מהמגירה לדיסק

 

מיסה לקושקה

20/12/1998 19:32

נוער היטלראי

 –

מבט תמים, משתומם,

שטן מתלקק, גורס את העור.

משפך מחודד, קצהו ורוד ולח,

מצונף בין רגל מדושנת וזנב.

מושיט כף ועוד אחת,

מתמתח מנסה להגיע.

מטפס ויושב על שולחני,

בקלילות משתקע בין ברכי.

מנפנף בזנבו הגאה,

מדבר בעוצמה של אלט.

נוהם, רודף אחר רוחות,

נובח על זבובים.

קופץ על קירות חפים,

קורע ציפויי נייר.

מלטף ספות בציפורן,

פורם חוטים.

 

חתול-רוסי שלי.

–

 

יש לך עדיין אפשרות להתאבד

20/12/1998 19:44

הצעה:

 –

(הודעה ללא תוכן)

–

 

תודה, תודה (אבל, אולי אוכל לעזור לך)

20/12/1998 20:44

נוער היטלראי

 –

באמת, ההצעה המוזרה ביותר שקיבלתי עד כה.

ושאלתי:

למה התכוונת ב"עדיין יש לך זמן להתאבד"?

(המרשה אתה לצטט את דבריך המלומדים?)

יש זמן מסויים, אולי בצהריים כשכולם במצב של שלופנ

או אולי בלילה או בבוקר?

אדוני, תדייק.

ואם לא אעשה זאת באותו תחום של זמן,

מה חלילה יקרה?

–

 

סופך יהיה כשל היטלר..כדור בראש..Good Nacht

21/12/1998 1:1

נוער ציוני

 –

(הודעה ללא תוכן)

–

 

 

תמה אנוכי על כי מספר הדפים בפורום הנוכחי

20/12/1998 22:8

יודע לשאול

 –

הולך ומצטמק.

האם ניתן להסיק לפיכך,

כי מעמד הפורום הולך

ויורד,

ויורד,

ויורד ? 

–

 

אני דווקא בעד

21/12/1998 0:20

י.מ.

uriba@netvision.net.il

–

יש דברים שעדיף שיעלמו כמה שיותר מהר.

בלא להיות קיים כאן יש צד של חופש גדול

רק מי שיודע מה לחפש יכול לשלוף כל מה שירצה ממנוע החיפוש.

ולדפדף אחורה אי אפשר.

 

מבחינתי – המצב לא יכול היה להיות טוב יותר…

–

 

אני מכיר  אותך

21/12/1998 0:49

מאיר

 –

אתה אוהב אותי

אבל חוץ ממך

מי עוד ישלוף אותי 
מתהום הנשיה?

–

 

מאיר, צר לי להגיד לך (not) אבל…

21/12/1998 1:2

המלך  (בהופעת אורח
קצרצרה תמורת עשרות אלפי שקלים  (חדשים))

–

אתה כבר מזמן פגעת בקרקעית, ונראה שהתחלת לחפור.

 

אפילו עם עגורן לא ישלפו אותך משם

 

[משל – מאיר, שתוק כבר. נמשל – משתלם להיות כוכב אורח
בסיטקומים גוססים]

 

<שיהוק
קולני>

סליחה.

–

 

אני מכיר אותך!

21/12/1998 1:49

מאיר

 –

אתה המלך הטיפש

אתה מכיר אותי

אתה רוצה לעזור לי

לך קפוץ מאיזה 
מגדל  גבוה.

–

 

אכן, הזדמן לי להעיף בך מבט חטוף,

21/12/1998 2:0

המלך  (זה התחיל
מהופעת אורח..)

 –

בעודך שוקד על עקירת מסטיק עיקש מהנעליים המלכותיות.

 

מי אמר שאני רוצה לעזור לך, אגב?  שמועה זדונית, אל תאמין למילה.

 

אישיות מוכרת כמוך וודאי יודעת איך זה, טורי הרכילות כו'..

 

שא תפילה מאיר, למען תיקטף באחרית עת.

–

 

אתה אוהב אותי

21/12/1998 2:3

מאיר

–

נכון?

אז  סתום

אתה טיפפפפפפששששששש

אז בלום

נגמר  הכיבוד  לאורחים

–

 

די לך מאיר, וכי תצא מהאוטיזם הלשיו שאתה שרוי בו?

21/12/1998 2:12

המלך  (סתם,
סוגריים)

 –

בגללי?

 

צר לי אם הרגזתיך,

חזור לשנן את מנטרת עלובי החיים (אוהב אותי, מכיר אותי,
וכיוצא בזה)

 

ולא אפריע עוד את לבלוב שיחי פיגורך המתלהט בשמש הקופחת.

