תן לו ברוך הבא
2/9/1998 2:39
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
ויודה יודה , יא יודה.
Dive Master
האמת היא שאני לא סובל את האמת. כשהייתי
ילד היתי הולך למכולת וזולל ארטיקים בננה וגם תות והיתי אומר לירחמיאל המוכר שאימא
שלי אמרה שזה בסדר ושיתן לי גם קולה למרות ששנינו ידענו שהוא יודע שאימא שלי בחוץ
לארץ. ירחמיאל הגמד שהייה תמיד הולך עם גופייה גם בחורף הייה פותח לי את הבקבוק
בפותחן הקבוע שבדלפק, מעקם את הראש שלו ככה בזוית ובעין חצי סגורה הוא הייה נותן לי
את המבט הזה, כמו של המורה שיפי כשהיתי מביא לה פתקים על איחורים מאבא עם שגיאות
כתיב בחתימה שלו.
בכלל כשהיתי ילד העולם הייה פשוט יותר,
הייה יותר קל לעצב אותו לפי איך שהתחשק לי, וכולם ידעו שאני שקרן עם מחלה והיו
סולחים לי מהרחמים על אבא שהוא לבד וכזה. כולם ידעו חוץ מאחותי הקטנה. לאחותי
הייתי מספר שיש חתולים בגודל של פרות, וגם שאם מחזיקים את האף מתחת למים ונושפים
חזק דרך הלחיים אז בא לך לוויתן כזה ענק ונותן לך לק במצח.
אחותי הקטנה תמיד האמינה לי. אני לאומת
זאת הפסקתי את זה עם השנים, אתם יודעים אמינות, בגרות וכל הזבל הזה. אבל אחותי
ניסתה לאפות פעם פיצה בתנור הגז הישן שלנו כשהבצק , הגבינה , הזיתים והאנשובי בתוך
הבטן שלה. מזל שהיו לה רק גפרורים רטובים שנתתי לה פעם והבטחתי שהם נדלקים רק מתחת
למים.
מאז הכל השתנה. ירחמיאל כבר לא חנווני,
הוא רק סבא זקן אצל הבן שלו באמריקה, ושמה הוא כתב פעם לשכנה שלנו תיקווה ,חייבים
ללבוש עניבה וחליפה כל הזמן ואי אפשר ללכת כחה סתם בגופיה. גם אבא שלי שהייה מחלק
את החתימה שלו המון כי הוא עבד בדואר. מחלק היום מכתבים בלתי נראים בבית
"אוסישקין להורים" בנתניה.
רק אחותי הקטנה לא השתנתה מאז אירוע
התנור. היא פשוט נשארה קטנה מרוב הגז החושך והעצבים על הגפרורים הרטובים. לפעמים
כשאני בא לבקר אותה במוסד שלה בצפת, היא מראה לי צבים שמדברים כמו תוכים ונדנדה
בחצר שהיא בעצם מתקן שיגור סודי של ספינות חלל זעירות של בני המאדים.
ולפעמים אני לוקח אותה לבקר את אבא
בנתניה, ואז כולנו משחקים בדואר. אבא שולף את צרור המכתבים שאימא הייתה שולחת לנו
פעמים בשבוע מדרום אפריקה וכולנו ממינים אותם, חותמים עליהם בחותמות בלתי נראות,
מחלקים אותם בנינו ומקריאים אחד לשני
קטעים מצחיקים שאימא כתבה לנו פעם. אז לרגע חוזר לאבא הברק בעיניים ולאחותי הקטנה
הצחוק המצלצל. ולרגע הכל חוזר להיות כמו שהייה.
–
הגפרורים האלה באמת לא עובדים.
קונסיפרציה!!!
2/9/1998 2:44
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
מצויין.
איפה הית כל הזמן הזה?
–
היתה לי פריחה
2/9/1998 2:52
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
ברגע שהחנתי לחלחלתי שאני לא יכל
להעביר יום בלי לקרא איזו הודעה של תמנון
מיד הבנתי שאני מכור למגירה
אז מייד הלכתי לישון
(גאי שלופן)
–
ו… כולם .. דם מקומה מעל נוזל לי על
החלון..
2/9/1998 5:11
סמדר
ssmadars@netvision.net.il
–
)הודעה ללא תוכן(
–
גם אצלי, אולי זאת
מגפה? דבר? שחין?
2/9/1998 12:19
צביקה
הקודרני
–
(הודעה ללא תוכן(
–
לא! זה אבייתר בנאי!
