מה אשכח קודם?
13/10/1998 4:43
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
חמש וחצי, ערב, מטוס צפוף, כולם מדברים.
אני עם הווקמן והקלטת, עוצמת עיניים. מרגישה את עוצמת המנועים, את התאוצה… המטוס
עובר את נקודת ההמראה, אז כבר אין ברירה והוא ממשיך בריצה על המסלול. עוד שניה
עוברת וכוח העילוי גורם למטוס להתנתק מהקרקע הזאת… ואנחנו באויר.
אני מבינה את הניתוק הזה עם כל
המשמעויות… אני מביטה אל הקרקע ההולכת ומתרחקת, הכנף כבר נוגעת בענן.
המטוס מטפס עד לגובה שיוט ואני נושמת בשקט
עם עיניים עצומות. מקשיבה לשירים ומנסה להבין את התחושות – אני נזכרת שאמרת לי
"קחי את מה שאת מרגישה עכשיו…" איך ידעת מה אני מרגישה? איך?
חצי שעה של שיוט והשמש מתחילה לשקוע – כל
צבעי האדום, הכתום והצהוב נמרחים לפסים ארוכים. אני מביטה בחלון הרחוק משמאלי, עד שאין
יותר צבעים ורק הנורה שבקצה הכנף מהבהבת בחושך.
המטוס מתחיל לרדת לאט, תוך מספר דקות כבר
רואים את המפרץ ואת אורות העיר, נוחתים. שדה התעופה כמעט ריק ודי מהר אנחנו בחוץ.
משב רוח חם ואנו עולים על האוטובוס שיסע כשעה וחצי עד שנגיע.
אני יושבת לבד, שוב מקשיבה לקלטת. בחשיכה
אנו עוברים את העיר וממשיכים בדרך כפרית. בתים, שלטים, אורות – הכל חולף במהירות
מבעד לחלון האוטובוס ואני שמחה על החושך המסתיר את פני.
רוב הזמן אני עם עיניים עצומות והכל
מתערבב ומתערבל…
שעה תעבור ועוד שעה ועוד אחת
יום יעבור ועוד יום ושבוע
ועוד שבוע יהפוך לחודש
עוד מעט יהיו גשמים ובלילות אפעיל את מפזר
החום בחדר העבודה.
אכתוב את העבודה ומידי פעם אביט בחלון.
וכשארגיש שלא יכולה לשאת את הכאב – אצא לטייל בגשם, להרגיש…
לפעמים אסע ל-ג. הוא יכין לי קפה וסיגריה
טובה. נעשן ונדבר על תסריטים וחלומות מטורפים. הוא יגיד לי "אל תבכי, בבקשה
מיקי, אל תבכי" והוא ינסה להצחיק אותי.
אחר כך נדבר על פילוסופיה ועל מציאות
מדומה, הוא יביט בי ונצחק.
ובלילות אחרים נדבר בצ'ט כמו שהוא אוהב
(אחרי שהוא יסיים את משחק השש-בש שלו). נכתוב סיפורים בהמשכים והוא ימציא שירים
בחושים.
לפעמים אדבר עם אורלי – היא תקרא את
השירים ותגיד לי "רואים שכואב לך, אבל נסי להפיק את המקסימום ממה שיש, ככה זה
בחיים…"
ולעומתה, ענת תגיד לי שהיא הייתה מתאהבת
בטירוף במי שהיה כותב לה דברים כאלו.
יום יעבור ועוד יום ועוד לילה
והחודשים יהפכו לאביב
אני אקשיב לקולות הבזים שחגים מעל השדה.
בלילות אפתח את החלונות ואנסה להביט למרחק, מעבר למגדלים, מעבר לגשרים, מעבר…
אני יושבת באוטובוס ומנסה להבין כיצד
אשכח…
האם בתחילה אשכח את עינייך או את קולך?
ואחר כך אשכח את פנייך ואת צחוקך?
ולא אזכור איך זה מרגיש כשאת נוגעת
אשכח את שפתייך וכיצד את מחייכת?
את ידייך ואיך שאת מלטפת
ואת התלתלים
ואת הריח שלך
ונשימותייך?
