למה רק ביום העצמאות?
22/4/1999 2:20
טורוס וקונוס (הוצאת תפרים בע"מ)
contour@newmail.co.il
–
אפשר כל יום.
"זיקוקין דינור" – מאת טורוס וקונוס
* בקרוב *
* המדריך המלא *
–
הגיע הזמן שתחזרו
22/4/1999 16:30
הזבוב
hazvuv@wall.co.il
–
זה התחיל ליאש
–
די. די. אתה גורם למבושינו להאדים.
22/4/1999 17:49
טורוס וקונוס (חברה שיתופית בע"מ-אמק נאבקת בכוחות
השוק)
contour@newmail.co.il
–
דווקא נראה שבהעדרנו התווספו כאן המון כותבים מהולים.
–
ברמודה (חלק 2)
22/4/1999 18:19
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
"תגיד."
הוא אמר. השתקתי אותו בסימן מוסכם של אצבע על פי. הוא השתתק, נבוך. פניו עוד הראו
צל של בעתה שנרגע כשהביט עמוק לתוך עיניי. הראיתי לו על המים. הוא חייך, אך החיוך
התחלף בעווית של כאב קל שנמוג מיד. "אני אלך להביא לך מעט אוכל, בינתיים
תתרגל לאוירה." אמרתי עם חיוך קל של מארח פולני טוב. "אני יודע שאתה לא
מאמין שאתה מבין את השפה שלי וגם לא כל כך יודע מי אני ומה אתה עושה פה. אבל, אל
דאגה ג'ק…" הוא נראה מופתע, אך מבין בו זמנית – "אני אסביר לך הכל
בזמן. יש לנו הרבה ממנו כאן." קמתי ועמדתי לצאת כשלפתע נזכרתי – "ג'ק,
עוד דבר אחד קטן – אין לנו ריח כאן. זה חלום אתה יודע… בכל מקרה אתה יכול להחליט
איזה ריח יכול להיות לזה בעולמך. זה עדיף ככה. אנחנו מעדיפים לא להבנות על ריחות
מוכרים ותבניות בנושא הזה." הלכתי משם תוהה אם הוא באמת מבין או שהוא רק עושה
את עצמו.
אף אחד אחר לא שרד את הטיסה, כמתוכנן. אבל את ההתרסקות
הכואבת שלהם לא תכננתי. השכן הזה שלי עם החלום הדפוק שלו על ברקים במערכת השמש
הסיט אותם. אני עוד אתנקם בו יום אחד כשהוא יגמור עם האפקטים. צעיר מתלהב. עוד לא
מבין את הגדולה של המקום הזה. הוא יבין. ואם לא הוא עף מפה.
הלכתי להביא לג'ק המיוסר קצת אוכל בריאות מקומי מעשה ידי
הצוענייה הטבעונית המעושנת הזו. כבר מזמן אין פה מקומיים. רק מתנחלים מארצות
רחוקות שהגיעו לכאן אחרי חיפוש ממושך אחרי אי השלווה והשקט שלהם. חיפוש אחר השלמה
עם חוסר צורך בזמן כמנווט. הכי טבעי פה מכל המקומות. פה הזמן באמת לא קיים. אין
שום מוטיב של התייחסות לאף אחד ממרכיביו, בכלל. את זה האנשים של חברות התעופה
ומובילי הספינות המשייטות עוד לא הפנימו. הם עדיין חושבים במושגים של העלמויות
מסתוריות. פיזיות כמובן. הם עוד לא חוו אובדן זמן אמיתי ולכן השוק מעצם המפגש
איתנו מכניס אותם למין LOOP כזה
של הזיה שהם משתחררים ממנו בצורה איטית וכואבת במשך דור עד דור וחצי מרגע הגיעם.
לפי החישוב שלהם, כמובן. פרימיטיבים. ולא שאני גזען. פשוט לא יכול להתחבר אליהם
היום אחרי כל מה שעברתי.
אבל ג'ק הוא אחר. הוא לא אמיתי. אני המצאתי אותו לצרכי
החלום שלי. אז בניתי אותו כמוהם כדי להסביר לו דברים. ואח"כ אני אשתדל להשלים
את הסאגה הזו ע"י שליחתו אליהם. אם זה יצליח לי. אני חושב שאני באמת יכול
לפתור איזה בעיה או שניים בשבטי הפרימיטיבים שמקיפים את כל צידי המשולש שלנו.
