לגדול אל השמש
6/11/1998 23:26
The wizard of oz
–
היה זה לפני ,
5 שניות, אני חושב, במושגי זמן קווי
ואולי 70 שנה, בעצם.
יום סתוי אופייני, מעט אחרי השקיעה, עם
שמיים ריקניים שכאלו, סגול בהיר.
אני מהלך בחורשה
הרוח הציקה לי, אני זוכר זאת בברור
במבט לאחור אני חושב שזו הייתה יותר סערה
פנימית
התחושה המוכרת שאני האדם האחרון עלי אדמות
פעמה בי חזק, ונזלה עם הדם אל כל הגוף
המציאות נראתה הזויה כל כך, וגרמה לי
להרגיש כאילו בעצם לא עברתי כלום בחיים,
כאילו לא יצקתי מעולם סדר והיגיון לעולם שלי,
ולא גיליתי שאין מפלצות שיוצאות בחושך
מתחת למיטה,
כל העקרונות שברורים כל כך כשאתה מוקף
באור שמש, או חשמל צבעוני ורועש,
או באנשים אחרים, דהו אל הרוח המציקה, ואל
העצים, שהייתה בהם מעין התרגשות לא ברורה.
בדרך כלל במצבים שכאלו, אני, ככל שאר
האנשים, מחיש את צעדי בדרך הביתה, ומנסה לחשוב על דברים טריויאליים שמזכירים לי את
קיומה של הציביליזציה.
אבל..
באותו יום, היה בי צורך להתמזג עם החושך
מתוך איזו.. תלישות שכזו,
הייתי מהורהר מאוד, מלא בתחושה של
רוחניות, של שאלות שמעבר לשער הדולר וכו'
וכשנתקלתי בתלולית קטנה, שעליה חלש עץ
אלון יחיד, ומסועף מאוד
החלטתי לעצור ולנוח, כאן, בחורשה העוינת
הזאת
מתחת לעץ.
ולנשום
השענתי עליו את גבי, וראשי, ועצמתי עיניים
מנסה להאט את פעימות הלב, המתרגש מסיבה לא
ידועה, מהריח, מהשקט המהול בצליל הרוח בעלים.
עברה שניה, ועוד אחת, והתחלתי להגיע
לרגיעה כלשהי
אור בוהק
במרכז התודעה
לא שלי
פקחתי עיניים בבהלה, והכל כרגיל
היה באור המוזר הזה, רוגע
ואיזה שהוא סם, סם הזיה, כבר החל להימהל
בדמי
שוב עצמתי את עיניי, מסוקרן מהאירוע הקטן
לכאורה, אך המשונה כל כך,
הרי ידעתי בבירור – לא שלי. אז של מי?
שוב השענתי את ראשי על העץ,
וחשבתי שעצם הציפיה והדריכות יגרמו לתופעה
לא להתרחש,
כמו מישהו שמחליט להירדם, ועצם ההחלטה
מביאה לכישלון,
אבל אחרי כמה שניות, זה פשוט קרה, ושוב
נוצר עיגול של אור, עמוק, בי
ותוך שניה ידעתי בברור, לא הייתי לבד
פולש
במעגל הפרטי שלי
מחשבות שידועות רק לי
היה שם פולש
ולא היה לאן לברוח
ולפתע
"בני"
מילה, בערך.
אני חושב לי לפעמים, איך בדיוק אנחנו
חושבים לעצמנו מחשבות? או כשקוראים משהו.
בצליל?
האם זה ממש צליל מה שיש לנו במוח? איזה
מין צליל זה? הקול שלנו שמדבר?
או שאולי בעצם אלו אותיות מרצדות שמרכיבות
מילה?
והמילה? מה איתה?
מה עם מישהו שגדל בג'ונגל ולא למד לדבר?
כיצד הוא חושב לעצמו? כיצד הוא בונה לעצמו
רעיונות בראש, מבלי שתהיה לו אפילו את המילה "רעיון"
באותו רגע הבנתי, שיש דברים שלא ניתן
להבין
זה לא היה צליל, ולא אותיות שמרכיבות מילה
זה פשוט היה "בני"
רגש
תחושה
משהו שמעבר להגדרה הפשוטה
"בני, הגיע הרגע"
זה זרם אלי, מהעורף, אל תוך הראש
וידעתי,
זה העץ.
העץ מדבר אלי.
השארתי את העיניים עצומות חזק,
עיגול האור שמר על מרחק בתוך התודעה שלי,
מוכיח את קיומו הבלתי מעורער על רקע השחור הכללי.
