8-8-2001 עד 15-8-2001

יושבת.

לבי פועם?

דמי קרוש

לוהט על תלולית של חול.

דמעותי פנינים

ניגרות לתוך ידי המושטת

בוהקות בשמש העזה

כצוחקות.

ידיי כבדות לפתע

שוכחות את הדרך

אל המחר

והאתמולים של פעם

חורצים בגוף כאב.

ידיי קלות שנית

קולך באוזניי,

מלטף נימים נשכחים

של תחושה ענוגה

חורץ בי תענוג.

ידיי השוכחות

על גופך הזוכר

מגעי המותר

מאסורינו.

החבר של שלי, בגודל טבעי.

נסו ותהנו.

שולחת יד

מתחת לשכבות של יומיום,

שולחת אותה עמוק

לתוך שכבות של חג.

מגששת כעיוורת

אחר מעמקייך.

טומנת ראשי

בתוך טעמך.

אורות מכוניות חולפות

על פנייך.

מרימה פני

בודקת.

קולך המהוסה

עוטף אותי

בגלים של תשוקה וחום.

מצית בי להבה.

מה אני זוכרת

מהפעם הראשונה?

את המתח והציפיה

בכל המקומות

בהם אף אחד לפני כן

לא נגע.

מה זה?

קניתי את הספר שלך- מה זה הכריכה המעפנה הזו- בכלל לא
מושקע.

הספר הזה הוא תעודת עניות לנקבות באשר הן.

כי ברור שאתה גבר מטומטם למחצה שכדי שישמע שנשי אתה עושה את עצמך מטומטם
לחלוטין.

המחריד הוא שזה באמת משווה לך נשיות ושהנשים מחמיאות על הספר.

והכתבה- נו זה ממש קקיא וניל, בלוף טוטאלי- חוסר נאורות- חוסר אתיקה של
ה"כתבת" וכל הפורום הזה איחס, יאק, טיפשים נחשלים ונלעגים.

כשתבואי הנה תחשבי עליו

ילד אופטימי עם לב זהב

שאיפשר לך לטעום גם את האסור

שאסף את העלים בשלכת

בשקט גמור

והוא מצחיק אותך בלילה

כששניכם שרועים על המיטה

ובתוך החושך אל פניו את מביטה

ולרוב זה נראה מובן מאליו

שאת יודעת איך לשמור עליו

ובשעות הקטנות שמפוזרות בחצר

את מפחדת שכל זה ייגמר

אבל לחצר הזו את לא מגיעה בחיוך

בדרך כלל נכנסת כשאת בדכדוך

כשתצאי ממכונית כסופה

מנשקת,טיפה עייפה

אז תזכרי שעם כל הרצון

לשחרר מעצורים שתקועים

עוד משנים שמאחור

ועם כל אהבתו אלייך

את תגיעי בסוף לתמרור עצור

ואז כמעט בטוח לא תוכלי

אותו יותר להחזיק בין זרועותייך

אז תשמרי עליו טוב ילדה

כי שנה שלמה שהוא שמר עלייך…

ישרי כח!!!

בת חמש עשרה וקצת

הפעם הראשונה,

עם החבר שלי ערן

שלמד איתי בשכבה,

מבוכה, התרגשות,

התקדמנו לאט,

מהפחד חשבנו

לוותר על זה, כמעט.

לקח לנו זמן

עד שהצלחנו לפענח

מה כל אחד מאיתנו אוהב

וממה הוא בורח,

אבל כשאני חושבת היום

על ערן ועל הפעם ההיא,

אני עוד אוהבת את זה

שהיתה לו סבלנות בשבילי.

הכאב הנורא מכל מבחינתי לפחות

היא הביקורת

לקבל אותה

אך לא פחות לתת אותה

זה נורא כואב לי שאני מבקר אדם אמיץ

אדם שבניגוד לי לא מפחד מהכאב הנורא ביותר

ציפי יקרה,

את גברת עם ביצים

ואילו אני, אני שפן המתחבא בכובע לא לו

אחרי ההקדמה הנחוצה אני אגש לנקודה

והיא שבשירך אין נקודה

ולא רק שאין נקודה, אין גם שיר

אני באמת לא מוצא את המשמעות

יש משמעות? עזרי לי למצוא אותה בבקשה.

