A Monologue
6/12/1998 10:45
המפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
You had a dream ..so you
came to me….
Yah exactly. I am going to
sit here and wait till
you have a dream which will
remind you that
you have a burning love for
me…
You are a selfish bustard.
No
I am responsible for
whatever pain I suffer
because I should have known
better then to
become so vulnerable to you
in the first place.
All along I knew I was
making a mistake…
I knew you were not a safe
place for me …
you are not the fortress
which unconditional
love forms it's walls.
I knew you were simply not
competent enough to
deal with my needs. I want
to scream now.
To tell you how much you
have hurt me.
I feel abandoned by
you…the cold currents..
the casual words….the
excuses….ohhh excuses for me…
How low of me to bare such a
thing….
I want to cry….
I am scared to cry!
I know you would become
…defensive.
Angry.
I know by now what I can't
hope for.
I know not to expect from
you that you would say to me you would stand there selflessly and accept me
hitting your chest with my fists..till you bleed..
So I am too scared to be
hurt
…… I "tire
you"……..
And I am
hurt
If anyone would have told me
this
about themselves I would
decisively say this is NOT love….it is illness. I would say they are NOT
truly loved…
And it really doesn't matter
why you don't love me,and why you are not there for me in the way I need you..
In the way a woman needs her man……
It may be a function of your age or your personality,
maybe a combination of both…..
What matters is that you
don't see me…You are
entirely self absorbed….
What matters is that
towards me ..you lack the sensitivity
muscle to be in tune with my emotional needs……
It is therefor consistent for you when you fiercely and
angrily argue with me about it…
You get upset if I tell you
how I feel…
Like when I wrote a poem
written with my tears..
And you got ….upset, and
left….
Like other times when you
have been mean and hurtful to me , and got angry when I told you..
If you hurt me and I tell
you about it
I receive a barrage of
angry words ….
I then become
….."stupid" to you,
maybe a "liar"…
"jumpy "…."obsessive"..
"tiering"….""loathed"
…"difficult"…. What else?
You see….how I feel about it is the only valid measure.
No matter how forcefully you
would fight the
point, I still feel abandoned and alone……
I feel I am a woman without
a man…
I am a starving cat crying
the pain of hunger,
purrring the desire for your
sensitivity.
What did I say matters? That
you are like that?
No! What matters is that
even though
you are like that…. I
remain with you…
I know you don't deserve my
love.
I want to go…I so want to
find the strength to go ..
I so want to not be afraid
to leave ….
I know I would miss you
painfully……..
Which would encourage me to
want to forgive you….
Likely, as usual , without
you asking for forgiveness…
Likely through a phone call….by
me….
I love you…which now feels
more like an illness rather then a gift.
–
עקיצת עקרב (2)
6/12/1998 12:19
מיץ פטל
–
יש ב-"הליכה לאחור בעודך מביטה ישר" סוג של
אומץ. אומץ שגם אני חסרה אותו בדרך כלל. האם זו אכזריות? לא במובנה הפשוט של
המילה. התראות מוקדמות הן לעיתים קרובות דקות אחרונות של משא ומתן נואש למען המשכה
של האינרציה, יותר מאשר מוסריות צרופה.
אתה כותב (או שמא כותבת):
"I so want to not be
afraid to leave"
לפעמים הבגידה האמיתית היא דוקא בהשארות.
אם מקיפים עקרב במעגל אש, הוא עוקץ את עצמו למוות.
העולם מלא באלטרנטיבות גרועות. המעשה העקרבי הוא לא ההליכה
החד-צדדית שדיברת עליה אלא בחירת האלטרנטיבה הגרועה מכולם רק מתוך העדר האומץ.
–
עקרבים בראש
6/12/1998 13:8
המפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
אנו נוטים לבסס באופן שכלי דברים שאנו רוצים באופן רגשי.
אני חייבת, ממש חייבת את מכונית הספורט האדומה היפייפיה
הזאת כי…
היא נוחה בחניות….
ו….היא חסכונית על דלק..
טוב, אולי לא החסכונית ביותר, אך בין שלוש מאות המכוניות
החסכוניות ב…יותר שיש…
לא קונה
🙂
ללכת לאחור לאט זו בגידה.
