שיח אוהבים
27/9/1998 4:13
טורוס וקונוס (שותפות מותשת)
–
קונוס: תגידי, יש סיכוי שנלך לישון,
מתישהו
בלי לשמוע את פועלי הזבל למטה?
טורוס: אולי, בשביתת הרשויות הבאה.
–
יש לרגעים קטנים – חכיון
27/9/1998 12:4
תפוז
–
שתגלה רגישות,
שתגיד את הדבר הנכון.
אכזבה היא לא עניין גלובלי טוטאלי
זה משהו דקיק.. חסר צבע כמעט
בין השורות.
רק אלו שבאים מתוך הצבע עצמו
יגעו בהבדל.
אנשי צבע נדירים עשה אלוהים
והם שומרים עצמם בסוד.
העידון של מהות קיומם
הגסות של הקיום הגלובלי
שמים אותם בחכיון מתמיד
לאכזבה.
–
יש אשר שקטים הם השמיים
27/9/1998 14:46
קלפי
–
(הודעה ללא תוכן(
–
יש לך פיסת שמיים שקטה ספייר?
27/9/1998 15:10
–
(הודעה ללא תוכן(
–
גשר ההלכה, מעל נתיבי איילון
27/9/1998 19:53
–
(הודעה ללא תוכן(
–
that's the best u can do?
28/9/1998 0:35
or
)הודעה ללא תוכן(
–
זו את שהראת לי את הצבע הנסתר.
28/9/1998 16:27
שבלול
–
ואת צבעה של אמונה ושל חכמה.
ואת צבע נשמתך ואת צבעו של בנך.
ואת צבע ההבנה ואת צבעה של אהבה.
ורק האור החיוור..גילה לך כמה אני עיוור.
–
פיחסה איחסה
27/9/1998 14:8
עוגי
–
מה קורה פה ?!
מה זה כל כנסי המשפחות האלו ?
מזה פה כפר ערבי ?
יאללה יאללה כל החמולות הביתה !
ושיהיה לכם יום נחמד 🙂
–
כאורניות אחרי הגשם.
27/9/1998 17:31
תור
–
היתה זו העונה הכי הכי. לאחר שהגשם ירד
ללא הפסקה במשך שבוע ימים, הרווה היטב את האדמה, והנביט את כל שנרדם במשך הקיץ
היבש. האויר היה נקי וצלול, וכל שאיפה
ממנו היתה עמוקה ומתוקה ועומדת בזכות עצמה ובזכות ההנאה שהיא גורמת.
ידעתי
שאפשר כבר לצפות לאורניות, ורציתי לכוון לכך שנצא ללקט אותן: לא מוקדם מדי
כשהפטריות עדיין מתלבטות מתי כדאי להגיח,
ולא מאוחר מדי כשתולעי אדמה לבנבנות מכרסמות דרכן משרשי התפטיר דרך רגלה של
הפטריה ועד לכובע העסיסי והספוגי. רציתי
לאסוף אותן כאשר הספוג שבתחתית הכובע עדיין לא שינה את צבעו מצהוב עז, לחום
רקבובי, וכל גוף הפטריה עדיין קשה וחזק.
היתה זו שעת אחר הצהריים מתקדמת, כשתוך
שעה-שעתיים יחשיך הכל.
בתקופה ההיא הייתי מעוניין בעיקר בשלל
הצייד: אותן אורניות שלאחר מלאכת ניקוי ארוכה, שלושה רבעים ממשקלן מגיע לפח האשפה,
אבל הרבע שנשאר, מיטגן בשמו עם בצל ורוזמרין, ונאכל בתאווה עם שמנת טריה.
לקחתי איתי את אורן בן השלוש לאיסוף
האורניות. בנסיעתנו אל היער, הסתכל סביבו בערנות ימינה ושמאלה, כששערו הבלונדי
מתנפנף , אצבעו מצביעה לכל כוון, ופיו שואל ושואל: אבא, מה זה? ומה זה? ולמה זה ?
……לא קשה, ואפילו נעים היה לענות לאורן על שאלותיו. כי הן היו כאלה
מובנות הגיוניות ומובנות. ושאלותיו גרמו
לי לא פעם לחשוב קצת לפני שעניתי לו, כי הן נגעו לדברים שאיננו עוסקים בהם ביום-יום.
"הוא מדבר כמבוגר, ותמיד יודע מתי להגיד כדי להשיג בנועם את רצונו" היתה
אישתי אומרת. " בטח זכרון הגלגול
הקודם עדיין חי אצלו".
