תאריך: 23:35 09/06/98
מאת: אוהד באך
נושא: ווידויו של מנקה חלונות
אני אינני מנקה חלונות רגיל. לא מתפרנס מניקוי חלונות.
פשוט, אנשים שמעניינים אותי, אני הולך לנקות אצלם את
החלונות.
זה מאפשר לי לראות אותם יותר טוב.
אם מישהו כזה לא רוצה שאראה אותו יותר טוב, או בכלל לא, הוא יכול
להגיף את התריסים בפני, כרצונו.
אבל, בד"כ, אנשים אוהבים שמנקים להם את החלונות.
הם מתלהבים מזרים שפתאום מוצאים בהם עניין ומבריקים את
חלונותיהם חינם-אין-כסף.
יש לי שכנה שאני מנקה אצלה חלונות.
תמיד אני רואה אותה דרך החלונות שלה. מעולם לא טרקה בפני
וילון או תריס,
אפילו כאשר צחצחתי את חלונות חדר השינה שלה.
נהיינו ידידים טובים מאד דרך החלונות.
היא תמיד משבחת את עבודתי ואותי. אני תמיד משבח את כל
מה שאני רואה אצלה
דרך הזכוכיות. כלומר, ברור שהיא נראית אותו דבר גם בלי
הזגוגיות, כי זכוכית
היא שקופה ואינה מעוותת, אלא שזה עניין של מרחק. של חלונות.
לפעמים, אני שואל את עצמי, מדוע אינה פותחת את החלונות.
והרי
ידידים כ"כ טובים אנחנו. אלא שאז אני מוצא את עצמי
משיב:
דבר ראשון: אין זה מתפקידה. דבר שני: אולי חושבת היא שרק
בצחצוח חלונות
אוהב אני לעסוק.
אז, אני שואל את עצמי: ומדוע שלא תפתח את החלון ותיכנס.
ומיד משיב: אתה אינך אלא מנקה חלונות. ומנקה חלונות- אל
לו לפרוץ כך
אל בית הלקוח.
אח"כ אני אומר לעצמי: והרי יכול אתה להיכנס דרך הדלת,
כמקובל.
אלא שמיד צצה השאלה: מה לו למנקה חלונות שיכנס לבית
הלקוח דרך הדלת,
ובפרט כאשר אינו רוצה בשכר.
אז גם רואים השכנים ומתעניינים, וחוקרים, וזוהי צרה צרורה.
הגעתי למסקנה שכזהו גורלו של מנקה חלונות.
חשבתי, אולי אחדל ממלאכתי זו, שהרי לבד מפנים מחייכות,
אינני מקבל תמורה.
אלא כבר מורגל אני בכך.
רגיל לריחם של חומרי הניקוי, לגבהים.
ואוהב את חיוכיהם הביישניים של הלקוחות.
ובאשר לשכנתי ההיא: אולי נפגש ברחוב, פעם.











