דצמבר 1977
17/9/1998 0:15
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
דצמבר 1977
חושך בחוץ
ומחלון פתוח,
הלילה מלא תקווה.
ברגע זה,
רק את היית יכולה
להרגיש את השלווה
ולהיות בשקט
איתי
לראות את האור
שבתוכי
ולשכוח כל כאב
שהיה
לחייך עם העיניים שלך
ולצחוק עם כל
התלתלים.
–
מתוך מגירות הזבוב
17/9/1998 2:24
החרדון מותש
–
זבוב חרוץ ,
אני יושב לי, הי-שם, מצונף בספוג נוקשה,
משקפיים על החוטם ומרגיש קצת כמו מורה הבודקת שעורי-בית.
ברוב המקרים המחנכת (?FOR
WHAT.) מפהקת, עוברת ברוב הזמן למסך הטלוויזיה , למקרר, אבל יש ולפעמים היא מגלה חניך מוכשר, "עם
פוטנציאל", או בעצם מישהו המזכיר לה את עצמה.
מעט צירופי מילים, דימויים (נניח) מוצלחים
פרי מקלדתך:
–
"פיו נפתח ונסגר, מהבהב מולה כמו נורת אזהרה" – מכיוון שאנוכי , החרדון
חוטא בציור
(ובעוד דברים שלא אזכירם, לא המקום ולא השעה) מיד קופצת לי תמונה מתוך
CARTOON .
קצת
כמו בשיר חג-המולד: RUDOLF HAD A SHINY NOSE, WHERE IT
GOES IT GLOSE.
– "הסירחון כטפיל אוכל את הבגד"/
"כמו חרק גדול זוחל, או פשוט מתיש ובונה לו קן" – תאור שמתאים במדוייק לזבוב הבוקע ומעופף לו בין הפורומים
(רוחניות? פלספן). גורם לי להתגרד ALL
OVER בחיפוש אחר קוקונים מסתתרים בחריצי שכבת האפידרמיס. בכלל,
כל ההתעסקות בדם ובבשר עושה לי צמרמורת , יופי.
–
הסיפור האאאארוך סביב ה"רעש", לצערי, קצת מסורבל מדי. מזכיר את סיפור
המטפלת שרצחה תינוק שהופקר בידיה על ידי שימוש בכרית. אלא ששם נבנית האהדה כלפי
אותה ילדה אומללה שנאלצת לשמוע את צרחות התינוק, בכי המפלח את אפרכסות אוזניה.
הקורא המתומרן ממש מתחנן לדם הוולד. פה משהו מפוספס, גם להעתיק צריך לדעת, ואולי
לא. עם זאת מצאתי פנינה בבליל המילים המיותר:
"רעש התינוקות הנופלים מתוך רחם אימם" – דימוי המחזיר אותי לרגע
מתוך החומה של הפינק פלויד,
בו הנערים עומדים על קצה תהום, נופלים זה אחר זה, נטחנים עד דוק לקציץ בשר.
נו בשר, גם לי יש מין
חולשות בסיסיות שכאלו. סושי. אגב בהקשר זה יוזכר לטובה אופוס 15, הנושא,
השם, ההתעסקות ,
בבשר, כבר אמרתי?
–
אחת היצירות הטובות שלך, בינתיים( לא קראתי הכל), היא סיגריה 8. אני מאמין
שכאשר כותבים ללא
מאמץ, ללא ניסיון לחדש, להמציא את הגלגל יוצאים דברים מוצלחים, באופן כללי
ופרטני. האווירה,
הבריחה מפני השעמום השולח זרועות מאיימות, מועברים באופן משכנע אבל הסוף
(מתאפק לא לומר
הערה צינית, בסדר, עבר לי), מתפקשש, סיום היתולי לא משכנע וחבל.
–
הפואימה "זכרונות מבית אבא" באופן יסודי טובה אך שוב חלק מהבתים בה מעט
מיותרים. עזוב שירה
תאר תחושות הזויות (קצת מזכיר לי מישהי, אותי?).
–
עוד נושא, שבאופן כללי, חביב עליי ומעסיק אותי לפחות פעם ביום: עשייית צרכים!
