חוקי הדגל – מיוחד ליום העצמאות
19/4/1999 22:52
המעורער-מהר-אדר (ליד ירושלים)
soul_musician@hotmail.com
–
1. יש
לכרוך את הגאווה הלאומית בגאווה המוניציפלית –
הזדמנות מצוינת למניפולציה כפולה. דגל עירך לצד דגל מולדתך
ברחובות הראשיים. ראש העיר מאחל לך חג שמח. יש תמורה
לארנונה.
2. בכל הדירות מהן משתלשלים דגלי הלאום גרים פנסיונרים או
הורים שכולים.
3. בכל הדירות
הסמוכות למרפסות הפנסיונרים מעוטרות הדגלים
ושאין עליהן תו הדגל הציוני, גרים קשישים ממש, ברובם
עריריים,
שאין להם יכולת דיגלית או מישהו שידגל להם.
4. כל אותם בתים שיש עליהם מתקן מיוחד להתקנת מוט הדגל,
נבנו לפני תחילת שנות השבעים, ובעליהם נמצאים במשא ומתן
עם כרישי נדל"ן. אלו הם, בד"כ, בתים בודדים
שרעפיהם נשתמרו,
דייריהם חרוצי כפיים, יוצאי פולין וליטא. נכדיהם אשר
בחו"ל עוד
יצטערו על כי שכחו את סבא וסבתא.
5. תמיד ידוגל הנס לצד כרזות "מנהיג חזק לעם
חזק", ויתנוסס שם
חודש נוסף לפחות, עד למועד הבחירות, או עד להשחתתו המעליבה
בידי רוחות הלבנט, כמו גם עד להיעלמותה של הכרזה תחת שכבות
חריוני יונים.
6. דירות שאינן מדוגלות- גרים בהן אנשי שמאל, או דיירים
בשכירות.
7. מכוניות המפוארות בדגל-ישראל בודד על חלונן השמאלי
האחורי (על פי רוב- יפניות)
יהיו נהוגות בד"כ על ידי נהג עם ילדים מתחת לגיל 18,
שלא קיים, בחמש השנים החולפות,
ואף אינו מסוגל/רוצה לקיים, מצוות פרו ורבו עם אשתו
החוקית. עם זאת
ביום הזיכרון, הקודם לערב יום העצמאות, בד"כ ישמשו
הללו את דגלם במגע מיני
מזדמן עם המאהבת העצבה, או בביאה מאחור של זונה פלשתינית/
רוסיה.
8. מכוניות המדוגלות בבגאז' דווקא, כבר נושאות בקירבן את
פחמי החג ופכי הנפט.
9. מכוניות שדגלי המולדת מוצמדים לדשיהן הקדמיים, לעיתים
בשילוב צבעים
מבדח עם צבעי דגל מעצמת החסות, יהיו נהוגות בד"כ כלל
על ידי מיטב הנוער
המשתמט משירות. אם הללו גם מצפצפין, סימן שהפטור שלהם נקנה
בעמל רב.
אם גילם מעל 25, ככל הנראה אמנם היו בסדיר, אבל מעולם לא
פגשו או הכירו את
קצין המילואים שלהם.
10. כל מי שאין דגל על מרפסת ביתו או חלון מכוניתו, ישנה
סבירות גבוהה
להיותו איש מילואים פעיל, או מובטל פסיבי, או חולה נפש
בשיקום, או סתם
ציוני שפוי וישר דרך, שקץ בסיסמאות ודגלים לרוב.
–
דגלנים למיניהם
20/4/1999 0:10
סתם ציוני שפוי וישר דרך, שקץ בסיסמאות ודגלים לרוב
bionicpig@yahoo.com
–
ברצוני להזכיר רק שאותם ציונים אחרים שתולים דגל (ועדיין
הדגל שם רק ביום העצמאות ואח"כ שוכחים ממנו עד שנה הבא) מתחלקים לשתי קבוצות:
א. אילו שעדיין לא שמעו על כך שישראל הפכה להיות עוד
קולוניה של ארצות הברית, ולכן הם לא שמים גם את דגל ארץ החסות.