 

כל טוב.

–

 

אתה מכיר אותי, אל תתן לי לטפח תקוות  שווא

21/12/1998 2:22

מאיר

 –

אתה אוהב אותי

אתה מכיר אותי

יש לך סיגריה

 

ברוך שפטרנו

–

 

אמן

21/12/1998 11:24

עוגי

 –

(הודעה ללא תוכן)

–

 

 

דומיה

21/12/1998 0:42

סגול

–

הכתה בי צינת כפורך הבוער,

 

לא אצעק, לא אדרוש,

לא אשאל שאלה,

רק אספוג הקרירות,

ואזחל לפינה,

ותחת כנפי דומיה אחסה,

עד יבואו מזור ורגיעה,

ואשמע כי כבר חל השינוי המיוחל,

במצב רוחותיך, הרע,

 

אך לא באה סנונית,

להודיע – אביב,

ולא בישר העורב עוד,

על קץ אחרית,

ועודני ממתין מתוך עלטה,

ומצפה לו ליום בתקווה,

עת שמש תצא ותרווה שוב,

צמאוני לחום זהבה.

 

**

 

 

סוסים

21/12/1998 11:21

עוגי

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

 

חזירים סגולים

21/12/1998 11:25

עוגי

 –

(הודעה ללא תוכן)

–

 

 

לא ממש אהבתי את האתר אבל אולי חלק מכם ימצא בו משהו

21/12/1998 11:38

עוגי

 –

(הודעה ללא תוכן)

–

כתובת נלוות

http://members.xoom.com/song_root/

–

 

 

חביתה עם נקניקיות

21/12/1998 15:30

שלום

–

עומד במטבח: "אני מבקש סלט נהדר כמו שאת יודעת
להכין".  "תכין לך בעצמך"
עונה זוגתי המסורה. באמת. למה שלא אכין לבד? אמנם הסלט אינו רק המזון שהוא, אלא גם
אות לרצון טוב קירבה או שיתוף. אבל אני עונה בשלווה:"בסדר. אבל קודם,
חביתה".  

שופך קצת שמן למחבת הטפלון ומדליק את הגז. עכשו צריך לחכות
עד שהשמן יהיה מספיק חם. כי אם השמן יהיה קר מדי, החביתה תהיה ספוגה בשמן, לא
תתפח, ותהיה כבדה, צפופה ושמנונית. לעומת זאת אם השמן יהיה חם מדי, יותזו טיפות
לכל עבר ואבר, ובמקומות מסוימים יופיעו פצעי כוויה,  אצטרך לנקות את הסביבה והבגדים, וכל תענוג
החביתה ילך לאבדון. אבל כשהשמן יהיה בדיוק בטמפרטורה הנכונה, בועות האויר ינפחו את
החביתה ויביאו אותה לגדול פי 5 מהנפח המקורי של נוזלי הביצה. מזכיר משהו? ואולי גם
מזקיר.

לפני פגישתי אותך אהובה משכבר, כתבנו ברשת הודעות שחומן
עלה מיום ליום. ולאחר שמחשבינו עפו מהרשת כתוצאה מסופה אלקטרונית עזה שחוללו
דברינו, עברנו לטלפון. וריח חריכה עלה מקוי הטלפון ששימשו את הקשר בינינו. אנו
ידענו בדיוק מה העדפותינו בתחום המגע ביני לבינך, וכשהגיע הרגע המיוחל, הבטחת
שתלבשי תחתוני תחרה סקסיים שקל להסירם. גם קבענו זמן -השכם בבוקר, ומקום מבודד
בחיק הטבע, שקרוב להצטלבות נתיבי נסיעתנו היומיומיים. 

בא הבוקר המיוחל, ואני ממתין במכוניתי ומיד את מגיעה
במכוניתך. אכזבה. זו שאני רואה, אינה הנהדרת שכתבה לי דברים נפלאים ומסעירים. גם
את מסויגת. נכנסים עם כלי הרכב לחורשה, מסביב לא נראה אדם. עברתי למכוניתך הנקיה,
וישבתי לידך. מלטף את רגלייך החלקות והיפות, ואת גבעות חזך הרמות , הנישאות. אבל
את היית ממש בהלם. באיזה מקום בין הוירטואלי והממשי, התפוגג חלק מהקסם והפך למזמוז
פשוט ופרוזאי. עוד מספר דקות, מילות נימוס אחרונות, ונפרדים בלי שוב. זה לא היה
זה. מה שנראה נהדר כל כך בדמיון, הפך קר ומנוכר במציאות הפיזית. השמן היה קר מדי,
והחביתה לא תפחה.

