הבועה שלי (מוקדש למרVIN)
6/11/1998 15:1
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
על הגג של קניון אביב יש חניה.
היום בצהריים השתרך תור ארוך של מכוניות
שממתינות לבדיקה בכניסה. כולם זחלו בעליה ואני כ 10 מכוניות בסוף התור. השומר פותח
את תא המטען, מביט וטורק. מה הוא מחפש שם? הרי אפשר להכניס 100 ק"ג חומר נפץ
מבלי שהוא יבחין בכך בשלוותו ובמבטו האטום.
אני מתקדמת מעט ורואה את הכיפות שעל הגג,
אל מול המגדל, אל מול השמים וגגות הבתים הגבוהים.
"זה כל כך נקי…" אני חושבת,
הכיפות האלו.
"הבועה הזאת שסביבי…" אני לוחשת
לעצמי ולפתע אני מבינה…
בועה, אני בתוך בועה.
בועה שהולכת איתי לכל מקום, יושבת איתי,
קמה איתי, נופלת איתי, בוכה איתי (כבר כמעט ולא – רק כשצועקים ממש חזק).
בעצם היא לא סביבי אלא ממש עלי. על העור
שלי, צמחה בועה. היא מכסה אותי לגמרי, את כולי.
אם תסתכלו עלי לא תבחינו בה, אף אחד לא
רואה אותה! או שאולי אני טועה?
ואגב, זאת לא תהיה הפעם הראשונה שאני טועה
– זה כבר קרה לי.
כל כך טעיתי! ביחס לעצמי כמובן, אלא מה? והבעיה
היא שאפילו זה לא כואב לי!
ואולי אני טועה כי הם פשוט מנומסים ולא
נעים להם להגיד לי משהו כמו "תגידי, מה זאת הבועה הזאת? דווקא נראה עליך לא
רע. איפה קנית אותה?"
הקלטת של Annie Lenox – Diva מנגנת
הכי חזק שאפשר, אני מקשיבה לשיר Why"". מנסה
לשמוע את המילים, את הצלילים, אבל אפילו את הבועה אני לא מרגישה – היא נאחזה בכל
מיקרון, חלקלקה, ללא נקודת קילוף ואפילו אין לי ציפורניים.
הדבר היחיד שהצליח לחדור מבעד לבועה היה
הקעקוע. הכאב החד, הצורב הזה – אולי בגלל זה שמחתי באותם רגעים.
כולם, כל אלו שאוהבים אותי, כל כך תומכים,
מבינים, מפרגנים, נותנים, אוהבים…
ואני? אני מחייכת במקומות הנכונים, מקשיבה
במקומות הנכונים, פוקחת עיניים, עוצמת עיניים. כמו בובה, כמו הולוגרמה דו מימדית (Scoty! איפה
אתה? הצילו!).
אבל רק אל תגעו בי, רק לא זה!
אל תגעו בי!
–
מבלי לגעת לך בבועות
6/11/1998 15:16
טורוס וקונוס (שותפות מוגבלת(
contour@newmail.co.il
–
ועל קצות האצבעות
אבל הכתיבה שלך ממש השתפרה
מאז הטראומה
מעקב היסטורי קצר
בספר דברי הימים של הפורום
מראה
שהכתיבה שלך היתה מצויינת
גם לפני הטראומה
מה המסקנה?
–
הידד לבועה!? ותודה (כך צריך להגיד, לא?)
6/11/1998 15:20
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
)הודעה ללא תוכן(
–
6/11/1998 15:23
לחמניה
–
הבועה שלי מטונפת.
גם היא, כמו שלך, עוטפת אותי.
מוגנת? אולי.
אבל כשאני יוצאת מהחדר,
נוסעת עשרות קילומטרים לאיזה כיוון,
קצת קשה לי לראות דרכה.
וגם לאחרים קשה לראות אותי.
אני מדברת, והם…
לא שומעים? לא מבינים?
מה הבעיה שלהם?!
קשה לי לתקשר דרך שכבות הטינופת,
טינופת של מאות בשנים,
טינופת של אנשים אלמותיים.
כשאני חוזרת משם,
הבועה הפחדנית הזאת מנקה את עצמה,
שוטפת טוב טוב בנאורות.
ואני? בכל פעם שאני מרימה לזוגתי טלפון,
אני מרגישה שנכנסו לי קצת מים לאוזן.
–
הבועה שלך, שנים כבר?