כשנכנסנו ליער, שחרר אורן את ידו השמנמנה
מידי, ואמר בהתרגשות בהצביעו על עצי האורן מסביב: "הנה עצי-
אני"….ראיתי שאורן שמח יותר מרגע לרגע כאילו מצא את אחיו האבודים. אחר כך
הביט בעיניו הכחולות על העשבים העדינים הטריים שצצו חדשים בכל מקום בין מחטי האורן
שריפדו את קרקעית היער, ואמר א ל י ה ם
בקול הכי מתוק שאפשר : "אתם חמודים שלי".
נשמתי עמוק. אני, שכל חיי חיפשתי לי דירות
חסרות גינה, כדי לוותר על הצורך לעסוק בניכוש עשבים ושאר מלאכות גינה מיותרות,
קלטתי לראשונה את קיום הקשר בין אדם לצמח.
לימים כשאורן גדל, הוא היה בביתנו היוזם
והמבצע בתחום הגינון. וכל אשר שתל והישקה, צמח והגיע לגבהים שלא יתוארו. כאילו חלק
מנשמתו הגדולה נכנס בצמחים וגורם להם להתרומם אל-על.
עברתי עם אורן בין עצי היער, וחיפשנו את
אותם מקומות שבהם מתרוממים מחטי האורן באופן לא שגרתי, וביניהם מציצות האורניות –
משאת נפשנו. ואז חתכתי את רגל הפטריה בסכין, כדי שממקום החיתוך יצמחו אורניות
חדשות. האור הלך והסתלק מהיער. יצאנו מהיער עם שקית ניילון גדולה מלאה פטריות
צעירות ויפות שתחתית כובען צהובה צהובה, ותולעי האדמה עדיין לא הספיקו לנגוס
בהן. עצרנו להסתכל על אדמימות השמים
בשקיעת השמש, ולאחר זמן מה, נכנסנו לרכב
ונסענו הביתה.
בבית, במטבח, עמד לידי אורן והתבונן בעיניים סקרניות איך אני מפריד בין
מחטי האורן החומים לבין האורניות, ואיך הסכין חותכת ומסלקת את המיותר. באותו
היום 'המיותר' היה מועט. במהירות התמלאה הקדרה בנתחי פטריה
מוצקים, נקיים ומוכנים לטיגון. רחצתי כפות ידי בסבון לסלק מהן את הכתמים
החומים-שחורים שדבקו בהן. אך לא התאמצתי במיוחד, כי ידעתי שרק הזמן יוריד את הצבע
הזה. בינתיים, על האש הפכו הפטריות לתבשיל, שריחו המבוצל היה מעורב בריח המיוחד כל
כך של האורניות. הריח הביא כבמטה קסמים את
כל בני הבית אל השולחן.
וכך ראיתי באותו היום שני אפיונים שמלווים את בני אורן עד היום הזה: אהבתו
והקשר שלו לצמחים, ואהבתו לבישול. וברקע
התנגן ברדיו שירו של אריק סיני :"אני ילד ירוק".
–
27/09/98
27/9/1998 23:52
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
עיניי, באיטיות
מחפשות זויות של גופך
בכל פסיעה, בכל מחשבה
בכל נשימה.
בלילות אני מזיעה במיטתי
וגופי כואב את חוסרך
בסוף, כשאני נרדמת – מאפיסת כוחות
אני חולמת אותך ובוכה מתוך שינה.
–
האהבה הזו אמיתית
28/9/1998 18:17
!?
–
או שיש לך דמיון מאד מפותח?
–
זה משנה?
28/9/1998 19:44
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן(
–
שיח אוהבים (2)
28/9/1998 0:20
טורוס וקונוס (שותפות מותשת 2)
–
-לא היום, קונוס. יש לי חום, כאבי שיניים
וראש, שקדים מוגדלים
צואר תפוס וסימנים כחולים. אה, ודלקת בדרכי השתן.
-הלכת לרופא?
-כן. לרופא השיניים ב- 10:30 , לרופא
המשפחה ב- 13:45
ולגניקולוג ב- 17:15 . קיבלתי אנטיביוטיקה
לשבוע.
– רגע, יש לי ממתינה, אני מנתק. תתקשרי
בחול המועד, אה?