בוחש במרץ את הביצה, כדי להכניס בה בועות של אויר, בוזק
עליה פלפל שחור, ומטפטף טיפה מהנוזל לתוך השמן החם. הטיפה גדלה לאיטה פי שתיים.
צריך עוד לחכות לפני יציקת החביתה.

אחר כך דיברנו קצת בטלפון וגם כתבנו. אבל התברר שהכימיה
כבר לא היתה בינינו. ולאחר יום יומיים, נשארת 
לגורלך,  עם בעלך המוגבל בתנועה
שמקבל מדי פעם התקפות זעם ואלימות, עם הצלחותייך המקצועיות , רגלייך היפות ופנייך
שתלאובות החיים הפילו אותם וחרטו בהם הבעת לא מרוצה תמידית.

מטפטף עוד טיפת ביצה בחושה לתוך השמן הרותח. הפעם, שישו
ושמחו. בשבריר שניה גדלה הטיפה ותופחת פי שלוש. זה הרגע הנכון. שופך את הביצה לתוך
השמן הרותח, ותוך שניה היא תופחת וממלאת את כל שטח המחבת. כשהיא גומרת לתפוח, אני
הופך אותך (!!) עם כף שטוחה, מיוחדת למטרה הזאת. בזהירות, כדי לא לפגום בציפוי
הטפלון. החביתה משמיעה קול שמח של צמיחה, ותופחת עוד יותר. אז אני מוציא אותה
מהמחבת, וגוזר שתי נקניקיות אל השמן החם. גזרי הנקניקיה מושחמים מהצד שפגש את
השמן, ואז הם נהפכים להשחמת הצד השני.

"בשר על הבוקר??" אומרת רעייתי. ומשראתה שאני
שווה נפש אם תכין סלט ואם לאו, היא ממהרת להכין סלט עשיר בחסה, עגבניות, בצל,
זיתים ושמן זית ירוק. ובנשימה אחת גם מותחת בקורת על "הרגלי התזונה הפרועים
שלי".

"רוצה גם חביתה עם נקניקיה?" אני שואל בקנטרנות
בידיעה מה תהיה התשובה. והיא, כרגיל אינה מאכזבת.

–

 

 

צפירה

21/12/1998 21:47

שמץ

 –

כל כך נמאס מהשיר המעצבן של שר שמושמע כל הזמן ברדיו. אני
מכבה את הרדיו (כל עוד נפשי בי!) ושמה את Mazzy Star.

"We are turning into
dust" , שרה הופ סנדובל, והנפש מוצאת לה דרגש גבוה יותר. אני פותחת
את החלון לרווחה ומודיעה על צפירה.

ראשונים נענים נהגי האוטובוסים. הם עוצרים בו-זמנית
והנוסעים ממשיכים להביט מן החלון במבט מזוגג. כלב משתין נותר עם רגל מורמת על קיר
עם שלט "דרושה שותפה".

החיים קופאים.

אני יודעת שהזמן קצר. כל העם עומד דקה דומיה למעני, אבל רק
דקה.

אני מנסה לשרטט את הטבע הדומם בעיניים עצומות. צליל הצפירה
מהווה ייחוס לחדות חדשה שנפתחת פתאום. אני שומעת מפית מרחפת ברוח – זכרון אחרון
לתנועה שהפסיקה. היא פועמת באויר כמו 
מדוזה, ובכל פעימה מושלכים ממנה עוד פרורי עוגה ומוטחים בכביש. יום-הולדת?
אני נזכרת שזה מנהג יהודי מקובל להגיש עוגות גם בלוויות.

אני שומעת את הבזיליקום שלי נובל. כל כך חסר אחריות מצידי
לזכור להשקות אותו רק כשאני משתמשת בו לסלט.

אני פוקחת עיניים. המשוגע שוב לא עצר בעצור. אני שומעת
חריקת בלמים ורעש מתכות נקרעות.

"רוצה סלט?" "לא. לא עכשיו".

נעים מאד, אני נדיה קומנצ'י – כוכבת עבר,  אך עדיין אלופת העולם בפליק-פלאק לאחור.

–

 

 

Is there life after love?

22/12/1998 10:17

@מיקי

miani10@hotmail.com

–

Mazzy Star – Hope Sandoval

 

INTO DUST

 

still falling

breathless and on

again

inside today

beside me today

around broken in two

till your eyes shed

into dust

like two strangers

turning into dust

till my hands shook

with the way i fear

 

i could possibly be fading

or have something more to
gain

i could feel myself growing
colder

i could feel myself under
your fate

under your fate

 

it was you

breathless and tall

i could feel my eyes turning
into dust

and two strangers turning
into dust

turning into dust.

