24-4-99 עד 24-4-99

שריד מהשטן

24/4/1999 1:44

חובה לבדוק

Lironet@newmail.net

–

* אוקיי
זה שני הפרקים הראשונים תגובות יתקבלו בברכה….

ואני מצטערת על האורך…

 

פרק ראשון – חיים בבטן

הכוס התנפצה לרסיסים. היא החווירה. זה היה השיא.

בהריון ממי שאנס אותה…היא לא ידעה מה לעשות.

היה לה ברור שהרופא לא מבין מה קרה, מה כבר יכול להיות כל
כך נורא בתינוק, בחיים חדשים.

אבל הוא גם ידע שאם הייתה רוצה כבר הייתה מספרת לו.

היא הודתה לרופא ויצאה מהחדר.

 

היא הגיעה לפארק, המחשבות מציפות אותה; המניאק שאנס אותה,
האיש שכל-כך שנאה, האיש ששרידיו היו עכשיו בתוכה, שרידי השטן.

מה עוד יכול לקרות בעולם המסריח הזה?

היא התכווצה כשיד נגעה בכתפה, מעוררת אותה מסיוט אחד היישר
לסיוט אחר, מציאותי, מפירה את רצף השנאה והרחמים העצמיים שכבר היו בשבילה אחד.

היא קפאה. יש לו חוצפה להיות כאן.

-"נו, מה אומר הרופא?"

היא הסתובבה.

-"מה אתה רוצה, לאנוס אותי שוב?! אמרתי לך שאני לא
רוצה שום קשר אתך! אתה לא מבין עברית?"

-"תסתמי ותגידי לי מה הרופא אמר לך!!!"

-"או שמה? תהרוג אותי? לפני כל האנשים האלה? לא נראה
לי. אני כבר לא  מפחדת ממך! תעשה מה שאתה
רוצה – לי כבר לא איכפת!" 

-"מה את מתעסקת איתי? אם אני רוצה אני יכול לחסל אותך
ככה! אבל את מסתירה ממני משהו… מה הרופא אמר לך לעזאזל?!"

-"אני לא משחקת אתך, אתה לא מבין? תעזוב אותי! אני לא
חיבת לך כלום – פשוט כלום! אז פשוט תעוף לי מהחיים! תמצא מישהי אחרת לאנוס! אני לא
רוצה שום קשר אתך. בן זונה."

היא הפנתה לו את הגב והתרחקה במהירות לפני שיוכל היה לתפוס
אותה. הוא רדף אחריה. ואז הוא עצר.

-"אין לי מה לרוץ אחריך, זונה. אני אתפוס אותך גם
ככה…"

 

היא נעצרה אחרי כמה זמן והמחשבות, מציפות אותה שוב; יש לה
שתי ברירות.

היא יכולה להרוג את השריד, את הילד.

אבל היא התחילה לחוש אליו יותר משנאה, למרות  שחשבה שזה יהיה הרגש היחיד שתוכל לחוש כלפי
השריד מהגועל, מהאונס. היה לה רגש חמים כלפי אותו יצור שעוד לא  היה אפילו תינוק. הייתה לה תחושה שתאהב אותו,
שתדאג לו, 

כל עוד לא יכיר את אביו…

ואז יהיה לה תינוק, דבר שהשתוקקה לו מאז ומתמיד, וידעה שלא
יהיה לה. עד עכשיו.

האפשרות השנייה, לעומת זאת, נראתה לה הרבה יותר
הגיונית.  אבל היא עדיין לא הייתה בטוחה
לגמרי.

כי……לוותר עליו?…..

 

                                        ****

 

היא חזרה הביתה. מרגישה יותר בודדה מתמיד בבית הגדול הזה
עם עשרים החדרים, בעלה היה בעבודה ובגלל שלא סיפרה לו על האונס  היא לא תספר לו גם על התינוק או שאולי כדאי?
היא עדיין התלבטה מה לעשות בקשר לבעלה אבל היא כבר החליטה לשמור את התינוק ולספר
לבעלה, בתקווה שיבין, שירצה.

היא לא תוותר, לא תוותר לעולם לא משנה ממי הוא, יש בו
חלק  שלה!

