יש כאן מישהו????????? )-:
משעמם לי…
26/9/1998 14:9
ילדה מהמרכז
–
(הודעה ללא תוכן(
–
שיר על געגועים למינכן ולדן בן אמוץ מאת : מוריס
26/9/1998 14:27
סמדר
–
איך אני אוהבת סלואו מואושן
יש בזה משהו רגשי
ואם אין לי טיפת רגש
לעלות איתה הביתה בסוף היום
זבש"י
לא תגיד בתאבון?
לא תעלה שלוש מדרגות
ותחבק את זאת שתחבק אותך?
אני יודעת מה שכתבתי לך
זה בדיוק מה שהייתי צריכה
לכתוב לעצמי
אנחנו, כל הלבדיים
משוררים נחרצים וגבוהים
ורק הלחן, רק הלחן עממי
איך אני אוהבת סלואו מואושן
סנוניות על מדרכות ואורות נדרכים
בלאט-לאט הזה אתה יכול לפרוט
במבט לאחור
מלכים, ארמונות, ארמונות מלכים
ועקבות אנשים שוכחים
שלא העזת לא לזכור
–
שיר נחמד!!!!
26/9/1998 14:45
ילדה מהמרכז
–
(הודעה ללא תוכן(
–
סמדג'י, אני צריך לגבות ממך תמלוגים…
26/9/1998 15:18
אביו הרוחני של מוריס
–
(הודעה ללא תוכן)
–
"בעיקר געגועים"
26/9/1998 16:28
פרשנו של מוריס לענייני געגועים
–
היה במוסף של ראש השנה מאמר של נתן זך
על הגעגועים שהיו לו לדב"א כשהוא עוד היה חי
הוא כתב שם שכל פעם שהוא היה פוגש את
דב"א
אז דב"א היה מזמין אותו לבוא לאכול
משהו, לבקר אצלו
והוא היה מבטיח שהוא יבוא
ואף פעם לא מגיע ואז הוא הבין שזה בגלל
שהוא נהנה להתגעגע אליו
ושאם הוא ילך אליו הוא יפסיק להתגעגע
ואחרי שהוא מת, הוא הפסיק להתגעגע
כי הוא לא מתגעגע לאנשים שהוא לא יכול
לפגוש
אני (פרשנו של מוריס לענייני געגועים)
דווקא כן.
–
גם אני גם אני!
26/9/1998 16:52
נעה תם
–
כמוך, מתגעגעת לאנשים שאני לא יכולה לפגוש
כרגע
אבל פוגשת אותו כל דקה בכל החללים
הפנימיים שלי
שמה הוא ממלא
קול, עור, ריח, חום
היי, אני יודעת בדיוק איפה אתה. כאן
–
morris says hi
26/9/1998 19:34
סמדר
–
באמת היה מוכר לי, פרשננו יקר, שה נה טו
בה.
–
פשוט נהדר.
26/9/1998 20:38
רוני
–
(הודעה ללא תוכן)
–
שערוריה משפחתית ומשבר דיפלומטי
26/9/1998 14:50
מתעורר בשוק (הלם)
–
אין חלב בבית!!!!!!!
אויה, שוד ושבר, גוואעלד!
מה אתה שווה, יא אפס, אפילו חלב אתה לא
מביא הביתה. מה אני יעשה עכשיו?
–
ת
תאונת שרשרת
26/9/1998 16:5
תור
–
הגי'פ שמחוץ לאוטובוס מאחוריו
כחייל
נהרג ששב משדה הקרב
ובתוכו נוטפים דם ודמעות
נשמות שעולות את מחיר השגיאות
מסביב עם רב הומה ושואל:
האם יהודים הם? או בני ישמעאל?
כי אסון יכול להיות קצת
פחות…………….
אם ערבים הם הקורבנות.
כי גם ברגע אמת מסוים
מבחינים מבדילים בין דם לבין דם
ציקלופים צופרים עם עין של אור
מפנים מוציאים את המתים מאחור
ורק נהג האוטובוס שקט ונדהם:
זו אינה אשמתו בזאת הפעם
וברדיו קריין מסכם סיכומים:
השבת נפגעו עשרה אנשים:
שישה פצועים
שיעברו שיפוצים
ויחזרו לחיים
….כמעט חדשים
וארבעה הרוגים
שאדוני ירחם
תיטמנו בקברים
ושלום עליכם.
