יש לי את כתובת הicq של
הזבוב!!!!!
11/4/1999 22:29
shapplin
–
והיא………………………………….
36120440
–
אז מה גם לי יש
11/4/1999 23:49
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
אבל אני אוהב לקרוא לה חדווה
לכתובת הכוונה.
–
חשבתם פעם…
11/4/1999 22:57
דיזי
dizzy_2000@hotmail.com
–
חשבתם פעם למה כל פעם שמרגלת צנעני מופיעה בטוק-שאו היא כל
הזמן שרה את אותו שיר ?
חשבתם פעם איך זה יכול להיות שברגע שסופרמן מרכיב משקפי
ראייה אז אף אחד לא מזהה אותו ?
והדבר הנורא מכל: שמתם לב כמה המלצר ההוא ממסעדת
"המוכתר" שליד צומת גולני דומה לשלום אסייג ?
מעורר מחשבה נכון ?
–
נאביות?
11/4/1999 23:44
ROSE
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
ורוסים עוצרים יותר לטרמפיסטים.
11/4/1999 23:53
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
אז מה?
–
על ציפורבודדה ופסנתר מזייף ,בקיצור…עליך
12/4/1999 0:9
אקסטה
–
ואולי גם עלי:
הגשם שיורד כעת טיפה אחר טיפה. גשם שזורם ויורד אל תוך
גופך. הטיפות מצליפות בחושים מרטיבות איברים. סומא, אתה תועה בתוך עצמך .
ציפור אחת קטנה על אדן חלונך מאזינה בדממה לצלילי הפסנתר
שבוקעים צלילי פסנתר ששבים ועולים יורדים
ונוגעים . לסירוגין נפרטים שחורים ולבנים (חושבת ששמעתי את הציפור שרה בין
המרווחים).
אקורד חזק מרטיט וחודר, מפתל מתפתל ואותי מטלטל….
אחריו בא הצליל שמתיר ופורם משכיח שוכך …..הצליל שמקל.
שמים שראשית התבהרו אצלך, קודרים עכשיו אצלי. מכתב לא שלם
שנושא את שמך ודף שנותר מיותם ממילים. דמעות שנופלות מכתימות מתייבשות. הן כותבות
את עצמן משאירות חותמן.
בחדרי השקט בו דממה היא חבר, עם מכתב לא גמור ודמעה שיבשה
, מקשיבה לפסנתר מרטיט וכואב.
מקשיבה איך הוא שר לציפור בודדה על אחת שעזבה על אחת
שהייתה.
–
מר סופר, ציפורבודדה=ציפור בודדה (:
12/4/1999 0:16
אקסטה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
שאלות
12/4/1999 0:49
ROSE
–
שאלות חולפות דרך הכביש המהיר שניקרא לו חיי,עוצרים בצד
למיספר דקות מחליפים דמויות וחוזרים לשאול,ייצוג קלוש של מראות נעלמות, ואני קופצת
לתוך ייאוש עמוק, אני לא מכירה בתשובות..תשובות שאני לא יודעת איך לקרא.דפים ,
שורות , מילים כתובות , סימנים , נקודות,
קוים אין סוף אפשרויות. אני ניכנסת לעולם של סימני שאלה שלא עוצרים לרגע ולא
נותנים לי לעלות.עקרון דיי מטופש לרצות להשלים
את הכל ולדעת כל מה שאני יכולה
ללמוד. זוחלת דרך מחוגי השעון , מתפתלת
בעיקולים אינסופיים, כבישים ללא סוף
של אמת שאני לא רוצה לחשוף.רגע קצר של שלווה , רמזור אדום, רגיעה של שתי
דקות , רגיע של מיליון שאלות, רגע קצר לנסות ולענות ולפני שפותחת את פי סימני
השאלה ממשיכים לדהור, מביטה לעברם מסוככת על עיניי עם ידי, בשמיים מעוננים מגינה
על עיניים תומהות מהזוהר שיוצא מתוכי.
