בטוח שלא בטוח
26/1/1999 10:3
שונמית
shunamit@hotmail.com
–
תמיד אומרים "אני הולך על בטוח".
מישהו יודע איך הולכים על בטוח?
בצעדים קטנים?
ב צ ע
ד י ם ג ד
ו ל י ם?
בדי-לוג-ים?
אני באופן אישי לא יודעת איך ללכת על בטוח.
למען האמת –
אני גם לא יודעת איך ללכת על לא בטוח.
אני גם לא יודעת איך הוא נראה.
שביר? סדוק?
ואולי הוא בכלל בלתי נראה?
דווקא הגיוני, בהתחשב בכך שמדובר בלא בטוח.
איך אפשר ללכת על משהו, כשלא יודעים אפילו איך הוא נראה?
ואולי הלא בטוח דווקא נראה לחלוטין…
אולי הוא נראה בפרצופם של האחרים –
עוויות קטנות, שברי מילים, תגובות.
ואולי כל לא בטוח נראה אחרת?
לא בטוח.
ואם אני אלך, על הלא בטוח הזה,
ואחפש נתיב מוכר, שצעדתי בו קודם,
אני אפול לבור שחמק מבעד לרשת הביטחון שלי?
אז לא ללכת?
ואולי גם המקום הזה לא יציב?..
אולי גם כאן לא כדאי להישאר ?..
–
האם חיה לכודה בתוך רשת מרגישה בטחון?
26/1/1999 10:37
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
MY FAIRY – Lewis Carrol
I have a fairy by my
side
Which says I must not
sleep,
When once in pain I loudly cried
It said "You
must not weep"
If, full of mirth, I
smile and grin,
It says "You
must not laugh"
When once I wished to
drink some gin
It said "You must
not quaff".
When once a meal I wished
to taste
It said "You
must not bite"
When to the wars I went
in haste
It said "You must not
fight".
"What may I
do?" at length I cried,
Tired of the painful
task.
The fairy quietly
replied,
And said "You
must not ask".
–
וחוץ מזה
26/1/1999 14:19
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
האם את לוליין בקרקס?
רוצה ללמוד כיצד להלך על חבל דק בגובה רב, ללא רשת בטחון?
אם התשובה חיובית – פנית למקום המתאים, את יכולה לקרוא לי "מורתי"…
אבל זכרי שכתיבה אקדמית מלמדת אותנו שמבחינה סטטיסטית
הנפילה אינה זאת שהורגת – זאת העצירה הפתאומית בסוף שעושה את זה.
אבל זאת כבר פילוסופיה לא מבוטלת.
ובעוד את תוהה על בטחון (האם המשרה הפנוייה היא זאת שעוררה
את התהיות הנ"ל?), בורות, רשתות ונתיבים…
(תהיות ראויות ומעניינות ללא ספק)
אני רק תוהה האם אזכה אי פעם לצפות בהפקה (בה' הידיעה)
המדוברת.
(-:
–
כולכם צחקו נא איתי
26/1/1999 17:44
שונמית
shunamit@hotmail.com
–
אלי הצטרפו למצחק, ושוב מחדש פה נצחק –
על שונמית.
האם באמת עדיפה ציפור אחת ביד משתיים על העץ?
ואם יש 80 ציפורים על העץ?
ואם ברגע שהציפור תהיה ביד, היא כבר לא תהיה ציפור?
ואם יש לך סוד , סוד קטן – קטן מאוד,
ואת מגלה אותו לאיש הלא נכון?
את מגלה אותו לכולם.
"The truth will send
you free?"
לא נראה לי (או שלא נראה בכלל…)
–
;-P
26/1/1999 17:51
תופי
–
(הודעה ללא תוכן)
–
נעבור היישר אל הכיתה הוירטואלית
26/1/1999 21:52
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
אליך חנוך… (נאמר בהיגוי המתאים)
ובכן, העלת מספר שאלות מעניינות. עלי לציין לטובה (ומה עם
שרה, רינה, נחמה…) את סקרנותך הרבה ואת האתגר שאת מציבה בפני מורייך (זה בדיוק
מה שחסר להם).
אנסה לחדד (אבל יש לי עפרון מכני) את שאלותייך ואף להציב
מספר תהיות נוספות:
* עדיפות ציפור
אחת ביד אכן מוטלת בספק ותלויה במידת הלחיצה שאת מפעילה עליה. ונשאלת השאלה
המטרידה – האם יש מקום על העץ ל 80 ציפורים?
