שלג בריח גפילטע-פיש
(מוטיב חוזר)
4/3/1999 19:46
40 דף
–
וידוי אישי: אני מחטטת. לא גונבת מסטיקים ללא-סוכר
מהסופרמרקט, לא שוכבת עם גברים שאני לא מכירה, פשוט מחטטת. אני רואה את זה כביטוי לזוגיות בריאה, איזה רצון להריח את
האפטר-שייב שלו גם כשהוא לא נמצא, צורך לדעת שאני יודעת הכל.
האחרון היה מקסים באמת, עצוב כזה עם חולצות פלאנל,
ראשוניות שאני כבר איבדתי, ופוטון שהמרכז שלו שקוע יותר מהצדדים. אני יושבת על
פינת המיטה שלו וסופרת בלטות. יש בזה הרגשה של בית, כשבחדר יש רק אור כתום של תנור
ספירלה, והרצפה שלידו כל כך חמה שאני מרגישה את הגרביים שלי רותחים.
הוא קם להתגלח, ואני מנצלת את ההזדמנות להציץ בארון. יש לו
מראה גדולה ואני בוהה בעצמי בעדה, לא מאופרת, בתחתונים וחולצה ארוכה , מנסה להטמע
בהשתקפות של הדלת מאחורי. יש בארון שלו המון מדפים, והכל כל כך מסודר – כל החולצות
מקופלות בקפידה, ויש לו מדף מיוחד למכנסיים בהירים ומדף למכנסיים כהים. זה בדיוק
מה שאני צריכה.
גם לי יש את הגבולות שלי, אבל שקית הזבל השחורה פשוט שכבה
שם מכורבלת באחד המדפים, לא קשורה. אפילו לא טרחתי לנסות ולמשש אותה מבחוץ – פשוט
הסתכלתי פנימה. היו בה עצמות.
הוא נכנס לחדר, וקצף הגילוח שהיה מרוח לו על הגבה היה נראה
חמוד, אלמלא הייתי מחזיקה חוליה של עמוד שדרה ביד. "מי זו היתה?", אני
שואלת, מצביעה על העצם, והוא משתהה קצת בתשובה שלו. "למה את חושבת שזה
אישה?". אני מסתכלת בעיניים שלו ומחפשת הפתעה או כעס, ואין – רק מבט אטום.
אני יודעת. אני עומדת על זכותי לאקסית מיתולוגית, איזו בובת וודו שאפשר יהיה לדקור
כשהשלמות תהיה חונקת מידי. "כמה זמן הייתם ביחד?", אני לא מרפה.
"זה לא מה שאת חושבת.", הוא עונה, "זו אמא".
שוב התאהבתי באדיפוס.
הגשם בחוץ מכה ברכות מוזרה על התריסים, וכדורי הפינג-פונג
בחוץ נשמעים פתאום כאילו הם עשויים מספוגים. אני רצה למרפסת ומסתכלת החוצה מבעד
לתריסים: העצים הפכו לבנים-חוורים, ולשלג יש ריח של גפילטע-פיש. כבר שנים שלא ירד
שלג כזה בת"א.
אני חייבת לצאת מכאן לפני שהדרכים יהיו חסומות.
–
ואם היית יודעת שכל מה שהוא צריך זה רק עוד עצם אחת
5/3/1999 2:8
חסר עמוד שדרה
–
כדי לתת חיים בשלד שלו?
אמא היא לא חייבת להיות אמא ביולוגית את יודעת…
–
ענק. באמת.
5/3/1999 2:22
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
5/3/1999 19:29
Kipod
kipod@mail.com
–
בנוסעי מערב העננים נפתחים כלפי, כמזמינים אותי לתוכם,
לתוכם.
לפתע אחד מהם קורץ, במכת ברק המטרידה את הלילה. השלג כבד
ביותר… מנסה לשחות דרכו מערבה, אך תנועתי מאיטה מרגע לרגע. אולי השלג חפץ בי
יותר מהעננים?
–
מזכיר לי טעם של לבכות
4/3/1999 20:43
עוגי
–
מסתכל באלבום תמונות מצהיבות
ומקבל לידיי את כל אשר זקף לי בעבורו
ואת שם נותנת מבט, מוציאה מצבי רוח מפיך המעוגל, נשבר.
ואני פה נותן לך קצת אפקט
–
ההוא ששם כבר ממזמן הפסיק לחפש
4/3/1999 20:53
עוגי
–
"…נראה לי שהוא יודע שאת מתחבאת כאן.
את יודעת זאת לא שמיכה ממש גדולה, אפשר וכמעט לראות את
כפות הרגליים שלך."
