מסע
25/6/1999
19:2
אינדיגו
indi_go_blue@hotmail.com
–
הו
גלויות קלושות של גוויות קדושות
משק
העצמות מבעבעות העיניים:
מה
לכם כל כך רחוק ממחוז מותכם
שואלות
האצבעות נטולות הציפורניים
–
מדהים
27/6/1999
2:11
דיוניסוס
–
שאחד
ה"שירים" היותר טובים שנכתבו כאן לאחרונה, הן מבחינת תוכן, הן מבחינת המבנה
(צלול וצולל כמו המצלולים שתמיד רדפתי אחריהם"), כלל לא מקבל תגובה משאר פלצני
הפורום. כה לחי.
ותמיד,
אני קורא אותה פעם, פעמיים שומו השמיים, שלוש, מנסה להבין, לרוב לא מבין, מנסה, משתדל
ושותק… אבל כששיר גם לובש צורה ותוכנו כברו,
חייב לשאוג 🙂
–
שונאת
מתים
27/6/1999
2:20
ג'וליה
–
בדרך
כלל אני ממש אוהבת את מה שאת כותבת
הפעם
ממש שנאתי את זה.
טוב
שיש איזון ומישהו כתב "מדהים" לפניי, אחרת הפורום באמת היה מקום עלבוני שכזה.
–
*************************************************************
שבוע
25/6/1999
21:34
אלא
–
היא
אמרה לי שיש לה שבוע אחד .
בשבוע
הזה היא צריכה לבדוק בדיוק מה קורה.
אם
היא משתגעת, היא אמרה לי, אז בטח שתוך שבוע כבר נראה את הסימפטומים ואז נוכל ביחד לצאת
מזה.
היא
אמרה גם שהיא תעשה הכל, ה-כל, בשביל להוכיח לי שהיא עדיין מאמינה ששווה לחיות.זה שהיא
כבר חודש לא יוצאת מהמיטה (חוץ מדברים אלמנטריים) זה שום דבר, באמת, ככה היא אומרת.
גם הפסיכיאטר המומחה חושב ככה. הוא אפילו לקח אותנו לשיחה משותפת והודיע לנו שאין מה
לדאוג וזה שום דבר ואוטוטו היא יוצאת מזה (350 במזומן אם לא קשה בבקשה). ו
ואני
רואה את כל השינויים האלה שהיא עוברת ומשהו נוגס בי מבפנים, כאילו אנחנו כבר לא כאן,
כמו בסדרות סוג ז' בטלויזיה שמעבירות אותך לעולם מקביל, רק יותר נורא.
אתמול
ברגע אחד של צלילות, שהיא נרגעה מהפחד זה שמוחק אותה ,היא אמרה לי שהיא הביאה את הדבר
הזה על עצמה, זה אשמתה, היא לא חיה טוב ולא היתה מספיק פרודוקטיבית לחברה (ככה ממש
היא אמרה), ועכשיו אלוהים מעניש אותה.היא אגואיסטית שחושבת רק על עצמה.
הינה-
במקום ללדת ילדים ולעשות עוד כמה מצוות כאלה, היא דאגה רק לאינטרסים שלה, למשכורת,
לזה שהבית יראה בסדר, לבילויים שלנו כל שבת, אפילו את אמא שלה היא לא ביקרה כבר שנים
(חוץ מטלפונים פה ושם ) . עכשיו היא יודעת שהיא משלמת את המחיר.
ואין
לי מה להגיד לה
ואין
לי מה לעשות,
חוץ
מלסמן לי ביומן
שבוע
בדיוק מהיום.
–
ריימונד
קארבר סטייל?
26/6/1999
19:39
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
לא
תשא את שם ה' לשווא
27/6/1999
1:38
ג'וליה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
תוציא
אותה מהמיטה
26/6/1999
20:33
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
תוציא
אותה משם ותטייל איתה ותראה לה מקומות יפים,
ותיקח
אותה בידיים שלך ותגיד שאתה אוהב, ותעשה שהיא תאמין לך.
וכל
הכדורים שבעולם, והפסיכיאטרים בשלוש מאות חמישים שקל, וכל המיצוות בתורה והרצונות שלך
לא יעזרו אם היא לא רוצה.
אז
תעשה לה שתרצה.
רק
שתרצה, ותחזור לחיות.
כי
זה נראה לי סוף עצוב ככה לרשום ביומן שהנה יש לכם עוד שבוע ביחד.
