It's Coming Down…
14/1/1999 20:45
Another Player
–
It's Coming down , it's
coming down , it's raining outside you
know where to hide , she asking you : "why you think it's funny" ? .
0
It's coming down , it's coming down , she's
leaving your house , she had to get out ' she's mad and she'll take the
mattress with her.
It's Comig Down , It's
Coming sown , it's coming down…you lying on the floor she slamming the door , she's gone and she's
wearing your blue sweater.
It's coming Down , It's
comin down..
–
אהמ…
15/1/1999 20:48
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
A wise man once told me to
shut up when i have nothing to say. When he told me that, i nearly kicked him,
but, for some reason, i didn't. Now, 20 years later, i realised why didn't i
kick him: it's because he was, and still is, right. But now, after i figured
that out, i just wanted to tell him that i undertand what he tried to tell me,
when i found out that he died just the other day. I felt sad, so i went to see
his grave. After a short prayer, i wanted to leave, but i saw a tiny message on
his grave. It said: "I told you so…". "Well, he was smart, the
old man…".
So i kicked his grave.
–
And your point is ?… 😉
16/1/1999 19:10
Another Player
–
(הודעה ללא תוכן)
–
ארבעת המוסקטרים
15/1/1999 10:56
תור
–
היינו ארבעה בני אחת עשרה ישובים כפרות ענקיים על עץ החרוב: דן שהיה בוגר ממני ב9 חדשים, אריק
השמנמן יורם הלוקש, ואני הצעיר מכולם. ומאחר שבאותו זמן קראנו את שלושת המוסקטרים
של דיומא, דן חילק לכל אחד מאיתנו תפקיד שהתאים לדמויות המוסקטרים שבספר: דן החליט
שהוא האצילי ביותר וגם המבוגר ביותר, ולכן בחר לו את דמות אתוס – הרוזן דה לה פאר,
שהיה כל כך מדוכא ממה שגילה אצל אשתו היפה, שעזב אותה, והצטרף למוסקטרים, והיה
מטביע את יגונו ביין. עוד נכון לדן יגון רב מאד, אבל על כך בהמשך. אריק שהיה שמן
למהדרין, היה אראמיס הערמומי שפילס את דרכו בחלקת לשונו.
וזה אכן התאים
לאריק שהיה נכנס לבריכה עם חולצה כדי שלא
יראו את משמני חזהו ובטנו. הוא לא היה כל כך אשם, מכיוון שבביתו האוכל היה ערך
מקודש, ותמיד כשהייתי בא לשחק עם אריק, והייתי שואל איפה הוא, אמרה לי אימו שהיה
בה שילוב קטלני של רוע, קמצנות וטפשות: "הוא אוכל…..". והכוונה היתה,
"למה באת עכשו? לך הביתה, ותבוא ביום אחר, או… בשנה אחרת…" בגיל יותר מאוחר כשהייתי בא לאריק, הייתי מקיש
בדלת, פותח אותה לרווחה, ומפטיר "בתאבון", עוד בטרם פגשתי מי מבני הבית.
ולרוב לא פספסתי, וזאת לאו דווקא בגלל שהייתי בא לשם דווקא בשעות מקובלות לאכילה,
אלא בגלל שתמיד אכלו בבית הזה…… היה
לאריק אבא שעבד כמנהל בית מלאכה למסגרות, והיה לו עבר הרפתקני של יליד פולין שהיגר בנערותו לארגנטינה ובילה שם את כל שנות
בחרותו, ואחר כך הגיע לכאן. הוא היה נוהג להבליט את ארגנטינאותו, ומקלל בספרדית
מדוברת, קללות שעוסקות בפרוט באברי המין הנשיים. הוא גם נהג לעודד את אריק לחזר אחרי בנות, והיה מספר לנו על הרפתקאותיו
עם נשים בארגנטינה… אבל אריק כמו ילדים רבים, היה אכזבה לאביו בתחום שהיה חשוב לו ביותר. במקום זאת, מילא
בדייקנות את ציפיות אמו, והאביס את עצמו בכל מאכל שידו הגיעה אליו. אריק היה מתון
מאד בקשריו עם בנות, בטח בגלל משמני גופו והלגלוג שספג על כך מג'בארי הכיתה. רק
אחרי שנים, ולאחר שכבר כולם הקימו משפחות,
שמענו פתאום שאריק התחתן והקים משפחה.
