1-9-2001 עד 4-9-2001

בלילה האמור

שפתינו נצמדו לנשיקה

חלפה בערה בגוף

גם שלי וגם שלך

וידענו שזאת אהבה

וידענו את האמת

אז למה יום אחרי שיקרת

לי לה ובעיקר לעצמך

זוכר איך ישבת

ישיבה מיזרחית

ואני חיבקתי חזק את הכרית

אז דיברנו ללא הפסק

כשרציתי אותך לחבק

לא רצינו להודות

אז המילים החליפו

את הנשיקות

והצחוקים החליפו את החיבוקים

וכשהיום האיר

נרדמת על השטיח הכחול

הבטתי בך חמוד

ולא האמנתי כמה חמוד

להיות אדם יכול

זה היה עוד ערב

מבין כ"כ הרבה ערבים

שקראנו לעצמנו רק ידידים

איזה יופי, איזה כיף

אני לא אפסיק לכתוב

שתדע מה זה לאהוב

ותקרא את השירים

נרה אם אז תהיה גבר

עם שרירים

אני אציף את אזדקק

אני אבכה ואתפרק

אתה כאן אני יודעת

ולא מצליחה בך לגעת

לילה אחד של נשיקה

וידויים בשעות הקטנות

לילה קסום אחד

ואז שלום ולהתראות

אני יודעת

שנינו יודעים

שאתה איתה בשביל הזיונים

ואתה יודע שהרגש הוא חשוב

אתה סתם בורח

כי פוחד כשבאמת נהיה חשוב

אני לא אוותר עלייך

לא בשביל אחת שכמותה

שנינו יודעים שהיא רק גוף

שנינו יודעים שלא

יצא מזה דבר

זה סתם

סתם מיותר

העלים נשרו מהעץ

הלב שלי התכווץ

אני אוהבת אותך

אז מה אם אתה

לא אוהב אותי

ולא רוצה להיות איתי

ממילא יש לך אותה

ואתה שוכב איתה

ואני בוכה ואני צורחת

ואני מוזנחת

ואני אפס שלך אפס של החיים

כי אתה העדפת אותה

על פני ידידות עמוקה

על פני אהבה אמיתית

והיא סתם ילדותית

אתה מחליט

זרוקים בלילה עצובים

על כוכבים בשביל החלב

לובשים תחפושת מאושרת

ויוצאים לאור השמש

והיא יפה כמו יום נולד

טהורה כמו לובן הירח

היא רוצה את הכל

את הכל ביד רועדת להחזיק

היא רוצה לעוף כמו ציפור

לקו האופק

לאופק הילדות

שם יש זכרונות עם

ריח של עשב ירוק

ריח של מושב

והם נשרפים מהשמש

על אמא אדמה

לוגמים ביובש טיפת

מים כמעט אחרונה

ואז יוצאים עם צאת הלבנה

לאסוף עננים רכים

ענני נוצה

והיא אוחזת בעייניה

מבט תמים אך מאופק

עוד מעט היא תכבה

את הנר על המרפסת

ותצא לחפש את את הגורל

ואם היא תהיה חכמה

אז היא תבין

שהגורל זה מה שהיא מציירת

והיא לא מציירת כ"כ

יפה ציורים

אבל היא יודעת

לקרוא בכוכבים

ואם כל הקוצים החותכים

את כפות רגלייה

היא תמצא את הדרך

ותעה עלייה

..

שלום, קוראים לי איתן ואני מהרצליה, בן 16.5 והקמתי עם
3 חברים שלי להקה לפניי חודשים וחצי, כתבנו שירים , הלחנו..וחומר גלם
יש…אבל אני חייב ללמוד לשיר בצורה רצינית יותר, לכן אני פונה אליכם
בבקשה שאם אתם מכירים איזשהיו מורה פרטי לפיתוח קול שמגיע לבתים או שגר
באיזור הרצליה ויודע מה הוא עושה..שיכתוב לי לכתובת :

slyzer@netvision.co.il

הרבהה תודה !!!

הכתובת הזאת
עדיין חיה ונושמת, עם כל הארכיון ואולי אפילו כמה אנשים שעדיין נכנסים
לשם.

מוזר מאוד…

זה בגלל שאתה אסטרונאוט? או שזה בגלל שאיזה אפס מאופס
וואליסטי מוחק לך?

מה – 28.8, זוכר שפעם כל יום היה מתחלף עמוד ואף יותר?

