קוראת לך
24/4/1999 3:31
–
מה שהשארת לי אספתי בכוחות אחרונים, כוחות שהופעלו
ע"י ייאוש מעשי, אולי אף ניצוץ של אופטימיות מסוימת שהדחקתי כל השנים.מה
שהשארת לי רק צל,,שביל שחור רצוף זיכרונות כואבים,,,מטופשים,, הופכת אותם למטופשים
ושוברת אותם בראשי., צוחקת מבפנים,,צחוק מתיימר.
מה שהשארת לי קיבלתי לתוכי,,,צורבת מילים שזרקת לתוך עורי
,שם הן ישארו חרוטות לנצח וילגלגו בי.
מה שהשארת לי , חלום מתוק של לילות שעברו
מה שהשארת…סיוט,,של לילות כאובים בהם סבלתי..סבלתי אותך
דרכי
מה שהשארת לי , מה
שנתת לי
ומה שנתת לי אני רוצה לשכוח
מה שהשארת לי ניזרק לריצפת החדר, מה שנתת לי
שקרים לבנים
מה שהשארת לי לברוח
מה שלקחת ממני מתגבש בתוכי מחדש
קוראת לך לקחת ממני
מה שהשארת לי
מיותר..
–
הודעה קצרה ומיותרת.
24/4/1999 12:48
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
חדר. ארבעה קירות ריקים. במרכז שולחן וזהו.
מתקרבת.
מעטפה לבנה. כלום לא כתוב. כתם של קפה בפינה.
הופכת.
נייר צהוב עם אותיות שנחרטו בכח.
אפשר לקרוא גם מהצד השני אם צריך, אבל לא.
פותחת את הקפלים לאט, קוראת.
מכתב שכתבתי אלי אליכם אל מי שיקרא;
אני מפסיקה.
כמו מכונית שנגמר לה הדלק והיא עומדת בכביש מהר
מכוניות אחרות שועטות לה מכל הצדדים
והיא לא יכולה לברוח משם, רק עומדת תקועה ושותקת.
נגמר לי הדלק. אני מפסיקה.
משאירה את הנייר מחוץ למעטפה, מסתובבת אחורה
דלת נפתחת.
החוצה.
אור מסנוור עיניים עם אישונים מורחבים מהחושך
רחובות עמוסי אנשים מחייכים לא רואים עלי שנגמר לי
שאני מפסיקה.
מקווה שתמשיכו, למרות ובגלל.
לא הפסד גדול לפורום, זה שאני מפסיקה.
אולי עוד אחזור. בינתיים אני נופלת.
כדורים קטנים של אושר בארון נעול
עוד חודשיים ואני שוכחת כמה ארונות יש לסרן
ונוסעת רחוק רחוק ומתחילה מחדש.
–
היי, מה קורה איתך?
24/4/1999 12:56
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
הכל בסדר?
–
כנראה שלא.
24/4/1999 13:0
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
לא יודעת.
–
ועוד משהו קטן לנמרוד
24/4/1999 12:59
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
"כשאתה
מנסה לצאת מהחורשה ומסתובב שעות סביב אותו עץ אורן, כדאי שתבדוק אם אתה לא במקרה
עוקב אחר העקבות של עצמך. כי עד כמה שלי ידוע אין זו הדרך היותר יעילה להחלץ
מיערות, מחורשות, ומשאר מקומות שוממים שהם לא בדיוק ארץ זבת חלב ודבש. " (פו
הדב)
יהיה בסדר. בסוף אני יודעת שתמצא את הדרך, ותפסיק להסתובב
במקום ותתחיל ללכת.
אתה כותב טוב. לא יעזור לך כמה שתגיד שאתה לא. אני מכירה
את זה. זו טקטיקה ידועה לסחיטת מחמאות.
<"אני
גרוע. אני לא יודע לכתוב. באמת" -"מה פתאום אתה מעולה אתה גדול אתה הרבה
יותר טוב מהרבה אחרים…">. אני
אולי מפסיקה. אתה תמלא דלק ותמשיך. ותרים את הראש, ויאללללה סרג'יו. לעסק.
🙂
להתראות.