קמה עלי דינורה וצעקה עלי, שאם אני
"צעירונת" אז זה בסדר ואם לא אז זה לא. נו נראה לי שאפשר להפוך
את הפורום הזה לפורום הביקורת או איך כותבים ביקורת בונה ומעבר לזה איך
מקבלים…

ואני מסכימה חלקית שלגיל אין קשר , אין קשר בן החוכמה או היכולת של האדם,
אבל בהחלט אפשר להבחין בהתבגרות בשירים. אני רואה את זה גם באלה שלי…

ומעבר לזה אני מסכים עם כל מילה שלך

נכנסתי לדף שלי בבמה וראיתי את התגובות שלך.

א. תודה

ב. באמת לא הבנתי איזה שיר קראת קודם

קודם קרוב קרוב ואחר כך לשבת על הבר.

אם תשאירי לי E-mail שלך אני אשלח לך סיפור שעדיין לא
פירסמתי.

בכל פעם

שאני

נותנת נשיקה,

אני שמחה

שזאת שירה

ושזה

לא אתה.

או מזה שמישהו לא אוהב אותם, לא חייבים. הרבה אוהבים
והרבה לא.

אבל הוא פשוט העליב בלי להתיחס אל מה שאני כותבת.

מה זאת אומרת לא התייחסתי לשיריך בביקורת שכתבתי ? אני
לא מבין ,כזכור לי ציינתי אף שירים ספציפיים , אם את מעוניינת שאעביר
ביקורת גם על הכתיבה עצמה (מבנה וכדומה)בבקשה ,אין בעיה.לא רציתי להיות
בוטה יותר ממה שהייתי ולכן העדפתי לא להעביר ביקורת מלאה יותר ועניינית
יותר.למרות זאת אני מצטער אם נעלבת , לא התכוונתי לפגוע בך. כן , אולי
הייתי קצת בוטה אבל אני חושב שזה היה די עניני, אולי קצת סרזקסתי יתר על
המידה אבל זה כבר דבר יחסי.

לפי דעתי אם תחפרי בור עמוק באיזשהו גן בתל אביב ,תטמיני עותקים משיריך שם
,תמתיני מספר שנים ותוציאי את השירים האלו מן הבור לאחר מספר שנים
(כשימלאו לך 22 שנים למשל) ותביטי בשירים אלו דרך עינים קצת יותר בוגרות
רק אז אולי תוכלי להבין את הביקורת שכתבתי עליך.כמו שכתבתי כבר כאן בפורום
,יכול להיות שלא הבנתי או שאני לא נמצא בגיל הנכון .כן ,כבר עברתי את גיל
18+ אולי אם הייתי שם הייתי מבין.בכל אופן צר לי אם ביקורתי התפרשו
כליגלוג גורף על כל שיריך, זאת לא הייתה כוונתי אך אם היא התפרשה כך אני
מצטער.

כאילו שמבוגר שווה בוגר

או שבוגר שווה יותר חכם.

אני כבר מעכשיו מודה

אני לא בוגר, אני ילדותי

ואני לא ילד, אני מבוגר

אני לא חושב שזה עושה אותי פחות חכם ונבון ממך

או לצורך הענין

אני לא חושב שזה הופך את כתיבתי לפחות כשרונית משלך

שנתפשר על כתיבה שונה?!

לא אמרתי שיש קשר בין שירה איכותית לגיל שבו אתה נמצא
מבחינה כרונולוגית ,כמו כן בוודאי שלא ליגלגתי על גילה

