כשהציפור הקטנה של החיים מחרבנת לך על הראש
5/3/1999 14:57
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
אתה לא יכול להשאר אדיש
–
יש לך מושג כמה קשה לה לפגוע בך מרחוק?
5/3/1999 15:10
lonestar
shin13@netvision.net.il
–
ועדיין…
זה יותר קל לה מאשר אם היא מתקרבת.
תאמיני לי, כשהציפור הקטנה של החיים מתיישבת לנו על היד
ומחרבנת אחרי שליטפנו אותה, זה הרבה יותר כואב,
באמת קשה להשאר אדיש… ובכל זאת הנה אנחנו כאן.
–
כבר עדיף להוריד שערות מהרגליים עם קולפן תפוחי אדמה
5/3/1999 15:47
המטורפת
revital_z
–
מאשר לשבת כאן ולחכות לתגובות ראויות.
ככה אני יושבת כאן, מתוסכלת.
לבד.
בטח כולם בארוחות משפחתיות.
אז שיהיה שבת שלום.
–
השמיעי
5/3/1999 23:55
נו?
–
אות
חיים?
–
😉 על
מכור אחד וגבינה (משפחה) צהובה 😉
5/3/1999 17:18
אתר המכור לאינטרנט
ia@fan.com
–
היי, מה העניינים?
פורים עבר, וטוב שנגמר. ועדיין נותרו המכור והמכורה במוזה
של צחוקים ובלאגנים גם השבוע: ומה באמתחתנו? * כתבת רשת – ראיון (דמיוני) עם משפחת
סימפסון, בהרכב חסר והרבה בלאגן * על בית ספר לידידות כחול לבן * מפתיעים את צמד
פלטפוס בעצומה לכבודם * ושאלה בלי תשובה: מי תהיה מלכת היופי של השנה? *
ולהזכירכם: בית הספר למכורים לאינטרנט פתוח 24 שעות ביממה!
עייפנו כהוגן. די, עכשיו מנוחה. מה יהיה בשבוע הבא? לא
יודעים, נראה, נחשוב. יש זמן… דה-ביי וסלמאת! 😉
המכור לאינטרנט
http://my.ort.org.il/computers/danny
–
היזהרו במעורערים כי מהם תצא בריאה.
5/3/1999 18:36
המשוגע-על-ההר(יש כזה גם ברמת-גן)
–
מוסף ידיעות "7 ימים" – עמ' 72
–
בין שני הרים / בין שתי ערים
5/3/1999 21:17
אבי, משפ' חורגין
–
חרא עולם!
–
ועוד ברמת גן
5/3/1999 23:57
הסורק הממוחשב
orpaz-s@hotmail.com
–
יש גם פיצה מדנס, אחרי שטועמים ממנה שומעים שירת ציפורים
ברחוב בשעה 9 בערב.
–
Madness ! Wow !
6/3/1999 2:18
חרק 2000
–
שיגעון של פיצה!
–
שד מצבי הרוח
5/3/1999 23:46
ליתוספרה כותבת בפורום בפעם הראשונה
iasap@hotmail.com
–
שד מצבי הרוח הסתכל לאודי בעיניים.
"לשלוח אותך לקיבינימט. זה מה שהייתי צריך לעשות לך
עכשיו", הוא אמר.
"הייתי מפרק
אותך עכשיו לחתיכות ומעיף אותך מפה לקיבינימט, אבל אמרו לי שאני צריך קודם
לחנך אותך, ורק אחר כך לדפוק לך את הצורה, וזה מה שאני מתכוון לעשות."
אודי עמד מולו והידק את השפתיים חזק.
"אתה יודע מה אודי", אמר לו שד מצבי הרוח,
"תחשוב על סיבה הגיונית למה לא מגיע לך עונש,
ואח"כ, תחשוב על עונש חינוכי".
אודי בלע את הרוק ושאל בלחש: "כמה זמן?"
שד מצבי הרוח חייך למראה עיניו המושפלות של אודי. הוא
הרגיש חזק וזה עשה לו טוב.
"יש לך עד 10", הוא אמר, מרוצה מעצמו.
אודי הרים את עיניו לשעון הגדול.
עשר דקות.
הוא קם בדממה והתקרב אל הדלת.
"אודי!", נהם השד.
אודי הסתובב לאט.
"אני חשבתי בכיוון של להשאיר אותך שבת".
אודי הסתובב ויצא החוצה.
כשהרגיש שכבר יצא מטווח השמיעה של שד מצבי הרוח, מלמל קללה
בקול.
משהו שכלל את אמא של שד מצבי הרוח ואברים אינטימיים בגוף
האישה.