–
אני לא קולט את זה
24/4/1999 13:11
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
אין לי מה לומר
שיהיו לכולם חיים טובים
–
שד מצבי הרוח – ליתוספירה כותבת בפורום בפעם הראשונה
24/4/1999 13:15
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
5/3/1999 23:46 זה היה אז, זוכרת?
אחותי, אל תפסיקי.
את כל כך טובה.
תכתבי לי לאיי סי, טוב? (:
–
?
24/4/1999 16:34
הזבוב
hazvuv@wall.co.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אין לי מילים.
25/4/1999 0:24
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
עומד מול המכתב שלך, נדהם.
קורא ולא מאמין. קורא מימינך ומשמאלך, קדימה ואחורה. כל כך
הרבה הודעות כחולות שלא נצבעו סגול ושלך זועקת בצבע אחר. ככה זה היה מהרגע השני
והשלישי שהתחלת לכתוב פה.
אני מודה. גם אני כמעט ונשברתי, אבל תיקנתי דרכיי. כתבתי
לה מכתב אישי והרחקתי אותו מעיניהם הבוחנות של יושבי החלל הזה. כתבתי לה אשר על
ליבי. זה עשה לי טוב.
חזרתי לפה ונדהמתי ממכתבך. כולי תקווה שזה יאוש חולף. אני
חושב שזו הדרך הנכונה בשבילך אם בה בחרת להשתמש ואני אומר את זה מתוך כאב מסוים
הנובע מתחושת הפסד שרבים פה שותפים לה.
מיי דה דלק בי ויט יו!
וקטנטן לסיום:
"תגיד פו. למה אתה לא מתעסק במשהו?" שאלתי.
"כי זה יום יפה," אמר.
"כן, אבל – "
"למה לקלקל אותו?" אמר.
"אבל אתה יכול לעשות משהו מועיל," אמרתי.
"אני עושה."
"עושה מה?"
"מקשיב," אמר.
"מקשיב למה?"
"לציפורים ולסנאי שנמצא שם."
"מה הם אומרים?"
"שזה יום יפה," אמר פו.
"אבל את זה אתה כבר יודע." אמרתי.
"כן, אבל תמיד טוב לשמוע עוד מישהו שחושב כמוך,"
אמר.
(הטאו של פו)
ויותר אין לי מה להוסיף.
נ.ב. לכל המאזינים באזור הדרום – זהו אינו מכתב ליקוק. אין
לי שום אינטרס עם הגברת.
–
הבריחה לפו הדב ידועה לי עוד מהטירונות חדשו משהו
25/4/1999 3:1
אביקם
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אוף, אני שונאת כשאנשים עוזבים.
24/4/1999 13:8
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אזהרה
24/4/1999 13:16
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
על הפורום הזה השתלטה רוח רעה
אין לי מושג איך
אני לי מושג למה
אבל משהו קורה פה
זה יותר מדי מוזר בשבילי
בני אדם עוזבים
בני אדם קוטלים
בני אדם מתים
תפסיקו עם זה
–
24/4/1999 17:24
מיכלי
–
גאה לומר שאני התחלתי באופנה (בקרוב טרנד חדש: שריון
קשקשים)
והבהרה: לא אינני רע לב צרוף ולא אכלתי ילדי גויים במנגל
המסורתי של יום העצמאות,
הביקורת שלי גם אם אינה הייתה בדיוק בונה, הייתה צודקת,
ולא, הרוח הרעה לא השתלטה עכשיו אלא מהזמנים שאנשים חדלו
לסנן וכתבו לפורום הזה
כל כך הרבה זבל רק כדי שיכתבו להם בביקורת: "וואו,
בכיתי/צחקתי/תתחתן איתי/אחלה אחלה/
אני מסטווווולית/ לא נערתי, אני מסטול יותר(בואי נריב?!)
ואני?
אני משתדלת באמת לכתוב רק את המשובחים בדברי וכן, אני
מתעניינת בביקורות, בין אם הן חיוביות,
ובין אם שליליות,
סתם קצת חרה לי הדבר שכותבים פה גירסאות מיניאטוריות של
חיריה תנצב"ה רק בשביל התגובות.
רוצים? יש לIOL צ'ט
בהחלט משובח, שם אפשר לדבר בכיף על כל נושא ולא לכתוב חרא, ולהעיב על קריאה
מהנה של סיפורים/שירים באמת טובים.