הבעל הגיע. היא יצאה לקראתו אבל היא לא הייתה שמחה הוא ידע
את זה. הם התקרבו לסלון, התיישבו ואז האישה דיברה לראשונה מאז חזרה הביתה:
"יריב, אני צריכה לספר לך משהו אבל אני פוחדת, עדיין לא סיפרתי זאת
לאיש," היא לקחה נשימה עמוקה, ותחילה לפלוט מילים בקצב מהיר כאילו פחדה שאם
תדבר לאט מישהו עוד יכניס לה את המילים חזרה לפה                             -"אני נאנסתי,
אני בהריון והחלטתי להשאיר את  התינוק אני
חייבת אתה מבין?"

-"מי אנס אותך מתוקה מה את מדברת?" הוא העמיד
פני תמים

-"יריב, אתה חייב להאמין לי, זה היה תומר הוא היה
נוראי זה קרה באחד הימים שנסעת לחוץ לארץ, הוא בא עצבני ומרוגז ופשוט אנס אותי מאז
כל פעם הוא מאיים עליי."

-"אני הולך לרצוח את הבן זונה הזה רק היום הוא הזמין
אותך ואותי לארוחה עם אישתו, אבל אם זה ככה למה לעזאזל את רוצה לשמור את התינוק
שלו?" הוא ענה כשהוא עושה הצגה מושלמת של בעל המושלם כשלמעשה, התכונה היחידה
המושלמת שלו היא משחק.

-"יריב, אתה ואני ניסינו כבר הרבה פעמים להביא ילדים
אולי זה סימן, גורל.

תבטיח לי שלא תגיד כלום לתומר, בבקשה הוא רק יעשה לי את
החיים יותר קשים. יריב הבטיח לאישתו אבל עדיין לא ידע אם יקיים את הבטחתו או לא.

למחרת הם המשיכו כרגיל היא לא רצתה להגיד כלום בגלל
ההתפרצות שלו אתמול, הוא פחד שהוא יישבר, שהוא לא יוכל להמשיך בזה, הוא שנא לשקר
לאישתו בעיקר על דבר כזה נורא אבל הוא היה חייב. יריב הלך לעבודה והיא נשארה בבית
היא לקחה לעצמה יום חופשי מהעבודה, לעכל את כל מה שקרה ויקרה.

 

פרק שני – משולש האהבה עם השטן

הוא היה אמן וידע שהדרך היחידה שהוא יוכל לבטא את התסכול,
הכעס והתקווה היא ליצור!

 

הוא לקח חומר והתחיל ליצור את המשטח, התחלה חדשה.

אחר כך התחיל ליצור אישה, יפה ותמימה הוא הגיע לפרצוף, הוא
יהיה מחוק, אבל דמעות יהיו חקוקות בו ואף מטפחת לא תמחה אותן, לעולם.

הוא הגיע לגבר, האנס, הוא התחיל ברגליו, גדולות, מפוספסות
והמשיך הלאה, הגיע לפניו גם הם היו יהיו מחוקות, מלבד תווי הפנים הרשעים והכועסים
וידע – הוא לא יסלח לעצמו לעולם.

       הוא התחיל
ליצור את האדם השלישי, האחרון היה לו גוף אבל התווים שבגוף לא היו ברורים כאילו
אין שם מישהו או משהו מוחלט הדבר היחיד שהיה ברור היו תווי פניו הכואבות, מיוסרות,
עד אין קץ.

                                        ****

היא שכבה במיטה בוהה בתקרה חושבת על כלום וחושבת על הכל.
היא קמה מהמיטה והחליטה לעשות עם עצמה משהו, היא החליטה כבר אתמול שהיא לא מוותרת
ועכשיו היה המבחן האמיתי, עכשיו היא תדע אם היא מסוגלת לזה או לא. היא לא ידעה אם
תוכל להמשיך אבל החליטה לפחות לנסות.

 

                                     ****

תומר קם בבוקר לצד אישתו.

חושב איך לעשות את המשימה שניתנה לו, היו שני תפקידים
במשימה הזאת, לשגע אותה ולשגע אותו עד שלא יוכלו יותר, זה היה תפקיד קשה, תפקיד
שידעו שאם מישהו בעולם המחורבן הזה יכול לעשות אותו, זה תומר. אבל משום מה הוא
הרגיש שמשהו השתבש, משהו קרה.

למרות זאת הוא קם בתחושה נהדרת היום, הוא יבצע את הפעולה
השלישית שלו מאז קיבל את המשימה.

 

אישתו, לא ידעה כלום על עבודתו, היא גם לא רצתה לשאול, היא
ידעה שאם ירצה הוא יספר לה אבל הייתה לה איזו תחושה עמומה שהיא לא ממש רוצה לדעת…

 

-"שרית, מה את רוצה לארוחת בוקר?" צעק תומר
לאישתו מהמטבח

-"אני לא רוצה כלום תודה, אבל תכין לילדות" היא
השיבה.