ואגב, לא אמרת איזה ציפורים.
* הציפור תהיה
ציפור, תהיה ציפור, תהיה ציפור. גם ציפור דרור נותרת ציפור אם מורידים את הדרור.
* האם לגלות
סודות? ובכן – השאלה היא לגלות לאן? לסיביר, אנטרטיקה? ויש לזכור שאפילו לאסי
הצליחה לשוב הביתה!
וסוד גדול הוא כיצד בוחרים את האיש הנכון למשימה הנכונה –
והתשובה לכך?
הקשיבי לעץ שגדל מעל הבור (לא הבור שמתחת לרשת, בור אחר)
שלתוכו נלחש הסוד. העלים של העץ כבר מספרים לרוח את הסוד…
* ומה דעתך על:
Freedom will send you the
truth
?
לא נראה לך או לא נגלה לך? והאם רב הגלוי על הנסתר? (זה לא
הולך הפוך?)
יש עוד שאלות?
(-:
–
ואילו בודהה אמר (בין היתר):
26/1/1999 22:3
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
"Where there is seeing,
there is only the seeing, there is no see-er.
Where there is listening, there is only the
listening, there is no listener.
Where there is feeling, there is only the
feeling…..etc…."
Think about this one for a
while…
–
(מצביעה)
27/1/1999 9:24
שונמית
shunamit@hotmail.com
–
מורתי.
אם נשפוט עפ"י אריסטו, הרי הציפור הינה אכן ציפור
בכוחה. התנאי למימוש ציפוריותה בפועל, דורש את המשיכה האלוהית (המניע הבלתי מונע)
אל עבר הפועל.
ואם מניע זה אינו רוצה, לחילופין ציפור זו נולדה כשכוחה
אינו מלא (הפוטנציאל שלה אינו מושלם) – היא אינה יכולה להפוך ציפור אמיתית.
ואדגם בדמותן של ציפורים רוחניות, שדמיונן – כנפיהן וליבן
– זנבן המנווט. ציפורים אלה נוהגות ליפול מעננים גבוהים, בחושבן שהן ברות כנף…
לא, לא כל ציפור תהיה ציפור אמיתית.
אלף אלפי הבדלות, טומן בחובו ההסבר עפ"י אפלטון.
הציפור האמיתית, המושלמת, האלוהית – אינה נמצאת כלל
בעולמנו. נמצאת היא אל-על בקרב האידיאות האחרות בנצחיותה היפיפייה. כיוון שכך, אין
אף ציפור עימנו שתוכל לשוות לה – כולן חיקוי.
לכן, כל חיקוי אינו המקור (תרתי משמע) ומכאן שלא חשוב אם
הציפור עפה או לא: כך או כך אינה ציפור.
והעץ?
טוב, זה כבר בשיעור הבא 😉
–
עמוד נוח! (אה, כתבת להצביע, לא להצדיע)
27/1/1999 12:11
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
אז אפשר להוריד את היד.
ובכן, יפה ונאה דרשת…
אז נתחיל מההתחלה (לא, אני לא אדבר על תאוריות הווצרות
היקום):
אריסטו, כהרגלו, מתחיל בהכללה שאם תתקבל – תוביל לתאור
מדויק יותר של הנושא. הוא טען שמטרתה של כל פעילות (פיסית או שכלית) היא להשגת טוב
כלשהוא. ומהו הטוב האולטימטיבי? כמובן "האושר", אך מהו האושר? הרי מושג
זה תלוי בכ"כ הרבה גורמים…
ומכיוון שאין מספיק זמן בשעור קצרצר זה להפליג בים הסוער
של תהיות על "הטוב": האם יש "טוב" מוחלט ונצחי? לדוגמה אפלטון
טען שיש "טוב" נצחי (במובן של אלוהים נצחי, ז"א קיום מחוץ/מעבר
לחלל ולזמן) ואילו אריסטו לא הסכים עם הרעיון הנ"ל. וכו' וכו'…
ובהתאם לזאת נעבור הלאה:
אם כן, הרי אריסטו טען שמטרות מושגות ע"י פעילויות
ושחלק מהמטרות מהוות למעשה אמצעים להשגת מטרות נוספות, גבוהות יותר ומטרות אלו
הופכות לאמצעי השגה של מטרות עוד יותר נשגבות וכך הלאה. כאשר מגיעים למטרה שמעליה
אין עוד מטרות (ניתן לדמות פירמידה…) אזי מטרה זאת היא היא "הטוב"
הנכסף שאותו אנו מחפשים. כמובן שאם מוצאים שני שפיצים כאלו (של פירמידות, יא ראש
כחול) אזי השמחה כפולה ואם שלושה שפיצים – עוד יותר כיף וכו'…
ובתמצות מסויים ניתן לומר שאם אנו מחפשים אובייקט למען
השגתו בלבד, ללא קריצה מעבר לאובייקט זה – הרי שהוא נשגב.