תעשה
לה שבוע טוב, תעשה לה שבוע נהדר.
רק
אל תפסיק לאהוב אותה, בסדר?
–
***************************************************************
משהו
ליזכור
25/6/1999
23:14
מאי
מיאו
–
אתמול
היה לי לילה ליזכור
פגשתי
איש אחד שכל כך אהבתי פעם
ולא
ראיתי הרבה זמן
מי
ששכב עם מישהו והיה לו טוב
יבין
על מה אני מדברת
ריח
למשל זה דבר כל כך דומיננטי
בשניה
הראשונה שאתה רואה את הבן אדם
והריח
הייחודי שלו מציף את החדר
אתה
נזכר
בלילות
של מין סוער
טיול
לילי בשפת הים
רביצה
חבוקה על ספה בסלון
אחרי
הריח באה הנשיקה
שהתאום
שלה לא יכול הרי להיות פחות מושלם
השפתיים
כל כך מכירות אחת את השניה
זה
לא כמון ההם
שדוחפים
את הלשון שלהם תוך טיפול דוחה בשקדים שלי
עשיית
טיפול שינני לכל שן בנפרד
זאת
נשיקה של חלום
זה
שפתיים שנפגשות בתאום אלוהי עם טעם כל כך מתוק
עם
קצב ששייך רק לשנינו
זה
לשון חמה וטעימה
שמלטפת
לשון שניה
ברוך
עם להט גובר
וזה
ליטוף
אותן
נקודות קטנות
שאת
מכירה כל כך אצלו
את
הפינה הקטנה מאחורי האוזן
שדווקא
שם הוא אוהב לק
זה
איך שהוא מלטף אותך במורד הגב
ואיך
שהוא מעביר את הזרמים האלה
זה
לא כמו הליטוף של ההם
שלשים
לך את הנשמה בפרעות
שמיתעקבים
על אותה נקודה דקות ארוכות מידי
זה
הליטוף של האזור הכי אינטימי שלך
עם
נגיעות קלות ומסורות
הבאת
הגוף לטירוף חושים עצום
כמו
שרק הוא יודע
זה
לא כמו ההם
שחושבים
שהוא גינקולוג או מינימום ארכיאולג
שעושים
לך חפירות ארכיאולוגיות
ובאצבעות
פולשניות וכלל לא מבינות
חושבים
שהם מענגים אותך
זאת
התזוזה המושלמת
קדימה
ואחורה
זה
הקצב הנכון והמושלם ששמור רק לנו ביחד
זה
הנשימות המתוקות
והאנחות
המתלהבות
לא
כמו ההם
שחשבים
שהם שוחה חתירה באיזו אולימפידה
ניכנסים
ויוצאים בלי לבדוק את הקצב
זה
המבטים במופלאים שמחליפים כשגומרים
זה
החיבוק של אחרי הרטוב והחם
זה
הוא
וזה
היה
וזה
לא יהיה יותר
כי
זה ערב כזה
שניפגשים
בו במיקרה
אחרי
הרבה זמן של נתק
וזה
החיים שממשיכים
עם
משהו ליזכור
,'-{@
–
וואוו
25/6/1999
23:20
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
שיחקת
אותה.
אני.
–
וואו
שמאו
26/6/1999
0:24
גרדיאן
–
כן
כן כן , אבל כשמסריח מחוץ למיטה …..
לא
רק על זיון טוב יחיה אדם .
😦
–
נגעת
נורא
26/6/1999
0:17
דינורה
–
אני
כמעט בוכה
דבר
שבכלל לא קורה אצלי
זה
בכלל לא קטע כל כך טוב מבחינה ספרותית
אבל
הוא פשוט כל כך כנה וכל כך נוגע
אין
לי מה להגיד
שינית
אצלי את האיזון ההורמונלי לכמה דקות טובות
גם
אחרי שסיימתי לקרוא.
–
דינו?!?!?!?!?!?
(טוב. טוב. אני יודעת שזו את)
27/6/1999
2:13
ג'וליה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אירוטי
להדהים!
26/6/1999
1:58
זקן
olditai@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אני
מכיר את זה
26/6/1999
20:23
מאיר
–
הכי
אני מתגעגע לריח שלה
–
מאיר,
כבר אמרתי כאן פעם
27/6/1999
2:16
ג'וליה
–
שריח
זה דבר חמקמק אפילו יותר מזכרון.