היתה בביתו של אריק ספריה גדולה, ובה ספרים מקסימים שאף אחד לא קרא. ואני
שהייתי תולעת ספרים מהמעלה הראשונה, הייתי בא לשם כשהוריו של אריק לא היו בבית,
מתיישב, לוקח ספר וקורא. לא העזתי לעשות
זאת כשאמו של אריק היתה בבית, כי היא לא הרשתה, בגלל ש"הקריאה מקלקלת את הספרים" ועל השאלה, לא היה בכלל מה
לדבר. אביו של אריק היה סונט בו: "תקרא ספרים"!!! אבל אריק העדיף דברים שבחומר, וכאשר הוכרח
לקרוא ספרים, היה בוהה שעה ארוכה באותו הדף, וחולם על פטנטים שימציא בתחום
המכניקה, אשר יביאו את כולם לדעת איזה גאון מבריק מסתובב בתוכם. היו אצל אריק
בספריה גם ספרים על חינוך מיני, עם תיאורים מפורטים מה נכנס לאן ולמה. ואני, קראתי
הכל בחטף ובהחבא, בבולמוס שאינו ניתן לעצירה כמו חתול שנתנו לו בצלחתו מנת בשר,
והוא אוכל, ומביט כל הזמן ימינה ושמאלה, וגם נוהם בצורה מאיימת, כדי למנוע מחתולים
אחרים לחטוף ממנו את המציאה..
יורם שהיה הבריון והפחות חכם שבינינו, התאים לדמותו של
פורטוס, כמו כפפה ליד. ביחוד שהיה לו כתם של שיער שיבה על קרקפתו. ולי נותר
ד'ארטאניאן שהיה הכי צעיר והכי פוחז בחבורה, כפי שהייתי אני.
ארבעתנו גילפנו לנו חרבות עץ, ובזמן שלא ישבנו על עץ החרוב
מדברים על הוויות החיים, היינו מסתייפים בינינו כשהיד השניה מוסתרת מאחורי הגב,
כפי שעשו המוסקטרים שבסרט, או שהיינו יורדים קצת למטה בואדי לתחנת השאיבה של מי
שפכים, קוטפים את העגבניות הנהדרות שגדלו על יד מבנה הבטון שחלקו הלבין ממי שפכים
שגלשו עליו, ואוכלים אותן בתאבון של צייד
שמצא את מזונו מסתובב חפשי בטבע. לא ידענו שהעגבניות הללו נולדו מזרעים שעברו את
מערכת העיכול של מישהו……
משונה למה בחר דיומא למוסקטרים שמות לא צרפתיים : אתוס,
פורטוס, אראמיס שנשמעים ספרדיים או ליטאים???
גם השם מוסקטרים משונה. כי המוסקט, היה אבי אבות הרובים שהיה מופעל בדרך
מאד פרימיטיבית, ומה שבאמת הסעיר אצלנו את הדמיון, היו קרבות הסייף המהירים שראינו
בסרט, ולא הרובים המפגרים שהם נשאו לעתים רחוקות, ואשר הצריכו הדלקת פתיל כדי
לירות בהם יריה אחת, ועוד הכנות של חמש דקות, עד ליריה הבאה.
והיתה בסיפור גם דמותה
של מיליידי שהיתה בעלת עבר פלילי, רוצחת, ויפה מאד. בסרט היו סימנים ברורים
ליחסי מין שקיימה עם ד'ארטניאן . והרמזים הקלילים הללו היו מגרים לגבינו הרבה יותר
מסרטים פורנוגרפיים שבהם רואים הכל ולא מחסירים שם אף שערה או טיפה…. לבסוף
מתברר שזו היתה מיליידי שאתוס נטש לאחר
שגילה את עברה המפוקפק.
