וכדי לפצות על מעשה קלסטרופובי ונפשע זה
12/10/1998 5:40
The wizard of Oz
–
סיפור.
גרוע אמנם.. אבל זה או זה, או עוד סיבוב למקרר שיסתיים בביס
רפוי באגס עם כתמים שחורים חשודים…
(שאחד מהם דמה דמיון חשוד למרקוס קלינברג.. שעכשיו שאני חושב על זה, שמו דומה דמיון חשוד
לפרנסין מנבר!!!! או מיי גוד-נס! עליתי על משהו!!!
שיט. זה רק חרא של יונים.)
ובקיצור ניקול,
מה מצחיק?? זה עדיף מלדרוך על חרא של בני
אדם!!!
כלומר..
אני מתאר לעצמי.
הייתי רוצה לספר לך, נכדתי ניקול על משהו
שקרה לי לפני כמה ימים.
למעשה, זה סיפור חסר כל….. פשוט חסר כל.
אבל את לא בדיוק במצב של משא ומתן..
(מה שמאפשר לי עקרונית לבצע בך מעשים
מגונים… אבל מנקרופיליה עד פדופיליה
רחוקה הדרך, אז בינתיים אספתק בהושבתך על ברכיי בצורה תמימה לחלוטין, כמובן, עם
האופציה לרצוח אותך ולהופכך לפרטנרית לגיטימית.)
בכל מקרה, לפני כמה ימים, בעודי מהלך לי
לתומי ברחוב (חוץ מדריכה על מספר נמלים שחורות וגדולות כאלה שפשוט הזמינו את זה),
נדבק אלי כלב.
כולם הרי מכירים את הקטע הזה..
אתה הולך לך ברחוב…
רואה איזה כלב עזוב ומוזנח..
מנסה שלא להסתכל עליו יותר מדי..
אבל הכתמים המוזרים האלה שתמיד יש
עליהם.. אתה פשוט חייב להסתכל.. ו..
פתאום הוא יוצר קשר עין!
אתה מנסה להסתכל על החוטי חשמל
למעלה.. תוך כדי שריקת המנגינה התמימה של
בלי סודות.
לא עוזר כלום
הכלב,
נדבק.
ומהרגע הזה, אתה בעליו הלא רשמי של כלב
מכוער ומסריח, שמסתובב איתך ברחובות העיר במבט מלא הערצה, ורק מחכה לרגע שבו תכניס
אותו הביתה ותתן לו מעמד חוקי של אוכל חינם.
אז בקיצור, הכלב ההוא נדבק אלי, ואני,
מודבק מנוסה, לא התרגשתי, וכבר הכנתי לי בראש תרשים מדויק של האזור עם נתיבי מילוט
אפשריים.
אבל אני חייב להודות שהכלב הזה היה פשוט
עילוי בהידבקות.
פשוט ראו עליו את זה
הוא לא עצר להריח ערימות אשפה מזדמנות,
להשתין על אחרוני עמודי העץ בעיר, או שאר לוקשים בנוסח "זה רק נדמה לך
שנדבקתי אליך, אנחנו ממש במקרה הולכים באותו כיוון"
היה לו מבט של "אני כאן לעשות את
העבודה שלי, ואני מתכוון להישאר דבוק אליך וודר יו לייק את זה אור נוט, אז תתחיל
ללכת."
אין ספק שהיה לו עבר עשיר בהידבקויות
כושלות.
בכל מקרה, מה שנראה לעוברים ושבים התמימים
כאיש עם טעם גרוע בכלבים שיצא לטייל עם ידידו הריחני, היה למעשה קרב ענקים רוחש
וגועש, עם הרבה לוחמה פסיכולוגית, ונומרולוגית (לא, אבל רק פסיכולוגית לא מפאר
מספיק את סוגי הלוחמה המגוונים שהתנהלו שם) מתחת לפני הקרקע.
למרות שזה נראה אבוד מראש, בכל זאת ניסיתי
עליו את הטריק של זריקת מקל לאוטוסטרדה וקריאת "תפוסתה!" נלהבת.