2/9/1998 19:6
סמדר יוצאת לטיול חד יומי בצפון
–
מחווה להוקינס – לכל אבייתר בנאי יש מוצאי
אבייתר בנאי.
–
Return to Sender.
3/9/1998 1:14
אודין ( תן לו בחצוצרות(
guytag@kinneret.co.il
–
"ובכל
כד עתיק ישנה מלחיה ויקטרינית אמר פרופסור כרונומטיס לילדה, כשפניו השזופות מכוסות
באבקת פודרה לבנה."
* יש אנשים שנעלמים לך מהחיים, לכמה
חודשים. כאלה שלא יודעים נניח שעברתה לתל-אביב. וכשאתה מתקשר אליהם אז המשיבון
שלהם עונה לכם בהודעה לא מוכרת, ובסוף ההודעה הקול אומר בטון מוכר, מספר שאפשר
להשיג אותו בבוקר. אבל אתה לא ממהר לרשום הפעם.
יש לך אותו איפשהו אתה זוכר. כן! לא הפעם,
לפחות לא כ"כ מהר *
או ש….
Not
–
כשנפרדנו
2/9/1998 12:13
ציפי
–
כשנפרדנו אתה חשבת
שניפגש בערב
כשנפרדנו אתה אמרת
שאתה
מרגיש איתי כמו אביר עם
חרב
כשנפרדנו שאלת
אז מה את
עושה היום?
כשנפרדנו
שתקתי
ונתתי לך להמשיך ולחלום.
–
"והלב
כאישון, מתרחב אך יגעה"
2/9/1998 13:28
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
בערב כשנפגשנו חשבת
שאני מישהו אחר.
בערב אמרת
החושך מראה אנשים אחרת
הצללים מיטשטשים והמוקשים בלתי נראים.
בערב אכלת
הפרח והדלקת התפוח
ואני בכלל חיכיתי לאחרת.
אחת,
חדוות התפוח.
–
שאלות שבטח לא ישאלו את חולדאי היום בצ'ט
2/9/1998 13:47
המחתרת הפרולטרית
–
1. אם לא תזכה בבחירות? מה תעשה ולאן
תפנה?
2. מבין הנשים שהיו לך בחייך, כמה שכבו
איתך רק בגלל שאתה טייס?
3. האם לראש העיר יש חנייה צמודה. אם כן-
כמה צמודה החנייה?
4. איך זה לעבור את החיים עם שם משפחה
שמזכיר חיה ממשפחת המכרסמים?
5. האם זה נכון שבעצם רצית להיות ראש
הנקרה אבל התפקיד כבר תפוס?
6. למה לך כל העניין הזה? כמה בכלל מרוויח
ראש עירייה? נטו.
7. היהלום. בחושך. מה הוא יותר? מבריק או
נוצץ?
אנד סו און…
–
לגבי שאלה 7:
2/9/1998 14:43
הדובר של ר.חולדאי
–
הוא יותר זוהר.
–
שקרן
2/9/1998 15:10
ארגון הגג של הנשים ששכבו עם חולדאי
–
(הודעה ללא תוכן(
–
גם לנו
יש שאלה לחולדאי
2/9/1998 15:15
השותפים של השותפה של הדוד סמי
–
עד
מתי תמשיך לגור אצל השותפה שלנו?
די כבר.
לפחות
תעשה כלים.
–
מעשה שסיפרתי לנטלי.
2/9/1998 15:18
מחמשר
החמשירים
–
בבוקר בבוקר התעורר לו
מר דן
ויצא
חי מהר לעבוד
כך בגן
שתי
אמות הוא חפר
את
הגופה הוא קבר
מה
הפלא שיש לו גן מצויין…
–
חלש יחסית לאחרים
2/9/1998 17:14
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
מוצה?
–
מה החזאי מבין ?
3/9/1998 2:12
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
)העתיד יעונן חלקית)
כשהחזאי אומר באצעי החוזי שמחר יהייה עוד
יום בהיר, שימשי, (רגיל לעונה).
ואתה מפתח ציפיות על עוד יום אביב פורח עם
פרפרים
( Oh Life )
וב MTV כל
הזמן חיוכים , בגדים קצרים (ומטוסי ריסוס על פרפרים)
אתה חושב איך מחר על הצוק, מול היים אתה
תתפוס את זה (כי אם לא מחר אז אולי אף פעם)
עם הכן ציור והצבאים העליזים (סוף סוף תנציח ריח צוף על הבד)
וכשאתה חוזר למחרת בצהרי היום (הקנווס במסגרת, צמודה לצד הגוף , מוחזקת ביד)
במורד גב הצוק, בבית העץ שלכם (שעברתם בו
חורף סוער ביחד)
אתה מראה סקיצות. היא מותחת חיוך!
