"פיל בחנות חרסינה"
10/9/1998 17:58
עוגי
–
כמו שכבר אמר הוא
כמו שכבר נאלצתם להרגיש
אין הרבה מטרות לאותו פיל באותה חנות של
אותה חרסינה
מלבד לאנוס את ליבכם לריגשות רחמים עצמים
ואני מוכר קטן בחנות קטנה ומטריפה של חנות
חרסינה שואל
אם לא מוצא חן בעינך הכלים מדוע אתה ממשיך
להסתובב פה ולישבור את כל הכלים שעומדים בפניך
בצורה כל כך דבילית?
מדוע אתה מתחבא מאחורי שם?
מאחורי מסכת פיל נורא שמאיים לדרוס ולרמוס
כל כלי חרסינה שרק יעמוד בפניו ?
"אמרו את זה קודם לפני זה לא
משנה" תחשוב על זה אתה לא תשנה פה שום דבר
ביחוד לא דרך אותו מחבוא עלוב ומכוער
ואתה יודע מה?, הנה לך (תגובה)
נמאסת אתה וכל גושי השומן המכוערים
הנוטפים מכל צדדיך צא החוצה עמוד מול הקליעים (לא כמונו כתבנים קטנים שנעלבים מכל
שטות, עמוד אל מול האש וחשוף את זהותך ואת רצונך האמיתי)
אם אתה רק עומד להסתובב ולשבור עוד כלים
עדיף שתלך (או כמו שאמא אמרה : "רוסים החוצה")
–
משעשע
10/9/1998 19:5
משה והרפורמים
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
משעשע
הפיל לא?
כולנו
פה אוחזים בבטנינו הרבות מספור
הכבדות
מבירה
והנפוחות מסביאה בלתי
פוסקת.
ממש
מגוחך.
שיבושם
לך.
שתה
מיץ.
וגם
אתם
יש
בשפע.
משה
והרפורמים.
–
"הכבדות מבירה"? ככה בוגדים במיץץץץ???
10/9/1998 22:37
שפרירית השחר
–
(הודעה ללא תוכן)
–
רק
רצינו לומר שאנו
חשים שיש מי
שיעלב מהפיל
10/9/1998 19:14
משה והרפורמים
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
כי
הוא לא נכנס לרשימת הכותבים המופיעה
בפאר יצירתו של
הפיל פילון.
אנא
אם לא
קשה
תבדוק
מי עוד כתב
בפורום
ושלב
אותם
שלב
מה
אכפת לך?
–
תראו, תראו…כמה נעלבתם מפיל בלתי מזוהה
10/9/1998 19:41
"הפיל"
–
כדברי משה והמיץ – אפילו נעלב מי שלא
הוספתי ברשימה
תצחקו אבל בטוחתני שכך הוא.
שלא נדבר על מי שמיהר להעלב מהשיר שכתבתי
בתחילה
גם מי שלא הבין בכלל מה רציתי להגיד.. טרח
להעלב
יש !
יש קונצנזיוס.
סוף סוף יש ממי להעלב באופן קיבוצי.
נ ה ד ר
ובזה הוכחתם את אמיתות וכנות דברי
ומי שעדיין לא הבין… סיור חוזר בשכונה –
יועיל.
כותבים יקרים, אוהב/ת אתכם, כל אחד ופרי
עטו,
התרגיל הזה שרובכם השתתפתם בו בדרך
אקטיבית או פסיבית
נועד לחזק את ידכם ולא לרפות
נקרא לו "הכן את נפשך לחורף"
איך שתרצו.
אני לא אופיע כאן יותר
אבל נפשי עמכם ואהבתי לעולם ועד.
זכרו אותי כשתפרצו את גבולות הפורום (אם רק
תרצו כמובן)
"הפיל"
או כמו שסבתי – ירחמו :"פיל פיל אבל
בחיית אללה שלא רצה להפיל…"
–
ובמחשבה שניה – למען הכנות הטוטאלית
10/9/1998 23:43
"הפיל"
–
אני כאן.. לא הולך/כת לאף מקום
איש הפיל הולך
רק אם תקראו לו בקולי קולות
להגיב,
לשבח או לקלל..
