עקב לחצים חוזרים
ונישנים, "מיץ – הטרילוגיה "
18/5/1999 22:9
משה והרפורמים
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
להלן הסאגה הבלתי
נילאית של משה והרפורמים, התנועה העולמית והסניפים, מיץ. כתוב
באופן רהוט וברור, כך
שגם עניי הארץ, שועיה, חלכאיה ונידכאיה
יוכלו להנות מיצירה
ספרותית יחודית וחד פעמית
זאת.
משה והרפורמים.
מיץ – האגדה, הסאגה
ובית התמחוי
כפי שנכתב
במקורות על ידי משה
והרפורמים.
מיץ
מיץ
מיץ
מיץ
מיץ
מיץמיץמיץמיץמיץמיץמיץמיץמיץמיץמיץ
מיץמיץמיץמיץמיץמיץמיץמיץמיץמיץמיץ
מממממממממממממממממממממממממממממממממממממ
מממממממממממממממממממממממממממממממממממממ
מממממממממממממממממממממממממממממממממממממ
ממממממממממממממממממממממממיייייייייייייייייייי
יייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
ייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
ייייייייייייייייייייייייייייייייייייייץץץץץץץץץץץץץ
ץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ
ץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ
–
מיץ ! (-: ! ! !
השמפניה של הפורום !
18/5/1999 22:57
חוני המעגל מתעורר לאחר שלוש וחצי שנים שנדמו כשבעים
–
(הודעה ללא תוכן)
–
**************************************************************
נו, לא היה שווה המהפך, ולו רק
18/5/1999 22:15
טורוס וקונוס (חברה שיתופית בע"מ-אמק)
contour@newmail.co.il
–
בגלל שובה של
החמישיה הקאמרית?!
* טורוס: בואו,
בנים בואו. . .
–
היה שווה ! ! !
18/5/1999 22:53
חשיפה לצפון
–
אלוהים!!!
תיכף רבין יקום לתחיה. . .
–
יש הסכמה לאומית
19/5/1999 17:4
עוגי
–
בנוגע לזה לפחות
–
*******************************************************************
18/5/1999 22:27
שונטקליר
–
זמן רב לפני התודעה
וזמן רב אחריה
הגוף הזה עוד יעמוד פה.
הוא שייך לי במעורפל
הוא שולט בי יותר משאני שולט בו,
בתוך תאיו
זכרון ארוך יותר משאוכל לסבול.
אני צופה בו חומק ממני
כשהראי מנסה לתפוס אותו למעני
הצלקות ונקודות החן
זרים בעיני כמו המכתשים
בצדו האפל של הירח.
ברגעים כאלה אני תוהה,
בסקרנות כמעט אקדמית,
כמה הוא יכול לסבול
למה הוא מסוגל באמת
ולאן הוא לוקח אותי
בלילות קשים
של נשימות חטופות
ורעידות לא רצוניות.
–
************************************************************************
עצבות של קיץ
18/5/1999 23:38
ROSE
–
"לפעמים
אני שואל ת'עצמי מה אני יכולה לעשות, אין בעולם תרופה לעצבות שבאה בקיץ"
אדי קוצ'רן
סגרתי את הספר, מסיימת במילים האלו, רואה אותן כקדושות
בעיני, ותוהה. קראתי את המישפט הזה, והוא כקסם בעיני, ואני קוראת אותו בשנית
ופעמים רבות אחר כך, ואותו הקסם אינו פג.
אין בעולם תרופה לעצבות שבאה בקיץ, חשבתי בתחילה, אם הוא
רק היה יודע כמה שזה נכון, חשבתי רק בשביל להבין שהוא יודע, והוא מביע את העובדה
במילים הכתובות שלו, כמו שאני לעולם לא אצליח.
חשבתי על הקיץ שיבוא, על תשישות שתעקוב אחריו.
חשבתי על הקיץ שעבר, ועל הצחוק המתגלגל שלך, ועל הביחד
שהיה.
כל הכאב ההוא, שחלף, ניסחף חלקים חלקים עם הרוח, סוחף
איתו, שלא במכוון, גם זיכרונות תענוג, תאווה, כאלה שלא רוצים באמת, לשכוח.
כל הכאב ההוא, חוזר אחרי כל קיץ מחדש, מביא את עצמו אליי,
מחזר, תוקף מחדש.
עברו חודשים, וזיכרונות שלא נסחפים נישטפים בטיפות הגשם.
עברו ימים רבים, שבועות, שניות, חלפו מעלי, אני תופסת בהם והזמן שלי נימלט, מנסה
להשיג את העתיד מנסה להדחיק את העבר.
