טיול קצר, נסיעה ארוכה וסוף עצוב
6/3/1999 19:51
ליתוספרה נזכרת מאוחר מדי
iasap@hotmail.com
–
מהרגע הראשון ידעתי שמשהו יקרה בטיול הזה.
אולי בגלל כל הדברים שלא הסתדרו. פתאום לא היה לנו איפה
לישון, ואז בבוקר אני מקבלת, הקדים לי בשלושה ימים כוסאמק, ודווקא היום…
ואז האוטו לא מניע לי בבוקר, לאן נעלם לי המצבר?
והאוטובוס נוסע במסלול חדש, הזמן בורח לי ואני מאחרת
למשרד.
אווווף.
מהרגע הראשון, עוד לפני שיצאנו לדרך, הייתה לי הרגשה שמשהו
פה לא בסדר.
סימנים של משהו רע נפלו לי מול העיניים כמו טיפות על שמשת
המכונית,
ובמקום לקבל את העובדה שגשם – הפעלתי את המגבים.
לא הייתי צריכה לנסוע לטיול הזה.
הייתי צריכה להקשיב לסימנים.
הייתי צריכה להבין.
–
שוקולד
6/3/1999 22:34
הסורק הממוחשב
orpaz_s@hotmail.com
–
כל הדרך מחכה… לגלידה בטעם שוקולד תפוזים והרי עכשיו זו
עונת פריחת ההדרים והריח הממ… הריח מה זה משכר.
ואז המוכר אמר לי שוקולד תפוזים אין לא מייצרים יותר כי
אין דרישה , ובמקום נתן לי גלידה בטעם שוקולד אגוזים, אז כל הדרך בחזרה אכלתי
וזרקתי את האגוזים כי שוקולד זה שוקולד.
–
סתם כי אכלתי ונהניתי בדיוק לפני כמה ימים- בן אנ'
7/3/1999 18:32
ג'ריס. כמה טעים……
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מזכיר לי שפעם ראיתי סניף בן אנד גריס ליד הים (-:
7/3/1999 21:54
הסורק הממוחשב
orpaz_s@hotmail.com
–
האם הוא עדיין קיים?
😉
תמיד כשהגעתי לחנות הגלידה והיו שם כל מיני טעמים היה לי
קשה לבחור מהו הטעם האהוב עלי ביותר? אבל
עכשיו אני יודעת ששוקולד תפוזים זה הטעם שלי שתמיד
אהבתי ותמיד אוהב, ואמשיך לחפש אותו
עד שאמצא.
–
mmm….
8/3/1999 16:42
michali
poratmichal@hotmail.com
–
max brener chocolate-orange
chocolate
mmmmm………..
–
(ללא נושא)
7/3/1999 1:35
Ha
עוד אין לי
–
אין לי נושא
מה אני יעשה
Ha?
אני רוצה לכתוב
משהו טוב
Ha!
שימחאו לי כפיים
ויחייכו אלי בחייכנים
~ Ha ~ Ha ~ Ha ~
–
זהו.. ההתערערות הסופית
7/3/1999 8:14
חרק אחר
–
(הודעה ללא תוכן)
–
הבריחה הגדולה
7/3/1999 4:15
lonestar
shin13@netvision.net.il
–
אני כבר נקי ממאבקים. שחררו אותי. השתחררתי מהכבלים שלהם.
המוסד המזוין הזה!
יותר נכון יהיה להגיד שאני ברחתי מהם, למען האמת.
האמת שלהם לעומת האמת שלי.
הם תפסו אותי כשניסיתי לברוח… אבל אז הראיתי להם את מה
שהם הכי פוחדים ממנו. הדגמתי להם, היפותטית כמובן, איך אני יכול להפיל אותם
בשניות, איך כל החומות שלהם – קורסות, פשוט גרמתי למוח המצומק שלהם להבין שאולי
אני יכול יותר להזיק להם מלהועיל להם אם הם לא נותנים לי ללכת עכשיו. הראיתי להם
את מה שהחזקתי בכספת עליהם.
את הסוד הנורא הזה עליהם אסור לאף אחד לראות לעולם. זה היה
הסיכום בינינו.
אני ומ. נפגשנו במקרה במסדרון של קומת הקרקע עשרים שנה
קודם. הלכנו יחד דרך ארוכה לפני שהחלטנו על הצעד הזה. פשוט נמאס לשנינו. התמזל
מזלי ולי הייתה נגיעה לחדר ההוכחות החיות שלהם. הם סמכו עליי פשוט יותר מדי. נתתי
להם להבין שאני משלהם.