נפגעת משאלה לא מכוונת, נישברת וחלקים
מתוך אותה ילדה תוהה פוגעים ומתנפצים על
כביש הגאווה הפגועה. מתכופפת וביד רועדת מרימה חלק לא מוגדר של מה ששכן בתוכי לא
מזמן זורקת אותו לאויר העולם , מרימה ראש ומביטה בשאננות במישפטים שמביטים בי. ברגליים
רועדות ניגשת לאמצא כביש חיי, מתחמקת
מיריות מכשילות שאלות ללא תשובה, נעמדת
ראשי גבוה ואני מביטה בסימנים המתקרבים אליי…מרסנת בהלה ריגעית, איימה
טיבעית, ומחכה לפגיעה,,ניצבת מול גורלות שלא יעצרו למראה ילדה ..מילים שרוצות
להשמידה, ויודעת שזה בא, עוצמת עיניים סקרניות
ומחכה לפגיעה השקטה, עוברות דרכי עכשיו שאלות לא מוסברות חותכות אותי מבחוץ
,שוברות , מחפשות דרכים פגיעות…וכמו מתוך חלום אני מתעוררת, פותחת עיניים
ומסתכלת..גוף אנושי פצוע וחלקי מישפטים פזורים,,והכביש ריק והשאלות נעצרו, מביטות
בציפור הפצוע שמונחת על הכביש
ומיתרחקות..והחיים שלי תעלומה והכביש הזה אם אלך לאורכו יביא אליי פיתרון ..ואני
יודעת את התשובה עכשיו..ואני כבר לא לבד
ועדיין אין לי תשובות
–
ואני תמיד חשבתי קוטג'
12/4/1999 1:49
עוגי ?
–
אוהבת לרקוד כדי לפתות,
לחייך כדי לקמץ את אפך.
שחור רצה גם בני אבל שחור בא לשאלתיאל הבן.
שחור לבש אפור ובא בחצות הצהרים
ישיבה מזיזה את
גופה כאילו היתה מותכת בין חום ידיינו
אתה זז, היא באה אלי.
לא שיכור קרב מתקדם לעבר נקודה ידועה מראש כדי לפרוק את
נשקי ולעשות כרצוננו
שתיים מול אחד שהפסיד בין אורות אוטוסטרדה מעבירם דיבור
לשכטאה
בים כחול אין גלים
החמה בתהליך שקיעתה
חליל, דשא , זיכרון אבוד?
בגן הדשא יש פרחים רומנטיים
בעלי עלי כותר יפים
לא לשכוח
יכול להיות שאתה משחק טוב דוקים
לא שכוח
ככול שאתה מתאמן יותר
אתה נכנס לכושר
בני!, שלוף!!!
אני מקווה שהכל משחק בלי להזיז אילוצים מיותרים
תזכור השחור שווה הכי הרבה נקודות
או כמו שכבר אמר רבי צידקיהו בן פולפול מסעריה: " אם
יש מרק, נאכל מרק."
תחשוב על זה
נ.ב
לא קשה מידי
–
12/4/1999 2:2
נקודה
nekodap@hotmail.com
–
כשיעשו עלי סרט, הוא יהיה בשחור לבן. כל התפקידים יהיו
משניים, ולא יהיו שחקנים, לא קטנים, לא גדולים. לא יהיה שם מפיק, גם לא במאי או
עורך.
כשיעשו עלי סרט, הוא יהיה רק בראש שלי, במקום היחיד
שלמישהו אכפת.
–
ואל תשכח להודות להוריך אל שהביאוך הלום:)
12/4/1999 22:34
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
סעיף שבע בתקנון-מישהו שם לב אליו?
12/4/1999 2:44
המטורפת
–
(הודעה ללא תוכן)
–
איזה, זה שאומר שיש לIOL
זכויות על מה שאנחנו כותבים
12/4/1999 10:29
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
פה?
שאלתי בקשר אליו, אבל הנהלת הפורומים לא מצאה לנכון לענות
לי בזמנו.
–
כן, לזה אני מתכוונת
12/4/1999 19:51
המטורפת
–
מיכל, לתשומת ליבך, מעניין מה ההנהלה חושבת.
לא שאני חוששת מגניבות אומנותיות, אבל….
–
כן, העניין בהחלט ידוע.
13/4/1999 11:8
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
לפני זמן מה התקנון שונה. בין היתר, הוסף סעיף 7
הנ"ל.
אנסה לצרף כאן כמה קישורים לאותה תקופה (רושמי ההיסטוריה
של מערכת הפורומים, יציינו אותה בתור תקופה סוערת, ללא ספק).
אני ממליצה לפנות להנהלת הפורומים. ע"י EMAIL, או
דרך מערכת התמיכה.
בברכה,
מיכל
–
אני דוקא הבנתי מסעיף שבע שהוא מקנה לאייאואל
13/4/1999 22:15
אינדיגו
indi_go_blue@hotmail.com
–
זכויות שימוש, ולא בעלות על זכויות היוצרים, ויחי ההבדל
הקטן.
