15-7-2001 עד 21-7-2001

להיכנס לאתר מוסיקה חדש, מגזין יותר נכון בשם תמוז,

אינפורמציה וביקורות דיסקים וסינגלים ויש פורום ומצעד שירים….

שווה כניסה !!

תתרשמו, תירשמו במועדון ותצביעו ותוכלו לזכות בדיסקים !!!

טוף, אז רק רציתי להגיד, שאולי אתם זוכרים אותי, ואולי
לא, אבל אני-

'טוסטרית סטעם גמבה', לשעבר.

ועכשיו חזרתי בשמי – silence of shells (בכל המובנים
האפשריים)

אני ידועה גם בשם-יערה בלונדה, .Yaya_Blondie_G.

כתיבה נעימה, ו-תשמרו על הפורום שלנו! הוא ממש נהרס!

משומשים במצב טוב, ואת מוזמנת לאסוף את כל שמותייך
(הבלתי מוצלחים בעליל) ולשים אותם.

לין טין טין ישמח לנגוס ולבלל אם את באמת בטעם גמבה.

(לינטי, תפוס'תה!)

עם הלשון אני אעבור על המדבר הזה, את החולות והקוצים
כל הדרך

עד לאנדרטה אני אקח עם הלשון שתגיע למעלה קרועה ומדממת. את כל

הדרך הזו שרצתי אז איתך אמא אני רוצה להרגיש עכשיו בגופי,

במקומות הכי עדינים שלו, אם לא היו לי עפעפיים וריסים אולי עם

העיניים הייתי מנסה להרגיש אותה, וגם ככה עם כפות ידיים

חשופות על החצץ ודרך בורות הנמלים. כל הדרך לאנדרטה רק איתך,

ואת תביאי לנו קרטונים של "ריוויון" של תנובה שיהיה מה לשתות

כשנגיע למעלה, למעלה לאנדרטה הגדולה והשבורה שיכולנו לראות

עוד מן הבית, מן המרפסת לפני שיצאנו אל השמש.

למעלה באנדרטה יהיו חיים ומירי ומצלמת היאשיקה היפנית שקניתם

כשנולדתי, מירי תהיה בת שבע עשרה וחיים יהיה בן שלוש עשרה והם

יצלמו אחד את השניה בפוזות גזעיות שיהיה להם מה להראות לחברים

שלהם. מירי תהיה יפה מאד ואני אראה לה את הלשון שלי ואשאל

אותה אם היא חושבת שלה זה לא יקרה או שמחכה לה סוף אחר. היא

תלבש חולצת פסים וחצאית ג'ינס והחזה שלה יהיה זקוף ויפה והיא

תשיר לי שיר משבת אירגון של בני עקיבא .חיים יגיד שמאחורי

האנדרטה יש סברסים שאפשר לקטוף ולמכור אחר כך ליד בית החולים

והם יצחקו ויהיו יפים ושמחים ורק אני עם הלשון והידיים

הפצועות, ואמא עם הקרטונים הקטנים של ה"ריוויון" בצבע כחול

לבן נהיה כאילו מסרט אחר שלא מתחבר. וככה נעמוד אלה מול אלו,

שתיים מול שניים, שני סרטים זרים על מסכים מקבילים ורק השמש

הזאת של הנגב תדע איך לטפל בנו, תשלח אותנו לצל המשותף מתחת

לאנדרטה, שם נתנשם בשקט והבל נשימותיה של אמא וריחו המוכר

יזכיר לנו שוב את עצמנו מחדש ונהיה משפחה אחת שותה ריוויון

ומסתתרת מהשמש.

בחושך, החושך שאחרי המלחמה,

אני שרוטה, פצועה וחבולה. אני צולעת ונושמת בכבדות,

אני הולכת.

אני נופלת.

אני קמה שונה, מסביבי שדות
מוארים, ואבנים.

אבנים מסודרות בקפידה, כשמסביבם דשא מטופח ויפה.

ואני רואה אנשים הולכים, לבושים שחור ובוכים.

איפה אני? לאן הם הולכים?

אני לא מרגישה את עצמי, אולי מרוב כאב.

האנשים..הם באים לקראתי. מה הם רוצים?

אמא?

אמא, מה את עושה פה?

למה את בוכה, אמא?

ואמא, למה את לא מתייחסת?

איפה אני משיג דיסק אוסף של סמנתה פוקס?

http://www.exego.net/arspoetic/article57.asp

ה ה ו פ ע ה

ארכדי דוכין בהופעה אינטימית

עיבודים חדשים בליווי פסנתר

31.07.01

בית דניאל, בני דן 62 תל אביב

03-5442740

כרטיס 50 ש"ח

סעאמק.