MY FRIEND , קטע
ה"שרותים #1", מצויין. ממש מתעורר בי הרצון לקלוע כמה חתיכות לתוך בטן
האסלה. האח הריחות, כמו להביט הישר ללב החמה.
–
"עשיתי לעצמי קצת", קצת מקומם אותי. אולי זה הצד הנשי שבי
(ד"ר ברטר אומרת שאני נשי מדי ואני
(בכלל אוהב גברים, נו לך תבין
פסיכי-אטרית). אולם השוואת ריקוד לאקסטזה פגאנית מקורי ותמיד
בטכסים שכאלו יש דם ובתולות (ממממ. מעביר לשון רטובה על שפתיים פצועות).
וארשה לי עוד
משפט טוב לצטט: "פגאנית קטנה שלי.. וידי מציירות עיניה באויר עשן",
נו חרדון רומנטי
שכמוני מתמוסס.
זהו. עד כאן. מצטער עייף והולך לישון.
רב תודות ל- SOUL
MUSICIAN על העלאת הקבצים, באמת פרח בים של זאבים.
אם הצלחתי לגרום לך לישון כמה שעות, מעבר
לממוצע מטכל"י, זהו שכרי.
אל תשכח לחייך מדי פעם (זוכר? מין עווית
שכזו בשיפולי הפה), חרק בלתי נלאה,
זבוב כבד לא יצלח להתרומם ולך יש כנפיים,
לא?
–
מגרותי עדיין כמעט מלאות(כתבתי פה כמעט
חמישים קטעים
17/9/1998 18:22
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
* תודה רבה על תשומת הלב והמחשבה שהענקת לסיפורים,
המזינטרופיה שלי פוחתת בזכותך 🙂 .
* בנוגע ל"רוחניות", טוב לא
יכולתי להתאפק, אם תחפש תמצא אותי גם בהתמכרויות ובעבר גם בדתיים חילונים. לפעמים
זה מרענן ללכת לפורום שתמיד שמו מופיע ברשימת ההודעות החדשות.
* אני נוטה להסכים איתך בנוגע לסיפור סביב
"רעש". כרעיון על הניר הוא נראה באמת הרבה יותר טוב. הסיפור שאתה השווית
אותו אליו היה "לישון" של צ'כוב (אם אני לא טועה), ובאמת שלא חשבתי עליו
כשכתבתי את "וואלס הדקה". אני חושש שאני עדיין צריך להשתפר לא מעט בנוגע
לסיפורים ארוכים, כאלו עם בשר ועלילה, משחק מלים לא יפתור סיפור ללא עמוד שידרה,
וכתבתי את זה כאן פעם באופוס 17- רקוויאם.
* אופוס 15 הוא אופוס לא רע, אבל גם לא
ממש משהו, היו לי יותר טובים אני חושב. אחד האופוסים החביבם עלי הוא אופוס 12,
רומא שלי, הזקוק לשכתוב דחוף אבל הוא מעורר בי נוסטאלגיה בלתי ניתנת לעצירה.
* "זכרונות מבית אבא" נכתב
בהינף קולמוס, כך שיש בו קטעים פחות טובים, אבל היה מעניין אותי לדעת איזה קטעים
במיוחד צריך לדעתך לשפר (אנחנו מתעסקים פה עם חרוזים כזכור לך, ושינוי קטן יכול
לדרוש שינוי גדול יותר)
* סיגריה 8 זה קטע די טוב גם בעיני, אבל
הסוף לא היה היתולי, ודווקא די סימפטתי אותו.
* שירותים 1#, קטע טוב נכון? יא-אללה, אתה
היחיד שמסכים איתי בנקודה הזאת. אוף. 🙂
* "עשיתי לעצמי" הוא לא קטע טוב
לדעתי, הוא אילתור על קטע קודם שכתבתי (על 386 שחוק שבחדרי), קטע קצר הרבה יותר
וגם יותר טוב לדעתי, אני אפרסם אותו פה בהזדמנות.