–
רק שביום אחד
14/4/1999 0:29
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
בו כולנו נהיה סופרים של רבי מכר, ויקימו לנו אנדרטות
בדמות גליונות פרשנויות ביוגרפיות, תמיד טוב לדעת שיש לך פה תיעוד מלא של כתיבת
הבוסר שלך, שמור לעיניו של כל אדם שיהיה מוכן לראות.
ובמקרה וכבר נפרסם פה משהו שאנחנו מוכנים להכניס לספר, טוב
שיש לך גם באינטרנט חינם לכל אחד את היצירה, למקרה שהקהל ירצה לראות פרומו.
אבל זה לא יקרה, אז אין מה לדאוג.
אולי קצת.
או שלא.
–
נכון, לא נטען אחרת.
14/4/1999 9:32
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
אבל:
1 – האינטרנט מהו?
2 – IOL
מהי?
3 – סעיף 7 מה אומר?
אותי זה מטריד.
ואם זה עדיין לא ברור:
כנסי לאתר מסחרי כלשהו, כזה שגובה כסף עבור: מידע, טקסט,
תמונות וכו'…
האם ספקי החומרים שלהם עובדים ללא תמורה?
וכדי שיהיה ברור לגמרי:
אין לי טענות כלפי IOL. הכל
כתוב בתקנון.
כל מי שבוחר לכתוב בפורומים – יודע ומסכים עם התקנה.
אבל
תמיד מותר (ורצוי): לשאול, לתהות, לאתגר, לשאול, לחשוב,
לתהות…
בברכה,
מיכל
–
ואני דווקא כן
12/4/1999 22:52
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
חושש מגניבות אמנותיות.
ומגנבות בכלל.
–
הזבוב – אני זוכרת שבזמנו (בזמן ההוא)
13/4/1999 11:14
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
כתבת הודעה בנוגע לתקנון החדש (ואם אני לא טועה – במיוחד
ביחס לסעיף 7).
אודה לך אם תוכל להציב כאן קישור לאותה הודעה (משום מה אני
לא מוצאת אותה).
תודה, אתן לך פרח בתמורה
(-;
בברכה,
מיכל שמציעה שוחד.
–
ההודעה ההיא
13/4/1999 18:48
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
http://www.iol.co.il/forums/scripts/showsm.asp?which_forum=77&mess=381887&paint_str=%F3%E9%F2%F1
–
תודה (-:
14/4/1999 9:11
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
וכעת לפרח המובטח (-8
בברכה,
מיכל
(שמקיימת הבטחות).
–
להודעה זו מצורף הקובץ
60.jpg
–
שביל בצד הדרך
12/4/1999 12:29
גלילי
–
הכתיבה פשוטה אך מוסר ההשכל יפה:
מאת בוקי שוורץ.
אני יודע את הכיוון. חושב שאני יודע. יודע לאן אני רוצה
להגיע ושאולי כלל אין מקום כזה.
אני מתרכז בדרך. אני פוגש בהם. אנחנו מתייעצים על הכיוון.
רגליים רבות דרכו פה , אך זו לא ההוכחה שזה,דווקא, הכיוון
הנכון.אחדים הגיעו, אנחנו יודעים.
אבל העניין הוא לאו דווקא להגיע. הדרך חשובה, מפני שבה
אנחנו משאירים את עיקבותינו. הולכים ודורכים ומסתובבים, וטביעות כפות רגליי
מתערבבות באלו של חבריי. לפעמים אני פוגש חבר לדרך ומצטרף. מאוחר יותר נפרדים. יש
פיתויים. בכל צומת מנסים לשכנע אותך לעצור,לנוח. "חבל על המאמץ" אומרים
לך. "בין כה וכה לא תגיע. ואם תגיע? ביג דיל!"
אבל לחזור אי אפשר, מוטב להתרכז בהליכה. צריך ללמוד את כל
הפרטים, לדעת להזהר. יש מארבים. רבים שוטמים אותך. רבים מתנגדים לדרכך, אבל יש גם
חברים.
לפעמים אני נתקל בקבוצה מגובשת ומנוסה. ברורה להם הדרך.נוח
איתם.הם תומכים זה בזה. יש להם הרבה נסיון. הם יודעים איך להשתמט ממכשולים. אני
מתפתה להצטרף, מפני שאני מרגיש יותר נוח, ואני אומר לעצמי שאולי יש ביכולתי לתרום
לקבוצה, אלא שיום אחד אני מגלה שאני נגרר לכיוון שאינו שלי. אני פורש. אולי אפגוש
בקבוצה אחרת. אולי חבר בודד.
