הבועה שלי – 8
2/12/1998 23:48
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
אתמול בערב, כשהיא באה הביתה, ישבתי במטבח על שרפרף נמוך.
כל גופי היה מכווץ, היה לי קר.
היא העמידה סיר על הגז והדליקה את האש. ישבתי שם ובהיתי
באש. ראיתי כיצד, מסביב לעיגול, יוצאים סילונות חלולים כחולים המתעקלים כלפי מעלה,
משנים את צבעם לכתום זוהר ומלחכים את שולי הסיר.
אתמול היה לי שיעור אופנוע, אחרי שבוע שלם. כבר כמעט ולא
יכולתי לראות, כבר הלב התכווץ לגמרי.
לקח לי כמה דקות להתרגל שוב, תירגלתי את המסלול המוכר ואז
שמש של צהריים הפציעה והתחלתי להרגיש את החמימות.
אתמול התחלתי לתרגל
"שמיניות".
במגרש הסמוך, על האספלט, מצוייר 8 גדול על גבי סימוני
החנייה.
"בקו הישר
תעזבי את הקלאצ' ובסיבובים תלחצי. תתרגלי ולאט לאט תגבירי את המהירות. נסי להטות
את האופנוע עד כמה שאת יכולה" הוא פלט את ההוראות במהירות והותיר אותי שם.
מעניין מאיזה גובה ניתן לראות את ה- 8 הזה, הרהרתי ונזכרתי
בספר "מרכבות האש".
עשיתי סיבוב ונכנסתי.
בתחילה חרגתי מהקווים ועשיתי את הסיבובים באיטיות. האיטיות
גורמת להקטנת השליטה על שיווי המשקל ועל חדות הסיבוב. המשכתי לתרגל, עוד פעם ועוד
פעם ועוד פעם… לאחר כרבע שעה שמתי לב שאני כבר כמעט ולא חורגת ומעיזה להגביר
מהירות.
הסיבוב ימינה קל יותר, חלק יותר ואילו ההטיה שמאלה קשה לי
יותר. "זה בסדר" לחשתי לעצמי "את הרי תשכללי את זה עד לדרגת
אמנות".
אתמול ישבתי ובהיתי בלהבות, גבי שעון על הקיר וידי חבקו
אותי. חשבתי על מה שהיה בלילה הקודם…
היא נכנסה לחדר העבודה והתיישבה מולי:
"אז מה יהיה?
מה קורה איתך?" היא שאלה.
"לא יודעת"
"אני לא רואה שום שינוי, והשבוע שעבר בכלל היה
גרוע!" היא אמרה והסתכלה עלי.
"כן, השבוע, לא היו לי שעורים… את יודעת…"
"את לא עושה שום דבר לשנות את המצב, אני כבר לא יכולה
ככה! תחשבי גם עלי" היא המשיכה.
אני שתקתי
"את לא יכולה לחשוב רק על עצמך, גם אני כאן וגם לי
קשה. אני רוצה שנמשיך קדימה… לשכוח הכל… לשכוח את הבגידה, לשכוח את כל מה
שהיה…" היא ממשיכה לדבר.
אני שותקת וחושבת "בגידה!?" ככה היא קוראת לזה?
ואיך אני קוראת לזה?
אני? לי אפילו אין מילים…
היא ממשיכה… "את לא יוצאת מזה ורק נכנסת פנימה עוד
יותר. את חייבת עזרה, לכי לטיפול… מישהו מקצועי… מישהו שאולי יכול להאיר צדדים
שלא חשבת עליהם… את לא לבד כאן, זה פוגע בי… אני כל כך אוהבת אותך ורוצה שיהיה
לנו טוב…"
אני בוהה במסך ויודעת שהיא צודקת. זה לא הוגן כלפיה, היא
לא אשמה בכך שאני לא מרגישה כלום…אף אחד לא אשם, זאת אני. זאת הבעיה שלי.
אני פונה אליה
"סלחי לי, אני לא רוצה לפגוע, אני לא רוצה להכאיב לך, אני עושה הכל על
מנת לצאת מזה. גם אני אוהבת אותך ורוצה שיהיה טוב…".
"אבל לא נראה לי שמשהו יכול להשתנות, את לא מרגישה
שום דבר אלי ולא נראה לי שאת תוכלי אי פעם" היא פולטת.
אני מהרהרת בדבריה, אולי היא צודקת, אולי אף פעם לא אוכל.
ומה אני עושה לה בינתיים? אני צריכה ללכת ולא להמשיך לפגוע בה כך, יום אחר יום…
"אולי אני אלך".
