פתאום/ אני ~האיש הרע~
9/11/1998 0:42
המעורער-מהר-אדר (ליד ירושלים)
soul_musician@hotmail.com
–
נלחמתי ברופאיה/
המכלים/
פתאום/ אני ~האיש הרע~
הוצאתיה מבית אביה/
בית עבדים/
פתאום/ אני ~האיש הרע~
הושטתי לה יד למלטה/
מאהבת המתאבדים/
פתאום/ אני ~האיש הרע~
אהבתיה/
בביבים/
פתאום/ אני ~האיש הרע~
הייתי/
הנני/ אני ~האיש הרע~
[על היותי שם/
ועד היות/
~איש רע~ אחר]
–
פויה,
ילד רע
9/11/1998 0:50
שלום (לא
הרגיל, אחד אחר)
–
(הודעה ללא תוכן(
–
פויה אתה בעצמך, דרק! טפו!
9/11/1998 1:11
ברכה (לא של שלום, של הגומל)
–
(הודעה ללא תוכן(
–
לאיש הרע שיודע הכל:
9/11/1998 14:54
הפעוטה
–
*
להושיע
*
להציל
*
לטפל
*
לחתל
*
לגדל
*
לשנות
*
להתחייב
*
לאהוב
הגננת שולה, אומרת שאהבה באה בקלות
ובאותה הקלות עלולה להיעלם, אז למה אתה
כ"כ מתאמץ?
–
מי זה מדבר בשמי? אני לא זוכרת שאמרתי דבר
כזה!
9/11/1998 15:7
הגננת שולה
–
(הודעה ללא תוכן(
–
אני ושולה בחצר
9/11/1998 15:32
הפעוטה
–
את מתחילה להזדקן,מה,לשכוח.
–
אותך לא שכחתי פעוטה,
9/11/1998 15:43
הגננת שולה
–
להישאר כיתה בגן זה קצת מוגזם, לא? איך
אפשר לשכוח?
ומעולם לא ביקשתי להיות דוגמנית ROLE. דוגמנית ROCK – זה
כבר משהו אחר לגמרי!
–
הגננת שולה צדקה, כמובן
9/11/1998 18:36
~האיש הרע~
–
ואולי זכור לך
היא גם אמרה
ש~אנשים רעים~
לא מתים
רק מתחלפים
[ועד היות/
~איש רע~ אחר[
–
the proper diagnoze should be possessiveness
9/11/1998 19:43
i rather be with myself right now.
–
(הודעה ללא תוכן(
–
You rather be with yourselves right now
9/11/1998 19:52
העוזרת של הגננת שולה
–
The proper diagnoze should be
החלפת טמפון
או פורום
[זוגיות במשבר[
–
הלו הלו! ככל הידוע לי אין לי בכלל עוזרת!
מה זה פה?
9/11/1998 20:1
הגננת שולה
–
(הודעה ללא תוכן(
–
זה גם מה שאני חשבתי. . . ורשיון לעסק יש
לך?
9/11/1998 20:28
יוחנן שלאוף, פקח גנים, משרד החינוך
–
(הודעה ללא תוכן(
–
47 ילדים בלי עוזרת גננת? ודמי-שכלול 528
ש"ח בחודשו
9/11/1998 20:32
ועד ההורים, גן-שולה
–
see you in court !
–
ואני אתבע אתכם על הוצאת דיבה! אתם
מתכוונים
9/11/1998 20:47
הגננת שולה
–
בוודאי לשולה כהן, ולא לגן שלי! אדאג לכך
שפיהם של כל הדוברים סרה בי יסגר מייד!
בברכת גם כן אלה, למה מי הם?
שולה רוטנשטרייך-אבולעפיה-שווילי,
גננת מוסמכת (ובעלת פרוטקציה בעירייה)
–
מר שלאוף הנכבד,
9/11/1998 20:39
הגננת שולה
–
בהמשך למכתבי מה-5.10.98 ברצוני לשוב
ולהזכיר שאני גננת מדופלמת (סיימתי את לימודי בסמינר הקיבוצים, מחזור י"ד
התש"ח), וכמו כן ברשותי רישיון לעסק
(שעליו חתום סגן נציב קבילות הגננים בעיריית תל-אביב – יפו).