ואחר כך את המילים שלך, השתיקות שלך
ואת כל היופי שלך
האם כך אשכח אותך?
ממרפסת החדר ראיתי את הים מבעד לצלליות
העצים והזוגות שרוקדים ברחבה הפתוחה והרועשת. אחר כך ירדתי למטה עם רויטל שנוסעת
עוד מעט לחיות באמסטרדם – עוזבת הכל למען האהבה.
הלכנו לבר ולקחנו משקה החוצה. ישבנו באויר
החם ולאט לאט הצטרפו עוד אנשים. הלכנו לדיסקו באמפי ונדנדנו לדיג'יי שינגן משהו עד
שהוא כבר שנא אותנו.
רקדנו על הבמה, אני עם עיניים עצומות, קרוב
ככל האפשר לרמקול. לא יכולתי להפסיק, הרגשתי את הזיעה הצורבת ולא יכולתי להפסיק.
לא רציתי להרגיש כלום מלבד הצלילים החזקים, רציתי שזה יחליף את כל הכאב…
פני שרפו מהזיעה והדמעות ורגלי כאבו –
שמחתי שאני עדיין מסוגלת לחוש משהו, עוד משהו מלבד הכאב הזה.
בחדר עמדתי מתחת למים הקרים ונתתי להם
לשטוף הכל, עד שהצלחתי שום לנשום. אחר כך ישבתי במרפסת, ראיתי את גן העדן שמסביב
והתחלתי לכתוב.
כל הזמן רק חושבת… מה אשכח קודם? מה???
את הנשיקות שלך?
את מגע האצבעות שלך?
את פעימות ליבך?
ואיך אשכח את הכל כאשר את בתוך כל תא
במוחי, כל תא בגופי.
האם שנה תספיק?
–
15.10.98
14/10/1998 16:29
–
איך אפשר בכלל לשכוח, תאמרי לי את,
את הנשיקות, את מגע האצבעות,
את פעימות הלב שפועמות ללא מרחק
איך אפשר לשכוח ירוק מתחלף
וחיוך
וליטוף משתק ואת הגוף
ואת איך שזה מרגיש
ואת הקול , (מאיפה הקול הזה…?)
ואת ה כ ל
איך אפשר בכלל לשכוח, תאמרי לי את,
איך אפשר בכלל לשכוח
אהבה?
–
דיברות ומימרות שלא כתובות בתורה
13/10/1998 5:56
טורוס וקונוס (שותפות מוגבלת, בשעות
הפתיחה הרגילות)
–
*
בפני קונוס לא תשים טורוס
(שעתיים לפני ההשכמה לעמל יומך)
*
כשאתם מתחילים משהו, בחמש לפנות בוקר
של יום שרבי
זיכרו שבשש כבר יש אור בחוץ
וכדאי לסגור את התריסים מראש.
–
לא תנשך את הטורוס אשר אתה שותה ממנו
13/10/1998 6:12
טורוס וקונוס (שותפות מוגבלת, בהערכת
נזקים(
contour@newmail.co.il
–
* כי
המקום הזה אשר אתה עומד מולו
אדמת קודש הוא.
(נו, כבר הגיע זמן תפילת שחרית)
*
קח לך את פינך יחידך אשר אהבת
והעלהו למולה.
–
יש מילה כזאת , אהבה ?1
13/10/1998 11:42
הילדה הכי נשמה בעולם
–
נמאס לי כבר , אני רוצה שיואהבו אותי , שאני ירגיש את טעם
האהבה , שלא יהיו סתם פה ושם חבר ואחרי חודש זה ייגמר , אני רוצה שזה יהיה לעד ,
אני רוצה לאהוב אני רוצה להיות נאהבת
יש לי חברה שיש לה חבר כבר איזה שנה , הם
כולך כך מאושרים יחד , ורק אני לבד , עם עצמי , עם חלומות על האביר על הסוס הלבן
שלעולם לי יגיע , למה אליי האהבה לא הגיע
אני לא רוצה סתם מישהו , אני רוצה מישהו
מיוחד , שאני ידע שאני שלו ושהוא שלי , שיגיד שהוא אוהב אותי
שאהבה תהיהיה פורחת , אבל פורחת במשך זמן
ארוך , לא שאחרי חודש-חודשים היא תנבול ….