–
מבין לליבו של הזונוס הזה, שתגמור יפה
28/9/1998 0:50
אבי, משפחת חורגין
–
את כל האנטיביוטיקה שלה ותפסיק להתבכיין.
כואב לה הראש זאתי.
ממי, את ישנה?
–
אבא, אתה מוכן לגמור
28/9/1998 18:15
ציפורה, משפ' חורגין
–
כבר עם השטויות שלך?!
לאנחות, צעקות כאב, קללות, קפיצי מיטה
חורקים כבר התרגלתי אבל הקול שהמקלדת עושה משגע אותי….ותעזוב את אמא,
היא סובלת מספיק גם ככה.
–
חרא עולם !
28/9/1998 0:46
ממי, משפחת חורגין
–
(הודעה ללא תוכן(
–
חרא?
28/9/1998 7:56
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
תעשה אתה שבת ואח"כ תגלה שאתה מקבל
עוד אחת, הקרובה, ולאחריה אתה יוצא לאבט"ש של שבועיים. בסוכות.
על איזה חרא אתה מדבר בכלל?
(הזבוב זועם(
–
לפחות
יום-כיפור אתה בבית!
28/9/1998 10:43
האח החורג למשפ' חורגין
–
ותאמין לי, המילואים הרבה יותר מעצבנים.
חכה, חכה, עוד 10 שנים לצאת להגנ"ש
בגיל 30+ לישון מתחת לריאוסים
לגלגל כבלים בלילות
לשרוף לילות על בדיקות מערכת.
מה אתה מתלונן, ילד,
מי אמר לך לחתום קבע?
–
מי חתם קבע?
28/9/1998 11:33
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
מה אני, מטורף? 🙂
–
אה, אז אתה פשוט בוגר ומשכיל לגילך. OK
28/9/1998 12:20
האח החורג למשפ" חורגין
–
(הודעה ללא תוכן(
–
28/9/1998 1:59
קסימקסם
–
מה הכי אני אוהבת בגבר?
שיתמוך בי? שיעודד בשעת שבר
שיספר על עצמו? שיקשיב לפעמים?
בין חיטוט באף לגרוד בביצים
לא ולא, ואצלי זה מובן
אצל גבר אני אוהבת בעיקר תישבן
אין יותר מטוסיק מוצק
תחת עגול ועור מהודק
אבל מה לגבי הצד השני
שרביט הפלאים זקור ופילאי
אומר זאת , וזה לא יפה
אני מאד אוהבת זין בפה
שיזוז שינוע , שיחליק בלשון
ואם תגמור… אבלע ברצון
ולכל הסקפטים וחסרי האמונה
אני נשבעת שהנני נערה…
–
שיר יפה יאוד
28/9/1998 8:11
היוזם
way101@yahoo.com
–
קסימקסם, חמוד מאוד, וכתוב ממש טוב.
מה דעתך לכתוב עוד פנינים כאלה, ולתרום
אותן לאתר לשירה אירוטית, כפי שהצעתי בפורום זה ביום 26 לחודש ?
צרי איתי קשר באימייל, ונתאם.
–
סליחה, אידיוט.
28/9/1998 22:54
טורוס וקונוס (שותפות מוגבלת)
–
(הודעה ללא תוכן(
–
ל "יוזם" – כמה הערות
28/9/1998 9:32
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
* עדיין
לא נתקלנו ב "מגבלת" אורך ההודעה בפורום.
* זכותך המלאה לפרסם כאן אתר סגור (כפי
שאתה מציע) ואני הראשונה שמברכת על ריבוי אתרי שירה, סיפורת וכתיבה. לדעתי יש מקום לכל האתרים
והפורומים (כן ירבו). אבל אני חולקת עליך בדבר אחד – עדיין לא נתקלתי במשתתפים "זבי חוטם המתגוללים
בצואתם" או "זבל" – כהגדרתך (ואם הם יגיעו לכאן, אתה ללא ספק תזהה אותם בעזרת החוש ה"תרבותי"
המפותח שלך – אז תודיע לי מיד ואטפל בעניין).
*
אמנם כאן אין לנו קישוטים ומוסיקת Midi ברקע
(נניח שזה מהווה יתרון – or not), אבל מצד שני, כאן אין צורך באישור כניסה, כאן אין ש"ג המחליט מי
ראוי ומי אינו ראוי – וכבר נאמר שהזבל של האחד הוא האוכל או הבושם של האחר (או משהו בסגנון הזה).
