5-8-98 עד 6-8-98
מלמעלה, זה אפקטיבי?
5/8/1998 16:8
משה והרפורמים מטקסים אצה
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
א. משה, מה קורה עם המיץ?
משה. (בתמימות מעושה) מה קורה?
ב. אתה חומד לצון….
הרפורמים. וווואאאאאאוווווו לצון……
משה. אני? אני? אני?
א. אז איך אתה מסביר את העובדה שהמיץ היום יותר טעים מאתמול?
ב. כן, תענה על זה אם אתה יכול, נראה אותך גבר…
משה. שמתי יותר תרכיז…? דהא……
וכך
מסתימת לה עוד ישיבה אפלה של תנועת משה והרפורמים העולמית והסניפים, כשעתיד ורוד עומד בפתח ומכוון את הקהל אל הכיבוד.
–
אוי אוי אוי! זה גדול!
5/8/1998 16:46
מוריס
–
אפשר עוד פרוטוקולים בבקשה?
בוא נימלט מן האספלט
ומן הערים המקומטות
בוא ונימלט אל הלגונות השקטות
בוא לבית ביאליק, לבית ביאליק.
–
תודה אבל לא נראה לך שאתה
6/8/1998 0:33
משה והרפורמים
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
עושה עוול לשיר המקורי?
–
למה עוול למה?
6/8/1998 8:24
מוריס
–
קצת כבוד למשורר הלאומי שלך, תראה כמה שקטות הלגונות לייד הקברים,
ובשלולית של בית ביאליק – אלפי כרישים שרים
על סף העיר המקומטת עין שמיים עוד אודמת
ועל האספלט נחים ברוך הפחים הירוקים
(מוריס, האיש שנזרק מהדואר לפחות 1826 פעמים, אם לא סופרים את כל ה 2000, בתשובה לשאלה – היי, שמת לב כמה אנשים עושים פרסה בפינת רוטשילד?)
–
לרגל המנהלת החדשה – "מיץ" הגרסה המקורית.
5/8/1998 16:27
משה והרפורמים במחווה אנושית מרגשת
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
~~~~~~~~~~הערה שלי:כאן משה פירסם פואמת מיץ ארוכה ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
–
אם אפשר קצת להרחיב בנושא, לטובת קוראינו מהמגזר
5/8/1998 21:28
מועמר – האיש והחזון
–
(הודעה ללא תוכן(
–
אהבנו, התרגשנו, צחקנו, בכינו, רטטנו, הזענו, משמשנו
5/8/1998 22:14
ביתן 7, תל השומר (האחיות בישיבת צוות)
–
גמרנו!
–
למשה והרפורמים
6/8/1998 3:44
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
המיץ שלך מאוד ויזואלי וחבל שאי אפשר לראות את כל התמונה. למזלי יש לי עכבר עם כפתור גלילה (כראוי למנהלת(.
–
האם יש דבר כזה – בגידה וירטואלית?
5/8/1998 17:25
ריקי
riky@haaretz.co.il
–
כמה תשובות במגזין IOL המעודכן
–
אכן, מעניין מאוד (-;
5/8/1998 18:47
אבישג השונמית
–
(הודעה ללא תוכן(
–
רק באגדות ילדים
5/8/1998 17:32
מוריס
–
אבל מסתבר שזאת בכל זאת היתה אהבה ממבט ראשון. אחרי שעה של ניווטים הם הגיעו למסיבה עצמה, חלק מהאנשים רקדו אולטראסגולית והשאר החליפו מתכונים מסביב למדורה גדולה. תרשמי לעצמך, תמי, היא מלמלה לעצמה אירונית, לברר בהמשך למה כולם מחייכים פה, לעזאזל. הסיבה תתברר לך בשלב מאוחר יותר, היא שמעה את עמי מאחוריה. ~שאני אחכה להפתעות?~ היא הסתובבה אליו דרך החיוך, ~לא כדאי~ הוא אמר ~ הפתעות מגיעות בדיוק כשלא מחכים להן~ הם התקדמו לכיוון המדורה והתחילו לפרק את השמיכות והאוכל שהם הביאו איתם, אבנר צווח שם הוראות לכולם איך להקים את המאהל, ~אתם שניכם~ הוא פקד עליהם כשהוא ראה אותם, ~תזיזו ת'תחת שלכם ותלכו לחפש עצים למדורה, תוך עשרים דקות הייתם פה עם אספקה ללילה~. ~לאבנר יש אישיות ספייר שלוקחת שליטה במצבי חרום~ עמי אמר כשהם התקדמו באחד השבילים החשוכים, ~אני לא אתפלא אם הוא יוריד אותנו לעשרים שכיבות שמיכה אם נאחר~, ~כמה חסר אחריות מצידו לשלוח אותנו אל היער בחושך~ תמי אמרה בשמחה ~בוא מהר, לפני שהוא יתחרט~ ~אנחנו לא אמורים לפזר בדרך פרורים או משהו~ עמי שאל וניסה לזהות את ההבעה שלה בחושך, ~השתגעת?