יאיר – יש שם כתובת אם לא שמת לב, הקישור על המילה
"הזאת" , היא מסומנת בכחול, פשוט תלחץ עליה. קסאנטי – אין מה
לעשות, אני בינתיים לפחות מיידע שהוא קיים, אולי הוא עוד יתחיל לחיות
מתישהו, כשמספיק אנשים מהפורום הישן יידעו על זה ויכנסו לשם כמו פעם, ודרך
אגב, גם בימים הכי טובים של הפורום הזה, בשנה האחרונה אף פעם עמוד לא
התחלף בפחות מיומיים ובדרך כלל התחלף כל שלושה.

עברתי על הפורום הזה בימים האחרונים, טוב לא ממש
עברתי, רפרפתי.

עברתי גם בפורומים אחרים, מחפשת את האנשים שלי, אנשי מהמגירה לדיסק
האמיתיים, אלה של יואל. הם נעלמו. כולם.

אפילו הגראפומנים הגדולים ביותר (טוב נו, הגראפומן) נעלמו. יוק. בלעה אותם
האדמה.

זה היה פורום קטן, לא תמיד איכותי, אבל שלנו. הוא היה פעיל, מלא חיים,
אינטריגות, אהבות, שנאות וגם יצירות. מי שהיה טוב לוטף, ומי שלא קיבל את
הכאפות שלו, ובדרך כלל נשאר לקבל עוד.

אז היו תגובות שגרמו לי לרצות למות או לרצוח, והיו כאלה שגרמו לי לצאת
במחולות, אבל הייתה כנות בסיסית ואהבה אמיתית לכתיבה, חלקנו אפילו ממש אהב
לקרוא. אז הנה, איחדתם אותנו עם הקקי הזה, ורצחתם את הפורום.

אני מקווה שמישהו הרוויח מכל המהלך הזה איפשהו.

(סתם איתי, מראה סימני חיים כלשהם,
ומדבר על עצמו בגוף שלישי בלי שום סיבה נראית לעין…. אפשר למצוא אותו
מחר בערבמה)

סכסוך פסיכולוגי

ואיך את לא יודעת

אני אוהבת את מה שאת

מראה שאת, אם בכלל

אני מביטה בפנייך

כאלו הם יפות

מפנים של כל אחד אחר

אני שפוטה של הרגשות אלייך

ואת הרי יודעת

ולא עושה דבר

ואני לא בטוחה שאני רוצה שתעשי

תעיפי את התלפיים

שלך ממני כי הן חונקות אותי

ואולי גם את

לזמן היית יפה היית טובה

פתאום אני רוצה

לטרוק לך את הדלת

לאמר לך ששונאת

שאת כבר לא מועילה

שעדיף לי בלעדייך

שתטוסי לאיטליה

את תזדייני שם כמו שצריך

כשאני אתגעגע

אז אולי אני לא

אולי כבר נמאס מהרגש

אולי כבר נמאס שאת האלילה

ואת יודעת ואת יודעת

אז למה את מקרבת אותי יותר

במקום לעשות כאלו

במקום לא לתת לי לחדור

ואת יודעת וגם אני

כשמה שאני אוהבת אותך

וכמה שאני זקוקה לך

וכמה שאת עושה לי טוב

איך שאת ואיך

שאת מדברת איתי

אז למה לעזעזל

זה לא משתנה

וידוי-כל מה שכתבתי

זה רק כדי לתת לעצמי

לשים רמזור אדום להזדקקות הזו

שמתחילה להימאס עלי

כי אני לא אמורה

להיזדקק ככה לאף אחד

חוץ מלאחד מיוחד

ואני משקרת לעצמי כי תוך

יום אני אמות עלייך מחדש

ואת,כמה אני

בשבילך בכלל

סתם עוד אחת מהרבה…

זה לא הפורום הנכון למה שכתבת.

את צריכה לכתוב את זה בפורום לפסיכולוגיה או עזרה נפשית.

רק שתדעי יש תופעה כזו כשנמצאים בטיפול שנקראת "העברה", שכאילו
מתאהבים במטפל ובעצם מעבירים עליו את כל הרגשות החיוביים שיש ועושים לו
אידאליזציה. אחר כך לפעמים מגיע שלב של כעס גדול ושנאה בגלל ההעברה ימח
שמה הזו. זה לא קשור בכלל להתנהגות של המטפל או למה שהוא מרגיש כלפיך.

ובטח שאת אחת מרבים- זאת עבודתו. יחד עם זה יש לו גם רגשות חיובים או
שלילים אליך כשהוא מפסיק לרגע להיות מטפל ומתחיל להיות בן אדם.אבל זה לא
רלוונטי לטיפול ולא יוצא בטיפול.

