הבועה שלי – 6
23/11/1998 21:56
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
אחרי ארוחת הערב אני מתקרבת אליה ומחבקת. אנחנו יושבות על
הספה, זרועותיי סביב צווארה, ראשי על כתפה.
עיניי עצומות, אני נושמת בשקט, אנחנו שקטות.
אני נזכרת ששיעור האופנוע שלי התבטל היום. הגעתי לשיעור
ובישרו לי שלמורה יש בעיה ולמעשה כל השבוע
לא יהיו שיעורים!
אני עוצמת עיניים עוד יותר חזק ושומעת…
Calling all angels"
Calling all angels
Walk me through this one
Don't leave me alone"
אני מהדקת את החיבוק
"מדוע העיניים שלך רטובות?"
אני לא עונה
"וזה מלוח"
אני לא עונה
"מה קרה חמודה? למה?"
היא דואגת
אז סיפרתי לה על האופנוע
"לא נורא, אז תמשיכי בשבוע הבא" היא מנגבת את
דמעותיי, "בגלל זה לבכות?"
אני לא עונה.
שבוע שלם! 5 ימים ללא הדבר היחיד שגורם לי להרגיש משהו…
אני עוזרת לסדר את השולחן, לוקחת חולצה ארוכה והולכת לחדר
העבודה.
אני סוגרת את הדלת ומתיישבת מול המחשב.
–
ותפסיקי להשמיע לי את השיר הזה כל הזמן!
24/11/1998 1:15
כינוי (אבל לפחות מצאנו את השיר ברשת)
–
(הודעה ללא תוכן)
–
ארקדי דוכין
24/11/1998 1:25
כינוי (אבל הנה שיר אחר ששמעתי לפני כמה דקות)
–
"הלילות ארוכים והפחד
את לא תדעי לעולם
איך בכיתי כמו ילד
לא תרגישי דבר
תשכחי את הדרך לכאן…."
–
אתה לא חייב להקשיב
24/11/1998 17:46
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
סתום את האזניים ואני אגביר.
את השיר של דוכין אני מכירה היטב.
ובכלל, למה אתה ער בשעות כאלו? עדיף שתישן במקום לכתוב
שטויות!
–
אמנם זה נדיר ביותר
24/11/1998 22:34
כינוי (אבל אפילו אני יכול להעלב לפעמים)
–
אבל גם אני נעלב לפעמים (אבל אך ורק ממך).
את באמת חושבת שעדיף שאשן? הייתי רוצה לישון אבל אני לא
יכול. אז אני כותב שטויות ובכלל אני שטותניק.
אהה! שימי לב שטות-ניק (-:
–
מעניין, גם אני לא יכולה לישון.
25/11/1998 0:49
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
אתה חושב שבגלל זה אנחנו חברים?
תאר לעצמך שאחד מאיתנו היה הולך לישון והשני (או השניה)
לא!
עזוב את השטויות וחזור כבר לצ'ט שלנו (כמה זמן צריך לחכות
לך?).
–
איך
אדוני רוצה את האישה שלו ?
24/11/1998 5:58
המעורער-מהר-אדר (ליד ירושלים)
soul_musician@hotmail.com
–
איך
אדוני רוצה את האישה שלו ?
מה יש לכם להציע ?
משנה לך הצבע ?
לא, דווקא לא. אה, שתהיה מיוחדת כזאת. יש לכם מתוסבכות
?
אדוני מחפש צרות ?
תראה, ניסיתי את הרגילות, וזה לא זה, משהו חסר. אחרי
שבוע-שבועיים נמאס.
חשוב לאדוני הגימור ? יש לנו כאן משהו חדש, תוצרת
גרמניה, משהו קלאסה.
הלנה, רדי רגע מהמדף, בואי חמודה.
אפשר להריח ? (דוחף אצבע, מחזיר, מעביר ליד האף וממצמץ)
וואו, באמת משהו! כמה ה-IQ שלה
?
(מעיין בקטלוג) רגע, אולי כאן. לא, לא מופיע. נדמה לי
שזה בא בלי IQ.
השקיעו יותר במנוע. 2000 סמ"ק, ואחריות לשבע לידות
טבעיות.
–
היא
כותבת ?
24/11/1998 5:59
המעורער-מהר-אדר (ליד ירושלים)
soul_musician@hotmail.com
–
היא
כותבת ?
השתגעת? אפילו לא קוראת. רק שומעת דיבוב.
טוב נו, באמת סחורה יפה, אבל זה לא בשבילי. אני יותר
בקטע של נפש, נשמה.
