17-5-99 עד 18-5-99

 

לבן מתחלף לאפור ע"י מפגש באפור

17/5/1999 15:34

LoneStar

forgot_my_email@which_server_was_it.com

–

האגו שלי נרמס. התנפץ לרסיסים קטנים של שברי נפש. התנזרתי
מלהסתכל לתוך בועת האבדון שנוצרה במקום שבו שכבתי דקה קודם. העיניים נשארו לצפות
את השקיעה התהומית שלתוכה שקעו השברים. מחנק סוחף החל להתגבש בתוך החלל הפעור
שהשאירו מלותייך. מחבק אותך ומרגיש קור איום חודר מבעד לעצמות שלי. את לא ישנה
ואני מרגיש אותך. את יודעת שאני לא ישן. יודעת שיש לשנינו כל כך הרבה מה להגיד
ושנינו שותקים. בורחים לשתיקה אינסופית. כזו שאין ממנה חזרה אם לא עוצרים בעדה
בזמן. הקור משתק את יכולת הדיבור שלנו. הצורך העצום להגיד משהו, לחלוק, מתחלף
לאיטו בשתיקת אגו הרואית. תראי כמה אני חזק… מצליח להבליג למרות… ואת גם…
שתיקת אגואיסטים שמחלישה את שנינו… למה אנחנו צריכים את המאבק העקשני הזה?

משחקים הרסניים של ילדים שחשבו שהתבגרו… אבל בעצם
משחזרים את ההצלחה הגדולה של לפני עשר שנים שוב, בימינו, כקדם.

נותן לעצמי ליפול לתוך התהום שפתחתי לפני כמה דקות… נרדם
מתוך תשישות. מתעורר בחלוף שעה לגלות שזה לא היה חלום והמחנק כבר במצב שמקשה על
הנשימה. את עדיין איתי. חצי רדומה. מתעוררת ממני ומסתובבת לצד שני. מתה שאני אומר
משהו… שאני אזרוק איזה גלגל הצלה… אבל אני פגוע… ולא מסוגל להתמודד גם איתך
כרגע… תני לי שעה… אני אתגבר על זה… טעם מוזר יש לצפרדע הפעם… בוכה לתוך
עצמי… מחייך כלפייך. חיוך מריר. ואת יודעת. מרגישה בדיוק כמוני שיש פה שני
מפסידים.

 

דברי איתי! תני לי פידבק להוציא את זה ממני! להוציא את זה
ממך!

 

ועכשיו אחרי שדיברת…

תראי באיזה מהירות הפכת מהדבר הכי אמיתי ונכון בחיים שלי
לעוד מיתוס בעבר.

מחליפה תפקידים בראשי,

בקצב מזעזע.

הזמן נעצר לי לחודש,

גלי האנרגיה שלי התמלאו באור שלך,

את היית שם בשבילי? בשבילך? (בשבילנו?)

נזהרנו מלהגיד דברים במילים,

נזהרנו לא ללחוץ,

זכרנו יותר מדי מה כל אחד עבר,

אבל באיזשהו רגע משהו השתחרר,

ממלא את חלל האויר במתח שלילי,

וצולל בעדינות מטפטפת אל תוך נשמותינו,

הטפטוף הזה ברקע שלא שומעים אותו עד שהוא פתאום ממלא
ומחליף כל מוסיקה אחרת.

 

"אנחנו צריכים לדבר…  " אמרת בכאב.

את לא צריכה להוסיף מילה… ההמשך כבר ידוע מראש.

כמה פעמים כבר הייתי שם במקומך…

"אני לא אקשה עלייך…" אמרתי לך בחצי חיוך מריר
של אכזבה אפרורית.

לבן מתחלף לאפור ע"י מפגש באפור,

ואני נאטם שוב לתקופה נוספת.

 

פרח… את יודעת שאני מוותר על מאבקים בלי קרב…

אני מודע לאיזה מרחק בורחים כשרודפים אחריך…

תמשיכי לפרוח שם למישהו אחר… תודה על הזמן השאול הזה.

–

 

אולי

17/5/1999 16:8

ROSE

 

–

לא הייתי צריכה להגיב בכלל, אבל הרגשתי מוזר לשבת מול
המסך, נדהמת מהמילים, שבשבילי אומרות המון, ולא לנסות אפילו להביע את זה לפניך,
אני לא יכולה להגיד המון, אני יודעת שזה מאכזב במעט, אבל אני לא אוכל לעמוד את
המילים שלך מול הרגשות.