יום אחד נשבר לי באמת. קבענו להפגש בפארק בשעה הקבועה,
כרגיל.
הוא הצליח רק בקושי להביא אותי לפארק שלנו מבלי שאף אחד
מהם ישים לב. דיברנו כמעט שלוש עשרה דקות רצוף בלי שאף אחד יפריע לנו. הוא הסכים
איתי מיד. הגענו לכמה סיכומים מידיים:
1. בורחים עכשיו כדי להפגש עשר שנים לאחר מכן.
2. אותו מקום
בדיוק.
3. רק אנחנו.
4. כרגיל, עבודה
מקצועית – בלי עקבות כשעוזבים, בלי סימנים מקדימים על הפגישה.
התחבקנו ויצאנו לדרך.
בחור הזמן שהתממש במקום בו היינו שניה קודם, החלה להתממש
מכונת הזמן שלי.
פספסתי בשניה, בכוונה תחילה. רציתי להמנע מהמגע המביך שלי
עם עצמי ואיתו. הוא עוד לא היה עומד בזה אז. בחנתי את שאריות החומר שהשאירו
המכונות המיושנות שלנו, מאז. מעבר לפיח האורגאני הגאוני הזה לא נותר זכר לעובדת
קיומנו הקודמת שם והם לא יודעים לזהות פיח אורגאני; לא ידעו אז…
בכל מקרה, השארנו עקבות… איזה חוסר אחריות משווע! מה
חשבנו לעצמנו, מה? לא כיסינו את כל הפינות?
אספתי את החומר במהירות, דואג למלא במקומו מיד חומר אנטי
ריק משובח שפועל אינסטנט והוא חסר ריח וצבע לוואי. רציתי להכין את השטח לפגישה
איתו, הקדמתי בארבעים דקות.
התיישבתי עם הסיגריה, על דופן המכונה והבטתי בפליאה במה
שהשתנה במקום. יותר נכון יהיה להגיד במה שבעצם בכלל לא השתנה בו. כלום. אותה
תפאורה דפוקה ופלאסטית של פארק מוקף עיר שהמוסד דאג לשים במרחב הזה.
פינטזתי קלות את מה שעתיד לקרות כשהוא יגיע. חשבתי על הכל,
אבל לא על זה…
הפארק רעד לשניה קלה של התאפסות שכבות החומר והזמן
כשהמכונה הספורטיבית שלו גלשה לתוך ההתממשות שלי. גם הוא הקדים. בחצי שעה.
הוא יצא מהמכונה נרגש לקראתי ובחיבוק חם שאל אותי מה המצב.
כבר מהרגע הראשון ראיתי במבט שלו שהוא השתנה. הוא ראה יותר
מדי. נראה היה שהוא נרגש יתר על המידה מהמסע הזה. הלכתי להביא לנו קפה.
הוא תפס אותי ובלי הנחות אמר לי "ש. הם בדרך לכאן.
צריך להתכונן."
רועד ומוכה הלם הנחתי את כוס הקפה והתיישבתי.
"אני לא בורח יותר." אמרתי לו "זה נגמר אז
וזהו. אל תספר לי… היית בעתיד, אה?"
הוא הנהן בפנים רציניות, אך רגועות למדי.
"ראיתי הכל, זה כבר קרה ואתה לא תאמין מה עומד
לקרות…" המתיק בקריצה.
הוא אמר שהוא כבר חוזר והלך לרגע למכונה. ברגע הזה הבנתי
הכל.
חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן… הם פשוט בדרך לכאן…
הם באו לפרוע את החוזה…
אני יכול לדבר סוף סוף והם יכולים לשחרר אותי סוף סוף. אין
התחייבויות יותר. לאף אחד. חופשי באמת. לא מתוך בריחה.
הוא חזר עם נייר מהוה ובלוי. זה היה החוזה ביניהם לבינו.
הם הפרו אותו מיוזמתם. התאריך היה של עשרים דקות קדימה.
חמש עשרה הדקות הבאות היו של שקט מוחלט. התכוננתי למפגש.
כל חיי עברו לפני באותם חמש עשרה דקות. הרבה זמן. של הרבה אנשים מכל מיני זמנים.