–

 

 

ויהי לילה ויהי בוקר יום חדש (פרק א')

21/12/1998 22:34

גיא תגר

guytag@isdn.net.il

–

סייפר הייה בדרך לפרנקפורט כשהוא קיבל את ההודעה. הוא שכב
על הספה דהויות הקטיפה בחדר במלון עתיק וזול בבאזל. מעל דלת החדר עוד עמד השלט
שציין שזה זהו חדרו של תאודור, בזמן הקונגרס הראשון. עד לפני עשר שנים עוד הייה
אפשר למצוא את החשבון של הר הרצל בדלפק הקבלה של המלון, אז גם הייה דלפק.

הוא כבר לא זוכר כמה פעמים הייה בחדרים כאלה, דהוי קטיפה ,
מוארים למחצה דרך חלונות גדולים אל דנובות וולגות וריינים נרחבים. אירופה המנוונת,
המושחתת. אירופה הסלימסית הענייה!

דפקה הוא אהב את אירופה ככה, דומה להלכי הרוח של נשמתו.
הוא אהב גם את ביג'ין האולטרה מודרנית, פריסקו האוטופית ואת עזה החדשה העננית. אבל
אירופה, כור מחצבתו, לחם יומו וחוקו הייתה ללא ספק המלכה השלטת ללא ערירין.

הוא קם, פלג גוף עליון חשוף וכחוש, הוא יצא כרגע ממסעה
מאיץ בסמי הזיה סוב-טרופים מהדור השלישי. שבועיים הוא נסעה בעיקר במיטת האפיריון
הענקית בלב החדר שלו. לעיתים רעב ,  או
התעוור , אך לרוב הוא סתם נסחף בזרם המאיץ האין סוף מהירותי. הוא טס רחוק וחזר
ושוב דאה בסחרורים סביב לליבת הזרם, הוא כאב עד דמעות, צרח ונברא מחדש, וטיפות
הבכי הפכו לניצוצות של דרך חדשה שזרמה עד חיוך אל תוך השטף הבוהק כחלק מהרמונית
הזרימה הגדולה.

שבועיים ופתאום כך, ברגע. קם מהספה, לרגע בשטף ולאחר מהלך
אל חדר הרחצה כקם משינה. הוא בדק את פניו במראה. המסך מצדו השני של החדר על שולחן
הקפה, המשיך בשלו, מתריע כאילו הייתה זה התחת ליבתו שלו, על קבלה של הודעת חוזי.
הוא לא הייה מגולח מי יודע מה, למרות מעקב הגדילה הסינתטי שלקח. גם עורו הייה תלוי
עליו כאילו היה איזה סומלי או ניו-יורקי. המסך בצדו האחר של החדר המשיך בשלו.
סייפר דיבר כאילו אל דמותו במראה "מצב שקט!". המסך נדם באמצע המשפט.

סייפר אומנם הייה סכיצו-טריפואיד אבל כדאי גם לציין שסייפר
הייה חזק. היו לו תקופות של 45 דקות שינה ביום, פעילויות נמרצת וסמימה, הוא הייה
חוצה יבשות כמו אחד שחוצה כביש. בפרויקטים גדולים הוא החזיק צוות שעבד סביבו בשלוש
משמרות. שלוש מכל דבר, והכל בתנודה מתמדת, לרוב אחוזת תכונה רבה כברק. הכל הייה לו
על מגש של כסף כי התאגיד אהב אותו. הוא הייה סוכן דרגה שלוש בתאגיד וכמוהו היו רק
עוד 12 בעולם. המסעות של השנים האחרונות היו בודדים, מנותקים. טהורים אל תוך המתרה
מתוך שיכלול עד אמנות אל תוך מורכבות נשגבת.

