הבהרה!
19/8/1998 0:48
ציפי
zipi_434@yahoo.com
–
זה שכותב
בתור אח שלי, אין לו
כל קשר אלי.
זהו.
–
אבל הוא סבבה
19/8/1998 1:17
מוריס
smadars@netvision.net.il
–
לדעתי
–
אפילוג
19/8/1998 1:41
אחיה המגורש של ציפי
–
זה היה די משפיל, ואפילו מלוכלך
כשהחבר'ה מהפורום, תפסו אותנו במטבח
זה לא היה חלומות באספמיה
אני ואת- מזדיינים על הבמיה
כן, אולי במשפחה – את האחות המוכשרת
אבל במשפט על ה"אונס" יצאת
מפגרת
ולא יעזור לך שאת משוררת.
כי מילא שהייתי עם התחת אל הדלת,
וכולם ראו לי את הפצעים
אבל למה העמדת פנים שאת סובלת?
כל כך השתדלתי שיהיה לך נעים
שאני יאנוס אותך ציפי? אני הרי אחיך.
את לא זוכרת את ארוחות הצהריים? את הסביח?
את פניו של אבא נגלים בחלון?
איך השתגלנו בשלישייה
כשאמא היתה בבית מלון…
אולי את חושבת שעדיף לך איתו לבד
אבל עכשיו תסבלי יותר – כי אין מי שיביא
לו ביד
אז עכשיו אני כאן לבד, בבית היתומים
אבל לפחות התנקמתי בך כשגמרתי בפנים
נ.ב.
זה הכל,
תודה וסליחה. אני מודה שכתבתי את הכל רק
בשביל החרוזים הבאים: הומאז' -בגאז' אספמיה-במיה. וגם מודה שאני רצחתי את ארלוזרוב
(אבל רק את הצד של האי-זוגיים( .
–
8-(
19/8/1998 3:39
אמירי
–
(הודעה ללא תוכן(
–
זה היה לפני- עכשיו האחרי 😎
19/8/1998 3:47
אמירי
–
(הודעה ללא תוכן(
–
שירו לאח של ציפי! שירו לאח של ציפי!
19/8/1998 9:10
מוריס
–
אבל הומאז' ובגאז'?
נו טוף.
קבל את אות יקיר בית היתומים לשנת 1826
(השנה האהובה על מוריס מפני שבה הוא המציא את רוב הדברים שהומצאו אי פעם, והוא עוד
ימציא אותם שוב! כן כן (
–
19/8/1998 3:29
א
–
אז הוא אך שלך או לא
–
אם יש
19/8/1998 1:25
יוסל'ה
–
אם יש משהו שאני שונא
ששואלים אותי – איך זה קרה
פוצ'ו כתב ספרים די רעים
ואני רק סובל מזה נורא
מזל שלא קוראים לי יחיאל
שמילקיהו או משהו דומה
בינתיים אני מובטל כבר שנתיים
ורק ספרים קורא
נכתב בגילופין
–
כמעט מליון
19/8/1998 1:30
Reno
yarn@internet-zahav.net
–
בוא נניח, שמישהו שאתה מכיר,
הפך פתאום להיות עשיר.
בוא נאמר שהוא המציא איזו תוכנת מחשב,
והרוויח משהו כמו מילארד.
שניכם הייתם חברים בנפש ובלב,
ועכשיו אתה לבד.
ויום אחד, הוא בא לביקור,
החבר שלא ראית כבר המון שנים.
מה אומרים אחרי כל-כך הרבה ימים,
חולף במוחך הרהור.
"מה תאכל" או "מה
תשתה",
"מה מרגיש" או "מה
רוצה" ?
וכמובן, לא נשכח, את החשוב מכל :
אתה רוצה מליון דולר בסך הכל.
בשבילך זה עולם ומלואו,
בשבילו טיפה בים.
הוא מפוצץ בכסף כולו,
ואתה לא אומר סתם.
אתם, הרי, הייתם חברים הכי טובים,
וגם לך מגיע משהו מהרווחים.
לזכר אותם הימים.
אז הוא מגיע לביקור,
ואתה חושש, מתבייש.
מליון דולר – זה כל הסיפור,
או שאין, או שיש.
אז לא היה לך את האומץ,
לבקש מליון קטן.
והוא הלך בלי שמץ,
של מושג על האובדן.
כי הוא, הרי חייב לך משהו.
נדמה לך, אתה כמעט בטוח.
אז בוא נאמר, שהוא כמעט חייב,
וכמעט היה לך מליון עכשיו.
–
זריחת הדשא
19/8/1998 1:48
תמנון
–
*
הקנגורו שלי
זה תענוג
רצים ברחובות
יד ביד
בכיסים אוחזים
ולרגע לא מפסיקים
ובגלל הנשיקות
מתחלקים במידרכות
*
–
תמנון. זה נפלא
19/8/1998 10:55
אץ-קוצץ
–
כמה טימטום אפשר להשחיל בכמה שורות.