אתן דוגמה: נניח שאנו רוצים כסף כדי לקנות רכב – אזי הרכב
הוא המטרה הנשגבת יותר ואילו הכסף הופך ממטרה לאמצעי. ונניח שאנו רוצים את הרכב על
מנת להגיע בזריזות (12 דקות זה זריז?) אל אהוב או אהובה – אזי ההגעה אל האהובה (מה
יש?) הופכת להיות המטרה ואילו הרכב הוא האמצעי. ונניח שאנו רוצים להגיע אל האהובה
כדי לראות ולגעת (את השאר את כבר יכולה לדמיין, או שלא?) – אזי ההגעה היא האמצעי
והנגיעה היא המטרה. ונניח שרוצים לגעת כי זה גורם לתחושה נעימה (אמרתי נניח, לא?)
אזי התחושה היא המטרה וכו' וכו'…
עד כאן ברור?
אפשר להמשיך?
תודה
ואתם שם בספסל האחרון: אתם לא חייבים לשבת בשיעור, אני לא
רושמת נוכחות… לפחות ספרו גם לי את הבדיחה! מה? זאת לא הייתה בדיחה? אז למה אתם
מגחכים?
אפשר לבקש שיהיה שקט בכיתה!!!
תודה
ובכן, כפי שניתן לראות יקח שנים עד שאריסטו יואיל בטובו
(מצחיק מאוד) להתייחס לציפור שלנו. לכן אסכם ואומר שצדקת בהחלט מכיוון שעבור
אריסטו, ההגדרה של כל דבר אינה תלויה במצב ההתחלתי שלו, אלא במצבו הסופי. כך שאם
ציפור אמיתית מוגדרת ע"י יכולת התעופה שלה (נניח שנגדיר רק תכונה אחת), אזי
רק מי שבאמתחתו יכולת תעופה – יהיה ציפור (או ציפורת).
אגב, מצד שני, ע"פ הטיעון הנ"ל. ציפור שמאבדת
יכולת זאת (מסיבה כלשהיא) אינה יכולה להחשב ציפור. ומה אם היא משולה לאלו שעפים
בכוח דמיונם בלבד?
ושניה לפני שיתחיל כאן דיון סוער וקולני, אסכם את כל
העניין במילות החכמה של ילקוט הכזבים. נא
להתרכז (לא להתרגז, להתרכז!)ולהחכים.
"החברה ברמת יוחנן היו נוהגים להתחרות בקליעה על
יונים (פוי). בערב היו מנקים את הטוטו ואוכלים יונים צלויות (ממש פוי). היחידי שזה
לא הלך לו היה מולה.יום אחד יצאו שוב לצוד יונים ופתאום צעק מולה שפגע ביונה, אבל
היא המשיכה לעוף בכיוון חיפה. הוא אמר, שהוא מכיר את היונה והוא אפילו יודע למי
היא שייכת בחיפה. לא האמינו לו. אמרו לו שאת הסיפור הזה כבר שמעו פעם מקלמן. מולה
אמר, שהוא יוכיח להם. למחרת התישב על אוטובוס ונסע לחיפה. בערב חזר לרמת יוחנן
ואמר לחברה: "אמרתי לכם שפגעתי ביונה? מצאתי טיפות דם כל הכביש מכאן עד
חיפה"."
יש שאלות?
לא?
יופי
אז אכריז על סיום השיעור ליום הפכפך זה.
רצית להגיד משהו?
–
מכתב למורה
27/1/1999 22:16
נציג יושבי הספסל האחורי
shin13@netvision.net.il
–
למורה שלום,
הצבענו יפה ולא התערבנו – ואנחנו שמחים לקבל את זכות
הדיבור.