הרי הוא עוד פעם ידפוק אותי, לא משנה מה אני אגיד. עונש
חינוכי אלק. מה לעזאזל הוא רוצה ממני?!
אין לו מספיק חיילים שהוא צריך להיטפל דווקא אלי כל פעם?!
אודי הביט בשעון שעל פרק כף ידו.
שש דקות.
הוא ניסה לחשוב על כל מיני עונשים חינוכיים שקיבל בתור
ילד, בבי"ס או בבית, אבל הוא בד"כ היה דיי טוב ולא קיבל הרבה עונשים, כך
ששום רעיון הגיוני לא עלה על דעתו.
הוא ניסה להיזכר בטירונות ובעונשים שנתנו להם על כל מיני
שטויות. לרוץ מסביב לעצים או להישאר שעות ביציאה. אודי חשב שאלו היו העונשים הכי
טיפשיים והכי לא הגיוניים בעולם. בטח לא חינוכיים.
שלוש דקות.
אודי התחיל לחזור לאט למשרד של שד מצבי הרוח.
הוא כבר דמיין בראש איך הוא מתקשר ואומר לך שוב שהוא לא
יוצא, ומלמל לעצמו בשקט: "לא יכול להיות שבגלל מצבי הרוח של הפסיכופט ההוא עם
הארונות על הכתפיים אני סוגר חודש בלעדיה.
אני לא נותן לזה לקרות. לא איכפת לי כבר. אני לא נותן לזה לקרות".
אודי נשם עמוק, נכנס למשרד הקפוא של שד מצבי הרוח בדיוק
בזמן, וסגר מאחוריו את הדלת הכבדה.
השד הסתובב אליו. הוא נראה מאושר ומפחיד מתמיד.
אודי הכיר את המבט הזה, וידע שחוסר האונים שלו הוא מה
שמחזיק את השד ומעורר אותו כל פעם מחדש.
הפנים של שד מצבי הרוח רעדו ברעידות קטנות.
הוא חייך אל אודי חיוך מלא חשיבות עצמית ונהם עליו:
"נו?! יש לך רעיון? "
אודי הסתכל עליו וידע שהפעם הוא לא ייכנע לו, לא חשוב מה.
הוא לא ייכנע לו אפילו אם הוא יצטרך לשבת על זה בכלא.
"יש לי" , אמר אודי בשקט והסתכל על השד בעיניים.
שד מצבי הרוח הביט בו מחויך. אודי ידע שאצלו כבר הכל סגור
בראש.
אודי נשם נשימה עמוקה, לקח צעד אחורה וטען את המקוצר שלו.
שד מצבי הרוח נרתע צעד אחד לאחור.
"יש לי רעיון חינוכי מאוד", אמר אודי בקול צרוד.
"חינוכי וגם יעיל. כזה שיבטיח שסיטואציה דומה לא תקרה
לנו שוב".
שד מצבי הרוח לא היה מוכן לזה.
הוא הישיר אל אודי מבט רושף שנאה וכעס.
"אודי", הוא אמר, "אני חושב שאתה הולך
לעשות טעות רצינית ביותר.
משהו שאתה תצטער עליו מאוד להרבה זמן".
"אני יודע" , אודי אמר, "אני יודע בדיוק מה
אני הולך לעשות".
אורי הצמיד את הנשק לעין ימין.
"אני יודע, רק שבניגוד אליך, אני חושב שזה המעשה החכם
ביותר שעשיתי בחיים".
שד מצבי הרוח נבהל. הפנים שלו האדימו והבל הפה שלו פיזר
ריח חריף בחדר.
גם הקול שלו, השקט והמתנשא, הפך פתאום לצעקה רועדת.
אודי הסתכל עליו לעוד רגע אחד.
"תחשוב על סיבה הגיונית למה לא מגיע לך עונש",
ציטט אודי בלחש מילים ששמע מהשד עשר דקות קודם.
"תחשוב על סיבה הגיונית, ואח"כ, אח"כ תחשוב
על עונש חינוכי".
אודי צחק לעצמו בשקט והרים את עיניו לשעון הגדול.
אחת עשרה דקות אחרי עשר.
הוא העביר את הנשק לבודדת.
"אודי ! ", נהם השד.
אודי השחיל את האצבע לשמורת ההדק לאט.
היה לו חם, והנשק התחיל להכביד עליו.
אווודיייי ! , הוא שמע שוב את הקריאה, אבל לא היה לו כח יותר.
הוא סחט את ההדק.
כדור אחד נורה, ממרחק אפס, ופילח את ראשו של שד מצבי הרוח
לחתיכות.