או להביא אמרות שפר מנבכי סבתו הקודחת, יש
להניח
שהפיל הטפיל (כפי שכבר הספקתם במילים
אחרות לציין)
ישתלט על דמותי המוכרת לכם היטב.
שאו שלום
או כמו ש… הקודחת – אללה ירחמו
"אני לא רושמת אותך בצוואה , גידלתי ורוממתי ו.. ינעל אבוק"
–
התשמע קולי?
10/9/1998 20:13
שלום
–
הוא לא יציר רוחה של רחל המשוררת, וגם לא
כלב רועים סקוטי שמושך אחריו ריקשה……… למרות הכולי, שמו – ק
ו ל י , או בשמו המלא :אשריכיה קולי…… והוא בסך
הכל: מ י ק ר ו ב………
הוא מיקרוב חיובי, שמלווה את בני האדם כבר
מאות אלפי שנה, ויש לו נשמה מפותחת……..לא סתם הוא גר במעיים, ויוצא לעתים
לטייל מהתחת……… אבל כשהוא יוצא, הוא בדרך כלל כבר לא חוזר…
היות והוא גר במקום חשוך, אין לו צורך
בעיניים, והוא עיוור (כמו כל החיידקים). ואם ירצה ללמוד לקרוא, נצטרך ללמד אותו
כתב בראייל..
קולי בכלל ממלא תפקיד חשוב וחיובי אצלנו
במעיים: הוא עוזר לנו להשתמש נכון באוכל שאכלנו, ובלעדיו היינו צריכים לאכול יותר
בשביל להתקיים…… ואז, היה פחות מזון בעולם, ועוד היו מתים מרעב…
הוא גם המיקרוב שנחקר הכי הרבה מכל
המיקרובים…..למה? כי החוקר לא היה צריך לחפש רחוק… מספיק שהעביר כך ידו על
אחוריו, ומיד התמלאה זו בכמה מיליוני קוליים, מוכנים ומזומנים להיחקר.
והכי חשוב, יש לו תפקיד מפתח בנושאי בריאות: היות והוא נמצא
אצלנו במעיים, אז אם מוצאים אותו במים, זה סימן שקולי ידידנו הגיע למים לא לבד.
בהיותו ייצור חברותי, הוא הגיע למים בלווית
מי שפכים…….ואיתו הגיעו גם
מחוללי מחלות מסוכנים למדי ששורצים באותה מדמנה….. אבל היות שכמותו במי השפכים
גבוהה פי כמה מכמותם של מחוללי המחלות, אז מחפשים אותו, אבל מתכוונים למסוכנים הללו. זה כמו שחיפשו את שי
בזק, כשהתכוונו למעשה לBB.
השיטות לגילויו מתוחכמות לאללה וגם די
ותיקות: משתמשים בתכונותיו הידועות, מרכיבים לו קלסתרון, וככה לוכדים אותו:
אם הוא גדל במעיים של הבנאדם, אז הוא
משגשג ב37 מעלות, ולא צריך מזגן בקייץ. החמרים הנבזיים שיש לנו במעיים לא מפריעים
לו, הוא לא נגעל מהריח, ועוד מסוגל לחיות מסוכר החלב שאנו אוכלים עם כל הגלידות
הגבינות והאשל, לפרק אותו ולהפיק ממנו גז
דו תחמוצת הפחמן, וגם אנרגיה הדרושה לקיומו. כל הללו אפייניים לקולי, ולא אפייניים
לחיידקים אחרים!!!.