או שזו הפרעה נפשית…………
–
לקוצץ העקר את ניפלאה!
19/8/1998 11:49
תמנון
–
אני מבין שאתה מתכוון לכמה השורות שאתה
כתבת לי…
אתה מצחיק!….איזה צחוק?!…….
–
פינת העצה הקטנה #1
19/8/1998 2:12
יעקב השרת
–
מים רבים לא יכבו את האהבה
מצד שני זה מאוד מקשה על החדירה
ראו הוזהרתם
עוד שירות לציבור של יעקב השרת
–
אני יודע שבטח אתם לא מאמינים לי
19/8/1998 3:27
קצת חלש
–
כבר בן 84 והזמן לא חלף, אני יושב לי על
הנדנה שבגן וחושב על הצמרמורת הנעימה של מגע רוחות הבוקר, רוח עוברת ומלטפת את
ראשי ואני ?! אני מסתכל מטה באותה חריקת
אנחה, שומט את ראשי לבן כפות ידי הפתוחות לרווחה וחושב !
פעם אחת שבאמת חשבתי !!
חשבתי על מים
חשבתי על שמים
חשבת המסלול אותו עובר כל עלה ועלה שנושר
בשלכת הגיליים
–
תגיד סבא….
19/8/1998 3:40
תמנון
–
עומד לך בצפירה?
אין למה למהר….תתפנקק!
–
טקס זימון רוחות
19/8/1998 8:14
הרוח הגדולה
SHAY-O@BYNET.CO.IL
–
הוי מתי יגון
עורו מתוך השממון
הן קיצים קלו
נשמותיכם לא בלו
גלו סימן ואות
עוררו את נשמותיכם הבלות
כי מתוך האפילה תגיע התשובה
במחול ייסורים באש ובמיים
הנני עפר לרגלכם.
גיישמוואס…
–
הזבוב יש לנו עניין רב בכתיבה שלך
19/8/1998 17:52
הוצאה לאור
–
האם אתה מעוניין להוציא ספר ?
אנחנו מאוד מתעניניים בכתיבה שלך עוד מימי
אודין והחברה אנחנו עוקבים אחרי כתיבתך כבר במשך שנה וקצת
כדי שתשתחרר מהדכאון שעופף אותך החיים זה
לא רק צבא
מחכים לראות אות הספר שלך על המדפים
נ.ב
אל תבזבז את הכשרון שלך בפורומים
–
זבוב, אתה אמנם מספיק חכם לבד אבל…
19/8/1998 17:59
ילד מזדקן
–
הודעה בלי אי-מייל?
עופף במקום אופף?
והניסוח הכללי… נו באמת.
שמור על עצמך ילד, ואל תיקח סוכריות
מזרים.
נ.ב.
אגב, אני חושב שהפורומים הורסים לך את
הכתיבה בהדרגה.
אבל זה סיפור לפעם אחרת.
–
shit
19/8/1998 18:31
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
כבר ראיתי את המסלול לחיי הזוהר.
ובקשר למה שאמרת, ילד, אני חושש שאתה
צודק, שמתי לב לזה כבר לפני כחודש. זה קורה כנראה (או כך אני מקווה) בגלל שאני
מנסה לכתוב פה כמה שיותר, אחרי איזה תקופת יובש שהיתה לי, ואני לא ממש מתעכב על
הסיפורים. תיורץ קצת רופף, אבל מקווה שיספיק לבינתיים.
נ.ב.
האמת שאני מתכוון כבר כמה זמן לשלוח איזה
סיפור או משהו למו"ל, ואחד שעבדתי עליו בתשומת לב הפעם, בלי חלקים רעועים,
וזה יצא מעניין העסק. לא משנה.
נ.ב. לנ.ב.
הייתי רוצה לדבר איתך מתישהו בICQ או בצ'אט, יש אפשרות?
–
בדוק את תיבת הדואר שלך בוואלה
19/8/1998 18:37
י.מ.
–
(הודעה ללא תוכן(
–
נ.ב.
19/8/1998 20:28
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
א. אני שומע את הפסקול של כלבי אשמורת
עכשיו, והוא מצויין
ב. זה ערן?
ג. תודה על המחמאה
–
test ignore
19/8/1998 19:4
test
–
test
–
מיועד ללהקות צעירות שרוצות להתפרסם
19/8/1998 19:45
אני
oaderet@internet-zahav.net
–
אם אתם בני נוער מגוש דן
ויש לכם להקה
אנחנו מעוניינים בכם !
לצורך כתבה על להקות נוער צעירות שתתפרסם
בעיתון הנוער החדש,
שיצא בחסות רדיו תל אביב ומועצת התלמידים
המחוזית של תל אביב,
דרושים בני נוער שחברים בלהקות ושגרים
בגוש דן.