פניו של אודי
התמלאו בנוזל הסמיך והחם שצבע את הקירות, הטפסים והמדים של אודי באדום
דביק.
אודי התיישב על הרצפה לרגע, נשען על הארון הקר שמאחוריו
ונשם עמוק.
"עונש חינוכי", הוא צעק, אוסף חתיכות בשר מהרצפה
ומכניס אותן למעטפה מקמ"רית חומה.
"אני שולח אותך בחזרה לבה"ד 11 ", צעק אודי
לתוך המעטפה.
"כנראה שלא הבנת לגמרי את תפקידך כקצין ומפקד
בצה"ל. כנראה שלא הבנת את הכוח שלך מול חיילים פשוטים.
ואולי",
לחש אודי אל המעטפה רגע לפני שדלת המשרד נפרצה,
"אולי פשוט התחשק לי לפרק אותך לחתיכות ולשלוח אותך
לקיבינימט".
–
גנבת את זה מהמגירה של אתגר קרת ודדי צוקר, נכון?
6/3/1999 10:12
בלומדידו
achiraz@mishkei.org.il
–
(הודעה ללא תוכן)
–
זה באמת היה מוכר לאללה
6/3/1999 12:46
המטורפת
revital_z
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מוכר זה טוב או רע?
6/3/1999 19:42
ליתוספרה תוהה אם יש לה כוחות על טבעיים
iasap@hotmail.com
–
נשבעת שכולו שלי. מבוסס על דמויות אמיתיות (שד מצבי הרוח
הזה, או המפקד שלי ליתר דיוק, אמנם לא יריתי בו וגם אודי לא, אבל באמת היינו
קרובים לזה).
אז אני תוהה – משהו שנשמע לכם מוכר זה טוב או רע?
אתגר קרת זה טוב, אז אולי זו מחמאה?
מאידך, כשאומרים לי שזה נשמע מוכר, זה קצת עם נימה מאשימה
שכאילו לא אני כתבתי, או אולי שזה מעל לכוחי, ואז זו מחמאה לסיפור אבל האשמות שווא
לי.
אפשר לדעת למה בדיוק התכוונתם?
–
זאת אומרת
6/3/1999 20:48
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
שלאתגר קרת יש סיפור דומה לאללה.
אני לא יודעת אם זה טוב או רע.
אני לא מתה במיוחד על אתגר קרת האגו-צנטרי
("אני, אני ואני).
–
מוכר זה קמעונאי,
6/3/1999 23:15
בלומדידו
achiraz@mishkei.org.il
–
אבל התכוונתי שלהיות אתגר קרת זה מספיק מעצבן, על אחת כמה
וכמה לכתוב כמוהו. מצד שני להיות דדי צוקר מתחיל להסתמן כרעיון יותר ויותר חביב
ומתקבל, למרות שאעדיף בכל יום נתון את עזמי בשארה.
לסיכום, לפני שיורים פה בעוד כל מני מפקדים ושאר אנשי
שררה, בואו נרגיע קצת עם הפוסט-מודרניזם ונביא אותה באיזה רומאן חניכות פרוסי?
למה מה, דירנמט, מאן וגתה כבר לא טובים לכם, סנובים?
–
אה. אז אם ככה…
7/3/1999 20:24
ליתוספרה מבינה ומבקשת בקשה
iasap@hotmail.com
–
טוב, נראה לי שהבנתי למה התכוונתם.
ותודה שהקדשתם מחשבה, זמן ומילים.
אני לוקחת לתשומת ליבי את ההערות,(למרות שככה אני כותבת
בימים מסויימים, בלי קשר לאתגר קרת, כי במילים האלה הראש שלי חושב לפעמים).
רציתי לבקש בקשה אמיתית, כי אני שמה לב שביקורות על דברים
שאני כותבת
עושות לי טוב. (למרות שהביקורת לפעמים מרגיזה).
זו תחושה חדשה שאני לא מכירה, (כי אוי ואבוי למי שהיה מציץ
באחת המחברות שלי),
ועכשיו כשאני מראה לכם נעים לי לדעת שאתם קוראים.
תקראו אותי הלאה, ותגידו מה אתם חושבים.
הנה ביקשתי.
–
8/3/1999 0:25
מולי
–
בונבון את אלילה
–
בלילה חלמתי שאני איקרוס
6/3/1999 0:16
ליתוספרה חולמת חלום
iasap@hotmail.com
–
בלילה חלמתי שאני איקרוס.
הייתי גבוהה ושזופה והיה לי חזה שרירי וחלק. היה לי שיער
עד הכתפיים ועיניים בוערות.