ב. אילו ששמעו על זה אבל עדיין מנסים לעשות משהו ונתקעים
עם חבורת ליצנים שנקראת המועמדים לראשות הממשלה, שבטח אף אחד מהם לא טוב, ואת
האמת- לא משנה מי יהיה ראש הממשלה שלנו- כי במציאות מקבל ההחלטות היחיד בארץ ישראל
שלנו היא קלינטון, שבטח קיבל עד עכשיו הוראות ממוניקה ועכשיו מקבל הוראות מהילרי
כדי שהיא לא תעיף אותו לאלף עזאזל, ומי יודע ממי היא מקבלת את ההוראות שלה (כי אם
היא לא העיפה אותו עד עכשיו בטח גם לה יש מניע סמוי).
מוגש כחומר למחשבה על ידי החזיר הביוני 1999
–
טוב! אהבתי! (סליחה על הדיליי בתגובתי
20/4/1999 16:17
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
אבל אתמול היה פה סוער ובלתי נסבל לגלוש – כוחי לא עמד לי
לקרוא עוד הודעות) וחבל כי הקטע שלך היה שווה את זה להבדיל מטקסטים רדודים ברמה
האישית שהשתרבבו לחללינו האיכותי.
כולי הסכמה. כל מילה בסלע.
–
ביקורת על הביקורת ועוד קצת (לא עברית הפעם)
19/4/1999 23:13
מר סופר
–
בזמן האחרון יש תחושה של התדרדרות בפורום הזה.
אולי עייפות החומר. אולי כי אנשים כותבים מרגישים מחוייבות
לכתוב גם כשאין להם מה.
יש כותבים שאולי צריכים לנוח. שכל אחד יחשוב אם התכוונתי
אליו.
כפועל יוצא, גם הביקורות נעשות חסרות מנוחה והורסות במקום
לתקן. חבל.
יש פגיעות שהאויב (או הכותב) במקום ללמוד מהן ולהתחזק מהן
– מת מהן.
אנחנו עלולים להפסיד הרבה כותבים טובים (מיכלי, הכוונה
לביקורת שלך, אבל לא רק אליה).
בנוסף, השיחות אל תוך הלילה פה (אתה מדוכא? אתה רוצה
להתחתן איתי? אתה רוצה להיות שושבין?)
מתאימות יותר לפורום חברתי או בריאות הנפש.
אני יודע שכתיבה נובעת מתוך כל מני מצבים רגשיים (ודווקא
בגלל זה המדוכא שלנו צריך לנצל את מצבו. נשמע לי רעיון ליופי של סיפור על אמא
פסיכית ואבא אומן שמחפש את עצמו…), אבל
זה מעמיס את הפורום בהמון שטויות.
תזכרו. זה לא צ'אט. זה פורום. אנשים נכנסים כדי לקרוא, וזה
מדכא למצוא הודעות מפגרות ממלאות עמודים שלמים. תתקשרו אחד לשני. תחליפו ICQ. תעשו
משהו, רק תחסכו מאיתנו.
אני בעד ביקורות בונות (ורק כשצריך) וטפיחה על השכם (ורק
כשמגיע).
יש פה כמה כותבים/ות מעולים שעוד נראה אותם בדפוס. אני
מרגיש את זה.
איכפת לי אז אני כותב. זהו. לתגובותכם הרלוונטיות אשמח.
–
אז..טוב
19/4/1999 23:38
ROSE
–
אני חייבת להודות שאתה צודק, מבחינה מסוימת זה לא היה
במקום…
לפעמים כותבים שטויות, כי חייבים, לפעמים גם כשאין מה
לכתוב , כותבים כי צריך…כי מרגישים ורוצים להוציא את זה אחוצא, לפאעמים אני
כותבת דברים שאף אחד לא יבין ויראו כמו סיפור מטומטם,,,אבל הכתיבה משחררת אותי, את
כולנו.
יש ביקורות שצריך לדעת להתעלם מהן,,יש כאלה שצריך לדעת קבל
בברכה.
בכל מיקרה, לקחתי לליבי את דברייך
–
כמה נקודות להבהרה:
20/4/1999 0:3
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
1. בקשר
לביקורת של מיכלי: זו לא הייתה ביקורת. זו הייתה קטילה והשמדה של האומנות המוצגת
פה.
2. בדיוק כמו שאני אפרסם משל בפורום פוליטי, אני אכתוב פה
הצהרת אהבה למי שאני רוצה, כל עוד היא בצורת פרוזה.
3. אף אני הופתעתי מהתגובה ומהתפתחות היחסים ביני לבין
רוז, אך זהו דבר טוב ולא רע.