וכעבור יום או יומיים וקצת
העולם כבר ישכח מה קרה בשבת
ויחזור לתפקד כמו שמתאים
מוכן לקראת…. קרבנות חדשים
–
יו דפנה מה קרה לך ?
26/9/1998 18:15
זהבה בן
–
יו דפנה מה קרה לך ?
אני משתרללת
משתרללת ?
כן מי שמשתולל וגם מטורלל הוא משתטרלל
רוצה להשטרלל איתי ?
לא
למה ?
כי אני עצוב
אתה יודע מה ?
בוא נשחק במה יקרה ….. ייאלה בלאגן , ייאלה בלאגן , ייאלה בלאגן ,
ייאלה בלאגן
–
The 5th
26/9/1998 19:16
החרדון
hard_don@hotmail.com
–
נושך
את העור סביב לציפורן,
המסך משדר דגל מתנפנף בקצה תורן,
כרוך אחר צליל זרימת המים.
ממתין.
שורק
מנגינות לשיר מעורפל,
עורך סעודות לפעוט מעורסל,
מדריך אל נבכי שכבות מתות.
מחכה.
כבה
האור בחדר החולמים,
רעש חודר בינות שלבי התריסים,
שיעול מפר שלוות בית דומם.
מתערטל.
דולק
העור העוטף ציפורן,
צופה באורות הבוקעים ממסך,
שומע קול נאנח.
מתקלף.
מתדפק
הלילה
על דלתות האגף הישן,
פסיעות חלושות מלוות ענן אדם מעושן,
המקרר מזמזם שיר-ערש.
מחייך.
–
נעליים
ש*ר*צ*ו*ת*.
26/9/1998 19:20
תור
–
תארו לכם את טל הקטנה…..בת שלוש ,עיניים
ירוקות סקרניות ופקוחות לרווחה ומסתכלות לכל כוון אפשרי, מדברת במבטא תינוקי אבל
במשפטים שלמים וברורים וללא הפסקה, לבושה ב'חליפת מגבת' כתומה עם כתפיות,
שמשתלשלות ממנה רגליים ארוכות קצת חבולות
בברכיים מרוב נפילות. כי טל חייבת להגיע
ומהר, לכל מקום שהיא רואה.
הדרמה התחילה כשרצינו להחליף לה את נעלי
התינוקות שלה שהיו פעם לבנות, ואשר חלקים מהן מתפזרים לכל עבר, בנעליים חדשות
זעירות ואמיתיות.
אבל טל סירבה לשמוע….ולא רצתה לנסוע
לקנות נעליים חדשות. כי נפשה נקשרה לסמרטוטים המרופטים,
ובלי ספק
ראתה בכל שינוי שיחול ב'מחלקת הנעליים', שינוי קייומי!!
ואז בא הרעיון. ואיני זוכר אם היה הוא
שלי, או של זוגתי: "טלי. נוסעים היום לעפולה לקנות לך נעליים שרצות"….. ברגע ששמעה שהנעלייים החדשות ירוצו הכי הכי
מהר, הסכימה מיד.
נסענו לעפולה, היה שם סנדלר אורטופדי זקן,
שאפשר היה להזמין אצלו נעליים נהדרות
תפורות לפי מידה… וטל, ש ל א
כ ה ר ג ל ה , נתנה שימדדו אותה ולא היתה צריכה לשום הסחת
דעת וקסמים שהסנדלר החביב היה רגיל לעשות, כדי שהילד יתן למדוד את רגליו.
כל השבוע חלמה וחיכתה טל הקטנה לנעליים
שרצות. ולאחר שבוע ימים, נסענו שנית לעפולה
וטל מדדה את הנעליים…. בשיחתנו עם הסנדלר החביב לא הבחנו שטל נעלמה כי
מיד יצאה החוצה למדרכה , כדי לבדוק עד כמה הן רצות…. ולא להאמין, תוך כמה שניות
היתה מאיתנו במרחק גדול מאד.