6/11/1998 15:38
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
שלי לא מטונפת, להפך – היא נקיה, טהורה,
ללא רבב, ללא כתם, ללא צליל, ללא דומיה, ללא…
היא פשוט, בשקט, בעצמה – לא נותנת לשום
דבר לחדור או לצאת.
אפילו העיניים שלי לא רואות דרכה, לא
החוצה והכי גרוע – גם לא פנימה.
–
מאז שגיליתי שאני צריכה את הבועה הזאת
6/11/1998 15:51
לחמניה
–
(הודעה ללא תוכן(
–
סלחי לי אם אני נודניקית
6/11/1998 15:54
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
אני בדרך כלל לא.
אבל רוצה לדעת:
1 – איך גילית שאת צריכה אותה?
2 – למה את צריכה אותה?
3 – את רצית אותה בכלל?
למה??????
–
לכ-בוד הוא לי, לא הביישן למד…
6/11/1998 16:6
לחמניה
–
איך גיליתי? תקראי לזה אינסטינקט.
לא, לא רציתי את הבועה הזאת. היא כבדה
נורא, ויש לה המון פרטים קטנים שצריך לקרוא לפני השימוש, אחרת היא מתפוצצת.
וכשהיא מתפוצצת את מבינה למה את צריכה
אותה. את צריכה אותה כי אם האנשים האחרים, שפועלים לפי האינסטינקטים שלהם לא
ייתקעו בבועה המסריחה הזאת, הם יתקעו לך, איפה שכואב.
ולמה???
כי זה העולם שלנו, וכמו שאנחנו גומרים את
האוזון שלנו, כך אנו עושים לבועות אחרות, קטנות יותר אמנם, אך לא פחות חשובות.
–
ולכל
אוהבי Annie Lenox – קטע מ "Why"
6/11/1998 15:6
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
"This is the
book I never read
These are the words
I never said
This is the path
I'll never tread
These are the
dreams I'll dream instead
This is the joy
that's seldom spread
These are the
tears…
The tears we shed
This is the fear
This is the dread
These are the
contents of my head
And these are the years
that we have spent
And this is what
they represent
And this is how I
feel"
–
סדנאת רייקי להורים וילדים בחנוכה בסיני
מתארגנת
6/11/1998 15:4
שימרית וירון
–
עכשיו !!
אם זה מעניין אתכם השאירו הודעה לקבלת
פרטים נוספים.
–
רב-שיח בועי
6/11/1998 16:1
טורוס וקונוס (שותפות מוגבלת(
contour@newmail.co.il
–
פעמון הזכוכית -סילביה פלאת
Sylvia Plath- The Bell Jar
בועה מומלצת במיוחד
ואולי גם הביטוי היותר מדויק
למצב
–
תגיעי בבקשה לישראלסביאן! מיידית
6/11/1998 16:1
לשונמית
–
(הודעה ללא תוכן(
–
שונמית? את פה?
6/11/1998 16:7
לשונמית
–
(הודעה ללא תוכן(
–
גם פה. גם שם. מה עכשיו?!
6/11/1998 16:17
שונמית
–
(הודעה ללא תוכן(
–
שירי כושים (3) – לפוצץ פרה באפריקה
6/11/1998 19:59
המעורער-מהר-אדר (ליד ירושלים, עיר
הפרעות)
–
*
נגן על הטם-טם
כושי עב שפה
חבוט והכה
כמו היה בן שלך
*
נגן על הטם-טם
בחור ישר גב
שאם לא תמשיך
כל שיניך זהב
*
נגן על הטם-טם
נגן עד בלי די
עד שאדע
כי הצליחו רעיי.
*
(לפוצצמה(
–
הכחשה
6/11/1998 20:3
הממ"א
–
בחיים לא הייתי בשוק מחנה-יהודה
וגם אין לי מושג איפה סמדר
מה, אסור כבר להקדיש?
–
מוזר ביותר
6/11/1998 21:47
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
בדיוק עכשיו, אחרי 2 בירות, 3 שוטים של After Shock (מעולה!!!)
ובנוסף 3 ג'וינטים (כן, כן, אז עכשיו אתם יודעים). בדיוק עכשיו חשבתי על משהו
מוזר:
פעם ניסיתי לדפוק את הראש כדי לא להרגיש
עכשיו אני מנסה לדפוק את הראש כדי להרגיש
מוזר ביותר!