וזה לא מעשה אמיץ אלא פחדן.
אנו פוחדים להכאיב,
אנו פוחדים להחליט שמע נתחרט,
אנו פוחדים להיות לבד,
אנו פוחדים…
כן זה בריא לנו
ללכת ככה.
אבל זה אנוכי להתעלם מהסבל המצטבר שזה גורם לאחר.
בכלל , מה זאת בריאות.
גם הסבל שלנו מאריך .
ושלמות מוראלית גם זאת בריאות.
איך שהוא הידע שהיינו הוגנים…
–
מבט לחדשות? זה בשעה 21:00.
6/12/1998 17:16
כינוי (אבל על איזה מבט מדובר?)
–
הבעיה אינה בתכונת ההרס העצמי של העקרב (שיבוסם לו, או בפי
העם: זב"שו), אלא במה שהוא עלול לגרום לאחרים:
במתק שפתיו הוא משכנע אותך לשאת אותו על גבך, אל חוף
מבטחים. אתה בוטח בו ופוצח בשחיה אל תוך האגם (וזה אפילו נעים ביותר), אבל אז…
באמצע האגם הוא עוקץ אותך למוות!
אמנם הוא טובע (ההרס העצמי) אבל הוא גם גורם לך לטבוע.
וזאת למרות שאתה יודע לשחות היטב, אבל לא אחרי עקיצה מלאה בארס! הארס פועל במהירות
הבזק, מגיע תוך זמן קצר ביותר אל הלב ומשתק אותו.
Need I say more?
אה, וביחס למבט – האמנם הוא ישר?
הממממ… אני חושב שלא!
–
NOTE** this is a reply to
the "Monologue"
happy-log
7/12/1998 2:36
i will follow you
–
Don't wait to a sudden dream
from the one you love.
As you said , wisely,
everyone responsible for his life.
It seems you are a gentle
soul that needs caring and
Handling of a better one.
It may appear stupid to say
to you now, in the state you are in,
But everything that happens,
I believe, has a cause.
Maybe from that distortable
relation ship you will learn something,
ABOUT YOURSELF.
Don't be afraid to cry, pour
it all until you will be soaking wet.
Then, think deeply and truly
to yourself:
What do you want to do with
your life?
Cling to someone who will
only make you miserable?
One who apparently do not
fell anything towards you?
You should feel good, you
are one of the lucky ones,
One that could share true
feelings.
Your beloved one, I'm afraid
is one of the cripples
That suck emotions from
other ppl., but gives nothing.
Your momolouge reflects the
beauty of it's writer.
I wish you all the best in
your new healthy future
–
thank you, Dr Ruth.
7/12/1998 7:34
scorpio the crippled
scorpion
–
things are not always as
they seem, usually aren't.
and you people should really
oppress your yearning burning desire of giving achitofel advises
do you KNOW me? do you KNOW
her? do you KNOW anything besides for what you have read in the
"Monologue", as it is called?
and another thing, i dont
know how come you are encouraging this recent trend of emotional exhibitionism
that's going on here
it is no longer short poems
or stories, but rather like long, dramatic soap operas
well, in my opinion, the
fact that both sides of the story find satisfaction out of their roll
(exhibitionist & advising crowd) is quite miserable.
little things that shows me
we are indeed about to turn into the 52 country of the u.s
we are still a little shy,
we have a virtual Jerry springer, but do not fear my half satisfied friends –
soon, the real thing, in your language, on your screen.
–
המפגר משדה בוקר – זאת תגובה שלך?
7/12/1998 8:53
–
(הודעה ללא תוכן)
–
שמי לא היה שם. זו לא היתה תשובתי.
7/12/1998 9:22
מפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
(הודעה ללא תוכן)
–
גם אני תהיתי… (חזרנו לטהיטי?)
7/12/1998 9:29
כינוי (אבל לא תמיד אתה מפגר)
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אז לדעתך מה שנכתב למעלה הוא כן פיגור?
7/12/1998 11:35
נועה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
רק לפעמים ? למה אתה מקלל?