איזה בדיוק ? יש לנו הכל: נשמות-תאומות, נשמות-טובות,
נשמות-טועות,
נשמות-מיוסרות. אדוני חייב להיות יותר ספציפי.
נו זה מורכב. אתה יודע מה, נפש-מורכבת. זהו. זו המילה.
מישהי שהיא: גם וגם.
(מתלהב) לא חשוב כמעט הגימור, ומצידי, שתהיה משומשת אפילו.
. .
רגע, רגע. עצור. אדוני איש נאה ולא מקריח, למה להתפשר
מראש. אם זה
בעיה של כסף, יש לנו מגוון מסלולי-תשלומים. אדוני מחפש
בזול?
שילך למקום אחר.
–
זה
לא עניין של כסף. זה באמת מה שאני רוצה !
24/11/1998 5:59
המעורער-מהר-אדר (ליד ירושלים)
soul_musician@hotmail.com
–
זה
לא עניין של כסף. זה באמת מה שאני רוצה !
תשמע בבקשה. כאן זה מקום יוקרתי, אנחנו כמעט לא מחזיקים
כאלה.
אבל אם אדוני מתעקש.
. ., רגע, תן להיזכר. נדמה לי
שבדיוק לפני שבוע
החזירו לנו אחת שאולי תתאים לך. איפה שמתי אותה? אה, הנה
שם, בפינה.
ההיא עם המבט המושפל. שולה מאמי, בואי לכאן רגע.
חכה, חכה שניה. מה זאת אומרת החזירו?, ואני גם לא אוהב
את
השם שלה.
נו באמת, מה אנחנו ילדים? תן לה שם חיבה וזהו. בריג'יט,
תפארת, לימור
וואט אבר. והעניין עם ההחזרה. . . נו, אולי תדבר איתה קודם
?
תבדוק אם זה בכלל מתאים. . . .
טוב, ננסה (הולך, מסתודד איתה בפינה, וחוזר כעבור כעשרים
דקות
סמוק ונרגש). תשמע, באמת. . . אין מילים. פשוט מה שחיפשתי.
לא יאומן, לא יאומן ממש. . .
–
תירגע,
תירגע. ידעתי שתאהב אותה
24/11/1998 6:9
המעורער-מהר-אדר (ליד ירושלים)
soul_musician@hotmail.com
–
תירגע, תירגע. ידעתי שתאהב אותה. זה
המקצוע שלי. אבל, תשמע, אני חייב
להיות כנה אתך עד הסוף. יש לה בעיה.
מה ? זה שהחזירו ? שטויות. לא משנה לי משומשת. מי האדיוט
שויתר עליה ?
רק אחד ? כבר כמה וכמה. שנה וחצי אנחנו מנסים להיפטר
ממנה ולא הולך.
כל פעם מחזירים. אבל אם אתה רוצה, נעשה לך דיסקאונט באמת
מיוחד. בגלל הבעיה.
מה הבעיה ? (מתעצבן) איזה בעיה ? נו, תגיד ?
היא בוגדת.
–
פה
24/11/1998 10:21
המפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
"Not in the legions of
horrid hell can come
a devil more damn'd in evils to top
Macbeth."
מצטער בשבילך
עמוק בתוך השקט
יש לי כח להלוות ..
לא, אל תחזיר,
קח.
–
קולות
24/11/1998 11:36
המפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
אל תקשיבו
אל תרצינו
אל תאמינו
אף אחד לא מאמין
דברו לבד
דברו שקרים
שפכו
לבב
דברו שברים
אל תקשיבו
אל תסכימו
אל תתרככו
לאף אחד לא אכפת
אל תזוזו
אל תדברו
אל
תצחקו
אל תשקרו
אל תראו
אל תרצו
אל תאהבו
אף אחד לא עמד
בזה
אל תרגעו
אל תשכחו
אל תעזבו
אותי
–
תוספת סיכוי
24/11/1998 12:9
שונמית
–
אני מסתכלת סביבי, ונדמה לי שאני צופה בסרט ישן.
כאילו הכל כבר מוכר וידוע (לשמצה). כל הדמעות האלה, נראה
כמו טקס יום הזיכרון. ואולי זה באמת יום זיכרון? יום זיכרון לשלווה שעוזבת, לשינה
הבריאה שבורחת, לשקט הנפשי שעולה איתו על האוטובוס.
כואב לי הראש… איך אשתי אומרת? "ליל-סדר
בגרון". כל הדמעות כאילו יושבות ומחכות ליום שנצטרך להיזכר בו.
