קמתי בבוקר
1/9/1998 12:14
ציפי
zipi_434@yahoo.com
–
קמתי
בבוקר בערך בשש
להעיר אותך, לעזור לך להתלבש
ותוך כמה דקות גרשתי אותך מכאן
לפני שההורים שלי יגלו ויתחילו לספר לי כמה זה מסוכן
ואז
שמעתי שיש שביתה
ןחזרתי
לישון, מריחה אותך עוד אצלי במיטה.
–
נכון.השיר הזה הוא מריחה. היו כבר יותר
טובים.
1/9/1998 12:33
אץ קוצץ
–
(הודעה ללא תוכן(
–
תן לו בחפתים
2/9/1998 3:4
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
פרפר
אתה בא אלי
לפעמים,
מאחור גונב
ובורח.
ובשנתי ידך
על פני תרפרף
עד אש שתבער
תקצר את נשימתי.
באגרוף קמוץ
אתפסה ואכסה בה
את גופי,
את אושרי
וזעקתי.
לעת שחר
כשגופי ירפה
ואגרופי יפתח,
תפרח כפרפר
ותעלם מהחלון
משאיר שובל
של חום מתוק
וריח מוכר.
ושקע כמעט בלתי
ניראה
בצד שלך
בנשמתי.
–
נשארתי. נו! היתה לי ברירה? (זוכרת)
1/9/1998 17:49
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
* היא
מנפנפת ידיים אל מול פני בפנים חתומות. *
לא התכוונתי , בחיי שלא. אין בי מילים
אחרות.
פחדתי, זה כן. הייתי אחוז שיתוקים מהגודל.
כן מהגודל של האושר, כן של החיווך הזה שלך. בכיתי.
את באת.
מלטפת לי את הראש, את הפנים, מיבשת באצבעותיה את דימעותי, כאילו בדרך קסם,
דמעותי זורמות מכריות כף ידך, דרך עורך , טסות בדמך, לזלוג בפליגי מיים ראשונים,
בפלגים מלוחים, של שיפעת חייך.
אני מעביר אצבעותי, מפיה , ללחייה
הזורמות. ממפליה לפי, וכך שוב אל עניה, ריסיה.
את תופסת את פני בשתי ידיך, מיישרת אותם
אל מול ענייך, פנייך רושפות. כעט לבה חמה מבעבעת מענייה.
פרצופה נעשה אדום. ביד שמאל היא עוזבת את
לחיי, ובכל כוחך את סוטרת בי.
מול עניי הפקוחות לרווחה, אני רואה את ידך
זוחלת מלחיי הצורבת ברעידות קטונות את אוחזת את לחייך, פיך פעור.
אני מרגיש את היובש בפי, אני מעלעל , היא
מתחילה להתנשם בכבדות. לרגע מבט האימה על פנייה, מיד לאחר מתקרמשים פנייה, לבכי.
בתחילה רעידות קטנות בלחיים,החנקת הנשימות המהירות.
לרגע
אני מפנה מבטי מהחלון. האש מאחורי
באח מפצפצת בעליזות, ואודם הגחלים באפלוליות החדר ,עוטפת את גופי בחום.
בהביטחה שוב בעד זגוגית החלון, והינה
סופה. ברקים ורעמים, הצלפת רוח-הגשם בפנים.
היא על ארבע, לבושת קוטנת ליליה לבנה
ארוכה. כילדה קטנה היא רצה על ארבעה במסדרון בוכה זבת חותם היא בורחת ממני, עוצרת
רק כדי למחות את פנייה בשרבולה.
ישבתי על קצה המיטה שפוף. אוחז את ראשי
בידים, בוכה. מרגיש את הכאב של הידיעה. הידעה שפה על מיזבח זה, איבדתי חלק מחיי.
חצי ממני נשר על ריצפת העלים, והפך לאפר. או שחצי ממני הצמיח כנפיים וגלימה צחורה
ונסק מעלי אל השמיים התחולים שלו.