אולי אני אידיאליסטית (לא לימדו אותך את *זה* בנוער שלום
עכשיו?) אבל אני באמת מחבבת את הפורום הזה
ורוצה שיכתבו פה דברים קלילים כרציניים ובלבד שקצת יתרוממו
ממה שהיה פה בזמן האחרון.
מקווה שהארתי את דברי הקודמים, ואם יורשה לי אני לא שונאת
פה אף אחד.
תודה על ההאזנה
מיכלי
–
אופס שכחתי כותרת!-בכל אופן-תקראו!!!!!
24/4/1999 17:26
מיכלי
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מיכלי
24/4/1999 17:32
ROSE
–
אולי את צודקת, אבל אם את צודקת, את צודקת בשביל עצמך…
אף פעם לא העליתי על דעתי בכלל לסנן את החומר שלי, להכניס
רק את הדברים הטובים ואת הרעים לדחוף למגירה ולשכוח שאי פעם כתבתי כאלה דברים.
אם הייתי מסננת את הכתבים, לא הייתי מצליחה להוציא מתוכי
את מה שיש לי להגיד..אלה שרעים מתארים תקופות של סבל,,ואלה שכתובים עוד איכשהו טוב
מתארים תקופה מסוממת.
אז אני כותבת הכל,,ואני "מפרסמת" את זה פה
לעינכם לראות…ולעולם,אבל לעולם לא אכתוב בשביל התגובות…
–
רוז…
24/4/1999 18:0
מיכלי
–
לא צריך להיות פיוטי כדי להיות מסטול
ולא צריך להיות מסטול כדי להיות פיוטי
בכל אופן כשאני מסטולה אני לא כותבת אני צועקת
אההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
–
ובכן
24/4/1999 18:14
ROSE
–
כשאמרתי מסוממת לא התכוונתי בעקבות צריכת סמים מיכלי…
–
ובכן 2
24/4/1999 18:54
מיכלי
–
כשאמרתי מסטולה התכוונתי למסטולה. נקודה.
זו את שאמרת סמים (הודעה קודמת)
שכל אחד יבין מה שבא לו רק, בבקשה? אל תוציאו דברי מהקשרם.
–
🙂
24/4/1999 19:10
ROSE
–
ניראה לי שאת היחדיה פה שיכולה לקר עבודות בכנות,,חוץ מכמה
אנשים טובים אחרים שבשמם לא אנקוט
(לקק לי ואלקק לך)
–
מילכה צודקת
24/4/1999 23:33
הזבוב
hazvuv@wall.co.il
–
קיפוד זנבו ושיכול אותיות.
על מה ולמה?
כי, ובלי לנקוב שמות, לא מעט מהחומר פה הוא ברמה של טור
האהבה של מעריב לנוער. והתגובות לא ברמה הרבה יותר גבוהה (ואני לא מרמז לרוז
דווקא, לה יש פוטנציאל, אע"פ שרואים שהיא בת 16 מהסיפורים).
אז נכון שמיכלי יכלה לכתוב את זה יותר יפה, אבל בעיקרון
היא צודקת.
רק מה? פורום חופשי.
והוא גם פורח עכשיו כזה כאילו.
אז שותקים.
איש כראוי בעיניו יעשה.
והאמת לי לא אכפת.
כבר לא מתבייש לדלג.
ובקצב של הודעות חדשות פה אני גם מרגיש מחוייב כמעט לעשות
את זה.
ומי אני שאקבע מה טוב או לא.
או כמו שתבתי לאורי פעם, מי שמך לשופט.
אבל בתכל'ס זה לא המצב המועדף עלי. ושרשראות של הודעות ללא
מטרה עושות לי רע בד"כ.
אז זהו.
תנו בראש.
עוד משהו.
כל הקטע הזה של להתקיף את נותן הביקורת בכינויים לא
ידועים, כדי ליצור אשליית כמות, כבר הפך למטרד.
תודה מראש.
או שלא.
טרילילי.
–
רוז לא בת 16
25/4/1999 1:5
אביקם
–
(הודעה ללא תוכן)
–
כן אני כן
25/4/1999 1:19
ROSE
–
אבוי לכם קטני האמונה
–
שנקרא ידיה זקנות מגילה והמלים שלך מסגירות את גילך
25/4/1999 2:57
אביקם
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אז רגע
25/4/1999 7:44
ROSE
–
תן לי להבין,,אני לא בת 16?