שרית ואישתו של יריב היו חברות כבר הרבה זמן היא התחילה
לתהות למה היא לא מתקשרת ולא רוצה שום קשר איתה,

היא לא העלתה על דעתה מה קרה ושבעלה באיזשהו דרך קשור לזה.

 

                                     ****

 

יריב כמעט גמר את הפסל, הוא עבד בריכוז מלא למרות שלא ידע
למה או למי הוא עושה את זה.

הוא עשה את האיש בעל תווי הפנים המבולבלות עומד בתוך להבות
בתנועת בריחה לכיוון האישה. לאיש השטני הוא הוסיף חזות יותר שחורה  ולאישה, הוסיף מבע של פחד. לפסל הוא קרא –
"עולה בלהבות האהבה". אחרי שסיים את הפסל הוא לא הרגיש הקלה כמו תמיד
אלה יותר ריקנות משונה שלא עזבה אותו.

 יריב נאנח בדיוק
כשהאמרגן שלו בא,

-"הי יריב, מה קורה על מה אתה נאנח?"

-"עזוב, לא שווה לך להתעסק עם זה" יריב תוך כדי
דיבור ניסה לכסות את הפסל החדש כדי שלא יצטרך להיפרד ממנו למכור אותו ולהרוויח כסף
מרגשותיו אבל כרגיל, היה יותר מדי מאוחר, האמרגן כבר ראה אותו.

 -"עכשיו אני
מבין למה נאנחת גמרת עוד פסל, פסל מדהים אם יורשה לי לומר, אז מה אתה אומר נעשה
תצוגה של כל יצירותיך האחרונות ונעשה השקה לפסל המיוחד הזה? אתה תעמוד ותיראה כמו
מיליון דולר יחד עם אישתך היפהפייה ונעשה בוכטה אה?"

יריב חשש מהמילים האלו והנה הן יוצאות מהאמרגן בכזאת קלות
ושמחה.

-"יש לי חדשות רעות בשבילך, הפסל לא למכירה! אם אתה
רוצה אני מוכן רק להראות אותו אבל למכור, ממש לא!"

-"יריב, אחי אתה קורע אותי יש לך כשרון אבל אתה לא
מוכן להרוויח מזה כלום. אבל תעזוב את זה עכשיו איך קראת ליצירה המופלאה?"

-"קראתי לה: 'עולה בלהבות האהבה'"

-"שם חזק, יאללה אחי אני רץ."

הדלת נטרקה והריקנות מילאה את החדר, את יריב.

 

הוא רוצה להיות עם אישתו וכולם יקפצו. הוא ארז את חפציו
וכיסה את הפסל בבד, הוא תהה למה בכלל הסכים להציג את הפסל, ללא ספק אחד הרעיונות
היותר מטומטמים שלו.

הוא הגיע הביתה אבל עדיין לא הרגיש הקלה משום מה כל דבר
שעשה עד עכשיו בתקווה שירגיע את המצפון, בתקווה שיקל  את העצב והכעס בגלל מה שמכריחים אותו לעשות לא
עזר. הוא שינה את דעתו ויצא מהבית לטיול, לנקות את המחשבות.

 

                                       ****

היא עשתה התעמלות והתאמצה מאוד להוציא את כל הכעס שלה על
הגוף שלה אבל נזהרה שלא תזיק ל"שריד", החיים שבתוכה היא קראה לו כך,
להזכיר לעצמה מה קרה, שלעולם לא תשכח.

היא תהתה איפה יריב אבל לא היה לה חשק להתווכח או לדבר
איתו אז היא הניחה למחשבה לנסות להתקשר לסטודיו שלו והתעמקה עוד יותר בתוך עצמה.

 

תומר צפה בה כל היום, הוא היה די חסר אונים כי לא ידע מה
לעשות כדי להזיק, ואז הוא ראה את יריב נכנס לבית ויוצא ממנו הוא החליט ללכת אחרי
יריב, הם נכנסו לתוך הפארק, יריב שוטט לו והמעקב החל.

אחרי זמן מה לתומר נמאס לעקוב אחרי יריב והוא החליט להפסיק
כרגע את כל המבצע ולחכות שמשהו מעניין יקרה.