הגעתי לצוענייה. ביקשתי קצת מהכל. מעורב כזה. משהו שמתאים
את עצמו למערכת עיכול קלוקלת שסובלת מג'טלג קיומי. זה יקל עליו את השהייה ובוודאי
את הסיפור המדהים שלי על הגעתי הנה. ועל המקום הזה ועל הדרך היחידה לצאת ממנו
והדרך הפשוטה לחדור אליו למי שלא מבין מה עושים כדי לצאת.
היא הסתכלה עליי בחיוך זדוני – "אורחים, אה?",
"כן." עניתי לאקונית. אין לי כח עכשיו לשיחות נפש ארוכות איתה. היא
הייתה בודדה כמוני, אבל להבדיל, סבלה מדחף בלתי מתפשר לאכול את מי שהיא הזדיינה
איתו. למענו, כמובן, כדי שלא יישאר עליו טיפות זיעתה החומצית שייעכלו אותו לאט לאט
בדרך אל אובדנו בכאבים בלתי ברורים. אחרי שראיתי אחד שנגמר ככה, הבנתי שגם פה זה
לא ממש גן אם אתה לא נזהר. אבל – זה אופצייה מצוינת להיות גן עדן, אם אתה מכיר את
הכללים.
חזרתי לצוק שלי. הוא לא היה שם.
–
מתי
22/4/1999 18:39
ROSE
–
נזכה לראות את החלק השלישי? אם הוא קיים כמובן..
–
עדיין לא קיים 🙂
25/4/1999 0:33
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
בד"כ זה מתמשך כסיפורים חסרי זהות וללא חלקים – אבל
הפעם – פתאום היכה בי שישי לדבר הזה המשך. ואני נוטה להאמין שהמשך נוסף ממתממש לו
לאיטו בצידו הגונח לעזרה של מוחי. אולי ואולי לא. ימים יעידו.
תודה על התמיכה בשעות קשות אלו. אגב, אני פשוט יודע שאין
כח לדלג כל כך הרבה אחורה ובכל זאת את קוראת אחורה – אז לעינייך בלבד. אל תתיחסי
אליה. זה לא שווה את זה. זה התיש אותי וגרם לי לחשוב מה שקרה פה. ובינתיים אני
נשאר – למרות ההשמצות הילדותיות – את הרי יודעת את האמת. והפרגון הזה עושה לי טוב.
מה לעשות?
לימים טובים יותר בפורומינו 🙂
–
ולמה לא בגן העצמאות?
22/4/1999 18:34
טורוס וקונוס (הוצאת תפרים וגברים מהכשרם, בע"מ)
contour@newmail.co.il
–
למה לא? אנחנו אמרנו אי-פעם לא לסוטים?
נהפוך הוא.
מי שרוצה להסתכל על זיקוקין-דינור דוקא שם
שיערב לו. (חמאס, חמאס, חמאס).
בקיצור
וברוך האשם
פרנסה תהיה תמיד.
{פרסומת:
טורוס קונוס הולכים
בצידי הדרכים
מוציאים ת'תפרים
לכולם, בע"מ}
–
לבאי הפורום המאוס שלום
🙂
22/4/1999 19:44
money yum yum
–
בכל מקרה.
בשיטוט עקר במקום ה,איך לומר, מסריח הזה, נתקלתי בדבר
היחיד שהיה שווה קריאה הרי הוא …הממ.
איך קראו לזה.
משהו עם נכת צה"ל 28% בת למשפחת חורגין. (ראו עמוד 20
או שמא עמוד אחר)
צחקתי, נרגשתי, ובעיקר צחקתי שוב.
כל השאר- זבל!
–
היא ילדה טובה
22/4/1999 21:57
סבתא רגינה, משפ' חורגין
–
אובר ווס, את הקללות היא לא למדה ממני, תהייה בטוח
רק מהפושטקים של הצבא, ששמה מערבבים אותנו בהם
ויוצא בילבול אחד גדול בראש. זה מה שקרה וככה המדינה
להיות.
אוט, אזוי, דרעק! שזה באידיש ולא בפולנית.
–
הנגאובר
23/4/1999 0:49
דדאלוס
–
בגבו אל הבר המואר כחול חיוור, חלוש, רפה הוא יושב. מרפקו
האחת שעונה על גבי הדלפק ובידו סיגריה רוחשת מרחשת… ובוהה אל כצמרת הדקל ברוח
נעה, רוקדת לבדה בחשכה – שיפעת אורות קוצרים
והלמות רמקולים בסער רועמים –
רוקדת לבדה בחשכה, אפופת ברקים מתמוגגים מזגגים נוגים נמוגים
בשערה הגולש נושק חלק-חלק-לק אל כתפיה – צהוב שחור זהב שחור זהוב זהב צהוב יהב
דאב, ונאים הם המפזזים בה סביב לה בה (AROUND HER BY HER -) רוקדת לה לבדה לו בו בחשכה.
