סתם הודעה
28/4/1999 21:53
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
מכירים ווירוס צ'רנוביל?
הוא קיים.
ואצלי במחשב.
או לפחות היה.
עד היום.
או שלא.
–
נתנו אמש המלצה בפורום מחשבים, אבל למענך נחזור עליה
28/4/1999 22:55
טורוס וקונוס (כי ה * אוס * הוא של כולנו)
contour@newmail.co.il
–
נסה לעשות
Boot
& Reboot
–
אני כבר לא יודעת מה לחשוב
28/4/1999 23:5
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
אולי תאמצו אותי?
–
תודה, אבל כבר יש לנו
28/4/1999 23:43
טורוס וקונוס ( * אוס * – כדי שינוע )
contour@newmail.co.il
מטורפת נשכנית משלנו
ומעורער גבה-קומה
בלי שערות על הגב.
אנחנו בעיצומו של מסע הבחירות, כעת,
ולצערנו, בשל לוח הזמנים העמוס,
לא נוכל להשתתף באירועים מזדמנים,
עד להפלתו של ביבי.
* אוס * על ראשך
וסליחתך.
–
לריקי
29/4/1999 0:57
משפחת לתפארת
–
עומדים אנו כאן
אבלים וחפויי ראש
תבואי לצולנט בשבת
עדין, עורך דין
ערן, מהפשע המאורגן
רועי, בנקאי
עידוא, בעל רשת
מסעדוא
חן, יבואן מצטיין
אורנן, קבלן
יוסף, פקיד קופה
ואנו
משוכנעים בהצטרפותו של אחינו ניר האידיוט, סוחר מכוניות לברכה.
–
לריקי גוברין (כהן), בתקווה שתחזור
29/4/1999 1:44
ממשפ' חורגין, המשפחה הלוחמת.
–
לשם נעוריה.
–
היה לנו חבל שהוספת את הכהן הזה לשמך
וחבל לנו על כל יוצאי ליטא הנפקדים מכאן
(ברוכין שנהיה ב.), כי ככה * ההם *
משתלטים
על התקשורת והמדינה.
אנא נגיע?
–
doos obech nicht gezugt!
29/4/1999 12:57
אורי ב.
uriba@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
לא, לא, לא
29/4/1999 13:3
פרדיננד בוזגלו הימלפרב
–
כהן הוא שם נעוריה. גוברין הוא שמו של בעלה לשעבר הליטאי.
–
אז שלא תחזור
29/4/1999 20:37
סבתא רגינה, משפ' חורגין
–
השווארצה.
שתלך לעשות פורומים עם ש"ס
בוואללה-הוא-עכבר עם החמסניקים.
גם בלי ההיא
יש כאן מספיק גרושות מטורללות
שמנסות כל הזמן לשגע במוח של הנכד שלי.
–
חשבתי שתהנו להזכר
29/4/1999 1:14
–
http://www.iol.co.il/forums/scripts/showsm.asp?which_forum=77&mess=121163
–
רק הדבורים
29/4/1999 1:16
אינדיגו (המוכיחה שמילה שלה זו לא מילה)
indi_go_blue@hotmail.com
–
רק הדבורים ראו בי סימנים
הילה זוהרת בסגול נפלא מעין
והן באו מרחוק לקרוא את הצלילים:
לא מכאן, לא עכשיו, לא בקרוב.
–
ואני ראיתי
29/4/1999 17:15
–
ואני ראיתי
גוף
ואני ראיתי
צל
ואני ראיתי
נפש.
ופחדתי
לגעת, שמא לא תעורי ותאמרי
לי
בואי, כאן שקט, כאן מים, כאן סליחות.
ופחדתי
לברוח, שמא בלכתי יאבדו לנצח
המכאוב והאמת
ובאמתת כשפסקתי
והפסקתי
ובכיתי
נעלמת.
–
ברמודה (השלישי – בינתיים?)
29/4/1999 14:25
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
ג'ק בחן את מצבו. כאבים עזים בכתף, יד שמאל רדומה, מיחושים
קלילים בבטן מתהפכת, כאב ראש שחוזר לפרקים. שום דבר שבור. כד מים לפניו. כמה כריות
בצבעים כחלחלים ואפורים.שמיכה. הרבה חול. בקתה מאולתרת שנבנתה על צלע של גבעה
משקיפה בחלקה החשוף לים כחול עמוק. אופק מסתורי שמעליו תלוי ירח סגלגל. כלום לא
השתנה מרגע שנחת כאן?
הוא שתה קצת מהמים. טעם מתוק. זה הזכיר לו את העולם שעזב.