אתם מכירים את ההרגשה הזאת, שהזמן מסרב לעבור ואז שניות
לאחר מכן מחוגי השעון רצים ומסרבים לעצור?
הזמן שלי עמד מלכת, שבועות, המחוגים זזים מתוך הרגל בקצב
אחיד שניראה מעווט, וכל פעם שאני מביטה בשעון הוא זורק בי חיוך מזלזל והזמן מסרב
לעבור.
כשזוחלת כבר במדבר של ייאוש, בשפתיים סדוקות, זוחלת, רצה,
רק בשביל לגלות שנישארת באותו המקום, לאחר העינוי המתמשך הזה, מביטה אל השעון,
מסיבה מבטי אלייך ומרגישה איך הכוח נוטש אותי מבפנים, השעון קורץ אליי בחיוך מטורף
וסוחף אותי איתו.
מחוגי השעון רוקדים במהירות מסחררת, מכים אותי, חובטים בי,
מטשטשים תמונות, ויזואליות חסרת כל היגיון. הזמן מריץ אותי עכשיו, לכיוון הלא
נכון, רגלי זזות קדימה ואני מוצאת את עצמי צופה בעבר, מביטה לאחור.
שיברי זיכרונות חותכים דרכי , פותחים צלקות ישנות, נותנים
לראש לחזור אחורנית ולגוף נותנים להתנסות בחוויות ישנות.
העצבות מקיפה אותי, מביאה איתה שירים, מביאה איתה תמונות.
רוח קיצית מביאה איתה זמנים נושנים, נחמה יחידה היא ברוח
הסתוית שככל שנה, תאחר לבוא, תשאיר אותי צלובה על מחוגי השעון..
ואין בעולם תרופה לעצבות שבאה בקיץ.
–
שתי קאפירנייה ב-23 במאי !
19/5/1999 0:2
אלוף הארץ במחיטת איטריות דרך שני נחירי האף בו זמנית
–
(הודעה ללא תוכן)
–
חמצמצות
19/5/1999 0:2
אחד מיוחד
ok4sure@yahoo.com
–
נראה שמכיוון שתותחי האקטואליה מפגיזים, מוזות המגירה
ננעלות ובמקומן ממלאות את הפורום פנדורות בעניני דיומא. אז – או, בדיוק על זה
רציתי לכתוב. מאז הבחירות אני מרגיש איזו מין…. איך לומר. הייתי אמור להיות שמח,
ופורומי כל העולם (התאחדו) מלאים בהודעות ששון וגיל. ולכאורה גם אני: הרי כל כך
סבלתי מראש הממשלה הזה, כל כך התביישתי בו.
כאדם המקבל את משכורתו ממשרד ממשלתי, היה קשה לי לשמור
לויאלית לעומד בראש מופע הליצנות הזה, ואף מרדתי בו בכל הזדמנות שנקרתה (והוא סיפק
הרבה כאלו), כמה כיף לי…
ובכל זאת, ביום שאחרי, המוזות מיובשות עד עפר. איזה רגע
קשה זה לכותב, הרגע בו הוא מגיע ל-"סוף פרק א'". עכשיו מה? הוא שואל את
עצמו. מנסה מפה, משם, אבל כלום מפרץ הכתיבה שזינק מתוכו, לא נענה לו כעת. רק שמות
של סיעות, וספקולציות, ואינטריגות, ומלאכת הרכבת הקואליציה, ונאוה ושרה ויפה
ולודמילה…
אבל רק הרגשה של סוף פרק, של מיצוי הסגנון, של צורך דחוף
בשינוי הכתיבה, אולי כיוון חדש בחיים…
גם בשימחה המדוברת קצת קשה להשתתף. כי מכאן זה לא נראה כמו
משם. זכרון ליל אמש עוד טרי. אמצע הלילה. במרחק של כמה שעות נסיעה מכיכר רבין
הרוקדת והעולזת, היתה הקלפי שבה ישבתי, בעיירת הפיתוח המובטלת מס' 1 בארץ, עייפה
בעיקר, עייפה ומותשת. האנשים שחלקו איתי במשך 12 שעות את כיתת בית הספר היסודי
הרעועה והמוזנחת, חזרו לחיים קשים, ברחובות מטונפים מפתקים ומודעות. ליום חדש
שיזרח על חוסר התקווה שלהם. אני חזרתי עוד יותר דרומה אפילו, הרחק עוד יותר מהשמחה
והצהלה. וזה לא שזה פה איזה נווה יאוש או משהו, דווקא בכלל לא, אלא ש"דברים
שרואים משם" יש להם כאן מין טעם אחר שקשה להסביר. חמצמץ יותר.