(בדרך כלל מבוצע עם התקרבותו של
סמי-טריילר מאיים)
לרוב הכלבים החדשים להוטים להוכיח את עצמם
כשימושיים, או לפחות בעלי ערך בידורי כלשהו.
ואכן, מספר כלבים דרוסים שנפלו בפח סיפקו
לי הנאה כלשהי ברובד הסאדיסטי, וסתם אדישות ברובד הרגיל.
אבל הכלב הזה שיכונה מעתה ואילך
"שפיץ" ללא סיבה קונבנציונלית או אפילו ביולוגית, פשוט ליווה את המקל
במבט מזלזל, ואז הפנה אלי את הראש באדישות ונתן לי מבט של "אפשר לעזור
לך?"
אוטובוס שפרק זקנה עם עגלה בתחנה הציב
אפשרות מעניינת, אבל שפיץ לא התכוון לוותר, ולהסביר לנהג שלא רק שאני מסכים לעלות
בלי ידידי הטוב ביותר לאוטובוס, אני גם אראה בזה טובה אישית אם הוא ישטוף עם שפיץ
את הגלגלים ואת הכביש…
נפסל על הסף.
כשהבנתי שהמצב ממש על הפנים, החלטתי לבחור
באופציה תואמת – נסיגה מבישה משדה הקרב.
עצרתי לקשור שרוכים, שפיץ התישב לידי
באדישות, כאילו אומר "יאללה חבל על הזמן, סע" ואז בלי התראה מוקדמת
(למרות שהרעיון להודיע לשפיץ אכן חלף במוחי)
פשוט רצתי לכיוון הבית בכל הכוח, בתקווה
שכלב מכובד כמו שפיץ לא יגרר למעשה בזוי שכזה
אבל שפיץ בהחלט לא התנגד
ופשוט עקב אחרי בקלילות, משאיר כוחות
לספרינט האחרון של לפני דלת הכניסה.
היה נדמה לי שאיבדתי אותו לרגע,
אבל כשהגעתי לדלת הכניסה הוא פשוט חיכה לי
שם עם מבט מנצח בעיניים.
טוב, אין ברירה, החלטתי שכאן מפרידים בין
הגברים לילדים.
אמרתי לעצמי – איזי, איזייי, זה כולה כלב.
פתחתי לאט, משאיר חריץ צר, דוחף את הגוף
שלי לאט לאט, בלי כוונה לתת לשפיץ להכנס שום צ'אנס להשתחל פנימה, ו… טרקתי את הדלת… ישר על האף של שפיץ!
זעקות השבר של שפיץ גרמה לרפלקס של פתיחת
הדלת, דהיינו – שגיאה פטאלית.
שפיץ פרץ ללובי בחדווה, חג במעגלים סביבי,
כאילו לומר – נתת פייט טוב, אבל זה נגמר.
למרות כל הגועל, ידעתי שאין מנוס מגטינג
פיזיקל, לתדהמתו של שפיץ שהסתמך על ההגנה שהעניקו לו הכתמים המוזרים, הלכלוך,
הפרעושים והריח, פשוט הרמתי אותו בשתי ידיים התקרבתי לדלת, ובדיוק בעודי משלים את
פינויו הסופי מחיי וריצה הביתה לאמבט חמים של טרנפנטין, נכנסה השכנה הכוסית מלמטה,
ואיך שראתה את הגועל שאני מחזיק בידיים עשתה "יווווו!!! איזה חמוד!!
הוא שלך??"
בהלם שאחז אותי הצלחתי להניע את שרירי
הצוואר שלי בדרך שמן הסתם התפרשה כ "כן זה הכלב שלי והוא ישאר איתי בבית לנצח
נצחים".
לא היה מנוס.
ועכשיו – שפיץ פה!! הוא מסתכל עלי מקליד!@!! הוא ניצח!#@!@
אנטישמי!!! בולשיביק מזוהם!!!
ללללללא.
זה אמנם סוף נחמד.
