4-6-99 עד 5-6-99

 

האגדה המטורפת של דינורה

4/6/1999 22:15

דינורה

 

–

היו היה לפני שנים רבות מרגל אחד חכם מאד. הוא למד את תורת
הריגול ממורו שהיה בתורו מרגל חכם מאד. מרוב שהמרגל המורה החכם מאד היה חכם מאד
המרגל התלמיד שעוד לא היה כל כך חכם מאד לא היה מבין כמעט כלום ממה שלימדו מורו
החכם מאד.

 

כך היו מתנהלים פני הדברים.

בבוא היום פרש המרגל המורה החכם מאד את גלימתו על האדמה,
נשכב עליה ואמר לתלמידו המרגל שהיה כבר חכם מאד כי בטרם מותו רוצה הוא ללמדו דברי
חכמה אחרונים. דברי החכמה האחרונים תמוהים היו עד מאד אולם התלמיד ידע זה מכבר כי
עליו לשנן כל מילה שכן בבוא היום יהיו מילות חכמה אלו לעזר לו. המורה הזקן והחכם
מאד אמר לו כי כאשר יתקל במצב בו אין הוא יודע כיצד לנהוג. במצב שיש המכנים אותו
במילה- דילמה (אם כי אין מספר הסיפור בטוח שמילה זו מקומה יכירנה בסיפור זה) אל לא
לצאת מפתח ביתו עד כי ידע אל נכון מהי התשובה ומהו הפתרון. במילים אלו סיים דבריו
וטען כי הגיע זמנו למות מות נשיקה ולכן נרכן לעברו המרגל התלמיד החכם מאד ונישקו
נשיקת מוות.

 

יצא המרגל החכם מאד לדרכו ובאמתחתו רב רובם של חפציו
האישיים של מורו החכם מאד. חפצים אלו, אל לא היה לקחתם שכן המורה המרגל החכם מאד
הותיר צוואה מפורטת למדי ובה חלקו של התלמיד המרגל החכם מאד היה אפסי למדי. אולם.
חכמה כמו מים, אין היא מאפשרת שינתבו אותה לאפיקים לא לה. ואם תאמרו מים- הרי ניתן
לנתבם. הרי שהצדק בידכם ואין לי אלא לברככם כי חכמה בקודקודכם.

 

תורת הריגול תורה פשוטה היא למדי. ואין לו צורך לאדם שיהא
חכם עד בלי די על מנת לעסוק בה. אי לכך ידע המרגל החכם מאד כי כל החכמה הרבה אותה
רכש במשך שנות חניכותו תוכל לשמשו למעשים נוספים, יתכן אף ניקלים, לבד ממעשי
הריגול שהיו חיוביים ברובם ואף נשאו אופי הרואי. מרגל שהינו חכם מאד מה יעשה? אם
חכם הוא עד בלי די הרי שיפנה את כל חכמתו להכפלת כל מעשיו הטובים והרעים. אם כן,
ברור הוא המעשה. המרגל החכם מאד פנה והיה לסוכן כפול.

 

ימות השבוע שבעה הם ואם חושב את היום השביעי כיום מנוחה-
שישה. שש סיפרה זוגית היא ולכן מתאימה מעין כמותה למרגל החכם מאד שנפנה והיה לסוכן
כפול. בימי א' ג' ו-ה' היה מרגל ריגול תעשייתי עבור חברת ייצור הדגים הקפואים.
ובימים ב' ד' ו-ו' ריגל ריגול תעשייתי עבור חברת ייצור העופות הקפואים. שני מפעלים
אלו שכנו בעיירה הקטנה הראשונה אליה הגיע בדרכו והיו מקור הפרנסה של כל תושבי
העיירה באשר הם תושבים.   והיו מנהלי שני
המפעלים אנשים חשובים עד מאד,אנשי שררה ומדון, שונאים זה לזה ללא קץ ותכלה.