כידוע לכבודו, אני מקפידה לקנות את כל
החומרים לגן אך ורק מהספקים המורשים (הגיס של הקוזינה של מנהל מחלקת החינוך
בעיריית ת"א וכו'). ברצוני להזכיר לך שהבן של ראש העיר מבלה את רוב שעות יומו
בגן שלי. ודי לחכימא…
בכבוד רב ובברכת עלה נעלה גם יכול נוכל לו
גב'
שולה רוטנשטרייך-אבולעפיה-שווילי,
גננת מוסמכת (ובעלת רישיון(
–
לכבוד גב' שולה ר.א.ש היקרה
10/11/1998 7:45
יוחנן שלאוף, פקח גנים, משרד החינוך
–
בדיקה קצרה שערכתי
מראה כי רשיונך הוא
ל"בית-תענוגות".
משיחה קצרה שערכתי עם יו"ר ועד
ההורים
הגברת הנכבדה והנחמדה עד מאד, גב'
לייטסדורף-בוגנים
עולה חשד סביר כי גן הילדים אכן משמש לך
כבית תענוגות פרטי, וכי נטיותייך הן דווקא
לכיוון הילדות.
בשלב זה אני עסוק בעריכת המסמכים
ולכן אניח לך ליום יומיים, עד התבהרות
תוצאות הבחירות המוניציפאליות.
בברכה
י. שלאוף
פקח גנים ומועמד "הירוקים"
למשרת מנהל אגף החינוך
בעירית ת"א רבתי.
–
נתראה עם סגירת הקלפיות !
10/11/1998 7:54
שירלי לייטסדורף-בוגנים, י"ור ועד
ההורים, גן שולה ר.א.ש
–
האיש שלך בעיריה
צריך להתחיל להתאמן
על עגלת התה.
–
הי ג'ו! (-;
10/11/1998 15:30
שולה (אתה יכול לקרוא לי שולי או הגבירה
בשחור)
–
מה שלום אשתך? והילדים? אני רואה ששכחת
שאתה מאוד אוהב להצטלם… דווקא הביריות הורודות, תחתוני הטנגה האדומים והחזייה
בסגנון מדונה נראים עליך מאוד סקסיים… ושירלי בוגנים וכו' וכו' נראית מאוד מושכת
כשהיא גוחנת עליך ומכה אותך בטוסיק. ואל תשכח שהצטלמת גם עם יוסי והפעם בלי
בגדים… אני בטוחה שאישתך תשמח לראות שבעלה כל כך פוטוגני. וגם פניהם של חברי
המפלגה שלך יוריקו בוודאי. שלא נדבר על הבוחרים…
אגב, קניתי חזיות חדשות במידה שלך (בצבעים
סגול חציל ובורדו עם דנטלים מיוחדים ושפיצים ופייטים), ולפי בקשתך יוסי החתיך יבוא
עם השוט (כזכור, הוא גם מומחה לקשירות).
להת' בקרוב ממי,
שולה, גבירת חלומותיך (או סיוטיך. תחליט)
–
הי שירלי, יאללה יאללה,
10/11/1998 15:34
שולה (את יכולה לקרוא לי המאדאם שלך)
–
תזיזי את התחת שלך לכאן בפול ספיד. יש כאן
כמה קליינטים שמחכים לך.
ג'ו מוסר לך ד"ש
יאללה ביי
שולה
–
I checked my Email, nothing there. (???)
9/11/1998 12:51
–
(הודעה
ללא תוכן(
–
Check again…
9/11/1998 13:7
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
Got it. I don't have it, I'm downloading it.
9/11/1998 13:14
–
)הודעה ללא תוכן(
–
Which EF? there are 3 of them? anyhow I'm there
9/11/1998 13:32
–
where you suggested (the 2 letters)/
–
Can't find u
9/11/1998 13:48
–
"EF" not "EU"
there is only one.