*
פורום זה אינו מהווה סביבה סטרילית. כל מי שמציב כאן הודעה יכול לצפות לתגובות
כלשהן – לטוב, לרע ולכל מה שבינהם. המבנה
הטכני (המעולה לדעתי) של הפורום מאפשר (בין היתר) קיום דיונים/דיאלוגים רציפים, בזמן אמת – בין הכותב/ת לבין המגיבים
(נו, טוב, לפעמים יש עומס קל על הפורומים. אז נתפשר על זמן אמיתי + השהייה קלה).
אם הציניות הקלילה שלי פגעה בך – סלח לי,
אני נוטה לייחס אותה לבוקר זה.
*
מאחלת לך הצלחה עם האתר החדש! אשמח גם לראות כתיבה שלך בפורום זה (-:
בברכה,
מיכל אור
–
יש לי תחושה שאני יודע מי את
28/9/1998 11:38
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
or not
–
אני מקווה שאתה לא כועס על השימוש שלי
28/9/1998 12:9
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
בביטוי שאתה הצבת לראשונה בפורום זה –
"או לא" (או בתרגום לאנגלית עתיקה –
"or not") (-:
שמתי לב שהרבה משתתפים כאן משתמשים בביטוי
הנ"ל, כאילו ששילמו לך תמלוגים על שימוש חופשי-חודשי.
באמת הגיע הזמן שכולם ידעו את האמת – זכות
היוצרים לביטוי הנ"ל שייכת לזבוב (or
not).
אל תשים לב אלי – סתם הומור מטופש בבוקר
מבולבל שכזה.
משתתפת בצערך על שתי השבתות + עוד משהו
שכתבת, שאין לי מושג מה זה.
אל תשכח לקחת מספיק סיגריות (-;
בברכה,
מיכל
–
לא שיש לי תלונות 🙂
28/9/1998 12:17
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
סתם קישרתי בין הודעות מהעבר.
או שלא
–
גם לי אין תלונות (or
not) (-:
28/9/1998 12:21
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
)הודעה ללא תוכן(
–
אבל לי יהיו תלונות, אם תמשיכו עם
החייכנים האלה
28/9/1998 12:27
מקנאה
–
או לאו
Oh Love
–
תערוכת חלומות בפרוייקט חושבים
28/9/1998 10:45
jordan
jordan@extopia.co.il
–
תערוכה חדשה בנושה חלומות באתר חושבים
הכתובת למטה
–
בנושא כמובן
28/9/1998 10:51
jordan
jordan@extopia.co.il
–
מה ש
copy paste
יכול לעשות
–
בילבולים
28/9/1998 18:47
מיכלי
–
אני יכולה להריח אותך על עורי
לחוש את אצבעותיך מלטפות
לשונך מגששת
את אוחזת בכל זכרונותי
ועכשיו אני ריקה,
אין לי מה לתת לו
את הריח שלך הוא זומם לגזול ממני
אבל אני לא ארשה לו
זרועותי פתוחות לקבלך שוב
בשעת החסד הבאה.
–
28/09/98
28/9/1998 21:46
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
כל הבוקר ניקיתי את הבית
בעצב, בכעס, במבוכה
ניסיתי להשקיע את כולי באבק, ברצפה
לא לחשוב, לא לדמיין
לא להרגיש…
ופתאום קולך, בטלפון, משם
ואת אומרת לי ישר, כך, בקולך המשגע
"התגעגעתי, כל הזמן"
ואני, ללא נשימה
שותקת…
ורק מרגישה
תנועה של הלב.
–
תא הסליחות הוירטואלי הראשון ברשת, וגם
כמה חטאים
28/9/1998 21:52
@ריקי גוברין
riky@sys.iol.co.il
–
באתר החגים שלנו, שמיוחד ליום כיפור: תא
הסליחות הוירטואלי; כתבו ושגרו
וגם: אתרים שעוסקים בחטאים פופולארים
במיוחד
אורית נאמן מנסה להסביר למה היא צמה, ולמה
אחרים צריכים יום מיוחד בשנה כדי לבקש סליחה
http://www2.iol.co.il/shana-tova/index.htm
ובמגזין IOL: האם
האינטרנט באמת גורם דיכאון או שמדובר בחוקרים תאבי פרסים ופרסום?
גמר חתימה טובה לכולכם, למי שמאמין בזה
לפחות
–
סיפור וחמשיר.