אבל האמת היא שהתגברתי על הבושה, ואחרי
שהיא עלתה במעלית פשוט בעטתי אותו החוצה, וכששמעתי את הנביחות שלו מלמעלה, לא הייתה
לי ברירה, שלפתי מהארון את קופסת רעל העכברים הטובה והותיקה ששימשה אותי ביעילות
גם כנגד יונקים שמוגנים על פי חוק, שלפתי חתיכת פסטרמה עסיסית מהמקרר…. וירדתי למטה עם מבט זדוני בעיניים…
שפיץ אהב
נהנה נורא.
למחרת בבוקר במדרגות השכנה הכוסית ראתה
אותי ושאלה מה שלום הכלב.
השפלתי את ראשי באיטיות, יחד עם הסנפה של
נזלת מדומה שאמורה לסמל אבל כבד, ואמרתי בדרמטיות.. "הוא..
נפטר."
מה באמת?? תהתה השכנה, שגם ברגע שכזה לא יכלתי להתפעל
משאלותיה הטיפשיות.
"לא! הוא סתם נח!! י'מפגרת!"
הייתה תשובה אפשרית.
אבל הלכתי על "כן.. התגלתה אצלו מחלה תורשתית נדירה בכיס
המרה.. נאלצתי להבהיל אותו אתמול בלילה
לניתוח אצל וטרינר מומחה שהטיסו מחו"ל..
אבל זה היה מאוחר מדי.. "
לאחר כמה רגעים של שתיקה, שמתחייבים מכובד
מעמד דבילי שכזה, סובבתי את ראשי המושפל והלכתי.
וכך, מלווה במבטי הערצה, סגרתי עוד פרשיה
אפלה בחיי, ואת ניקול זכית לשמוע את הסיפור המפגר הזה.
למה?
ככה.
שתהיי לי בריאה דארלינג.
"ווף ווף!"
אל תדאג טוטו, בפסטרמה שלך אני שם רק
אקונומיקה.
לילה טוב חמודים שלי
לילה טוב דוד הליקופטר!
–
זה ויזרד אוף עוד, אני רוצה שתכתוב בשבילי
עוד
12/10/1998 11:5
מרגלית
–
סיפורים כאלה.
זאת פעם ראשונה שהטרחתי את עצמי לקרוא
משהו שחורג מהמלבן הזה.
–
hahahahahaha hahaahahaha oy oy bo bo הרסתה
אותי!!
12/10/1998 11:24
מים * * * * * *
–
.
–
שיממון.
12/10/1998 4:3
The wizard of Oz
–
אתה אפילו לא שווה השפלה.
מאוחר ולא מתחשק לי לישון.
וגם להכניס את טוטו למיקרוגל כבר לא מסעיר
כמו פעם..
אוף.
אני כמה לאתגר אינטלקטואלי כלשהו שיתרום
להתעוררות הישות השכלית-רוחנית שבי שנמצאת עכשיו במצב של קיפאון דפנסיבי.
בקיצור אני משועמם מוות.
ביאושי אני אפילו מוכן להיות נחמד למישהו
תגובה תזכה את בעליה בעונש הולם, ופריזבי
צבעוני.
–
אולי אם תכתוב בשעות טיפה יותר מוקדמות
12/10/1998 11:15
מרגלית
–
לא תמצא כזה שיממון.
אולי הישות השכלית-רוחנית שלך היא בעלת
עמידות על-אנושית אבל שלי הולכת לישון בשעות כאלה.
נתראה באסונות.
–
ברוך שפטרנו!
12/10/1998 1:5
החרדון
–
ז"ל נכבד הייתי פונה אליך כאל
נקרופיל,
אך אדוני הוא בר-מינן לכן אמליץ לך זומבי מהלך,
שנה שמך ל-
DISEASED
–
&
the holly spirit
12/10/1998 1:15
the sis.
–
הייתי פונה אליך כאל נקרופיל אלא
שהבר הוא בר-מינן.
ולכן כאחות רחמנייה ,
אתה מוזמן אלינו בברכה,
מעט מדמו ומבשרו של אדוננו ישו ואתה כמו
חדש.