מהר מהר מהר תפנו אלי, דרך האימייל,
ותשאירו פרטים כולל טלפון
כדי שאוכל לפנות אליכם לצורך תאום הראיון.
תודה עופר.
–
וזה בסך הכל… מאת זרוק
19/8/1998 22:0
זרוק
–
זה פה ושם
בכל העולם
זה חזק ומכאיב
זה מסוכן ומעציב
זה מתוק או מר
ובכל זאת נמכר
זה מחלה
זה עושה בחילה
את העינים מחשיך
וזה בסך הכל חשיש
–
אור אדום
19/8/1998 23:48
Reno
yarn@internet-zahav.net
–
אני יושב לי כאן במרכז החדר.
אוכל סנדוויץ' שהכנתי בצהריים, ומתכונן
לעוד לילה בעבודה.
העבודה שלי די פשוטה : אני יושב לי כאן,
במרכז החדר, ומסתכל על האור שבקיר. כל עוד האור ירוק, אז אני ממשיך לשבת ולהסתכל
עליו.
אם האור הופך לאדום, אני צריך להתקשר
למישהו, ולהודיע לו.
שלושה חודשים אני כאן, ועדיין האור ירוק.
לעיתים אני תוהה האם הוא בכלל יכול להפוך
לאדום, אולי יש תקלה באור עצמו.
לעיתים אני חושב על מה שיש מאחורי האור.
אף פעם לא אמרו לי.
אני מדמיין איך עשרות מדענים בונים משהו
מהצד השני של האור, ולא יודעים שהם תלויים באחד כמוני. שיגיד אם האור ירוק, או
אדום.
פעם בלילה מגיע לכאן המנהל, ושואל בטון
מודאג אם "הכל בסדר".
אני אומר לו שכן, והוא מסתלק לו לענייניו,
משאיר אותי כאן לבדי. לבד ועם האור, כמובן.
לפעמים סתם בא לי להפחיד אותו. לומר לו
שהאור הפך לאדום, ושכחתי לומר. זה פשוט תענוג לדמיין את כל המדענים מהצד השני של
הקיר מתרוצצים בבהלה לכל מקום, לא מבינים מה לא בסדר.
אבל מי אמר שיש שם מדענים ? אולי בכלל זה אולפן רדיו, והאור אומר להם אם
השידור תקין. בא לי לראות איזה כוכב רדיו מזיע מפחד.
אבל בשעות האלה הכוכבים לא ברדיו, הם
בשמיים.
ואולי אין בצד השני כלום. הרי סתם הושיבו
אותי כאן, ולא אמרו מילה. אולי זה איזה ניסוי לבדוק כמה זמן אני אחזיק מעמד בעבודה
הזאת. זה הרי די מתיש כל יום לבוא לכאן בין עשר בלילה לארבע לפנות בוקר, לבהות
באור משעמם. אבל אני לא אתן להם את הסיפוק הזה, שאני אתפטר.
אז כדי שאני לא אשתעמם אני מדמיין שהעבודה
שלי זה בשירות האומה, ושיום אחד אני אציל את כולם. הם הרי תלויים בי, ובאור.
אחר כך כשאני בא הבייתה אני רואה אור כל
הזמן. יום אחד חזרתי הבייתה כל כך עייף, שבקושי הבנתי מה קורה מסביבי. האור האדום
של השעון דלק, ונכנסתי להיסטריה. כמעט רציתי להזעיק את המנהל, אבל פתאום נזכרתי
שאני בבית, והכל בסדר.
היום בא המנהל, וטפח לי על השכם.
"עבודה טובה", הוא אמר.
לא עניתי לו, המשכתי להסתכל על האור. אף
פעם הוא הרי לא אמר לי שום דבר חוץ מה"הכל בסדר" הזה שלו. אז מה, אני
חייב לו משהו ?
עוד חמש דקות השעה ארבע, ואני מסתלק מכאן.
מצידי שהנורה תידלק מאתיים פעם, אם זה יקרה בשעה ארבע ושנייה אחת – לי לא איכפת.
אני כאן עד ארבע.
אחריי מגיע איזה אחד אחר, גם לו בטח אין
מושג מה יש מאחורי האור. אני אומר לו בנימוס "שלום", ויוצא. מה אני חבר
שלו ?
לאחרונה התחלתי לדאוג לאור. כשאני מגיע
אני תמיד בודק אם הכל בסדר, אם הכל תקין. ורק אז אני נרגע. נרגע וחושב מחשבות.
מחשבות על האור כמובן. אולי יום אחד אחריי שהכל יגמר, אני אקח את האור אלי הבייתה,
שיהיה רק שלי. לא של המנהל, ולא של האיש שבא אחרי, ובטח לא של המדענים.
עוד דקה אחת ארבע. האור עדיין ירוק.
–
אתה סובל מעודף ירוקת!
20/8/1998 0:1
זרוק
–
(הודעה ללא תוכן(
מהמגירה לדיסק 