 ראשיתה של כל שנאה
מה היא? איש הנבון ובליבו אך חכמה ידע אל נכון כי ראשיתה של כל שנאה נעוצה בשורש
הרע בעולמנו זה. ושורש הרע מה הוא? רמז אתן לקורא הנבון. מצלע נבראה שורש הרע.
ואילו האדם הנבון מן האדמה.

(ענה האדם מן השורה החמישית ואמר- יודע אני תשובה לשאלה
והרי התשובה היא אישה. ויזכה אדם זה במקרר מזון 
מסוג אמקור ויעלוץ).

ואכן מראשית הבריאה האישה היא שורש הרע. וידוע במפרשים
שנהנית מאכילת פירות עץ.

ואישה זו האמורה בסיפור לא שונה הייתה מכל אישה אחרת. שכן
דומה אישה לרעותה- דומה לרעותה- דומה לרעותה. אך על מקור השנאה עוד ידובר.

 

נתבקש המרגל החכם מאד ע"י מר ג'ורג' ו. מנהל מפעל
הדגים הקפואים לעקוב במעשיו אחר המתרחש בין כותלי המפעל לייצור עופות דורסים שהיה
שוכן בקצה השני של איזור התעשיה בעיר האמורה באגדה זו. וייטיב הקורא הנבון לדעת כי
לא בעופות דורסים עסקינן כי אם בעופות קפואים וכי מילה זו אך לצון חמדה לה
והשתרבבה אל בינות מילות האגדה ואגדה זו הרי משל היא ויטיב הקורא הנבון לדעת זאת
זה מכבר. פרט לכך נתבקש במפורש לעקוב לאלתר לאחר מנהל המפעל הוא מר אייברהם ל.
שכן, כך סינן מר ג'ורג' ו., אין לסמוך על טיפוס זה בכהוא זה.

 

בהיות המרגל החכם -חכם מאד כאמור ניגש במרץ רב למלאכתו
וכצעד נבון וראשון לבש  מראה עוף לגופו,
מקור קשר לפיו וכרבולת לכובעו. ודומה היה לעוף זה שאינו שונה במאום מתרנגול או שמא
יען. התערבב בעופות המתים והיה לאחד מהם, כך מצא דרכו אל בין כותלי מפעל העופות
חיש קל. לאחר שעבר את החלק הראשון של מזימתו רבת התככים והחן ניגש אל עבר מטה
ההנהלה ובידו מעטפה שנראתה כנושאת מסר חשוב עד מאד שכן נשאה על גבה חותמות רבות
ובולים משולשים מרהיבי עין. ובראות זאת העובדים הפועלים במקום מהרו ופינו לו הדרך
ברוב הדרת כבוד.

בהיותו בחדר ההנהלה פנה אל המנהל בדברים. השמועה גונבה אל
אוזני- כך פצח ברוב טקט – כי ישנו אדם; זה המתקרא מר ג'ורג' ו. והוא חפץ ברעתך עד
בלי די. ואני הנני מרגל חכם מאד ושמא תחפוץ בשרותי?

שמח עד מאד מנהל המפעל מר אייברהם ל. וללא היסוס חתם עימו
חוזה העסקה לעקוב אחר המתרחש בכותלי המפעל לייצור דגים קפואים ובפרט אחר המנהל מר
ג'ורג' ו.

כך תמה המזימה והוכנה התשתית להרווחת הממון. היה מר
אייברהם ל. בטוח כי מעסיק הוא מרגל חכם מאד העוקב אחר אויבו משכבר מר ג'ורג' ו.
והיה בטוח בליבו ג'ורג' ו. כי שוכר הוא מרגל חכם מאד העוקב אחר מעשיו של מר
אייברהם ל. והיה בטוח בליבו מר מרגל חכם מאד כי מרוויח הוא כפל ממון. והיו כולם
שמחים בחלקם וחצי תאוותם בידם.

 

והאישה שורש הרע? מה היה לה? התשובה וודאי ברורה, בידה
הייתה מונחת חצי תאוותם האחרת. הייתה מתהלכת האישה האמורה בבגדים הדורים לגופה
ומשחקת במשחקי הקוביסטוס במרתפי השעשועים שהיו מצויים באותם הימים ברחבי העיירה
למכביר.