אני יכולה להגיד,תודה, ניראה לי שזה משרת את המטרה דיי טוב.

 

–

 

הנושא:'שתיקה הולכת ונמשכת של משורר' זה סיפור של

17/5/1999 19:28

אביקם

 

–

א.ב.יהושע. ואולי מן הראוי שתקרא אותו. אם כי אני רואה
זהתגובות כאן נלהבות.

 

–

 

היו לילות

17/5/1999 23:47

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

לילות של ביחד אבל לבד, עם מילים שעומדות באויר,

וסוף שמחכה מעבר לדלת, וחיבוק שלא מגיע, ותהיות.

נתנחם בעובדה שזה עובר, בסוף בולעים את הצפרדע, פשוט עם
הרבה מים ופטל, שיהיה קצת מתוק.

נתנחם בעובדה שבפעם הבאה נהיה מפוכחים יותר, נזהה שתיקות
מעיקות כבר בהתחלה ונתקוף אותן בהמון אהבה ואמפטיה, שלא נחשוב שזה יעבור ככה סתם.

תרגיש טוב, כוכבי, תאהב המון.

אתה לא לבד.

 

–

 

מה שהתכוונתי לאמר זה שלא חייבים תמיד

18/5/1999 0:48

אביקם

 

–

לכתוב על הלב ועל הרגשות למשל:

מה עיר אמתיתית

עיר שיש בה רחוב.

האן בבאר שבע יש

רחוב או בעירי שאין

בה רחוב  עם עוברים
ושבים

ובתי קפה וחנויות

כמובן יהודה,אלנבי

ודיזנגוף או אבן גבירול.

ורחוב יפו ובן יהודה.

כי עיר זה לא קניון

וכיכרות.

ואפילו בחולון יש

רחוב כזה.

ובראשון אני כבר לא

זוכר.

אבל בחיפה רחוב הרצל.

ודרך העצמאות אלו רחובות.

מה שרציתי לאמר שכל ההשתפכויות לא מובילות אותנו לשום
מקום.הלב הרגשות.אתה ומה עשית לי אנא מכם רדו מאתנו. וכתבו לענין. משהו כמו בלדה
לחובש…..!!!

 

–

 

אביקם עדיף ש…

18/5/1999 1:2

 

 

–

תתחיל לכתוב על רגשות כי בלכתוב על רחובות קשישה אתה…..
איך לומר….

לא מי יודע מה…. (:

ובכלל אני למשל חושב שבדרום ת"א יש את בקי שהיא הנושא
האולטימטיבי לכתיבה.

כשבקי עושה לך סנדוויץ'……. קשישה, אתה לא יכול שלא
להרגיש….אז אתה מתחיל לכתוב.

כך למשל כל היצירות הטובות שלי בהשראת הסנדוויצים של
בקי  , אולי יצא לך לקרוא….

" סחוג בפיתה צריבה בלב" ; " עזבת אותי וזה
כואב"  ; " בקי שלי אל תלכי
" ; " בגללך אבד לי תאבוני"  
…….

חכה אני צריך לקחת עוד ביס איבדתי את המוזה וההשראה ובדרך
גם איבדתי את הפואנטה שהייתה.

 

–

 

אה כמעט שכחתי זו הייתה " בלדה על בקי" (:

18/5/1999 1:6

 

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

אה כמעט שכחתי זו הייתה " בלדה על בקי" (:

18/5/1999 1:6

 

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

הוא כן חייב לאהוב כל דבר כי הוא אביקם ו…

18/5/1999 1:59

צ.ת

 arielne@inter.net.il

–

למרות או אולי בגלל שהוא גבר קשוח הידוע בגבריותו חסרת
המעצורים, הוא מעדיך סיפורים על רחובות ולא על אהבות נכזבות.

ואולי בגלל הבדלים גדולים (למרות שאני אוהבת הרבה, רגשות
וחפצים….או יותר נכון ישירות ועקיפין המשאיר קצת יותר מקום למחשבה). אתה אביקם.
נחמד. וקשיש. שאמשיך לשוחח איתו פה עוד ברבה.

 

–

 

לצ"ת

18/5/1999 2:50

א.

