איפההההההההההה
7/10/1998 17:56
The wizard of Oz
–
סמדג'ג'ג'ג'ג'ג'ג'ג'ג'ג'ג'ג"'גגג'ג'ג'ג'????????
ודי עם הג'ימלים האלה!!!
מה יש??
אתם לא אוהבים כושים אה??? כולנו
נראים אותו דבר אה?????????
אשפ"יסטים~!
אם סמדג' לא מופיעה כאן עד אור ראשון למחר
בחצות, אני מעלה את טוטו הכלב זבח לה'.
ראו הוזהרתם.
"ויעלו פלשתים על ישראל, ויקח
ברושיהו הנביא את מטהו, ויצא אל הפלשתים, וירא כי כוחם רב, ויחזור לאוהלו, ויבעל
את אשתו הצעירה והנאה, ויחוש פרפור אלוהים מלהט בליבו, ותשאלהו אישתו "מה קרה
ממי? חזק מדי?", ויאמר, "ססססאמק!", וימת בשיבה טובה"
(שיר השירים, כרך י"ד, מתחת לסלע)
טוב, הקטע התנכ"י הזה לא אותנטי
במיוחד, אבל הרגשתי שרק אמרת חוכמה מקראית תתן את הדגש הרצוי לדבריי, ולכן –
Tough
יאללה ביי.
–
לפי פרגמנטים שהותירה בפורום הקפטן –
סמדג' בחו"ל
7/10/1998 22:25
המשפחה
–
(הודעה ללא תוכן(
–
אם כן, גורלו של טוטו הכלב נחרץ.
8/10/1998 0:14
The wizard of Oz
–
איש הפח, השאל לי את גרזנך.
–
!!!!!! RUN, TOTO, RUN
9/10/1998 18:52
הפיה הטובה(במקור מהצפון)
–
(הודעה ללא תוכן(
–
'בובה אורן' עומד
7/10/1998 19:36
תור
–
שנה וחצי
היה יובל בן יחיד, ואיכלס חדר ילדים שלם.
הוא זכה לתשומת לב רבה מאד של אמ'שלו במשרה מלאה, ושל אב'שלו בזמן שהיה
פנוי מדאגות הפרנסה. וכעבור שנה וחצי, נולד אורן. וכמו שהיה יובל תינוק שהעסיק את
הוריו כל הזמן, אורן היה שקט יותר, וידע למצוא עניין מיוחד בצעצועים הצבעוניים
שהיו תלויים מעל מיטתו. הוא היה מתבונן
בהם שעות, ולנו נראה שגם ניהל איתם שיחות
ערניות.
כשאשתי היתה הולכת עם הילדים לטיול, היה
אורן שוכב בעגלת התינוק הגדולה ועיניו משוטטות-בוחנות את תצורות העננים בשמיים, ויובל ישב על המדף
התחתון של העגלה ומשגיח שהכל מתנהל כשורה… וכך היו מתגלגלים ממקום למקום.
כדי שלא להביא את יובל לחשוב שבא מישהו
לתפוס את מקומו, אמרנו לו שהבאנו לו מתנה –
בובה. את "בובה אורן". עד מהרה למד יובל שהמתנה הזאת, כמו נרות
חנוכה, מותר רק להסתכל אבל אסור לגעת….. בהיות אורן בן מספר חדשים, קרא יום אחד יובל לאמו בפליאה גדולה" אמא
בואי תראי. בובה אורן עומד" באנו לחדר הילדים וראינו את הפלא, איך אורן תפס
במוטות של מיטת התינוקות, ונעמד כשכל
גופו מושקע במאמץ האדיר. היה זה רגע של
נצחון שניכר על פניו של אורן. הנצחון גדל שבעתיים לאחר כל קריאות ההתפעלות שקיבל
מאחיו ואיתנו – הוריו, על ההישג הגדול.