7/12/1998 10:17
מפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
(הודעה ללא תוכן)
–
some scorpions can rise
above
7/12/1998 11:3
i will follow you
–
and become eagle like .
and some crippled might turn
to snakes.
you make me feel ashamed at
my sign.
–
you are a precious human
being
7/12/1998 11:40
scorpio the crippled
scorpion
–
a ray of light within
darkness
thank you, for
understanding, and i also, apologize if my tone of speech towards you was
aggressive
if it was, then you were not
the cause.
shalom
–
recieved. Dr. Ruth * sof*
7/12/1998 11:46
i will follow you
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
סלפסטיק
6/12/1998 12:27
מיץ פטל
–
אני שומעת את שפשוף העקב בקליפה,
רוצה לומר:
אני קשובה לטרגיות הרגע שלפני הנפילה
אך אפופה ענן סמיך של שמחה לאיד
בלב עומד עדיין ריחן של בננות מאפירות
רקבון חמוץ הנפער מולי כמו לוע של אקדח
החמלה? טווה בערמומיות קורי עובש
אך אני מודה בהכנעה:
אני מתמסרת לאירוניה במותו של המוות.
–
סיגריות לייט
7/12/1998 2:12
ע.פ
–
כולם מעשנים סיגריות לייט פתאום
אני לא יודעת מה זה הדבר הזה
זה סתם חדש ולא ברור
מזכיר לי חרא של סיפור
אתה יודע לא כתבו כלום בעיתון
אחד חתך,לעצמו את הגרון
תביא סיגריה זה עושה לי דכאון
אבל כולם מעשנים סיגריות לייט פתאום
–
ענבל?? קמת לתחייה??
7/12/1998 2:14
–
(הודעה ללא תוכן)
–
8/12/1998 1:32
ע.פ
–
כן
!!!!!!!!!נכון שאני גדולה
ואיזה חבל שאני לא כאן
–
טוב ישנתי קצת, מה
קרה?
7/12/1998 11:2
שלחופה (של חופה, שלחו פה, ש. לחופה?)
–
נשברה המערה?
ממילא היתה טחובה
ועטלפים בה לרוב
שלא לדבר על חיבוקי הדוב
אבקה – לא תודה
נשבר לי כבר מעבודה
והריני לבשר לכם יקרה אומה –
לכבוד הקיץ שחזר בגדול – הנמלה חוזרת להיות חרגול!
–
יש לך מזל שאני צריך ללכת (-;
7/12/1998 11:13
כינוי (אבל אני אחזור!)
–
(הודעה ללא תוכן)
–
הבטחות הבטחות…
7/12/1998 11:50
שלחופית החורש
–
שלא לומר – לחץ בשלחופית?
(לא אמרתי)
איך, איך תמיד ברגע האמת קוראים לכם ללכת?????
😎
–
לי לא קוראים ללכת
7/12/1998 16:39
כינוי (אבל הנה חזרתי)
–
אני הולך לבד (-:
ובכל זאת אחזור אליך אחר כך. ניפגש ליד העיגול של IOL, שם
למעלה, בצד שמאל (תרגילי יד שמאל?).
ואם השלחופית לוחצת אז פונים ימינה, ימינה, ימינה וימינה
ומגיעים לשרותים (או שלאותו מקום עם סחרחורת קלה).
אני קצת עסוק כרגע! (צ'טים עם מחזרות…. אחחחח הנשים
האלו…).
אה, ואני ידוע
(בכל איזור המרכז, צפונה, דרומה, מזרחה ומערבה – ממש שושנת רוחות!) בתור
מקיים הבטחות.
אז אל דאגה – עוד אשוב (עם הליבלוב?).
(-:
–
כן כן שמענו עליך.. . ידוע בציבור, ידוע בדיבור…
7/12/1998 17:37
שלחנאבידתשלח (הכי בטוח ניפגש מתחת לענן)
–
(הודעה ללא תוכן)
–
כן, ידוע בציבור…
8/12/1998 21:23
כינוי (אבל למה לשלוח ביד?)
–
רוצה להיפגש מתחת לענן?
למפגש מתוכנן, מסוגנן ומגוון?
או למפגש משונן ורענן עם גנן מחונן?