 

                                     ****

 

שרית ניסתה לדבר עם החברה שלה אבל כל מה שיכלה לשמוע היה
את יריב ואותה אומרים שהם לא בבית ושישאירו הודעה, היא החליטה לא להדאיג את עצמה
ואת חברתה, אולי זה יסתדר מעצמו למרות, שזה נראה לה די מוזר שהיא מתעלמת ממנה, הן
היו חברות יותר מדי טובות בשביל זה.

 

אישתו של יריב הייתה מאד מעוצבנת ועוד יותר אדומה ועייפה,
היא החליטה לוותר על הפרצוף הכועס ועל ההתעמלות, היא החליפה את הבגדים המיוזעים
ולבשה חליפה יפה, וחיוך עוד יותר יפה, היא החליטה לטייל בפארק. היא הגיעה לספסלים
והחליטה לתפוס קצת שמש וליהנות מהציפורים שרבו על פיסות של לחם

יריב גם הוא החליט לשבת על הספסלים, גם הוא ראה את
הציפורים אבל הוא עדיין לא ראה אותה.

–

 

יש לי פתק מאמא:

24/4/1999 1:49

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

א.ג.נ

בני אינו יכול לקרוא יותר מעשר שורות אחרי עשר בלילה

בתודה מראש, אמא של נמרוד

–

 

🙂 בהתחלה
כבר אמרתי שאני מצטערת לא??

24/4/1999 1:51

חובה לבדוק

Lironet@newmail.net

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

בעניין הספציפי הזה אני מסכימה עם אמא שלך

24/4/1999 1:51

המטורפת

 –

(הודעה ללא תוכן)

–

 

וואט דה פאק זה היה???

24/4/1999 1:51

המטורפת

 –

יותר מידי טלנובלות, אחותי הצעירה.

יותר מידי.

–

 

ישר לרמת אביב ג' הא? לא נורא אולי יבוא משהו אחר…

24/4/1999 1:55

חובה לבדוק

Lironet@newmail.net

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

הוצאת לי את הפילים מהמה (-;

24/4/1999 2:0

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

בדיוק רציתי לכתוב שמחפשים תסריטאים לרמת אביב ג',

פשוט חשבתי אולי תפגעי ויום אחד כשתהיי מפורסמת תספרי על
איך

דכאתי אותך התקופת הבגרויות.

קרו דברים מעולם.

אפשר לייעץ קצת? יש לי הערות בונות.

–

 

לכן שמתי את זה פה אני אשמח להערות 🙂 אבל בלי ירידו

24/4/1999 2:1

חובה לבדוק

Lironet@newmail.net

–

ת אני עייפה מדיי

–

 

טוב, אז ככה:

24/4/1999 2:16

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

דבר ראשון, כל הסיפור לא אמין, לא ברור ומופרך.

לא הבנתי כמעט כלום, הייתי צריכה לעשות רי-ראנים בשביל
להבין מי כל אחד ומה הוא באמת רוצה.

כשאת כותבת סיפור בתור "מספר כל יודע", את אמורה
לתת יותר אינפורמציה מ"הוא אמר היא אמרה, הוא חושב, הוא משקר".  את אמורה לדעת ולספר הכל, אך בכל זאת את מחזיקה
מידע מאוד חשוב בשביל עצמך, בלי להבין למה, בעצם.

דבר שני, העניין של ההיא שחבר של בעלה אנס אותה, והבעל
בתוך הסיפור, לא ברור בכלל.

אני לא ממליצה לכתוב על נושאים שאין לך מושג מה קורה לבן
אדם שחווה חוויות מסוג זה, כמו אונס.

מה שנקרא-תחקיר. עדיף לכתוב סיפורים שהנושא שלהם קרוב
אלייך באופן זה או אחר, עקיף או ישיר, אבל העיקר שידבר אלייך.

אני למשל, כותבת על אנשים, על עצמי, על אהבה, על רגשות, על
פיספוסים, כי זה מה שאני חווה.

זאת ואני ואת זו את, והכי חשוב שאת תקראי את הסיפור והוא
יעשה לך לישון טוב בלילה.

זה באמת נראה כמו תסריט לא גמור וברור, מהסוג של רמת אביב
ג' או אנטונלה ושות'. בלי להעליב, כמובן.

תשכתבי, תבני קצת דרמה ואמינות לדמויות, בלי יפיופים
ומשפטים מתחכמים.

פשוט תהיי את ותהפכי את הדמויות למשהו שאפשר להבין.

והכל ברוח טובה, כמובן.

בהצלחה.