אבל מים מתוקים? למרות שקיפותם וחוסר ריחם. ריח! הדמות שהייתה כאן אמרה משהו על
ריח כאן. זה היה יותר מדי. חלום? הוא הניח למחשבות לטלטל בו והחליט לא להחליט,
בינתיים, עד שיוודעו לו קצת יותר פרטים.
הוא קם באיטיות מושך עליו את השמיכה הדהויה ששכבה לידו
ובמאמץ שנראה בלתי אפשרי החל לצעוד, החוצה. הוא חש צורך אמיתי לבחון לבד את השטח,
כמו שלמד.
במבט ראשון זה נראה לו כמו האי המדהים ההוא שראה אז בסרט.
אבל משהו היה חסר פה. האוירה השקטה, שקטה מדי, גרמה לחוסר נוחות מתמשך. ההצטברות
של כל מה שעבר העיקה עליו. הוא רצה לחזור לאשתו ולילדיו. הוא רצה פתאום יותר מכל
לדבר עם ג'ולי על מה שעבר. היא חייבת לשמוע על זה! הגעגועים גרמו לו לצער עמוק.
כזה שהוא לא חש זמן רב. האויר היה טוב יותר. היה שקט כאן. המים היו טעימים. הנוף
היה מושלם ועדיין… הגעגוע החזיר אותו מיד לחשוב שוב על הציביליזציה הרחוקה.
רחוקה מתמיד.
הוא לא הבין איך אפשר לחיות כאן בניתוק כזה, מהכל.
הוא חייב לדבר עם ג'ולי – ASAP. הוא
הצליח להתקרב אל קו המים והסתכל על השתקפות הירח הסגלגל בתוכם כלא מאמין, בוחן את
האופק ממנו הגיע. ג'ק התיישב, כואב. הוא חשב לעצמו כי לפחות הצליח להגיע עד הנה
ולהנצל מההתרסקות האיומה. הוא עוד שמע את קולות הצעקות של הנוסעים מהדהדות,
מתעתעות בו, אדמומיות פניו של הנווט שלו, קול החבטה העמוק בכחול.
הוא אחז בראשו, מנסה להחניק את הקולות ע"י כיסוי
אזניו. זה לא עזר לו. הוא התחיל לרוץ על קו החוף, לא יודע לאן, העיקר לברוח
מהטירוף הזה! הוא פתח את פיו לצעוק אל תוך השקט הנורא הזה. הוא חייב לעוף מפה! לא
יכול יותר!
הצעקה שלו נעה על פני המים ונמוגה לאיטה. כאילו הייתה לאחד
עם אדי הקצף החביבים למראה שיצרו הגלים. הוא הליט את פניו בידיו, נפל על ברכיו
והחל מתייפח. זרם הדמעות שטף אותו; בתחילה לאט, אח"כ עמוק יותר, מבפנים.
הוא מחה מעל פניו את הדמעות החמות והכואבות שלו. והביט
בחול מסביבו. התחושה שהזמן פה עומד, כבר שנים, היכתה בו. נחיל הדמעות שלו, אלו
שהצליחו לנזול באיטיות לרגליו, התמזגו ויצרו צבעים נעימים בחול, עת נעלמו לאיטם.
זה עשה לו טוב לראות את זה, הוא חייך חיוך קטן. ג'ק הרשה לעצמו לחייך שוב.
ראיתי שהוא לקח את השמיכה איתו. הנחתי את האוכל ויצאתי
לחפש אחריו. זה לא היה קשה. עקבות בחול אמנם אין כאן, אבל ניתן לחדד את החושים
האחרים ולהרגיש השתנות בזמן מהמקום שבו נמצאים אנשים או כל גורם מעוות זמן אחר.
כמובן שזה ניתן לשליטה ואם אתה לא רוצה, אתה מונע מעצמך לשנות זמן, כדי שלא יפריעו
לך, אבל חדשים? הם לא מכירים עוד. וג'ק. נו, איתו זה אפילו קל יותר. כוונתי למקום
שבו הוא נמצא והלכתי אליו.
הוא הרגיש בידי עוד לפני שטפחתי על כתפו. הוא הסתובב אליי,
מפוחד. אך נרגע כשזיהה אותי.
"אתה." הוא התחיל לומר. "כן." אמרתי.
השתתקתי. בחנתי אותו. משהו עבר עליו, הוא השתנה. העיניים העייפות שלו הסגירו אותו.