היא ציפתה לשנינות צבעונית על הבד (ואולי
גם סתם חיבוק)
ואתה עמלתה בעיניים דולקות על חלומות
פרועים (סקיצות בגווני ורוד).
–
לריקי …תודה…ממש מרגש….איזה צחוק?!
2/9/1998 16:52
תמנון
–
לא הייתי פה הרבה והינה אני רואה משהו
שכתבתי לפני חודש ומשהו…על אורו אור
בחיי איזה צחוק?!….כל כך הרבה מי ביוב
עברו במיקווה שזה הקוס של הרבנית
התמנונית, שכבר שכחתי?…
ואם היה לי על מה לשים כובעון היתי מורידה
אותו לכבודך…בחיי…
לא משנה….
את בטח מתה לדעת מה עלה בגורל המיקווה…
נכון פשוש מלאך?…אז המיקווה נסגר וכל
המים שבו הועברו למיפעל להכנה ואריזת מיי שפיר לנשים שיודעות מה טוב לגוף שלהן,
שזו הגיזרה כמובן, והן רוצות רק להרגיש
איך זה להיות בהריון כי התאים מתחלפים וכזה…אבל לא מוכנות בשום פנים ואופן (ימח
שמו קלינטון-חתול-ירוק-י-מוצצת- אין לך איפה לעמוד-אז באת לפה-למה מה קרה? הסרסור
שלך מת?-יאללה יאללה קישטא-טלפון!…) לאבד את הגיזרה ועוד בשביל
מה?………………………….גם ככה קשה למצא איזה גבר כזה שמפנק עם
שוקולאדים
ויודע לשמוח ושכל הזמן קונה לך בגדים
וצעצועים "און דה האוס" ולא הומו וכל מה שהוא רוצה זה שתהיה קוסית
ותדפקי הופעה לחברים שלו ושתסתמי ת-פה (שזה מה שלומדים דבר ראשון כשרוצים להיות
דוגמנית-קצת נימוסים לגברת) ושתפתחי רק בשביל למצוץ ושכל הזמן יאמר לך שאת הכי
קוסית ושהוא מת עלייך….
תודו שזה ממש קלי קלות…כל כך מעט…איזה
התחשבות!
ככה אמא שלו למדה אותו איך מתנהגים יפה
לגברת ולא דורשים ממנה הרבה ונותנים הכל!
חגיגה…ולא צריך ללכת לקורסי ערב
בנעמ"ת בשביל זה….
אבל מה…ברגע שהוא רק שומע שיש לך ילד או
שאת בהריון…נגמר הפינוק!…בנות…פרחות מתחילות…על גבר שדורש כל כך מעט
ומתיחס אליך כמו אל מלכה (רוצה שתתנהגי כאילו שהוא הילד היחידי בעולם ואת הגננת
שלו שלה הוא נותן את כל הצעצועים שלו ) לא מוותרים בקלות!…מה עדיף,להיתקע לכל
החיים עם ילדים ובעל שאפילו לא מבחין בינך לאסלה בבוקר וכל המישפחה שלו יש להם מה
לומר?….בחיי!…בדרך זו או אחרת תמיד בסוף בוגדים בבעל הסמרטוט עם גבר מהסוג
שהזכרתי…אז למה לא להתחיל עם אחד כזה?….(מין עבריין צעצוע)
לא קשה להחליט….נכון שזה פשוט !…
–
תן לו בעניבה
2/9/1998 17:30
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
הסתיו דהה את שיזוף הקיץ
עם חלומות ערבי הקיץ המתוקים.
טיפות חמות בוטשות
אל תוך קירות אבק
את תקוותינו שפרחו באביב.
–
נתתי
2/9/1998 18:26
איש
העניבה
tieman434@hotmail.com
–
בכל
זאת ניסינו תודה.
–
ותודה שטסתם יונה
3/9/1998 3:57
אודין מכדרר בדימוס
guytag@kinneret.co.il
–
)הודעה ללא תוכן(
–
נתתי
לו בעניבה, סיפור מהחיים.
2/9/1998 18:35
איש
העניבה
tieman434@hotmail.com
–
בצהריים
במשרד.