"הנח עלי את כף ידך, בני היקר"
סם ההזיה אפף אותי לגמרי כנראה, למרות
שבאותו רגע הרגשתי כאדם שפוי וצלול מחשבה, שרק נקלע למצב מטורף
אחרת אין לי הסבר למה לא ברחתי על נפשי,
הביתה, להשאיר את האירוע המשונה הזה רק לי.
הסתובבתי, עדיין בעיניים עצומות, מהפחד
לראות משהו פחות סימפטי מעיגול האור.
העץ היה למולי, הושטתי יד מהוססת, ונגעתי
בגזע.
!!
משהו עבר לי בגוף!
מעין זרם חשמלי, אנרגיה כלשהי עברה דרך כף
ידי, וזרמה בכל גופי, כמו תולעת שחדרה לנשמה
קפצתי בבהלה אחורה והבטתי בחרדה בעץ
עיגול האור לא נעלם, כאילו הוצג על מסך
שונה מזוג עיניי, ההמומות, שסקרו את העץ
"אל תפחד בני, מה שחיפשת כל חייך
נמצא במרחק נגיעה ממך, הושט אלי ידך"
הלב שלי פעם בטרוף, התקרבתי מעט והתבוננתי
בעץ, סתם עץ, רגיל, מישהו אפילו חרט עליו איזה שידוך מתמטי שתוצאתו אהבה לנצח
כל קווי המתאר שלו, עם כתמים, חריצים,
שברים ובליטות
כל הריחות והצלילים ברקע, הכל היה כל כך
חד,
כל כך,
אמיתי.
בחלום שהייתי מצוי בו, היגיון לא היה מצוי
בשפע, ואף היה מיותר למדי.
עצמתי עיניים.
נגיעה
סחרחורת
הנשמה שלי ממצמצת
ההכרה חוזרת
אל חושך
עיוורון
הרגשה משונה מאוד
ומישהו מביט בי
זו לא תחושה מעורפלת שכזו
שיש לפעמים בחושך
זאת עובדה – אני מתבונן, איכשהו, במישהו,
שמתבונן בי
אלו העיניים שלי מביטות בי
אלו העיניים שלי מביטות בי
אלו העיניים שלי, והן זרות לי
אלו העיניים שלי, עם מבטו של מישהו אחר
הגוון המוכר הזה, של ירוק-חום, שלפתע היה
צבע שממש יכלתי להרגיש, גרם לי לסחרחורת
התמקדתי באישונים, מלאי חמלה, לא שלי, היה
כל שיכלתי לחשוב, לא שלי
ולפתע התפוגגה דמותי, שבאותו רגע לא עצרתי
לחשוב אפילו על איך ראיתי אותה, ואפילו ברור מתמיד.
דהתה, כמו הרבה דברים, אל הרוח.
תמיד ניסיתי, בתור משחק שכזה, לנסות
להפסיק לחשוב לרגע, לנקות את הראש ממחשבות
ותמיד גיליתי שבעצם, הייתה בי איזו מחשבה
(לרוב "לא לחשוב על כלום, שששש..
ריק") שחמקה מהתודעה שלי, וכאילו נשארתי רק עם זנבה בידי, כעדות של
"הייתי פה"
באותו..
פרק זמן, שניה, נצח, או משהו באמצע, הראש שלי היה נקי
נקי לגמרי
הטייפ שלי ממשיך את ההקלטה רק מהרגע
הנורא, שבו הרגשתי, עורב, עלי.
וההכרה –
זה,
אמיתי.
משהו בלע לי
את הצעקה
והנה היא –
שיתוק, כמו בסיוטים
אבל, איכשהו זה הדהד
איכשהו לא היה עוד צורך בצלילים
וזעקתי האילמת, הנוראה כל כך, חלחלה, אל
התהום
ושורשיי בערו עד לגרעין האדמה
מנסים להחיש את החידלון
להתמוסס, לפזר את חלקיקי ישותי הלכודה
באבן, על פני מרחבי החומר
וקול הדהד לי בראשי, שכבר לא היה ממש ראש,
ליחשוש מפחיד, שלאט לאט הלך והתבהר –
משהו לא טבעי קרה היום
משהו לא טבעי
והבהלה אחזה אותי ואיימה להוציא את נשמתי
דרך פי, שכבר לא היה ממש פה
והעורבים כולם נרגשו, וחגו מעל הנטע הזר
בצריחות
משהו לא טבעי קרה היום
משהו לא טבעי!
ופתאום
משהו שלעולם לא אוכל להסביר במילים
צו קיום פנימי כלשהו, גרעין הישות שבי
גרם לי לפקוח , את החיישנים המיוחדים שלי
בהיסוס איטי,
לחוש את צורתי החדשה,
רגע לפני,
להאט,
לגשש בזהירות את דרכי, ללא ידיים, ללא
רגליים
להביט בעולם, ללא עיניים של ממש
באימה, מהולה בהשתאות
בהבנה שכנראה תמיד הייתה לי איפה שהוא
בראש, בין מטלה טורדנית, למשחק כדורגל חשוב.