אני מוכן.
השאלה היא תחת איזה ענן, כי אני מכיר כל מיני עננים…
וגם לא מעט סיפורים מעניינים.
–
To "I will follow
you"
7/12/1998 12:31
מפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
תודה ..
השיר בשבילך
ולא אוסיף על הנושא יותר.
***************
אני צובעת את העמוד הבא,
בספר החיים,
מדבר שממת אינסוף,
שאליו אני פוסעת חרש חרש,
שלא להפר את המקום הנידח הזה,
ואם סערה תחלוף מעלי,
ארכין ראשי ואטה עיני ,
בכדי שלא תראני,
ואף איני רוצה להיות עדה למרד החול,
מחזה של התרגשות מעצמת הכלום,
שתטיל אימה עלי ,
ותשלחני שוב למבוא ייסורי….
–
להודעה זאת מצורף קובץ crayon.GIF
בשבילך
7/12/1998 13:1
שומר מדבר
–
What Would You Paint?
If I gave you a paintbrush
With all the colors you could
Ever find in life's rainbow
What would you paint?
Something treasured?
Something that no one else
Has ever seen before?
Something you've carried
In your heart a long time?
How many colors would you use?
How close would you let them meet?
Letting them run together
To drip across the page
or blur to form some muddy soft hue
It is your canvas
Stay and show me
What you dream
Maybe you will see
That the pictures
That we paint
Aren't that different
After all
-Poem by Dawn Marie Lynch
–
למען השם.
7/12/1998 18:27
תור
–
*********
אני חייב להעיד על עצמי שאני 'מניאק של שמות'. אמנם
כשמכירים לי אדם, אני קולט ורואה אותו, ולרוב…..איני זוכר את שמו. ואז אני חייב
לשאול שנית: "תזכיר לי בבקשה את שמך"… לא נעים, אבל מכיון שהתרגלתי
לענין הזה, הוא הפך אצלי לדבר שבשגרה. ולאחר שקלטתי את שמו המלא של אותו אדם, נשלם
תהליך ההכרות שלי איתו. ואני, מהצורה שבה
הוא זז ומדבר, כבר יכול לשער איך יהיו
היחסים בינינו.
השם חשוב לא רק בפגישותי עם בני אדם, אלא גם כשרואים סרט.
לאחר גמר הקרנת הסרט, צופים בני הבית במחזה משונה שבו אני ח י י ב
לראות את כל
שמות יוצרי הסרט ומשתתפיו, אשר מתגלגלים על המסך במשך כחמש דקות ומעלה.
ומהשמות הללו אפשר ללמוד המון, אם יודעים איך להסתכל בהם: אם בסרט אמריקאי יותר
מחצי שמות המשתתפים כולל שמות כגון אישטוון וכדומה, אז ברור שהסרט צולם בהונגריה.
ולסקרן שאני, חשוב לדעת 'איפה צלמו את הסרט'. ואם בסרט
ארגנטינאי יש שחקנית בשם 'קונצ'יטה טדסקו',
ברור למדי שהיא שחקנית דרום אמריקאית, אבל הוריה הגיעו
מאיטליה, ולפחות אביה הנו ממוצא גרמני…..
כי 'טדסקו', פרושו באיטלקית – גרמני. ניתן לראות, שאם אתם
קשובים לשמות, ניתן לדלות מהם מידע מעניין.
שמוליק ואני , לפני שנים,
היינו צעירים בגיל העשרה, דקי גזרה, וחטובי מותן. ההורמונים השתוללו כהוגן
אצלנו בגוף, אבל אנו נתנו להם פרופיל תרבותי, נהגנו לקרוא את אותם הספרים, לשמוע
את אותן היצירות, ולחשוב שאנו העידית שבעידית. את כל המוסכמות שמנו הצידה, ונהגנו
להתרועע עם בחורות משכילות ותרבותיות , ומאד מאד מאופקות ובתוליות…..