–
אהבה?!
13/10/1998 12:5
טל
tal_blomer@hotmail.com
–
היי
בוודאי שיש אהבה ובטוח שיש מישהו שרוצה
ומחכה, ויש מישהו שהוא הכי הכי ורק בשבילך.
בת כמה את?
ומאיפה?
אני כרגע יכול רק לשלוח לך חיבוק אוהב
ומבין
אם תירצי להמשיך את מוזמנת…..שלחי Email אני
בטוח
ואולי יהיה מיוחד ורק שלנו?!
שלך
טל
–
לטל היקר
13/10/1998 14:22
הילדה הכי נשמה בעולם
–
היי , מה עינינים ?
אני בת 15 ואני גרה באזור חיפה
תודה על העידוד , כאילו המצב לא עד כדיי
כך גרוע אבל אני שמחה שמישהו מבין על מה אני מדברת
מחכה לתשובה ממך
תספר לי קצת על עצמך
ייאלה ביי
–
THAT DOES IT !!!!!!!!
13/10/1998 18:9
כלו כל הקוצים
–
הגענו לתחתית, הספינה שוקעת……..
מה זה פה?! תוכנית שידוכים של יוסי סיאס?
ערוץ הילדים והנוער?
ילדים, קחו חמש שקל ולכו לאכול גלידה
במרכז.
–
לבת ה- 15 מהצפון
13/10/1998 20:56
טל
tal_blomer@hotmail.com
–
היי
יש לך אי מייל או ICQ
יהיה יותר נוח
–
טל
13/10/1998 21:18
הילדה הכי נשמה בעולם
–
תשמע אני לא מעונינית לתת תכתובת פה
בפורום זה … אין לי ענין שיציפו אותי במכתבים
בוא בנתיים נדבר פה , בשלב יותר מאוחר
נראה כבר מה נעשה
יייאלה ביי מחכה לתשובה
–
ממש לא!
13/10/1998 21:29
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
מצאו לכם אפיק חילופי להכרויות: icq, Hotmail
או המשיכו לכתוב בפורום נוער או הכרויות המיועדים לכך.
ובזאת הסתיים לו פרק נוסף בדרמה הקומית
טרגית, ששמה "תת הפורום -הכרויות".
תודה,
מיכל אור
–
הילדה הכי נשמה בעולם
13/10/1998 15:0
המאוכזבת
–
גם אני בגילך חלמתי על אהבה, אבל הים לאחר
שעברו יותר מעשר שנים אני יודעת שאין אהבה. מה שקרוי אהבה הוא תוצר משני של היצר
המיני.
אז את יכולה להמשיך לחלום ואני יודעת
שתמשיכי להתאכזב, ואם יום אחד תמצאי את עצמך בגילי נטולת אהבה, עייפה וממורמרת
תזכרי את העצה שנתנו לך אז לפני שנים. וחבל שלי לא היה מי שיתן אותה.
–
עוד ילדונת בת 25? מדברת על החיים…
13/10/1998 16:6
זקנה בת 100
–
מותק לגבי האכזבה את צודקת, במקרה שלך…
אבל החיים זה מה שאת עושה מהם , עכשיו חרא
אבל מחר-
יהיה ים של צואה ,
ואולי אפילו תמצאי צפרדע חדשה בביצה.
וחוץ מזה אהבה אם כבר מגדירים, כוללת את
הליבידו אבל בעיקר, מתוך ניסיוני העשיר,
כוללת אהבה עצמית .
–
למאוכזבת
13/10/1998 15:34
הילדה הכי נשמה בעולם
–
אני לא מאמינה !