גם אבא שלי היה שם, בחלום שלי.
עמדנו שנינו על הצוק והוא עזר לי לסדר את הכנפיים.
אבא שלי ליטף את הזקן הלבן הדוקר שלו, והזהיר אותי, שוב,
מהשמש.
בלילה חלמתי שאני איקרוס ושאני קופצת עם אבא שלי מהצוק.
רוח מלוחה נשבה לי מתחת לכנפיים ואבא שלי ריחף קצת מתחתי.
"תזהרי מהשמש!" הוא צעק לי, ואני לא הקשבתי.
בלילה חלמתי שאני איקרוס ושאני עפה גבוה גבוה לגעת בשמש.
הנוצות החלו ליפול מהכנפיים שלי ופתאום התחלתי לאבד גובה.
מלמטה ראיתי את אבא שלי ממלמל -"אמרתי לך, למה את לא
מוכנה להקשיב אפעם?!"
בלילה חלמתי שאני איקרוס ושאני נופלת מהר לעבר הים.
ברגע האחרון משכתי חזק בחבל שקשרתי לי מאחורה. שתי שניות
והמצנח שלי נפתח.
צנחתי לאט ליבשה, שהייתה הרבה פחות רחוקה ממה שחשבתי.
אבא שלי נחת כמה שניות לפני, ועשה תנועות קטנות עם הכנפיים
לפני שסידר אותן על הגב.
כשסיימתי לנחות במקצועיות תוך חצי גלגול על האדמה, אבא שלי
ניגש אלי וניער ממני את האבק.
-"לפעמים נדמה לי שאני נשאר מאחור כשהעולם
מתקדם", הוא אמר.
-"אולי", עניתי לו, "אבל גם בעולם מתקדם,
אתה היחידי שיש לו כנפיים."
–
שווה מאוד.
6/3/1999 0:21
lonestar
shin13@netvision.net.il
–
באמת.
–
אהבתי
6/3/1999 3:34
המטורפת
revital_z
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אוהבים אותך
6/3/1999 3:40
קונוס וטורוס (שותפות חלקית ערה)
–
(הודעה ללא תוכן)
–
תודה.
6/3/1999 3:55
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
איזה זין,
6/3/1999 10:7
בלומדידו
achiraz@mishkei.org.il
–
למה גם אני חלמתי בדיוק אותו חלום, אבל אצלי הוא לא נפתח,
המצנח המזדיין.
–
פעם הוא כתב לי שיר
6/3/1999 4:19
המטורפת שלא מצליחה להירדם
revital_z
–
חטפתי חום מהחרוזים,
המלל היה זוועה,
הפיסוק היה מוגזם
וגם לא היתה פואנטה.
יהונתן גפן-הוא לא.
אבל העיקר הכוונה, לא?
–
אולי זה דווקא כן היה יונתן גפן.
6/3/1999 10:2
בלומדידו
achiraz@mishkei.org.il
–
התיאור בהחלט מתאים.
–
מוקדי טלפון (-:
6/3/1999 9:9
הסורק הממוחשב
orpaz-s@hotmail.com
–
בזמן האחרון הדיבורים כאן על מוקדי
עזרה הזכירו לי את הדבר הבא: 😉
עשרת המשפטים הנפוצים שאומרים למרכזני 144 בבזק:
(לפעמים הנודניקים מהצד השני מה זה מעצבנים)
הלו זה 144?
איך זה שענית כל כך מהר?
למה חיכיתי כל כך הרבה זמן עד שענו לי?
אל תעביר/י אותי למענה (אור) קולי!
אתמול נתנו לי את המספר שאני מבקש/ת עכשיו, אז לא הגיוני
שזה לא מופיע.
התקשרתי למספר שנתנו לי ואין תשובה הכיצד?
תן/י לי את המפקחת!
התקליט אמר לפנות אליכם.
הייתי שם אתמול, ויש להם טלפון.
יש לך קול נחמד, אז מה הטלפון שלך?
–
מחר!
6/3/1999 10:25
בלומדידו
achiraz@mishkei.org.il
–
מחר, כך החלטתי היום, אני הולך למשרד הפנים על מנת להסדיר
איזה עניין בירוקרטי. את השם, השם שלי, אני הולך להחליף. אמא לא תהיה מרוצה, אבל
כבר שנים אני חולם על זה. הרברט פון קאראיין, אני שב ומהרהר ברגעי הצמרמורת
המבעיתים של הספק. הרברט פון קראיין, אני אגיד לפקידה, שם במשרד, והיא מצידה תתקתק
במחשב: היי ריש בית ריש טית רווח (ספייס באר) פה וו נון (סופית) רווח (ספייס באר)
קוף אלף ריש (להוסיף עוד אלף? היא לא בטוחה. כן, זונה לוונטינית, עוד אלף, מה רע
לך? עינך צרה בפונטים?) אלף יוד יוד נון סופית. אנטר! אני, הרברט פון קאראיין,
יחיד ומיוחד בעולם כולו והולך לנצח על הברלינר פילהרמוני. תחזיקו לי אצבעות,
קופיפים.