"וזה הפתרון?" היא שאלה, ראיתי את העצב בעיניה.
"אני לא יודעת, לא יודעת מה לעשות…" לחשתי לה
ועצמתי עיניים. הרגשתי את הדמעות על לחיי, לא יכולתי לעצור.
ישבנו בשקט עוד כמה דקות. לא הסתכלתי עליה, ניסיתי להרגע.
"כל פעם יש לנו את השיחה הזאת, היא לא מובילה לשום מקום. אני לא יודעת מה
לעשות מלבד ללכת, כנראה שאין ברירה" אמרתי לה.
היא שתקה ויצאה מהחדר.
המשכתי לשבת מול המחשב.
אולי אני צריכה באמת לנסוע הרחק מכאן, למקום אחר.
הלכתי לחדר השינה.
"אולי אסע איתו, אשאיר אותו אצל הורי ואסע רחוק. אקנה
אופנוע ואתחיל להסתובב…" אמרתי לה
והתיישבתי על המיטה.
"ומה תעשי?" היא שאלה בקול חנוק מדמעות.
"אין לי מושג, אני לא מחפשת שום דבר. פשוט אסע על האופנוע,
ממקום למקום, לא יודעת…" בקושי עניתי.
המשכנו לדבר כך, כמעט עד הבוקר.
אחר כך היא אמרה שלא אלך, שלא אסע, שאשאר.
"אנחנו נצליח להתגבר, יהיה טוב" היא אמרה.
–
יקירתי, מרוב שלפוחיות והתלחשויות לא רואים
3/12/1998 0:5
free-cloud
–
לפעמים כשאין מה לכתוב ונורא רוצים,
צריך להתאפק,
לחרוק שיניים,
להגיב לסביבה (אבל את זה את כבר עושה),
ולשתוק.
–
המילים שלי עולות לך כסף? או שאולי הדפים?
3/12/1998 0:16
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
מה בדיוק הבעיה שלך?
לא רוצים לקרוא – לא לוחצים על ההודעה!
פשוט ביותר.
–
את רואה, כשאת רוצה את מסוגלת
3/12/1998 0:33
free-cloud
–
להצחיק אותי.
איזה צחוק, כמו לדגדג שבלול.
–
לילה טוב, חביבתי (יש לך עוד הרבה עבודה)
free-cloud my foot!
3/12/1998 1:10
כינוי (אבל נראה אותך מלטף שבלול)
–
מה הגובה שלך עכשיו?
אה, סנטימטר מעל הקרקע.
נסה להתרומם קצת יותר ענן מדומה.
אופססססס, החבל נגמר?
כמה חבל!
נסה להשיג חבל ארוך יותר
ובינתיים תזהר, עוד יחשבו שאתה שלולית.
–
אתה סתם אכזר לשבלולים !
3/12/1998 1:25
המפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
(הודעה ללא תוכן)
–
הזכרתם אוכל?
3/12/1998 1:37
קונוס וטורוס (שותפות מוגבלת ורעבה)
–
קונוס: אולי נאכל כמה מולים?
טורוס: מולי"ם?
קונוס: נו, חלאס אני רעב!
טורוס: טוב, טוב, כבר- תאכל בינתיים את הדג-זהב.
קונוס: אני יכול לטרוף גם את מיצי?
טורוס: שלא תעיז לגעת לי בחתול!
–
אס – קר – גו?
3/12/1998 17:37
כינוי (אבל כל יום צבע אחר!)
–
מרוץ מכוניות?
רוצים מתכונים ל Escargot?
אה, והשורה האחרונה של טורוס, נשמעת הרבה יותר טוב
באנגלית.
מממ… גברת סלוקומב, Are you being served?
–
כוכבים לא נצפו בתל-אביב
3/12/1998 1:2
החרדון
–
מישהו אמר, מישהו אחר קלט (חצאי-אמיתות),
מה זה משנה.
שלו לנוכח גירויים ממושכים אלה.
כרגיל, מקופל (לארבע) על הכיסא מול מחשב,
נושף עשן אל מסך,
מסך משיב ישר אלי.
מביט בחפירות, מסלק גל סיוטים,
מפתח חיסון,
ומחייך רק אליך.
קוקטיל חיידקים וכדוריות (לבנות) שוטף,
שרירים מותח,
חופר בפרקי אצבעות (כמו שאתה אוהב).
העבר רחוק ממני, מעבר לאוקיינוס ,
אני לבדי בכור-היתוך חדש (ישן),
יוצק לבה, מבעבע אליך.
חידודי השעמום, צרבת הדו-משמעות, תעוקת החיבור,
הוקרנו אלי ללא הפסק,
הגידול נעצר. אני ממשיך.