פורום יקר ומסריח

איך זה להזיע בתחתונים באוטובוסים

לאונן במושב האחורי

להזיע ולהידבק למושב

השערות והשפיכי

וככה להיגרר עד לרידינג

עם כל הסוטים

חגיגה

להזעיק את מכבי האש

שיחלצו אתכם מהשפיכי שלכם

וגם ההורים המודאגות שלכם יבואו

והאמא הפולניה תתנהג כמצופה

וככה עם חורים במכנסיים

בחזרה הבייתה

יאללה יאללה לאמא שלך!

י-בהמה!

לעניין השיר. באמת לא נעים כשנדבקות הירכיים למושב של
האוטובוס.

מה הקשר לבמבה?

מה הקשר למכבי אש?

אני לא יכולה לכתוב ככה.

לינטינטין, כנס בהם.

ומה דינולה עושה פה? וציידת תנינים?

לא נתנו לי נוריקו סאן, לא נתנו נוריקו סאן הילדה
מיפן, ונוריקו נוריקו אחלי ההעלה הזאת כבל נלאה לי דבילי.

ומה עושה כאן דינולה????

וציידת התנינים הילוקים מבפנים ומבחוץ, גם בבטן וגם בגב, גם לאולך וגם
ללוחב וכן הלאה?

הדפים האלה מכועלים נולא.

לינטינטין – כנס בהם!

מה זה קשור לבמבה?…

נו באמת שאת החמצת המון כשלא היית בפורום הקודם

ואם היית ספק בליבי שהיית מתחברת

ואם היית בן …את היית שמה עיתון או משטח ווזלין שמנוני רק לא להידבק
למושב האחורי

של האוטובוס…אצלך זה פתור מראש

אבל במחשבה שניה את יכולה להיצמד מהקור…אפילו בקיץ.

ואם לא הבנת שום דבר מהשיר

מה אכפת לך בכלל?

וכנראה שזאת ההידבקות היחידה שלך

פולניה חביבה

ויש לי שיר

"לפוניה יש גבול וכל הפולנים לא רואים אותו"

י-דינורה

כל הכבוד לך

ילדת פלא

ישר מהבמבה

עם ריח במבה

מהחצקונים(לשאלתך המביכה כל כך עד צחוק)

יאללה יאללה

לכי לאמא שלך

את מסתירה את הטלויזיה.

ריחם המתעמר של הבצלים

גלדים גלדים נפרשים

דקויות משניות

חסרות רגישות מדובללות

ריחות השניצלים המטוגנים

נטמעים בדשאים הדהויים

הכורכום המסורס

נטמע גם כן בחריצים

השמיים דהויים מעשנם של מנועים

מחבת אלומיניום בן חמישים

אישה שמנה תולה סדינים

גבר עב כרס מוריד זבלים

לתוך החדר ליד בלוני הגז המחלידים

תיבות עמוסות ברושורים

של קוטלי חרקים ומנקי חדרים

חלקם על הרצפה חציים מתבוללים

חתולי רחוב וכלבים מצטברים

סביב האוכל עטים כאוכלי פגרים

נשבר הזין מסיפורי הבלים

בבניין הזה כל אחד דופק ת'שכנים

במובן המטפורי שלא תבין

כמה שכוס עמק החיים.

-תרועות חצוצרה-

דיקטטורה בפורום הידוע בכינויו דיקטי בן דיקט, הפרא האציל מהמאגרב(ושורשים
בחצר הצאר) נכנס אל האיצטדיון

-שליכטא שבדיוק סגר את הממטרות(אני סידרתי לו את הג'וב) מנגב נזלת עם
שרוול יד ימין, מוחה טיפת זרע שנשארה מעל שפה עליונה כהייתה שפם סנטה קלאוסי
אוכל אגזוזים, זכר לביקור שערך אצלו חברו הטוב מגן-צילה, פולנסקי יאיר.

קהל המאזינים מסדר אשכים מבעד כיס המכנסיים ומתיישב

דיקטי מהסה את רעש ההמון ומסמן לשליכטא לגשת אליו, שליכטא הצנום וקטן
הקומה ניגש אל אדונו, ובזוכרו את הפעולה החביבה עליו ועל אדונו, ניגש אל
מתחת השולחן ומשמש כשרפרף לרגלי אדונו עז המבע(זכר למלחמות המאגרב בכובש
הצרפתי)

קהל נכבד, פותח דיקטי בנאומו, כינסתי אתכם כאן הערב להכריז על פתיחת
המערכה בסילוק הכובש הניאו-וואלאיסטי שבא עלינו זה מקרוב, אוייב אכזר זה
הוא לא מה שידענו בעבר, לא עוד תימנים ממושקפים שפדחתם תלויה כיום בטאג
ליין של פורום כתיבה יוצרת בתפוז, או משהו כזה, לא עוד מנהלות פורומים
חובבות פתית, כי אם דוב מסריח ושמן.