ואני תמיד חשבתי…
איך אני הולכת לספר את זה להורים שלי!?
–
זה לא היה קשה
24/4/1999 17:22
ROSE
–
ליתוספרה, הזכרת לי כתבים ישנים, אז הפעם זה מוקדש לך.
זה לא היה קשה לנחש מה היתה כוונתו, מהרגע שניפגשנו עד
הרגע שנחתנו בדירתו, מכורבלים, שיכורים,,מטורפים, מטילים קוביות משחקים עם
החיים.זה לא היה קשה לדעת שאיכשהו אנחנו נסיים את הערב שכובים צד לצד, אבל היה קשה
לנחש ששנה לאחר מכן עוד נישכב באותה מיטה נחכך גופות אוהבים (!?) זה בזה בדממה
קצרה שתופר ע"י קימת הציפורים.
זה לא היה קשה לגלות שמה שהיה לנו דהה ברקע אפרפר, זה לא
היה קשה לראות שמה שעוד יש לנו מנסה להימלט מהחשכה.וזה לא היה קשה לשאול,האם היו
גם נשים אחרות?.
ולך הכל קשה פתאום,,מגמגם, שותק, נבוך
היה לו קשה לענות.
זה לא היה קשה ,לי, להבין,,,אחרי שהוא גימגם ונשבע שלא.
והוא היה צריך לצפות, זה לא היה קשה לראות, לא היה קשה
לקרא אותי אז, המבט אמר הכל.
אנחנו נפרדים?
הוא לחש לי
אנחנו ניפרדים רוז?…רוזי שלי?
רוזי שלי, הוא נהג לקרא לי, בלי להבין שאני רוזי
האמיתית,,ורוזי לא שייכת לאף אחד.
אנחנו לא ניפרדים..
לא? הוא שאל בפליאה, וזה לא היה קשה לראות חיוך על שפתיו,
מלא תיקווה.
לא, אמרתי, אנחנו לא ניפרדים,,,אני עוזבת
והוא אינו
מבין.במבט מעורער מעלה רחמים עצמיים.
וזה לא היה קשה לבכות,במקום להיפרד פשוט עוזבים.
זה לא היה קשה בשבילי,,זה היה קשה בשבילו.
למה הוא לחש לי…רוצה להבין מנסה לראות
רציתי לענות, אבל זה לא היה קשה לדעת שזה נוסח קבוע של
פרידות.
יצאתי מהחדר , סגרתי דלת מאחורי, דלת שכלאה בתוכה שנה
מחיי.
למה עזבתי, אתה רצית לדעת, ואני עניתי בתוך ראשי
זוגות ניפרדים
אוהבים ניפרדים
חברים שהולכים, ניפרדים
והמתים
פשוט עוזבים…..
זה לא היה קשה להרוג אותך, בתוך ראשי..
ולעזוב אותך, קבר טרי. זה לא היה קשה לדעת מה טוב לרוזי,
(ואני רוזי האמיתית…)וכל כך קשה היה לראות אותך בוכה,,בגללי
–
רוז את קצת צריכה לקצץ בעירוב בין קודש לחול ולמה?
24/4/1999 21:43
אביקם
–
תשמיש(הסדינים)והמיטה שייכים למישור האשה כלומר
לנשואים.(במקרה שלי). ואילו קברים שייכים למתים.
לאלק-ה. לריני ת. בת ה-39 שעזבה אותנו. ולבנימין עשיו
מהספר של מאיר שלו.הקיבוצניק.הסרן התמים.
ולשרקה וורצ. שחזרה מסיביר לפולין לביתה בפרצ'ב ומצאה
פולנים בביתה.ושרדה עד גיל 87 בחולון ושם מנוחלתה עדן ליד בנה אברהמלה. אנא ממך אל
תערבבי מציאות במגירת הדמיון הספרותי.