~ תמי ענתה בעליצות שהפתיעה גם את עצמה ~אתה רוצה שימצאו אותנו?~. הם אספו כמה זרדים סימליים והתיישבו על איזה בול עץ. פתאום נהייה (קיץ?) שקט. הוא הסתכל על אבן שדשדשה לו ביד, היא בהתה בידיים של עצמה שצנחו אל הברכיים ונעצרו שם בלי שום מטרה נראית לעין. אולי תגידי משהו? הן הציעו לה. ~אתה לא אמור לפתות אותי או משהו כזה?~ היא שאלה בחיוך נבוך, ~אה כן, בטח~ הוא התעורר, ~אאאהההממממממ…~ הוא גירד בראש במן פיזור נפש חינני, ואחר כך פשפש בכיס של המכנסיים שלו, שלף חבילה מעוכה של שוקולד פרה והושיט לה אותה ~רוצה שוקולד?~ ~שוקולד?~ היא אמרה בפליאה ~ממתקים מזיקים לשיניים~ היא קבעה והושיטה את יד ימין אל החבילה ~קדימה, תן לי את זה~. היא קילפה את הנייר ונתנה לו חצי מהחבילה ~יאללה, תאכל אם אתה לא רוצה שאבנר יחרים לך אותה~ הוא הסתכל עליה בחיוך וחשב לעצ… קאט קאט קאט.
(מוריס, הוגה המינון הנכון של הזמן, 1826, בתשובה לשאלה – how soon is possible?)
–
היא לא רוצה לבוא הביתה
5/8/1998 20:28
זו שכותבת
–
מה אתה לא מבין, שהיא לא רוצה לבוא הביתה? שהיא מפחדת לבוא לשם?
הקור בבית מפחיד אותה, בעונה החמה הזו. היא לא יכולה לדבר איתך, היא לא יכולה להסתכל לך בעיניים, כי המרחק כל כך גדול, ומה שהיא עשתה כל כך נורא. מה שהיא עשתה עשה את המרחק, ולמרות שהיא ניסתה לחזור, זה היה בלתי אפשרי.
למרות שמה שעשתה לך היה מזמן, וכל מה שנשאר ממנו היה טעם חמוץ ולא נעים בזיכרון, אפילו בלי תמונות או צל של רגש שיצדיק את העניין הזה, בלי נכס ממשי שהיא יכולה לשים עליו את האצבע ולהגיד: הנה, זה מה שקיבלתי, זה מה שנתתי. קוראים לזה ואקום. חצי שנה היא נשאבה ונסחטה לתוך הואקום הזה, בלי שהרגשת, כי במציאות היא עדיין הייתה שם, אם אפשר לקרוא לזה ככה. הגיעה הביתה מהעבודה, ראתה איתך טלוויזיה. ואתה לא ראית שהיא לא באמת שם, שזה רק הלבוש המתעתע שלה, הגוף, ומילים מתוכנתות להגיד את המינימום הנדרש כדי שלא יבינו שיש בעיה, בעיה נוראית. אז איך אתה לא מבין שהיא לא רוצה לבוא הביתה.
–
אבל היה סקס, לא?
5/8/1998 22:1
זה שקורא
–
את כותבת היטב!
איך את עושה סקס?
–
רוצה לצאת מהארון?
5/8/1998 22:5
המגרה לדיק
–
(הודעה ללא תוכן(
–
נסיעה (עוד משהו)
5/8/1998 22:36
זו שכותבת
–
היה לך יום קשה הוא אמר. הוא התניע את המכונית ויצא מהחנייה של המפעל. כשאמר את זה הביט בה לרגע והיא הבינה שמה שלא אמר היה: "אני רואה אותך. אני מצטער".
והיא חשבה: למה, למה, למה. אלוהים! למה לא אמרת שום דבר עד עכשיו? כשהם נסעו בשתיקה היא הבינה, הוא פשוט ראה הכל, שידר פנימה את תצלום הרנטגן של הרגשות המדממים שלה, ושתק.
–
לפי מיטב המסורת, או קיי…
6/8/1998 1:4
משה והרפורמים
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
נהננו מקטע קצר זה.
מתומצת
תכליתי
ובלי בגד כפת בראש מילה
אחלה.
שתי מיץ
משה והרפורמים.