הוא לא לגמרי נותן לשקט האבסולטי כאן לחדור אליו, אבל הוא התחיל להרגיש משהו. זה
התבטא בזה שהוא חש בי לפני שממש נגעתי בו. הוא עוד לא ידע לתת לזה שם. "לאט,
לאט." אמרתי לו, מחויך, משתדל להרגיע. הוא הנהן. "בוא נלך" אמרתי,
"אתה צריך לאכול משהו קטן. זה יעזור לך לעכל את מה שקורה." הוא הסכים.
הרמתי אותו בעדינות וצעדתי בקלילות זהירה ככל יכולתי אל הצוק, מעוני הפיזי.
–
תודי!
29/4/1999 14:35
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
מבקש רק שתודי.
תודי שאת לא חזקה
כמו שאת מנסה לשדר.
תודי שאת לא
מישהו אחר.
תודי שלשחק זה רק להיות חלק
ממה שהם רוצים שתהיי.
תודי שלהיות מי שאת רוצה
להאמין שאת, זה לברוח מהאמת.
תודי שאת הרסנית במשחקייך.
תודי שזה עושה לך טוב לראות אותי פגוע.
תודי שאת לא יכולה בלי זה.
תודי שאת לא יכולה בלי שאני אפגע
כדי שאת תמשיכי לחיות.
תודי שאת חיה באשליה.
תודי!
זה כל מה שאני מבקש…
… כדי להמשיך להיות שם בשבילך.
–
מודה אני לפניך…..
30/4/1999 0:7
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
שנהניתי מהכנות.
ואהבתי את מה שכתוב.
ולפעמים בשקט, אני מוכנה ללחוש לך שיש מלא אנשים כאלה
בעולם שלא מודים בזה,
שיש להם אמת משלהם, ויתהפך העולם ומה לא.
נעשה להסביר להם שאנשים כמוני וכמוך, פשוט לא תמיד מוצאים
את הכוחות להתמודד עם כל המשחקים האלה.
אני צודקת?
–
אוי אוי
1/5/1999 0:9
דיוניסוס
–
(הודעה ללא תוכן)
–
Passion
29/4/1999 17:8
או משהו (אפשר בבקשה לישון ?)
–
.
. .
Passion is quite like
appetite.
Evenings are harder,
you've got to kill it slowly
Otherwise again it comes.
.
. .
–
* אוס * – ההתפקדות בעיצומה!
29/4/1999 22:54
טורוס וקונוס (העמותה לקידום ה * אוס * בישראל. לתרומות:
הבנק הישיר הראשון, חשבון מס' 0690)
contour@newmail.co.il
–
תודה תודה ותודה לכל אלפי הפונים והמתפקדים
המביעים את רצונם להצטרף ולתמוך לנו.
פותחות ה-E-mail שלנו
עובדות ,אמנם, סביב השעון, אך ספק רב
אם נוכל לספק את כולכם עד למועד הפלת הביבי.
מזרוננו צר מלהכיל, ולכן נבקש רק זאת:
ביום הבחירות, היום הקובע, שימו פתק נוגד-ביבי
לראשות הממשלה, ופתק נוסף כרצונכם
(רמז: שימו *אוס *
– כנגד כל המאוס).
אנו כבר נדאג לשאר, בדרכינו הנלוזות אנו.
האמינו! ה * אוס * בוא יבוא !
[למתפקד החמשת אלפים – בני ימיני – נא
קבל טובת הנעה!]
–
קבלו חיזוקים
30/4/1999 18:53
חרק 2000
–
(הודעה ללא תוכן)
–
חיזוקים
30/4/1999 19:1
חרק 2000
–
(הודעה ללא תוכן)
–
30/4/1999 23:10
חרק 2000
.
–
הוחכות לקיומו של אלאוהים
30/4/1999 2:46
ר' מתגלגלת
–
הרגשתי את זה תחילה ארבע אצבעות תחת הפופיק
זה המשיך דרך החזה לאף ומשם דרך המצח לצוואר המשיך דרך הגב
וחזר שוב לבטן
הציפורניים שלה החלו להתארך לנגד עיניי
וזה היה מציאותי כמו נשיקה של יולי
(דוגמא לא לגמרי טובה)
שכחתי היכן אני נמצא ומי האנשים סביבי
איבדתי קשר בין משפט ראשון בתוך הרעיון לאחרון
ובהמשך בין מילה ראשונה בתוך משפט לאחרונה
ואז הן הופיעו שתיהן בו זמנית
הראשונה יותר מידי הזכירה את האחרונה והשניה …. היה נחמד
עדיין
איך מתמודדים לראשונה עם להב חי אמיתי ומוחשי מול העיניים
(שלא לדבר על הגוף).בכל מקרה הפלדה
המחוסמת שייכת להיסטוריה ואני כותב משמע אני עדיין מטיל ספק
הדלקתי יצירת אומנות קטנה נוספת
מחר שוב נלחמים
מאיפה הגיע אותה תחושה לראשונה לבטן- ובדיוק ארבע אצבעות
תחת הפופיק?
