נער הקלפים
4/11/1998 18:19
מרVIN
nivoren@hotmail.com
–
* אני הייתי נער הקלפים של מר אלרם
רובינשטיין.
עולה חדש, חבר כנסת, פושע כלכלן, איש
נדל"ן ומיליארדר חובק עולם,
ולא בטוח שבדיוק בסדר הזה.
תלוי על איזו תקופה אתם
מסתכלים? לפני שעלה לארץ, או אחרי.
אני פגשתי אותו כשהיה הבר-הכנסת
רובינשטיין,
אז הייתי עובד בשבילו בלס-וגאס, על
שולחנות הפוקר והבלק-ג'ק.
הייתי אז רק בן 16, וההורים שלי חשבו שאני
קוסם מתחיל בסיבוב הופעות בחופש הגדול .
אני עשיתי 20 מיליון דולר למר אלרם (שאז
קראנו לו מני) מתוכם 2 בשבילי.
אז גם איבדתי את בתולי. *
–
לפרק לגורמים
4/11/1998 19:47
מרVIN
nivoren@hotmail.com
–
גורם לי / יונה וולך
גורם לי לברוח
אבל אף פעם לא
גורם לי לשמוח
לא גורם לי לשמוח
גורם לי לרצות
גורם לי להרגיש
גורם לי לראות
כל מה שקורה לי
קורה לי בגללו
וזה למה שאני
אוהבת רק אותו.
גורם לי לשכוח
גורם לי לצרוח
אבל אף פעם לא
גורם לי לפרוח
גורם לי להבין
גורם לי לרצות
גורם לי לראות
כל מה שקורה לי
קורה לי בגללו
וזה למה שאני
אוהבת רק אותו.
גורם לי לבכות
גורם לי לחלות
אבל אף פעם לא
גורם לי לעלות
גורם לי להרגיש
גורם לי לראות
כל מה שקורה לי
קורה לי בגללו
וזה למה שאני
אוהבת רק אותו.
לחן: יובל מסנר
שירה: יובל מסנר
קולות : אלונה דניאל
(טאטו/חתוך תוכן(
–
למה צריך לתת קרדטים של לחן לטקסט?
4/11/1998 20:15
–
הרי זה רק המילים. אז תרשום וולך וזהו.
חוץ מזה? מה הקטע של ההצפה הזאת בקטעים
מועתקים.
כלומר – נעים לראות פה משהו איכותי לשם
שינוי.
אבל – לא לשם כך בנו הנה (יש לנו ספריות
בשביל כאלה דברים)
ואגב – זכויות יוצרים.
–
לא
עוד?
4/11/1998
22:59
מרVIN
nivoren@hotmail.com
–
Lennox Annie / Medusa
No More I Love
You's
I used to be
lunatic from the gracious days
I used to be
woebegone and so restless nights
My aching heart
would bleed for you to see
Oh but now…
(I don't find
myself bouncing round whistling and fortunes to make me
cry)
No more "I
love you's"
The language is
leaving me
No more "I
love you's"
Changes are
shifting outside the word
(The lover speaks
about the monsters)
I used to have
demons in my room at night
Desire,despair,desire,so
many monsters
Oh but now…
(I don't find
myself bouncing round whistling and fortunes to make me
cry)
No more "I
love you's"
The language is
leaving me
No more "I
love you's"
The language is
leaving me in silence
No more "I
love you's"
Changes are
shifting outside the word
They were being
really crazy
They were on the
come.
And you know what
mammy?
Everybody was
being really crazy.
Uh huh.
The monsters are
crazy.
There are monsters
outsides.
No more "I
love you's"
The language is
leaving me
No more "I
love you's"
The language is
leaving me in silence
No more "I
love you's"
Changes are
shifting outside the word
Outside the word
–
כן אדוני, נעשה ונשמע
4/11/1998 22:27
מרVIN
nivoren@hotmail.com
–
אני לעומת כמה מהכותבים פה, לא רק מגיב
לאחרים או משתמש בחומרים לא שלי
אלה לשם שינוי רענן גם כותב יצירות משלי.
*
אם אתה רוצה תגובה אמיתית למה שכתבתה אZ יש
לי גם כZאת.