פניי נחתמו, הדי ביכייך , היתיפחו לי מחדר
העבודה המשותף שלנו. הקמתי את עצמי אל תוך הדי הסחרחורת, מוחה את פניי הרטובות,
חורץ את המלח עמוק בקמטים החדשים. מיבש והינה אני יכל לעמוד יציב ואף לפסוע. אני
עובר במסדרון, מציץ ימינה אל הפתח המואר באמצע המסדרון. היא שכבה על המיטה/ספה
שלנו באמצע חדר העבודה. פניך אל הכרית המרובעת הגדולה. ליבי היתכווץ לחלקיק של
רגע. מפיץ בתוכי את כאב השכול.
כשידי על הידית ואני מנסה להכניס את המפתח
לחריץ בתוך שלולית החושך שהיתה לפני הדלת.
עצרתי. חשבתי.
והפכתי פני. אל החדר עם ראש התלתלים
החומים הזה שהיה כ"כ יפה בעניי. אל הפרצוף המחייך, מפייס, הנושק, הנושך את
אפי עדינות עדינות. אל בת צחוקך החנוק , המתפרץ.
אל הדיגדוגיך , החיבוקיך ועשיית אהביך.
איך קמנו בבוקר מחובקים, פוקחים עניים
מחייכים.
זוכרת?
ופעם שמעתי מישהוא אומר לי:
"אתה צריך אהבה חדשה, כזו שתעיר
אותך, ותרצה ממך עוד."
–
תן לי כותרת מקורית ואתן לך שקל
1/9/1998 20:11
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
חזרת, ITS FUCKING ABOUT TIME. אחלה
סיפור, אבל כדאי לעבוד קצת על קצוות רופפים.
את האי-מייל שלך אתה בודק?
–
בודק גם בודק אבל את הראש לפעמים שוכך
2/9/1998 1:35
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
"תביא
לילה"
חנה לילה
–
הערב במגזין
1/9/1998 19:18
@ריקי גוברין
riky@sys.iol.co.il
–
מכתבים נוספים לרון חולדאי שמתארח מחר
בשיחת ועידה, סקירה יומית על מצב הכלכלה העולמי של צביקה אלברגר וגם החיים הססגוניים
של ז'אן פול גוטייה.
–
רזה
1/9/1998 21:24
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
מתחת למים אתה רזה. אתה הופך למקל צף, ללא
משקל. הייתי הולך מתחת למים והופך רזה לכמה שעות, זה היה קשה בהתחלה, להיות רזה,
בעיקר הדקות הראשונות, אבל מתגברים על זה אני מניח, אם אתה רוצה רזון.
אני לא בטוח שהמים אהבו אותי כל כך, כמה
פעמים אפילו נחנקתי, ואתה שמן כשאתה נחנק, גם מתחת למים, כולך כבד, צועק למצופים
שיבואו, ובסוף באה אמא וסוחבת אותך משם, כולך שמן, מים מתחתך.
לאיש מאטלנטיס לא היתה בעיה כזאת, אני לא
בטוח שיש לו בכלל אמא, גם לי לא יהיה אמא מתישהוא, למרות שאמא לא אוהבת לשמוע אותי
אומר את זה. האיש מאטלנטיס היה תמיד רזה, וזה לא בגלל שהוא היה מצוייר, היו לו
זימים. המים לא יכלו לחנוק אותו, הם אוהבים אותך, המים, כשיש לך זימים, גם לי יש
עכשיו, אמא אומרת שזה לא היה טוב לעשות זימים, אבל אמא לא תהיה בפעם הבאה כשהמים
יעשו אותך שמן, נכון? ועכשיו אתה רזה, כמו האיש מאטלנטיס, המשקל שלך הופך לחסר
משמעות, ואני צף במים, ללא משקל, עם הזימים הנהדרים שלי, רואים מבחוץ רק את הגב שלי,
ואת השיער של המאחורה של הראש, ומבחוץ אני חושב שאולי אני אפילו קצת שמן, למרות
שבאמת אני רזה עכשיו, רק האוויר הזה, הוא זה שעושה אותי שמן, כמו פעם, רק שעכשיו
גם הוא מנסה להטביע.