–

 

תודה אני באמת אנסה לשכתב וכל זה אבל עכשיו נראה לי

24/4/1999 2:20

חובה לבדוק

Lironet@newmail.net

–

שאני אלך לישון אז לילה טוב אולי עוד מעט תהיה איזו גירסה
אחרת ואם לא אולי משהו אחר

–

 

אמא של נימרוד אישרה גם לי

24/4/1999 1:58

אני

 –

(הודעה ללא תוכן)

–

 

אחותיייייי (-8

24/4/1999 2:0

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

לא ראיתי פתק…;)

24/4/1999 2:4

חובה לבדוק

Lironet@newmail.net

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

אבקש לכתוב את שמי כראוי, נמרוד בלי י'. תודה רבה

24/4/1999 2:5

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

 

ודרך אגב נימרוד אתה כותב אחלה כרגע ראיתי אולי אני

24/4/1999 2:5

חובה לבדוק

Lironet@newmail.net

–

גם אוכל לכתוב ככה פעם…

ישר כוח 🙂

–

 

תודה רבה. חיזקי ואמצי

24/4/1999 2:6

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

סליחה על השגיאה נמרוד צדקתי הפעם לא? 🙂

24/4/1999 2:6

חובה לבדוק

Lironet@newmail.net

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

 

Broadcasting Disk

24/4/1999 2:13

אודין

guytag@isdn.net.il

–

דו"ח מעבדה ללת (מה באמת אתם חושבים שזה ללא תוכן?)

 

היה חרצופים בטלביזיה אז הלכתי לשטוף כלים. בפרסומות
התקשרתי לאורנה אבל היא לא הייתה זמינה אז התקשרתי לאוריהו. אני דברתי והוא שתק.
אח"כ התחלפנו: הוא שתק ואני דיברתי. הוא ישב על הספה עם השותפה הכוסית שלו
וראה חרצופים בפרצוף חמוץ. אמרתי לו שישתה מיץ, אבל הוא לא הבין והמשיך לשתוק
ולכעוס. הוא עלק לא מסתובב במקומות שאני מסתובב. הוא משחק אותה אינטלגנט קורא RFC וכל
מני פרוטוקולים. אורב ל WARZים
שנפתחים באמצע הבוקר ל 23 דקות ומוריד משמה וירוסים ופריצות אחרונות. הוא המשיך
לשתוק ואני ידעתי למה הוא כועס עלי. אמרתי לו "אני יכל לדבר חופשי עם עצמי,
אתה יודע שאני אלוף בזה". כן אני יודע הוא ענה ואני הסתחררתי ממתיקות שבירתו
וסליחתו ונפרדתי מעליו. המשכתי לשטוף כלים והייתי מת להשתין, מהזרם של המים הקרים
על הידיים שלי וכל המים שאני שותה בגלל החום הזה, אבל התאפקתי, עד שגמרתי לשטוף
הכל. כולל הכפיות וכולל המשולש הכחול של הזבל. שתפתי כלים בחושך בגלל

כל היתושים האלה והחום המעיק. בכלל בכול מקום שאני הולך
בבית אני מכבה את האור בחדר שאני עוזב ומדליק בזה שאני נכנס אילו. אבל במטבח עם כל
החום האור והמים לא היה לי סיכוי עם היתושים. אז השארתי את האור בסלון ושטפתי
בחשכה כלילה. נזכרתי ששככתי בכלל לבקש מאוריהו מה שרציתי ממנו והתקשרתי אילו שוב
מעל האסלה. השותפה הכוסית , כותבת הפרסומות הכי טובה שיש בארץ ענתה לי.
"ראיתה?" היא שואלת אותי בלי שאומר מילה, איך הוא צוחק על אבא שלו? מי
הקשתי בחזרה והורדתי את המים. נו יואב צפיר בחרצופים צוחק על אבא שלו. "לא.
אני לא רואה חרצופים. תגידי הוא נרגע?" תמהתי והלכתי איטי עם האלחוטי ביד
מכבה ומדליק את החדרים. "מי יואב?" היא צחקקה בקולה המפתה. "נו תני
לי אותו" התקצרתי עליה. "אתה חייב לה עוד את התסריט" המהם לי
אוריהו בשמה. "תשלך לי את הכתובת של ד"ר אמוקו" סטיתי מהעניין
בכוונה. "מחר מועד אחרון להגשה של הרפרט" הזכרתי לו "התחלתה
בכלל?" הקשתי לעכור את מצב רוחו. "אני רואה עכשיו חרצופים אל
תפריע" נשבר ידידי משכבר והלך לשחק עם שלט אחר. "אני עוד אוהב אותך
למרות הכל" הוספתי, ניתקתי וישבתי לכתוב את הרפרט על ה- Broadcasting Disk

–

 

 

מה קרה נרדמתם על המקלדת??