אישה זו שורש הרע במהותו, הייתה אם טיפוס של כל הנשים.
ופירוש עיניין זה שהייתה עוסקת בעבודת הפריצות. רבים חשקו בה שכן יפה הייתה עד
מאד, גופה ענוג ושמנמן,

הבל פיה-מגדנות ובמקום ההוא, כך מספרים, שכן בור השרצים
המפואר ביותר שהיה קיים מאז ומעולם לאישה באשר היא אישה.

 

רבים הגברים שחשקו בביותה ולא היו שונים ברצונם זה מנהלי
שני המפעלים שייצרו דגים ועופות קפואים כדרך ממתנת לתאוותם זו. מספרים היו בעיר,
כי מראשית נעוריהם שרר הכעס בין שני המנהלים הגדולים בדבר הספק בקיום זכותו של אי
מהם לקחת לו לאישה ביתית ופרטית את שורש הרע היפה. הסכם שבשתיקה נחתם כי איש
מבינהם לא רשאי לקחת לו לאישה חוקית את הריבה האמורה; אולם מאז ומתמיד שררה חשדנות
רבה בין השניים. חשדנות זאת התבטאה היטב בשכירתו של הסוכן הכפול הוא הוא המרגל
החכם מאד.

 

מאחר וחכם היה המרגל עד מאד לא הצריך עצמו ביציאה מפתח
ביתו והיה מבלה את ימיו ברביצה וגירוד איבריו המוצנעים. ערב יום ו' בכל שבוע היה
מתיישב אל שולחנו, אוחז בקולמוסו וממציא דוחות מפורטים על המתנהל בחדרי חדרים בכל
מפעל. בליבו חישב  כי אך הגיוני שמעשי
מירמה ושחיתות מתנהלים בין כותלי מפעלים אלו שכן, כך עצר והירהר מידי פעם, מעשי
רצח וזוועה מתרחשים במפעלים אלו שאל לנו לשכוח שעסקו בייצור בע"ח מתים ואף
קפואים כדבעי. לכן תיבל את דוחותיו בפרטים אפלים המתרחשים במרתפים טחובים ועיניינם
גניבה של כלים ומכשירים ופועלים ואינוס נשות הפועלים של המפעל הסמוך וגו'.

 

משהגיש דוחות אלו אחת לשבועיים לבעלי המפעל רבתה המתיחות
בעיירה. חבורות חבורות של אקדוחנים מתכנסים היו מידי ערב בבתי השעשועים ומתכננים
את יום הנקמה. ובאותם ימים רבי מתח רבתה עבודתם הברוכה של שורש הרע וחברותיה
הפוחזות שכן גברים אלו ואקדחוניהם בכיסם תססו עד בלי די ואיבריהם שחשו במגע המתכת
הקר בכיסם נעשו זקורים ולהוטים לקרב.

 

יטיב הקורא הנבון לחוש זה מכבר כי העיירה עליה שח אנוכי
לכם באגדה או שמא במשל זה עיירה שומרת מצוות הייתה היא. וביום השביעי שבתו ממלאכתם
והיו מתכנסים לעבודת הבורא.

 

אך מרגל חכם מאד היה המרגל ואמונה אין בליבו ולא קיים אף
לו מצווה אחת בימים ההם.

ימות השבוע שבעה הם ובשבת מנוחה. והיה המרגל החכם מאד מבלה
את ימי המנוחה בבתי השעשועים בחיקה הענוג של שורש הרע. בתי השעשועים סגורים היו הם
לקהל שומר המצוות וכך זכה המרגל החכם מאד לצנעת הפרט ואיש את מעשיו לא ידע; והוא,
משגילה את פתח מאורת השרצים המופלא חש כי כח עז מושכו ואין מתיר לו לצאת. ואירע
וקרה ונפל שבי בקיסמה ואהבה מרה התלקחה בליבו אליה. והיתה אהבה זאת קשה כשאול
ואינה יודעת שובעה. אהבת יום השבת כידוע- אין לה מזור.