–
"לדפוק
את הראש"? – באמת מוזר ביותר
6/11/1998 21:59
המזרון של טורוס וקונוס
–
לפחות את לא גורמת סבל לאחרים
–
"לפחות"
? למה לפחות ולא ליותר?
6/11/1998 22:10
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
ואולי כן, אה! על זה חשבתם!?
ובכיתה ב' עדיין מלמדים את הפתגם
"טובים השניים מן האחד". גועל נפש של פתגם אם תשאלו אותי
(Not that you do)
Anyhow
נו טוב, זהו.
–
את נלחמת באימפוטנציה נפשית ?!
6/11/1998 22:54
לחמניה
–
הרי כולנו מייחלים לה בשלב כלשהו בחיים.
או שכבר ייחלת וקיבלת?…
מניסיון – קטע וידאו/אודיו/תמונה (אופס,
לא תמונה..)
בד"כ מחזירים עטרה ליושנה, ודיכאון
לאימפוטנטים.
אם באמת בא לך לדפוק ת'ראש, השיגי קטע
וידאו משובח שלה.
דונט וורי , את כבר תדפקי את הראש…בקיר…
–
המעורער-מהר-אדר (ליד ירושלים, עיר השחור)
6/11/1998 22:14
שירי כושים (4) – נאום הגבר השחור
–
נאום הגבר השחור
בעל הלב הגיבור
(בעל שתי נשים)
כזה אמר השחרחר:
כושים יקרים
חברים
אם יש לכם מה שיש לציפורים
קחו חבל קצר
ואת אשת חיקכם
איסרו וקישרו
על ידכם.
האישה כמו ציפור
אתה מביא לה אוכל
היא רוצה דרור
אתה נותן לה דרור
היא פורחת
אל גזע אחר.
כאלה דברי
ידידי
חברים
אולי ראה מי מכם
שתי ציפורים?!
–
הכחשה
6/11/1998 22:15
הממ"א
–
ציפורה אף פעם לא כתבה עלי
אני כ"כ חשאי
שאפילו האישה שלי
לא יודעת איפה אני ישן
ואם זה בכלל אני
–
לה לה לה למדבר
6/11/1998 22:19
המפגר משדה בוקר *ליד באר שבע*
–
מסתורין הסוואה
להיות מדעני שחקים
מתורגלי שכל
חריפים
להבין מניעים עצמיים
בלבולי ביצים
נו שוין שיהיה
כבר הגשם חלף הלך לו
והצרצרים
שהיו ויהיו
משמיעים קולם שוב
וטוב להיות בין צרצרים
וצפרדעים
ובוץ רטוב
גם במדברי אין סוף
ושפתיים מבוקעות
זבות דם
מאשר להיות בגן עדן מפלסטיק
–
הבועה שלי, המשך (שאתחיל למספר?)
6/11/1998 22:57
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
אחר כך, ברמזור של דרך חיפה ואינשטיין,
כבר שומעת שיר אחר, את Cold (מיד אציב את המילים).
הרמזור אדום ואז נעמד לידי אופנוע.
לא טוסטוס, לא קטנוע, ממש אופנוע אמיתי
ויפיפה!
לרוכב היתה קסדה סגולה והוא כמעט חבק את
האופנוע שלו ונגע בו בעדינות.
כשהרמזור התחלף לירוק, הוא פנה שמאלה,
לדרך חיפה. הוא ביצע את הסיבוב במהירות ובמומחיות.
זה היה מושלם, רגע אחד של משהו מושלם
שנעשה מול עיניי.
עקבתי אחריו עד שנעלם… אופנוע…
"זה בדיוק מה שאני צריכה" אמרתי בקול רם.
אני רוצה אופנוע! אופנוע אמיתי. אופנוע
שיטיס אותי בלילות, לחפש את המדבר שלי…
אני רוצה לחלוף ליד שדות חיטה אינסופיים
של נברסקה. לעצור בצד הדרך, להוריד את הקסדה ולנשום עמוק את ריח החיטה שגבעוליה
ממלאים את האויר בשריקה רציפה ועדינה.
אני רוצה לטוס על גבי האספלט השחור,
הלוהט, של ניו מקסיקו.
לחלוף על פני שדות זרועי קקטוסים, מכאן
ועד האופק, עד הצוקים החדים. לעצום עיניים ולדמיין את מבטו של הנשר בחוגו מעל
הצוקים. לדמיין את פניהם של האינדיאנים שעברו כאן מזמן… (המממ… מענין מה הם
היו אומרים על הקעקוע שלי).