ואז מכניסים מים לקרקע מזון המכיל חמרי
מעיים וסוכר החלב, מחממים בטמפרטורה של גוף האדם, הרי לכם קלסתרון יוצא מהכלל: כל
חיידק שלא גדל בתנאים הנ"ל ולא הפיק גז,
בטח אינו קולי, אבל חיידק שכן גדל בתנאים הללו, רק אולי הוא קולי: בבחינת
כל הגאונים משוגעים אבל לא כל המשוגעים גאונים. לכן קוראים לחיידק הנמצא בבדיקה
הזאת: קוליפורם, יעני- דמוי קולי. ואיך יודעים כמה ממנו יש לנו במים?
סופרים את המבחנות שבהן הופיע גז, וכך
יודעים להעריך כמה חיידקי קוליפורם היו במים.
ולאחר ששגילו אותו במי השתיה, יוצאת מחצר
העיריה מכונית עם רמקול ועם שני פקידי עיריה: האחד מכריז: התושבים מתבקשים להרתיח את המים"
והשני מלוה אותו, במטרה להגדיל את כמות
השעות הנוספות שלו. ואחר כך, שופכים למים כל מיני חמרי חיטוי מסוכנים כדי
לחסל את המיפגע. כל זאת, עד שאותרה הבעיה, והזיהום סולק……..
כל זה יימשך עוד מאות אלפי שנים, אלא אם
כן, יתאגדו חיידקי הקולי שאצלנו במעיים, וייצרו יצור-על שמורכב מכולם, בעל בינה
מתקדמת, והוא ישתלט על האדם שבתוכו הוא שוכן, ויקבע את דרך חייו…… אבל עד אז,
נמשיך לראות בקולי – ידיד של אמת בתוך גופנו ביומיום, וגם כמתריע בשער בעת זיהום
של מים.
והרי תצלומו של קולי, צולם ביום חול!!!!!!
||F||
–
לכבוד- יפה במסיכה
10/9/1998 21:42
זאב בודד
nitzan1917@walla.co.il
–
המשחק הקטן היה נחמד והחלטת שהוא נגמר
אבל…..
סוף הוא התחלה של דבר חדש אז שיהיה לך
חיים נפלאים ואני לא אציק לך יותר
אני מבטיח!!
(אם תרצי להגיב לי תשלחי לי אי מייל
הכתובת למעלה)
אוהב
זאב בודד
–
אשמח אם תשאיר מספר ICQ
10/9/1998 22:42
יפה במסיכה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
12812669 ICQ-
11/9/1998 18:34
זאב בודד
nitzan1917@walla.co.il
–
אשמח לדבר 🙂
–
זבובי, אני פיל ? במקרה הטוב, חרסינה בדיר
פילים 😦
11/9/1998 1:1
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
זבובי יקירי
המון תודה וטוב שיש מנוע חיפוש, שבגינו אך
לאו דווקא באשמתו, נפלה בחלקי הזכול לדעת שעוד כינויי מהדהדר באי אלו ראשים 🙂
הממ…. היכן הייתי ועדיין אני ישנו שם ?
"החיים", אוף איזו מילה שלא במקום, וכמה טוב שאפשי לי לסייגה במחראות,
קראו לי לצוד במשולי הפואטיקה השמיימית לש ביטים תועים ונלוזים. לא שביכולתי לעזור
רבות, אך בן ידי על חזי הלא שעיר אני נשבע, שעושה ואעשה עוד רבות בכדי להחזירם
לדרך הישר (את הביטים, הכוונה(, ולא בשלם מעלת מעט המצלצלין שאני בוהה בקוצר רוח
בסוף כל חודש בחודשו , דש ומדשדש….