לפעמים אני סוטה מהדרך לאיזו גבעה שוממה, ומשם מנסה לסקור
מניין ולאן. המראה משם אינו בהיר יותר. אני מתבונן לאחור ורואה רשת צפופה של דרכים
מצטלבות, נעדרות כיוון ברור. כמעט שאי אפשר להבחין במסלולים אישיים. גם המסלול שלי
מיטשטש.
ואז אני מסיט את עיני לשיפולי הגבעה ונוכח לדעת, שדווקא
הסטיה אל הגבעה יצרה שביל חדש,צר וברור. שביל שכולו שלי, שאיש אינו מכיר.
אני פוסע בו הלוך וחזור, שב ומדשדש, מרחיב ומעמיק. אני
מציע את השביל לשימושם של חבריי. לא טוען לגילוי או לראשוניות. רוצה רק שהשביל הזה
יהיה לדרך-מלך מסומנת במפה.
אני יודע שבמשך הזמן יתערבבו גם כאן טביעות הרגליים, ואז
בוקר אחד אתעורר ואמצא, כי הדרך מרכזית מידי, נוחה מידי, משעממת.
אארוז, אמצא שביל קטן בצד הדרך,
אקח אזימוט…ואתחיל ללכת.
–
לחיי השבילים הלא מסומנים!
15/4/1999 3:24
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
אהבתי. לחיי הדרך.
–
חלום
12/4/1999 14:29
ROSE
–
אני יודעת שאתם לא תוכלו לראות את מה שאני ראיתי באותו
חלום, ואולי כן? שווה לנסות…
חלום.
כאב דק ולאחר מכן תחושה של ריחוף, התחלה וחידוש, נסיעה
איטית ומעורפלת לתוך חלום חולני שנקרא לו הדימיון שלי. ילדה י צ י ר ת י ת, הם היו
נוהגים לומר לי, מן שכנו ע עצמי, פרצופים חסרי הבעה ועם זאת בעלי חיוך זדוני שלא
ניראה לעין, מציגים לפני מילים ארוכות חסרות משמעות אמיתית, פיות נפתחים לפני ,
חושפים שורות שיניים קטנות וחדות, טורפות,
מקיפים אותי בעולם הפרטי שלי ,
מעוררי אימה, ואני רצה בתוך חשכה
אינסופית, מחפשת מחבוא, מיקלט, לטובתך ה א י ש י ת , מדגישים פייות משופמים, גברות
בחליפות מנתחים, פיות מתחילים לגדל זנבות ארוכים, מצליפים בי, מתוך קרקע חשוכה
פורצים סורגים מאיימים לעבור ישר דרכי, מאבדת שליטה, ללא כיוון מדויק, רצה ומועדת
והפיות המזונבים ,שדים, קוראים בשמי , לחשיות ערססססיות שמפלחות כמו סכין בנשמתי.
אני שרוע על החשכה מבחינה בניצוץ של אור המתחיל להתחבר בתוך עצמו, מתעווה מאחורי
וכאשר אני מסיבה את מבטי לאחור, דלת מתחילה להיווצר מולי, על הדלת צורות שייתגבשו
תוך דקה קצרה לאותיות, בסופו של דבר מילה. אני מביטה מהופנטת לניצוץ כאשר אני
מבחינה בדמה רועמת, דממה לה ייחלתי כל כך, אבל הדממה הזאת היתה דממה מעיקה, דממה
מקוללת, מפוחדת אני מעבירה מבט מלא חשדות בחזרה לעבור השני של מה שנראה עכשיו יער
סגור בחומה, יער של סורגים, מצפה לראות פיות מזונבים, צוחקים, מלגלגים בדממה, אך
לא כך, הפיות החלו לנזול לכווני, מתפרקים , משנים צורה ומתגבשים מחדש, נחשים
עכשיו, עדיין לוחשים את שמי וככל שמתקרבים אליי מפיריים את הדממה בלשונם החלקה.