הם לא הגיעו מעולם. הם פשוט טעו כי אחרי החתימה עם מ. הוא
שינה להם את הקואורדינטות במכונה והעלים אותם למקום אחר. אבל זה לא הפריע לי יותר…
הם בדרך תמידית לבטל איתי חוזה… ומאז אני חופשי. באמת.
מ. איתי במוסד חדש. התאשפזנו מרצון הפעם. הרופאים כבר לא
אומרים לנו מתי המכונות יצאו מתיקון אבל אנחנו די מבסוטים. מתי אתם קופצים לבקר?
–
אחלה, אחלה אחלה, ואחלה 🙂
7/3/1999 18:19
דז
–
שאלו אותך, באחת ממהודעות הקודמות, מתי אתה חוזר.
וענית (בכותרת): אני אחזור בזמן.
ובכן, עשית זאת 🙂
ולמיקי, הסוכנת החשאית….
אם לדירת המסתור באמסטרדם מועדות פנייך…. דו"ח משם
כבר לא יצא…. 😉
נסי את ההיא בברלין 🙂
בשדר האחרון שקיבלתי משונמית, נמסר לי שהיא מצאה
"מוסיקת המתנה" שמעולם לא חשבה שקיימת
(חנות קטנה במערב פקיסטן), לכן החליטה להשאר בהווה לזמן
מה….
כנראה שנצטרך להמשיך בלעדיה…
–
אחרי שאת, במו אצבעותייך, גרמת לקשקשן
7/3/1999 20:26
@מיקי סוכנת חשאית
miani10@hotmail.com
–
שמכנה את עצמו "חתול תעלול", לחשוף סודות…
אחרי כל זה, את עוד מעיזה להעיר לי על בחירת דירת
המסתור???!!!
(מה הקטע, בברלין יותר טוב, למה מה?).
ודעי לך, שלמזלך אני חייבת ללכת עכשיו. אבל בעוד כשעתיים…
אוהו!
אני מציעה לך להתכונן היטב!
הפעם לא תוכלי להתחמק… קיימות שיטות מיוחדות לגילוי האמת!
–
אויש כוכבי, עשית לי לחייך(:
7/3/1999 18:48
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
תודה (כאן אמור להגיע סמיילי רק אין לי מושג איך.נו)
7/3/1999 22:11
lonestar
shin13@netvision.net.il
–
שמח שהמאורע המופלא נגע ללבכם – באשר הוא.
ליתר הסוכנים, באשר הם, אנא המנעו מהערות מיותרות שאין להן
שום אחיזה במפת המציאות (הכתובה, המשודרת או המדוברת).
יום טוב לכולם (< שוב
כאן, צריך להגיע החבר הצהוב, המגוחך הזה… נו שוין…)
–
לראש המוסד – שדר דחוף!
7/3/1999 8:51
@מיקי סוכנת חשאית
miani10@hotmail.com
–
הגיעו מים עד גועל רפש וסודות עד גועל נפש!
ומכיוון שמערכת הביוב קרסה (שוב), אין לי ברירה (שוב) אלא
להציב כאן את השדר (כפי שסוכם בנהלי העבודה ע"פ תקן – IRSVS).
ובכן, עלי להתריע בפניך, שלאחרונה, התרחשו כאן מספר
נסיונות לחשוף סודות ופרקים שלוקים (עלומים? זה לא כשמבשלים ביצה בשלמותה ללא
הקליפה?).
הכל התחיל מההודעה "התמימה" (תמימה my foot) של "שונמית", אודות מוסיקת המתנה. ועל
כך אין צורך שארחיב את הדיבור, זה כשלעצמו כבר חמור ביותר!
לאחר החשיפה המזעזעת הנ"ל, החלו הדברים להתגלגל ככדור
שוקולד המתגלגל על מורדות הקוקוס (איכס):
* "דז"
איזכרה את "מכונת הזמן" (ואני עדיין לא מבינה מי היה האידיוט ששיחרר
אותה "מהמחסן"??? חשבתי שהעניין ההוא סגור לגמרי!).
* "חתול
תעלול" התנפל על צמד המילים הנ"ל וכדרכו הנלוזה החל לשפוך סודות! עד
מתי?! כמה אבדות צריך לספוג עד שתשתיק את הקשקשן הזה?!