ואני נושא תפילה לאל שבתחנונים, שייתן בי
מעט כוח לשוב מעט לכאן, לפורום האהוב עלי מכל, שידריך אותי וימציא לי שבילים
נסתרים מדרך הישר )של עמל ( ולאוזר די כוח לספר לידידיי משכבר לילות על חוויותי על
גדות הליפי שם בכיתי וגם השתנתי בליל קריר והשתנתי שלוש וחצי ליטר גינס, ועל בוקר
גשום על גג מגדל מרטלו שבנו האנגלים על חופי דבלין בכדי להגן על אירלנד מפלישה
אפשרית של נפולאיון, וכיצד חרישית ירדתי למטה במשעול המדרגות המתפתלות, ושולי
חולצתי ריפרפו אחור , ומלמת וידאו צלובה על חזי, וממש ממש יכלתי לדמיין את סטיבן
דדאלוס, באק מאליגן והיינס ישובים סביב שולחן האוכל העגול, וממתינים לאמא גרואגאן
הזקנה שתביל את מנחת הבוקר שלהם, חלב טרריי…
–
סילחו לי על שגיאות הכתיב, משום מה שוב
כותב הפוך
11/9/1998 1:4
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
)הודעה ללא תוכן)
–
בנוגע לפיל
11/9/1998 1:19
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
קראתי מעט מחילופי הדברים בין הפיל לחלק
מהכותבים כאן. אולי זו העייפות, אולי זו העדרות הארוכה יחסית מכאן, אולי ואולי…
בכל מקרה, עוד פרובקטור שחדשות לבקרים, אם לדייק, ללילות, מופיע כאן, במסיכה כזאת
ואחרת, אבל מסיכה, ומקבל את תשומת הלב הראוייה לו.
ובאחד מ"מכתביו" הוא העלה את
הדיעה שאין הימנה, שהפלצות הן תולדה לא אמצעית של נפתלו הבדידות ואימת הייגון,
הבכי והנהי אחר איזו ימימה שאת נפשנו לא עוד תעימה….
המממ…. כתבתי רק מתוך בדידות, והמון
המון כאב שעין המביטה ממרחק, לא תבין, רק זו שנגעה בי ועדה נוגעת , הקלה ומקלה עד
לפעם הבאה, כיוון שאני לעיתים מתגעגעי לתקופה הזאת של בדידות וחיבוטי נפש ויצירה,
שלא משנה לי איכותה, אך אצלי, ואינני מתבייש בכך, ומעולם לא הסתרתי, היא תמיד תמיד
באה משם, רק משם.
–
"הגבר נשאר זמן רב תחת הרושם שהשאיר על האשה"
11/9/1998 9:37
אוסקר וויילד
–
ועל דומיה במקרה שלך
–
אולי זה בהפוך לקונצנזוס הכללי, אבל
11/9/1998 9:43
תפוז
–
אני חושבת שיש הרבה בדברי הפיל,
הוא לא פרובוקטור לדעתי, הוא אומר את דעתו
כמו רבים מחברי הפורום
פשוט הנהייה שלנו אחריו עצבנה אתכם, יותר
ממה שאמר .
תמצית דבריו לדעתי היא :
למד לקבל ביקורת גם אם היא לא תמיד
מנומסת, כי בחיים (מחוץ לפורום) היא לא תהיה
מנומסת.
מה מפריע לכם בזה?
השיר הראשון שלו נתן את הדוגמא לכך
וכל מה שבא אחריו היו הסברים.
זו דעתי
אני דוקא אהבתי.
עכשיו תוקיעו אותי גם?
:-
–
ועוד משהו – אהבתי את איך שהוא לא נגרר
למריבה
11/9/1998 9:47
תפוז
–
על רקע אישי למרות שהיו כאלה שכן נכנסו בו
–
להסיר ספק. הפיל זה לא אני,
11/9/1998 10:20
שלום
–
ואני איני הפיל,
ואין לי כל עניין במריבות הוירטואליות
הקטנוניות, שעוסקות בדברים של מה בכך, שנמצאים במקום אחרי האחרון בסולם העדיפויות.
כל העיסוק הזה בזהותם של כותבים במקום
לעסוק בנכתב, רכלנית ותולענית………
–
זהות ה"פיל" ?
11/9/1998 11:41
YX
–
לא ידוע בבטחון..אבל לי אישית הסגנון נראה
דומה.
–
במיטה
11/9/1998 11:26
יסמין
–
כשבגוף אתה גורם לי לרעוד
ואני כמו תמיד רוצה עוד
נראה לי די כיף
אל המיטה לצרף
עוד גבר אחד לפחות.