ושנה נא את שמך ל-
.diseased
–
דממת המוות פה ממש מתסכלת אותי אז החלטתי
12/10/1998 13:16
ציפורה, משפ' חורגין
–
לפרסם את יצירתי השנייה.
זה על האהבה הראשונה שלי (פפפפפפוווווו,
אהבה בתחת שלי אבל נגיד), אז דיר באלאק, תתיחסו בכבוד הראוי. אני לא רגילה לחשיפה
הפומבית הזאת.
חרא עולם!
–
שנה ומשהו
12/10/1998 13:23
ציפורה, משפ" חורגין
–
שנה ומשהו היית מועיל. אני הוקסמתי, מודה.
היית גם הראשון שלי. כה מרשים: בעל גינונים, אופקים, ביצועים…. מצאת אותי ברחוב
תל-אביבי שוקק. איש מכובד למראה המחייך אלי, טירונית ירוקה, מציע לי ניחוחות זרים,
לא ידועים. פנית אלי ואני הופתעתי. היית רוצה שאבוא אליך, רק כדי לצייר אותי. אני
מתחילה לדמיין, תמימות פורצת, עם מעט זהירות. באמת? כן, אתה אומר, אתה דובר אמת.
מספר הטלפון שלי? כשתחזור עוד שבועיים מחו"ל תתקשר, אין בעיה.
אני צמאה להרגיש חוצלארץ, ללגום חוויות.
אני מיובשת ואתה המשקה. הייתי מודאגת, חשבתי לעצמי שכבר אשאר בתולה לנצח. אלוהים,
איך שההורים שלי דפקו אותי מכל הכיוונים.
עכשיו אני רוטטת ולשם שינוי, לא בפירפורי
גסיסה. ומה אם תרצה לצייר אותי עירומה? צמרמורת. פתאום יש כאן גם אש. קוסם, איך
ידעת להבשיל את הפרי בשבועיים, בשלוש שיחות טלפון טראנס-אטלנטיות. אני כל כך רציתי
לממש ולהתמשמש, שתקטוף אותי, מכשף.
נפגשנו ביום העצמאות. זיקוקין דינור. גאלת
אותי בזבנג אחד. בלי ספקות או שאלות, בדיוק כפי שלמדת מהמורה שלך לאנגלית, כשהיית
תלמיד שישית: לדפוק בלי לשאול, רק לפי הציווי yes…no..oh..darling . היית
מאולף, עבד של הגוף, מאוהב באקט, מקדש אותו, את אי החשיפה, את ההתנתקות. איך שהיא
דפקה לך את החיים.
לעזאזל, מה אתה מופתע. כן, אלה היו קולות
של כאב. זה צריך לכאוב קצת, לא? הכל בסדר אצלי. הייתי בתולה, עכשיו אני לא. מסתכלת
עליך, כמה שזה מרגש אותך, קשה לך להאמין. בשבילך זה כבוד גדול וגם נוסטלגיה. אני
לא מבוהלת, לא מתרגשת. אתה מבטיח להיות המדריך שלי. יהיה קל ללמד אותי, יש לי
כשרון. חבל שלא ידעת, היית נוהג יותר בעדינות. נוכל לעשות הכל, בעזרת הדמיון, עם
הגוף והמחשבה, נשבור שיאים. קצת התאכזבתי. אתה אומר שככה זה בפעם הראשונה.
בוקר. אתה מביא אותי לתחנה. אני מרגישה
שונה. קצת בחילה.
אבל זה קרה מזמן.
קברת את עצמך תחת ערימה של נשים, כאלה
שהסכימו לתנאים.
כל מה שהן צריכות כדי לגמור זה מסעדות
פאר, בתי מלון, הצגות וזיון טוב. אתה מפחד מהן, כשהן מתלהבות, כשהן מתאהבות, הן
חונקות אותך. פגשתי אותך קבור ואתה לא יכולת לראות שאני אחרת. נמאס לי להסביר לך
שוב ושוב את הדברים הכי ברורים: אהבה זה לא לשאוג אני אוהב אותך ולהתמוטט באפיסת
כוחות.
לא הולם אותך להיות רגשן. ברור שאני
זוכרת, לא מתחרטת על דבר.