יש דבר כזה שקוראים לו אהבה , אני נוצרתי
מאהבה (לא משנה שההורים שלי התגרשו)1
יש מילה כזאת , יש רגש כזה , ואני לא
חושבת שהחיים כול כך שחורים כמו שאת מתארת
אותם
אני חולקת אל כול מה שאמרת , אבל אני מבינה אותך ואני מבינה שקורים דברים
בחיים שגורמים לנו לחשוב על זה ככה , ודרך אגב אם כול הכבוד שאני יותר קטנה קטנה תאמיני לי שאני יכולה ללמד אותך בקשר
לאהבה
ייאלה ביי בנתיים
–
לילדה ולמאוכזבת
13/10/1998 15:57
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
ניתן להוסיף תגובה להודעה – אין צורך
להציב הודעה חדשה בכל פעם. אפשרות התגובה מאפשרת להבין על מה ולמי נכתבה התגובה.
שרשראות הן IN , שיא
הקוליות בימים מטורפים (-:
בברכה,
מיכל אור
–
הנהלה יקרה
13/10/1998 18:21
כלו כל הקוצים
–
ראיתי את השם שלך, ישר חשבתי שאת הולכת
לעשות פה סדר ולשלוח את הילדה, שהיא אולי הכי נשמה בעולם, אבל עדיין בת 15 לפורום
ילדים שרוצים להיות גדולים: מהרחם לקבר.
–
אח תום נעורים , פירות טריים,
13/10/1998 15:59
זקנה בת 100
–
פרחים שרק הנצו וגילו את המין והמין השני.
אני זוכרת בשנת 48' שעליתי לארץ אהבתי את יעשק.
אבל זה היה מזמן ומאז אני מרותקת לכסא
גלגלים,
וגם הזיכרון לא משהו.
אגב תזכירי לי יקירתי מה זאת אהבה?
והיכן נעוריי?
שכחי מכל הרומנטיקה זה עובר מהר ואז מגיעה
שיגרה אפורה וחיים אומללים.
אבל יש סוף טוב,
בסוף מתים, את יודעת.
–
* ס
~ ב ~ ת ~ א * ! !
13/10/1998 19:55
האח החורג למשפ' חורגין
–
את חיה ! ! !
איפה היית כל השנים האלה ? תולעת !
תמיד רציתי לדעת:
איך אומרים * חרא * בפולנית ?
–
בפולנית אין חרא!!!
13/10/1998 19:56
סבתא רגינה, משפ" חורגין
–
(הודעה ללא תוכן(
–
הסבתא המתה שלי קמה לתחייה, הללויה!
14/10/1998 0:47
ציפורה, משפ' חורגין
–
עוד בן משפחה מצחין הצטרף לשורותינו.
סבתא יקרה שלי, את אפילו פחות מקומטת
מאמא. סוף סוף, הסבתא שמעולם לא היתה לי. את התפגרת לפני שהספקת לירוות נחת
מהנכדים שלך. לא יצא לך לבקר את חיה המתה בבית משוגעים ולראות אותה אחרי הטיפולים
החשמליים הנפלאים האלה. ולא ראית אותי גדלה להיות ילדה מופרעת, לא היית בחתונה
שלי, שהיתה היום הכי עצוב בחיי, לא זכית להכיר את בעלי לפני היום המאושר בחיי,
הגירושין שלנו.
–
הטיפולים האלקטרוניים של חייה'לה. . .
14/10/1998 7:59
סבתא רגינה, משפ' חורגין
–
זה קשור לאינטרנט?
דז'ינקוייה.
–
קינדר"לה שלי,
15/10/1998 3:28
סבתא רגינה, משפחת חורגין
–
מזה חשוב נישואים, גירושים,
מלמטה הכל נראה אותו חרא .
–
כשהיינו
צעירים…
13/10/1998 16:40
משה והרפורמים
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
אח
זאת היתה
תקופה
–
מעניין ששלום עוד לא נדבק אליך, דרדסית
מתוקה
13/10/1998 21:52
המעורער-מהר-אדר (ליד ירושלים)
–
תשמעי, פעוטונת, מילה שלי
זה מקום
* מאד * מסוכן כאן !
–
דוד, למה אתה כ"כ עצבני ותביא את ה5
ש"ח מיד!
14/10/1998 0:32
הילדה הכי אינפנטילית בעולם!