קודם כל אנחנו רוצים להגיד שאנחנו מאוד נהנים בשיעורים
שלך; וגם להוסיף שבעיקר מאלה שלך אליה – גם אלו שאינם מוגדרים שיעור רשמי…
אבל, יותר לנו לציין שזה בעיקר בזכות תלמידתך הותיקה
והנאמנה שמשתפת איתך פעולה ונותנת לה ללמד אותה תוך כדי תהליך לימודך את… (מי
המורה האמיתית – זו המוגדרת כך בעיני עצמה או זו המגדירה עצמה ככזו או שמא זו
המוגדרת כך ע"י סובביה? ומה היה אומר על כך הנרי אונגר?)
בכל מקרה…
רצינו להגיד שאולי – רק אולי, קיימת גם אופציה שיש יותר
מסוג ציפור אחת על העץ וכן שיש גם יותר מעץ אחד וניתן לעשות גם דבר נוסף ביד האחת
מאשר רק לתפוס ציפורים…
זהו.
תודה על ההקשבה…
ודרך אגב, לא סיפרנו בדיחה אז, כשהפסקת אותנו – פשוט כתבנו
את המכתב הזה. אנחנו מתנצלים על ההפרעה!
תודה,
נציג יושבי הספסל האחורי.
–
פתק (ששש.. שהמורה לא תראה) לנציג הספסל האחורי
27/1/1999 23:13
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
בפעם הבאה נא להצביע ברגליים, תודה.
אני שמחה שאתם נהנים. אבל נשאלת השאלה: ישר רצים לספר
לחברה?
והערה: על איזה שיעורים אתם מדברים???
אני את השיעורים שלי כבר קיבלתי, תודה. למעשה קיבלתי שיעור
לכל החיים…
אפשר גם לומר שקיבלתי מורה לכל החיים… (כך היה הסלוגן
ההוא לא?) שנאמר: "עוד מורה אחת כזאת ואבדנו".
אבל האמת היא שאני מודה לאותה מורה, מה הייתי עושה בלעדיה?
מה???
באמת, תארו לעצמכם שעדיין הייתי יכולה להרגיש משהו (אפילו
ממש קטן), לחוש משהו (לא חשוב מה), לזכור משהו, לגעת במשהו, וכו'…
אבל הכל בסדר, לא יכול להיות יותר בסדר.
שנאמר "ותודה שהבאתני עד הלום…"
ובנימה אופטימית זאת אמשיך:
ונשאלת השאלה מה אכן ניתן לעשות ביד הפנויה. עולם
האסוציאציות והדמיון העשיר מייד מעלים אפשרויות שונות ומשונות. למשל: לערבב את
הסוכר בקפה, לגרד את הראש, לצייר, לשמש כמשענת לסנטר, לגלגל משהו (קצת קשה עם יד
אחת, אבל לא בלתי אפשרי).
הממממ… יש עוד משהו?
נדמה לי שמיצינו את עניין הציפורים והעצים.
אני מקווה שהבנתם שאין אני מורה, קל וחומר (יש חומר?)
דגולה בישראל. אני בסך הכל זאת שיושבת בספסל האחרון (כן, כן, זאת שיושבת מצד ימין
שלכם). הנה, אני עושה לכם שלום, רואים אותי?
ואסיים בסיפור משעשע נוסף מתוך ילקוט הכזבים (כמנהג יום
זה):
"לוליק, המ"מ של עין החורש לא אהב תרבות, אבל
אחרי שהחברה נדנדו לו על הנשמה הסכים לתת להם הרצאה על התפתחות הנשק. החברה התאספו
באוהל ולוליק התחיל:
"אדם הראשון אכל פיסטוקים, אחר כך בא הרובה…"
–
שקט שם!! המורה, הם מפריעים לי להקשיב!
28/1/1999 8:33
שונמית
shunamit@hotmail.com
–
גם ככה יש לי סעיף..
לא התכוונתי להשטנקר, אבל רק רציתי להגיד לכם, שעם היד
הפנויה, אפשר לעשות הכל. אפשר אפילו לבנות מגדלים באויר ( מורתי 😉 ),
או לטפס על עצים (שוב עצים!?) גבוהים במיוחד, או לבנות ארמונות בחול .. ובקיצור,
יד פנויה אחת שווה יותר משתי ידיים עסוקות, ובכך גם נסגור את מעגל הציפורים
למספרן.
