המפוזרות סביב לקירות,
ובעיקר במפלצת כפופה, חסרת-שיניים ובעלת
חוטם פחוס וארוך,
שנדמה יותר לחתיכת-בשר שמוטה שנפלה לה
מהמצח.
"תוציאו אותי מכאן" צרחתי.
אישה קטנה, מקומטת וצפודה נכנסה לחדר.
במבט ראשון חשבתי (ניתן להתווכח על מצבי
כ"חושבת") שמדובר בגרעין של זית שחור,
מדבר ומהלך אלא שזו הייתה בנימינה.
נפלתי לרגליה, אחזתי בחוזקה, עד שסימני
ציפורני יצרו פסים לבנים אנכיים על שוקיה,
והתחננתי לנפשי.
"ואם אתן לך חדר משלך תבטיחי
להירגע"?
כמובן, שהסכמתי מיידית.
חדרי החדש היה אמנם צר ולבן להחריד אולם
כלל חלון גדול משקיף לחצר פנימית,
כיור וארון, המיטה הייתה גבוהה מדי (או
שאני מדי נמוכה).
איכשהו טיפסתי למרומי המזרן והתיישבתי.
בהביטי מטה אל החריצים בין המרצפות חשתי
כמו "הנסיכה על העדשה".
אדם לא מוכר הופיע בפתח ומסר לידי מדים
חדשים.
בטוחה הייתי כי בשלב זה גויסתי ליחידה
פוסט-צבאית, סודית, וכי כל האנשים מסביבי
סוכנים חשאיים בתפקיד, לכן תמהתי מדוע
המדים דומים יותר לפיג'מה מפוספסת.
פשטתי את מדי הירוקים והחלפתי לאלו
החדשים, מבלי להתלונן,
כיאה לחייל צייתן.
צללתי לתוך הסדינים המעומלנים ועצמתי את
עיני, קולות רבים מדברים בראשי,
המיטה משייטת בחדר והוילון מתנדנד על
הקיר.
אחרי זמן מה (לא זוכרת מתי בדיוק) הופיע
שוב אותו אדם, אברהם (כך הציג עצמו הזר),
ובידו מזרק גדול.
לא הספקתי לומר "ל.מה"? ומחט
חדה ננעצה בישבן ופצעה את העור.
איך יתכן שמעוללים לי דבר שכזה והלוא
בשליחות אני נמצאת.
חומר אפור זוחל בוורידי, עוקף את הלב
וחודר הישר אל תוך הגולגולת.
הכל כאב! רציתי להתרומם וללכת אלא שאברהם
קרא: "את לא הולכת לשום-מקום".
במהירות קרב למיטתי, חשף שתי רצועות, הדק
באבזם ויצא את החדר.
מרותקת למיטה, קשורה, נעזבתי בחדר חשוך.
דמעה רודפת דמעה, מחשבות-שווא רודפות אותי
ואני לא יכולה לברוח.
*
בעיית ההיענות / אנטיגוניזם לדמויות סמכותיות
תוך עשרה ימים השתלטתי על שרשרת המזון
במושבת-המשוגעים.
רוב הזמן לא יצאתי מחדרי, אפילו טלפון היה
בו, מעבר לזה הסתובבו כל מיני טיפוסים משונים במסדרונות , DUDS THAT APPEARED QUITE
DANGEROUS.
אחרי שבוע (מיום הכתרתי, בשלוש-עשרה
באוקטובר) הופיעה בפתח ארמוני גווארדיה עטוית מעילים-לבנים. גמדה עם עיניים
מאיימות-ליפול עמדה בראש החץ.
היא דיברה אלי לאאאאט וברוווור.
אני כל הזמן חיפשתי את הקפיץ שמחבר בין
כדורי עיניה לארובות.
לא מצאתי.
כנצר אחרון, בהחלט, למשפחת דוד-המלך,
המשיח הבא עלינו לטובה, ציפיתי למעט הדרת-כבוד, מינימום שקט. אפס. חברת המטומטמים
המשיכה לדבר בקול אחד, גמדי, ובשפת סתרים שכללה מילים בומבסטיות כמו: ברוצליזיס,
טריפנוסוממיאסיס, קונטראטרנספרנציליות, והיפונוגוגיות.
טוב, מיותר לציין שהשתעממתי.
חשבתי,
או יותר נכון, גלגלתי במוחי מיני תירוצים שיוציאו אותם מהחדר.
בחרתי, אחרי התלבטויות קשות, בדרך שפועלת
תמיד.
פניתי למנהיגה הממוזערת ודרשתי ממנה
להתקרב אליי. הגמדה שיתפה-פעולה.
היא השתופפה מעלי עד אשר עור פניה הנפול
כיסה כמעט את כולי, ואז פתחתי את הלוע המתוק שלי ופרץ של קיא, שהכיל את
ארוחת-הבוקר המחורבנת של המקום, הוטח במצחה.
נשמתי לרווחה. לאחר מכן הצתתי סיגריה כמו
אחרי
A GOOD FUCKING SEX.
שורת החלוקים הלבנים לא הפסיקה לרשום
הערות במחברותיה והשליטה פנתה לצאת,
נעלבת.
–
גדול! יש המשך?
3/11/1998 18:19
שפרירית הרמץ
–
(הודעה ללא תוכן(
–
E. V. ?
3/11/1998 18:36
א.
–
(הודעה ללא תוכן(
–
כדור הפלסטיק שלי מאפשר לי גם הצצות
חטופות לעבר
3/11/1998 19:25
ברטה מגדת העתידות
–
למה פלסטיק? קשיים תקציביים. הענף במיתון.
באוקצור, אני מציצה בו אל העבר… )אכלת פלפל שתה.. משה? השלם וזכה בכבל מאריך(
ואם אני לא טועה )ואני לא( הקטע הזה כבר
הופיע פה.
שיהיה.
–
רק הקטע הראשון הופיע כאן. והתשובה היא:
3/11/1998 19:32
שפרירית החמציצית
–
קולה? קפה? מים? אולי מיץץץץץץץץץ?
איך מקבלים את הפרס?
–
מהמגירה לדיסק 