4. מכיוון שזהו פורום פרוזאי, אני לא חושב שיש לך זכות
לכתוב פה מאמר על רמת האומנות פה. תצא בחוץ, כנס לפורום אקטואליה ודבר שם. 🙂
5. ולסיום, ברצוני לומר, שוב, למקרה שמישהו לא הבין: אני
לא טוען שאני כותב טוב!!!!!!!! אז אל תגידו לי שאני כותב לא טוב. אני יודע את זה.
תודה מראש.
–
אולי תשקיע את האנרגיה בחוג מקרמה?
20/4/1999 7:54
michali
poratmichal@hotmail.com
–
1. זו
אינה אומנות לכתוב : אני יותר מסטול
זו יותר אוננות, אוננות הקילקול.
2. פרוזה זה כולל
"אחלה אחלה" ו"לך תזדיין?"
כי אני מכירה
מלא אנשים שיגידו לי שכן
3. יש אנשים שחסר להם משהו, חסר נורא,
הם הולכים לאיזה באר לתפוס בחורה,
יש אנשים שזה חסר להם, וזה דיי מובן
אז הם תופסים את זה בפורום, כמובן,
אמנם זה לא פורום הכיריות
אבל בשם האמנות, יש לך בעיות?????
4. פרוזה, שמוזה!
איזה קישקוש
אתה מטריד כמו זימזום של יתוש
5. ומי חוטף את החרא בפנים?
אנחנו!
(אולי לא אלו שהשכילו וכעת הם מסננים)
–
דרושים
20/4/1999 0:20
אפתימטיקון
–
ירשה לי במחילה הוד דיקטטור שהעניק לעצמו את התארים : 'מר'
, 'סופר' ולא הסתפק בכך והוסיף גם 'מר סופר',לשאול,להעיר ולהפליץ חזרה לכיוונך.
אגב, מראש עליי לציין שאם אתה עובד שכיר ב iol , אני
לוקח מראש את דבריי המופנים אלייך בעבר בהווה וכו' ולא רק זה אלא גם מפרגן לך
בגדול וחושב שמצאת בובה של עבודה ואפילו אשמח אם תוכל לשאול שם בהנהלה אם הם
צריכים עוד מבקרי פורומים(אגב- סטודנט,מוכשר יש לי ניסיון רב בלתת ביקורת ואני לא
רע בזה בכלל, בקיצור תמרח אותם קצת ואני כבר אמצא איך לפצות אותך)
במידה ואתה לא עושה את זה בשכר, מי אתה בכלל???
אתה לא אדריכל אלא מהנדס,אתה לא מהנדס אלא אדריכל שלא רק
שכבר מזמן הפסיק לתכנן מבנים אלא אתה גם מוצא את החוצפה לעשות רשימה שמית אישית ?
עוד מימי הומרוס לא שמעתי על כותב טרגדיות מוכשר כמוך.
מי אתה שתקבע מה יאה לצ'אט ומה לפורום,(להזכירך כל מה שאני
אומר כאן לא רלוונטי אם אתה עושה מזה כסף(איזה עבודה מגניבה אחי))
נגמר לך ?
אין לך יותר כתבים שיפילו אותנו על הקרשים אז ככה אתה שורף
את הזמן?
תקן במחילה את שמך מ'מר סופר' ל'סופר סתם' או לחילופין
ל'סתם מבקר'.
איך כולם מוצאים עבודות כאלה מגניבות ואני מוצא חרא עבודות
וגם לא מקבל עליהם כסף, בחיי יש לי יותר מידי מצפון ופחות מידי מזל.
חג שמח
–
OK – אז
ככה…
20/4/1999 0:36
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
מספר נקודות קטן:
1. דעתך מקובלת עליי בחלקה בהקשר למהות הפורום. אבל ידידי
היקר, הימים השתנו. זהו אינו ספר שירה או עירוב טקסטואלי של כתיבת בוסר וכתיבה
נפלאה. זהו פורום חי ונושם, דינאמי עם התפתחויות מפתיעות – יותר או פחות. מאחורי
כל כותב יש כתובת לאדם. אני יודע שזה מפתיע אפילו אותי אבל בחלל הוירטואלי שלנו –
אנחנו קובעים את הגבולות.
כל פורום ברשת הוא הוא קבוצת התמיכה האמיתית של תקופתנו.