תבין, אני לא רוצה חיקויים. לא מעניינים
אותי ביצועים בלבד. אני צמאה להרגיש בבית, ללגום בשותפות.
להיחשף בצורה מוחלטת, ללא גנדרנות.
נתת לי מרחבים. הם הפכו למרחקים, ואני
עייפתי מללכת.
כבר אין בשביל מה.
בשביל מי?
נו, חבל שלא הקשבת לאח שלך * לפני * שהוא
12/10/1998 18:55
האח החורג למשפ" חורגין
–
זיין לך את הבתולים !
(בעצם… אם אני חושב קצת….
נו, מה את רוצה… אהבתי אותך תמיד…)
טוב, עזבי.
–
נתת לי מרחבים. הם הפכו למרחקים, ואני
12/10/1998 21:45
שפרירית בערב
–
עייפתי מללכת. – משפט גדול!
–
ציפקי, איך עושים עיגולים שחורים כאלה?
12/10/1998 13:31
נעימה, משפ' מוסאייב
–
(הודעה ללא תוכן(
–
ציפורה, תודה !
12/10/1998 13:56
אנונימית
–
תודה ששיתפת… מקווה שההתנסויות אחר כך
היו יותר מוצלחות כי אהבה ומין יכולים להיות כל כך יפים שהם עם האדם הנכון .
מנסיון, צריך לעבור לפעמים איזה 20 בחורים כדי להרגיש בפעם הראשונה מה זה לעשות
אהבה, מהי התחושה של לחזור הביתה..להגיע לשיאים רגשיים וגופניים שלא חשבת מעולם
שקיימים בך או שהם בכלל אפשריים. אבל אסור להתייאש, לכל אחת יש את חיבור הנפש.גוף
הזה , אני מקווה לפחות פעם בחיים- ואז כל ההתנסויות הסתמיות האלה, שמותירות אותך
ריקנית נשכחות. תאמיני לי, הייתי שם וראיתי שאפשר גם אחרת.
–
מחשבות-שיר
12/10/1998 13:56
יותם
–
לפעמים, כך באמצע היום, חושב עלייך ובוכה.
לא מתוך אושר, כמו אז, מעין גאווה
והתרצות,
אלא מגעגוע, תחושת עזבון, זריקת מסומם
שחסרה, מרץ שאבד.
בוכה, ודמעות גדולות זולגות, לאט, בשקט.
לפעמים, זה מתפרץ, בוכה, מיואש. לעיתים,
זה נשאר בפנים ונשמר לפעם הבאה.
אולי לפעם שתבואי ותפתחי קצת את הצוהר,
שחררי לי קצת מנבכי נפשי הגועשים.
אלו שעטופים היטב בשקית חומה, שאף אחד לא
יראה, לא ירגיש, לא יבחין.
ובשקית החומה הזו, האטומה כביכול, אני
קורע בכוונה חתיכה, חושף קצת, צבע בוהק שקשה לפספס.
אבל הם, כולם, לא מבחינים, עוברים על-יד.
ורק את, בשיחה אחת, שמה ליבך אלי, נותנת
אותו לי, מחבקת-מנחמת, קורעת את השקית האטומה, החומה, זו שלא רואים דבר דרכה. את,
במשקפי הפלא, בשמיעת הנסתר, קולטת אותי. מבעד לאטימות, את קוראת אותי. יודעת מתי
רע לי, מתי אני נזכר, מתי אני חושב, מתי יורדות התנין.
אני אוהב אותך כל-כך הרבה, עד שלפעמים אני
חושש שתעזביני.
תקחי ממני את השקית האטומה, שאת חושפת בכל
פעם, את כל סודותי לך, את כל אהבתי, כל תלותי.
אל תעזביני לעולם, אל תנטשיני בצעירותי,
בילדותי האבודה, בבגרותי ובזקנתי.
–
הכותרת היתה צריכה, אולי, להיות
12/10/1998 22:1
רגשות
–
אבל זה לא מוריד מערכו של הטקסט.
–
ציפורה..
היופי שלך שייך רק לך..וכל שנותר לי..