שלכה בהכנע:
מר VIN הענו
באדם
–
אורגת החלומות
4/11/1998 21:9
תור
–
ערבלים של כחול, אדום וצהוב וכל ערבוב
אפשרי של הגוונים הללו, ניתזו על פני רקיע
התכלת, וזרמו בצורת פסים מתעקלים, מתפתלים
עולים ויורדים, כשקו הגבול ביניהם מתפוגג ויוצר פסיסים חדשים כקשת שבעננים. ואז,
נמוגו הפסים לאיטם, והפכו לכדורים צבעוניים מבריקים גדולים וקטנים, שחלקם עולים
לאיטם מעלה מעלה, וחלקם יורדים . ולעתים
כדורים עולים פגשו כדורים יורדים והתמזגו איתם ליצור צורות נפלאות ומעוגלות רבות
גוונים. כל אותו הזמן נשמעה מוסיקה מופלאה
שהופקה בעזרת ה*ארבול*- אורגן המחשבה,
וכעושר הצורות והצבעים, כך היתה המוסיקה עשירה ומקפצת, מרגיעה ומשמחת, ורגש של
אהבה אין קץ ושמחה ללא גבולות, הציפו את
דרידיירה בחלומה.
ועם הנץ החמה כשהחלו הזמירים לשיר,
התעוררה דרידיירה משנת-לילה, ובפנים מחייכות שאלה את יוריק- (יהורם) מחשב-אל הבית:
"כמה היו הלילה"? ויוריק
'החכם מכל מחשב', הבין בקלות את שאלתה
וענה:"1512204 בני אדם. " כשבקולו השתתפות ופירגון אין קץ. דרידיירה לא כל כך חשבה על השכר שהשתכרה באותו
לילה: 1$ ישן לנפש, אלא על יותר ממיליון האנשים שהצליחה לשמח, לרגש ולעשות להם את
יומם.
צעירה בשנים היתה דרידיירה: רק בת חמישים.
ורק בעשר השנים האחרונות החלה לעסוק ב'אריגת חלומות'.
כבר בילדותה התגלה אצלה הכשרון, אבל
דרידיירה פחדה מהאחריות הגדולה להשפיע על מליוני בני אדם,
וגם לא הרגישה את עצמה בשלה לכך. אבל בשנה הזאת, השביחו חלומותיה כל כך, שחולמיה
סיפרו עליה
האחד לשני, ותוך מספר חדשים, טיפס ועלה
מספרם מעלה מעלה. בכל לילה התחברו אליה מאות אלפים חולמים שהאמינו בכשרונה.
"את עושה לי את החיים", "את התגלמות היופי והאהבה"…
כך זרמו אליה בבקרים תגובותיהם של שותפי
חלומותיה. אבל לאחר שהתרבו כל כך, אמרה דרידיירה ליוריק:"תן לי כל בוקר את חמש
התגובות המיוחדות ביותר" והיא אכן היתה בטוחה שיוריק 'החכם
והרגיש מכל מחשב', אכן ימצא ויסנן עבורה את התגובות כפי שביקשה.
הבוקר, קיבלה מיוריק תגובה מיוחדת שלא היתה כמותה עד עתה: "את
דרידיירה ה ת מ י ד של חיי".
ומה שקנה אותה, היו פחות המילים, ויותר הנגינה
שלוותה את דבריו ואשר נשמעה כמו עשרה מסורי נגרים ישנים שכאשר מפתלים אותם לצורת
גל ופורטים עליהם עם קשת של כינור, נשמע בחלל קול רוטט מזמין ומבקש, ועם זאת,
מבטיח וממלא אהבה. בעבר ניגנו בכלים כאלה
בבית המקדש של היהודים בכוכב הארץ.
היה זה *מליאן* נגן ארבול צעיר- בן שישים, אשר מהתגובה שלו נשבו אליה תחושות של
געגוע וכמיהה ויופי שרעף משבעת הרקיעים, וגם תאווה בלתי מרוסנת אליה, ואל כל מה
שהינה. לא עברה שעה, ודרידיירה הזמינה את מליאן לביתה. בהגיעו, הופתעה דרידיירה לראותו בכניסתו: אל צעיר ויפה
שקרן הארבול המסורתית תלויה לו מכתפו.
מזה עשרים שנה לא היה צורך בקרני הארבול
הישנות, לאחר שפותחה שיטת התחברותו של נגן הארבול בגלים ללא חוטים, ממוחו שיצר את
המוסיקה,ישר למחשב-אל הבית. אבל מסיבות של מסורת וגאווה מקצועית, המשיכו נגני
הארבול לשאת את קרן הזהב המבריקה תלויה ברצועה משכמם.
היא הופתעה לראות את ההתאמה בין יופי
דבריו ונגינתו, לבין יפיו החיצוני. ומליאן נשם עמוק את מראיה של דרידיירה וכולו
זרם אליה כששניהם מתרגשים יותר ויותר ממה שמתגלה להם, וממה שעומד לקרות.