* "SOUL MUSICIAN", המממ…., אני לא בדיוק קרוזו, אבל…
* אני מפרסם כאן קובץ עם כמעט כל מה
שכתבתי כאן, חלקם כמו שכבר אמרתי יצאו מפוקששים קצת בהעתקה, אבל נו טופ, רק אל
תקראו לי עצלן שוב. 🙂
* אני רוצה להעלות מהעבר שיר שכתבתי כאן
מזמן, שהוא לעניות דעתי בין הטובים שלי. אשמח לדעתך בנושא:
משעמם היום,
אין רוח.
ולשונך חסרת טעם לחלוטין.
היית אצל רופא השיניים?
–
איפה כולכם?
17/9/1998 11:18
סוכנת הנסיעות של הפורום
–
ככה?
בלי לשאול אותי?
בלעדי?
–
כי אתה מנ מנ מנ מניאק
17/9/1998 16:56
אתה יודע למה???
–
(הודעה ללא תוכן(
–
ניירות טואלט-ודואט
17/9/1998 20:3
זרוק
–
פגעת בי בכל אפשרות שהייתה לך
אפילו רק
גירית אותי ולא נתת לי לגעת בך
ועכשיו את מתפלא
איפה ה-אקס שלך נגע
ואת אפילו בוכה
שזו לא הפעם הראשונה ואפילו לא השנייה
שלחתי פרחים
כתבתי שירים
אפילו צירפתי הגדשה
והסתכלת על זה בצורה נדושה
והנה עכשיו אני כותב לך מכתב על נייר טואלט
ולא יודע אם קודם לנגב או לחבר גם דואטט
–
בא לי
17/9/1998 21:5
אנונימית
–
בא לי להשתגע
בא לי לצאת לחופש
בא לי לפרוק כל עול
בא לי לשבור מוסכמות
בא לי לפרק מסגרות
בא לי לעשות סקס מטורף
להפליג לאי רחוק ובודד
להתקרב לאלוהים , להתקרב לטבע
לחוש מה זה אושר אמיתי…
–
בא לנו
17/9/1998 23:43
טורוס וקונוס (שותפות מוגבלת)
–
בא לנו למחוק אותך
בא לנו להוציא אותך לחופש
בא לנו לשבור לך את המוסכמות
(לא בא לנו לעשות איתך סקס, מטורף ובכלל)
בדרכך לאי
טבעי
לקול מחיאות הכפיים של הדולפינים
וממילא תהיי קרובה לאלוהים (בר מינן)
והאושר…
הו, איזה אושר…
–
ספטמבר 1978
18/9/1998 1:14
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
ספטמבר 1978
זאת לא הפעם הראשונה
אז למה מרגיש כאילו כן?
כבר דיברתי, כבר צחקתי
אז למה לא זוכרת?
כבר רעדתי, כבר שתקתי
אז למה לא כך?
כבר נשמתי…
אבל לא אותך.
–
אני חייבת לציין שיש כאן אנשים
כישרוניים….
19/9/1998 20:56
ילדה מהמרכז
–
ואת/ה אחד/ת מהם…
–
סיגריה 10 (זה עוד דורש פיתוח, כמובן,
אבל…)
18/9/1998 2:54
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
האישה לידו מתה לעשן, גם הוא. אולי מנטה.
בעירה פנימית בריאות, אפשר למות מזה, אבל לא יאה למות כאן, באוטובוס, אדום וגדול,
אוויר ממוחזר. אוויר ממוחזר מתאכזר לחללי ריאות פנימיים, מתכווצים מתרחבים, והמזגן
מזמזם מלמעלה את אותה נשימת ברזל של אנשים חולים באמת, אוויר קר, כמו סיגרית מנטה
.
האישה לידך מתה לעשן, איך זה בתור
אקספוזיציה? נשום ושתה כי מחר נמות, רק לא כאן, יש בזה משהו מבהיל. וכי איך יחזירו
גופתך מנקודה ב' אליה מגיע האוטובוס אל נקודה א' ממנה הגיע? כמו נשימה מפה לפה פה,
חמצן לוהט, פתח וסגור, סובב הרחק, חזרה אליך, ואולי עוד תעלה סוף סוף אל מעגל
המזגן, וזו שמתה לעשן צלול אחד תפזול אליך מפצעי עיניה, ואולי אף תאמר משהו, אם זה
ישנה בכלל. לא תענה בזמן יניקה מהמזגן, הן אוויר מסחרר הראש והקרביים כולו שלך
עכשיו, ושתמצא לה סיגריה אחרת.