מוסר ההשכל הוא לא להשאיר יד פנויה .
ואגב, מורתי – יד פנויה יכולה גם לנסות ולהוריד יד פנויה
אחרת, ועוד לא אמרתי את מילתי האחרונה המממ…תתרן?)
–
כן, שקט שם! המורה, הם גם עושים לי פרצופים
28/1/1999 9:33
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
נכון שהם מעצבנים. תזכירי לי לא לשבת בשולחן האחורי יותר.
לא האמנתי שתזכירי שוב את עניין הורדת היד הפנוייה! חשבתי
שהבושה מהכשלון הקודם (והצורב) מחקה מראשך כל מחשבות התרברבות בנושא זה!
ובוודאי עוברות בראשך אי אלו תהיות בסגנון: מה היא עושה
כאן עכשיו, היא לא הייתה אמורה להיות במקום אחר כרגע…
אז לא! זה שוב נדחה (ליום ראשון), אוףףף. אז מה עלי לעשות?
לבכות? לא
להתעצבן? לא
לשקוע בהירהורים על "גורל או בחירה חופשית"? לא
לדסקס את משנתו של דקרט + בניית מגדלים באויר + עצים (טרזן
השמיע קול…) ?
כן! בדיוק!
אבל לא ברגע זה. כי ברגע זה משמעות קיומי (כעצלן החולם
שהוא אדם) היא לעוף מכאן למקום הגבוה ביותר בת"א ולעשות את עבודתי.
(-:
–
האיש ששאל :"למה?"
27/1/1999 4:26
פרסילה
–
היה היה איש
שתמיד שאל "למה?"
למה יש כוכבים בשמים?
למה צבעם (ביום) הוא כצבע המים?
האם משנה ההיסטוריה את האדם?
או שמא האדם את ההיסטוריה?
לכל דבר המציא הוא תיאוריה (שאחר, ניפצה)
"הצורך התמידי של השינוי המתמיד" הוא פעם קרא
התחבט הוא שנים להבין מה הסיבה
האם כל התשובות נמצאות כבר בפנים?
צועקות לנו "הננו!" אך איננו רואים?
יום אחד הוא שאל:
"האם הכל במוחי? האם אני באמת קיים?"
לא עברה מאית שנייה והוא נעלם.
* במשך מאות שנים, מאז תקופת הרנסאנס היה בטוח האדם, שלהכל
יש הסבר. שהחיים הם סיבה ותוצאה.
האדם היה בטוח,
שאם יחקור מספיק, כל התשובות ימצאו.
לי יש תחושה –
שהוא טעה.
ישנו אתר מעניין
מאוד של ד"ר יואב בן דב. מעניין במיוחד לקרוא על תורת הקוונטים, ועל
ההשלכות שמשתמעות ממנה.
ואסיים במשפט
אחד, מוכר וידוע "דבר אחד בטוח – שום דבר לא בטוח"
–
להודעה זו מצורף הקובץ bendov.html
–
אבל מה עם דקרט?
27/1/1999 10:2
שונמית
shunamit@hotmail.com
–
"אני
חושב משמע אני קיים" נשמע לי יותר הגיוני…
המממ…
ואני חושבת שלכל דבר יש סיבה.
איפשהו למעלה, יש מפה גדולה. ענקית.
על המפה הזאת מסומנים כל נתיבי הדרכים של כולם.
כל מסלול, מתחיל ונגמר. הדבר היחיד שמשתנה זה העיקולים
והנוף – אבל בסוף, מגיעים למקום שנקבע.
זאת הסיבה לכל דבר: כי ככה זה כתוב במפה.
ההוכחה הטובה ביותר לכך היא, שדברים קורים בכל מקרה, למרות
שלכאורה אין להם סיבה.
זה בדיוק העניין! אם הם קורים – אז יש להם סיבה.
פשוט מאוד…
(או שלא?)
🙂
ואגב,
אשמח מאוד אם תכתבי את הכתובת של האתר שהמלצת עליו.
–
תזכירי לי את עניין המפות (תחרה? את רוקמת?)
27/1/1999 16:8
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
אז בשאלת "גורל" או בחירה חופשית – עשית את
בחירתך.
הממממ… את חושבת שזה הגורל שלך לבחור בגורל?