והרגשת ריקנות.
–
אולי בגלל
19/5/1999 5:50
ציידת תנינים
–
כל זה קצת קשה לנו לישון… ואולי מחוסר דימיון, אי אפשר
לדעת אבל עובדה שזה קורה. וסתם כך בעיניין המוזות, תמיד שמחכים להם ומייחלים לרגע שיגיעו הן
לא באות, מנסיוני הדל, דל מאוד.
טוף…שיהיה לילה.
צ.ת
–
זה לא ממש מפתיע
19/5/1999 13:35
בלומדידו באד דה גראס
willie_the_other_pimp@yahoo.com
–
כי כל העסק באמת קצת חמוץ, אולי אפילו מוחמץ. כי בעיירה
הכי מובטלת שוב נתנו את כל הכוח לעאלק מפלגה עאלק חברתית, שתמכור את בוחריה בעבור
קצת דולארים, ואיכשהו שוב תשתחל לממשלה.
ותמר שלנו שוב תשאר בחוץ, הפעם עם עוד פחות כוח, ונסיונות
נואשים להשפיע. מתי הם ילמדו, האנשים הנוראים האלה?
–
*************************************************************
"פתאום
כבה לי הדימיון"
19/5/1999 0:7
ציידת תנינים
arielne@inter.net.il
–
אנא, תנו לזה צ'אנס.
זה לא קל, אבל – כלום לא קל כידוע לכם. אז, מעט סבלנות וזה
באמת שווה את זה.
–
להודעה זו מצורף הקובץ p.doc
–
קצת יחס למי שאין לו אופיס 97
19/5/1999 3:14
אחד מיוחד
ok4sure@yahoo.com
–
גם אם הוא לא נרדם בלילה ומתהפך במיטתו כמו פורפרה.
נא שלחי איזה פורמט RTF
או משהו כזה. תודה.
–
אוף , אם הייתי יודעת איך ….עובדת על זה.
19/5/1999 3:23
ציידת תנינים
arielne@inter.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אצלך כבה פעם אחת ואצלי 365 ימים בשנה
19/5/1999 6:51
ענת
–
היום, באקרעי, נכנסתי לכאן בפעם הראשונה.
ולמרבה התדהמה מגלה בדיוק את המקום אותו תמיד חפשתי.
אולי לא אתרום עוד הודעה, אבל אני מבטיחה אקרא כאן כל מילה…
–
אחותי…
19/5/1999 23:47
המסכה
danoosh@netvision.net
–
זה ממכר.
את מתמכרת לאנשים המדהימים פה,ולכתיבה המופלאה שלהם.
הדברים שנכתבים פה לעתים נוגעים כה עמוק ברגש…
דברים שמזדהים
אתם.
כה פשוטים עם כ"כ הרבה עומק…
ובעצם-לא פשוטים
כלל.
המילים הן הדבר הגשמי הכי קרוב לנשמה בעולמינו.
האנשים הללו ,ומילותהם,יקחוך למחוזות עלומים אותם לא ידעת
על כנפי הנפש…
זהו בעצם…
🙂
–
**********************************************************
"פתאום
כבה לי הדימיון" (ניסיון לשלוח בפורמט אחר)
19/5/1999 3:31
ציידת תנינים
arielne@inter.net.il
–
לא ברור בהתחלה, כמו החיים, אבל – זה כל היופי.
–
להודעה זו מצורף הקובץ pn.rtf
פתאום כבה לי הדמיון.
ודווקא היה לי הרבה ממנו עד עכשיו, וכל היום פיזרתי אותו
מסביב ואז ב – 9 בערב ישבתי כדי להדביק אותו לדף.
ובדיוק אז הוא כבה. בהתחלה לא ממש התרגשתי, שיערתי שהוא
הלך רגע לשירותים או אולי לצחצח שיניים, אבל אחרי שעה הבנתי שזהו, הוא כבר לא
יחזור, הבנתי – אך לא עיכלתי וכמה שלא חשבתי על זה לא האמנתי שזה קרה דווקא לי.
מה רע במלכה הגננת או בדבורה העוזרת או אפילו בשולה
מההיפר??? אבל לא, הוא החליט וזהו, וזה לא
שהיה לו רע או משעמם, תמיד טיפלתי בו כל כך טוב, כל המחשבות האלה על המוות והחיים,
ואם היה ככה, ואם היה אחרת ומה עם התנינים?? איזה עוד דמיון קיבל תנינים בכזאת
כמות ?!?