באמצע ההפסקה,
בא אלי פתאום זרח אברמסון שהוא
מנהל את מדור הקטלוגים שלנו
ואומר לי:
תגיד, אישתך זאת זאת שיש לה טעם
כל כך טוב בבגדים
וכל כך רע
בגברים?
הרגשתי
שהדם
עולה לי לראש
הידיים
שלי רעדו
אז מיד
הכנסתי אותן לכיסים
שיהיה לי נעים
ממש
לא ידעתי מה
לעשות
התקרבתי
אליו
שלחתי
יד
ובשתי
אצבעות פוצצתי לו את החצ'קון הענקי
שישב לו כבר
שבוע על האף.
אחר כך
אחרי
שהוא הפסיק להיבהל
לקחתי
לו את העניבה
וניגבתי
לו את הגועל
נפש.
הייתי
צריך
לרחוץ
ידיים איזה חמש פעמים
עד שעבר הריח.
–
אסטי
3/9/1998 1:30
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
אסטטיקה זה לא תמיד רק להבין במופלא
והמדהים
אסטטיקה לפעמים נשארת רק אסטטיקה.
–
guesse what
2/9/1998 21:7
סמדר
ssmadars@netvision.net.il
–
למרות שאני יודעת מה אנשים רוצים (שאני
אהיה אני)
אני מנסה להתאלתר על הציפיות שלהם (בנאדם
בינוני)
כמו שטפסנים כובשים את ההימלייה (עם הרבה
סיפוק)
ובסוף מסתכלים מלמעלה (את יוצרת ריחוק)
את שמה לב? את מקשיבה? (פספסתי רק משפט
אחד)
רק לעצמך את מה זה קרובה (כאילו שזה כיף
גדול להרגיש לבד)
לקחת את זה רחוק (לכתוב על זה בכללי)
להדחיק את זה עמוק (להגיד בגללי, בגללי,
בגללי)
לנסות להבין את החופש הזה (היי! הנה עוד
גישה מהפכנית!)
זה לא רציני, זה משחק, מחזה (אה לא, זה רק
עוד לופ, עקרונית)
אני לא אכתוב להם את זה (יגידו שאני
דכאונית)
we living it up
we giving it
up (ריקי
לי ג'ונס, כזאת מין גאונית)
פשוט תתעוררי בצד הנכון (הנבון) של המיטה
(אני זוכרת, אני רושמת הכל)
את רק צריכה לעשות החלטה (כן, אני מחליטה
להפסיק לסבול)
תגדלי נענע (תשחי עם כרישים)
ברצינות (בחיי)
תוותרי על זה.
וויתרתי.
🙂
–
ניגבתי את העיניים בעניבה
2/9/1998 23:55
איש
העניבה
tieman434@hotmail.com
–
יפה נורא.
אמרתי לך
פעם שאני אוהב אותך?
–
מגניייב
3/9/1998 1:19
עוגי
potifar@walla.co.il
–
אחלה פשוט מעולה
אהבתי את הקטע עם הסוגריים
השתמשת בהם בתבונה
–
30 : LoVe
3/9/1998 1:47
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
מועקה / אייל שכטר
במורד הגרון מתחלקת מועקה
"לא מספיק טוב" , היא צועקת
"אני לא מספיק טובה"
העכבר מרחוב אילת 6
זה עם הרגש
אומר שהוא אוהב אותה
בכל זאת היא צועקת
"אני לא מספיק טובה"
וזה כואב , זה מפריע לתנועה
וזה כואב , זה מפריע לתנועה
במורד הגרון מתחלקת מועקה
היא כואבת , מטופשת
מרגיזה את הסביבה
העכבר מרחוב אילת 6
זה עם הרגש
זוכר שפעם היא הייתה יפה
בכל זאת היא צועקת
"אני לא מספיק טובה"
וזה כואב , זה מפריע לתנועה…
–
זה היה גדול סמדר… אהבתי עד מאד
3/9/1998 13:37
סקרנית
–
(הודעה ללא תוכן(
–
מיץ – לגימות של שביתה.
3/9/1998 0:3
משה
והרפורמים.
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
מי
ץ
מיץ.
משה
והרפורמים.
–
מפה זה נראה בכלל כמו סולם
3/9/1998 2:21
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
לאבא של מי?
אה. החברמן. זה שרוחב על הסוס הלבן?
לבן בן בתואל , אבא של רחל?
לא ארצי.
אך של שרה?
לא חשוב!
–
מהמגירה לדיסק 