אני עייף אבל אחלא תקופה
המלאך קורץ ואני מחייך חזרה
אחלא תקופה
לוון סטאר, מה קורה פטיש אויר שכמוך?באינטנסיביות בה אנחנו
חיים לאחרונה לך תדע מה יקרה עד שתקרא את ההודעה
לילה אחי
וקבל בהבנה את את
מה שלא הבנת עד עכשיו
אני מסטול
🙂
–
מלך! אתה אלוהים האמיתי!
30/4/1999 22:20
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
הצחקתני עד דמעות המתגלגלות על קרקע רוטטת (ולא כזאת
העשויה קרומו של גפילטע מעשה ידי סבתך) ואני מדמיין את ההוכחות החותכות בבשר כל חי
ועיקר בבשרינו אנו ולא נותר לי אלא להבין את שחזרתי והבינותי על אינטינסיביות
חיינו בצל המלחמה המתמשכת שבין יולי לארבע (וכולי תקווה כי נמצאו שלמות ותקינות
בממלכת מלוכתך הגשמית). ומי שמנו למלוך על ממלכתינו אם לא קיומן הן?
🙂
–
עכשיו התעוררתי ואת לא כאן.
30/4/1999 2:54
יאיר
–
עכשיו התעוררתי ואת לא כאן. ידי מגששת אל הכר הנטוש ,שראשך
השאיר בו סימן, רוצה להושיט עצמי אל גופך ואת אינך.
רגע אחד עוד נשארתי כדי להריח ולהרגיש שוכב בוהה עוצם
עיניים ומרפה.
קמתי, כבר לא מסתפק בכר נטוש שספג ריחך, רוצה את צווארך.
מוצא אותך בסלון, עינייך פקוחות אל החשיכה. עוקבת אחר
צללים מרצדים על קירות חשופים , נבעתת בוהה ישנה את שנתך הטרופה חושבת על מה שקרה.
מתוך חדר אפל אני מתבונן. פסי האור הדקים שחודרים מבעד
לתריס ,נופלים ומשרטטים את קווי גופך. ואני מתאפק לא לגשת , להרוס את יופיך. רוצה
לקחת את הרגע הזה ולהנציח. לא יודע לצייר גם לא לפסל לוקח עט וכותב. רושם
אותך. עלילות מקבילות לא מצטלבות, סיפורים
שזורים. כורך עצמי סביבך.
כל כך הרבה יש בך לרשום וידי בי בוגדת.
אני כרוך אחריך את כרוכה בי. העט נופלת ואני מוצא דרך אחרת
להנציחך בתוכי.
–
הנצחה כתובה
30/4/1999 22:27
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
היא הדרך הבטוחה
לחיזוק הקשר שלך עם עצמך?
אל תתיחס לציניות, דווקא אהבתי. 🙂
–
מציע שתכתוב בגוף שלישי קטע חמוד עד להזדהות איתו
1/5/1999 2:57
avikam kl
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
מציעה
1/5/1999 5:6
מלאכית המוות החתולית הראשונה
–
שתפסיק
–
שמים זה שלוש.
30/4/1999 7:41
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
עננים נעו
בתוך מקסם שמים
ראיתי אותך.
–
30/4/1999 19:21
נקודה
nekodap@hotmail.com
–
מאחורי וילון מספר שלוש
יושב כבר כמה שנים
(על כיסא גבוה, כמו
בבארים) אדם גדל קומה, לבוש
בגדים שחורים, שמפחד
מהרגע שיסיתו את הוילון,
והוא יצטרך להתחיל לדבר.
–
"ואין
כאן ולו שמץ
30/4/1999 22:34
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
של אירוניה, אנוכי על כסא הברים הזה כבר שנים והסימנים
מעידים כי בקרוב יפתח הוילון ואצטרך להגיב לעולמכם המיוסר. הא לך מחשבה ניצחת
בעולם סגור זה!"
אמר לעצמו
האיש על הכסא
מאחורי וילון
מספר שלוש.
"וסליחה שאני קיים" הוסיף לרשום את מחשבותיו
המתורגמן שלו לעניני העולם המיוסר, תוך שתהה האם אין הוא רושם את מחשבותיו הוא.
–
מהמגירה לדיסק 