 

נמצא המרגל החכם מאד במעין מצב התלבטות קשה שיש המכנים
אותו -דילמה (ואין יודע מספר סיפור זה מילה זו- מה לה בסיפור). ממונו היה טופח
ורב, שורש הרע הייתה לו בכל יום שביעי בשבוע, וימיו עברו עליו במעין בטלה ברוכה.
אולם, האהבה שפשתה כנגע בקרבו, ולא לו הייתה, החלה מעיקה על ליבו וחש הוא כאב
באיבריו הפנימיים כגון מעיים בכל פעם שיצא איש זר מפתח דלתה של אהובתו הסודית
-שורש הרע בכל יום מימות החול של השבוע.

 

יש לציין בשלב זה של האגדה-ויש אומרים מערבון בזעיר אנפין-
כי גם האישה שהיא היא שורש הרע בעולמנו עוד מימי קדם אף לה רגשות בקירבה. ויודע
אני כי פרט זה הופך את סיפורי זה לחסר כל אמינות אולם מנוע אני מלסגת מהצהרה זו.
והיתה סובבת בימים אלו שורש הרע כשחיוך אווילי פרוש לה על פניה הנאווים ובכך עשתה
טעות מרה שכן שורש הרע, פגם אחד היה לה והוא שיניה החסרות. בימים ההם מקובל היה
לחנוך את הפרוצה הצעירה ע"י שיבור כל שיניה הקדמיות והסיבה וודאי נהירה לקורא
הנבון אולם מעשה זה שוודאי תרם לשמה ולביצועיה המעולים של שורש הרע וודאי וודאי
שלא הוסיף לה יופי וחן.  אך אין זה נוגע
לעיניין המעשה.

 

אל לנו לשכוח כי מדובר במרגל חכם מאד וחכמתו לא לעיסקי
הריגול מוגבלת. וכיוון שכך ישב בביתו וטיקס עיצה למצב הביש. מה יעשה מרגל ואפילו
יהא חכם מאד שרצונו בתכשיט אותו רוצים שני מעסיקיו ואילו ידעו שני מעסיקיו כי
שניהם הם מעסיקיו הרי מוות מהיר יהיה מותו. ואם ידעו אי מיהם כי בשורש הרע ,היא
היא המחזיקה חצי תאוותם בידיה, חפץ הוא הרי שמותו, מוות ביסורים קשים יהא.

 

ימים רבים הפך המרגל החכם מאד במצב. ולא היה יוצא ובא
מחדרו. ואף את אהובתו לא ראה עוד. עד כי ברבות הימים חדלה מהיות אהובתו והוא אף לא
מודע לזאת היה. משרטט היה הוא טבלאות ודיוקנאות של פתרונות אפשריים למצב. דפים
רבים התגוללו בחדרו ומאפרות התמלאו וגלשו על גדותיהם. זוכר היה הוא את מילותיו
האחרונות של מורו החכם מאד בדבר אי היציאה מפתח הבית עד מציאת הפתרון והתשובה וחש
כי יאה לו הצעה זאת עד מאד.

 

את דוחותיו היה מגיש מידי פעם, לא בזמן, מתרשל היה .
ודוחותיו אלו מושפעים היו מסערת הרגשות שלו ומוגזמים עד אימה בפירוט מעשי הזוועות
המתרחשים כביכול במרתפי כל מפעל. ובהיותו שרוי בסערת הרגשות ונעול בביתו עם כלי
החישוב לא השכיל להביט בעד החלון ולכן ידיעה לא הייתה בליבו שזה ימים רבים מתלקחת
מלחמה איומה בעיירה ואנשים הורגים איש את אחיו נפש בגין דוחותיו אלו ממש.