ובאותו חודש הייתי צריך להתנצל ארוכות
לפני הורי ילדים מהגנון שאליו הלכה טל, כי ילדיהם
דרשו , לקנות *ג*ם*
להם '*נ*ע*ל*י*י*ם* *ש*ר*צ*ו*ת*'.
–
כמה נחמד! איזה אושר זה , נכדים, נכון?
26/9/1998 20:18
חוה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
לא חוה. זו הבת הקטנה…..
26/9/1998 20:59
תור
–
(הודעה ללא תוכן)
–
כשאתה מוריד את הכיפה, אתה ממש בסדר.
27/9/1998 0:55
טורוס וקונוס (שותפות א-פוליטית)
–
פתאום רואים נפש.
–
איזה כיפה עליכם???
27/9/1998 5:45
תור
–
(הודעה ללא תוכן(
–
אתה לא אבשלום תור?
27/9/1998 23:30
טורוס וקונוס (שותפות מוגבלת)
–
(הודעה ללא תוכן(
–
אני אבשלום כפור…..
28/9/1998 22:55
תור
–
(הודעה ללא תוכן(
–
תיקון לסוויטה 6 (ע"פ בקשת הקהל)
26/9/1998 21:5
החרדון
hard_don@hotmail.com
–
טביעות אצבעות משומנות על ארונות מטבח
סוליות נעליים שחוקות
בהיקפן החיצוני שם פרטי ושם משפחה
מודפסים בדיו שחורה על חשבונות טביעות
רגליים רטובות
על ריצפה מלוכלכת ספרים מאובקים
עם הקדשות אישיות מעיל ששוליו מקומטים
תלוי על קולב נעליים צבאיות
מבוישות במרפסת שורות של מכלי בשמים
סדורים על פי גובה כתמים רבועים
על קיר חף מתמונות שקע
במזרון מיטה משותפת מאפרה
מלאה בבדלי סיגריות
עד כלות.
חפצים טפלים המוכיחים כי עשו בהם ניצול
מיני חללים
המעידים על תבנית גוף.
מה עוזרים לי כל הסימנים, שבקפידה נאספו,
אם
כל הזמן אני לבד.
–
נוגע ! ! !
27/9/1998 0:43
הממ"א
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אתר חדש בנושאי כתיבת שירה וסיפורת
אירוטית
26/9/1998 22:5
שניים בתשעים ושש = 101
way101@yahoo.com
–
האמת, שאני מבקר בפורום זה כבר הרבה מאוד
זמן, וכל פעם מתאכזב מחדש. לא בגלל שאין כאן מדי פעם פנינים ספרותיות, אלא מכיוון
שכל ההתכתבויות בין החברים מפריעות להתרכז בצד היצירתי.
מה גם, שהיצירות עצמן אינן נשמרות בצורה
נגישה, וצריך לקרוא המון דברים לא רלוונטיים, ע"מ למצוא אותן.
בכוונתי להקים אתר, שיהווה אכסניה לחומרים
כאלה, דהיינו, יהיה פתוח לחומרים יצירתיים, אשר בנוסף להיותו חופשי וללא תשלום,
החומרים עצמם יסוננו ויסווגו עפ"י נושא עיקרי.
בין היתר, נראה לי שחלק גדול מן הכותבים
מתבטאים בנושאים הנוגעים ליחסים בינאישיים, כך שאפשר שחלק מהקטגוריות יהיו גם שירה
וסיפורת אירוטית (פנטזיות וכו'. אין הכוונה למה שמתפרסם במדור וידויים, זה זבל !)
מה דעתכם ? אני מוכן ליטול על עצמי את
עבודת ניהול האתר והקמתו. אם יהיו תגובות טובות , אני מבטיח להודיע בתוך שבוע על
פעולת האתר, מעל דפי פורום זה.
נא ליצור עימי קשר בכתובת הנ"ל.
–
פנינות מתורבתות, זה אנחנו.
27/9/1998 0:36
טורוס וקונוס (שניים ב- 69 = 102)
–
למרות שאנחנו מבקרים בפורום זמן מועט,
יחסית, אנו נהנים כאן בכל פעם מחדש.
אין ספק: האתר המצוין הזה הוא אכסניה
למוחות מבריקים ויצירתיים במיוחד.