אני רוצה לנסוע עם האופנוע דרך האגמים
הגדולים של מישיגן, להמשיך עד מונטריאול ולאורך כל הדרך לחלוף ליד מטעי הדובדבנים.
הם יחלפו במהירות וידמו לרצף של שורות ירוקות וחומות.
או שאולי למרכז קנדה, לויניפג שבמניטובה.
משם הגיע האיש שהיה האהבה הראשונה בחיי… אני זוכרת כל פרט. את פניו, את מבטיו,
את מילותיו…
או שאולי אסע לירושליים, אטוס ברחובות בית
הכרם. משם הגיעה האישה שהייתה האהבה הראשונה שלי…
ואולי אני בסך הכל רוצה לטוס
הכי מהר שאפשר!
ואולי כשאגיע למהירות מסויימת, אולי
בסיבוב מושלם אחד
אולי אז אצליח להשיג את הבועה.
היא תשאר בסיבוב ואני אמשיך הלאה!?
אף אחד לא יכול לגעת בי עכשיו.
–
מיקי – כתיבה ואמנות הרכיבה על אופנוע
11/11/1998 14:13
gileric
gileric@internet-zahav.net
–
האם
אין אותם רגעים בודדים וייחודיים, מעטים במספרם לאורך חיינו –
הם אלה המעצבים את תחושותינו כלפי הביקור
שלנו כאן… על האדמה הזו ?
אני מרגיש שכן…
אני זוכר וחי רגעים כאלה…
משנים עברו.. או מאתמול.
חיוך, ריח מסויים, תחושה שמשהו מתרחש
בזווית עיניך…
קטנים אבל גדולים מאוד…
הסיבוב המושלם של האופנוען לא היה מתקיים
במציאות אילמלא חזית בו…
ואילמלא תארת אותו כל כך טוב…
תודה,
אריק
–
קווסאקי 500GPZ סמ"ק . רוצה? (הוא כחול!) (-;
6/11/1998 23:13
מבינה בדילים…
–
(הודעה ללא תוכן(
–
איזו שנה? כמה ק"מ? כמה את רוצה
עבורו?
6/11/1998 23:18
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
)הודעה ללא תוכן(
–
אני אחזור אלייך…
6/11/1998 23:21
מבינה בדילים
–
(הודעה ללא תוכן(
–
זה איום או הבטחה (-;
6/11/1998 23:24
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן(
–
נו, אני כבר מדמיינת קווסאקי כחול…..
7/11/1998 15:24
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן(
–
מיקי. סיפורת במיטבה. את מצליחה להביע את
עצמך נהדר.
7/11/1998 7:9
תור
–
רק חבל שכל התגובות נעצרות על פני הבועה,
על משטחו של הכדור, ןלא זורמות למקום שבו יגרמו לאיזה משהו…..זה כאילו שאת
חיה על פלנטה אחרת, ומקיימת קשר וירטואלי
עם בני האדם. וכשאת רוצה לגעת בהם פיזית, את לובשת חליפת חיישנים, ואת מרגישה
כאילו נוגעת בזו שאיתך אשר נמצאת בכוכב אחר. אבל רק כאילו.
–
Annie Lenox – Cold
6/11/1998 23:12
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
Cold – Annie Lenox
Come to me run to
me
Do and be done
with me
(Cold Cold Cold)
Don't I exist for
you
Don't I still live
for you
(Cold cold cold)
Everything I
possess
Given with
tenderness
Wrapped in a
ribbon of glass
Time it may take
us but God only knows
How I've paid for
those things in the past
Dying is easy it's
living that scares me to death
I could be so
content hearing the sound of your breath
Cold is the color
of crystal the snowlight
That falls from
the heavenly skies
Catch me and let
me dive under under
For I want to swim
in the pools of your eyes
I want to be with
you baby
Slip me inside of
your heart
Don't I belong to
you baby
Don't you know
that nothing can tear us apart
Come on now come
on now come on now
Telling you that
I loved you right
from the start…
But the more I
want you the less I get
Ain't that just
the way things are…
Winter has frozen
us
Let love take hold
of us
(Cold cold cold)
Now we are
shivering
Blue ice is
glittering
(Cold cold cold)
Cold is the colour
of crystal the snowlight
That falls from
the heavenly skies
Catch me and let
me dive under
For I want to swim
in the pools of your eyes
–
מהמגירה לדיסק 