מסיט את ידו כלפי האור התכול מקרבי הבר אליו בא – שלוש
שלושים ושתיים דקות לפנות בוקר. אין אף אחד כרגע מאחורי הדלפק, פרט לאתי בפינתו
האפלה שולטת בכל – בוראת קול ודממה בה, ויהי אור ויהי חושך, ותאמר כי טוב. דווקא
יום חמישי היום. גרונו יבש. "היכן הברמן לעזאזל ? אופיר מאפר שיכר
לילותיי" הוא רוטן, מתחשק לו כוס משקה נוספת אף שתחושתו היא שראשו סוער עליו
מספיק, "די !". הבר ארוך ארוך
הוא מצדו האחד, כהה, נוגה אור קלוש חולש נחלש חלש אל – היכן מסתיים הוא ? באפילה –
עוצם פוקח עוצם פוקח עוצם עיניו לזרקורים המהבהבים בו – החושך העולט עליו
עלטתו, האפילה האופלת עליו אפילתה, החשיכה החוסכת חשכתה מחשוכי האור, מרצון ושלא
מרצון, הטובה היא אליו, התהייה טובה ? האפילה המתגנבת חרש חרש משחרת טרף טף מטפטפ
טפ טפ אל ומן הצד – מן הצדדים, כולם – כמעגל המצר היקפו בלאט עט טרף תר, כלולאת חנק הנכרכת סביב
הנידון הזועק בקול, בלא קול עוד, לעוד עוד רגע של… אויר ! אויר ! אור ! מלמעלה,
מלמטה, משמאל ומימין – מכל כיוונננננ אל,
גונבת מתגנבת חרישית חורשת מזימות חשכה אל תוך ימיו.
את סביבותיו הוא בוהה לאתר משקפיים מעל זקן – ידידו הטוב אילן. הנה הוא האיש. שני כיסאות
מימינו הוא יושב – משקיף נכחו כרופא, מן הצד, כתמיד, אל הפציינטים מלפניו. בוקי יורד מן הכסא שבמרומים, בזהירות, שמא…,
מתייצב ומתמתח, ואת דרכו מקרטע
אלי עמוד על עומדו עדיין לו נטוע. עוד שיר הסתיים – אם שירים ניתן לכנות את
המוסיקה הזאת שמשמיעים כאן. חלק מהם, אולי. שיר קצב, קצבשיר, הקצב שקצב את המילים,
שקצר במילים, מילים מילים הב הב רות רוצות רצויות צות. הזרקורים הקצובים לקצב קוצר
מילים רמקולים רועמים – הקצב תחילה – לעזאזל
הכל. על הרחבה חמישה, שישה פליטים ופליטות
מעדר רב, המון שומם משומם, ספק מתאוששים ספק ממתינים לקצבשיר שיקצוב בהם בא הבא.
היא רוקדת – נעה, מתנועעת, מנוענעת שיכר, חשק, עייפות,
בדידות, השד יודע מה בה, מסבה פניה אל
ומ-, מביטה ב- ואת שערה אחור אוספת ומשחררת חליפות – מן שיטה לאוורר מעט ת'פנים נידמה
לי, מעניין אם הן חושבות על זה כשהן עושות את זה,
בטח זה סתם ככה בשביל לסלק ת'שערות שמתפרעות להן על הפנים שלהן ככה נבהה
לי, אש על הפנים…, גם יכול להיות סתם בשביל להדליק כזה, הצמתי שערותייך לצמה
ואני אהיה לך לקוקו, קוקוריקו קו קו, קוקוריקו. בעצם, זה למקורנן. לא, הצמה
שבקוקו. אותי התנועה הזאת תמיד מדליקה. חודש חם ולח אוגוסט. אוף ! במיוחד השנה.
איזה חום. מה היא מסתכלת עלי ? כחולם הייתי –
מי ישורני שיר להכות בו חולמנים.
קצב חדש 'תחיל. עוד חלל שדוד נופל,
והשורדים בקרב על ואל עוד רגע קט של אושר, הלומים, נעים, עומדים, מזגזגים מבטים
בנפלים שבעי הריקודים ומנסים להתרומם חזרה אל
הקצב המשתנה.