(אגב, ע"פ מידע פנימי שהגיע לידנו,
72% מהכותבים כאן הם בוגרי פרוייקט "תלפיות"
ו/או בעלי תואר שלישי אחד לפחות.)
סביר להניח כי מה שמביא את כולנו לכאן,
שוב ושוב, הוא חוסר ההכרה
מצד הממסד הספרותי בארץ, או, לחילופין,
ההכרה המוגזמת מצד הממסד הרפואי.
מי יתקע לידנו, כי אתה והאתר האליטיסטי
שאתה מקווה ליזום, לא תהפכו
לממסד חדש. נקי, ספרותי, סטרילי ועקר.
ועוד: למרות הטלתן של מיני צואות זעירות,
פה ושם, או שמא בזכותן, המגירה הזאת
היא קודם כל מקום לתרפיה (קבוצתית אפילו,
משפחתית לעיתים, זוגית- פעמים רבות)
ואולי זהו הערך המוסף שלה. מעין מסיבת יום שישי עצובה,
קוקטיל-ללא-מוזמנים,
"אכסניה" (כאן שידורי ישראל)
למוחות קודחים, לאנשים בודדים-לכאורה,
ולכאורה בלבד, כי הקירבה הנוצרת כאן גדולה
ומשובחת יותר, לטעמנו.
היא טובה מכל קליקה-ספרותית, מחויבות
משפחתית, וליקוקי: שים לי ואשים לך.
אנו, טורוס וקונוס, לקחנו לעצמנו תפקיד של
מבקרי-זיבולי-מילים.
איש עדיין לא גירש אותנו, וגם אם יגרשו,
שוב נשוב.
זה חשוב? מותר לנו? תרשה לנו? (מיכל מרשה-
הי, זוהי דמוקרטיית האינטרנט- איזה יופי!)
נכון, אנחנו מפגע ויזואלי-אקולוגי. אולי
בפורום אורט היו מגרשים אותנו,
אבל כל מי שבוחר לכתוב דווקא במגירה הזאת,
צריך לקחת אותנו בחשבון.
וגם את האחרים. את כלל הקולות שיוצרים את ההד
המיוחד של הפורום הזה. הללויה!
ברצוננו להעלות מספר שאלות:
*
מהם הסטנדרטים על פיהם תיקבע, אותה הגמוניה מיוחסת:
מי לחיים ומי למיתה? (גיל, ייחוס משפחתי, צבע עור, פירסומים קודמים,
אישור מרופאים :כללי, פסיכיאטרי,
שיניים,ניסיון צבאי, ותק בפורום?)
*
האם ההכרעה תהיה בידי אדם אחד (מנהל פורום?) או שמא כמה נודים אצילים, מביני
עניין?
*
מיהו הכותב תחת הכותרת "מגן-דוד אדום" (חיל ישועה למי?) תעיז להזדהות?
קונוס: יאללה, בואי נלך, הרס לי זה את כל
הסוטול.
טורוס: וואלה, חבל על הבאאאזזז.
קונוס: נחליף תנוחה?
–
כשקונוס פגש את טורוס
27/9/1998 8:20
שלום
–
הוא נכנס אליה ל-חור-וס
עייפים
שרו יחד בכורוס
כמה טוב ונחמד באמורוס
ואז קונוס בוש והלך לקונוסה
וטורוס ברחה לבדה לטורטוסה
וכעבור מאתיים שנה נולד להם צאצא שנקרא
שמו מיסב. או בעברית קוגללאגר.
זה היה טיפוס חלקלק וגמיש
שסבב סביב ציר משומן ורגיש
והזכיר לכל רואיו
את תפארת יפיים של הוריו
–
שלום, כפרה
28/9/1998 1:27
טורוס וקונוס (שותפות מוגבלת)
–
לא היום. (הלאגר שפוך(
–
אתר חדש נקי מזבל
28/9/1998 8:41
היוזם
way101@yahoo.com
–
ראשית, כל מה שאמרת על עצמך, מקובל עלי.
תגובותיך ראויות למחקר פסיכואנליטי.