ובכלל, תמוהה בעיניי הופעתו לאחר העדרות ממושכת. אל תגיד
לי ששלחת אותו למשימה!? אחרי הכשלונות הרצופים שלו (הן בקסטיליה והן באגם הסגול)
חשבתי שדובר בהדחה גורפת!? מה הקטע???
וכך עברו עלי מספר ימים מלאי חששות. נאלצתי להפעיל את כל
חושי (העל והתחת). רק אתמול התחלתי להרגע ולהבין שבסך הכל מדובר בסוכנים זוטרים
ביותר, שללא ספק כבר ננזפו בעניין.
אלא שהבוקר, לאחר שנת לילה טובה (ראשונה לאחר ימים רבים),
קמתי, הקלדתי את הסיסמא ו…. עיניי חשכו!!!
חניך בקורס הבסיסי מעז לחשוף כאן פרקים ממשימותי! אני
מבינה שהמשימות המפוארות שלי כבר הפכו למורשת קרב, אבל ממתי נותנים לחניך גישה
לפורום ???!!!
(ואיזה מין שם זה "lonestar"? מה
עובר עליכם)
ראש המוסד היקר. הרי אתה יודע שנאמנותי והכבוד שאני חשה
אליך – אינם נתונים בספק!
אך לאור המצב העגום אני חייבת להתריע ולהציב את האפשרויות
העומדות על הפרק:
1 – אאלץ לחזור לדירה הסודית באמסטרדם (אודין – אף מילה,
אה!).
2 – משם, אפרסם את דו"ח הכשלון המחפיר בחיסול ראש
המאפיה היהודית.
ומתי תתקנו כבר את צנרת העברת השדרים?
–
התרת חוזה.
7/3/1999 23:13
ג. – אשת יחסי הציבור של ראש המוסד הפורש
shin13@netvision.net.il
–
א. ראש המוסד פרש, כפי שבוודאי הבנת.
ב. הוא אינו יכול לענות ישירות – יש לו סידורים.
ג. הוא טוען לבלבול בין היוצרות (הבלתי רשמיות של ערוץ
תקשורת מסתורי זה).
ד. הוא לא מבין איך סוכנת מנוסה כמוך בכלל מרשה לעצמה
להגיב בשדרים על הסטוריה של מישהו אחר( ?!).
ה. הוא תוהה שמא שהותך באמסטרדם תועיל או רק תזיק לאישיותך
הבלתי צפויה, אך ממליץ על הזן החדש פרי גידול המקומי מהפינה. בכל מקרה הוא ישעה
אותך (למרות פרישתו), אם תמשיכי לעשן במסגרת התפקיד, דבר המותר רק לראש עצמו – כפי
שאת יודעת.
ו. הוא גורס בתוקף שהוא לא עונה בד"כ לשדרים ולפיכך
שדר זה הוא כנראה פרי דמיונך בלבד.
ז. הוא החליט להשעותך גם אם לא תעשני.
ח. הוא מאחל לסוכנת בהצלחה.
ט. הוא לא יענה לשדרים נוספים.
נ.ב. גם הוא התלונן אצל אגף הטכנאים על הצרות בצנרת אך
האינסטלטור בהפסקת צהריים.
(((((((הודעה זו תשמיד את עצמה בתוך 5 דקות))))))))
–
שממה
7/3/1999 18:50
שלום
anti945@hotmail.com
–
יבש בנשמתך
שממה לך בין רגלייך
ועל פתחם שומרים
קורים של עכביש
חמוץ הוא חיוכך
ועגומות פנייך
שיערך צברים
ובביתך אין איש
קחי לך מאהב
חייכי אליו כאילו
שמח לך בלב
ואת רעננה
אולי יהיה חושב
שאת יפה אפילו
ימיס את הכאב
שבך שלושים שנה
ואז תשוב לך שמחתך
כפי שהיית קטנה
–
שלום, באמת שלום……
7/3/1999 19:49
דז
–
ככה כותבים?
–
sex, sex, sex, that's all
you kids think about
9/3/1999 17:2
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
הייתי מוכרח 🙂
–
והרוח פזרה ריח של גשם
7/3/1999 20:58
ליתוספרה בהזייה רומנטית
iasap@hotmail.com
–
והרוח פזרה ריח של גשם
-(פבר' 99)
שדה בר ירוק על גבעה עגולה מוקפת דממה.
מרץ תשעים ותשע, ארבע וחצי אחרי הצהריים, רוח קרה בעוד כמה
ימים.