חוץ מצעצועים, מצא אורן ענין מיוחד במזון
שהוגש לו, ולמד חיש קל איך להתחבר אל מקורות המזון
ולהפיק מהם הנאה בלתי מוגבלת. אפשר היה להשאירו בכסא התינוק למשך שעה עם צלחת
וכף, ואורן היה אוכל את דייסת הירקות הכתומה בתאבון גדול, כששליש מהדייסה מגיע
לתוך פיו, שליש נמרח על הבגדים, ושליש ניתז לכל עבר ותורם לאיכות הסביבה.
במלאת לאורן שנה וחצי, לקחנו אותו לבדיקה אצל רופא אורטופד.
היה זה רופא פרטי בעל שם, שאשתו עבדה איתו כאחות ומזכירה רפואית. הרופא הסתכל על רגליו של אורן, ואמר שהן "עקומות כמו
רגליים של שחקן כדורגל" אחר כך, אמר ש"צריך לנתח, ואני מוכן אפילו לעשות
לו את זה בעצמי", הוא הראה לנו אלבום עם תמונות רגליים 'לפני ואחרי',וצייר
לנו את המקומות שבהם יחתוך את עצמות שוקיו, כדי לחברן אחר כך בצורה ישרה…..הדבר
לא נראה לנו, והלכנו לאורטופד נוסף, לקבלת חוות דעת שניה.
" הרגליים בסדר גמור, קצת עקומות,
אבל זה יתיישר עם הזמן" אמר הרופא. "ולא צריך לנתח אותו?" שאלתי
בשמחה גוברת. "בטח הייתם אצל 'שובר
העצמות' " אמר האורטופד בכעס אמיתי. "זו שערוריה כמה ניתוחים הוא מבצע
ללא צורך". היתה זו הפעם הראשונה שנתקלנו בצורה ברורה, בתופעת ניתוחים מיותרים למטרת פרנסה.
במשך השנים למדנו שלמרות האחריות
לחיי אדם שרובצת על הרופאים, יש
ביניהם רבים שחדוות הפרנסה גוברת אצלם על כל שיקול אחר…..
החדשים נקפו ו'בובה אורן' למד ללכת כשהוא
מתנודד מצד לצד, כמו מתגושש בזירה. ויום אחד,
חיפשה אשתי את אורן במקומות
הרגילים בבית: בתוך ארון הבגדים, במטבח, על הספה בחדר המגורים, והילד
איננו…היתה זו שעת בין ערביים של יום
שישי. מודאג יצאתי מהבית וירדתי למטה אל המרכז
שהיה שומם מאדם, ועל אחת מקוביות הבטון ששימשו כמושבים, מצאתי לתדהמתי את
הזאטוט הבלונדי השמנמן, יושב לו יחף בתחתוני ניילון שמתחתם החיתול, הבקבוק
בידו, והוא מביט בשמחה לכל עבר, ונהנה מהרוח הקלילה הנושבת דרך קבע באותו מקום……
שמחתי מאד שנמצאה האבידה, ולא יכולתי לכעוס על אורן על שהתחיל כך את הצעדים
הראשונים בדרכו לעצמאות.
כעבור חודש ימים, הופתענו לקבל צלצול
מהשכנים שהיה להם בן בגילו של אורן וגרו
בכניסה אחרת של הבלוק: "אתם בטח מחפשים את אורן" ? הסתבר שאורן שהיה תינוק חברותי למדי, התגעגע
לידידו, ונחליט לתפוס יזמה: הוא ירד ארבע קומות בכניסה שלנו, הלך לכניסה
הבאה, עלה לבדו ארבע קומות ודפק על דלתם,
וכל זה, ב"בגדי השינה" שלו….. כך הרחיב אורן את תחום המחיה שלו.
לימים וכשידע כבר לדבר היטב, שאלה
אותו אמו את השאלה שכל האמהות שואלות:
"אורן. במה אתה רוצה לעבוד כשתהיה גדול? " "אני רוצה להיות נהג של אוטו זבל" ענה אורן, כשהוא מסמן את
פיסגת שאיפותיו המקצועיות…..