(עזוב. שיתנדף. שיעבור. )
–
זה
יהיה לך שוב
27/6/1999
2:7
ג'וליה
–
בטח
שעוד יהיה לך שוב.
נכון
שהעולם מלא יותר בשחייני אולימפיאדות, בגניקולוגים, בארכאולוגים ובבני מינם.
אבל
את תראי שעוד יהיה לך שוב.
בטח
שיהיה.
בטח.
–
ליזכור
? שמא ליזקור ? הוציא לי את החשק לקרוא בכלל
27/6/1999
2:22
דיוניסוס
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
מה
קורה לך הלילה בכחוס. תרגיע.
27/6/1999
2:33
ג'וליה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
**********************************************************
אהבה
אסורה
25/6/1999
23:34
רומנטיקנית
ermr@barak-online.net
–
בקעת
אותי לשניים
ענוג
ואכזר
ניתצת
כמיהתי לרסיסים
כיסופי
הגואים
עינוגך
המכשפים
ידיך
נמסות בחום גופי,
קוראות
אותו.
רוטטת,
סוערת, כואבת, משתוקקת
פיך
נושק נבכי בשרי,
האבוד
בין ידיך.
מנגינת
תשוקותיי תחת שרביטך המנצח.
מייתרי
הוויתי בשירה…
אלייך.
נותן
בשרך בבשרי
לצקת
לחנך,
מילות
שירי החבוי
–
************************************************
סיפור
25/6/1999
23:49
אנה
hossit@isdn.co.il
–
שלום,
ברצוני לחלוק אתכם סיפור שכתבתי, ומבוסס על אמת, ואם אפשר לשמוע הצעות להמשך וביקורות.
תודה
היא
ישבה ליד שולחן קטן, בפינה, לבדה, שיערה היה נקי ומסודר מאחורי אוזניה, פניה חסרות
הבעה, היא לגמה מספל הקפה שאחזה בידיה הקטנות והעדינות, היא הביטה מעבר לחלון, בעוברים
ושבים, במכוניות הנוסעות, אופנוע, ילד על אופניים ממהר חזרה הביתה, הכוכבים בהקו בשמיים
, לא נראה ירח כלשהו מבעד לעננים השחורים ,היא קראה למלצרית שתביא לה עוד ספל קפה,
המלצרית עזבה את השולחן , אנה הביטה באנשים שישבו בבית הקפה הקטן, כל אחד ואחד מהם
היה זר לה, מה שהיא לא ידעה היה שאחד מהאנשים
שישבו בבית הקפה, הביט בה, באנה הקטנה והמתוקה.
אנה
עמדה בכניסה לבית המלון, היא נגבה את עיניה מהדמעות ונכנסה פנימה, הכל היה שקט ורגוע,
כמעט נטוש, היא נכנסה למעלית ויחד עמה נכנס למעלית עובד המלון, מאבטח, "זהו?"
הוא שאל, "סיימת את הערב שלך?" אנה
הנידה בראשה, מנסה להעלות חיוך קל על שפתיה,
"מה קרה?" הוא שאל, "סתם," היא השיבה במשיכת כתף
"אין לי הרבה מה לעשות בחוץ, אין כאן אף אחד שאני מכירה", "את בסדר?"
הוא שאל שוב, "את נראית על סף דמעות?" היא חייכה והשיבה. "לא, רק עייפה"
,דלת המעלית נפתחה והיא פנתה לצאת, "בטוחה שלא קרה כלום?" הוא שאל שוב,
"רק עייפה" היא השיבה בחיוך , שוב שיקרה.
אנה
נכנסה בשקט לחדרה בקומה ה11 של המלון, היא הניחה את תיקה על המיטה ויצאה אל המרפסת,
היא הביטה החוצה, אל האורות של העיר, היא שוב הייתה לבדה, רק היא ועצמה, היא נכנסה
לתוך החדר בחזרה, היא פשטה מעליה את השמלה הקצרצרה ונכנסה למקלחת רועדת כולה, היא שטפה
את כולה , ובייחוד את שיערה שהיה מלוכלך כל כך לאחר הערב המזוויע הזה שלו חיכתה כל
כך, והתאכזבה, כי בסוף שוב הייתה לבדה, היא
יצאה מהמקלחת ולבשה עליה את כותונת הלילה, היא התכסתה בשמיכה וכיבתה את האור, כי להיות
לבד, אנה כבר רגילה.