כל אחד נדרש למעט יותר אנושיות ואמוציות – יחי ההבדל במדיה זו לעומת מדיות פחות
אינטראקטיביות. זה לא מוזיאון.
ועם זאת, אני נוטה להסכים שהייתה איזו גלישה מעבר בשיחות
הלילה הקודם, אולי אכן היה ראוי לחסוך זאת ממך או מכולם – אבל אתם לא חייבים –
להתייגע. דלגו הלאה להודעה הבאה – יש הרבה מקום לIOL
בשביל השטויות של כולנו.
2. הכתיבה פה אכן השתנתה מהיום ההוא בו פגשתיה לראשונה –
לפני מספר חודשים. הכותבים הוותיקים כמו נעלמו ובמקומם צצו אחרים – אך זה תורם להם
להיות כאן ולהתפתח ואלו הוותיקים (הם הם כולם, נו… ) עוד יחזרו (אני מרגיש אותם
ברקע גם כשאינם כותבים מילה) והפורום אז יזכה לכולם וירכין ראשו בהנאה רצופת
תענוגות טקסטואליים. יום חדש בפתח ידידי.
3. ולגבי הכותבים המעונינים לצאת מארונם ולשגר כתיבת נאצה
חסרת רסן אל חלל הפורום רק כדי להוכיח לעולם שגם הם קיימים – מקומם בכבודם מונח.
ואולי הצדק איתך ויש להבליג ולא לתת לאצבעות לחיצה רגישה על ההדק. אולי. אבל… זה
לפעמים מחויב המציאות כמו במקרה שלה. אתה מבין?
4. בברכת ימי פורום פוריים ומאושרים 🙂
–
הכל למענך, יקירי
22/4/1999 10:55
michali
poratmichal@hotmail.com
–
מתוק שלי,
זה שאני שונאת אנשים אידיוטים (כמוך למשל)
זה לא אומר שצריך לירות בי, המקרה היחיד של המתת החסד
שצריכה להתבצע כאן היא שלך!
מותק, תסנן קצת לפני שאתה משאיר פה את מוקשי הסיפור שלך,
ואם זה לא לא מוצא חן בעיניך-כבר הצעתי לאנשים כמוך ללכת
לדחוף,
תודה על ההקשבה, אני כבר מזמן מסננת את כתביך, ואם אי פעם
תכתוב
משהו טוב-תודיע!
–
ביקורתך מוצדקת ברובה
20/4/1999 1:1
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
אבל סייג לי, מצב העניינים כפי שהוא באחרונה, לדעתך. הוא
שהיה הווה ויהיה. יותר מכך, ואלו הותיקים כאן יסכימו איתי, שהיו בעבר תקופות
סוערות יותר ומכוערות יותר. כלומר, בסך הכל, רואים יותר פירגון, והפנמה של החופש
להתבטא בכל צורה ואופן, ללא ציפיות מופרזות מ"היצירה".
מנסיון, גם הקבוצה הנוכחית של כותבים פעילים, תדעך, ותתגבש
קבוצה אחרת, ואותן תופעות שציינת יחזרו על עצמן. זה החוופש הוירטואלי, כפי שכתב
לונסטאטר: כל אחד חופשי לקרוא, ולהתבטא כאוות נפשו. ובמיוחד, בתקופה שכל הגבולות
של עצמי לעומת הכלל, העצמי אם הכלל נפרצים, שהבושה והסייג העצמי נאלמים (לא טעות
כתיב.), הפורום, כפי שהוא, מתבקש.
–
סופר יקר…
20/4/1999 1:23
דני-בת
danoosh@netvision.net
–
כתבת על מה
שמפריע.
אני מעריכה אותך על הצורה שבה עשית את זה
למרות שאני לא מסכימה עם כל דעותך.
זו בהחלט היתה ביקורת בונה.
לא צריך לעטוף כל דבר במלמלות
אך גם לא להשליך בזלזול לנגד עינהם של אנשים את היקר להם .
יש דרך לומר דברים.
גם דברים קשים.
ובפורום שלנו
לדעתי,ובכלל,בחיים
ביקורת בונה היא מילת המפתח…
–
עוד אחד צודק (אצלי כולם צודקים). ע"ע תשובתי למיכלי
20/4/1999 15:1
אינדיגו
indi_go_blue@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אפשר להגיד משהו?