בגידול ילדים, לא מתקיימת האריתמטיקה של
דרגת הקושי: גידול שני ילדים עולה בהרבה פחות מאמץ מפעמיים גידול של ילד אחד. עם
יובל ואורן, ראינו את החוק הזה מתקיים בצורה ברורה. ולכן, לא חלף יותר מדי זמן
ומיקי הופיעה על במת ההיסטוריה. אבל זה כבר סיפור נפרד.
–
תביאו 3 תביאו 4 תביאו 5 ילדים….
7/10/1998 20:0
כוכב
–
כל הכבוד על ההחלטה האמציה.אין דבר יותר
שלם מגבר עם תינוק/ת על הידיים…
–
אפילו לא גבר עם ארבע עשר תינוקות קטנים
על הידיים?
7/10/1998 21:26
The wizard of Oz
–
ועוד חמישה על הרגליים..?
–
"בובה אורן" ??
זה מוזר…
7/10/1998 20:26
The wizard of Oz
–
יש לי חבר שקורא לקלינטון שלו "עוזי
משולם", אבל בובה אורן זה בהחלט המוזר ביותר עד כה.
ברכותיי.
את הצ'ק כבר נשלח לך בצרוף מעטפת הנפץ.
–
מקדישה
לה את השיר הבא (כל מילה…)
7/10/1998
20:3
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
The Never Ending Love Poem
by J.G Goodwin
Take one day.
Take one breath.
Take my heart,
cherish it close to yours.
Take one month.
Take one beat of my heart.
Take my dreams,
share them with yours
letting them mingle over
our sleeping bodies.
Take one year.
Take one sweet caress.
Take the love,
in that sweet endless
emotion between us
let it live for eternity
in the dreams of lovers
for all time.
Take forever.
Take these things
and fly with me endlessly.
In the sighs of lovers.
In the endless dreams
of the sun and moon.
In the call of a morning dove
awaking to the golden caress of the sun.
Take eternity.
Take these things
and run with me forever.
In the sea and the sand,
the perpetual caress
of the tides.
In the call of the wolves
in the forests of the night,
kissed by the silver moonlight.
In a continual dance,
a persistent song,
among the stars.
A never ending love poem….
–
How misleading!!
7/10/1998
20:30
The wizard of Oz
–
It *DID* ended!!
I'll see you in the bet mishpat.
–
Pay no attention to the man behind the curtain…
8/10/1998
0:53
המשפחה
–
הוד התרוממותך…
איך שלא התגעגענו.
למה שלא תשוב ללוח דואר?
–
כי עבר עליכם זמן רב מדי של דמוקרטיה.
8/10/1998 3:11
The wizard of Oz
–
רק העונג שבלראות את מבטי השנאה שלכם גורם
לי לרצות להישאר פה לנצח.
הממ..
כמה טעים.
טוטו – תקוף~!
–
56 כבשים, 57 כבשים, 58 כבשים , 59 כבסים ….עוד ?.
8/10/1998 4:10
מים
–
60
61
62
63
64
65
66
.
.
.
77
78
79
80
.
–
הקוסם
מארץ גוץ
8/10/1998
15:18
החרדון
hard_don@hotmail.com
–
please follow the yellow brick road and while doing it (standing or
sitting) i advise u to watch the movie "the wisard of oz" with the
sound track of the "dark side of the moon" of the pink floyd.
u might find some very interesting stuff.
–
yeah… whatever.
8/10/1998 19:59
The wizard of Oz
–
לא תודה חמוד.
אני מעדיף להתרווח לי מול אחד מהסרטים
הקלאסיים של "שליחות קטלנית" (רצוי מרתון של כל ה12), לצלילי הנעימה
הקלאסית של פרפר נחמד. (טה טה טה טה טה טהטה..
וכו')
But thanx 4 the idea though
i'll keep it in mind to the next time i feel like banging my head against
the wall.