חורט בשתיקה מילים של צריחה, עולה עד מעל לצריח ורואה את
השמש נושאת מבט אל זריחתי
–
To a friend
4/3/1999 22:3
חתול תעלול
hatool98@hotmail.com
–
My windows are open, as wide
as can be
I never shut them, oh no,
not me
You see, I did give her a
box of colors
You know, the kind that
dreams are made of… the kind that nobody gives
But she never took them
Was she afraid? unbelieving?
confused?
Was it blindness? was she
hurt so deep, so bad?
So many questions I'll never
know the answers to
But she didn't take them,
this much I do know.
You see, these thoughts make
me sad, very sad
And I'm such a happy
creature, full of wonder and love
It's not easy to deal with
the pain, with the sadness
Sometimes I'm scared that
I'm just pushing the it deeper inside,
that I'm just building walls
around a monster…
And I keep thinking – what
if he'll wanna go free someday?
I can't be on guard all the
time, I wouldn't want to.
It's kind of funny, 'cause
just now, a line from an old song popped into my head
Do you know this one?
"In a castle dark or a fortress strong with chains upon my feet"
(It's from an old Gordon
Lightfoot song called "If You Could
Read My Mind")
Anyhow, here's something I
wrote a long time ago
I wanted you to read it.
August 1988
My name might be "The
Cat In The Hat"
But I sure ain't no ordinary
cat
I don't eat mice nor birds,
not even a rat
Not a cow nor a chicken and
certainly not a bat
And just because I wear a
tie and a striped hat
Don't go around thinking
that I'm just a pet
I don't sit on a mat and I'm
not even fat
You can laugh, you can joke,
but don't forget
You don't really know me,
have we ever met?
I can do a little of this
and a little of that
But most important of all,
is that I can do all of Zet.
It was a hot day in August,
the hottest one yet
I was sitting in my room,
just surfing the net
When the screen started
jumping and getting upset
So I picked up the phone and
dialed my vet
"To the Purple Lake"
he ordered… "get get get
Take a car, take a tram, but
the best is a jet
I just can't believe that
you're not there yet!"
So I took his advice, packed
a suitcase and my hat
Made it just in time for the
jet to be let
"Fly me to the Purple Lake"
I said with no regret
'Cause I just love getting
all purpley wet.
–
להודעה זו מצורף הקובץ purplelake.JPG
–
)-: לא נעים לי להגיד אבל……. )-:
4/3/1999 22:21
^נעמה^
arielne@inter.net.il
–
אמרו לכם שאתם קצת סנובים……..?
בעיקר בעלי השותפויות……..
אבל יהיה טוב!
–
אנחנו סנובים???
5/3/1999 22:55
טורוס וקונוס (שותפות מוגבלת) בתגובה עממית
contour@newmail.co.il
–
^נעמה^,
תראי לנו מישהו יותר עממי מאתנו.
לנו אין אורווה פרטית בחצר עם שוקי ומוקי
והשד יודע מה עוד
כשאנחנו רוצים לרכב, אנחנו נאלצים
להסתפק בעצמנו על עצמנו
זה קל, את חושבת?
אז אנחנו סנובים???
–
ס ל י ח ה ?? ? .
5/3/1999 23:13
^ נעמה בהלם ^
arielne@inter.net.il
–
הדבר הכי
בסיסי הוא לקבל אורחים יפה!
ואם לא אכפת לכם, אני נחמדה ומתחשבת ועובדת לפעמים!
ואתם רק רבים!
ואני גם צדה תנינים!!!!!!!!!!!!!!
צדתם פעם תנין?????????????????
ומי מטפל בסוסים??????ובארנבים?
ובכלבות?
ובסנרק???………….
אתם אחד בשני לא מטפלים כמו שצריך!
–
ככה כי בא לי
5/3/1999 1:50
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
לספר לכם שיש ימים שכאלה.
ולפעמים זה כמו גשם ופעם בכמה זמן יש קשת
ועכשיו קצת אפור, כי חורף.
ולפעמים סתם אני צפה, כמו כולם
ומחייכת, גם כשאפור.
–
מסתתר בצילו
5/3/1999 1:58
lonestar
shin13@netvision.net.il
–
הולך שוב באותה הדרך, שלו.
נהנה מהמוניטין של האיש שהיה.
יודע שאתם מביטים בי
ורואים אותו.
יודע לאן הוא הולך ואתם לא.
לומד ממכם על מה שהוא היה בשבילכם
ומה שאיננו ממנו עוד.
מסתתר בצלו.
פורץ את גבולות הידיעה שלי.