 

 כעבור ימים רבים-
אין יודע מניינם-  בשעת ערב מאוחרת למדי
ישב המרגל החכם מאד עצוב ומתוסכל בביתו. עם כל חכמתו לא ההין להגות תוכנית הוגנת
שתוסכם על כל הצדדים לשביעות רצון הכלל. מחשבות רבות עברו במוחו הקודח כגון עיבורה
של שורש הרע ושכפולה ונתינת צאצאיות לכל המרבה במחיר אולם כל ההצעות נפלו כשהעביר
אותם את מבחן המציאות אותו הגה בימים הארוכים של הסתגרותו. לבסוף קם בלאות להכין
לעצמו קפה. הוא ניגש אל המזווה בצעדים כבדים ועצבות בעיניו שכן חש כי חכמתו לא
עומדת לו במצוקה הנוכחית אליה נקלע. הוא שלח ידו בהיסח הדעת אל צנצנת הסוכר אך
עכבר גחמני שהיה שרוי באותה עת בתנומה ניעור בחרדה וציוצו הנפחד גרם למרגל החכם
מאד לאבד את שיווי המשקל לשניה מה שגרר תגובת שרשרת מסויימת שבסיכומה נפלה צנצנת
הסוכר בקול נפץ חד ותכולתה התפזרה על הריצפה. אם כך חשב בליבו המרגל החכם מאד.
איאלץ להפר את עצתו של מורי החכם מאד ולצאת לשבור לי שבר. ובאומרו מילים אלו קם
ופנה אל עבר דלת ביתו.

 

מה מופתע היה לגלות בצאתו מן הבית כי כל העיירה אך חורבות
ועשן וכי שריד ופליט לא נותר בה. מטייל היה בין עיי החורבות ומהפך ברגליו באודי
העשן. מבט תמוה עד מאד על פניו וחוסר ידיעה בעיניו. 

בהיותו מרגל חכם עד מאד לא נתן לרגשות כלשהם לעלות
ולהציפו. רגשות ארציים כגון עצב או כאב, ובמקום זאת שוטט בין הבתים הנטושים ואסף
לאמתחתו פריטי רכוש אילו ואחרים. לאחר שהעמיס את תיקו בכל טוב ואף מצא מספר פריטי
לבוש נשיים שמאז ומתמיד חפץ שיהו ברשותו, פנה לו לדרכו בהעיפו מבט מעורפל אל
העיירה ואל שרידיהם העשנים של המפעלים לייצור מזון קפוא זה או אחר.

 כך תמה אגדה זו ויש
אומרים משל ומרחיקי הלכת יטענו- מערבון.

 

 

–

 

מצחיק נורא

4/6/1999 22:20

מולי

 

–

השימוש בעברית הצחה לרעיון מגוחך הוא ענק

 

–

 

קשקוש מיגע

4/6/1999 23:13

 

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

אני אהבתי, למרות שזה באמת היה קצת ארוך, אבל

5/6/1999 0:3

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

רציתי לדעת רק דבר אחד:

מה הפואנטה? כלומר, אני כנראה פיספסתי אותה

שמישהו יסביר לי

 

–

 

חוששתני..

5/6/1999 0:6

דינורה

 

–

שלא הייתה שום פואנטה

סתם מילים גבוהות מגובבות ביחד

משהו שהצליח לשעשע אותי

חשבתי שאולי ישעשע גם אותכם

 

–

 

או קיי, אז כן קלטתי את הפואנטה!

5/6/1999 0:12

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

ועוד משהו

ישנם מספר עיתונאים, פוליטיקאים ושאר ירקות שכל הקריירה
שלהם בנוייה על כאלה דברים.

אז אולי בכל זאת יש תקווה

 

–

 

נמרוד

5/6/1999 2:0

עוגי

 

–

לא פרשת ?!

 

–

 

למעשה, אם מישהו היה קורא את מה שאני כותב

5/6/1999 2:15

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

אז הייתם (אני מתייחס לכל באי הפורום) מבינים כי את
האומנות שלי לקחתי למקום אחר, בינתיים לפחות, אבל את תגובותיי השארתי פה. מה לעשות,

you can't win them all..