…אז בהתחלה לא הייתי בטוחה שכדאי לי ללכת
על זה, למרות שהוא אמר שחמישים אחוזים שלמים שזה יהיה בסדר, ועוד ארבעים שימצאו
אותו ויחזירו אותו למקום. וגם שאם יהיה צורך
יעשו לו אילוף מקוצר (למרות שכבר אמרתי לרופא המפורסם דוקטור דובא
נוימד איזה מאה פעם שעשו לו כבר את הארוך…)
אבל בהמשך החלטתי שממילא אין לי מה לעשות בלעדיו. אז הלכתי
על זה.
כשפתחתי את העיניים מיד הרגשתי את לחץ התחבושות מסביבי
ומעליהן את הדוקטור יחד עם חבורת מתלמדי דמיונות צעירים וסקרנים , הוא אמר שהוא לא ראה דבר כזה בחיים שלו, והוא בעסק כבר
למעלה משלושים שנה והציל כבר כמאתיים יחידות לפחות אבל דבר כזה מעולם לא קרה לו…
מסתבר שהוא לא היה שם – בראש, וגם לא במקום השני שלעיתים הוא גדל בו – בלב. אבל הדוקטור החליט לא לוותר,
הוא ידע שאין דרך יציאה והוא מעולם לא
נכשל בניתוח, לכן הוא בדק אולי הוא נתקע
בגרון בחיפושו הנואש אחר היציאה, הוא גם בדק בראות, ברחם, בגב התחתון ורגע לפני
שנכנע הוא מצא אותו בפינת העקב השמאלי.
כששמעתי את זה כל – כך שמחתי … ומיד שאלתי אם הוא החזיר אותו למקום ואם הכל בסדר ומתי אני יוכל
להמשיך להשתמש בו ו…אבל הדוק' עצר אותי מיד וסיפר לי את הנורא
מכל "אני נורא מצטער אבל יש לך… אה…אני
לא יודע איך להגיד …אבל הוא התנוון".
הדמיון שלי מנוון.
בהתחלה היה לי ממש רע עם זה אבל כשהגיעו מהטלוויזיה בפעם
הראשונה המצב השתפר, כתבות הענק שלי מציפות מאז את העיתונים, נהייתי ממש מפורסמת!
בהמשך התרגלתי לגמרי, כבר לא הייתה לי בעיה עם חלוקת החתימות המסיבית ועם זה שבכל
ערב הייתי צריכה לדבר עליו בתוכניות אירוח שונות ואפילו זה שמצביעים עלי ברחוב
ושמחזרים אחרי בגללו…
הגעתי למסקנה אחת חשובה מהעניין, החיים הרבה יותר יפים בלי
דמיון!
🙂 סבבה יאהוו
19/5/1999 3:49
Pierre&Leon
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
(סליחה
נפלט)
19/5/1999 4:6
Pierre&Leon
–
ניצנים ניראו בארץ!!
לראשונה האשה שכולם פוחדים ממנה, ששולטת בפורומים
כללי ספרים וחיות. האמא של כל התגובות נותנת מעצמה ומחכה
לגזר דין הקוראים.
איזה מתח איזו התרגשות!!!
ובכן יצירת בוסר זו הינה מרשימה למרות השפעתו החזקה הניכרת
של אתגר קרת (חרוז)
יש את הרושם שהכותבת לא השתחררה מהצורך הראשוני(המוטעה)
לשעשע את הקורא על חשבונה של
הבעת העצמי.
אך אנו מברכים כל נסיון ומעודדים "כן ירבו"
מפרי עטה של כותבת מוכשרת זו.
(סליחה מראש על השיפוט הלא הוגן הרי אנחנו לא כותבים כלום)
פייר וליאון מאבדים את הדמיון.והלשון והרצון וההמון
ואת חיבור
האינטרנט המזדייייייי
–
המרתי את הקובץ לHTML למי
שעדיין אין לו OFFICE
19/5/1999 4:12
THE_FOX
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
תודה…
19/5/1999 4:17
ציידת תנינים
–
(הודעה ללא תוכן)
–
התוכנות להפיכת עברית גרועות ביותר
19/5/1999 4:21
THE_FOX
–
אז עד שאני אסיים לבנות את התוכנה שלי אני אצרף לפה את
קובץ הטקסט כי מהדף לא מבינים כלום
דרך אגב חיבור מטריף
–
שועלי אתה כריש!!!!