באהבה עצמית בלתי מרוסנת,
בעלה לעתיד של דורותי,
ופטרונו לשעבר של האריה הפחדן.
–
אני מולי
8/10/1998 6:17
בורחת
–
אני יושבת ורואה אותי מולי
בשדות של תהיות מחשבתי
אני מסיירת ויד בידי
מחפשת את מה שמתיימר להיות האושר האישי
שלי
לא שומעת את עצמי אני צורחת, ביני לבין
עצמי אני מתעלמת מצעקתי
בין מיליון בודדים אני מחפשת את הביחד
פונה לדמותי המשתקפת מולי, שואלת שאלה
ובורחת
מצפה לתשובה מאלפי מחשבות מבוך של
בדידות ניצב בדרכי
פרחים של תקווה נובלים בידי וצללים של
טירוף מלווים תשוקתי
אני יושבת ורואה אותי מולי..ואז
קמה…ובורחת
–
מהו הדבר הנוראי בתוכך שממנו את בורחת?
8/10/1998 8:4
ש. אלה
–
(הודעה ללא תוכן(
–
הנוסע השמיני הטיל בה ביצה.
8/10/1998 15:11
The wizard of Oz
–
You can run, but ya can't hide!
(well… actually you can, but it
won't be very effective.)
–
הנוראי…
9/10/1998 7:28
בורחת
–
בורחת מעצמי..מהעולם הזה..בורחת כי אני
רוצה ואולי כי אין לי ברירה
מהבעיות שאיתן אני לא רוצה להתמודד
מהאהבה שלה אי אפשר להתנגד
בורחת אוליי אפילו ממך…
מהאטימות משקרים מהחברה
מקווה שסיפקתי תשובה
בורחת
–
ובקיצור,
9/10/1998 17:35
The wizard of Oz
–
הנוסע השמיני הטיל בה ביצה.
–
לאיפה היא בורחת?
9/10/1998 18:48
סיגורני
–
G WIZ
אני מצרפת אותך למשימה החדשה:
תפיסת הבורחת. אני יודעת שזה קשה לך, בגלל
גילך המופלג והכרס המידלדלת שאתה סוחב איתך אבל נראה לי שהבורחת לא בורחת מספיק
מהר, נראה לי שהיא סתם מתחבאת מאחורי וילון מקלחת.
ביחד נמצא את הביצה, ונבשל אותה!
נתראה אח"כ, אני צריכה לגלח את הראש.
–
סוף סוף…
8/10/1998 15:29
החרדון
hard_don@hotmail.com
–
משהי/משהו מפריח את המדבר הנצחי. תודה.
והרשי לי להקדיש לך קטע משיר של ענבל
פרלומטר ז"ל:
אני ורק אני ורק אני
יושבת מול המראה.
ורואה אשה
יפה יפה נורא.
רגל ארוכה,
רגל חשופה,
ועליה מן כתפיה.
–
קול אחר
8/10/1998 13:30
ניחוש-חוש
–
כמעט לפני שנסעת, צלצלתי אליך.
מהעבר השני ענה לי קול אחר, זר.
ואני רק רציתי לשמוע את קולך.
זאת היתה היא. אז ניתקתי.
–
לכו תבינו
8/10/1998 17:20
מבולבל לגמרי
–
אני זוכר את הימים בהם ישבתי מול עצמי
משתקף במראה ושנאתי.
אני זוכר כמה כמהתי לאהבה , כמה הייתי
בודד ורציתי להתאהב, לאהוב בטירוף, להרגיש עוצמות שאי אפשר לבד, לעוף עם עוד מישהי
לשמיים, להקים לנו אימפריה שלעולם לא תתפורר.
ואז זה קרה…
ועכשיו אחרי תקופה ארוכה ביותר של אהבה
אינטנסיבית ועמוקה.
פתאום רוצים להיות לבד….. אוהבים אבל
רוצים להיות לבד.עזבו..אי אפשר להסביר.