–
למה? למה?
6/3/1999 11:3
הסורק הממוחשב
orpaz-s@hotmail.com
–
תמיד הפקידה אשמה, רק בגלל שהיא שם במקרה . מצידה שתהיה
טום קרוז או מייקל גורדן. גם לפקידות יש לפעמים סימנים כחולים מתחת לבגדים.
חשבת על זה פעם?…
–
חשבתי, אבל זה עבר לי די מהר
6/3/1999 23:7
בלומדידו
achiraz@mishkei.org.il
–
וחוץ מזה, אני הרברט פון קאראיין, מה איכפת לי מהלבלרים?
–
למכירה- שורת מפתח לשיר סקסיסטי
6/3/1999 12:42
חרק 2000
–
מה לך נעמדת על שתיים,
שאלתי את הכלבה מראשל"צ,
–
דברים שעשיתי עם עצמי
6/3/1999 13:42
טולה
שמאלה, אמרתי לך שמאלה בפינת ביתו של התלוי וישר צפונה אל
הפסגה
המושלגת. את זוכרת מי את בכלל?
טיפשה.
את לא יודעת כלום. הכיוון הוא ימינה בעץ הדובדבן ומשם
מזרחה במורד המדרון. את זוכרת אותי?
זוכרת טוב טוב, רק לא יכולה להיפטר ממך. תראי, הגענו
למערות של הבתולה הזקנה. על פי המפה תכף נתקרב לביתו של הגמד, לקחת מטריה?
לא . לקחתי את הדובי את הנסיך ואותך. את באמת לא מבינה שום
דבר
נכון? עוקבת אחרי סימונים זעירים על ניר מגולגל. אני
מתחברת לאינטואיציה
המפותחת שלי שעברה לי בירושה מסבתי, הפיה הטובה.
עוד פעם התחלנו עם הסבתא שלך, בטח תתחילי עכשיו גם להעלות
גירה
על אימא שלך וכמה את מסכנה. איפה פקקי האוזניים שלי
לעזאזל.
רעה.
אימא שלי באמת חרבנה לי, כמעט, את כל הראש, אבא הוסיף גם
משלו,
ואחותי תקעה לי מקלות בגלגלים. בסדר, אני אפסיק כי מאוחר
ואנחנו אובדות ביער. הלילה יורד, חיות השדה יוצאות ואני בלי שמיכה. נמשיך?
דובשניה עבשה שלי, עדיין מסריח לך מהראש ולמה את מעשנת
בחיק הטבע?
תנשמי את האוויר הצח, קחי מנה כפולה לריאות. מריחה צרות??!
אני מריחה ניקוטין בסוודר שלי ואני בכלל לא רוצה לדבר אתך
יותר.
את לא רואה שאבדנו בפרדס? נו איך נגיע עכשיו לתחתית?
משוגעת קטנה שלי, אל תדאגי, אני אדחוף אותך או אדרוס אותך
כרגיל.
קר לי ,כמה יתושים עקצו אותי ויש לי קצת סחרחורת.
בבקשה תשחררי אותי, אני רוצה לרדת.
טוב. אני ממשיכה ללכת עד שאמצא את ההר, את , תבוסתנית שלי
,
יכולה להתקדם בהרהוריך בעצמך.
בהצלחה.
–
אל תוותרי
6/3/1999 18:53
חרק 2000
–
המשיכי ללכת עד שתמצאי את ההר.
אבל דעו לכן, יש שמה עוד אנשים.
–
One by one, babe
6/3/1999 19:14
טורוס וקונוס (שותפות מוגבלת)
contour@newmail.co.il
–
מה היה לך שם?
פיה טובה, צפרדע, גמד, בתולה זקנה, נסיך וצללית מעיקה?
One by one, babe
* קונוס: ואם את לא מסתדרת עם הצללית,
תשלחי אותה אלינו. באמת תכננו להחליף את הווילונות בחדר
השינה.
* טורוס: אין לך
שם איזה קנטור מיתולוגי?
קונוס נהיה לי דקורטור פתאום. מה קרה, מותק, התעייפת?
* קונוס: לא כל
יום פורים, מכשפה.
–
מהמגירה לדיסק 