19/5/1999 4:28
Pierre&Leon
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
תמשיכי לצוד תנינים
19/5/1999 17:37
עוגי
–
נראה לי שכתיבה זה לא הצד החזק שלך
–
נחמד מצידך, כותב מוכשר!!
19/5/1999 17:42
ציידת תנינים
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מוכשרת,אל תקחי ללב.
19/5/1999 18:5
danoosh@netvision.net
–
הכתיבה שלך מקסימה,
ואת גם יודעת לצוד תנינים…
–
***********************************************************************************
"פתאום כבה לי הדמיון" – עכשיו אפשר
לקרוא בקלות
19/5/1999 4:51
אחד מיוחד
ok4sure@yahoo.com
–
פתאום כבה לי הדמיון.
ודווקא היה לי הרבה ממנו עד עכשיו, וכל היום פיזרתי אותו
מסביב ואז ב – 9 בערב ישבתי כדי להדביק אותו לדף.
ובדיוק אז הוא כבה. בהתחלה לא ממש התרגשתי, שיערתי שהוא
הלך רגע לשירותים או אולי לצחצח שיניים, אבל אחרי שעה הבנתי שזהו, הוא כבר לא
יחזור, הבנתי – אך לא עיכלתי וכמה שלא חשבתי על זה לא האמנתי שזה קרה דווקא לי.
מה רע במלכה הגננת או בדבורה העוזרת או אפילו בשולה
מההיפר??? אבל לא, הוא החליט וזהו, וזה לא
שהיה לו רע או משעמם, תמיד טיפלתי בו כל כך טוב, כל המחשבות האלה על המוות והחיים,
ואם היה ככה, ואם היה אחרת ומה עם התנינים?? איזה עוד דמיון קיבל תנינים בכזאת
כמות ?!?
…אז בהתחלה לא הייתי בטוחה שכדאי לי ללכת על זה, למרות
שהוא אמר שחמישים אחוזים שלמים שזה יהיה בסדר, ועוד ארבעים שימצאו אותו ויחזירו
אותו למקום. וגם שאם יהיה צורך יעשו לו
אילוף מקוצר (למרות שכבר אמרתי לרופא המפורסם דוקטור דובא נוימד איזה מאה פעם שעשו לו כבר את הארוך…)
אבל בהמשך החלטתי שממילא אין לי מה לעשות בלעדיו. אז הלכתי
על זה.
כשפתחתי את העיניים מיד הרגשתי את לחץ התחבושות מסביבי
ומעליהן את הדוקטור יחד עם חבורת מתלמדי דמיונות צעירים וסקרנים , הוא אמר שהוא לא ראה דבר כזה בחיים שלו, והוא בעסק כבר
למעלה משלושים שנה והציל כבר כמאתיים יחידות לפחות אבל דבר כזה מעולם לא קרה לו…
מסתבר שהוא לא היה שם – בראש, וגם לא במקום השני
שלעיתים הוא גדל בו – בלב. אבל הדוקטור
החליט לא לוותר, הוא ידע שאין דרך יציאה
והוא מעולם לא נכשל בניתוח, לכן
הוא בדק אולי הוא נתקע בגרון בחיפושו הנואש אחר היציאה, הוא גם בדק בראות, ברחם,
בגב התחתון ורגע לפני שנכנע הוא מצא אותו בפינת העקב השמאלי. כששמעתי את זה כל – כך שמחתי … ומיד
שאלתי אם הוא החזיר אותו למקום ואם הכל בסדר ומתי אני יוכל להמשיך להשתמש בו ו…אבל
הדוק' עצר אותי מיד וסיפר לי את הנורא מכל "אני נורא מצטער אבל יש לך… אה…אני לא יודע איך להגיד …אבל
הוא התנוון".
הדמיון שלי מנוון.
בהתחלה היה לי ממש רע עם זה אבל כשהגיעו מהטלוויזיה בפעם
הראשונה המצב השתפר, כתבות הענק שלי מציפות מאז את העיתונים, נהייתי ממש מפורסמת!
בהמשך התרגלתי לגמרי, כבר לא הייתה לי בעיה עם חלוקת החתימות המסיבית ועם זה שבכל
ערב הייתי צריכה לדבר עליו בתוכניות אירוח שונות ואפילו זה שמצביעים עלי ברחוב
ושמחזרים אחרי בגללו…
הגעתי למסקנה אחת חשובה מהעניין, החיים הרבה יותר יפים בלי
דמיון!
–
מהמגירה לדיסק 