–
11/9/1998 12:14
אלאדין
orit@haaretz.co.il
–
לא שאיפת לי להיצטרף
כמוך, אני בטוח שזה כיף
פנטזיה
נושנה, מוכרת מאד…
הרי האישה תמיד רוצה עוד…
אם תשאירי סימן, כתובת וזהות
החלום עלול להפוך למציאות…
להיצטרף
–
עשוי- לא "עלול", זה אפילו
אנחנו יודעים, למרות
12/9/1998 0:44
התאחדות-יוצאי-ליטא
–
ששפת האם שלנו סלאבית.
–
לילה
11/9/1998 11:38
יסמין
–
כשאתה ואני נמצאים
בשיכרון החושים המדהים
אני לא מתאפקת
באמצע הלילה צועקת
ולא איכפת לי מכל השכנים.
–
תשובה
ליסמין
11/9/1998 11:57
אלאדין
orit@haaretz.co.il
–
בלילה, כשאת צועקת
את השכנים מעירה, ולא מתחשבת
דעי לך שיש שכנים…
שלשמע צעקותייך….
ביד הם עושים.
–
אלאדין, זה שאתה גדול המשפשפים בכל הזמנים
12/9/1998 0:37
התאחדות יוצאי ליטא
–
ידוע!
(עשו על זה אפילו סרט מצוייר(
–
P-;
12/9/1998 20:16
–
8-P
–
12/9/1998 20:19
–
;-P
–
11/9/1998 15:5
לוטוס
_lotus_@mailcity.com
–
פגשתי אותו בלב המדבר
הוא הציע לי ורד אדום
נישק את ידי בחום
ממנו ברחתי בכול כוחי
אל תוך הצהוב
מתחפרת בחול החם
מקווה שיבוא לחפשני
לאחר דקות רץ הוא צועק , מחפש
ואז הוא רואה את עיני מציצות מן החול
תפסני ומחבק
לא נותן לי לברוח
אומר מילים,
אוהב ,
רוצה, לתמיד
אבל אני כבר יודעת
שתמיד זה לא לנצח
–
(ללא לוטוס)
12/9/1998 0:39
סוטול
–
יותר עדיף!
לא התעייפת עדיין?
–
למה בעצם הפיל לא הזדהה?
11/9/1998 15:9
סמדר
ssmadars@netvision.net.il
–
)הודעה ללא תוכן(
–
כי
הוא אידיוט….? דהא……
12/9/1998 16:46
–
(הודעה ללא תוכן(
–
כמה התנפלתם על הפיל – ביקורת.. לא ביקורת
12/9/1998 16:56
–
ובכתביו לא היה שמץ ביקורת
רק התייחסות אליה באופן עקרוני
והיתה אהבה בדבריו.
כואב לראות כמה אתם משתטים, מעליבים ברמה
האישית את הכותב.
מילא הייתם מעליבים את כתיבתו, לזה עוד יש
איזו שהיא
לגיטימציה מינימלית.
רובכם כאן ודאי ינוקות…
או סתם טפשים שעבורם לראות את המילה
הכתובה שלהם על המסך זה חצי זיון.
–
איפה ראית שירדו על הפיל אישית?
13/9/1998 16:8
סמדר
–
וגם איך פתאום הוא החליט שאנשים נעלבו
ממנו, זה היה בסה"כ דיון, למה על כל ויכוח צריך להשים תוית של מריבה? כל פעם
שיש חילוקי דעות בפורום הזה כבר מחליטים שזה נורא ואיום ושכולם יורדים אחד על
השני.
זה לא כזה אסון.
–
סמדר – ההודעה שיושבת לפני ההודעה שלך וזה
רק הפתיח
13/9/1998 18:56
–
היו הרבה מהסוג הזה , דפדפי אחורה וראי את
התגובות
למה שכתב.