12/10/1998 17:34
שבלול
–
הוא להתענג עליו פעם אחר פעם..
"הידיעה" היא היכולת לקבל את
המילה הכתובה כמות שהיא..
וכשהמילה שייכת לאדם אחר, הרי זה הוא..
מאחורי המילה.
אחד יפה, אחד מכוער, אחד עני, אחד עשיר .
אבל לכולם יש מה להגיד..
וגם כשהמילה היא "ענייה" היא
עדיין טומנת בחובה את האחר..
זוכרת?…. "גם לקל יש משקל"
את יפה ועשירה…רק בזכות אלו המכוערים
והדלים..
אסור לשכוח אותם..
הרי בלעדיים לא היית כמו שאת..
ועל זה אני שמח..
–
יפה שאתה כותב לה ככה כנראה שהיא באמת כזו
12/10/1998 17:52
ניקול
xina@walla.co.il
–
וגם אתה אבל יופי זה לא הכל צריך גם אופי
–
למדת פילוסופיה באוניברסיטה?
12/10/1998 18:8
ציפורה, משפ' חורגין
–
אהבתי את מה שכתבת.
אמנם הצגת עמדה מעט אגוצנטרית ומתנשאת אבל
ככה זה באקדמיה.
–
המשך:
12/10/1998 18:18
ציפורה, משפ' חורגין
–
חוץ מזה, זה בדיוק התפקיד של
"הקל", "העני" ו"המכוער" – להעשיר אותנו ולהעלות
אותנו לעמדה מתנשאת, שעושה לנו טוב.
אבל אם נתייחס לזבל כאל זבל נצטרך להוכיח
את עצמנו ביחס לעצמנו ולזולת הטוב מאיתנו. חרא עולם, נכון?
–
ציפורה. אני אוהב מה שאת כותבת
12/10/1998 20:18
שלום
anti945@hotmail.com
–
והזבל? מצמיח את הפרחים הכי הכי יפים.
ןהעגבניות הכי יפות ואדומות גדלות ליד
מכוני ביוב.
–
במתק שפתיים, הא שלום ? עגבניות ?
12/10/1998 22:14
אבי, משפ' חורגין
תבלע את הרוק, למה שהעגבניה היחידה שתראה
זה מה שאני תיכף דוחף לך….
… וזה לא "שרי" , תאמין לי.
ציפורה,
עכשיו אני מבין למה לא יכולתם
לבוא בשבועות. בשביל שתוכלי לכתוב כאן,
לפני כל המנייאקים, איך התאבדו לך הבתולים ?
–
מותק, אף פעם לא היית חזק בחגים, אה?
13/10/1998 0:56
ציפורה, משפ" חורגין
–
זה סוכות, לא שבועות אבל לא נורא, אתה
חמוד כשאתה מנסה לשמור עלי.
–
איך את מדברת אל אבא ? ומה זה משנה איזה
חג
13/10/1998 1:24
ממי, משפ' חורגין
–
לא יכולתם לבוא ?
מה אני לא מבשלת טוב כמו חמותך ?
אוכל מכובס של קיבוץ, זה אוכל ?
התקלקלו לי כל הבישולים
וגם ככה הבית מסריח. אבל אני לא מתלוננת.
חרא עולם, וחג שמח !
–
אולי אם תוציאי כבר את העכבר המת שבתנור
13/10/1998 1:35
ציפורה, משפ' חורגין
–
הבית לא יסריח כל כך.
ואולי אם תשטפי ידיים אחרי שאת מחרבנת
נבוא לטעום מהאוכל שלך.
איך את חושבת חיה-המתה יצאה ככה?
אוף, כמה חרא, תורידי את המים.
–
השתגעת ? לקחת לחיה-המתה את חית השעשועים
שלה?
13/10/1998 1:53
ממי, משפ" חורגין
–
ברוך-השם, חרא עולם !
–
תתענג, תתענג, אבל שמור מרחק מאחותי. על
גחונך !
12/10/1998 18:51
האח החורג למשפ' חורגין
–
(הודעה ללא תוכן(
–
מהמגירה לדיסק 