–
(הודעה ללא תוכן(
–
קונדום חדש לכבוד החג
13/10/1998 16:50
משה והרפורמים משלימים חבר
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
שלושים ושבעה ימים של
גשם נפלו על ראשו
של שמואל. שלושים ושבעה ימים
של גשם בלתי פוסק. עוד
שלושה ימים. עוד שלושה ימים , זה
כל מה שהייתי צריך כדי להשוות את
שיאו של נח. מה, כל
כך היה לו קשה
לאלוהים לתת לי להביס את נח? שלושים ושבעה ימים עמד שמואל בגשם. עמד, ישב, אכל, ישן, הטיל את
מימיו, עשה את צרכיו ואף שכב עם אשתו שבאה לעודדו ברגעים
הקשים, ביום השלושים ושש , והכל
תחת כיפת השמים
ובגשם סוחף. לצערו
התקשורת אף היא לא
שמה את ליבה אליו. "כשתעבור את
הארבעים" אמרו לו. וכך, חזר לביתו שמואל, לאחר
שלושים ושבעה ימים של מבול, ולא שם את ליבו כי הגשם
פסק לרדת לאחר שחזר לשכב עם אישתו, ולא
שיער כי מיועד היה הגשם, ובכוונה
תחילה הפסיקה אותו.
–
כמה חברים יש לכם עוד להשלים?
13/10/1998 18:27
–
הרבה?
–
לנשמה , עוד מילה על אהבה….
13/10/1998 18:59
המאוהבת
–
רציתי לשלוח לך גם חיבוק ענק, להגיד לך
שיש אהבה בעולםץ לפעמים לוקח שנים עד שמוצאים את הנפש התאומה, עוברים הרבה עד
אליה-אבל ללא אמונה וללא תקווה היא פוסחת על כל הציניקנים שלא יודעים מהי אותה
תחושה עילאית. את עוד ילדה, ויהיו לך הרבה אהבות בחייך אבל כשאהבה אמיתית תגיע-זה
יהיה שווה אתת כל הגישושים עד אליה. ואל תקשיבי לכל הלא מאמינים, עליהם קופידון
פוסח והם לעולם לא יכירו ברגש החם והסמיך המציץ כל חלקה טובה בנפשך, בליבך וגם
בגופך.
תאמיני באהבה-היא קיימת !!!
מאחלת לך אושר ואהבה לכולם.
–
אומרים יש אהבה – מה זו אהבה
14/10/1998 12:5
המאוכזבת
–
גם אני חלמתי פעם על אהבה רומנטית ועל נפש
תאומה מבינה ואוהבת, אבל עם השנים הבנתי שלא ניתן למצוא גבר כזה. תמיד נשאר פער
וגם אם לפעמים חשבתי שהפער נסגר ואנו מתאחדים גם בגוף וגם בנפש, הרי שלא עבר זמן
רב ונוכחתי עד כמה טעיתי.
לבתי הקטנה (אני אם חד הורית) אסביר שאהבה
יש אולי בסרטים או בשירים ותפקידה שם הוא ליצור אשלייה של משהו שלעולם לא ניתן
להגיע אליו. ואם יום אחד תספר לי שהיא אוהבת מישהו אדאג לספר לה מה יקרה לה אחרי
ההתפכחות המרה.
–
למאוכזבת
14/10/1998 19:37
הילדה הכי נשמה בעולם
–
את כול כך טועה
את רוצה לראות לבת שלך שהחיים שלי יהיו
חשוכים ומרים בדיוק כמו שהחיים שלך היו
בנושא אהבה
לא אצל כולם זה ככה
היה לי אהבות בחיים שלי , וזה היה הדבר
הכי יפה שקרה לי , וזה נגמר בידידיות ולא בטעם מר של אכזבה
לפי דעתי את טועה ואת טועה בגדול
את מפילה על הבת שלך תיק שאת נושאת אותו
כבר שנים
וזה לא מגיע לה …
אל תעשי לה את זה !
ביי
–
פוסידון
13/10/1998 19:1
משה השרת
–
"פסל לך שתי לוחות אבנים
כראשונים"..