(R&K)
–
1??? there are many! I'm on the Israeli one now
9/11/1998 14:0
–
(הודעה
ללא תוכן(
–
הבועה שלי – המשך 3 (שיטת מיספור מוזרה)
9/11/1998 13:9
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
כבר מזמן לא ראיתי שדה לבן של תלתן
והמילים? כמו עבר עליהן מכבש תלת מימדי…
אני יושבת על האופנוע שלי, בתוך שדה צהוב
של שיבולים כפופות.
אני נעצרת בחריקה, מייצבת את האופנוע
ונוטעת את רגליי על הקרקע העשירה. אני מסתכלת אחורה ורואה את האבק שהותרתי אחרי, אני מסתכלת קדימה והשביל ממשיך,
חוצה את השדה.
השדה משתרע לכל הכיוונים ואני לא מצליחה
לראות מעבר לאופק.
אני מסיטה את מבטי ימינה ושמאלה, ידיי
לופתות את הידיות, אני מגבירה את הלחץ ואז מרפה, בבת אחת.
אני מורידה את הקסדה ומקשיבה, רק רעש
המנוע נשמע כאן. אני מביטה למעלה ורואה עננים לבנים על רקע תכלת.
"מוזר, הם בכלל לא זזים" אני
לוחשת לעצמי.
אני מדוממת מנוע וממתינה.
אף גבעול לא זז, אף רחש לא נשמע…
אני שומעת רק את הנשימות שלי
אני ממתינה.
כבר מזמן לא הלכתי בואדיות של מדבר
והמילים? כמו נהפכו לחד מימדיות,
לקווים…
הם באו מאחורי, בתחילה ראיתי רק את הצללים
על הקרקע ואחר כך על השדה.
צללים שחורים וארוכים, מקוטעים, שבורים על
ידי הגבעולים הכפופים. הרמתי את ראשי וראיתי אותם.
הם ריחפו באויר, בקלילות, בתנועה גלית,
מתמשכת… השמים נעשו חוורים מעט והעננים נעלמו.
ועדיין אף גבעול לא זז, למעשה האויר עמד
וניסיתי להבין כיצד הם בכלל נעים.
ואז נזכרתי בילד אחד, ילד בן 7 שלפני כמה
ימים שאל אותי מה אעשה אם פתאום יופיע חייזר בביתי, אמרתי לו שאדבר איתו, כמובן.
שאשאל אותו מאיפה הוא בא ואיך זה שם ובכלל… אבל הילד המשיך ושאל מה אעשה אם אותו
חייזר לא יבין את שפתי. אמרתי לו שאנסה לתקשר איתו בדרכים אחרות: באמצעות הידיים,
הבעות, צלילים, כל דבר שאוכל… הילד הרהר לרגע ואז אמר לי שהוא חושב שהוא יודע את
האלף בית של החייזרים ולאחר כמה שניות הוסיף ואמר לי "את יודעת, אם אי אפשר
לכתוב את כל המילים, אז כותבים את ה אלף-בית".
הלילה, איש אחד כתב לי שאיך שאני אוהבת,
גורם לו לאהוב אותי.
קראתי את המילים כמה פעמים ולא הצלחתי
להבין… אז קמתי מהכסא, ניגשתי לחלון ופתחתי את כל התריסים.
הסתכלתי על החושך וניסיתי להקשיב לעצמי.
ופתאום חשבתי על כך – אני יודעת לאהוב? אני? אני לא מבינה איך אפשר
בכלל לאהוב.
אני? אני לא יודעת איך זה מרגיש לאהוב.
עצמתי עיניים וסרקתי במחשבתי את כל גופי,
כל פרט, כל איבר, כל מילימטר… חיפשתי משהו, אפילו נקודה מיקרונית שתדקור, שתפעם,
שתזכיר, משהו…
אבל לא מצאתי כלום.
ולא הפריע לי שלא מצאתי
וחשבתי שבעצם זה ממש נורא! "את ממש
לא בסדר, נסי חזק יותר" אמרתי לעצמי
"לנסות חזק יותר? מה לעזאזל אני אמורה
לנסות?"
כולם אומרים לי שזה נורא עצוב, אבל לי לא
עצוב, אני מביטה מעבר לשדה, לעבר המגדלים.
ואפילו לבכות אני כבר לא יכולה, פשוט אין
לי על מה לבכות, אין לי שום סיבה לבכות.