אמא שלי לא מוצאת מנוחה, ומביטה בו, כמו יודעת שיבוא הרגע
שהוא יקרא לה – והיא רק תרגיש, אבל לא תוכל להגיע, להרגיע.
והשירים האלה ברקע. שירי תקומה, שירי יום העצמאות. שירים
שחושבים שהם יכולים לסדר את הכל. להציף אותנו בתחושת ניצחון.
על הקיר כתובת מובלטת : "כי בלב שלם התנדבו"
(דבהי"ם כט' ט') לב שלם?.. לב חרד, לב רועד, לב…
אבא שלי מנסה למצוא מקלט בחישובים, הערכות. כמה חיילים,
כמה ליום , כמה כסף, הכל – רק לא לשבת רגע.
ואני יושבת, כבר לא מוגנת מאחורי הציניות שלי ("כדאי
שנצטלם יפה, זה יהיה מתישהו בעיתון…") ומקשיבה לסבא יעקב שמספר על הגיוס
שלו לצבא, במחה"ע ה-2 . גם העיניים שלו, כמו של כולנו, מסגירות אותו.
אחי תמיד היה מוצלח ובריא וחזק… תמיד רצינו להתגאות,
להראות. ופתאום – מקווים בסתר שמישהו ייתן לו איזה סעיף רפואי – קטן, לא משמעותי –
ובלבד שלא ילך ויפול.
מקריאים את השמות. הלוואי שפיספסו, הלוואי שנגמר להם הדף
באמצע, הלוואי שמישהי טעתה…
מלווים עם כולם לאוטובוס, וכשהוא עולה, מרימים את היד גבוה
– כמו לתפוס אותו ולהחזיר. הם קוראים לי לבוא: "רואים אותו בתוך
האוטובוס", "בואי תעשי לו שלום" שלום?… הלוואי ויכולתי לעשות לו
שלום.
הם לא מבינים שאני לא רוצה לראות אותו, גם מפה וגם משם –
לא רוצה לצלם לעצמי עוד סרט, להריץ שוב ושוב, לא רוצה עוד חיוך לזכור.
האוטובוס מתרחק לאיטו וכולם עוקבים אחריו, כמו בלוויה
ענקית, כמו בהפגנה שקטה, ומתפזרים לאט – לאט.
על השביל נותר רק ענן של דאגה, וזו – מתחלקת שווה בשווה
בין כולם.
–
אתם
24/11/1998 12:56
לחמניה
–
אני רואה אותם –
שעירים ומזוקנים
כרסתניים ומדושני עונג
מוזנחים עד כדי גועל
נוטפי זימה הם מביטים בנו ,
פושטים זרועותיהם הגסות, המלוכלכות –
כמו לא מתביישים בצחנתם
מגולגלים ברפש של עצמם,
בזלזול, ביוהרה, בטמטום –
מנפנפים בכלי נשקם
המחפש להיפרק, לקרוע, לפצוע –
ולהיטען מחדש.
–
ומה הם רוצים בסך הכל
24/11/1998 14:32
שלום
–
שמנים כרזים
נקיים כמלוכלכים
יפים כמכוערים
לקיים את הצו האלוהי: פרו ורבו…………
ולתת מרגוע לדחף שהושתל בהם בלי שנשאלו……..
ולפעול לפי תיכנות שתוכנתו אליו.
–
סתם…
24/11/1998 13:1
שונמית
–
ככל שאני חושבת עלייך יותר,
הראש שלי מתנקה, והולך, ומתבהר…
–
הפוך על הפוך, או קפוצ'ינו? (-:
24/11/1998 22:26
כינוי (אבל אני חושב הפוך, זה בסדר?)
–
(הודעה ללא תוכן)
–
הומאז' לבועה
24/11/1998 15:14
ארתור דנט
a_dent@hotmail.com
–
רוכבת על הטוסטוס האדום שלי
50 סמ"ק, יד שניה, מרופא
בדרך המדברית בין סנטה פה ופלאגסטף
עוברת את הגרנד קניון
הטוסטוס רוטט בין רגלי
מעביר בי צמרמורות עונג נעימות
רוח המדבר מסלסלת את שפם מלאכית הגהנום שלי
צחנה מכה בנחירי
מה, כבר הגענו לרמת חובב ?
החתול שלי עם הכובע המטופש הזה קשור לי מלפנים
באוזניות מתנגן לי השיר
get your motor running
head out on the highway
looking for adventure
and whatever comes our way
ואני מצטרפת בפזמון החוזר
born to be wiiiiild
מתאים לי !