בדירה מעלי גרה
משפחת זסלבסקי, ולהם שתי בנות. דבורה
וציפי. דבורה היתה בכתה בית,
וציפי היתה בת שלוש. איני יודע מה גורם לקטנטנים להמציא
שמות חדשים ומילים חדשות: האם השמות הקיימים אינם מספיקים? אבל ציפי בכלל לא ניסתה לקרוא לאחותה בשמה, אלא
המציאה לה שם חדש "באקה". אני
זוכר את ציפי יוצאת מדירתה, עומדת בתחתונים בלבד בפתח הדירה הריקה, ובוכה בקולי
קולות "באאאאקקקהה" לאחר שאחותה
שהיתה אמורה לשמור עליה בהעדרם של ההורים, הלכה לשחק עם חברות במקום אחר. באקה היתה ילדה יפה שהתום נשקף מעיניה. כשהיתה בחברה,
היתה נגררת אחרי המנהיגה, ולימים מצאה את התמחותה בנגינה בפסנתר. וכשניגנה, היתה
בנגינתה פחות נשמה, ויותר טכניקה וזריזות
אצבעות.
יום חרפי אחד, דן ואני הזמנו את מיליידי/באקה לעלות איתנו על הגבעה שליד הבית. בראשו של דן
התרוצצו מחשבות על "מימוש" מה ששמענו מילדים יותר גדולים. זה היה דומה
לנסיונותינו לשתות, לעשן,
להתניע רכב ולנהוג קצת….ובכלל כל אותם הדברים המופלאים
שמבוגרים עושים, ולנו אסור. דן הסביר לה כמה זה נפלא כשמכניסים את ה"פיפי שלו
לפיפי שלה"…..ובאקה שהיתה רגילה למלא הוראות, הורידה את התחתונים וחשפה
לעינינו ערווה יפה שלמה ומעוגלת. באותו רגע, חשתי שאנו עושים מעשה רע מאד.
רוחותיהם של דורות
יהודים עבדקנים חשרו מעל לראשי, וצעקו בתוך מוחי:"פוי. אסור, הראוייף"
ועוד בטרם הספיק דן לפתוח את מכנסיו, אמרתי לדן:" מספיק", והסתלקתי משם
במהירות. לאחר מכן הסתבר, שהאירוע לא המשיך מעבר לזה.
באותו הערב נכנסה אלינו האמא של באקה, והתלוננה בפני אמי
על הבן ה'תכשיט' שלה, ומה שהוא עולל. אני יודע שהאמא של באקה חיתה חיי אהבה חופשית
בשנותיה הראשונות בארץ. אבל לא תמיד מה שאנו מרשים לעצמנו, אנו גם מתירים
לילדינו….
ואמי אמרה לה:" אני מכירה את תור, ויודעת שלא יעשה
דבר כזה. ואני, 'התם מכולם', הכחשתי הכל
ואמרתי שזה היה דן, ואני בכלל לא נכחתי באירוע….. מכיוון שלא נגרם כל נזק, אף אחד לא נענש,
והמוסקטרים עברו לעסוק בנושאים מסעירים אחרים, והשאירו את
מימוש האהבה לשנים יותר מאוחרות בחייהם.
ואשר לדן, תוך שנה מתה אימו שהיתה חולה במחלה קשה, ואבא
שלו שילם לאמא של אריק, כדי שתכין לו ארוחת צהריים כשהוא חוזר מבית הספר. וכל יום
כשדן היה חוזר מבית הספר המיוחס שאביו רשם אותו אליו, היה עובר ליד ביתו של אריק,
ושורק ארוכות, כדי שאמא של אריק תשמע, ותזמין אותו לאכול.
ואמא של אריק, אמרה מדי פעם: "הדן הזה מסכן, כמה שהוא
אוכל, ממש כמו דב"……
כעבור שנתיים הביא האבא של דן אשה חדשה שקטה וצנועה הביתה.