 

 

סייפר כשמו כן הוא, מקודד. בעולם אחר כמעט זה נראה,
בילדותו. בבחרותו אחרי השרות מרצון בצבא, אחרי מהפכת המאלחשים , שטוף ריקנות ככדור
גולף מוכסף , הוא שכב שמונה ימים באיזה חור במדבר על גדת המכתש הגדול. עף עם
הצפרים הדואות לשחקים, רואה בעיני רוחו ישוב אנושי פרימיטיבית על גדות המכתש,
ובליבת המכתש חורבותיה של עיר כרום עתידנית. השמש טרפה את מוחו יחד עם המאלחשים
למנהם, אז עוד הקודאינים היו טבעיים. הוא לא זוכר הרבה, מההאצה הראשונה, מהשטף
הראשוני שסחף אותו. הוא זוכר הכל מקרטע ובתמונות קופצות. הכל של אותה תמונה, וילון
בד דקיק ולבן, חצי שקוף משחק תופסת עם משבי רוח שובבים. הוא זוכר את פלישתה העליזה
של השמש לסוכה בה ישב במשך היום. בלילה, ליל אביב קפוא אך מבטיח, הכוכבים פרוסים
לרוחב כל שמי המדבר המתיקו לו את סודם מאחורי גבו של הירח המנמנם, רשתות ניורונים
ציורו ביו הכוכבים, מודלים מופשטים, מנועי פונקציות והרבה השערות.

ויהי לילה ויהי בוקר יום חדש. ויאר כי טוב והנה מת דגן
זמיר ותחתו עלה עם השחר סייפר חדש.

–

 

 

שאלה לריקי 
גוברין  ומיכל אור, או ליתר  דיוק בקשה.

21/12/1998 23:25

משה והרפורמים

 moshe_reformim@thedoghousemail.com

–

האם  ניתן  לבנות 
לטובת  הפורום  שלנו 
ההולך ונעלם  רשימת כותבים,
שדרכה  יוכל  מי 
שיגיע הנה  בעתיד  לחפש 
מה אנשים  רשמו?

היום, אם  לא  היית  כאן  בעבר 
לא  תדע  לחפש  
כתבים  של  פעם 
וחבל.

לדעתינו 
רשימת  כותבים  שתהווה 
לינק  אל  מה 
שכל  כותב  כתב, 
עשויה  להיות  הדבר 
הנכון.

 

שתו  מיץ

 

משה והרפורמים.

 

נ. ב.

ריקי, נדמה 
לנו  שדיברנו  פעם 
על  כך  בתור 
אופציה  באחת  הפעמים 
שהגעת  לכנס  של  תנועת  "משה 
והרפורמים  התנועה  העולמית 
והסניפים". נדמה  לנו  שזה 
בכלל היה רעיון  שלך, אז  אולי 
הגיע  באמת  הזמן?

–

 

למשה והרפורמים, התנועה העולמית והסניפים.

21/12/1998 23:59

מיכל אור

michal_or@hotmail.com

–

 * רעיון מעולה! אשמח לראותו מתממש. אעלה את
הרעיון שלכם בפני אנשי IOL, נקווה
לתגובה מהירה.

 

 * אני חולקת על
קביעתכם ביחס "לפורום שלנו ההולך ונעלם". הערה זאת מיועדת גם למי
שהתלונן על כמות הדפים – הרי זה בנאלי להגיד שכמות אינה מעידה על איכות (אגב, אני
לא חושבת שלזה אתם התכוונתם). בכל אופן, כפי שהערתי כבר בעבר: פורום המגירה עובר
תקופות שונות, עליות וירידות, החלפת משמרות וכו'.

כותבים ישנים נעלמים (או מחליפים שמות) וכותבים חדשים
מצטרפים. יש תקופות יבשות (ונדמה לי שגם אתם תרמתם את חלקכם ביובש כאן. איפה המיץ?
איפה הסיפורים שלכם?) ויש תקופות רטובות, סוערות יותר.

 

מעבר להערות הנ"ל, אני לא חושבת שהפורום "הולך
ונעלם" – רק בדף זה מצאתי כמה קטעים מעניינים ביותר, אבל זה כבר עניין של טעם
אישי.

 

בברכה,

מיכל אור

–

 

בטח  לא  קראת 
מה  שנכתב  פה 
לאחרונה…..

22/12/1998 0:8

אורנן – קבלן 
בניין

 –

(הודעה ללא תוכן)

–

 

טעם? הגזמת… אל תהיה סנוב.

22/12/1998 1:10

ניר האידיוט – סוחר מכוניות

 –

(הודעה ללא תוכן)

–

 

איך  אתה  מעז 
להלין על אחי שהוא  סנוב?

22/12/1998 16:59

חן, יבואן  מצטיין

 –

תודה תודה

תודה תודה

תודה תודה

תודה רבה!

–

 

 

זהו זמן השינאה, יה יה

22/12/1998 17:14

מישהי

 –

(הודעה ללא תוכן)

–

 

 

זה לא  האביר  זיק 
ספר  מדליק

22/12/1998 17:16

האביר  גליק

 –

זה אבא  שלי  שבר 
לו  את כל  העצמות.

 

גליק, אביר.

–