20/4/1999 21:25
–
אני שואלת משום שבזמן האחרון דומה כי לא ניתן להגיד פה
דבר. יש לי הרגשה כי הכתיבה הולכת פה לאיבוד ואני בהחלט מבינה את דבריך מר סופר
ויורדת לסוף דעתך. חושבת שאקח לי קצת חופש מכם, אשתוק ואקרא אמעט בכתיבה. חושבת
שאת דברי הבאים אכתוב למגרה ואולי פעם כאשר תשככנה הרוחות , אני אכתוב לכם
שוב.
–
שמונה שנים בלעדך
19/4/1999 23:22
אני
–
מי צריך יום הזיכרון כשיש לי בית קברות פרטי בלב?
השנה אולי אפילו אני אסלח לעצמי
על זה שגדלתי
ואתה נשארת בן 16
על זה שיש לי רשיון
ועל זה שהתגייסתי
ועל זה שהשתחררתי
על זה שסיימתי
ללמוד את מה שרציתי
על זה שראיתי עולם וחזרתי
על זה שאהבתי
ושוב אהבתי
ושוב אהבתי
אחרים
על זה שהמשכתי
היו תקופות שחשבתי שאני יותר מתה ממך
והיו תקופות שכול כך פרחתי וחייתי
שהרגשתי אשמה
אז בא יום הזיכרון
שהוא יום של חשבון נפש
יום שזוכרים את כולם
אבל אני אף פעם לא שכחתי
את מה שלקחת ביום שנהרגת
קשה למלא, צריך חיים שלמים
זמן בהחלט מביא הקלה
אבל הוא לא מוחק
אנשים באים והולכים
חיים אתה יודע
אני מנשקת אותך
תמשיך שם להשקיף מלמעלה
זה אתה ששומר עלי
ממני
שאוהבת אותך
כמו ביום שניגמרת לי
–
עוד מעט יכנסו לכאן גם חיילנו בלבנון
20/4/1999 0:10
חרק 2000
–
ויספרו לנו
מה זה שהחבר שלך חוטף את זה
שני מטר ממך
די. חסכו לנו את הבכיינות הזאת.
כאן זה סבלם של השקועים באהבתם העצמית
הנלחמים בזכרון המשגל הדל של אמש.
יפתח פורום יום הזיכרון, לאלתר!
–
איך אתה יכול בכלל לבקר ככה רגשות?
20/4/1999 0:24
אני
–
עד כמה שזכור לי זה מקום חופשי
אם הכאב שלי זאת בכיינות בעיינך
תן לי להיות אלמנה בשקט
ואל תפגע בי ביום הכי רגיש לי
–
חרק קטן שלי…
20/4/1999 0:57
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
קודם כל, סליחה. אני אציג פה צד אחר שלי, את הצד שגר בבת
ים, ואני לא רגיל אליו במיוחד, אז אני לא יודע אם אני אוכל להשתלט עליו.
או קיי.
חרק, תשמע, לפני שאני דורך עליך, תבין שרגשות זה בחומר
שממנו מוקרצת האומנות. שייקספיר, אדם שאני בטוח שהיית מוצץ לו כל יום אם זה היה
תלוי בך, היה אדם רגשני מאוד, אז באמת, תשתוק וזהו.
בתור נשיא הבכיינים פה, אני לא מוכן לקבל ביקורת על
בכיינות. אז כדאי מאוד שתחזור למאורה שלך, לפני שתתבע בדמעות שלנו.
גם אנטיפאטיה זה רגש. אבל יש גבול.
אתם יודעים משהו? אומרים שהרמה של הכתיבה פה ירדה. אומרים
שאני ועוד כמה אנשים הם בדיחה לעולם האומנות. יכול להיות שזה נכון. אבל זה רק
מקומי.
אם תשאלו אותי, זה לא הרמה של הכתיבה שירדה, אלא הרמה של
האנשים.
תתבישו לכם כולם. מיכלי, חרק, ומי שזה לא יהיה.
פשוט בושה.
–
תודה נמרוד
20/4/1999 13:57
אני
–
(הודעה ללא תוכן)
–
נדהמתי
20/4/1999 0:33
roro
–
לגלות שאני לא היחידה שמרגישה ככה.
קשה, אבל כמו שאמרת אנשים באים והולכים
–
מהמגירה לדיסק 