התואם ביניהם היה כה מלא, ששניהם איינו בו
זמנית את השדה של מראית ביגדיהם, והתמזגו עירומים למשך שעה ארוכה של יופי , תאווה
והתעלות. וכל אותו הזמן חלמה דרידיירה אליו חלומות של צבע בהקיץ, ומליאן קלט את
כל ששידרה אליו, והפך אותו למוסיקת ארבול
נהדרת שעוד לא היתה כמוה, אשר הדהדה בצליליה המופלאים בכל הבית, ומילאה את שניהם
עוד ועוד אושר ושמחה.
וכשנפרדו לאחר שעה ארוכה, ידעו שניהם ,
ללא צורך לאמר דבר, שנקבע גורלם לחיות זה לצד זו, בחמש מאות השנים הבאות ל פ ח ו ת
.
–
נפלא
4/11/1998 23:44
מרVIN
nivoren@hotmail.com
–
עוז בשלושה בתים
שלא תעזי לומר לי שקט
עכשיו.
די , נגמרו חציצות השתיקה.
בואי נשיר את רובדי הבדידות
האטימות …
שלא תעזי למצמץ לי חשק
עכשיו.
אין, נדמו חצוצרות השכינה.
בואי נרחף ממרפסת, רוח ים
מלוחה …
שלא תעזי לי עוז לעוף
עכשיו.
אזל, נדמו משקי כנפיים.
בואי נחייך חיבוק דובים,
מהלב.
–
.הזבוב…
תמיד מתריד כשהקיץ מגיע..!
4/11/1998 21:9
אלחנדרו דה פרננד
–
הזבוב, האם קולט???
מעניין אם תוכל לזהות מי כתב הודעה
זאת, אם כי לא יהיה קשה…
אולי עכשיו נוכל לפטפט קצת באינטרנט,
לא שאנחנו מדברים בטלפון…
–
לד, מתי הספקנו להתחבר לרשת?
4/11/1998 21:22
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
כוס אמק, המחשב שלי שבק, אני נכנס דרך
המחשב של אחי הקטן, ואני רואה את הכל בכתב ראי. חוץ מזה, איטי פה!
–
אם מחקים מספיק זמן, אז אפשר להחזיר לך
תשובה…
4/11/1998 21:52
אלחנדרו דה פרננד
–
לעזעזל על הקו האיטי והמסריח של הקבוץ!
תגיד משהו? … האם זאת סוף הקריירה שלך
באינטרנט, עכשיו כשחספתי אותך?
דרך אגב, אני כבר חודש מחובר לאינטרנט
דרך 135 ה"גזלנים", אבל לוקח לי
זמן
ללמוד איך משתמשים בכל ומצוא תוכנות
מתאימות.
עוד פחות מחודש שנה בצ'.
תחי מדינת ישראל!
(תגיד לי אם קבלת את התמונה הדפוקה…(
–
תגיד Zבובים
גם הולכים למסיבות?
4/11/1998 22:41
מרVIN
nivoren@hotmail.com
–
לפעמים אני מכרבל בסל הכביסה , בד"כ
זה עם נחמה דרומית די עדינה והמון חורים
ברשת (הפלסתיק).
(נו היא תבוא הנחמה הזאת כבר ???)
או שאני נוסעה במיוחד ומביא ידיעות
(אחרונות) מניקראגואה?
Any Way מה
שבאמת רציתי להגיד זה שלפעמים ב RAVES אני
נדלק עם האטרף והמוסיקה כמו לטוס באילון רק בלי לדעת איפוה זה צפון. אני נדלק עד
כדי כך שאלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי
וזה בערבון מוגבל כי באמת אולי 2000 כן
יצליחו
–
Thoughts on
friendship – לא שלי אבל יפהפה
4/11/1998 21:48
דני@דורי
ha_dori6@isdn.net.il
–
)הודעה ללא תוכן(
–
והנה אחד ממש מיוחד
4/11/1998 21:49
דני@דורי
ha_dori6@isdn.net.il
–
)הודעה ללא תוכן(
–
לנטלי, לרגל רצח רבין
4/11/1998 22:16
מחמשר
החמשירים
–
מעשה
באחת שמה מיכל
שהיה לה
חבר, מה חבל
כי
מיכל, יש לדעת
היא
ילדה משגעת
שדיה
זקורים כמגדל
–
דרך אגב ,מחזור נובמבר 96 השתחרר!
4/11/1998 22:56
בבון בארבי
–
(הודעה ללא תוכן(
–
GOD is a D.j ?