מסתובבת סובבת מסובבת. תנועותיה איטיות הולכות ונעשות
מהירות יותר ויותר ויותר לזרקורים הקוצבים, קוצרים בשערותיה צהוב זהוב, כמניעה
עצמה לרקוד עוד ועוד עד כלות. קטע אינסטרומנטלי מעולה, מהיר מאד, מבוטבט ביטים אפס
אחד אפס אפס אחד אפס אפס, מאד עכשווי כזה, מגניב כזה, קצב כזה של תופים אלקטרוניים הפועל עליו מנטלית כזה
לרקוד כל פעם כשהוא שומע אותו כזה. אין לו כוח יותר. הוא מוציא את חפיסת הסיגריות
המרוטה מכיס מכנסיו הלא מרוטים אף הם. שולח לפתחה הקרוע זוג ציפורניים גזוזות
שיניים ושולף סיגריה עקמומית. לא משתהה הרבה להחזירה לדרך הישר, הזמן בוער לו, שם
אותה בפיו, ממשמש מטפח שוב את הכיסים בחולצתו, מכנסיו…, משהו מלבני כזה, חלקלק
כזה, יורק אש עד שגז לחו, הנה ! מוציא, מקרב בערך אפוא, מפספס פעם ראשונה, פעם
שניה, משנה אזימוט, איכון, יורה, מתקן עוד קצת, אש שואף, יש ! וחוזר לבהות נינוח
יותר בצמרת הדקל ברוח שחה. כמה נעים לבהות בה – היופי החולף תמירות מול אל לו שח
משתוחח אל – שחוחי היופי, שחוחי האור, שחוחי
הרצון. "כנראה אני בהנגאובר כזה כבר".
–
B-)
23/4/1999 11:36
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
א. תוריד חלק מה"כזה" הזה שהשתרבב לך שמה טיפה
יותר מהראוי.
ב. יש לך פה כמה יציאות ממש טובות וכמה מוגזמות.
הקוקוריקו, לדוגמה, מוגזם. "גז ליחו" מצויין.
ג. יופי של שם בחרת, אבל אני את ג'ויס כבר מנוע מלהזכיר.
ד. לא רע בכלל.
סליחה, טוב.
עלה והצלח, כמו שנאמר.
–
בכל אשר אפנה …זבובי רוחש סביבי 🙂
23/4/1999 23:22
דדאלוס
–
(הודעה ללא תוכן)
–
זה רק מה שנשאר?
23/4/1999 12:58
אודין
guytag@isdn.net.il
–
צל אפור
מה שנשאר
זה רק הצל
היכן שעברנו,
בעקבות שהותרנו
נתר רק הצל.
צל שדועך,
מטשטש סימנים
בולע מילים,
כולא כאבים נשכחים.
מה שהותרנו
היינו רק ניחוח קל
של גוף, מתפוגג.
מגע מרפרף, באוויר הריק.
מה שנשאר
זה רק הצל
של מפגש מסילותינו,
של עמודי האש
שהצטלבו והותירו
ענן עשן דק, מתרחק.
בגבינו.
ג.ת.
–
אודין
23/4/1999 18:21
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
זה יפה.
זה יפה, אבל כמה דברים:
1. הרכבות עשו לי ישר תמונה של שואה. לא יודעת פסי רכבת
עושים לי את זה. מוזר.
2. במקומות שאנחנו עברנו גם הצל לא נשאר. הצל היה איתנו,
ואולי היה זה שהסתכלתי עליו כשפחדתי להביט עליו ישירות. הצל שלנו ביחד, כמו ציור
פחם על מדרכה, הלך איתנו, וכשאנחנו כבר לא היינו גם הוא לא היה.
3. זה יפה.
–
ליתוספרה
23/4/1999 18:42
אודין
guytag@isdn.net.il
–
1. תודה
רבה
2. רכבות יש בכל מני מקומות לא רק בארופה של II WW
3. הרבה
דברים זה עניין של פרספקטיבה, גם צל הוא כזה (בעיקר כזה)
4. והעיקר אני חושב זה מה שלקחנו איתנו מההצטלבויות איתנו
ולא הצל שהשארנו
–
אודין
23/4/1999 19:0
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
1. על
לא דבר.
2. אני יודעת על הרכבות. אני לא יודעת. אולי זה עוד
אסוציאציות מיום השואה… לא חשוב.
3. חושבת שמבינה מה שאתה אומר, ועדיין, קשה לי המטאפורה של
פסי רכבת והצטלבויות.
פסי רכבת זה כל כך קר, וקבוע, וישר, ואנשים, עד כמה
שבדקתי, הם בדיוק ההפך. לו רק ידעתי מאיפה המסילה שלי מתחילה, איפה היא נגמרת וכמה
הצטלבויות ותחנות יש לי בדרך…. וההצטלבויות האלה, אתה עובר על פניהן, משנה כיוון
או שלא, ומשאיר אותן מאחור. לא יודעת אם זה מה שנשאר.