וחוץ מזה, אתה באמת רוצה כל כך שאני אלך?

עצוב

 

–

 

חלילה

5/6/1999 2:20

עוגי

 

–

אתה האור שבחיי

 

–

 

ואתה הסיבה שאני רוצה מנצ'יז 🙂

5/6/1999 2:22

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

משעשע

5/6/1999 0:47

אורחגג

 

–

לי יש הרגל. אני תמיד משתדל לשרוד בכל מחיר בסיפורים של
דינורה, כי מהנסיון שלי כמעט תמיד מחכה למתמידים איזו פורענות נהדרת בסוף.

(יש גם שכלול להרגל, אבל אותו לא אפרט).

 

–

 

ארוך מדי, מתחכם מדי, מאולץ מדי.

5/6/1999 7:10

 

 

–

צריך שתנקי שליש לפחות (וגם זה רק על התנהגות טובה), את
הערות השוליים שלא מוסיפות כלום, למשל.

 

 

–

 

 

5/6/1999 17:34

הרודוטוס

 

–

דינורה..

אומנם ארוך אבל שווה כל דקת קריאה..

לצניעות דעתי יש לך באמת כישרון לכתיבה, אני חושב שהמסר
שהעברת פה (לפחות ממה שאני הבנתי) חלחל לליבי.

ואף נתן לי כח בימים אלו.

היישר כח

הרודוטוס.

 

 

–

 

אכן מלבב הוא

5/6/1999 19:22

LoneStar

 

–

גיבוב מילותייך חסר ההקשר ויפה הוא לעניי עירנו המפתרקת
בראותם מעשי חכמים מזילים דמעה.

 

אין זה מן הנמנע כי רב המשל על הנמשל במחוזותינו בימים
תפלים אלו אך אין להכניע את זרימת המים אל נתיבם הטבעי כפי שאכן נאמר.

 

מפוקפות מילותיי ורבים עוולותי ולכן אפנש גם אפנש בשעה קשה
זו.

 

–

 

 

***************************************************

 

מרשימותיו של דני ביטון – נרקומן והוגה

5/6/1999 1:28

מולי

 

–

אני החלטתי שעכשיו כשאודי נבחר וגם כן זה אבא של יאיר נהיה
כמעט ראש ממשלה

אני החלטתי שהגיע הזמן שגם אני יצא ממני משהו טוב ואני
יתחיל לפתח מודעות חברתית אז החלטתי לקנות לי דירה

גני אביב שזה הסביון של ג'ואריש והגעתי לסניף של הבנק
הישיר הראשון היה שמה שלט סגור ונתנ לי מספר והגעתי גם כן לבנק טפחות שמה ביקשו
ממני שני ערבים

והבאתי את ג'אמילי המלך ועבד העצבני אמרו להם הבאתם תלוש
אמרו שהם מובטלים אז לא הרשו להם לחתום לי

ממש חראות גזענים

למה אם היו קוראים להם מנדלובי'ץ ורביקובי'ץ כן היו מכבדים

חומר למחשבה

 

–

 

השאלה העולה מכתבים אלו

5/6/1999 1:31

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

היא מי פה הגזען? בעלי הבנק, או גיבור הסיפור?

 

–

 

דני טיפש מכדי להיות גזען לדעתי

5/6/1999 1:53

מולי

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

זאת היתה אמירה נבובה

5/6/1999 10:25

 

 

–

לא צריך להיות גאון גדול כדי להיות גזען. התורה די
פשוטה.המפתיע הוא שגם משכילים ומשכילים מאד יכולים להיות גזענים, אבל בוודאי שזה
לא תנאי לגזענות.