–
אני מאוהב
4/12/1998 17:3
Fredi
–
?
–
טוב אני מסטול אז אני לא יגיב עכשיו כי נראה לי שלא
5/12/1998 22:51
עוגי
–
הבנתי
אבל ממבט ראשוני של מסטול זה….. "מצויר די
יפה"
ברררררררררר
טוב די
ביי
יי
–
תרגילים לסיבון עצמי
3/12/1998 17:0
טועה
–
מבלי שתחושו אני מתבונן בכם, אנשים.
יוצר אני הפרדה ביני לביניכם משום הזרות,
אינני חש כחלק מכם.
על-כן בורא לי עולם חדש בו הנני המלך,
והנכם נתיני החופשיים ללכת.
מה, אתם עוזבים?
כן, יורש של ממלכה ללא נתינים,
לא שולט ולא נשלט רק שואל.
שואל מכם מצבים ומנסה ללמוד.
אחד התרגילים שניסיתי לבצע, בקושי רב,
עלי לציין, הנו ניסיון להכריע את זהותי.
לא, חוששני שאינני סובל מהפרעות מאישיות,
רק תוהה וטועם, מעט, מן ההבדל בין נשים-גברים.
להלן מספר עובדות (שנמצאו בשטח ניסיוני ללא תנאי מעבדה):
1.גבר המבקש להצית ציגרטה, עלול ראשית למשש את כיס חולצתו,
אחר כך עשוי
לנסות מזלו בגב אחוריו ובסוף , אם איתרע מזלו,
יצא וירכוש לו
מצית חדה ובוהקת.
אישה המאתרת
ניצוץ לסיגריה-הקלה שלה, תשלוף יד ענוגה,
מעוטרת
בציפורניים משוחות בלאקה וורודה,
ותפשפש במגירות
תיק-היד שלה.
כאשר תרים ידיה
ותסנן SHIT , ייגש
עלם זר ויציע לה אש.
2.גבר מפתח (ברוב המקרים) כרס משומנת, עור של פיל,
ושיערות שיבה
(מקנות לו הדר-כבוד, כך אומרים הטיפשים).
אישה מתעבה
בירכיה, שדיה נוזלות לשיפולי בטנה התפורה,
ושיערה המלבין
מוסתר תחת שכבת צבע פלסטי (חסין למים).
3.גבר טוען (בדרך-כלל), שהוא מבין נשים, אדם רגיש ואמפטי
לסביבת לביאות,
וכי הצד-הנשי שלו מפותח כמו קניון-שכונתי.
אלא שבמצבים של
התמודדות עם גברים-נשיים, יחשוש לשפתיו,
יכווץ פי-טבעתו
ויישא רגליו.
אישה מסוגלת
להיות רכה ועדינה כמו ממחטת בד מקופלת,
אין היא מסתירה
את חוסנה, אין היא מטשטשת את שטף התנהגויותיה,
הגבריות-לכאורה.
ואולי זה רק אני?
ואולי אין הבדל בינינו (מלבד קו מתאר של גופות חוצצות)?
–
מזמן לא ראיתי אבחנה כה דקה
3/12/1998 17:45
כינוי (אבל כבר היה לנו מלך)
–
מתוך שעה.
מחיצותיך עבות כפיל.
לדגדג פיל ניסית?
–
אני לא יודע בקשר אליו אך בפעם שעברה שאני ניסיתי
3/12/1998 18:19
המפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
to tickle an elephant
…I became long, thin, and
flat
–
כמו מיתר? כמו שרוך?
3/12/1998 20:0
כינוי (אבל גם שטוח?)
–
אולי כמו חליל?
או שביל?
לא, זה רק מגביל.
אז אולי כמו נחיל?
לא, זה מבחיל.
ואולי כמו ביסלי גריל?
ממממ… שמעתי שזה מרעיל
והאמת שגם די מבחיל
כמעט כמו כלורופיל.
OK, I GIVE UP
כמו מה?
אני מקווה שלא כמו דיאגרמה או אמה או קרני גמה או רקלמה.
זה כבר ממש הופך למלודרמה!
–
אופק
3/12/1998 18:31
מיץ פטל
–
האופק, אני מגלה,
הוא ציור זדוני שהשאיר מישהו בשולי הים
אני עומדת בקצה מה שנדמה היה אמצע
וממשיכה
ציפורני היסוסים מרפרפות בגסות
נוברות בגוף שהשארתי מאחור
ואיני רוצה בו עוד
דממת נשימות אוחזת בי ברכות
ואני נכבשת בפעימות הצעדים.