ועכשיו לסיפור שאני כותב:
איילה המנכלית שלי לא אוהבת את איתן הראשוני הוא פשוט
נפשה התאומה. המנכלית חפשה את הבעל השני שלה שכן לכל אחת יש בעל שני כפי שלכל אחד
יש אשה שניה דמיונית(זה מא.ב.יהושע)איילה רוצה מזמן לפרוש כי ביטוח המנהלים שלה
מאפשר לה לגור בבית במבשרת ללא טרדות. עכשיו היא תשאיר את ברוך בעלה מזה 30 שנה
(היא בת חמשים)בבית ותצא לפגישות ()אפלטוניות בלבד()
עם ברוך נפש תאומתה. כי עם נפש תאומה(רוזי את אתי) אי אפשר
לשכב. את הסקס עושים עם הבעל. או עם החבר הרשום למעלה. פקיד הקבלה לא יבין לעולם
מדוע הם לוקחים שני חדרים שהרי אינם מסתירים מאומה. מאומה ולא כלום שהוא בכל זאת
כלום.(כלום גם מזכיר כלומניק). ודוקא איילה המנכלית, אינה לא כלום, היא משהו
בלונדיני- ממש הוד בלונדיוניותה מין מרפי בראון כזאת או קנדיס ברגן שזה אותו
דבר.והיא גרה בא.
הנמשיך להר הקנאים הגיעה כבר במבטה ונחל רחף שם עומדת
המכונית. טפסו במעלה וסימן השביל של החברה של גיאוש הראה בצבעי אדום לבן לכיוון
המצדה.
שם בונים עכשיו מלון. נהדר יהרסו קצת לשמריה את החלום
ויאפשרו למליוני תיירים כמו באולהדאג בבורסה עם רכבל לראות את המרחץ של שלומית אשת
הורדוס.
שם השקיף על חמוקיה. בנחל רחף לפעמים זורמים מים הרבה, מים
רבים. ועתה תעלת התמיסות של מפעלי ים המלח זו שבנו ההולנדים בפיקוחו של המהנדס
מאראד שברומניה אישעם מישמן שתמיד הזכיר לי את עגלון מלך הרי מואב הנשקפים ממול.
איש עב בשר היה עגלון ואהוד
בן גרא החדיר לו לתוך משמניו את חרבו הקצרה.
עד כאן רוזי זה חלק מסיפור מחיי האיזור. סיפור מדברי שכזה
מהמגירה לדיסק.
–
מההההה פיספסתי פה?
24/4/1999 22:2
ROSE
–
מה מה מה?
מה קרה?
מי מת?
ומה אתה רוצה מהסדינים שלי?
–
סתם ברברן חסר תקנה, המשיכי הלאה:)
24/4/1999 23:49
דדאלוס
–
(הודעה ללא תוכן)
–
לא הבנת את ההפרדה שעושים בין ענייני נשים לבין קבר
25/4/1999 1:2
אביקם
–
ים זה הכל.אני אסביר:
שלשה דברים נמצאים בכל תרבות:דת,נשואים,קברים.
שלשה טאבו שיש להם חוקיות וכך טען אחד ויקו במאה ה-18. את
מוכנה להתמודד עם השאלה הזו. כי הפיזיקאים מתחמקים להם לחוקים של ניוטון.שם הם
מתמצאים.
בענינים האלה של חוקיות במציאת בן הזוג כלומר בטענה
'המצחיקה' שהכל כתוב באיזה מקום והיכן את מצאת את הגברים שנחייך- מספיק אם תדוני
בשאלה הזו.
ואני לא בא לטעון כלום.אם חשבת על משהו אני לא זה רק בראש
שלך.הבנת.הכל מהזכרון הקדום ביותר שלך.
או מהמראה הראשון שראית. משם לקחת את הפרצוף שלכד את
עיניך.עתה אאזין לחדשות של אחת בלילה.שלום לך מגי?או רוז? וולה לא זוכר זה
מהגיל.!!!
–
אתה יכול
25/4/1999 1:23
ROSE
–
לקרא לי לימור
–
רוז או לימור זה במילא לא השם הנכון נכון אצלי זה קר
25/4/1999 2:53
אביקם
–
(הודעה ללא תוכן)
–
ואני תוהה
25/4/1999 23:18
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
האם זה לא קשה לגלות כל פעם מחדש – שאנחנו יודעים מהר מדי.
שאנחנו בורחים מוקדם מדי. כרוניקה של עזיבה ידועה מראש? שוב עושה לי לשאול (לא זה
אינו ליקוק – זוהי שאלה קיומית אמיתית 🙂 )
–
מהמגירה לדיסק 