המשכתי לעמוד שם, מול החלון. שמעתי את
המכוניות החולפות, הרדיו ניגן את רוד סטיוארט, שיר ישן: הוא שט, שט לו על מים
סוערים…
ואני רק רציתי לחזור לאופנוע, לראות שוב
את הצללים על השדה…
–
11/11/1998 13:3
נכון מאוד
–
http://www.iol.co.il/forums/scripts/showsm.asp?which_forum=154&mess=339104
–
מיקי! אני חייב לדבר איתך דחוף!!!
11/11/1998 21:9
כינוי (אבל אני ממש חייב)
–
(הודעה ללא תוכן)
–
לא רוצה! GO AWAY. נודניק!
11/11/1998 21:42
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
)הודעה ללא תוכן)
–
הבהרה
10/11/1998 15:47
שלום (לא
הרגיל, אחד אחר)
–
כל
קשר ביני לבין
שלום המקורי, זה שאת
דבריו ופניני חכמתו נהנו כל חברי
הפורום לקרוא NOT, מקרי
לחלוטין.
חשתי
שתרצו לדעת .
–
למה לך? חסרים שמות? למה לבלבל את היוצרים
?והיצרים?
10/11/1998 16:27
שלום – המקורי.
–
קח לך שם אחר, ונגמז העניין…..
רוצה הצעה? "פיס" גם שלום באנגלית, גם השתנה, וגם גורל שיאפשר לך
לזכות במחשב או משהו……
–
חורף
10/11/1998 17:25
שונמית
shunamit@hotmail.com
–
כשהעפתי מבט אל מחוץ לחלון, קפאתי.
השמיים הקודרים האלה. חושך כזה באמצע
היום.
רוח קרה – לא ברורה.
אלוהים ! עברה שנה ?!
אפילו כשקראו לי לא שמעתי. אני בכלל שם,
אז.
וכל כך הרבה השתנה… דברים שלא העזתי
לדמיין – המציאות שלי, היומיומית.
געגוע ? לא, ממש לא.
אבל..בכל זאת…
טיפוס סנטימנטלי (שומרת הכל!) שכמותי, לא
יכול להתעלם מהנוסטלגיה.
נוסטלגיה של חורף.
–
.."באביב
10/11/1998 22:35
Q
–
אני אלבש חולצה לבנה ואצא לרחוב…"
ובנתיים, האופציה החורפית, בחולצה לבנה
ומעיל ועוד מעט צעיף מסביב לצוואר, ללצאת ולנשום אויר עם ריח של גשם, לראות טיפות
קטנות קטנות על החלון באוטו ולמחות (טסט לאוטו – מגבים חדשים), רעמים בקולות שהם
הכי חורף.
לקחתי הערב מישהי טרמפ למעונות הסטודנטים.
בצומת של אינשטיין והאוניברסיטה עמדו סטודנטית וסטודנט עם השלטים הכתומים-שחורים,
בסווצ'רים, וקרטון שהיה פעם שלט מחאה כנראה מעל הראש. ריחמנו עליהם ביחד, היא ירדה
ואני המשכתי.
יש חורף באמת.
–
היי Q (-:
12/11/1998 1:21
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
רק רציתי להגיד לך שוב ש:
*
נסיעה טובה
*
אל תשכחי את המעיל (-;
*
תעשי חיים
* Don't do
anything I wouldn't (i.e do everything!!!)
והמון
תה מנטה!
–
מפסגת הזבל, לאסקופית
10/11/1998 19:19
טורוס (שותפות חלקית מוגבלת בתנועותיה(
contour@newmail.co.il
–
אני ממש זקוקה למסז' עכשיו,
לא, אני לא מתכוונת למשחקים של לפני
(אי-אפשר להגיד משהו מבלי שתחשבו מחשבות
מלוכלכות),
פשוט נתפס לי הגב, ולמה שבורה לי המפרקת,
זה כבר סיפור אחר.
עכשיו אני מרוחה על הספה מהרהרת, מגועגעת,
בבעלים שלי.