אני זולגת את הים הזה
והולכת בו
וממשיכה.
–
מי זה מיץ פטל
3/12/1998 19:49
כינוי (אבל האריה והג'ירפה כבר יודעים)
–
"ופתאום נפתחה הדלת" (מתוך "מיץ פטל")
אופסססס, סליחה, זה צ"ל "ופתאום נסגרה
הדלת".
הממממ….. המופע של טרומן?
תמונה אחת שווה אלף….
–
האמת, כתבת אחלה שיר.
3/12/1998 21:50
כינוי (אבל זה די יפה)
–
מכירה את הסיפור על המכשפה שהפכה את הנסיך לצפרדע?
מה לא?
אני שמעתי סיפור על מיץ פטל אחד שפתאום נהפך לעקרב צהוב
ארסי. כזה שעוקץ אותך למוות מבלי להניד
עפעף (לעקרבים יש בכלל עפעפים?).
אולי גם אותו כישפה מכשפה?
–
ותודה להורי שהביאוני
4/12/1998 11:38
מיץ פטל (אבל לא הבנתי את משל העקרב)
–
(הודעה ללא תוכן)
–
סתם סיפור (משעשע?) שמישהו סיפר לי.
4/12/1998 11:42
כינוי (אבל זה לא נורא, זה לא, זה לא…)
–
(הודעה ללא תוכן)
–
תמים שכמותך
(-; (זאת לא הייתה מכשפה)
4/12/1998 16:16
המלכה
–
את הסיפור על מדוזה אתה מכיר?
מה כן?
בכל אופן, ההיא, שכשמסתכלים לה בעיניים הופכים לאבן?..
אז זאת הזאתי!
לעיניות דעתי, צריך לנקות מידי פעם את העדשה…
–
צריך לנקות את העדשה של הנסיכה?
4/12/1998 17:27
כינוי (אבל אני בכלל לא תמים דעות)
–
אה, אז את האימא של הנסיך, את זאת שבחנת את הנסיכה עם
העדשה!
אז תראי, בסיפור המקורי, הנסיכה גילתה את העדשה וזאת היתה
ההוכחה לנסיכותה. אז מה נהיה?
את שומרת את העדשה הזאת? עבור בניך הנוספים או שעבור אותו
נסיך, לפעם הבאה?
Troubles in paradise?
ביחס למדוזה (אם את רוצה לקרוא לה כך, ניחא. לי אין העדפה
מיוחדת לשמות תואר) – אז דווקא יצא לי (במקרה) להסתכל לה בעיניים.
ומה קרה?
לא, לא הפכתי לאבן (הא! לא בגללה בכל אופן) (-8
ומה ראיתי?
כלום, ממש כלום. לא ראיתי שם כלום, היה ממש שקוף 8-0
דווקא חיפשתיך, בכל המקומות.
?
–
אתה ממש קשה תפיסה (או שאולי הזריקה הייתה קשה?)
5/12/1998 6:27
קשת עורף
–
זאת לא היא , המדוזה!
זאת ה-היא, ברי"ש גלי, היא היצור הארסי…
והיא פשוט הסתכלה לה בעיניים, ואת מה שנותר ניתן היה רק
לסתת (אפרופו לסת…. (-; )
ולנושא אחר (נשואה
אחרת).
העדשה עברה ניקוי כללי ויסודי לקראת חג החנוכה הממשמש ובא,
נגד השתקפות שלהבת (נר) יה, השמנת יתר ודמעות שמחה של יציאה בשלום מלבנון.
כתבנו בגן העדן מוסרים כי לכוחותינו שלום.
(…על רקע ניגון השיר הידוע "חפש אותי")
–
אני שונא זריקות
5/12/1998 9:48
כינוי (אבל אני אוהב תפיסות)
–
אולי קשה לתפוס אותי אבל אני לא קשה תפיסה.
אני גם לא אחרי קריסה או תבוסה, מקסימום עוסק בהדפסה. שאקח
כמוסה?
לא, אין סיכוי – נראה לי שאוכל פרוסה.
אני רואה שהמדוזה הביאה לך את המוזה!
ואני יודע שזאת ההיא ברי"ש גלי (אז מה אם עדיין לא
קיבלתי ת'אם-אי).
לזאת ה-היא בדיוק התכוונתי כי אני די טלפטי, לפעמים אמפתי
ומאוד איכפתי.
ואפרופו (הסלט שלהם ממש טעים) לסתת – בזה את צודקת! כמילות
השיר "יש אנשים עם לב של אבן…."