–
אי אפשר להסביר אפשר רק לקוות שמישהוא מבין
9/10/1998 8:13
בורחת
–
אי אפשר להסביר אהבה ואי אפשר להסביר
טירוף
אי אפשר להסביר הגיון ואי אפשר
להסביר את הרגשות
אפשר לנסות..אפשר גם להצליח
אך בודדים האנשים שיצאו מהמשימה בכבוד
קיבלתי צמרמורת רק מלקרוא את
השיר..הכוונות שלך ברורות אין צורך להסביר
אתה מתגעגע ללבד שלך..ואתה עוד תתגעגע
לביחד..אתה תראה
מבולבל..מחפש את עצמך…מחפש דרך לצאת פתח
מילוט…
תפסיק לחפש חלונות קיימים תיצור לעצמך
חלונות…תיצור בעצמך כי רק אתה יודע מה את רוצה
מבולבל יקר..וכך כל האנושות כולה אפילו
אלה שחושבים שהם מצאו תשובה פשוט לא יודעים שהם מחפשים עוד..עדיין מחפשים את השאלה
לכל אדם תשובות מיליון…ולכל אדם שאלה
אמיתית אחת
–
טלי,
הקטנה מכולם
8/10/1998 21:34
תור
–
כל נסיעה של המשפחה, היתה סיפור שלם… ארבעת הילדים ישבו במושב
האחורי, ואשתי לידי. והיה סדר ישיבה כזה, שקרובים בסדר לידתם -אשר היו ביניהם
חשבונות של חזקה ונישול, לא ישבו זה ליד זה, כדי שלא ינצלו את ההזדמנות שיש דוחק
כדי לריב ולהכות זה את זה…. הסדר הכי סביר היה: אורן – 'השני' בקצה, לידו – טלי
'הרביעית', אחריה יובל – 'הראשון', ובקצה השני – מיכל -'השלישית'. וגם הסידור הזה לא לגמרי מנע מריבות
פה ושם.. אבל החידונים השלימו את המשימה.
התחלתי לחוד להם תוך כדי נסיעה: חידוני ידע, חידוני לשון: "פרי מתחיל
ונגמר באותה אות???" – תות….., וגם חידוני ידע מוסיקלי. כולם, אפילו טלי
הקטנה, השתתפו וענו במהירות גוברת והולכת,
וכך השתעשענו תוך כדי נסיעה, וחסכנו כמעט,
את בעיית המריבות….אני אומר 'כמעט', כי במושב האחורי ישבו ארבעה זאטוטים
שלכל אחד אישיות וצרכים שונים בתכלית. וכך
היה גם אצל טלי הקטנה.
טלי היתה ילדה מאד עירנית ופקוחת עיניים לקלוט מידע וכל מה שזרם אליה מכל הכוונים. היא גם היתה עקשנית גדולה. היא לא ויתרה על שום דבר שרצתה. כשהיתה בת שנתיים וחצי, נהגה לבקש ממני 'בקבוקי' עם מרק ירקות… תכופות קיבלה את הבקבוק ולפתע לא רצתה יותר במרק, למרות שהמרק היה זהה בין פעם
שרצתה לבין פעם שדחתה, … עד מהרה מאסתי בעבודה הזאת לשווא, וסרבתי להכין לה מרק.
אבל היא החלה לתבוע את המרק. אמרתי לה "אני מכין לך מרק ואת לא שותה. הפעם
הזאת תשתי את המרק?" "כן "
אמרה טלי בקצרה. אבל כשקיבלה את המרק, ניענעה בראשה החמוד לאות סירוב מוחלט…. אני חושב שהיא ניסתה כך
לבדוק את הגבולות, ולהפעיל על אבא שלה מנגנוני שליטה. בפעם הבאה, לאחר בקשות ממושכות מצידה של
טלי, בא לי רעיון: "את מבטיחה שתשתי
את המרק?" שאלתי. "כן" ענתה טלי כהרגלה… "ואם לא תשתי אותו
אשפוך לך אותו על הראש"? אמרתי בהכרה שהאיום בלבד יחזיר את טלי לדרך הנכונה. "כן" הסכימה טלי. "מה אני אעשה אם לא תשתי את המרק?"