להביט, ולראות משהו מיוחד, קסום.
משהו לא טבעי קרה
והגעתי לפינה שלא ידעתי עליה
דרך דלת אחורית
נגלה לי עולם אחר
עולם תחתי, וגם עילי, שבו צבע הוא יותר
מצבע
ריח הוא יותר מריח
גרגיר חול, הוא יותר מגרגיר חול
והזמן הוא אינו קו ישר, עם סוף. הזמן מתפרש
לכל הכיוונים, הוא יוצא ממך, כמו אבן שנזרקה לשלולית
והכל נמלא ברבדים עמוקים עמוקים
כמו מישהו שחי בעולם שטוח, עם שני מימדים,
הגיע פתאום לעולמנו אנו, והביט מלמעלה על עולמו שלו
ולפתע, שככה הסערה שבי
וברגע אחד, עטפה אותי שלווה שלא ידעתי
מימיי,
אחיי, אחיי יושבי האדמה האירו לי פנים
וקשרו איתי קשר, עדין ורך,
ומחבק ואוהב,
ורשת, רשת תחתית ועילית של תחושות, שהם
בעצם יותר מתחושות, קשרה אותי אליה
ונגע בי, האוקיינוס הרוגע שמסביבי,
והייתי כגל רך שנבלע במים,
כחוט שני דק העובר בעולם כולו,
ככל הרגשות,
ככל המחשבות,
ככל החיים,
מחובר לגל התנועה הרוגש המניע את היקום,
נותן לו לעבור דרכי כצינור, להזין אותי,
בקיום עצמו,
ורוח קלילה ושקטה נענעה את עליי, בצליל
שתמיד גורם לו לאדם להחסיר פעימה
מבלי לדעת למה
והרי זוהי אמו, שקוראת לו
לשוב
ולהיות אחד
לגדול אל השמש.
–
חזק.. תחושה אמיתית או פיקשן?
7/11/1998 1:23
ליאת
–
(הודעה ללא תוכן(
–
לבטח פישקן
7/11/1998 1:28
המפגר משדה בוקר *ליד באר שבע*
–
(הודעה ללא תוכן(
–
תחושה אמיתית, כמובן.
7/11/1998 4:9
The wizard of oz
–
הקלדתי עם הענפים.
–
זה יותר
גרוע מרצח רבין.
7/11/1998 21:2
צביקה
הקודרני
–
הבאת
עלי דיכאון קיומי
וטוטאלי.
אנשים
שכותבים ככה צריך
לכלוא בבורות חשוכים
שלא ישמעו את
צעקותיהם.
חזור
לכיתה אלף.
–
תגובה…
2/12/1998 22:23
מישהי
–
סיפור די יפה
אבל הוא יותר מדי שנטי שנטי…
טעון שיפור אבל יפה!
בכל זאת…אהבתי!
–
איזה יופי!!! ואני יודעת שאני חייבת לך
משהו, לא
7/11/1998 14:40
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
שכחתי.
אולי היום, אם אצליח.
–
עזבי, מיקי…
7/11/1998 18:56
The wizard of oz
–
החלטתי שאני מוותר לך… אם את לא רוצה את
לא חייבת להוכיח לי שאת מסוגלת לשתות סולר דרך האף.
אבל אם כן…
i'll be there
"ווף!"
כן טוטו, וודאי שגם אתה מוזמן
–
תודה, אבל אתה יודע שאני מקיימת הבטחות,
אז…
7/11/1998 20:15
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן(
–
אז..?
8/11/1998 10:7
ברטה מגדת העתידות
–
|http://www.iol.co.il/forums/images/no4.gif|
–
אין צורך בנושא או בנשוא. מה כבר נותר
לומר? תודה.
8/11/1998 17:37
שפרירית שברירית מרוב יפעה והשתאות
–
(הודעה ללא תוכן(
–
מרשם לכבוד שבת
7/11/1998 1:4
המפגר משדה בוקר *ליד באר שבע*
–
קחו בערך קילו מילים
הוסיפו קצת פלפולים
סוכר
רוק
נשיקות באויר
ותנו לזה להתנפח במשך כמה חודשים
עשו חור בגוש המפתה הזה
והביטו פנימה.
נכון , חלול.
טוב , לא משנה,
רק תואכלו את הקשה.
–
אלינס מוריסט – Thank U, עכשיו
בגלגלצ' (-:
7/11/1998 1:51
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
)הודעה ללא תוכן(
–
מיקי! השתגעת? מה את המודיע הלאומי?