–
ליל שלגים
11/9/1998 19:12
זאב בודד
nitzan1917@walla.co.il
–
זה היה אחר צהריים משעמם ישבתי בחנות
הספרים שלי ליד הקופה ובהיתי בתמונות מהמגזין החדש שקיבלתי
בחור שגילו הוערך בעיניי בין 23-24 ניכנס
לחנות והיסתכל בחוברות שהיו תלויות בכניסה, חייכתי אילו והוא הסתכל לעברי והחזיר
מבט מפוחד לעבר החוברות.
הדלת עוד פעם נפתחה, העפתי מבט וראיתי את
הבחור מסתלק במהירות, חשתי שמשהו לא כשורה ומיהרתי לרוץ אחריו, בזמן הריצה הבחנתי
במספר חוברות בידו והמשכתי במרדף המטורף אחריו ברחובות הסואנים.
אנשים, פחים ועגלות נזרקו לדרכי בזמן
המרדף על ידי הבחור לפתע הבחנתי בארנקו של הבחור נופל מכיסו האחורי, הרמתי את
הארנק והפסקתי את המרדף.
מתנשף בכבדות חזרתי לחנות, ישבתי על הכיסא
וניסיתי להסדיר את נשימתי, הדלקתי סיגריה ורוקנתי את תכולת הארנק על השולחן.
תכולתו לא הייתה רבה, כמה תמונות – של אישה וילד, של הילד לבד ושל האישה לבד, היה
שם עוד דף נוסף עם כתובת ושם: ג'ק אלמור וכתובת שלא הכרתי. מכיוון שלא מצאתי כסף
בארנק הנחתי אותו מתחת לדלפק וישבתי עוד שעה בחנות.
מכיוון שלא ניכנסו הרבה אנשים לחנות
החלטתי לעלות לביתי שהיה ממש מעל לחנות הספרים שלי. ניכנסתי והתיישבתי על הכורסה
מול הטלוויזיה שחור לבן שהיתה ברשותי מאז שאישתי התאבדה. לא היה לי כוח ליצפות
בטלוויזיה אז ישבתי בערך 5 דקות ובהיתי בקירות המתקלפים, היה קר היה ממש קר ואז
ניזכרתי היום זה יום ההולדת של אישתי המנוחה. לא רציתי לחשוב על כך וחיפשתי
תעסוקה, ניזכרתי בכתובת והשם שהיו בארנק והחלטתי לבקר את הבחור הגנב.
לבשתי את המעיל ויצאתי מהבית, מונית שעברה
במקום עצרה לידי ניכנסתי אליה וביקשתי מהנהג שיסע לכתובת שהיתה רשומה בארנק. הנהג
הסתובב אלי ועל פרצופו הבעת תמיהה, " מה יש לך לחפש במקום כזה? אתה לא ניראה
משם אתה יודע! " שאלתי אותו מה בדיוק שונה בשכונה הזו שמייחד אותה כל כך בהומור
מצחקק, והנהג אמר לי בקול נמוך "השכונה? מה מיוחד בה? זו שכונה למעוטי יכולת
כל הפושעים מגיעים משם לכל העיר! ". הרהרתי בזמן הנסיעה על מה אני הולך להגיד
לבחור המגודל, איך אני אסביר לו ואם אני אחטוף מכות מה אני אעשה.
המונית נעצרה, "או קיי זה הבית, אתה
יכול להיתחרט עכשיו אתה יודע" אמר הנהג, זרקתי לנהג חיוך אחרון וירדתי
מהמונית. התחלתי לעלות בגרם המדרגות הרעוע, השלג עוד פעם התחיל לרדת, הגעץי לדירה
ונעמדתי מחוץ לדלת, נשמתי נשימות כבדות אחרונות והקשתי קלות על הדלת. לא הייתה
תשובה, הקשתי בשנית כדי להיות בטוח, קול עדין נשמע מעבר לדלת "מי זה?",
עניתי לקול שאני מחפש את ג'ק אלמור. מעבר לדלת החלו להיפתח המנעולים, היו שם אולי
10 מנעולים וכשהדלת ניפתחה ראיתי אישה זקנה, לא זקנה שמכירים היא הייתה ממש זקנה
משהו כמו בגיל 80-90 , "זה אתה ג'ק?" שאלה והושיטה את ידיה לעברי, הדבר
הראשון שהבחנתי בזקנה היה שהיא הייתה עיוורת, לא היה לי זמן לחשוב, הושטתי את ידי
אליה ואמרתי לה "כן" התחבקנו כך כמה דקות והיא אמרה "ידעתי שתחזור
ג'ק, ידעתי", כבר אז הבחנתי שהזקנה יודעת שאני זה לא ג'ק אבל משום מה החלטתי
לשחק את המשחק שהחלה הזקנה הסנילית לשחק איתי ומכיוון שהיתי כל כך משועמם אז
נשארתי.