זה מה שאת עוברת וחבל שאת סובלת כל כך.

או שחלילה נפלת על פסיכולוג שעוד יכול לנצל את המצב הזה בצורה פיסית לא
כשרה.

לדעתי את צריכה לדבר על מה שאת מרגישה אבל בטיפול שלך . שם המקום הנכון,
והפתרון צריך להיות בלהרגיע אותך. תתקררי, מתאהבים בחבר או בן זוג ולא
באיש טיפול.

דורון סטודנט לפסיכולוגיה.

איזה אכזבה חשבתי שתהיה כאן…

לא יודעת למה,אולי כי רציתי לכתוב לך שאני כלבה מזויינת שכתבתי אתמול את
השיר הזה,והאמן שכל העמוד יישרף רק בגללו.

ולא בגלל אי אלו אידיאליזציות או התאהבויות מוזרות,אלא כי זה כ"כ לא
היה במקום וכ"כ לא הגיע לה.

רק רציתי לנות להתחמק מחבלי האהבה,נכון זה לא הטלפיים שלה שחונקות
אותי,אלא הרגשות הימח שימם האלה שעושים את זה,זה לא היא זה אני.

ותמיד זה היה רק אני והכל בי וכל הדפיקויות הנפשיות מסביבי באים ממני
וחוזרים אלי,מאין מעגל סגור.

היא מלאך טהור והיא לא אשמה שהיא נפלה על איזה מתוסבכת שבלי לשיםלב עשתה
העברה.

כן זה בידיוק המושג,אבל איך יכולתי שלא.

בחיים אבל בחיים לא פגשתי אישה או אדם או ייצור יותר מקסים ממנה ולכן אני
מרגישה את זה,אולי ההעיניין של המקסימה היא רק תחפושת לרגשות החיוביים
שתלויים עלייה בעקבות מה שהיא עשתה בשבילי,אבל זה עובדה שאם היא רק הייתה
עושה בשבילי ולא הייתה מקסימה אז לא הייתי מסוגלת לפתח אלייה רגשות כאלה.

בכל אופן דורון אתה סטודנט לפסיכולוגיה,נראה לי שגם בחור מאד מאד רגיש
ומבין וזה יפה שכך,כי ככה פסיכולוגים אמורים להיות וככה הפסיכולוגית שלי.

אני שנאתי אותה נורא כשכתבתי את השיר,אבל לא שנאתי באמת אולי כמו שאני לא
מאוהבת באמת,אבל אני אוהבת אותה נורא וכלום לא יישנה את העובדה הזו.

אתמול ניסתי להידבק לשנאה הזו ורגע אחד של שנאה הוליד את השיר המקולל
הזה,שאני לא מאמינה בו והוא בהחלט לא משקף את האדם שאני.

זה לא הפורום המתאים,אבל הייתי חייבת לכתוב את כל זה אולי כי יש עוד אנשים
שיקראו ויבינו מה אני עוברת ובעיקר כי רציתי לאמר שהשיר שכתבתי כ"כ
לא משקף את המציאות בצורה שבא לי לבכות…

תראי אני באמת לא הייתי רוצה להפוך את הנושא הזה לדיון
לא בפורום הזה שהוא מאוד לא מתאים לזה וגם אני חושב שאת צריכה להפסיק לדבר
על זה בפורומים ציבוריים ולהתחיל במקום זה לדבר עם הפסיכולוגית שלך כי כך
הרבה יותר נכון.

כל שיחה על הנושא הזה עם אנשים אחרים אינה מועילה לך כי היא דוחפת אותך
יותר עמוק לרגשות שאת לא לחלוטין עומדת מאחוריהם , ולי אישית זה נשמע יותר
כמו איזו גחמה של מתבגרת. יכול להיות שאת בגיל כבר לא בגיל ההתבגרות
(ואולי כן אני הרי לא יודע) אבל בהחלט נמצאת במקום הזה מבחינה רגשית.

את צריכה לדבר על זה עם הפסיכולוגית שלך וכמו שאת מתארת אותה אפילו אם
נוריד טיפ טיפה אידאליזציה שאת עושה לה (-: אני בטוח שהיא תדע להתמודד עם
הנושא במקצועיות ותפסיקי לטובת העניין להתבחשש איתו באינטרנט עם אנשים
זרים שלא מכירים אותך ולא אותה.

ככה לא פותרים בעיות.