רוצה לקום, לקום ולברוח משם , מעבירה מבט לאחור ופונה לעבר הדלת, הצורות שעל הדלת
התגבשו עכשיו לאותיות יוצרות את המילה *תקווה* , חיוך מסומם מתפשט על פניי ואני
מתרוממת, אבל, נופלת שוב, פוגעת בריצפה,
החשכה מתחתיי הפכה עכשיו חלקה, שמנונית, מחזיקה אותי בתוכה, נוזל נוזל שבמראה ראשוני
נראה שחור איים להטביע אותי, ברק אדום,,ברק של דם, התחלתי לזחול לעבר ה*תקווה*
שלי, שעמדה שם עדיין, עדיין מחכה, מביטה לאחור לעבר נחשים-פיות-מזונבים, מושיטה יד
ואוחזת בשורשי החשכה, זחילה איטית ומייגעת מובילה אותי לעבר המילה, הדלת, הכתובה.
תחושה של ניצחון אופפת אותי כאשר אני מגיעה, מושיטה יד נחושה לידית הכסף וממהרת
להזיזה בעוד כאב צורב דרך עורי, חום לוהט, הידית הפכה אדומה. תחושה של ויתור
מתערפלת בתוכי ולאחר מכן חרטה, קולות דממת הנחשים מאחורי גורמים לי להושיט יד שוב
לעבר הידית, עוצמת עיניים, סוגרת יד מיוסרת , פותחת את הדלת . חשכה דומה מעברה השני של הדלת, צועדת אל תוך
ה*תקווה* שלי ופתאום מוסרת מתחתי קרקע מוצקה ואני שוקעת מלאת אימה, עם זאת תחושה
חמימה שמסירה דאגה מתוכי נופלת עליי, גורמת לי לריחוף קל, רגיעה. ובלי שום הזהרה
מוקדמת נפילה דרך הלא כלום מלווה בחריקה מעוררת אימה, נופלת ומסביב אותם פיות מזונבים,
שיניים , טורפים, צועקים מילים שאני לא מבינה, מישפטים קטועים…הברות חלקיות
ו..דיי כבר!
נפילה
עוצמת הפגיעה גורמת לי לפקוח עיניים מבוהלות, אי הבנה
זמנית, בילבול של רגע, מסתנוורת מהלבן שנגלה לפני, מצחקקת בליגלוג מסוים כשאני
מגלה את עצמי בחדר הסגור שלי, קשורה למיטה, והליגלוג מתפשט והופך לצחוק מטורף.
שורה של פיות מזונבים זוחלים בחלוקים לבנים מעליי, אוחזים בי, לטובתי ה א י ש י ת , ושוב אותה תחושה של ריחוף
מעורפלת, מסוממת, כבר לא חדשה, חלום חולני שנקרא לו הדימיון שלי, נוזל לא מוכר
עכשיו זורם בתוך הגוף שלי, שוקעת לתוך חלום ועוברת שוב דרך ה*תקווה* שלי.
–
את צודקת
12/4/1999 20:1
–
אני לא יכול לראות מה שאת ראית באותו חלום, אבל כן היה
שווה לנסות כי זה סיפור ניפלא אהבתי נורא
–
לא נותר לי אלא להסכים.
15/4/1999 3:18
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
גם אני לא ראיתי. אבל היה טוב.
–
איש קטן, אישה גדולה
. בעקבות חנוך לוין
12/4/1999 19:42
תור
thor1@walla.co.il
–
חברים הם שלי כבר עשרים שנה
ונפגשים אללי….
אחת לחמש
היא גדולה, ועצום למדי
ישבנה
הוא קטן קומה
מתלבט וחושש
שערו כבר הקריח בקדמת פדחתו
ומאחור קווצותיו מודבקות וסדורות
ועינייו מפלבלות כי קצרה ראותו
מאחורי משקפיים כבדות ועבות
והכי הכי… תלתלים מאזניו
שצומחים ומפצים
עריקת השיער
שמשוה למישור במצחו המורחב…
תדמית רוחנית, חכמה בעיקר
והיא ממרומי עזוז קומתה
מורידה הוראות לאלוף נעורים
שמטגן עצביה על אש קטנטנה
ומורט נוצותיה
רבות בשנים
בעין בוחנת ומבט חד איתן
ותנועה מינימלית של אצבע קטנה
היא שולטת בבן זוגה החמקן
מצמיתה מעשיו לפי רצונה
וכמה מילים משני חביבי
משכיבות אותי בעוית מוזרה
כשעיני זולגות צחוק
ובטני בידי
ונעלי הולמות בטירוף ברצפה…………
–
מקסים (: אהבתי.
12/4/1999 19:50
המטורפת
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מהמגירה לדיסק 