לאלוקים קל להגיד, ואני שגם מגמגם וגם בעל
ידים-שמאליות (איטר),
נאלצתי לחרוט ולפסל לוחות עקומים עם אותיות
משונות (לא הבנתי אף מילה).
עשר דיברות ארוכות שמסתיימות ב"לא,
לא ,לא" (הכל שלילי אצל האל הזה).
פחדתי מהעם, שהתלונן כל הזמן, עם קשה
עורף, מודע לחטאותיו רק אחרי
שהוא עמוק בחרא (אם נשאתי חן בעינך אדוני,
סלח על שאני נושא שמך לשווא).
ארבעים יום וארבעים לילה לא אכלתי, לא
שתיתי, לא ישנתי , לא שכבתי
רק חקקתי על הלוחות הקשים ההם.
ברדתי מההר קרנו פניי, ואני בכלל לא
ידעתי.
נראה אתכם בחום הכבד של סיני, ללא קרם
הגנה וללא מים חוזרים חיוורים.
שלוק אני יצאתי, אדום כמו השפתיים של בת
פרעה (עליה השלום).
והטיפשים האלו, אהרון וכל בני ישראל, ראו כמה שאני עצבני, אדום ומיוזע
ופחדו לגשת אלי , בצדק.
ומה מספרים לי שהאידיוט הזה מיכאלאנג'לו, שלפסל לא ידע
(ראיתם איך פיסל את ערוותו של דוד, זין של
תינוק עשה לו. דוד-המלך, שהיה פר-הרבעה ידוע) ,
וגם בקריאה לא הצטיין, הוסיף לי זוג קרניים.
בטח שלא נכנסתי לארץ הקודש, ארץ זבת חלב
ודבש (טפו), נראיתי כמו מלאך המוות, מפיסטו,
(מזל שלא הוסיף לי קלשון(.
–
יוכבד התולעת
13/10/1998 20:21
M
MP@NET.COM
–
פעם הייתה תולעת…ושמה היה יוכבד
יוכבד הייתה זוחלת על גחונה כל שעות
היממה.ובלילה הייתה משחקת תופסת עם הנמלים………..
המשך יבוא…………
–
ומה ההמשך?
14/10/1998 0:57
W
–
פעם היה נדל ושמו יוסל'ה,
והוא היה משחק כיסאות מוזיקליים עם
הצרצרים.
–
את בלונדינית במקרה? עובדת במפעל m&m ?
15/10/1998 3:1
שטנית
טיבעית
–
–
הערב במגזין IOL:
13/10/1998 20:24
ריקי
riky@haaretz.co.il
–
כולנו סייבורגים: על טכנולוגיה שמחליפה
אנשים, חדשות מקפטן אינטרנט, אבטלה סמויה בהיי טק, המינוי המדאיג של אריק שרון,
האתר היפה של קית הרינג, ועוד.
http;//www.iol.co.il/magazine
–
שיירת מלאכים..
13/10/1998 21:1
שבלול
vvx33@hotmail.com
–
רכובים על סוסי הזמן
כרוח סערה שועטים.
אמירים מרכינים בדהירתם
ניצנים רומסים במרדפם
אילמים
זועקים
שליטים
ללא חת מטילים מוראם
ללא הבחן קוטלים בדרכם
השחירו פניכם
כרו בורותיכם
לחשו תפילותיכם
שיירת מלאכים…על סף ביתכם.
–
אפוקליפטי
14/10/1998 1:10
מרגלית
–
עם הרבה אוירה, יפה שבי.
I'M AN ANGEL SENT FROM GOD
האלוהים שלך רוצה שתדע שכל החרא מתוכנן,
נבחר בקפידה, חיידק אחר חיידק, כל תאית ותאית, כל ריח וריח, הוא אחראי על הכל. הוא
לא יודע למה בדיוק אבל לאלוהים יש את הסיבות שלו ודרכיו של השם נסתרות אפילו
מעצמו. אז תתעודד, אתה בידיו של האל, שום דבר לא מקרי ותודה לאל, מקסימום תמות
מאיזו מחלה או מתאונה, יש דברים יותר גרועים.
–
מהמגירה לדיסק 