אבל אז דן כבר היה פחות חבר שלנו, ורק שמענו שהוא לא התייחס כל כך יפה לאמו החדשה.
–
אני מכיר אותך
15/1/1999 22:48
מאיר
–
כתיבתך רעה כל כך
מזכיר לי את
הימים שלנו בגן
רינה
שהיית זוחל אחרי
ומתפלש בשביל הקקי
שהותרתי בעבורך
–
בדיוק ברגע זה
15/1/1999 17:13
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
ניל יאנג ברדיו, הוא שר
Now that you've made yourself
love me"
"Do you think that I
can change it in a day…
אני מרימה מבט לעבר החלון
ורואה עננים ורודים בשמים
רגע מדהים…
חמש וארבע דקות, יום שישי אחר הצהריים
בדרך להכין רוטב מהמם לפסטה, סלט מהודר
ולקינוח?
–
מותו של איאיש
16/1/1999 0:17
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
1. אין
למה לצפות מלוח עץ מנועל על ידי מתכת, דלתות בצבע עץ עושות קאמבק, ולכה חדשה עדיין
מרוחה על זאת, אופטימציה של עמידות, ובליעת רעשים.
2. ברחוב. שמש מאפילה על הכל, סימני צריבה על כפות רגליים
עירומות, ריח של כביש חרוך, השיטה הסטאליניסטית.
3. אלכסנדר הגדול שומר את המבטא הארגנטינאי שלו לספרים
בספרדית שמעולם לא יקרא ולמתנדבות הנדירות מדרום אמריקה. הוא פטריוט של המולדת,
והמולדת היא לא פה, אוכל באל-גאוצ'ו במקום. מעשן, מספר תלתלים.
תללים.
1. על הרצפה מונח כבר כמעט חצי עורו היבש. החדש, נוצץ כמו
ינק מי שפיר, מתוח עליו להראות דרך מראה נימים, מלטף אותם, הישן, העור, ממשיך
נופל.
2. הפרנסה משחררת.
קירצוף הכביש מוותר על שארית עור הרגליים. הכרתי מישהו שהסתובב ככה, בדיוק כמוה,
בקיבוץ. מאחסן שברי זכוכיות ברגליו, סוליות עור קיבה של יען, אוכל הכל, מדי כמה
חודשים פולט אותן מתוך בקיעים בעורו, אמר שזה כבר לא כואב.
יובש
בשפתיים.
3. עדין אדים על המראה מהמקלחת שמישהו עשה פה קודם. חצי
גוף עירום. כיסוי שחור דמוי בד, שהשיער לא יגרד. שלושה
פסים של יד על האדים, צמודים, מנקים את המראה, ראש שחור מונח שם עכשיו חציו
שיער, העשן ממלא את החדר. אני מאפר
באסלה.
1.מבע אטום מוחזר אליו מהקיר, תעשה יותר מהר, והעור צונח
לכסות רצפה נשאר רק ברגליים, מלופף סביבם, עייפותו הנוראה, יקח כמה זמן להתאושש
מזה, נימים ודם, אוויר מרטיט נחיריים, מדגדג.
2. היא מסתובבת והולכת, כדור מכה בכביש, יותר מדי כביש,
וקולות, את הרגליים כבר כמעט ולא מרגישים. רוח עומדת, כמעט לידה, לא ממש לגעת,
והולכת אל הרוח, טביעות כפותיה בוורוד עור חתומות על הכביש. קול פקיעה.
3. אני מוריד את קצה האוזן כדי שהמכונה תעבור, אחר כך
מלמעלה שוב לכיוון המצח, לא הרבה שיער, לא מהארוכים, תלתלים קשים, זהב חלוד מטואטא
בפס ישר לאורך הרצפה, הסיגריה נגמרת, אני נזהר בסוף לחתוך נכון בעורף. זה לא
מצליח.
1. פוסע מחוץ לתל ומרים אותו,
לאט,
כואב
באצבעות,
פרוש
לבל יקרע
מאחסן בארון, תלוי על וו.
מחליק לנעלי
בית.