הוא יושב מולי ומסתכל לי בעיניים.
ציפור רחוקה מצייצת, מזהירה אותנו מהענן הגדול שממלא את
השמיים.
בינינו, בקבוק של יין, שתי כוסות ריקות והמון גבעולים
קטנים של דשא ירוק.
ירוק כמו העיניים שלו.
הרגליים היחפות שלו מקופלות, והעיניים שלו קוראות אותי
שורה אחרי שורה,
כאילו הייתי ספר פתוח הוא קורא בי את המחשבות.
ואני חושבת על כמה שטוב לי איתו, בשדה הזה יחפה,
וחושבת שאולי אחרי הכל, בשבילו הייתה שווה כל הציפייה
הנוראית הזו.
כמה הוא כל מה שרציתי. ואיך הוא ידע להביא אותי למקום כזה.
כמה אני רוצה שהוא יידע. כמה אני מקווה שגם הוא ככה.
ואני אומרת בלי קול מילים של אושר, וטווה לנו סיפור אהבה,
והוא ואני השחקנים הראשיים, שותים יין אדום על גבעה ירוקה,
ואנחנו מתחבקים עד סוף כל הימים.
הריח שלו בא אלי עם הרוח, נעים, מדגדג לי באף, ואני
מחייכת.
"בואי", הוא לוחש אלי פתאום, וקם.
אני קמה, עדיין מולו, מהופטנת לעיניים הירוקות שלו שישארו
בתוכי.
הוא מושיט אלי יד ומוביל אותי לעץ הגדול.
שנינו קטנים מתחת לעץ גדול על רקע שמיים אפורים מתקדרים.
היד שלו מעבירה בי צמרמורת חמה, כמו שמיכת פוך בלילה קר.
רוח נושבת, והעץ הגדול לוחש לה סיפורים בשפה של עלים.
קר לי. אני מתקרבת אליו ומחבקת אותו הכי חזק שאני יכולה.
כמה אני אוהבת. קראת בי כמה אני אוהבת ?
הוא מחבק אותי בידיו הגדולות, מרכין את ראשו לכתפי.
"אני אוהב אותך", הוא לוחש עם הרוח. "אני
אוהב אותך כל כך".
והרוח מפזרת ריח של גשם, ושולי השמלה שלי מלטפים את כפות
רגליי.
איש ירוק עיניים שאני אוהבת,
על גבעה ירוקה עם ריח של גשם
עוד כמה ימים.
כמו בתוך סרט, אני חושבת. כמו סיפור שאני כותבת במו ידיי.
תבוא כבר.
–
נהניתי, נהניתי ונהניתי.
9/3/1999 16:35
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
מקסים.
–
הזדיינתי עם השכינה
7/3/1999 22:21
lonestar
shin13@netvision.net.il
–
אתמול בלילה.
לפנות בוקר חזרתי ממנה ונכנסתי בשקט לחדר השינה.
אשתי מסתובבת אליי אומרת לי – "בוא'נה, יש לך ריח של
מישהי אחרת."
אמרתי לה: "זה שאת אשתי, לא נותן לך זכות לדבר אליי
ככה." העפתי לה קטנה וגירבצתי.
היא נתנה לי לרדת לה וביקשה זכות לרדת לי. לא הסכמתי. לא
מתפשר. לאלוהים יש זכות להחליט מי תרד לו.
הלכתי לעשות כלים שלא תחשוד בכלום ובינתיים הפסקתי את השלג
בת"א. נמאס מהגימיק הזה כבר. חייב ליצור משהו חדש. עם השפעה יותר ככה…
מתמשכת, נו…
הבאתי אותה באיזה מבול סוער בתוך השירותים הציבוריים של
הכנסת.
"שוב אתה מתעסק בקטנות? פדופיל דפוק!" קראה לי
אשתי מהמיטה.
"מה לעשות – השרינק שלי אמרה לי שזה טוב לנפש
ההתעסקות הזאת בקטנות…" צעקתי לה, "ואם לא טוב לך תמצאי לך אלוהים אחר
להזדיין איתו."
חייב להטיס אותה מהבית שלי, גם מפליצה, גם מלכלכת את הפה,
וגם יורדת עליי לפני שהיא יורדת לי. נמאס! אבל מה… כוסית, השרמוטה.