הרשי לי לספר סיפור נוסף (ואף משעשע) מילקוט הכזבים (אשר
לדן בן אמוץ וחיים חפר):
פילוסופיה
"ניסן העצוב
למד פילוסופיה. כשבא לתל-יוסף שלחו אותו לעבוד בבניין. בערב בא הבנאי לסידור
העבודה ואמר בפנים חוורים: "קחו אותו ממני. אני לא יכול יותר. תארו לעצמכם,
אני עומד על הפיגום בקומה השנייה, ופתאום הוא שואל אותי: שמע, מניין אתה יודע שאתה
בכלל קיים?".
–
תיקון
27/1/1999 4:44
פרסילה
–
מצורף כאן הקובץ הספציפי שרציתי.
עם זאת, האתר כולו ממולץ בחום.
אחד החביבים עליי ברשת………..
–
להודעה זו מצורף הקובץ quanta.htm
–
על דקארט, דטרמיניזם וחופש הבחירה
28/1/1999 4:18
פרסילה
–
יפה דרשת. חייבת אני לציין את העונג הרב שגורמת לי התכתבות
זו איתך. קשה לתאר עד כמה…….
ובכן, דקארט.
דקארט טען שאדם יכול להטיל ספק בכל דבר מסביבו. חוץ מעצם
קיומו. שהרי אם יעשה כן, הוא סותר את עצם קיומו הוא. לכן הוא הגיע למשוואה שאומרת:
אם אני חושב, בהכרח אני צריך להיות קיים ("אני חושב משמע אני קיים").
לעומתו, יש את תורת הזן (לדוגמה) שסותרת גישה זו באמרה,
שאין המחשבה צריכה להוכיח שבהכרח אתה קיים (לדוגמה: אולי אתה פרפר שחושב שהוא אדם?
אולי הכל חלום? וכו').
בנוגע למפת השמים (ובעצם לרמיזה בדבר קיום גורל כתוב מראש),
אין אפשרות לנהל דיון, עקב העובדה שמדובר בתפיסה (בדומה לקיום כח עליון), שאי אפשר
לשללה או להוכיחה.
תפיסתי בנושא זה די משתנה, בהתאם לנסיבות. לעיתים, אני
דוגלת בקיום גורל קבוע מראש, לעיתים בזכות הבחירה החופשית של אדם את גורלו. וזאת
מכיוון, שאם אין אפשרות להוכיח – שווה "לנצל" ולהנות משני
העולמות……….(-:
בנושא "סיבה ותוצאה" ישנה הבחנה בין שני
מישורים:
טבע – שמוסכם על הכל שאי אפשר להבינו אלא דרך ראייה של
"סיבה ותוצאה".
והאדם – כאן מתנהל ויכוח נוקב, שכאמור (נכון לזמן זה), אין
אפשרות להוכיחו לכאן או לכאן. מאוד קשה לתאר את חיי ונפש האדם באותו האופן שמתארים
את הטבע.
בויכוח זה ישנן שתי גישות עיקריות:
"הגישה הדטרמיניסטית" – טוענת, שרק נדמה לך שאתה
בוחר. לכל דבר יש סיבה, ותמיד תגיע למטרה שנקבעה מראש. אם גורלך להיות רע – תהייה
רע, וכו'.
"גישת החירות" – שטוענת שאתה בוחר את
"גורלך". ז'אן פול סארטר (שצידד בגישה זו) טען לדוגמה, שלכל הדברים
בעולם יש קודם מהות – ואחר כך קיום. לדוגמה סכין – מהותו היא לחתוך, אחר כך, הוא
קיים ,( חד, עם שיניים או בלי וכו'). האדם לעומת זאת, קודם כל קיים – ואחר כך בוחר
את מהותו. הוא בוחר את דרכו, ובעצם את עצמו.
מהגישה של הבחירה החופשית, נובע, שאין צורך שתהיה סיבה לכל
דבר (בהקשר לאדם, לא לטבע).
אני נוטה להסכים יותר עם הגישה שהאדם בוחר את עצמו, ואת
מהותו. אך כאמור, מכיוון שהויכוח פתוח,
אני מנצלת פירצה זו, ומסכימה לעיתים עם הצד הדטרמיניסטי………
הכל לפי הנוחות והטעם הטוב………… (אם התשובה אינה
ברורה, למה לא לנצל את שני הקצוות הפתוחים?)