2. העולם עוצר בעמוד החשמל שבסוף. משולשי מתכת מוערמים זה
על גבי זה, אטלס נושא חוטי מתח גבוה וציפורים, ידיה טומנת באספלט, חופנת אותו
מסביבן, ומנשקת בשפתים יבשות.
אוהב את זה ככה, נשימת ריחו המתלפף קרובה
לאפה, וריחה מתמזג בו.
3. אני מוריד כבר הכל, והמכונה נודמת, אלכסנדר מתרומם
ולוקח אחת מהחפיסה, מטאטא עשן שערו ויש קצת
דם.
–
אהבה ממבט ראשון
16/1/1999 1:46
טורוס וקונוס (שותפות מוכת תדהמה)
–
מתי יוצא הספר?
–
ובלי שום קשר, אבל ממש בלי שום קשר, אתר מצויין שמצאנו
http://www.daviscaves.com/retire.htm
אתר ענק באמת
16/1/1999 1:55
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
אני חושב 🙂
(כמה זמן לא עשיתי סמיילי)
–
הבלתי גמורה
17/1/1999 23:36
עוגי
–
(הודעה ללא תוכן)
–
להודעה זאת מצורף קובץ: expressi.jpg
אני חושב שהוא כן יודע!
16/1/1999 15:46
כינוי (אבל לא תמיד יש מזל)
nichna@hotmail.com
–
שגם אני אציע תחביבים לשעות הפנאי?
ואגב, גם אני מתנגד לניסויים בבני אדם!
–
מי , סוזן ווגה?
16/1/1999 15:50
–
אז אם הוא יודע –
הוא לא טיפש .
–
אני אמרתי שהוא טיפש?
16/1/1999 15:53
כינוי (אבל?)
nichna@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מה פתאום?
16/1/1999 15:55
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אז אשאל את מה שמיקי שאלה
16/1/1999 16:2
כינוי (אבל יש כאלו עם מזל)
nichna@hotmail.com
–
למישהו פתאום נהייה משעמם?
גידול חיות למינהן כבר לא מעניין?
אין תחביבים?
אין משחקים לשחק?
–
לפי הסדר:
16/1/1999 16:5
–
לא.
לא.
כן.
כן.
–
אני רוצה להבין
16/1/1999 16:12
כינוי (אבל על פי הסדר)
nichna@hotmail.com
–
1 – לא
משעמם
2 – עדיין מעניין לגדל חיות (אגב, זה כולל את כל סוגי
החיות?)
3 – אין תחביבים
4 – אין משחקים
–
כינוי – לא! הבטחת לי!
16/1/1999 16:22
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
אתה לא רוצה להבין!
ממש לא!
–
מה כבר עשיתי?
16/1/1999 21:54
כינוי (אבל אני אוהב להשתעשע)
nichna@hotmail.com
–
לפני כמה ימים את השתעשעת לך עם מדוזה (כן, ראיתי עד כמה
נהנת מזה).
אז אני השתעשעתי לי עם…
למה לי אסור? גם אני אוהב שעשועים (-:
רגע, עם מי בעצם השתעשעתי? (את אמרת לי כבר אתמול, אבל
שכחתי).
–
16/1/1999 16:50
–
1. נכון
2. נכון
3. אינטרנט
4. פאזל
–
שעשועים זולים
16/1/1999 22:6
כינוי (אבל יש לי המון כסף)
nichna@hotmail.com
–
1 – יופי.
2 – נהדר! הרי מישהו צריך לעשות את זה.
3 – תחביב חביב ביותר, ממלא את הבית באור, שמחה וששון.
4 – לא רע, גם שח מומלץ (למרות שאני מעדיף משחקים מרתקים
וחמימים יותר).
–
16/1/1999 23:12
–
1. מדוייק
2. כנ"ל –
ואמנם מישהו עושה את זה
3. ואת הראש באינפורמציה וידע
4. שח? קרררררר
–
אכן ניתן למצוא המון ידע ומידע
16/1/1999 23:18
כינוי (אבל צריך לדעת איך)
nichna@hotmail.com
–
באינטרנט.