על ראשי קסדה מעודפי הורמאכט
כתוב עליה : butch
וגם cassidy
גולגולת של בופאלו על הכביש
חורי עיניו הריקים מביטים בהערצה
בשתי כתובות הקעקע שלי
על כתף ימין הלוגו של grateful dead
על כתף שמאל הרב רביץ
אם הוא רק היה יודע
על הפירסינג החדש שעשיתי
לא נעים לי להגיד איפה
(עברו שבועיים עד שיכולתי שוב לרכב על הטוסטוס)
מחייכת באומץ נדיר אל שני הערסים שעוקפים אותי
עם סובארו שנת 82, פרווה של כבש על הדש-בורד וחמסה תלויה
על הראי
חותרת קדימה
מי ימשיך את המורשת של ג'ק קרואק והנטר תומפסון אם לא אני
?
תמיד הייתי נחשונית כזאת, לא שגרתית
oh yeah !
בום
פתאום נפל האגזוז
מישהו מכיר מוסך טוב בסביבות דימונה ?
–
וואו השיר מה זה יפה ומגניב!
24/11/1998 15:42
נחשונית
–
(הודעה ללא תוכן)
–
שנינות מדהימה!
24/11/1998 17:37
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
תודה במבי.
–
ידענו שתהני…
24/11/1998 21:39
ארתור דנט
a_dent@hotmail.com
–
בשבוע הבא: טיול טוסטוסים לכינרת…
–
אחלה! ניפגש בסיבוב (אתה מביא את הבירה).
25/11/1998 0:23
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
יו איזה כיף איזה כיף!
25/11/1998 9:58
נחשונית
–
(הודעה ללא תוכן)
–
Found this, somewhere on the
net.
24/11/1998 23:40
Nick (but Isn't it amazing!)
–
"Do you know how much
I'm missing you?
I know…. because I feel
what you feel…..
You must be dying then….."
–
לא יכול להיות
25/11/1998 0:13
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
עמדנו בחושך, מחוץ לאחד הביתנים של התערוכה
"אז מה המצב
בבית?" היא שואלת
היא שמכירה אותי כל כך הרבה שנים
היא שפעם, מזמן, באה אלי בגלל האהבה
היא שפעם, מזמן, ברחתי ממנה
"לא
יודעת" אני עונה לה ושותקת
"אלו החיים, ככה זה" היא אומרת לי
לרגע שתקתי ואז כמעט וצעקתי "לא! לא יכול להיות!"
היא הביטה בי, מופתעת… (שאני ארים את הקול? ממש לא
מתאים).
חזרנו לתוך הביתן שבו היא מציגה
יש לה עסקים רצינים…
עשינו סיבוב בין כל המציגים
שולחנות, מסכים, תוכנות…..
היא מכירה את כולם, מחייכת, לוחצת יד, מדברת…
ואני בוהה בשקיפות הבלתי נסבלת
וחושבת רק על המגרש הריק שמעבר לגשר, המגרש שבו אין
אופנועים השבוע…
ולא רואה כלום.
–
זה היה טוב, פעם
25/11/1998 1:21
bitter
–
זה נמשך רק כמה ימים, אבל עכשיו אני יודעת שההרגשה היתה
מסחררת והיה שם ריחוף פלאי. לכמה ימים התחברנו אחד לשני בלי להבין אפילו שזה מה
שקורה לנו, העצב שלי התיישב על העצב שלך, הם נדבקו וכיסו אחד את השני, אני חושבת
שאפילו התערבבו ויצרו הרגשה של ביחד, חד פעמי. לכמה רגעים הרגשתי פחות לבד. הבועה
התפוצצה לנו, מותק
–
בבקשה למדי אותי איך מפוצצים בועה.
25/11/1998 1:30
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
את לא רוצה? ואם "אשלם" על המידע?
25/11/1998 1:53
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
הנה התשלום (מראש).
–
להודעה זו מצורף הקובץ boynhorse.jpeg
הבועה מתפוצצת לבד
25/11/1998 1:56
bitter
–
(הודעה ללא תוכן)
–
תלוי איזו בועה, שלי רק מתחזקת.
25/11/1998 2:1
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
כי זה מה שאת רוצה מיקי
25/11/1998 2:11
bitter
–
לא תמיד הרצונות שלנו טובים לנו, לפעמים להפך. הבועה, גם
אם היא לא טובה לנו במציאות, שומרת ומגנה עלינו מהתמודדות
–
Maybe, Thanks.
25/11/1998 2:16
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
מהמגירה לדיסק 