–
אחלה!
1/9/1998 22:7
סמדר
ssmadars@netvision.net.il
–
זה לא מושפך, נכון? זה לא יד ראשונה,
מרגישים את זה,
אחלה סיפור,
אהבתי במיוחד את המשפטים
"(אמא אומרת ש)זה לא היה טוב לעשות
זימים"
ואת "אתה שמן כשאתה נחנק"
הסהרוריות מאד חיננית
סבבה
סמדר
–
האמת ש..
1/9/1998 23:10
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
זה כן מושפך, בערך. אבל חביב, נכון?
מזכיר לי סיפור של אתגר קרת, ובעצם הכוונה
היטתה לעשות פארודיה על הסגנון.
על כל מקרה, תודה, ולבריאות. 🙂
–
עוד משהו
2/9/1998 17:16
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
המילה "מושפך" לא בדיוק מתאימה,
כשאני כותב לפה, אני חושב על מה אני כותב, הרעיון והכל מוכנים, פשוט העסק לא
משוכתב, לא ממש מהוקצע. אני משתדל לא לכתוב פה סתם זבל.
איך הפרסומת אמרה?
תביע את עצמך.
או שלא
–
מה בדיוק יש לך ביד
2/9/1998 19:2
סמדר
–
כשאתה נכנס להוספת הודעה חדשה ומתחיל
לכתוב סיפור? רעיון השתלשלות עלילה כללי? אולי גם כמה ניסוחים שקפצו לך לראש?
ולפני גזירת הסאבמיט אתה קורא אותו שוב מההתחלה עד הסוף במכה אחת?
–
יש דברים בגו
3/9/1998 1:22
אודין
guytag@kinneret.co.il
–
וגם בלבנון
אבל מי בכלל עוד זוכר
(-:
–
מאלתרררר (אבל קצת אחר) 6
1/9/1998 23:32
דיזי
dizzy_2000@hotmail.com
–
לילה
על המרקע מרצד לו בנחת השמן משידור חוקר
לי כבר נגמרה הבמבה
ושוש מגעיל אותי
בחוסר ברירה ניגש למחשב
עוד כמה ציפצופים ואני מחובר
אויש איזו מהירות דפוקה
לא נורא – מחר נקנה עוד אבוקדו
הנה נכנסנו…
יזראל און ליין…
פורומים…
מהמגירה אל הדיסק…
מה נכתוב ?
את מאלתררר מספר 827 ?
מה הטעם ?
חמוץ, מתוק או מלוח ?
השנינות שלי הורגת אותי לפעמים…
ובכל זאת ?
אולי עדיף לשנות נוסחה ?
אולי משהו שידרוש יותר מתגובה אחת ?
אולי מספיק עם חרוזים ?
ואולי…ואולי…ואולי…ובום – טראח –
שקט
מצאתי
משפטים קצרים…
הרבה סימני שאלה…
הרבה אולי…
ומה עוד ?
ומתי כבר פיטר פן יגיע ???
הוא כבר לא יגיע
מחר אולי נגמרת השביתה
ואח שלי צריך את המחשב
אולי גם לו בא קצת לאלתררר ?
מי יודע ?
אולי הוא יזכה גם לתגובות…
אולי
–
רומן של שלהי קיץ 1
2/9/1998 0:52
ירמוכית המרשרשת
–
יושבת אני ומרשרשת
הזמן לא יחדל מלפעום
ברקותיי פרח הניצן
הירמוך על כל גדותיו
העשביים הצמיחו קוץ
ומוץ על פני תבל.