 

–

מה קרה את באופוריה.? אל תגזימי. רק לפני כמה חדשים  שנפגשנו.פה. זוכרת. מה שלום הכמוס?

זה כזה שקופץ ועומד על שתי רגליים.

בספרי ברמת גן יש כאלה שחיים במנהרות? נכון?

תראי כמה זה נחמד לכתוב ולקרוא על חיות.

אגב הבת שלי התעניינה בקיבוץ ניצנים על חברות שם היא רוצה
לגור ע"י ע"י הים. תראי למה גרמת.!!

אולי כדאי שנחזור לפורום כללי. כי כאן מחכים לאיזה סיפור
או שיר.

מה את אומרת על הרעיון הזה של עיר ללא רחוב?.

 

 

–

 

לא זה מה שהתכוונתי אלא שרגשות זה ענין אישי

18/5/1999 2:24

אביקם קלאוזנר

 

–

ופנימי וזה לא כל כך מעניין מה כל אחד כאן מרגיש.

כי זה חד גוני. עצוב או שמח או מאוכזב או מקווה.

ואילו הסביבה כפי שכתבת על בקי- זה יותר מעניין.

בכתיבה על הסנדויצ'ים רק הוכחת את התזה שלי שעל הרחוב יותר
מעניין לקרוא. דווחו מה הולך ברחובות שלכם. אצלל למשל חוגג המדבר. אין אוטובוסים
ועכשיו גם אין מכוניות. ומחר עולה השמש על הרי מואב.

ממשלה חדשה תהיה לנו והתברר שסגן לא מספיק לנהל מדינה
וצריך לפחות אלוף. או רב אלוף. בואו נקווה ללא השקפה פוליטית שיהיה למדינה מנהיג
הראוי חלה ואין זו הצהרה פוליטית .אלא אופטימיות שכה חסרה לנו.הנה רחוב הירקון בו
עומד מלון דן בתל אביב זה רחוב עם אופי. בארים זונות, ובסופו העיר המהולללה
בת-ים.לזה התכוונתי שנא לא להפוך פה את הפורום לנהי תמרורים למאוכזבים.

 

 

–

 

נראה לי שאני אשתוק,               או שלא.

18/5/1999 1:15

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

בעצם אני אשתוק.

אתה לא חייב לאהוב כל דבר.

תמשיך הלאה.

 

–

 

עשתה לך כואב, הבחורה הזו

18/5/1999 10:20

גלילי

 

–

אהבת אותה.

אפשר להרגיש את זה במילים.

אבל אם אתה רוצה את זה כ"כ…תרדוף, תתחנף, תתרפס,
תשתנה, תבטיח, תעשה משהו…

אל תתן לה ללכת ,גוד דמט.

אל תאטום את עצמך.

דבר איתה. תגיד לה מה אתה מרגיש.

אהבה לא מתדפקת על דלתינו כל שני וחמישי, וכשזה משהו
אמיתי, לא מוותרים.

אל תנסה להצדיק את שמך, כוכב בודד.

אני בטוחה שזה לא מה שאתה רוצה.

 

–

 

 

 

 

זה כבר לא משנה

17/5/1999 16:4

ROSE

 

–

"זה
כבר לא משנה, בן. האהבה היא העיקר, האכפתיות…זו תמיד התשוקה, ולעולם לא הזמן.
אולי זה הדבר שכולנו צריכים לקחת איתנו בצאתנו מהאור אל האופל. נחמה קרה, אולי,
אבל עדיפה על פני חוסר של נחמה".

סטיבן קינג.

 

זה כבר לא משנה, זרקתי לו, מנסה להשמע חסרת אכפתיות ככל
האפשר, מקשיבה לקולי ובוחנת אותו, מחשבת צעדים לא ברורים לפני המשך המשפט, צועדת
בחשכה, זורקת פקודה, ובראשי הכל מתחיל מחדש.

הוא פתח את פיו לענות ואני התחמקתי, יוצאת את החדר, מנסה,
החדר זכור לי כקטן כל כך, התארך לפני, התיקרה גבהה וניתן היה אפשר לראות, דרך
הסדקים שבה, כוכבים ואת השמיים בוכים מעליי.

הוא פתח את פיו לענות לי ואני התחמקתי,שולחת יד מיואשת
לעבר דלת רחוקה, מרגישה קטנה בתוך החדר, עכשיו היה נידמה לי שהחדר כאולם, והוא
צועד דרכו, בצעדים גדולים אשר גורמים לריצפת העץ לחרוק, ואני רואה את עצמי מתגמדת
אל מול דמותו.