–
ואמרו אמן 🙂
7/3/1999 22:36
ליתוספרה קראה ונהנתה
iasap@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
היפוכרוניקה
7/3/1999 23:38
מולי
–
ההבדל בין כאב ראש למגרנה הוא מרקם הכאב,כשיש לי מגרנה אני
סובלת מלחץ איום בעיין בזמן שכאב ראש אפשר להשוות לכאב העמום של קרסול נקוע,אני יודעת
את זה כי לאחרונה רכשתי את המדריך הרפואי השלם וגם בגלל שיש לי לחץ ברקות,לפי הספר
– המדריך הרפואי השלם ז"א,לחץ ברקות יכול להעיד על גידול בראש אבל זה רק אם
יש סחרחורת ולי הרי יש סחרחורת רק בבוקר לפני הקפה הראשון,שזה לפי המדריך הרפואי
השלם מעיד על לחץ דם נמוך והמסך הזה שיש לי בעיניים לקראת ערב מעיד גם הוא על לחץ
דם נמוך שאולי נובע מגידול באונה הימנית או עיוורון תת שלבי,כמו שקראתי השבוע
בירחון "רפואה היום"
וחוץ מזה אני גם לא מוצאת את הפרוזאק המזויין שלי
–
מולי, תוריד את הפח זבל.
7/3/1999 23:48
ליתוספרה מגלה למולי סוד
iasap@hotmail.com
–
שתדע שזאת אני.
🙂
–
תעשה קפה – שחור
8/3/1999 0:20
מולי
–
בובנה מה קורה
מי זו את ?
את ההיא משם ?
הלה ?
–
תביא לי ת'נייר – דבק
8/3/1999 19:36
ליתוספרה נעלבת אבל סולחת
iasap@hotmail.com
–
תגיד לי, מה זה "מי זו אני?"
כאילו, מה?
תדע לך שזה ממש ממש מעליב, אחרי כל מה שעברנו ביחד
אחרי כל הלילות שלא ישנתי בגלל שדיברתי איתך…
הלה? הלה?!?!?! לא!!!!!! לא קוראים לי הלה. מעולם לא קראו
לי הלה,
לא בחיים האמיתים, לא בצ'אט ולא בפורום. לא ברצינות לא כשם
חיבה ואפילו לא בצחוק.
מולי, אני יודעת שלא הייתי יותר מאחת ממאות אלפי ואולי
עשרות אלפי בחורות.
אני כבר לא נאיבית כמו פעם. עברה כמעט שנה, אתה יודע, מאז
שנפגשנו אז לקפה.
אבל לפחות שתזהה לפי הכתיבה. לפי הדמות שקראה אותך בצ'אט
לפני כמה שבועות ומאז צמחו לה מליון מתחזות… (אתה עושה את זה לנשים הא? גורם
לכולן להקסם (מלשון מוקסמות) ואז אתה שוכח את כולן? גם כאלה שאפילו בעצמך חשבת
שתהיו לתמיד?)
אתה מחייך עכשיו?
אתה מזהה ?
ואולי יותר טוב אם לא תזהה. אולי יהיה יותר מסתורי ככה…
🙂
עשה לי טובה תזהה אותי לפחות לפי החיוך.
שאני אמשיך רק לעשות את עצמי נעלבת ולא אעלב באמת.
< … בכל
מקרה אני מבטיחה לא להזכיר את הנושא שנית…>
–
תעבירי את השוקולד – פרה
8/3/1999 22:5
מולי
–
יא חתיכת ראשלצ"ית לא מפותחת נראה לך שלא זיהיתי אותך
????
זה רק <מחייך
בחן> שחשבתי
שאחת מדמויותיך מהווה לי אתגר וירטואלי נונשלאנטי <מרים
גבה שלא תשתמע לשתי פנים>
אז סך הכל היתה זו מחמאה.
יקיריתי ובאופן כללי את הרי יודעת שלו היה לי לב הוא היה
שלך
ואם הייתי נשוי הייתי מתגרש למענך,אפילו אם הייתי אלמן
הייתי מתגרש למענך
מה חדש בחייך הנונויטואלים יקירה ?
–
תוריד את הכובע, טמבל
8/3/1999 23:5
ליתוספרה מחייכת מאוזן לאוזן
iasap@hotmail.com
–
אחחחח טוב לשמוע.