וידאתי, "תשפוך לי על הראש"
אישרה טלי. ואז הכנתי לה את המרק, והגשתי
לה את הבקבוק….. היא הניחה את הבקבוק על השולחן וניענעה בראשה ימינה ושמאלה לאות
סירוב… היא היתה בטוחה שהאבא האוהב אותה, לא יעשה מעשה כזה גועלי. גם אני סלדתי מכך. אבל ידעתי שאם לא אעמוד עכשו
במילה שלי, לא תהיה לי יותר מילה לגבי טלי.
ואז ברגשות מעורבים פתחתי את הפקק,
ושפכתי את המרק הסמיך על ראשה היפה.
התדהמה היתה מוחלטת….. ולאחר מכן גם זכיתי לגינויים מפורשים מאשתי כשחזרה
הביתה…. אבל בפעם הבאה כשטלי ביקשה מרק, הוסיפה בחשש "אבל לא תשפוך לי על
הראש??" וכשקיבלה את הבקבוק המיוחל, שתתה את תוכנו בתשוקה והתמסרות
מוחלטים. וכך למדה טלי בדרך קצת
רטובה, שיש גבול לכל תעלול.
מאז ינקות, טלי ניסתה כל תרגיל גופני שיכלה, אפילו במחיר הפרחת נשמתה
של אמה. היא טיפסה הרבה
לכל מקום גבוה שיכלה להגיע. ומתוך ארבעת
ילדינו היתה טלי זו שנתפרה הכי הרבה: כגודל הסקרנות, כן היה גודל הכאב. סקרנותה גם הביאה אותה, כשהיתה בת שנתיים
, להכניס את אצבעה לשרשרת מסתובבת במהירות
של אופניים, ואז נחתך חלק קטן מאותה האצבע עד שלא נראתה ציפורן בכלל… הצעקות היו
גדולות והכאיבו לנו – הוריה מאד. לקחנו אותה לחדר מיון -ילדים בבית החולים, ושם , להפתעתי, לא תפרו שום דבר. במקום זה, חבש
הרופא את האצבע, ונתן לי תמיסה עם ריח של אקונומיקה, לטפטף לה על התחבושת ארבע
פעמים ביום, ולהחליף לה תחבושת אחת ליום. כל התהליך היה עתיר בכיות, אבל הסתבר
שחומר החיטוי מנע התפתחות חיידקים, והאצבע נרפאה והלכה, וגדולה היתה שמחתנו כשלאחר
שבועיים הופיעה הקשת בענן: ראינו שם ציפורן חדשה מתחילה לצמוח.
נראה לי שהרפתקאותיה המרובות של טלי בבית
החולים, יצרו אצלה קשר כלשהו לרפואה,
ובהתגייסה לצבא, החליטה שהיא רוצה להיות חובשת. אבל הצבא כדרכו, ניתב אותה למקומות
אחרים שבהם חשבו שיוכלו לנצל טוב את כישוריה המיוחדים: מודיעין, פקידת אוגדונר,
ובכל מקום שטלי הגיעה לראיון קבלה ולאחר שהציעו לה 'תפקידי יוקרה', אמרה העקשנית
הידועה: "אני רוצה להיות חובשת…." ואכן לאחר חדשיים בצבא, נפתח קורס חובשים,
וטלי היתה בין משתתפיו. הזמן הוכיח שבחירתה היתה נכונה. כי היא היתה חובשת מצוינת,
ידעה לתת טיפול טוב לחולים ועידוד למיואשים, וגם אהבה מאד לצאת לאימונים בשדה,
הרחק מהנוחיות של הבסיס. היא גם זכתה
במהלך שירותה להציל חיי אדם. ומכאן הדרך היתה קצרה למה שבחרה לעשות בהמשך. אבל זה כבר סיפור אחר.
–
מהמגירה לדיסק 