ישבנו בסלון והזקנה הגישה מיץ לימון מתוק
וטעים שתינו ודיברנו, היא שאלה שאלות ואני עניתי, מעיין משחק מטומטם ששנינו יודעים
שהוא לא אמיתי. היא שאלה אותי על עבודה ואני עניתי לה שאני מנהל עכשיו סופרמרקט
בצפון העיר. היא חיכה אילי ואמרה "ראית, אמרתי לך שהכל יסתדר! אמרתי לך!
", חיכתי בחזרה.
הכל היה טוב ויפה עד לרגע הזה, הלימונדה
גרמה לי בטיבעיות מוחלטת לצורך דחוף בשירותים, ביקשתי סליחה ופניתי לעבר השרותים.
המסדרון לשירותים היה צר הגעתי לדלת השרותים פתחתי אותו ומה אני רואה?
ערמה מלאה, אולי 20 קופסאות, עם מצלמות
חדשות. בחיים לא הייתה לי מצלמה, בחיים לא צילמתי אז החלטתי לקחת לי אחת.
הרמתי קופסה והנחתי אותה מתחת לזרועי,
חזרתי לסלון והזקנה היתה כבר רדומה, היא נרדמה כמו תינוקת, אספתי את הכוסות ואת
הקנקן. את הקנקן הכנסתי למקרר ואת הכוסות שטפתי. לא היה לי מה לעשות יותר בדירה
ופניתי לכיוון הדלת, לא רציתי להעיר את הזקנה וגם לא יכולתי להשאיר לה פתק(היא
עיוורת בכל אופן).
יצאתי מהדירה וחזרתי לבית.
ההרגשה הנוראה שלקחתי את המצלמה לא הניחה
לי, המצלמה ישבה בחנות אולי חודשיים ולא נגעתי בה. ידידה שלי אמרה לי שזה בסדר
שלקחתי את המצלמה ממילא היא הייתה גנובה, אבל בכל זאת, בכל זאת הרגשתי שהיא לא שלי
אז החלטתי לחזור.
תפסתי מונית והגעתי לדלת הקשתי בראשונה,
הקשתי בשנייה. אף אחד לא ענה, אחת השכנות פתחה חריץ קטן בדלת ואמרה לי בגסות
"תעוף מכאן!!" שאלתי אותה "איפה הזקנה?" והיא אמרה לי שהיו
כאן אנשים ולקחו את החפצים שלה. "ואיפה היא?" היא ענתה שהיא לא יודעת
כלום.
חזרתי לחנות וישבתי לא ידעתי מה לעשות
איפה הזקנה, לא היתה לי הזדמנות להיתנצל בפנייה, לא הייתה לי הזדמנות להחזיר את
המצלמה שגנבתי.
החיים יכולים להיות ארוכים מידיי,
וליפעמים קצרים מידיי, אז קחו סיכונים לפעמים!!!!!
–
לפי עתי הסיפור ארוך מידי בשביל מוסר השכל
כל כך…
11/9/1998 21:27
עוגי
–
דבילי
–
אם כבר מצטטים סיפור , ראוי לציין מהיכן
12/9/1998 16:40
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
)הודעה ללא תוכן(
–
מהמגירה לדיסק 