מוצא את כל רסיסי המידע
שהוסתרו שנים במרתף האפלולי.
מחבר פיסה לפיסה. מבין.
עיניו רואות את הדרך
ואני ממשיך במקומו, בנתיבו.
חופר, מחבר, בונה, נח, מחייך.
נעצר.
בוחן אתכם,
רואה אתכם נעצרים לידו ושואלים
אותי כל מיני שאלות עליו…
מחייך אליכם וצוחק לעצמי.
הוא הלך מזמן…
–
ראוי לציון
5/3/1999 2:18
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
קישור
5/3/1999 2:23
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
למי שאוהב, אולי אתם כבר מכירים, אבל בכל זאת, קבלו את
האתר הישראלי הכי דיכאוני.
–
אתר משובח!
5/3/1999 2:48
lonestar
shin13@netvision.net.il
–
תודה על ההכרות!
–
מאחר ואינני מכשפה
5/3/1999 11:46
המעורער-מהר-אדר (ליד ירושלים) בהודאה קצרה והתרת קשרים
soul_musician@hotmail.com
–
ולאחר שאמש נפרצה מכוניתי, קרסה מערכת המחשב שלי,
התקבלו איומים על חיי, וחל שיפור לרעה בהרגשתי הכללית,
הגעתי, אני הממ"א, להכרות הבאות:
[א] ישנם המערערים על דבר מעורערותי, כאילו להם זכות
בלעדית
על כל הפרעות הנפש באשר הן.
שיהיו בריאים.
[ב] צר לי אם פגעתי לכאורה באנשים טובים וישרי דרך, בהעלותי
על הכתב את הזיותי הפורימיות. אך עוד יותר מכך אני עצוב
בראותי את הצביעות, ההתיפייפות, השמור-לי-ואשמור-לך,
בהכירי את קשר השתיקה הצדקני, שהוסתר בד"כ היטב
מעיניהם הפעורות של צעירי הפורום הזה.
סליחה מהם ורק מהם.
[ג] בימי פורים הבאים, לא אתחפש יותר ל-
___ג1 – מכשפות
___ג2 – כושים
___ג3 – קאובויס
[ד] האנרגיות השליליות המופנות כלפי, מוכיחות, מעבר לכל
ספק, את:
___ד1 – קיומם של כוחות מאגיים נפלאים ממני, אצל אנשים
מסוימים.
___ד2 – קיומם של קשרי-רשת ענפים (לאו-דווקא נפלאים ממני)
אצל אנשים אחרים.
___ד3 – את קיומי המוטל בספק.
לאור כל האמור לעיל, ומפאת עומס קל בעיסוקיי האחרים,
החלטתי,
אני הממ"א, להשעות את נוכחותי כאן לזמן בלתי ידוע, או
לפחות
עד להחלפתו של ספק האינטרנט הבלתי-אמין שלי.
ברכות
וברוך שפטרנו,
בינתיים.
–
Backing You ! ! !
5/3/1999 21:31
ארגון-נפגעי-הקריאה-לאחור
–
(הודעה ללא תוכן)
–
הדבר היחיד המוכח מעל לכל ספק הוא
5/3/1999 12:30
חרק אחר
–
שאתה מקשקש
שרלטנות והתייפיפות קיימות בכל מישורי החיים
(אני מכיר אינסטלטור
כזה ורופא כזה והרבה אחיות והרבה אמהות והרבה כותבים והרבה.. )
אבל חביבי אם יבשה קסת הדיו שלך , קח פסיכולוג
למה להציק?
האתר יפה, האשה מצילה חיים (תוכן ידידי, העיקר התוכן).
אז מי שהכין שם את האתר קצת נסחף (גם פרסומאים צריכים
להתפרנס, וגם רוחניים לא אוכלים אויר) SO WHAT ?
לך תביט שוב אולי תתחבר .
–
The ISSUE is the TISSUE !
5/3/1999 15:13
חרק 2000 בשיתוף עם ת"א 2000
–
מדברי מהנדס העיר ת"א
במהלך החודש הקרוב.
והוא צודק, הממזר.
לא יעזור לכם !!!
–
ישנם כוחות צעירים בפורום זה העומדים מאחוריך
5/3/1999 14:58
lonestar
shin13@netvision.net.il
–
(עד מתי לא יהיה
תוכן להודעה?)
–
בחיאת אמא, בטח שאפשר לעשות כסף מספרות בארץ
5/3/1999 14:22
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
kukiot.doc:
קוקיות
/ רויטל זלונקה
לפעמים
בא לי לחזור ולהיות ילדה בת עשר, אבל לא אותה ילדה שהייתי לפני חמש עשרה שנה, אלא
ילדה אחרת, ילדה טובה כזאת שאבא ואמא שלה מחבקים ומנשקים אותה בלי סיבות מיוחדות,
ולא צועקים עליה כשהיא חוזרת מבית הספר עם מחברת מרופטת.