בפרחי הזמן שולח הזעם
תשחורת הכרכום געתה בעוצמה
עלים גרדו את פדחת השחת
וכאן התחיל כל הרומן.
–
נהדר!
2/9/1998 0:54
חתול תעלול
hatool98@hotmail.com
–
)הודעה ללא תוכן)
–
שיר ביכורי סתיו
2/9/1998 0:57
ירמוכית מרשרשת שוב
–
פוכרת אני וגוערת
הזמן לא יחדל מלנהום
בוחרת אני ובוגרת
בלי לומר אום!
בירכתי הבלדה של בילדי
אסוציאציות פלאיות יוצאות במחול
הרף עין אחד, מצמוץ של ריס
קפיצת הפה והתריס.
האמנם אזכה לתגובה משאת נפש
משאלת מוות, עקיצת המבקר
אהה! אם רק ישימו לב אליי
מייד אפרוץ במחול המפגר.
–
LOL – צחקתי
עד דמעות (-:
2/9/1998 1:1
חתול תעלול
hatool98@hotmail.com
–
)הודעה
ללא תוכן(
–
תגיד, באיזה צבע הדמעות שלך? וכמה קילו הן
שוקלות?
2/9/1998 1:7
ירמוכית
–
(הודעה ללא תוכן)
–
שירת הברבור של ירמוכית
2/9/1998 1:6
ירמוכית מרשרשת בשלישית
–
ברבורי פרא עפו בדד
אלי נקשרת ואל הכד
ברבורי הברבורים ברברו לברוריה
ברור שאתה לא לבד.
יש גברים שלא מבינים
לא יודעים ולא יכולים
מה אעשה עם ילד של אימא
שלא רוצה את מה שהוא רוצה?
שלא יכול את מה שהוא רוצה?
שלא רוצה את מה שהוא יכול?
את שירת גבעולי הבר אשיר
מול קני סוף ירוקים והרדוף
כל זה כבר מאחורי יא בבא
תביא איזה שכטה ונאמר סבבה.
–
עכשיו כבר מילאתי דלי בצבע סגול כמובן (-:
2/9/1998 1:13
חתול תעלול
hatool98@hotmail.com
–
)הודעה
ללא תוכן)
–
בוא אלי חתול קטן, שב אצלי על כף היד.
2/9/1998 1:18
ירמוכית מרשרשת לחתולים בעם
–
(הודעה ללא תוכן)
–
ועוד הערונת קטנה
2/9/1998 1:17
ירמוכית מרשרשת בעדנה
–
מייד את פני אשימה
ואת פעמיי אחישה
אל עבר האופק הדולק בלאט
ביום שמש סגרירי ומובלט
החרוזים יפים לירוקים בעם
כל פעם ופעימה צריך לחצרץ
המבקרים יכתירו אותי בתואר
משוררת הפורום העולץ אליי עץ.
–
רצינו לברך את
הפורום
2/9/1998 1:55
משה
והרפורמים
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
לרגל
החידוש בדמות הציטוט
של הודעה מהעבר.
רעיון
משובח.
ועוד
רעיון
המילה "פרחת" , שזה
קרחת ששמים עליה פרווה….
COOL לא?
–
היי משה 🙂
2/9/1998 7:57
ריקי
riky@haaretz.co.il
–
תודה על הקומפלימנטים
כן, יצא לך אחלא קופירייטינג 🙂
–
על
פי בקשה מיוחדת של נטלי, חמשיר לסתיו.
2/9/1998 2:2
מחמשר
החמשירים
–
גלית היתה בחורה
שתמיד לא לבשה חזיה
עד שפעם
בגשם
נרטבה
עד העצם
אויה, החולצה כה שקופה.
–
3/9/1998 3:26
גלית
–
זה כיף שתמיד בלי פחד
אני עם גופיה בלי כלום מתחת
אבל במיזוג, כשקר
עובר בי רעד מוכר
והפטמות מזדקרות כך ביחד.
–
מהמגירה לדיסק 