אלא טענתי כי עם הזמן והשנים לכשמגיעים לבגרות ומסיימים את התהליך הזה
מסתכלים על דברים בצורה אחרת זה הכל חביבי.כהוחכה לכך אתה יכול להסתכל
למשל על הזמרת בריטני ספירס שכ 70-80 % ממעריציה הםן ילדים מתחת לגיל 18
,כמובן שאני לא עושה כאן השוואה אלה לצורך הסבר בלבד,כמו כן אין זה אומר
שבריטני ספירס לא זמרת טובה (למרות שלפי דעתי היא שייכת לזאנר ה"תת
מוסיקה" וכמו כן היא מייצגת את הקפיטליזם הרידקלי השוטף את עולם
המוסיקה של ימיינו).אין קשר בין איכות לגיל, העניין הוא בכלל לא זה.אם אתה
כ"כ אוהב את שיריה של ציפי למה שלא תספר לנו למה לפי דעתך היא משוררת
כה איכותית וכיצד זה מתבטא , אולי תאיר את עיני.אוסיף ואומר שאינני כה
מבוגר מציפי אלא במספר שנים בלבד.לא ליגלגתי ולא אלגלג, אם זה השתמע מדברי
אז אני מצטער.

אך לדעתי הסיבה לכך לא נעוצה בבגרותה הנפשית.

ההשוואה שלך לבריטני ספירס מגוחכת

לא בגלל שאני מעריך את פועלה של גברת ספירס

אלא מפני שבריטני מבצעת את מה שמבקשים ממנה

היא לא כותבת את השירים בעצמה ואם האמרגן שלה היה מבקש ממנה לשיר רוק

סביר להניח שהיא היתה נענית לבקשה.

שכל מי שמפרסם את השירים שלו חושב שיש לו סיבה לפרסם
אותם, אבל מודע לכך שלא תמיד התגובות של כולם תהינה נלהבות. אחרי הכל זה
כל היופי. ואפחד לא נעלב יותר מביקורת כי זה לא אומר כלום עלינו (למרות
שנאי יודעת טוב מאד שהשירים האלה הם חלק מאיתנו כמעט טיפות מהדם שלנו יש
שם). אז מתחילים לקבל את הביקורת בצורה הגיונית.

מ-ע-כ-שיו

,תקופת התום עברה .לאחר החשיפה שלך
בראיון כבר ה"הילה של תום "כבר לא קיימת.

קראתי את יצירותייך וגם את ספרך וזה היה מעולה.

הגיע הזמן שעברי לפאזה אחרת כי מה שאת כותבת זה מיחזור,ומה עוד שהקסם
נעלם.

Daydreaming

She lay naked on the soft sand

Of a golden beach

The sun caressing her body

Putting it to sleep

She dreamt she made love

In the water

To a total stranger

Who taught her

The secrets of a world

Of voluptuouness and lust

That in her body and soul

Forever will be cast

They rode on waves of passion

Towards an horizon

Where the sun is rising

Setting on fire

Two hot bodies

Embraced in a moment of

Endless pleasure

.Sweet and intoxiating

חשבתי שאשב בבית,

אסתכל על הקירות

איזה מחבל יתקוף אותי בין הסימטאות,

ועם איזה מסמר או בורג ללב , אני אדמם,

ובסוף יגמר כול הכאב,

כשאני יעלם….

לא ציפיתי לשום מחבל, גם לשום מסמר בלב,

דיממתי המון על בגדים לבנים,

הפיצה לנפלה לי ישר לפנים,

הרגשתי כיסאות עליי, בדקתי אם זה ישב לידי אם הוא, עדיין חי

ראיתי בלגאן והמון כיסאות וראיתי והתחלתי לבכות,

איפה ההורים שלי , בטח בבית מבלים, צמוד לחדשות….

חשבתי שהקיץ יעבור דיי בשקט ,

אשאר בבית היום, אבל הריח של הפיצה התגבר עליי,

ירדתי ולפתע, פתאום….

בדרך חשבתי על איזה מחבל, על תיק ובגדים שחורים ,

שאיזה בורג יהיה לי עמוק בלב יתקע ולא יחזור…

ואז אדמם איזה כמה שניות והוא יעצר,

הלב יפסיק לפעום לו פתאום ואז אראה את האור….