אז
בימים האלה, כשאני מחליטה שאני ילדה קטנה, אני מתכוננת טוב טוב. אני קמה מוקדם
בבוקר, מסרקת את השיער ועושה שתי קוקיות ולובשת את החולצה הפרחונית ונועלת נעליים
שטוחות, כי ילדות קטנות לא נועלות עקבים, ואני נוסעת לעבודה באוטובוס ולא באוטו
שלי, כי לילדות בנות עשר אין רשיון, והפנים שלי נקיות מאיפור, ואז כשאני מגיעה
למשרד אני מחייכת לכולם ומשחקת עם הקוקיות שלי ומצחקקת כמו שילדות בנות עשר
מצחקקות. בימים כאלה אני נחמדה לכולם ושותה מיץ פטל מתרכיז ששמור אצלי במגירה
במיוחד לימים כאלו, ואני לא שותה קפה ולא מעשנת, וכשיש לי טלפון אני עונה בקול הכי
מתוק שאני יכולה להוציא ואומרת: "בוקר טוב, מדברת סיגי", למרות שהשם שלי
זה סיגל, אבל ילדות בנות עשר אוהבות שמות חיבה. ואז יוסי הבוס שלי מגיע אליי למשרד
ומבקש שאמצא לו איזה מסמך שהלך לו לאיבוד והוא נורא נחמד אליי, היוסי הזה. ותמיד
הוא מחייך אליי וצובט לי בלחי וקורא לי מיידעלה ואני כל כך מאושרת. יוסי הוא כמו
אבא כזה, ובאמת אכפת לו ממני, לא כמו האבא האמיתי שלי ששכח להגיד לי שהוא אוהב
אותי בשש השנים האחרונות. אם קורה שאני לא רואה את יוסי איזה יום-יומיים, אני באה
אליו למשרד במיוחד, רק בשביל לסחוט ממנו איזו מחמאה על מה שלבשתי, או איזו מזכירה
טובה אני ושהוא אוהב אותי כמו את הילדים שלו. כי אני, אין לי כבר מי שיגיד לי את
זה. כי ככה זה כשגרים לבד עם חתול ששורט אותי כל הזמן. אהבה כבר לא היתה לי שנתיים
וזה רק אני, בבית עם השידורים החוזרים של סיינפלד בעשר וחצי, מלטפת חתול ששורט
אותי כל הזמן וטלפון מנותק, כי כבר אף אחד לא מעניין אותי.
לפני
שבוע טיילתי ברחוב על יד הבית שלי. ככה אני הכי אוהבת לסדר את המחשבות שלי, בהליכה.
אחרי שעתיים שמתי לב שהגעתי לחוף הים וכבר
היה מאוחר, כמעט בוקר והיה לי קר. ואז ראיתי אותו יושב על ספסל, נשען אחורה ומזמזם
לעצמו שיר של אריאל זילבר בעיניים עצומות. התיישבתי על ידו והצטרפתי לזמזום. הוא
פקח את עיניו, הביט בי וחייך. נבהלתי, הוא אמר לי, אבל זה בסדר, כי את מכירה את
זילבר. לא עניתי לו כי היו לי דמעות בגרון. אז שאלתי אותו אם הוא
רוצה לבוא לישון אצלי, כי אני נורא לבד בזמן האחרון ומזמן
לא חיבקו אותי כשאני ישנה, ושלא יפחד, אני לא אהרוג אותו. אני רק רוצה לישון עם
מישהו וזהו.
הוא הביט עליי מופתע ושלח יד ליד שלי. את רועדת, הוא אמר,
בואי, אני אקח אותך הביתה. הוא הוביל אותי לאוטו שלו, פתח לי את הדלת. נכנסנו
פנימה, הוא התניע והתחלנו לנסוע. לא דיברנו בדרך, רק מידי פעם כיוונתי אותו,
ימינה, שמאלה וכאלה. כשהגענו אליי הביתה הוא שאל אותי אם אני באמת רוצה שהוא יעלה.
הנהנתי בלי להסתכל עליו ועלינו למעלה. כשנכנסנו הביתה החתול שלי גרגר בהתלהבות,
ואני הלכתי למטבח, פתחתי את הברז ושתיתי כוס מים. הוא התיישב על כיסא ושאל אותי
איך קוראים לי. אמרתי לו שקוראים לי סיגי. הוא שאל אם זה קיצור של סיגל או סיגלית.