–
לזו שכותבת
6/8/1998 3:29
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
קראתי את שני הקטעים הקודמים שלך. בקטע הראשון איפשרת לי לדמיין בבירור את הנפשות הפועלות. אך לא יכולתי להזדהות עם אף אחת מהן – התיאור היה ענייני, חיצוני, מעט יבש, כמעט כמו דיווח. הקטע השני כבר היה אישי יותר, פחות תיאורי "נוף", נוגע יותר, כואב יותר…
לפעמים מספיקות 4 שורות כדי להעביר לקורא את התחושה של רגע, שבו אנו לפתע מבינים, חשים משהו חשוב… את הצלחת להעביר בצורה מדויקת את הרגע המסוים הזה, ואיפשרת לי להיזכר בכמה רגעים משלי.
התחושה שלי היא שאת עומדת מהצד ומנתחת מצב, ובכך מעבירה חוויה ללא השתפכות רגשנית וללא מעורבות. מצד אחד הכתיבה שלך אינה "משתלטת" על הקורא ובכך מאפשרת לו לנדוד אל החוויות שלו, אך מצד שני, לא ניתן "ללכת לאיבוד" בתוך הסיפור ולהיכנס לתוך חווית הכותבת.
–
כבר לא כותבת
5/8/1998 22:47
זו שכותבת
–
(הודעה ללא תוכן(
–
סיפור. תקראו.
5/8/1998 22:59
…
–
גיל ארבעים ושבע וזו שרציתי כל חיי
רצתה שאגע בה. נשיקה אחת חפוזה מתחת לאור קלוש צהבהב של פנס רחוב משנים רחוקות. אוחזת בגבי, מלטפת. מביטה בי בעיניים מחוייכות ואוספת את עצמה משם, לאורך המדרכה הזרועה במנורות קלושות רחוקות בערב של ירושלים.
לאחר מכן לא אראה אותה שבוע. היא נסעה מחוץ לעיר, יענה לי אביה בטלפון לשאלתי, ואחר ישאל – אפשר לדעת מי מבקש?
ובסוף השבוע ירד גשם דק. ערפל לבן ושקוף כיסה את ההרים. האויר היה נעים וכואב בגרון. היא פגשה אותי ליד תחנת אוטובוס סמוקה מהקור. לבשה לגופה שימלה שחורה דקה ופיטמותיה היו זקורות. היא נשקה ללחיי ואמרה שחשבה עלי. אור המנורות חדר מבעד לכל הלבן ושיווה לערב משהו קסום, כשצעדנו יד ביד בין בתי העיר הישנים, בין טיפות דקות של גשם שנצצו בעדינות על שערה.
למחרת העירה אותי משינה כשהתדפקה על חלון ביתי. כשראיתי את דמותה ואת ידה צמודה לזכוכית חשתי עצמי כחולם. כשפתחתי את החלון נתגלתה לי בכל יופייה ביחד עם שמש קלה שהופיעה. כששאלתי למעשיה, שאלה אם אזמין אותה פעם להכנס לביתי.
במטבח הרווקים שלי ישבנו ביחד ושתינו קפה של בוקר. מספר דקות לפני כן, כששטפתי את פניי, הסתכלתי בראי וראיתי כמה מבוגר אני וידעתי כמה קטנה היא אותה נערה שחשקתי בה. הרי יכולתי להיות אביה. ליד השולחן אני לגמתי מהקפה והיא שאלה למה אני נראה טרוד, מלטפת את רגליי לאורכן ביד הבתולית שלה.
כשנגמר הקפה ועדיין היה טעם של בוקר, המשכתי לשתוק אל מול עיניה היפות שניסו ברוך לפתות אותי להגיד או לעשות דבר מה. לבסוף שאלה אם ארצה שתלך וציינה שתעשה כל דבר שארצה ובלבד שלא אראה עצוב כל כך. קמתי ממקומי והסתכלתי בראי שעמד בחדר השינה שלי. הייתי בן ארבעים ושבע, מספר שערות לבנות התחילו להופיע על ראשי, ונערה יפה וחכמה, כזו שרציתי כל חיי, תהיי מוכנה לעשות כל דבר שאבקש. הסתכלתי על המיטה שלי שהסדינים בה היו עדיין מעורפלים מהלילה. כשסובבתי את ראשי היא עמדה בסמוך אליי והשפילה מבטה.
–
אהבתי.
6/8/1998 3:48
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן(
–
אהבתי מאד!
6/8/1998 8:38
מוריס
–
וגם קראתי את זה – בעקבות צרוף מקרים משעשע – בדיוק עם המוזיקה המתאימה, אחלה, אחלה של סיפור, כל משפט היה במקום, סכנת הפלצנות ריחפה מעל הסיפור הזה אבל יצאת ממנה כמו גדול, ביחוד מהקטע שבו היא נכנסת אליו הביתה והם מתישבים לקפה, סבבה לך!
–
או קיי
6/8/1998 14:14
בסוף
–
הם הזדיינו על השטיח?
–
מהמגירה לדיסק 