שנית, אף אחד, גם לא אני, טוען שהאתר
המוצע צריך לגרוע ממך את התענוג להמשיך ולהציג את דיעותיך בפורום מכובד זה. נכון,
בדמוקרטיה לכל אחד זכות להביע את דעתו, אך מה לעשות, וגם אנו, היוצרים, רוצים
להביע את דעתנו, להציג חומר שלדעתנו חשוב, וכל זאת מבלי שיזבלו לנו את השכל
בשטויות נבובות. בפורום, כפי שהוא בנוי טכנית, כנראה שאין מנוס שכל בוגר תלפיות זב
חוטם המתגולל בצואתו, יוכל למלא טופס אלקטרוני, ולזהם את סביבותיו.
שלישית, האתר שהנני מציע יהווה ארכיון
נגיש, למי שרוצה שיצירותיו לא תאבדנה בין אלפי ההודעות האחרות המופיעות בפורום,
אלא יוכל להעלות את יצירתו אל האתר, ובפורום יוכל להפנות לינק אל היצירה. כך אפשר יהיה
גם לעטר את היצירה בגרפיקה ומוסיקת רקע, בהתאם לרוח היצירה. ישנן גם יצירות שפשוט
אי אפשר להעלותן אל הפורום, בגלל אורכן או מורכבות הכתיבה (למשל סיפור ארוך, או
פואמה עם הרבה שורות אשר בלתי ניתן להכניס אל הטופס האלקטרוני של הפורום).
רביעית, התכנים באתר לא ייקבעו על פי
הכותב ודיעותיו, אלא על פי איכות היצירה בלבד. מי יקבע את האיכות ? דבר אחד אני
יכול להבטיח לך ולשאר הקוראים : לא ייכנס לאתר זבל. כל השאר – יתקבל בברכה.
–
26/09/98
26/9/1998 22:51
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
אתמול, כשהתקשרת משם
שמעתי את קולך וכמעט נשברתי
דמיינתי אותך, עומדת בתא הטלפון
עם חולצה קצרה, משעינה ראש על יד
רציתי להגיד לך שאני כל כך אוהבת
שעדיין לא מבינה כלום…
אך קולי רעד וחששתי שהוא יסגיר…
אז שתקתי
ואת הבנת.
–
מצד אחד לדבר….
27/9/1998 1:40
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
זה ממש נחמד, אבל משום מה זה מזכיר לי את
הפרסומת של בזק
"מצד אחד לשקר, מצד שני להכחיש
בזק"
right on brother!
–
27/9/1998 1:54
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
פעם, כשהייתי צעיר, איו לי תאויוט קתיב.
זה איה פשות נורעי איח שקתבטי.
לעכר כמה שנים, כשהתבגרתי כמעה, טעויות
הכתיב שלי נפסקו. צורת הדיבור שלי הפכה רהוטה יותר, מנומסת יותר וצינית יותר.
איני יודע למה, אך אפשר לומר שככל שאדם
מתבגר יותר, כך כתיבתו וצורת דיבורו הופכות רהוטות ופורמליות.
עכשיו, אני זקן. האלצה מר כבר היכה בי. מדי פ ם אני שוכח כמה מי ם או
תיות, ולמע האמ, זה די מע בן,
לכן, אנ אפסיק לכת ב עכש ו
–
גאוני למדי. מבטיחים להתייחד על קיברך
27/9/1998 2:2
טורוס וקונוס (שותפות מוגבלת)
–
(הודעה ללא תוכן(
–
תודה, אבל אני ממש לא זקן…
27/9/1998 2:6
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
אומנות, גבירותיי ורבותיי!
–
בבקשה. אבל אנחנו פשוט מחורמנים- כוחה של
אמנות!
27/9/1998 2:11
טורוס וקונוס (שותפות מוגבלת)
–
(הודעה ללא תוכן(
–
מחורמנים? בשעה כזו?
27/9/1998 2:18
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
(הודעה ללא תוכן(
–
לאהבה אין שעות, ימים, או מקומות. תסלח
לנו עכשיו?
27/9/1998 2:26
טורוס וקונוס (שותפות מוגבלת)
–
(הודעה ללא תוכן(
–
יום טוב לכולם. גם לכם
27/9/1998 2:43
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
)הודעה ללא תוכן(
–
מהמגירה לדיסק 