4/11/1998 23:13
מרVIN
nivoren@hotmail.com
–
שילחתי את כלבי
להביא לי, את טרפי.
הנשר כמו נפקד
ברח אל מעבר להר
סחב לי אותך
מפרפרת בטרפו.
שלחתי את חברתי הרוח
מרסקת העצים
מעלה עננים, בדרכה.
ואני האל הגדול
הרמתי גלים
באדמה החומה
באצבע מוארת בשחור
שליחתי ברקים ומילים.
התפתלתי וצווחתי
התפללתי לאבותיי,
האלים הלבנים.
ובעוד אני מכווץ הרים ושאלים
בוערת בי התשוקה ללבך
הכוח היחיד שמניע
את רצוני האפל.
כלבי חזרו
והשמש בפיהם.
עטופה בענן כתום
רותחת, ממיסה את שיניהם.
וכשזאת כבתה
סער העולם
ובי לא הייתה התשובה.
כשחזרתי לטירתי התמירה
ישבתי לחקות לך
סומא באפלה
עד שזקנתי
ומתי.
–
יש לי עכבר בבית
4/11/1998 23:13
מים
–
יש לי עכבר בבית .
קטן , נראה צעיר.
זה קרה אתמול , כשהקלדתי בשקיקה על מקלדת
המחשב
ואני זרועה פרקדן על מיטתי,
כשהמחשב הנייד שלי לידי. כהרגלי, אני
מטיילת לי בעולם הווירטואלי הרחב ,מקלידה ,
קוראת, צוחקת, בוכה, ועושה דברים של אי
בכך בלוליניות שאפילו מרשימה אותי עצמי.
היה בחדר איזה זבוב טורדני שניסיתי להתעלם
ממנו ,
אך הוא לא הפסיק לעוף מסביבי ולזמזם ,
ועכשיו אני מאמינה שהוא ניסה להזהיר אותי . אני בטיפשותי לא הבנתי זאת ובהזדמנות
הראשונה שהוא נח על הקיר ממולי, התחתי לעברו עט
אחת מבין העטים שהיו זרוקים לי על המיטה . הרגשתי תחושה נהדרת של רשע
מתחילה להתפשט בעורקי ,
"אני ארצח את הזבוב הבן זונה
הזה", חשבתי לעצמי ,כשלפתע פתאום
ראיתי מזווית עיני תזוזה מהירה חולפת על מפתן דלת חדרי.
לא , עכבר זה לא הדבר הטיבעי הראשון
שהייתי חושבת עליו.
למעשה אם הייתי רואה בפרוש עכבר , כניראה
הייתי מתעלפת ומתה בו במקום , ופה הייתם רואים במקום את הסיפור הזה, הודעת פטירתי טרם זמני בנסיבות חשודות.
אתם לא רואים הודעת פטירה, דבר שמדבר בפני
עצמו על העובדה שאני חיה.זה שאני חיה,
קשור באופן ישיר לזה שלא ממש ראיתי את העכבר באותו רגע.
כל כך מפליא באיזו מהירות המוח מעבד מידע.
לקח לי לא יותר ממחצית השניה לעשות
תהליך חילוץ מזהיר
שהוכיח מעבר לכל ספק אד קמה הציון חמישים ושש שכיבלתי בעלג'ברה בסיום התיכון , לא היה מוצדק.
הציון באיברית היה דווקה קן פיר.
"אז ככה" , חשבתי לעצמי.
"זה לא עומד. "
" זה לא כחול ,לא ירוק , לא ורוד ,לא סגול . "
"זה גדול מדי בכדי להיות ג'וק , זה
לא ז'וק. "
"זה קטן מדי בכדי להיות בן אדם ,
או כלב או חתול . זה לא בו אדם, לא כלב ,
לא חתול . "
"אין לי חתול."
"אולי אני צריכה חתול. "
"שמעתי על מישהו שפעם שם את החתול של
החבר שלו במיקרוגל."
"אמת עדיף אז לא להביא לפה
חתול."
"איפה הייתי?"
"לא חתול ,לא כלב ,לא אדם ,לא ג'וק,
"
"לא ציפור !"
"זה לא עף, זה רץ."
"היה לו זנב. !!!!!!!!!!!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כן, כן, כנראה נטיות ההגנה הפרוידיות גרמו
לתת המודע שלי לטשטש את העובדה הזאת , מאחר והמצב היה אז מצטייר לי באור שונה
לחלוטין ..
יותר עובדתי, יותר ברור, יותר קרוב למה
שהסברתי לכם בקשר להודעת פטירתי בנסיבות חשודות.