אל תכעסי עלי אני מתכוון לטובת הענין.

מבינה עכשיו איך ידעת שאני מיתייעצת עם עוד אנשים,אז
מי שהיתייעצתי היה פסיכולוגית בעצמה,כאן אני מודה זה לא היה נכון לעשות
זאת,אבל אז אתה נכנסת והתחלנו לפתח דיון על העיניין,אני לא כועסת אבל מה
שמוזר לי זה שיש לך רק שתי הודעות בכל הוואלה הזה ושתיהן אלי…

מעניין מי אתה… (-:

נפלתי על השיר שלך במסגרת ההתענינות שלי בכתיבה יוצרת.
בגלל שאני סטודנט לפסיכולוגיה הגבתי לו. אני לא רוצה לעשות מזה עניין מחוץ
לפרופורציות,בסך הכל ניסיתי לתת לך עצה טובה ודרך אגב את באמת כותבת
מצויין ויש לך פוטנציאל טוב בתחום הזה.

אני לא רוצה להמשיך את השיחה הזו כי זה לא נכון.

נתתי לך עצה – רוצה תשתמשי לא רוצה אל תשתמשי.

מאחל לך טוב בחייך.

סחטיין על הפירוש הכ"כ נכון של השיר המוזר הזה.

האמת שדיברתי על זה איתה וטיפה נרגעתי אבל זה עדיין קיים,אז איך לעזעזל
החרא הזה אמור לעבור?????

ואני כן מאוהבת בבן זוג שלי.

ואגב שום ניצול של רגשותי לא היה בטיפול.

אקסודוס.

הכאב שלך צורב,

ואת פוחדת,

לחלק את המשא ,

לחלקים קטנים של אושר

ולהשתחרר

מן הכבלים

המלטפים אותך כמשי.

ורק אם תאמצי אל תוך לבך,

את האפלה האמיתית שבך,

במקום לחסום אותה,

מאחורי קירות של חוסר וודאות,

תוכלי לקרוע החוטים

התוויים במרקם חייך

כפרפר המשיל מסכתו,

ולהתענג על החרות שבאושר.

.לפעמים יש שירים שנוגעים

רציתי לומר לך ש..

השיר שלך באמת נגע בי

ממש..!!!

תודה

כל הכבוד

אבל תשנה את השם הנדוש הזה…

דיפדיפ אני מחכה.דיפדיפדיפדיפדיפ-חד
ערוצי,מטריד,טורדני,כפייתי,סוג של משחק ריקוד פנימי.,אתה כבר שכחת
אותי?עכשיו תורי להשתיל לך מחשבה,מטרידה, טורדנית,כפייתית,שתלך לחפש אחרי.

המחשבות שלך שמושתלות בתוכי הסתובבו והסתובבו עד שנשחקה המחט ועכשיו
התקליט ממשיך להסתובב בחריקות נוראיות שמפלחות לי את הראש,המוסיקה הזאת
חייבת להפסיק, אתה חייב לחזור לאסוף את הפקדון שלך שהשתלת במוח החד ערוצי
שלי בלב החד תאי חד עלייתי רב מסדרונות הזה שלי .

תשתין עלי בקשת

כי אני מפלצת

מגעילה וגם דוחה

דחוף אותי אל הבריכה

עשה בי מעשים מגונים

ותשכיב אותי על הפנים

אני אפסית

הלואי שהייתי מתה

הלואי שהיה לי איידס

תביא לי את הבוקס בפייס

נשק אותי

חבק אותי

ואז תן את הסכין

כי אין לי כלום

אני חרא מבפנים

עד הסוף המר

אני נמצא על סף יאוש,

הקרב בעיצומו,

התורן כבר נפל,

ואני על גב הסוס.

החצוצרה משמיעה תרועה,

של נסיגה תוך לחימה

וכל הלוחמים רצים ללא היסוס

ואני עדיין על הסוס.

כמו מוכה טירוף

דוהר אל המצודה

עשן אופף אותי סביב

אש והמולה

דוהר אל התורן הנפול

הסוס שלי מוטרף

לוקח את הדגל

ונס למקום מיבטח.

ואז מתוך הרעש

וכל ההמולה

רואה אותך בוכה

בתוך כל המהומה

את מביטה בי לשנייה

ומייד את נעלמת

ואני מוכה גורל

מסתער על המבצר

יחיד מול כל התוהו

אני רכוב על סוס

הקרב מזמן ניגמר

אולם אני עוד אלחם

עלייך, על ליבך