מוליק, אתה יודע, כל דמות שלי <כשאני
במצברוח טוב> היא
שותפה/מתחרה ראויה מולך.
ככה זה. אנחנו מאותו חומר (רק ששלי טיפה יותר משובח כמובן,
ושלך יותר מעובד).
אוהבת אותך הרבה אוהבת.
חיי רגילים למדי, אתה יודע, אני לא מתאבדת/חוזרת
בתשובה/רוצחת שכירה/אסירה נמלטת.
מאידך אני אוטוטו צריכה למלא הבטחה ("כשאני אשתחרר
אני אפגוש את כולכם בלה בלה בלה…).
תכתוב פה הרבה מולי אתה מלך (כרגיל), אין שני לך ואין לי
מולי מלבדיך
אני שמה לך כסא בליל הסדר ושותה עוד כוס לאריכות ימיך
ויציבות אבריך. 🙂
לילה טוב.
–
שאני לא אערוף לך את הראש – כרוב
9/3/1999 22:2
מולי
–
אל תעשי את זה לעצמך
אל תפגשי אותם זה טראומתי
בחיי חודש לא היו לי חיי מין אחרי מפגש
בכל אופן סתם שתדעי אמא שלך הזהירה אותי מבחורים כמוך
לגבי החומר שקורצתי ממנו זה פוספט
אגב קראת את הקמפיין החדש שלי לחזרה למקורות –
"שכפל לי כבשה"
<הנסיך
הקטן גרסת הסי די רום>
בכל אופן הרבה הרבה יותר אוהב אותך בובה
–
תצאו מהגן – חיות !!
10/3/1999 20:6
ליתוספרה סופרת ימים
iasap@hotmail.com
–
טוב. אז אני לא יודעת אם אני באמת אפגוש אותם,
אבל עצם העובדה שהשחרור מתקרב עושה לי טוב.
גרסת הסי די "שכפל לי כבשה" הנה אמנם רעיון גדול
ומרגש שגורם להתפעמות החושים,
אם כי אסור לך להתעלם מהמתחרה המופלא לא פחות (פיתוח אישי
שלי) – "מסך ליל קיץ" –
והרשה לי לצטט שורה, ע"מ שתבין במה עסקינן:
"למחוק, או לא למחוק. מה נעלה יותר? לשאת באורך רוח
ניוקי גורל אכזר ?!…."
אני לא ראויה לך מולי. אתה יותר מדי בשבילי.
–
ליטוספירה ומולי
9/3/1999 12:34
חבצלת
–
היי
גיליתי עוןד מישהי ששוה לקרוא
ל י ט ו ס פ י רה
הוספת לי עבודה, תקחי בחשבון!!
עד עכשיו רק בדקתי את מולי, וזה לפעמים מה זה מתיש פה עד שנפתחות ההודעות!!!
אבל אותו לפתוח תמיד שווה!
תמיד י ש לפחות ט ק ס ט!!
ולא איזו שורה או רק כותרת של מישהו מעצבן ועצלן וחששן
שחושב שהוא מי שהו או מישהי!!!
ע צ ב י ם!!
בכל אופן
שמחתי לגלות שיש גם אותך ששוה את ההשקעה ! תבורכי
תבורכו שניכם פטפטנים וירטואלים מוכשרים!!
–
חבצלת נהיו לי שדיים מגאווה בזכותך
9/3/1999 22:6
מולי
–
יקירתי את עושה לי את זה
אפשר לבקש אותך מההורים ?
ושתדעי אני מציאה,אני אוכל בפה סגור ושונא גרעינים
–
יאאאא איזה כיף לשמוע !!!
10/3/1999 19:53
ליתוספרה מחייכת מאוזן לאוזן
iasap@hotmail.com
–
חבצלת את ממי, ואם מולי לא היה מצהיר את האמור לעיל
הייתי כותבת את זה בעצמי.
אבל מה, הוא הקדים,
וחוצמזה, מה
לעשות – לי כבר יש שדיים,
אז הקונטרה צריך להיות שגרמת לביצבוץ לגדול בין רגליי,
אבל בינינו <ליתוס
לחבצי בנימה חברית >, מי
רוצה כזה ביצבוץ בכלל?!?!
יותר מהכל עשית לי לשמוח,
ולדעת שיש סיבה לכתוב כאן – ושמישהי קוראת לפחות.
עשית לי את הלילה ממי. תודה.
–
מהמגירה לדיסק 