אנה
ישבה ליד בריכת המלון, היא הביטה בשעונה, השעה הייתה 12 בצוהריים, השעה שבה חיכתה לטלפון
מחברתה הטובה, חברתה היחידה, היא לבשה עליה את השמלה שעמה ירדה אל הבריכה ולקחה את
מפתחות המכונית של הוריה, היא נכנסה אל הלובי ועמדה לצאת מהמלון כאשר השומר שעמד בכניסה
עצר אותה, זה היה אותו אדם מהערב הקודם, "כבר לא בדיכאון?" הוא שאל אותה,
היא הנידה לחיוב והמשיכה בדרכה אל המכונית,
היא לקחה את הטלפון וחזרה אל המלון כאשר שוב
המאבטח עצר אותה בכניסה, "את אורחת של המלון ?" הוא שאל, "כן"
אנה השיבה, "איזה חדר?" "1114" היא ענתה, "ואת כבר לא בדיכאון?"
הוא שאל, "לא היא ענתה "את לא נראית
לי ממש נהנית פה" הוא אמר, "אני
נהנית" היא אמרה, "רק שאני פשוט…" קולה דעך, "טוב" הוא אמר, היא הביטה בכרטיס הקטן
ששמו היה רשום עליו, היא תמיד חשבה שהכתב בכרטיסים האלו קטן מידי, בייחוד מפני שראייתה
היטשטשה בלי משקפיה, מה שהיא כן הצליחה לקרוא הייתה האות הראשונה בשמו, האות –א- , 'כרגיל' היא חשבה 'למה כבר
יכולתי לצפות?'.
–
רק
בגלל שביקשת כל כך יפה, אני מגיבה
27/6/1999
2:30
ג'וליה
–
בדרך
כלל אני הרבה פחות נחמדה.
וגם
עכשיו בעצם לא אהיה מבקרת אוהדת במיוחד:
אינפורמטיבי
מדי. לא סיפורי בכלל.
הרגשתי
שאני קוראת את דו"ח מבקרת המדינה. מי זו אנה בכלל. בסוף היא לא היתה ברורה בדיוק
כמו בהתחלה. אנה קצת פלקט. לאנה קוראים אנה אבל היא עדיין לא אנה בכלל.
זה
לא פייר מה שאני אומרת, יהיו כאלה יותר עדינים ונחמדים.
תעבדי
על זה. זה לא מבחן פיל"ת. אף אחד לא מקבל אותך לעבודה כאן, כך שיש לך המון זמן.
–
מי
את בכלל מטומטמת ?? (מכוון לג'וליה והביקורת)
27/6/1999
20:17
קסם
על ים כנרת
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
ענית
לבד – אני מטומטמת
27/6/1999
22:25
ג'וליה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
***************************************************************
הקוס
מירים….איחר,אך במזכירות בית הספר לא נרשם…
26/6/1999
4:8
תמנון
–
פורום
מבויץ ומחוצקן לבלי הכר את עשו וזכור את מה שעה לך העמלקי…. שלום…..
הפרה
צרויה..מורידה שערות ברגליים עם מקדחה
הקרנף
משולם…לא חירבן ממזמן
הנמלה
דגנית…מאתמול עצבנית
והגמל
רבינוביץ…
הקוקיה
יעקוב….מתגלחת עד מכאוב
החילזון
יהונתן….נקי משומן
דג
המושט, מלכיאל….לא שוכח להשתעל
הבבון
עירד…כבר לובש מכוך ממש לבד
הדביבון
שימשון…דוחף איצטרובל לארון
החולד
יהורם…לא קילף נקבה מזמן
האמבה
יפעת…חולמת על אישור התקציב השנתי בשבת
הפרד
רונן…איחר לעבודה ולעולם אינו מתלונן
המדוזה
ברכה…החליפה בשיניים פלאטה
הצבי
ישראל…בגן העצמאות כל לילה מילל
הרכיכה
שימרית…מקללת בצרפתית
השרימפ
נחום…את האויר בנוד מבשם
והגמל
רבינוביץ…
עוד
הפעם….
והגמל
רבינוביץ…
–
אז
נשאלת השאלה…
26/6/1999
15:53
גלילי
noalevi@internet-zahav.net
–
מדוע לובשת הזברה פיג'מה ????
והיכן
הם הזוגות?
(של
נוח בתיבה)
–
אני
מכיר אותך
26/6/1999
20:17
מאיר
–
אתה
מכיר אותי
אתבה
אוהב אותי
אתה
מפנק אותי
–
מהמגירה לדיסק 