אכן שח קר.
יותר מגלידה בכל אופן!
–
נכון ,
16/1/1999 23:52
–
אז גולשים ולומדים עוד
גלידה?
בחורף? לא לעניין
–
זה חורף זה?
16/1/1999 23:59
כינוי (אבל לפני כחודשיים וחצי)
nichna@hotmail.com
–
אז היה חורף אמיתי – קר יותר מהקוטב הצפוני!
עכשיו לעומת זאת, ממש חם ונעים!
אבל כנראה שזה עניין יחסי…
למי שחי עם יצורים חלקלקים, למשל כמו מדוזות (סתם דוגמה) –
כנראה קר.
אגב, אפשר גם להמס את הגלידה במיקרו.
–
לא ברור
17/1/1999 0:25
–
מה זה שייך למדוזות ?
אבל מי שאוהב גלידה מומסת – שיערב לו.
–
מדוזות – זאת הייתה רק דוגמה
17/1/1999 0:36
כינוי (אבל אני בכלל לא אוהב גלידה)
nichna@hotmail.com
–
או שלא.
ומי שאוהב מדוזות – שיערב לו.
אני מעדיף בני אדם!
–
דוגמא לא מובנת
17/1/1999 1:20
–
ו… כן,
חורף וגשם אז
מפיתום גלידה? פופקורן, בלינצ'ס וכו' .
שווה לנסות
–
LOL
17/1/1999 1:28
כינוי (אבל אני כבר מתגלגל מצחוק)
nichna@hotmail.com
–
וכנ"ל גם מיקי, שאיתה דיברתי לפני רגע קט.
מיקי – מצאתי את השיר, מייד.
–
נו, טוב
17/1/1999 1:32
–
שיהיה
–
LoL ? = lebanon on line
?? (-:
17/1/1999 1:55
Another Player
–
(הודעה ללא תוכן)
–
למרות שיש קטעים שאפשר להשמיט, הקובץ לפניכם
16/1/1999 19:44
עוגי
–
סוסי יאור סקאנדינבים
(אלתור של עשר דקות בערך)
–
להודעה זאת מצורף קובץ
scandinavian sea horses.doc:
בוכה אליך ואת לא עונה
שותק מילים לכיוונך הכללי
ואת שקועה בתוך פוך חייך, עוצמת עניים עיפות ומרשה לעצמך
להרדם ולהשאיר אותי על המשמר.
ואת האמת, נגמרה לי התחמושת
אוחז רובה נטול תחמושת חיה או מדומה
ומגן?
חברים עושים קומבינות לכולם אבל רק לי לא.
רגשי נחיתות
יותר טוב לבד מאשר אף פעם.
שלמה ארצי כותב במיוחד לערסיות
כנאמר "זהבים
על הצואר וזה זורק …….".
מי יודע מה דוע ולה מה לא בשת הזב רה :
כותנת פסים ששאלה מאחותה בליל הכלולות (ההוא שמרווין בו
זרק את אסתי ואז היא התחילה להשתגע ולזרוק דברים באוויר וכשמשהו לבסוף פגע בה דאגו
לאשפז אותה בבית חולים לאנשים משוגעים
כאלה).
דואג לסיפוק הצרכים של אחי (זה לא נשמע טוב)
אבל זה סבב באמת
כיאלו אין בזה משהו מיני או משהו כזה אבל זה עדין מספק
להגיד מילה טובה
מה שמזכיר לי שפעם ירדתי לעיר לאכול באלפסי ולא היה לי
מספיק כסף אז אישה אחת השלימה לי ואמרה לי שיש אנשים טובים באמצע הדרך, היא גם
אמרה שהיא גרה בצפת ועוד כמה דברים אבל לא ממש המשכתי להקשיב לה הייתי רעב מידי
בשביל זה
נ.ב
לא הייתי מסטול כשירדתי לעיר
למעשה אפילו נהגתי
כך שלא הייתי יכול להיות מסטול בחיים).
–
מהמגירה לדיסק 