אח. . . הבעלים שלי, דואג לי כל-כך,
רק שלשום הוציא אותי לסיבוב עם הכלב
ואפילו נתן לי מהבונזו
(והוסיף גם חלב כי מאז שהוא שבר לי
ת'שיניים קצת קשה לי ללעוס-ולבלוע).
אתמול קמתי בבוקר (זה קורה לי לעיתים
רחוקות בלבד) וגמרתי, בלבי
(נו באמת, SHAME ON YOU), לנקות
את הבית.
ההחלטה נתקבלה בכובד-ראש עם חמרמורת כבדה
(מהחלב ).
קרצפתי את המיקרו עם קיסמי-אוזניים, שלפתי
אבק עם פינצטה ולהפתעתי גיליתי תמונה ישנה מאחרי המקרר. בהיסח הדעת השלכתי אותה
לפח-האשפה והמשכתי לנקות.
אחרי כמה שעות (לא זוכרת כמה), שב הבעלים
מהעבודה, נכנס למטבח ודרש אוכל! הסברתי לו שניקיתי וטרם הספיקותי לבשל, הו אז הוא
צרח
(יותר נכון הוא קרא:
"קו-קו-ריקו", כבר אמרתי שהוא תרנגול?!!!), ובמילים שלו:
"כל היום אני קורע ת'תחת בשביל הכלב
ובשבילך ואפילו אוכל אין? ואיפה התמונה? התמונה שקיבלתי מאי-מא שלי ליום-נשואי ה-II עם
גרושתי?"
טוב, נכנסתי לפאניקה כי מילא האוכל אבל
התמונה. . . עמוק בזבל.
ביקשתי סליחה ורצתי לחיריה.
בשלב מסוים (זה היה בצומת גהה, אני חושבת)
נגמר לי האוויר, הפסקתי לרוץ ועברתי להליכה, מהירה, בסוף (אני מקצרת, טוב) הגעתי
לפסגת הזבל.
שמתם לב שחיריה נראית בלילה כמו דרקון
רובץ על תלולית של חרא,
לא?!! אתם חייבים לבקר באתר, נורא רומנטי.
אז ככה אני מחטטת בזבל ופוגשת תוך כדי,
בני-דודים מחפשים-גם, עד שלפתע שלפתי את התמונה-האובדת (או תמונה שנורא דומה לה,
הכל נראה אותו דבר בחושך).
תפסתי טרמפ חזרה (עם אחד החברים שלי מההר)
ונכנסתי, בשקט, הביתה.
הבעלים שלי ישב בחושך, הכלב מזיל-הריר
לצדו והתמונה המקורית בידו
(מסתבר שהוא מצא אותה, לפני,
בצפרדע-הירוקה השכונתית).
לא ידעתי מה לעשות אז כרעתי על ברכי, כדי
שיהיה לו יותר קל להספינק לי בתחת (עוד אחת מההנאות הקטנות שלנו), אבל הוא רק בעט
באחוריי,
שלח אותי לשון מחוץ לבית ולקח במפגין את
הכלב למיטה (מה אשם הכלב).
היום קמתי בבוקר (כבר אמרתי שזה לא-שגרתי
אצלי?) וכל הגב שלי תפוס
מהשכיבה על האסקופית של הכניסה המשותפת.
איזה מזל שהמנקה של המדרגות התיזה עלי
מים, בטעות (זה מה שהיא אמרה, הזונה), כי אני צריכה להספיק להכין ארוחת-בוקר
לאדונים (הבעלים והכלב) לפני שחלילה יתעוררו.
נורא כואב לי בגב,
תגידו, מכירים מישהו שיודע לתת מסז' טוב
ויש לו שימורי-ארנבות ?
–
אם מישהו מכיר את טורוס שיתקשר למוקד
10/11/1998 20:26
מתנדבת בנעמ"ת
–
כל המציל נפש אחת יזכה בשמן סגולה מהבבה
פוסטר וחתימה.
* בנוסף יוגרלו ציציות של המשיח.
–
לא תישאו את שמי לשווא!
10/11/1998 20:34
אלוהים
–
משיח , משיח, משיח,
אוי, אוי, אוי,
אוי,יו,יוי.
–
מהמגירה לדיסק 