-הקהל מאבד עשתונות ופוצח בקריאות "דיקטי, דיקטי"

אל נירא, ממשיך דיקטי יפה התואר, ואל נירא, וגם אל נירא בוס, מוסיף פולנסקי
יאיר כהיה המצחיק הקטן ההוא מהסידרה המהוללת "היה היה"

אל נירא, מוסיף דיקטי

-הקהל שאיבד עשתונותיו זה מכבר פולט את קליפות הגרעינים השחורים לעבר כר
הדשא

– שליכטא ניגש בהכנעה, ואוסף אותן-

סלוק נסלק את הכובש. כן אהממממ, לא ידוע לאן עדיין, או מתי, או איך, אבל
כן.

דיקטי קם על רגליו, הקהל אחריו, שליכטא מסדר לאדונו את הגלימה(המרוקאית)
ומבקש ללחוש דבר מה לאדונו

איכס שליכטא, זועף דיקטי ומנפנף מעליו את הגמד, לך לפולנסקי יאיר, הוא
אוהב את זה.

-שליכטא ניגש אל פולנסקי, פותח ריצ'רץ בידיים קטנות ואט אט חרש חרש בולע
זיקפה זערורית מייד אין וארשה.

-דיקטי יוצא את האצטדיון-

רות

מות

.

.

בין האטרקציות:

1. סיור במכלאות פועלים זרים אותנטיים מרומניה וגאנה,

2. 3 תפילות ביום + תפילין + שוקו ולחמניה

3. 2 הפסקות של רבע שעה למכות והתפלשות בחול

4. מדריכים מעולים ומוכשרים מעמותת "אל המעיין" ירביצו תורה

5. נקנח בעוד תורה ותפילין.

(הו, דיקט.. לבנטיני לא מפותח שכמוך..

ליבי ליבי איתך – שפיכי שפיכי בפרצופך.)

אתה משעמם אותי שליכטוש. -סמיילי מפהק-

.

נו, דהה

כמובן שיכלתי לומר לך איזה רפש, ירוד, נאלח, וזב פטריות היה המסר שלך..

חיקוי מאוס בעיני עצמו אפילו.. לעידן הזוהר והמהפכות שהיה אי אז בהנהגתי,
בימי שוקן העליזים

נו באמת "דיקטי יוצא את האיצטדיון" .. חליק, ז'קוב.. אנחנו
אמורים להאמין לזה?

לדבק פלסתר בין אוזניו של פ. יאיר כבר יש יותר כריזמה משלך,

שמע.. באמת נראה לי שאפרוש

מה הטעם בשירת מלאכים נאצלה כשאנשים פה אזניהם קטומות

מה הטעם להשחיל דילדו רוסי דמוי איברו של ילצין לכרכשתך השחורה ולא
מפיגמנטציה

אם אתה נהנה מזה?

לפחות בימי חג'ג' יכולתי לחוש את בני מעיו מגהקים ברטט שפל לכל פגיעה
מוצלחת

הוא היה עלוב, אכן – אבל בדיוק עלוב מספיק כדי להבין את עליבותו בעיני
עצמו.

(הוראה ליוצאי המאגרב: לקרוא מספר פעמים, או לחלופין לקרוא לעזרה

(בתור פולני-נוצרי טוב פולנסקי יסייע))

אתה, דיקטי, נופל בין כיסאות הטיפשות וצחנת הנפש הקורנת מהפנים החוצה,

כך שאין בך כל שעשוע, לו גם כזה מהז'אנר הגזי-פרצופי

יללה לך, טיפש

שלא אתנשא עליך גאוגרפית פה

(צרפתי עלק)

היציאה שלך לחופש מהפורום, לצורך התעמקות בכתבי ניטשה,
הוסיפה לך מעט זעם ניטשיאני חביב, שלא נאמר אפעס ביגרה אותך קצת(יש זיפים
כבר?). אני מצפה בקוצר לקראת ירידתך הזוהרת מההרים (זרתוסטרא עלק). רק שיש
לי הרגשה שהולכת ומתבררת כידיעה ברורה, שירידתך היחידה תהייה בסגנון חופשי-רקטאלי
בתוספת פליק פלק לאחור, או יותר נכון: פליק פלאק ב(א)חור. יאללה לך לישון
איש קטן. -סמיילי מפוהק+סמיילי נופח פסוליה מקיבתו של אסיר אוזבקי אי שם
בסיביר- לילה טוב מותק