–
אוהב את הדרך האסוציאטיבית שבה זורמים
18/9/1998 3:10
בזוקה ג'ו
–
הרעיונות והמשפטים, שקשורים זה בזה בצורה
מעגלית. הסוף נקשר להתחלה. גם הדימויים מעניינים. אוטובוס אדום? לונדון? ומשהו שם
הזכיר לי ריאת ברזל (כמו בתחילת המאה). הקטע זרק אותי לכל מיני מקומות.
–
חביב
!!! עוד כמה סיגריות יש לך בחפיסה ?
18/9/1998 20:43
עוגי
–
(הודעה ללא תוכן(
–
כ-20 אני מניח
19/9/1998 20:52
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
עוגי, שמעת פעם על ביקורת לא משוחדת? 😉
–
שיר זה נכתב בסערת רגשות אז אנא תנו לו את הכבוד
18/9/1998 10:33
המשתקם
cshai@yahoo.com
–
השם יקום תמימותי חדרת עמוק לתוכי
נדרת לא לפגוע בי וריסקת את ליבי
נדרת -אבל אין לך אלוהים
חבטת בחסר ישע
תקפת יצור ללא הגנה
התקשטת במוסר
אך חטאת לא יכופר
הולכת אותי שולל
נפלתי בנקל
יותר לא אבטח באיש
רצחת אדם רגיש
העזת לבוא לבדוק את רקבון גופתי
מה רבת חסד את יפתי
אל תאגה אני נמק בלאט
לא שוקל וכן בוחל וחמל על ליבי
ירבו עוד התקופות שאחשוב עלייך
כן אין ספק אותך לא אשכח
אך ביום שתעמדי מול שערי שמיים
אשמח להיות עד האופי שלך
ותמשיכי לך ככה להסתובב
עם זיו פנייך בסובביך להתל
את חוש הזהירות שלהם בעורמה לנטרל
יש סיבות גדולות לחוס עליי
שחור ושחור לי עד בלי די
אבל מבין שנינו אני לא המסכן
כי אם בך ולא בי הרע שוכן
המונח שקט כבר זר לי
נפשי לא מוצאת שלווה
חיוך אמיתי כבר לא נמרח על פני
כי אותך אהבתי יותר מדי
ליבי ישא את רסיסי פגיעתך עוד שנים רבות
אני אתן למיטב האפשרויות אותו לרפאות
וגם את דבר אחד תמיד תשאי
את אות קין על הרצחי…..
דבר הכותב: אני מאוד מאוד אשמח לקבל
תגובות בעיקר בדואר אלקטרוני אך גם תגובות כאן יתקבלו בברכה
תמשיכו תמיד לאהוב כי מזה אתם בנויים.
שלכם
שי.
–
והאהבה היא שתחבר את הרסיסים יחדיו
שוב..אהבתי שירך.
18/9/1998 12:43
שבלול
–
אכן , כמו השמש הזורחת בנאמנות מידי
יום..שולחת ברכתה על פני האדמה..
מלטפת,מחייה,מצמיחה ומולידה..
כך דרכה של אהבה.. ולרוצה לספוג
חומה..ידוע ידע כי לעיתים..ממש כשאת
כל כולך נותנים.. עלולה היא האהבה..כמו
השמש ה"חמימה" לשרוף עד תום את
מחפשי אורה.
אך בדרכנו ללמוד כאב..אסור לשכוח את רצון
הלב.
לפעמים צריך קצת צל..
וכשהיום יבשיל פתאום..אח איזה אושר..האהבה
חזרה לכושר!
האמן בה היא תבוא! שבלול.
–
תודה שבלול יקר עושה רושם שאתה מבין בנושא
איש יקר
18/9/1998 13:1
המשתקם
cshai@yahoo.com
–
(הודעה
ללא תוכן(
–
יפיפה..
18/9/1998 16:12
ידועית
–
(הודעה ללא תוכן(
–
שי!
השיר הזה מדהים!!!!!