זה כבר לא משנה, אמרתי לו בשנית, שוללת כל אפשרות שהיתה לו
להגיב, סוגרת פתחים, לא נותנת לו לענות.

 

(יש לך זמן , להקשיב לי, בוכה?

על כל מה שקרה, וכל מה שלא

מה שהיה ומה שלא יחזור?)

 

הוא החל לפצות פיו שוב ואני הסבתי אליו את גבי, כאילו נדמה
שאם אין עיני מונחות עליו קולו יעבור ישר דרכי, ולא כך, כמה טיפשי.

שמעתי אותו ממלמל, מגבש, מתנצל, שמעתי מה שאני חושבת לנכון
ואת השאר איני יכולה להביא לפניכם מכייון שהזמן השכיח שקרים, הזמן השכיח מילים,
הזמן השכיח זיכרון.

 

("זו תמיד התשוקה, ולעולם לא הזמן")

 

לילות עברו, חסרי שינה, פרידה שלא היתה מגובשת.

חלומות הגיעו, סיוטים חסרי מטרה, שלמות מעורערת.

מאז שהלכתי משם, הוא מושיט ידו אחרי, מאז שצעדתי דרך הדלת
לעולם חדש , והוא מושיט את ידו בלעדי.

השתוקקי לחזור אל בין זרועותיו, לשם התשוקה ההיא, פחדתי
לחשוב על הרצון והשתקתי קול פנימי, יצאתי מתוך השכחה,צועדת בראש מורם לעבר חשכה
מוארת .

חשבתי שאם אני אסביר למה, זה כבר לא משנה, למה , זה לא
שינה יותר, חשבתי שאם הוא יבין למה

 

("זה כבר לא משנה, בן. האהבה היא העיקר")

 

אם אני אסביר איך הכל הולך, אם אני אסביר את התהליך וכמה
שהכל היה אמור להיות שונה, כמה שהוא היה אמור להיות אחר, וכמה שאני רציתי להיות

(איתו)

אחרת.

המוזיקה התנגנה בתוכי, אלפי סימפוניות , מזייפת באותם
מקומות, משייטת דרכי, מיליוני כינורות. המוזיקה התנגנה דרכי, פעם היתה שולחת חץ
ישר דרך ליבו, עכשיו סוחפת איתה רק אותי.

איך אוכל לומר

שזה לא באשמתי,

הכל ניתן לי בידיים מושטות.

איך אוכל לומר

שפחדתי

מהנתינה שלו.

מתנחמת בזיעה קרה בלילות חשוכי ירח, מתנחמת בזרועות גברים,
חסרי

 

("האהבה היא העקר, האכפתיות")

 

דיעה, חסרי עקרונות.

מתנחמת בזיכרונות מטושטשים, של מה שהיה רק טוב.

מתנחמת במסך ערפל, שיוצרת לעצמי, מסלף בתוכו מילים, מסלף
בתוכו תמונות.

ממשיכה לפחוד מהנתינה, בספק שמישהוא יכול להבין הכל,
ממשיכה לערער מה זה היה נותן לו, לאהוב.

 

(אתה חושב שתוכל להבדיל גן עדן מגיהנום?

אתה חושב שתוכל להבדיל שמיים כחולים מכאב?

להבדיל, חיוך מאגדה חסרת משמעות.

אתה חושב שתוכל לעמוד אושר, להבדילו מחלום מתייסר?

אתה חושב שתוכל?

 אם היית לצידי,
תוכל?)

 

מרשה לעצמי להזכר בפעם האחרונה, ולהתנחם בדמעות חנוקות של
כאב.

 

("נחמה קרה, אולי, אבל עדיפה על פני חוסר כל נחמה")

 

–

 

כל כך מקסים

17/5/1999 23:50

 

 

–

שאני לא יודע מאיפה להתחיל

הרעיון הכללי נחמד אבל הביצוע יפיפה,,השילוב, הציטוטים,
אהבתי הכל, באמת.