תורת הקוונטים, בשונה מהתאוריה המדעית הקלאסית,(שטוענת
שהעולם הוא אובייקטיבי, והמציאות היא אחת וניתנת למדידה) מצאה שתוצאות ניסויים
יכולות להיות שונות, באופן יחסי למסתכל ולמה שהוא מחפש. כלומר, אין מציאות אחת
אובייקטיבית – הכל תלוי במתבונן. ישנם עוד דברים שבהם תורת הקוונטים שונה מהתפיסות
שקדמו לה, לכך יש נגזרות מאוד מעניינות (לפחות לדעתי) שמצביעות (כרגע באופן
תיאורטי)על קיום יקומים מקבילים, חלקיקים שנעים מהר יותר ממהירות האור (טכיונים),
ובכך מאפשרים "מסע בזמן" (תיאורטי! תיאורטי!).
ההשפעות של תורת הקוונטים, חורגות מעבר לפיזיקה, ועל כך
המאמר שצורף.
בכך רמזתי בקריצה (להבדיל אלף אלפי הבדלות)
ש"בטוח" , ו"לא בטוח" יחסיים מאוד למסתכל. על אף העובדה,
שבתכלס, ה"לא בטוח" הוא הדומיננטי מבינהם. מפני ששום דבר אינו בטוח. אני
אפילו אינני יכולה להיות בטוחה במאה אחוז שהשמש תזרח מחר. או שיהיה יקום, למרות
שההסתברות לכך נמוכה למדי.
אפילו המוות אינו בטוח. מפני שאינך יכול להיות בטוח שתמות,
אם אולי אינך קיים כלל מלכתחילה וכו' ,וכו', וכו'…..
הפרדוקס בקשר לשאלת שאלות הוא שככל שנשאל יותר, כך יהיו
יותר שאלות לשאול.
ואני, בהיותי אדם ששואל (מבחירה? לא מבחירה? פה לדוגמה אני
מסכימה איתך, וחושבת "לא מבחירה"), נהנית מהפרדוקס הנ"ל. כן ירבו
פרדוקסים שכאלה.
השיר שנכתב, נכתב עליי ועל השאלות שלי……….. ובטח על
עוד הרבה אנשים בעולם.
יש לי הרגשה שאת אחת מהם – אני שמחה מאוד, מאוד, להכיר אותך (-:
את כתובת האתר של יואב בן דב אינני יודעת, לרוב אני פשוט
מקישה את שמו ב"וואלה" וכך מגיעה לאתר.
–
סיני – שיר קצר על חושה במדבר
26/1/1999 23:46
חצי
–
אני סופר צלליות
על ה"קיר" שלי בחושה
הנר נשרף לו ואני יוצא החוצה
יושב בסיכול על סלע
סופר גלים (פרפר)
מוקף בהרים, אין אנשים
אני מרגיש מאושר
ג'וינט ריחני, מגולגל בקפידה
שואף לריאותי
יוצא למסע……..
והנה אני צועד בחול רך וזהוב
מסונוור מהשמש
במסעדה הולך לסעוד
רגליי יחפות
ספר בידי
שרוע על שטיחים
עשרות זבובים תוקפים אותי
עוצם עיניים בשלווה
שעות עוברות
עד שתוגש הארוחה
מחייך לעצמי בעונג
חוגג כל דקה
נשבע לזכור (כשאחזור)
מתכון מושלם לרגיעה
במקלחת עומד
הו, כמה קרים הם המים!
תקרה עדין אין
מעליי מליוני כוכבים
מאירים את השמים
בלילה מדורה
עם בדואי יושב
שומע את אותם סיפורים
ששמעתי אלפי פעמים אני חושב.
ושוב מביט אני אליו בהסכמה
מהנהן בראשי
ומחייך עם כל מילה
מוחמד,
אני מודה,
אתה חכם,
מבין אתה היטב מה טוב לו לאדם
צוחקים אנו שעות
מרתיחים עוד קפה
מוחמד מזמן הלך לו
השחר כבר עולה
היום אני בביתי
הסטריאו לידי
נדהם איך שלושה ימים
לקח לי "לנחות"
לחץ,
זמן,
כסף,
לאן?
עמוק בפנים
בוקעות שלוש אנחות.
–
מהמגירה לדיסק 