לא ציפיתי לשום מחבל , ובסוף לא קרה לי גם כלום,

סתם הייתי באיזה סופר כזה ,

ששמעתי על הפיצוץ,

שכנה שלי סיפרה בטלפון ,

קבלתי הלם ושוק כמעט התעלפתי לי שם פתאום ,

באמצע המרכול…

המפקד שלי הבין

שלמרות שאני איתו,

כשאנחנו יחד

אני גומרת,

ולא תמיד בגללו,

אז עכשיו כל הזמן

הוא מבקש הדרכה,

שחשבתי שגבר בן למעלה מארבעים

לא ממש צריך

מילדה קטנה.

תמשיכי לכתוב..!!!

אני אוהבת מוזיקה ישראלית. בעיקר אביב גפן.

ראיתי כל מיני אנשים שאוהבים כל מיני להקות מוזרות העיקר לאהוב משהו
שאפאחד לא מכיר.

כמו לעשן ווג או מלבורו מנטה או סיגריה עם שם ארוך ולא מוכר. ואני,
בסה"כ LM ואפילו לייטס.

ומה שמניע אותם הוא הפוזה. העיקר להיות מיוחדים. ולא האהבה לאותו דבר.

כמו לאהוב מאכל הודי או פיליפיני. העיקר שיאמרו שהוא אוהב לאכול פיליפיני.
כי זה נורא קול בימנו לאהוב משהו שאפאחד לא אוהב. אחרי שאפילו העידן שגדל
על בריטני ספירס התבגר קצת. וכל התקווה לאלה שסתם אוהבים קטשופ או כדורי
שוקולד עם חתיכות ביסקוויטים גדולות נעלמה. כי היום פתאום כל אחד מצא לו
איזה משו להיות בו מיוחד, סתם שיאמרו שהוא מיוחד.

והיום כבר לא מיוחד לאהוב כדורי שוקולד. או קטשופ עם צ'יפס. כי זה לא
בריאותי.

תביאו לי פסטה דרום-אמריקאית עם תוספת פטריות ובזיליקום. טוב לקיבה. או
כמו אלה ששומעים רוק כבד כדי להחשב פריקים, למרות שזה מזה לא הסגנון שלהם.
אבל שאומרים עליהם שהם פריקים זה מאוד הסגנון. זה כמו לאהוב אביב גפן. כי
אנחנו פריקים ושומעים אביב גפן. וצועקים שהדור מזויין. הפתעה גדולה באמת.

כל הפשטות בלומר משו נעלמה. אולי אני סתם מנסה לנתח שטויות. אולי זה בכלל לא
ככה.

אבל אני אוהבת מוזיקה ישראלית. בעיקר אביב גפן.

בתקווה שזה הפורום המתאים, גם אם לא מה רע תכתבו איזה תגובה 🙂

וחוצמזה – גם רעיון לשם לקטע יהיה נחמד

הבעיה היא שאין מילוט מהצרה הזאת. אם מישהו אומר
"אני לא מיוחד" זה מבדיל אותו מכל האחרים שכן רוצים להיות
"מיוחדים" והוא הופך לאחד כזה בעצמו.

אני חושב שפשוט צריך לתת לכל אחד לחיות כרצונו כל עוד הוא לא פוגע באחרים
– אחרי הכל, לרמות את עצמך זה הכי גרוע (ואת זה אמרו הרבה לפני).

הרי הקטע מראה כמה נשבר לכולנו הזין מהעולם של שנת
2001 לא?

כל אחד והנפיחות שלו..

תקראי לקטע כוס אמא של בריטני, שרית ולימור.

שונאת את זה שאנשים חושבים שזה יהפוך אותם ליותר
מיוחדים אם הם יאהבו משהו שונא. ממש שונאת. סתם, הכל בשביל ה'פוזות'. מה
שהם באמת צריכים להבין שזה לא הופך אותם למיוחדים, להפך – זה הופך אותם
לחלק מהזרם הזה שכאילו אוהב דברים, רק כדי שיוכלו להגיד שהוא אוהב את זה
והוא מיוחד. זה לא יחוד לדעתי.

את אוהבת מוזיקה ישראלית? אוהבת אביב גפן? זה נהדר. כל עוד זה לא כדי
להגיד "אני אוהבת אביב גפן אז אני מיוחדת". 😉

קבצים מצורפים

153241.txt – כסף קל ומהיר

כסף קל ומהיר

לחץ…