7/11/1998 1:56
כינוי (אבל גם אני שומע רדיו)
–
(הודעה ללא תוכן(
–
אז מה?
7/11/1998 2:2
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
פעם הייתי מיקי
פעם הייתי מיקי סוכנת חשאית
פעם הייתי מיקי
פעם הייתי מיקי שמנסה לא
עכשיו אני מיקי שמנסה כן
וגם בא לי להודיע על שירים
וגם עשיתי קעקוע ועכשיו בא לי עוד אחד ובא
לי אופנוע ובא לי לעוף ובא לי מדבר
פעם רקדתי טרנס בתוך גן עדן ירוק – מול ים
והרים
פעם הייתי מיקי.
–
הבועה שלי – 2 (אמרתי לכם שצריך למספר)
7/11/1998 2:58
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
אחר כך, בלילה, ניסיתי לעשות אהבה
ניסיתי לעשות
ניסיתי?
כן, בכל הכוח.
היא נגעה בי עם כל הלב ואני לא הרגשתי
כלום. רציתי שהיא תיגע בי חזק, כל כך רציתי להרגיש…
היא נגעה בתוכי, דחפתי את עצמי, עוד ועוד
ועוד… אפילו שיכאב… שיכאב כבר!
שמעתי את עצמי אומרת, צועקת, צורחת… ללא
כל צליל, ללא קול "נו כבר, תרגישי!
תרגישי משהו, תרגישי!!!!"
ולא הרגשתי כלום…
ולא ידעתי איך מרגישים
ולא זכרתי איך מרגישים
אחר כך ניסיתי לגעת בה
עשיתי את כל התנועות, ידיי עקבו אחר
מחשבותי, אצבעותי ליטפו, התוו מסלול מוכר.
ולא הרגשתי כלום!
האישה הזאת שאוהבת אותי, האישה הטובה
והנהדרת הזאת, האישה הזאת בכתה.
היא לא יודעת שאני בתוך בועה, ששום דבר לא
נוגע בי…
היא בכתה
ולא הרגשתי כלום
אז הפסקתי
ולא הרגשתי כלום
ופתאום אמרתי לה שאני רוצה אופנוע
"זה כל כך מסוכן" היא אמרה
"אני לא מסכימה!"
ניסיתי לחייך ואמרתי שאחרי הקעקוע מגיע
אופנוע באופן אוטומטי
אבל היא לא חייכה.
"אבל אני נהגת מעולה וכל כך
זהירה" אמרתי לה ודמיינתי כיצד אני מבצעת פניות מושלמות במהירות בלתי אפשרית.
"השתגעת? הרי זה לא בהכרח תלוי
בך…" היא אמרה והמשיכה בתאורי הסכנות והסיכונים הרבים.
"אוקיי, אוקיי, לא אמרתי שמחר בבוקר
אני הולכת לקנות… סתם חשבתי להגיד לך מה אני רוצה" אמרתי לה וניסיתי לדמיין
איך זה מרגיש לטוס על האופנוע בכביש החוף, עכשיו, בלילה…
חיבקתי אותה, בשקט, ליטפתי את שערה, הנחתי
את ראשי עליה.
היא חיבקה אותי בחזרה וליטפה את כולי.
שכבנו כך בשקט, אני והאישה שאוהבת אותי,
האישה המקסימה. זאת שתומכת, מפרגנת, נותנת, האישה שתמיד נמצאת עבורי.
ניסיתי להזכר איך זה מרגיש
ניסיתי להרגיש איך זה להזכר
ולא הרגשתי כלום
ולא זכרתי כלום
אפילו לא פנים, אפילו לא מבט, אפילו לא
מגע
ולא פעימות לב ולא נשימה ולא תחושה
לא רעד, לא שפתיים ולא עיניים
לא ריח, לא צליל ולא מילה
כלום
לא זוכרת כלום…
הבועה שלי.
–
מיקי. נהדר, מרגש אמיתי ומיאש.
7/11/1998 6:57
תור
–
(הודעה ללא תוכן(
–
אני מבין מכל זה שאת רוצה להתמרח על הכביש
7/11/1998 14:45
כינוי (אבל לאבא שלי היה פעם אופנוע עם
סירה)
–
באיזשהוא סיבוב, עדיף בלילה?
מה הקטע?
–
אמרתי לך את זה לפני רגע, כשדיברנו. למה
אתה חושב
7/11/1998 14:56
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
שכולם צריכים גם לדעת?
ותחליט כבר! או שאני עושה מה שאני חושבת
או שאני עושה מה שאתה חושב שטוב עבורי.
לי לא כ"כ אכפת לכאן או לכאן, אז
תחליט אתה.
–
מהמגירה לדיסק 