24/4/1999 2:13

חובה לבדוק

Lironet@newmail.net

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

המומים מעוצמתה של האורגיה הזאת! ! !

24/4/1999 2:18

טורוס וקונוס (CONTOUR LTD) כואבים

contour@newmail.co.il

–

ל"ת

–

 

גם נמרוד רוצה (ולא אורגיה)

24/4/1999 2:22

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

ל"ט (לילה טוב)

–

 

גם לי בא

24/4/1999 2:22

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

כ"א

נראה אתכם מפצחים את זה (-;

–

 

כח איבר? (כ"א)

24/4/1999 2:31

טורוס וקונוס (CONTOUR LTD) מפצחים
חידודים בקלי-קלות

contour@newmail.co.il

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

זה כל מה שיש לכם בראש???

24/4/1999 2:33

חובה לבדוק

Lironet@newmail.net

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

כל אחד (כ"א)?

24/4/1999 2:32

טורוס וקונוס (CONTOUR LTD) מפצחים
חידודים בקלי-קלות

contour@newmail.co.il

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

כמוסת אדולן (כ"א)?

24/4/1999 2:33

טורוס וקונוס (CONTOUR LTD) מפצחים
חידודים בקלי-קלות

contour@newmail.co.il

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

כרית אדומה? (כ"א)

24/4/1999 2:36

טורוס וקונוס (CONTOUR LTD) מפצחים
חידודים בקלי-קלות

contour@newmail.co.il

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

כמהין- א-לפונטין?, נו? אנשים כאן רוצים לישון!

24/4/1999 2:40

טורוס וקונוס (CONTOUR LTD) מפצחים
חידודים בקלי-קלות

contour@newmail.co.il

–

קיבלנו את שלנו להלילה

–

 

כוס אמו

24/4/1999 3:28

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

אפרופו עניין קללות.

מה לישון? חזרתי.

–

 

קוס אוחתק !!!!! (ק"א)

24/4/1999 3:46

טורוס וקונוס (CONTOUR LTD) נפרדים
מהמטורפת בגידוף קל, של שרעפי-ליל-חובקים

contour@newmail.co.il

–

מתוק יותר.

 

בדיחה ישנה שלנו.

 

 

והיינו פותרים בקלות את ראשי התיבות

אם רק הייתה העברית שבפיך

תיקנית!

–

הקוס, להבדיל מהכוס, שהיא יציר לשוני על בסיס קוורץ,

יש לו גם טעם וגם ריח.

הכוס יש לה רק את אליהו הנביא, בסמיכות שאינה ממומשת
לעולם. ואין לה לא טעם ולא ריח. רק שקיפות של, נגיד, מסך המחשב.

 

אוף איתכם

24/4/1999 3:47

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

יש גם כוס סודה

24/4/1999 3:49

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

יש גם חשבון טלפון שמגיע מדי פעם. תשמרי

24/4/1999 3:58

טורוס וקונוס (CONTOUR LTD) עושים
חשבון מהיר

contour@newmail.co.il

–

את הכוס סודה במקרר, והוציאי אותה משם

מיד עם פתיחתו של החשבון.

 

נו, לא היה שווה?

–

 

גם אני, מיכלי

24/4/1999 18:56

מיכלי

 

–

חשה סולידריות ומעוניינת להוסיף תגובה!

–

 

 

לילה. אין איש. אין אישה. וצריך

24/4/1999 2:54

טורוס וקונוס (CONTOUR LTD) נרדמים,
שבעים והלומי-עונג.

contour@newmail.co.il

–

להחליף, בהזדמנות קרובה

את המאוורר של המחשב הזה.

לפני הקיץ.

–

 

גם אני בקטע של מאווררים

24/4/1999 3:32

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

מזגנים עושים לי רע

–

 

אז תעשי עם הידיים, או הפה, אם את מגיעה

24/4/1999 4:2

טורוס וקונוס (CONTOUR LTD) ממליצים
על סיפוק עצמי, לפחות

contour@newmail.co.il

–

פו….ווווו.

–

 

בחזרה. לילה טוב.

24/4/1999 4:13

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

(הודעה
ללא תוכן)

–