29/9/1998 0:57
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
שנה/לא שנה
מאת נמרוד צפנת
"היום יום שישי! היום יום שישי! מחר שבת, מחר שבת, שבת מנוחה"
שר אחי הקטן והמעצבן. "מחר נולדים ילדים, ולא באים לגן". "אבל היום
בכלל יום שני" טענתי, למרות שממש לא הייתי בטוח. אל תתחיל לבלבל לי את המוח
על ילדים. נמאס לי!" הרגשתי שהראש שלי מתפוצץ. "אז מה?" הוא אמר
"מחר אין לי גן. מחר יום שבת." הוא הצביע על לוח השנה, והראה לי שעוד
מעט מתחיל תשרי. כבר תשע שנים הוא על פני כדור הארץ והוא עדיין לא קלט שזה שלא
לומדים לא אומר שזה יום שבת.
"מאיפה הוא הגיע למסקנה הזו?", אתם בטח שואלים. ובכן, הכל התחיל
בערך לפני חמש שנים.
היה זה כמה ימים לפני א' בתשרי (ראש השנה,
מי שלא הבין), ואחי, שהיה אז בן בערך ארבע, הלך לעוד יום של כיף בגן אהובה (לא, לא
התעללו בו מינית. למה תמיד גני ילדים שנקראים על שם שמות חיבה נחשדים בהתעללות
בילדים?). כשחזר, אמר לאימא שלי "תביאי לי מחר לגן טייפ. אני רוצה להקליט את
המורה. היא אמרה שמחר לומדים על משהו חשוב חשוב חשוב". אימא, שכנראה לא למדה
מן הנסיון, שלא נותנים לילדים קטנים לקחת לגן מכשירים אלקטרוניים, אמרה לו
"בסדר, חמוד" בזמן שהוא רץ לחדרו לשחק ברובוטריקים.
למחרת היום, בחמש בבוקר, צעקות נשמעו בבית. אח שלי קם מוקדם כדי לא לאחר.
כולנו התעוררנו, ואחרי שתי כוסות קפה, התכוננו לצאת. אני לבית סיפרי, ואחי לגן
אהובה. כשהגיע לגן, גילה אחי ששכח את מכשיר ההקלטה, מה שגרם לו לבכות ולצרוח. הוא
הפסיק לבכות רק כששמע קול קורא לו להתיישב במעגל ולשמוע את הגננת מתחילה להסביר על
נושא חשוב. אחי נדר לעצמו נדר: הוא יזכור כל מילה שהגננת תומר וישנן את המילים כדי
שלא ישכח אותן לעולם. אם רק היה מקשיב, היה מבין שהיא מדברת על נושא אחר לגמרי.
"כמו יום שבת" התחילה לדבר המורה "גם עוד יומיים לא באים לגן. עוד
יומיים יבואו ילדים לעולם" היא סיפרה בהתרגשות. אחי, שלמד משהו חדש באותו
יום, הרגיש מבולבל, והחליט להבליג ולשתוק.
כשסיפר לנו, אחר הצהריים, על יומו בגן, אימי ואני הסתכלנו עלי כאילו כרגע
הוא נפל מהירח. "ילדים?" תהינו בקול רם. הסתכלנו אחד על השני, ואני
מאמין שגם היא חשבה על זה שאולי בכל זאת הייתה שם התעללות מינית. "עוד יומיים
זה ראש השנה, חמוד" אמרה אימא בקול מלגלג. "לא נכון!!!" צרח הפעוט.
"ילדייייםםםם!!!" הוא החל לבכות. אני מניח שההתגלגלות שלי מצחוק לא
הייתה במקום.
כשדברנו עם הגננת, היא הסבירה לנו הכל. "זו
הייתה בסך הכל אי הבנה לא משמעותית" היא תירצה. "אני בטוחה שהכל
יסתדר" היא הבטיחה. חמש שנים עברו, ודבר לא השתנה. עדיין אותו סיפור, כל שנה.
חמשיר קצר לסיכום:
בסוף השנה, לקראת ראש השנה
פרחה מחשבה, הלכה וברחה
קיויתי תחזור, בלילה שחור
רציתי, בכיתי
נגמר
–
הכרזתי עליך ככוכב/ת הבא/ה של הפורום
29/9/1998 10:28
מגלה הכשרונות של הפורום
–
והקטע דלעיל מקלקל את הסטטיסטיקה
בבקשה, את הקטעים הפחות טובים
כתוב/י בשם-עט אחר.
תודה וסליחה
–
מהמגירה לדיסק 