כנראה בזמן שעשיתי את האנליזה המדוקדקת של
מה זה היה הדבר הזה, כבר צברתי מספיק כוחות נפשיים לעמוד בעובדה שכן, היה שם גם
זנב.
– ע כ
ב ר
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
טוב, המצב הוא כזה :
אני על המיטה וכפות רגלי לא יגעו על הרצפה
עד שמשהו )לא אני( יתפוס את העכבר.
אני ככה על המיטה כבר יומיים.
הטלפון מצלצל אך הוא נמצא על הכוננית ואני
לא הגיע אליו .
ניסיתי לעשות קומבינציה עם ארבע עטים שהיו
לי על המיטה. קרעתי את הגרביים שלי לגזרים ארוכים וניסיתי לקשור את העטים אחד אל
השני בכדי לעשות מן מוט ארוך שעמו אוכל להפיל את הטלפון לעברי, אבל המוט הזה קצר
באורך של עט אחד.
לא כל כך אכפת לי על אוכל , אבל אני צמאה.
אני גם צריכה לשירותים .
אני לא מכירה אף אחד בשכונה עם מחשב, כל
חברי הרשת שלי הם מחו"ל או מכפר עזר שליד ירושלים.
במשפחה שלי כבר רגילים לראות אותי תקועה
בחדרי עם המחשב שלי ימים על גבי ימים , צוחקת
צורחת לעצמי. הם כבר לא יודעים מה ההבדל בין צחוק וצרחה. . נו אז מה
אם נו אז מה אם אני אני צורחת :
"הצילו
עכבר !!!!!!" .
.
כבר אין לי כוח לצרוח.
אין לי חלון בחדר.
אני חושבת שהמשפחה שלי שמה אותי בחדר כזה
והביאה לפה עכבר בכוונה. !!!!!!
זה יהיה די אמביציוני מצידי להאמין שאשרוד
עד למחר בתנאים האלה.
אם זו תהייה ההודעה האחרונה שלי, אז אתם
תדעו מדוע .
אני רוצה לשירותים.
אני רואה כוכבים
………עכבר
–
ירדו לך המיים?
4/11/1998 23:35
מרVIN
nivoren@hotmail.com
–
אני לא מבין?!?!?!?!?!?!?
אם היתה חסרה לך עט אחת בלבד להגיע
לטלפון,
אZ למה
לא פרקת את הראשונה במתקן הגרביים והעטים וחיברת אותה לאיפה שהייה חסר???
היית לפחות יכלה לספר למוקדנים ב 144 איך
נפלו כל הממירים בתבל
–
יש לך גם חברים בשדה בוקר )-:
4/11/1998 23:47
המפגר משדה בוקר **ליד באר שבע**
–
(הודעה ללא תוכן(
–
תגיד יא אפקט
5/11/1998 0:6
מרVIN
nivoren@hotmail.com
–
אמרו לך פעם שעלוקה Zו
קרציה לעומתך?
סתם סתם סתם סתם
הייתי חייב להגיד
פשוט העניין עם האפקט ממש לא דפקטי
בכלל הוא ממש אוטנטי (לא?(
–
מרווין או WHATEVER נורא
מחמיא שאתה מצטט אותי,
5/11/1998 5:21
דפקט עם הפרעות באפקט
–
. . . ובמיוחד אישיות יציבה שכמוך.
אבל למה? ואני חוזר, מדוע?
אתה עושה שימוש כזה פוחז במושג אפקט.
תגיד, אחרי כ"כ הרבה שנים עוד לא
למדת ב"בית "
מה פירוש המושג "אפקט"?
אז רק שתדע שמדובר בהפרעה הכוללת:
צמצום הרגש, אדישות, אפטיות, מבע חלול,
חוסר-הנאה,
ריקנות-ריגשית וחסך בשמחת-חיים.
לכן, מחשב -על, מבוזבז, בפעם הבאה שאתה
פונה
ל"חברים'שך בשמות-חיבה עלאק, תריץ קודם
תוכנת-חיפוש , לפעמים סתם דפקט יותר עדיף.
או כמו שהגמדה שלי אומרת: "אל תקפוץ
מעל הפופיק".
–
אין לגעת במפתח של חבי'תוש בלי רשות מרגע
ודודלי
5/11/1998 5:25
קראת לי?
–
(הודעה ללא תוכן(
–
אפשר להציל אותך ?
5/11/1998 7:0
רמBו
–
(הודעה ללא תוכן(
–
מהמגירה לדיסק 