 

–

 

גזענות היא מנוע חיפוש לא נלאה קשה למצוא את עצמך כל

5/6/1999 15:21

מולי

 

–

השמן רק שונא ושונא ושונא

כמו סיגריה

כמו שסגירה ביד של טיפש היא תעסוקה לפה וביד של חכם היא
זמן קצר שהרויח לפני שיגיב

 

–

 

 

אף אחד

5/6/1999 2:15

שבי_בשקט

yribak@ibm.net

–

למרות שהנושא קצת כבד מדי ולא שייך,

אני רק אציין שלדעתי אף אחד לא גזען.

שניהם מחפשים את מי להאשים,

אחד ממורמר על חוסר אונים כלכלי

ואחד מחפש סיבות למה לא לתת ולתרום מזמנו או כספו לשני.

– יואב

 

–

 

יכול להיות

5/6/1999 2:21

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

אבל אפשר לשאול האם הסלקציה שאותו פקיד עושה, ואני מניח
שהוא עושה סלקציה בין "האספסוף" לבין "האליטות", אינה גזענות.
כידוע, לא מסרבים ללקוח עשיר בבנקים.

 

*הערה/הארה: איני מאמין בהגדרות שבהן השתמשתי, או לפחות לא
בפירושן העממי

 

–

 

**********************************************************

 

תמיד?

5/6/1999 1:45

שבי_בשקט

yribak@ibm.net

–

שוב הגעתי לכאן,

בפעם המיליון לפחות

לצוק השחור

בין אדמה חרוכה

ותהום של דמעות

 

מה פחות נורא,

לקרוס בזרועות הייאוש

או לעמוד בכוחות עצמך

שהולכים ואוזלים

ואף אחד לא בא

 

מה יותר נורא,

לאבד תקווה

או לחפש תקוה שאבדה

כשבעצם הכל כבר כתוב

ונכנעת, ותמיד, תמיד תכנע.

 

– יואב.

 

 

–

 

***************************************************

 

 

 

מוטיב העין 1

5/6/1999 2:9

עוגי

 

–

חירייה כנקודת ציון לבית של סבתא

יותר מאוחר נגלה שאת החירייה ניתן לראות כמעט מכל כביש
במרכז.

ירושלים מול לוד

אני אומר שאין שום דבר שבעולם שיגרום לי להמשיך לנוע
לכיוון כללי – ירושלים,-

הוא טוען שירושלים זה קרוב.

.על הזין.

כיוון כללי לוד.

אנחנו מתקרבים

מתרגשים

ועוצרים ליד בית כנסת תפארת יוסף.

גלעד מוציא את הפלאפון

אני מתקשר

אין תשובה

בפלאפון לא זמין

מנסה שוב לבית

עונים

מבקש את הנ"ל

היא עונה

 

–

 

מוטיב העין 2

5/6/1999 2:18

עוגי

 

–

מחפש את הבית

מוצא וחונה

היא מתקרבת ומחבקת

בראש אומר:

"לעזאזל תני לצאת מהמכונית"

אחר כך בפה

והיא נותנת

יוצא

נכנסים לבית

פוגשים את אייל

קצת רזה מכפי שחשבתי שיהיה

יוצאים למרפסת

אייל צוחק עלי ואומר שהחירייה זה הדבר הכי מטומטם לזכור
כציון דרך

מדברים

פוגשים את סקס

דווקא כלב חמוד

אילם

עינת טוענת שפעם נכנס לו קיסם לגרון ובמשך שבוע הוא אפילו
לא דיבר

עד שבמקרה היא ראתה את הקיסם והצילה אותו.

מחליטים לזוז 
לסיבוב

היא מתלבשת

מחכים

אחותה צוחקת עלי

אני מתחיל להרגיש מושפל בבית הזה ויוצא לחכות לה במכונית.

נוסעים

גלעד רוצה לעשות רושם

אז הוא מחליף אותי ברחובות

 

–

 

יש המשך אבל אין לי כוח לכתוב

5/6/1999 2:19

עוגי

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

אוף דווקא כשזה נהייה מעניין

5/6/1999 2:25

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

תמשיך..   הסקרנות
עוד תהרוג פה מישהו

5/6/1999 9:5

פומפ

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–