19/9/1998 20:47
ילדה מהמרכז
–
אם השיר אכן מתאר את מצבך אני מצטערת
בשבילך…
האים זה כך?
–
זאת תאוותי… (מתוקה חמוצה)
18/9/1998 13:0
שבלול
–
זאת תאוותי – מפרה תשוקתי
זאת נשמתי – מרוממת רוחי
זה דמיוני – מוליד מחשבתי
זה חלומי – מאכלס לילי
אלו חיי
כמו אהבתי
כל עולמי
זה אתה
אהובי
זה שירי
–
מקסים אתה מאד מוכשר……
18/9/1998 13:9
המשתקם
cshai@yahoo.com
–
)הודעה ללא תוכן(
–
ומותר.. ומותר לאהוב..
18/9/1998 15:59
ידועית
–
(הודעה ללא תוכן(
–
תן לי לגעת בך..
17/9/1998 19:45
שבלול
–
תן לי לגעת בך
לשניה להיות חלק ממך
ולעוד שניה..ולעוד.
אוכל להיות לך…מה שאתה לעצמך
תן לי שניה
הזמן הוא לא רק שלך
מה שעכשיו כבר היה.
–
טוב, אם אתה מתעקשת…
19/9/1998 20:39
הקוטלת
–
(הודעה ללא תוכן(
–
יום שישי זה
18/9/1998 18:9
שושנה בוחבוט
–
כשהנירות דלוקים, זת'ומרת כשהבית כבר נקי
אני הכי אוהבת
פרוסה עם דבש
וסרט ערבי
–
אח.. יא שושנה מחמלי נגעת בציפור נפשי…
18/9/1998 18:11
עבדאללה לה לה לה
–
(הודעה ללא תוכן(
–
משפט טיפשי להגיד
18/9/1998 20:37
עוגי
–
הים בהפסקת אוכל ניגש אלי אחד השדרנים
הצעירים בתחנה והצמיד אל פרצופי (שבאותו רגע היה עסוק באכילה) את כירסו העגלגלה.
כמובן שאני באלגנט(יות) דחפתי אותו כמטר
אחורה ושאלתי לרצונו .
אותו שדרן צעיר כנראה לא ממש סימפט אותי
וסטר לי (עוגי מתחמם 🙂 ).
מיד התחלתי לכעוס
10 שנות שידור ופתאום אותו חרא צפוני שאתה
קיבלת לעבודה דוחף את הכרס שלו בפרצוף שלך וסוטר לך
זה מעליב !
נכון אני כבר לא בן 20 ולא בן 30
נכון אמא שלי כבר לא פה כדי למכור קרטיבים
על חוף קטן באמריקה הגדולה
נכון אני סתם עוד זקן שיושב תחת משרת
ניהול ומבלבל לכולם את המוח
אבל למה ?
אני שואל למה ?!
ומגיעה לי תשובה (אני חושב)
אז פניתי אליו בתוקפנות יתרה ושאלתי אותו
…..
אתה יודע שזה התחת שלך פה זה שאתה הכאבת
לו ?! (משפט מטומטם !! אני יודע !!!, אבל אני לא יודע אך הוא קלט שאני רוצה לפטר
אותו בגלל שהוא נתן לי סטירה)
אז הוא אמר לי אהההההה אז זה נכון אז אתה
באמת רוצה לפטר אותי ידעתי כל הזמן
אני כמובן הצתנעתי ואמרתי לא מה פתאום (עוד
דבר דפוק לעשות)
אז הוא אמר בנימה מתחננת: "ת'שבע בדן שילון ! "
אני שאלתי אותו מה ?!!!!!?!!!?!!?!!!?!!!
(כמו שבטח הבנתם הייתי בשוק)
והוא חזר על הבקשה: "ת'שבע בדן שילון
! "
בהתחלה לא ממש הבנתי מה הוא רוצה ממני
את האמת עד עכשיו אני לא ממש מבין
ואם להיות כנה עד הסוף אז …….
נראה לי שזה נושא לסיפור אחר
נראה לי שנקרא לו …….. המממממ…….
"
לא תעשה לך אלוהים אחרים מלבדי
" (דן שילוןמתישהו באיזה הר(
–
מהמגירה לדיסק 