 

–

 

 

********************************************************************************

 

אניגמה

17/5/1999 18:46

אניגמה

 

–

יחסנו זורמים ביחס הפוך לזמן. ככל שהוא עובר עלינו אנו
הופכים לשני זרים המילים מתקצרות ונותרת שתיקה עד שלבסוף אלך אני לדרכי אתה לדרכך.
פעם בתקופת הקזומילה , שכל מה שהיית עבורי היה מחוות תנועות ומבטים מוחלפים, ידעתי
אותך באמת, ואז באו המילים והרסו הכל.  

 

והרי אתה מכיר אותי. לא נועדתי עבורך להתפענח או להיפתר.

 את צפונות ליבי
השאר.

הרחק מן ההמון הסואן מאנשים ועיניים מבקרות , הרחק
מניתוחים והבחנות.

הנח לי לחידת קיומי ולניחוש הווייתי התמידי. הנח לי לעצמי.

 

אלכסון של חדר חלל ריק של אנשים ובתוכו אנו. שני שחקנים
מנוסים מאחורי מסך של כללים מופרים. זיהיתי בך את החיוך ואת המבט המרצד. הכרתי
בשקט הטורדני של נפשך את ניסיונך לפענח את קוד רגשותיי האבוד ולהשאירו  פרוץ.

אהבתי את הדרך שהחזקת את גופך, הנונשלאנטיות המאומצת של
סגנון הליכתך, לסובב מילים לירות לכל הכיוונים ולא להחטיא.

אני מתחמקת מאחד ונפגעת מאחר. סיפור חיי.

ידעתי את ידך בטרם נגעה.

 ואת ההרגשה להילפת
ולהיאחז  בה ידעתי גם אותה .

עוצמתה

חום גופך.

 אני מכירה אותך.

לא באתי אליך להיחשף. גם לא כדי להיפתר . לא להיפטר.

באתי אליך כי חשבתי שהיית אחר.

 

 –

 

עשית לי משהו חייב לציין

18/5/1999 0:46

 

 

–

לא יודע אם זה הסגנון או התוכן ואולי שניהם. הרגשתי אותך
לרגע והיה לי מוזר.

מברך על היצטרפותך קנית לך מעריץ שקט שיצוץ מידי פעם לעודד
ב"שקט הטורדני" מנסה לפענח אותך.

(: אהבתי

 

–

 

מי את?

18/5/1999 1:23

 אלמוני

 

–

אופס סליחה נפלתי בניסיון לפענח. 

 

–

 

נשמע כמו האמיל

19/5/1999 14:3

בלומדידו באד דה גראס

willie_the_other_pimp@yahoo.com

–

כמו משהו שפיטר האמיל גנז, ליתר דיוק (בצדק?)

 

–

 

(-8

19/5/1999 14:19

אוקטבה

octava@walla.co.il

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

 

***********************************************************************************

אהוב יקר

17/5/1999 21:34

מה זה משנה?

gigikr@netvision.net.il

–

תנעל את הדלת,היא לא תבוא

לא יודעת מה חשבתי רק רציתי שיהיה לך טוב

שתפסיק לבכות לי שכואב לך

שתתחיל להחיות את הרגשות שלך

מסתכלת עליך לא עושה כלום

מתה להיות במקומך ולשנות אל כל עולמך

דיי לפסיביות ודיי לאומללות

אל תשאר מאחור,בוא לידי ותופסק הבדידות

 

–

 

חייב לומר לך

17/5/1999 23:18

גורדון

barvaz@hotmail.com

–

שאני מאוד אוהב  את
מה שאת כותבת

אולי זה קשור להכרותינו 
האישית

אבל אני באמת 
מרגיש הרבה  רצון פשוט להיות שם
לידך  כשאת  צריכה.

 

–

 

*********************************************************************************

 

מ-ה-פ-ך !!!!!

17/5/1999 21:54

טורוס וקונוס (חברה שיתופית בע"מ-אמק)

contour@newmail.co.il

–

תתהפכי!

 

–

 

דודים מאמצים שלי, גם לכם שמח עכשיו בלב???? (-;

17/5/1999 22:8

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

 

*****************************************************************

 

 

 

פספסתם את "הילה" 😦

18/5/1999 3:38

אחד מיוחד

ok4sure@yahoo.com

–

בעיני, הוא הכי טוב שלי.

 

–

 

מהמטה של מאיר- בכלא השרון

18/5/1999 8:32

דוברו של מאיר

 

–

 

אתה מבין, היינו עסוקים בקמפיין של מאיר . ניסינו לבנות לו
תדמית מבריקה משהו שיתפוס את העם.