באותה התקופה, חיזרתי אחרי דניאלה – בלונדית יפת תלתלים
ותכולת עין, שהיתה בה טבעיות ראשונית שובת לב. ומאוחר בערב, לאחר סדר הפסח, יצאתי
מבית הורי והלכתי ברחובות שכונתנו, למקום המיפגש שקבענו דניאלה ואני. ובמקום
מבודד, מותשים מסעודת החג, ישבנו על ספסל עץ ירוק צבוע ביד גסה, והחזקנו ידיים.
אבל בגלל תומתם של שני השותפים לספסל,
המיפגש החל בדיוק בנקודה שנגמר…
לאחר המיפגש, גילגלתי ביני לבין עצמי את התסריט, והרגשתי
את תחושת ההחמצה של אי מימוש….
באותם הימים היתה אצלי משמעות רבה מאד ל"עד כמה
רחוק" אנו מגיעים. ונסיוננו 'ביחד' עם הנערות,
היה נושא להחלפת דעות וחוויות ביני לבין חברי. ידענו שלא כל כך מהוגן לדון בכך, ולספר למישהו
נוסף מה עשיתי עם חברתי שנתנה בי אמון. אך התועלת בהחלפת מידע בין נערים החסרים
אותו, גברה על עקרונות נעלים, וחוסר הידע שלנו הצריך שיתוף בחוויות, וזה מה
שבאמת קרה. ואני, ייבשתי לי את הראש, איך אני מגיע עם דניאלה למקום נועז ונעים
יותר.
חוה, היתה ידידה שלי, שמזה שנתיים נהגה לכתוב סיפורי
'רומן-רומנטי' בעיתון הנשים 'ליידי'. היא המירה את עטה המושחז בדרך כלל במלית של דבש, וכך קראו
הקוראות התמות של 'ליידי', סיפורים מתוקים כצפיחית בדבש, שעסקו באהבה, תשוקה
וחתונה, וכך מצאו הן משמעות וכוון לחייהן.
לאחר אותו מוצאי ליל הסדר, באתי לחוה ואמרתי לה: "אני
מבקש שהסיפור הבא שלך יהיה על בחור ששמו תור, שפגש בחורה בלונדית בשם דניאלה, וכאן
תוארו נסיבות מיפגשנו, וכן מה שקרה בליל הסדר. "סיום הסיפור", ביקשתי,
"צריך לכלול סקס משוגע, נהדר ומקפיץ", וכך היה. הסיפור התפרסם כעבור
עשרה ימים ב'ליידי', הביא לחוה עוד עשרות מעריצות חולמניות, והגדיל את תפוצת
הירחון… ואני, בדרך לא דרך, מצאתי שיטה איך לשגר את הירחון כך, שיגיע לידיה
האהובות של דניאלה.
למחרת, צלצל הטלפון, ודניאלה, בקול רועד, ביקשה להיפגש
איתי בהקדם. קבענו לאותו ערב במרכז השכונה, ליד הגלידריה. ולאחר שהמתקנו שפתינו
בגלידה, הלכנו חבוקים ליער הסמוך, שם שנמעתי בציפיה דרוכה, איך 'הגורל מידפק על
דלתנו', ושם הגשמנו במחסה החשכה, על מצע
קצת עקצוצי של מחטי אורן, את סיפורה של
חוה, עד הפרט האחרון. בעקבות המיפגש הזה
היו מיפגשים נוספים ולוהטים, עד שמיצינו את העניין המשותף, וכל אחד מאיתנו הלך לו
לדרכו.
אם יקרא עורך דין את סיפורי זה, בטח יגיד שזה מקרה ברור של
"קבלת דבר במירמה". אבל לאחר שנים כשנפגשתי באקראי עם דניאלה, סיפרתי לה
את תולדות המיפגש האמיתי הראשון, ואיך הגיע הסיפור ל'ליידי'. דניאלה צחקה מאד, על
המאמצים והמקוריות , והבהירה שכל זה לא היה נחוץ, כי באותם הימים היא היתה מוכנה
ללכת איתי לאורך כל הדרך……
וחוה? לאחר שעשתה שימוש ספרותי בשמותנו ותולדות אהבתי את
דניאלה, נעשתה ברבות הימים סופרת מפורסמת שקנתה את עולמה בזכות החשיפה המלאה
שחשפה כל פרט
מחייה השערורייתים.
–
מהמגירה לדיסק 