אני שמח כי לכוחותינו שלום ותודה שהביאוני עד הלום (-:
–
וואלה, אתה אגוז קשה לפיצוח (ואלוהים נותן אגוזים..)
5/12/1998 12:0
קשת יום
–
הייתי ממליצה על טיפול תרופתי,
אבל אז בטח היית תולה אותי…
למרות שלדעתי וגם לדעתה של אשתי
(יכול להיות שזה יהיה בגנותי)
לא תמיד כדאי להיות אמיתי…
ואם תשאל אותי, זה עניין בעייתי.
ואפרופו? השירות שם מאוד איטי!
ואגב, יש אנשים עם שן זהב… (-;
–
איזה אגוז?
5/12/1998 13:33
כינוי (אבל אני רך לילה)
–
אחרי ישיבה על אגזוז
להגיד שאני אגוז – זה ממש נלוז
וגם דורש המון עוז
מה אני קוריוז?
או סתם חלום שנגוז?
תגידי, באיזה מחוז מחלקים גזוז לכרוז?
את מציעה טיפול תרופתי?
דו שנתי ומלאכותי?
זה די מפלצתי וגם לא מלכותי!
אולי תתעשתי? (לבריאות)
אישית אני מעדיף מגע ראשיתי, חוייתי, קטיפתי ורב שנתי.
ואפרופו אם כי השרות איטי הוא עדיין תרבותי ותכליתי!
ולסיום שיר מדהים שעמלתי עליו שעות רבות (טיפות הזיעה
עדיין ניגרות):
הייתי כל כך מאוהב ונלהב
כי חשבתי שאני ממש רואה זהב
לא הפריעו לי נביחות ה "הב הב"
ואפילו לא רמזור אדום מהובהב
כי אמרו לי שאני מאוד נאהב!
איייייי, זה מאוד כאב
ועכשיו אני קצת צהבהב
אז למה לא אמרת לי שזאת רק שן זהב?
(-:
–
יפה מאוד באמת!!!!!! מפצחים כאן אגוזים ולא מזמינים
7/12/1998 8:51
חברים???!!!
–
בושה וחרפה
חרפה וחרפה
ובסוף התעוררה
ומה גילתה?
שיש מי שזוללים עדשים של שוקולד מלוא חופניים,
לא מספרים לאף אחד – ולכן –
מי שאוכל לבד – – – – מה הפלא שנושרות לו השיניים!?
הא!
* * *
–
עדיף לאבד שיניים מאשר עיניים
7/12/1998 9:22
כינוי (אבל לבד אפשר לאכול על מרבד!)
–
"חרפה וחרפה" זאת כבר ממש הצפה צפופה
או שזאת הטפה דחופה בתוספת נזיפה חצופה?
רק עכשיו מתעוררים יא שלחופה (-;
ומי שזוללים עדשי שוקולד ולא מספרים לאף אחד
זה דווקא מאוד מיוחד, מעין זן נכחד
שבדרכו הוא מיוחד וכלל לא משוחד.
אבקה ריחנית למניעת סינוור?
–
יו פטל, כיבית את האורות?
4/12/1998 20:43
המפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
הודעת למשהו שאת הולכת ,
או זה פשוט..את לא רוצה יותר
וסתם מסתלקת בלי להשאיר
פתק ?
–
אני מתנצלת…
5/12/1998 22:13
מיץ פטל
–
כה לא אחראי מצידי לא להשאיר פתק.
אני מבטיחה להשתפר בהמשך אך מאמינה שזו הבטחה ללא ביסוס.
בכל מקרה, שבתי רטובה, מלוחה אך שמחה יותר ואפילו העדשים
(או שמא: העדשות) מתחת למזרון לוחצים פחות.
מוסר השכל: אין בשלב זה, אך אני עדיין עמלה לפענח את משל
העקרב ותוהה האם מדובר כאן בהסתכלות מעמיקה לנבכי נפשי או הבנה רדודה לשטחיות ליבי.
–
עקיצת העקרב
5/12/1998 23:46
המפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
מה לא היה ברור?
למרות שזה לא אני שאמרתי את זה…
הוא אידיוט , ואני מפגר …
עזיבה….זו בגידה.
כמובן האופציה חייבת להיות קיימת
בשביל כולנו…
הרי אני אי פעם השתמשתי בה ..
מן הסתם..
אבל יש עזיבות לא מורליות ..
מן הליכה לאחורה כשעדיין
מביטים ישר
משהו בשיר שלך הזכיר הליכה חד צדדית כזאת
כאילו שלא נתת התראות מתאימות.
אז עקיצת העקרב
זה פיקניק
כינוי היה נחמד ביותר…
–
מהמגירה לדיסק 