( מן יציר כלאיים של פנינה רוזנבלום ועלה ירוק) בכל אופן
פירסמנו שלטים ורודים ירוקים וכאות מחווה ורצון להשתרש ולחשש חילקנו מריחואנה
חופשי בצירוף שמפו קונדישינר לשיער שי מתנה חינם.

המשטרה לא הבינה עניין , והכניסה את כולנו לכלא עד סוף
הבחירות .

מאיר עד היום אומר שזה בגלל השמפו קונדישינר. אנחנו אישית
חושבים שהנשירה של אנשי המשטרה שיחיו הייתה טבעית ובכלל מאיר הוא לא דמות כריזמטית
מספיק והכל.

הפואנטה היא שבדרך לא רק שפספסנו את מאיר אלא שפספסנו גם
את הילה (הייתה אמורה לשחרר אותנו בערבות הכלבתא) .

בין הטובים שלך אגב- ברצינות מיוחד אחד.

 

 ( מאיר….אפשר
להפסיק להתחנף לבחור? כבר ספרו את הקולות)

 

–

 

ואני דוקא ראיתי אותו.

18/5/1999 9:56

אינדיגו

indi_go_blue@hotmail.com

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

תבדוק שוב

18/5/1999 10:10

גלילי

 

–

אחד מיוחד:

מה קרה?

כבר לא נותנים לך את תשומת הלב שציפית לה , אז אתה נותן
לנו הכוונות?

לא תמיד יש לנו תגובה ראוייה לציון.

אני למשל, קראתי, הפנמתי, לא היה לי משהו מיוחד לומר , פרט
לעוד מחמאה, ובסה"כ אנחנו מנסים לנהל כאן איזשהו דיאלוג ולא לסחוט מחמאות.

(למרות שמחמאות זה דבר מבורך בפני עצמו, ותמיד תתקבלנה בברכה)
, אבל אני מקווה שזו לא הסיבה האמיתית שלשמה אתה כותב בפורמט הזה של המדיה.

 

אתה יודע מה?

גם אם אתה כותב לשם המחמאה , זה בסדר.

בזאת אני יורדת מהקטע של לבקר אותך.

וכן. הגבתי לסיפורך. אמנם רק עכשיו, אבל זה גם נחשב.

בעיני לפחות.

 

נ.ב.

לא קיבלתי שום הודעה ממך ב-E-MAIL שלי.

נראה לי שההודעה לא היתה תקינה.

נסה שוב.

אל תתייאש.

אף פעם.

 

–

 

לאחותי

18/5/1999 10:58

אחד מיוחד

ok4sure@yahoo.com

–

לא ממש. כלומר, גם, כמובן. אבל גם את ריק VM פספסו
ואני לא כל כך מצר על זה. "הילה" טוב ממנו בהרבה, ומאוד מיוחד בעיניי.
מסיבות רבות. לא משנה מה לא היה טוב בריק VM. את
הביקורת שלי על עצמי אני שומר לעצמי. I am my own Avikam כמו
שאומרים :-). אבל על "הילה" חבל. ומאוד מאוד ענייין אותי מה תגיבי.
הוחבא שם איזה מסר בשבילך, הוחבא היטב. אז אני מודה לך על התגובה, זה היה חשוב לי.

 

בענין האי מייל:

1. כתבתי לכתובת שמוצמדת להודעות שלך, "נועה"
וכו', וכתבתי בפורמט MLX. צריך
לפתוח אותו ומופיעה הודעה בעברית.

2. פניתי באיי סי קיו כשהיית און-ליין, אבל לא קיבלתי שום
תשובה 😦

3. ?

 

–

 

מוזר

18/5/1999 11:39

גלילי

 

–

אמנם התקנתי לי בבית אייסי , אבל עדיין לא היה לי זמן
להתעסק איתו.

עדיין לא הספקתי לתהות על קנקנו.

לכן הוא כרגע לא רלוונטי, עד הודעה חדשה.

ה E-MAIL שלי
עדיין תקף , אבל לא קיבלתי את ההודעה שלך , ולא משנה באיזה פורמט היא היתה ,
קיבלתי הודעת שגיאה שאומרת משהו כמו "היית אמורה לקבל הודעה אך הSERVER לא
הצליח להעבירה" או משהו בנוסח.

 

אל יאוש אחד מיוחד.

אל יאוש.

 

–