אולי זכרונות ממפגש עם דרך אחרת. ומה שעצוב זה שכל מסילה
כזו מובילה למקום אחר, והדרך שלה היא אחרת, והמפגש הוא קצר, שני פסים של ברזל
ונגמר.
–
לכו שניכם לראות את "רכבות לילה" של לארס פון
טרייר
24/4/1999 16:13
מישהי שלא אמורה להיות פה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
חופש גדול אחד ישן מכיתה ט' הנישכחת
23/4/1999 15:16
זכוכית
–
כולם כולם רוצים לישלוט
ומחפשים נייר ירוק
ורק אני בבוקר קם הולך לעבודה כמו משועומם
המקום מאובק וחם שני פועלים טיפשים ובוס רגזן
אני מוקף קירות בטון
איפה הכיף של החופש ואיפה החלום
המסור צורח לי בוקר טוב
האבק סורף לי על העור
וברקע קריאות אני חמור אני חמור
והימים ממשיכים ליזרום
כל יום ניראה כמו אמש
ושדימעותי היתנפצו על הריצפה הרותחת
פחדתי שאולי כל חיי אעבוד תחת השמש
–
"פרו פרוזה": שמונה סיפורים חדשים
23/4/1999 15:28
היריב
proprose@iname.com
–
של אופיר צביק, רוית יזדי וארז ארליכמן.
–
קישקושי שמש
23/4/1999 16:1
זכוכית
–
השמש היום כבר בכלל לא חמה ומלטפת
אני חושב ביגלל תיסבוך מורעל של אוזון
היא נעשתה זועפת
אז עכשיו שקרניה חודרות חופשי אל ארץ
היא נותנת לי בראש בכל המרץ
למה מה אני אשם בגדולת חמדני תעשייה מיתפתחת
תני להם בראש
אפילו בתחת
שיתפגרו מיצידי
שמש אני רוצה חמימות עדינה ומתוקה כמו של אמא
אני רוצה פחות סינוור
בלי טישטוש רותח של פתה מורגנה עשרים מטר כדימה
אני רוצה שתיתיחשי אליי ברצינות לא בראש קטן
נכון אני זה שיושב עכשיו ומגרבץ במזגן
אבל לא היה כך אם את היית נותנת לי מהחום הקטן
כדי שהייתי יכול לצת מאושר לרחוב
לקפץ לי ולרוץ בלי לשים אותך בתור תרוץ
תרוץ בזה שאני יושב פה מול מחשב ומשתף את בני עמי
בקישקוש שמש סתמי שאיש עליו בכלל אינו חושב
אז לכל מי שסבל בקריאת קישקוש השמש
שלא יאשים את זכוכית אלה רק תשמש
ושמש אחר כך אל תגידי שההאשמה הזאת היא
לא במקום לגמרי
כי כשאני מרים מיכל של ספרי מסיר את הפקק האוטם
ומגרפט FUCK THE SYSTEM
אני לא מיתכוון לממשלה אלה למערכת אחרת לגמרי
תגובות יקראו בצל ויתקבלו בברכה …
–
אוי אוי אוי גם קישקושי סרק אפשר לכתוב נורמלי..עצוב
23/4/1999 18:28
"ואוי לעיניים שקראו ולאוזניים ששמעו" – מר סופר
–
(הודעה ללא תוכן)
–
* זכוכית *
23/4/1999 19:9
ארגון-נפגעי-הקריאה-לאחור
–
הזבוב-
ח | צי-
אוהד באך-
עוגי-
ילנה-
אודין-
תמנון-
קצה-
–
מ – מי – מיכ – מיכל – מיכלי נגעה לי.
23/4/1999 20:52
והיה טוב.
–
(מעריץ שרוף שקרא כל מה שקרה וגילה מנהיגת מין חדשה
בעולמנו הרדוד)
–
24/4/1999 17:5
מיכלי
–
מיכל וצוות ההנהלה רוצים לשאול שאלה חשובה:
'תה רוצה למות או מה?
(כן, למות זה למות עכשיו, מסע ארוך של יסורים בלתי פוסקים
עד האיחוד הלא נמנע עם אמא אדמה-
ורק בנים-לה לה לה לה+ מילחמה אטומית ב12 תשלומים מבצע!
מבצע! כל הקודם זוכה!
גוג ומגוג-זה רק בשבילכם!)
בתודה מראש
–
מהמגירה לדיסק 