אמרתי סיגל ושאלתי אותו אם הוא רוצה לשתות. הוא לא רצה. הוא אמר שקוראים לו יוסי
ואני חייכתי. הוא שאל למה אני מחייכת אז אמרתי לו שלבוס שלי קוראים יוסי ושהוא כמו
אבא שלי. הוא שאל אותי אם אבא שלי מת ולא עניתי לו. הוא אמר לי שהוא נורא עייף
וכדאי שנכנס למיטה. כשהוא אמר "נכנס למיטה", הוא הסמיק ואני צחקקתי לי
בשקט.
הלכנו לחדר השינה שלי ואני החלפתי בגדים, לבשתי את הפיג'מה
הכחולה שלי והוא הוריד את המכנסיים ונשאר עם תחתוני בוקסר וחולצה קצרה. הוא נכנס
למיטה, וניער את הכרית, ואמר שהמיטה שלי ממש נוחה. כיביתי את האור ונכנסתי למיטה.
נשכבתי על הגב ושאלתי אותו בן כמה הוא, הוא אמר שהוא בן עשרים ושבע. שאלתי מה הוא
עשה בים, אז הוא אמר שהלב שלו שבור. הוא הסתובב לעברי ושכב על הצד ושאל אם אני
רוצה שהוא יחבק אותי. אמרתי שכן, והוא כרך את היד השמאלית שלו סביב הבטן שלי. חשתי
את הנשימות שלו עליי וזה עשה לי הרגשה טובה, משהו שלא הרגשתי הרבה זמן. בפעם
הראשונה מזה זמן רב נרדמתי עשר דקות אחרי שהנחתי את הראש על הכרית.
בבוקר, כשקמתי יוסי לא היה במיטה. הבטתי סביב וראיתי את
המכנסיים שלו מונחות על השידה. קמתי והלכתי למקלחת לצחצח שיניים. כשנכנסתי למטבח
הוא ישב לצד השולחן עם עיתון וקפה. "בוקר טוב", אמרתי, "יש קפה גם
בשבילי?". "בטח", אמר והניח כוס קפה ליד הכוס שלו. התיישבתי מולו
ולא אמרתי מילה. הוא המשיך לקרוא ואני הבטתי בו. סיימתי לשתות את הקפה וחזרתי
לחדר. לבשתי את השמלה שקניתי בשוק הפשפשים ונעלתי סנדלים. כשעמדתי מול המראה,
סירקתי את השיער ועשיתי שביל באמצע. בשביל הקוקיות. יוסי נכנס לחדר והביט בי. הוא
ליטף לי את הראש ואמר: "מה פתאום קוקיות? את כבר ילדה גדולה". חייכתי
אליו. "אתה צודק", אמרתי ופרעתי את השיער, "אני לא צריכה לעשות
קוקיות יותר".
קוקי. את לא מטורפת – את
5/3/1999 14:42
lonestar
shin13@netvision.net.il
–
אמיתית. תזהרי שם.
–
הסבר, פרט והבא דוגמאות
5/3/1999 14:46
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
הפרוט מובא מעלה
5/3/1999 14:53
lonestar
shin13@netvision.net.il
–
)אין תוכןןןן <-??? להודעה)
–
והארה טכנית קצרה לסיום פרק ההארות
5/3/1999 14:50
lonestar
shin13@netvision.net.il
–
עדיף לעשות CUT/PASTE לפה
מאשר לשלוח קובץ WORD
Now you try it…
(הטיה קלה של הראש
שמאלה וחיוך מטופש)
זהו!
–
האמת
5/3/1999 14:55
lonestar
shin13@netvision.net.il
–
"האמת
היא מה שהבנת ראשון והסתבר כנכון אח"כ.
אז למה
כשאתה אומר את האמת לאנשים,
הם מסתכלים עליך כמו משוגע?
למה הם לא מסוגלים להגיד לי בפנים, אח"כ
"צדקת!"
למה הם לא מבינים שאני כבר יודע?
איפה את להצדיק אותי?
למה אני לבד כאן?"
שוחה לבדי נגד הזרמים.
מרגיש את המים, נהנה מהגלים.
זוכרת את המים?
"הם לא רוצים את האמת בפנים,
זה מכאיב להם שמסתכלים להם בעיניים,
ויודעים את כל התשובות,
והיא…
היא לא צריכה אותך יותר,
היא במסע שלה,
אתה מבין?"
כן, מלמלתי לעצמי בהסכמה שקטה.
אתה כל כך צודק זקן יקר…
–
מהמגירה לדיסק 