אני אדם חולה…
3/4/1999 2:38
פ.מ.ד
–
אני אדם רשע. אדם לא מלבב הנני. סבורני כי הכבד שלי חולה.
אכן, אין אני תופס שמץ דבר במחלתי, ואין אני יודע בוודאות, מה כואב אצלי. אין אני
מתרפא, ומימי לא התרפאתי, אם כי את המדיצינה ואת הדוקטורים אני מכבד. נוסף לזה אני
גם מאמין לאין שיעור באמונות טפלות; בכן, מאמין, לפחות, עד כדי לכבד את הרפואה.
משכיל אני למדי, שלא להיות כרוך אחרי אמונות-שוא, ואף על-פי כן מאמין אני
באמונות-שוא. לאו מתוך רישעות אין אני רוצה להתרפא. הינה, דבר זה ודאי אינכם
מואילים להבין. ואילו אני מבין. אני, כמובן, לא אוכל להסביר לכם, במי, בפירוש אפגע
במקרה זה ברישעותי ; יודע אני להפליא, שאף ברופאים לא אוכל בשום אופן לנגוח על-ידי
שלא אתרפא אצלם ;
–
פנטזיה
3/4/1999 3:12
ROSE
–
שתיקות שחורות
כאב לבן
בורחת לצד השני
חוזרת להתחלה
שולחת אש קרה
לעבר
מלאכים
נוגעת במוות
נגיעה שקטה
מסדרון תשוקה
פנטזיה נהדרת
נגיעות קצרות של אושר
הבנה מגוחכת
זוהר המום
מרחפת
זעם מעורב
כאב
הרגשה מצמררת
מראה ענוג
נגישות ניצחת
זעקה דקיקה
ערפילות
שקט סולח
גימגום
נפילה לתוך אשמה מזועמת
חירחורי נשימה
קצרים
נפילה
ישיבה
הלכתי
מדממת
–
אל תגידי לי, את טיפוס של רשימות|(:|
3/4/1999 3:41
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מה הסגיר אותי? 🙂
3/4/1999 16:19
ROSE
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
היי (:
3/4/1999 3:42
–
(הודעה ללא תוכן)
–
טוב, בטח לא זה.
3/4/1999 8:17
Kipod
kipod@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
הלילה ראיתי אותו
3/4/1999 3:51
–
וקצת כעסתי, האמת.
הוא דיבר איתי ממש קצת, פוליטיקלי קורקט, אעלק.
וכעסתי, לא יודעת בדיוק מה הסיבה, אולי בעצם כן יודעת.
היה נחמד אליי, הסתכל עליי פעמיים במבטים סתומים ותו לא.
חשבתי אולי הוא חושב על הזיונים שהיו לנו לפני כמה חודשים.
אולי הוא זוכר את הפאדיחות שאני עושה כשאני צועקת.
פאדיחות בשבילו, כמובן.
אני אוהבת להרגיש, הוא יודע.
לא סגורה על זה שהוא זוכר.
שתיתי הרבה הלילה. יותר מידי יין. יותר מידי ברכות.
התפללתי בכל שלוק שירצה אותי ואז אני אבעט לו בטוסיק החמוד
שלו.
אבל זה לא קרה.
הוא לא רוצה אותי, אני רוצה אותו רק בשביל להעיף את הצורה
שלו מהחיים שלי.
משחק מפגר שכזה.
הוא הסתכל לי למחשוף, והביט בי עמוקות לכמה שניות. את זה
בטח שלא פיספסתי.
הוא גם הוריד כמה דרינקים יופי.
ואני שרתי עם המוסיקה של הפאב. הדיסק הראשון והמצויין של
היהודים.
והיה לי טוב, באמת.
הרווח בשיניים הקדמיות שלו המיס אותי, החיוך שלו צמרר
אותי, וכששאל איך אני מרגישה אמרתי שאני מרגישה מצויין.
באמת שאני מרגישה מצויין.
גם עכשיו, פחות או יותר.
אז איך זה שבא לי לבכות פתאום?
כאילו פיספסתי משהו גדול וחזק ממני.
כאילו הגורל צוחק עליי שוב.
כאילו לא הייתי מספיק ילדה טובה החודש
והוא העונש שלי.
הוא והפוליטיקלי קורט שלו.
כוס אמא שלו
ושאמא שלו תסלח לי.
היא באמת אישה טובה.
בלונדינית, אבל בסדר.
–
רגע זה ראש של אשה ככה בלי סיבובים ובלי פניות
3/4/1999 4:42
אביקם
–
וולה זה לא ברור. הרווח בין השניים. נו..טוף.
–
🙂
3/4/1999 8:16
Kipod
kipod@netvision.net.il
–
זה?
–
מדהים, גם הכתיבה וגם הדמיון בינינו, מסתבר
3/4/1999 13:15
מוזה
–
קראתי את זה בהתחלה וחשבתי שאולי הוא כתב את זה כדי לראות
איך אני אגיב, כי באמת שהדמיון מפחיד (אבל כנראה שכולן עושות פאדיחות כשהן צועקות,
ואנחנו רבות ממה שהם גורמים לנו לחשוב…).
בסוף הבנתי שאת אמיתית כי אמא שלו לא בלונדינית, ולא חשוב
כמה שמתאמצים להעמיד פנים.
צבט לי בלב. אני חושבת שככה יודעים אם זה טוב, לא?
למה לא כתבת מי את?
–
יותר מידי יין
3/4/1999 14:8
המטורפת
–
שכחתי להוסיף את השם.
–
שתיכן נהדרות.
3/4/1999 14:22
מנדלי קונה ספרים
–
בקרוב אציין כאן כתובת אי-מייל.
אודה לשתיכן אם תואילו ליצור קשר.
החומר שלכן ראוי לדפוס.
–
תודה (:
3/4/1999 14:27
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
החומר שלי הוא לשימוש עצמי כרגע…
3/4/1999 14:51
מוזה
–
לא פירסמתי פה הרבה ממה שכתבתי. בעצם בפעם היחידה שכתבתי, לא זכיתי להרבה
תגובות והבנתי את מה שהייתי צריכה להבין – המגירה היא היחידה שיודעת מה טוב באמת
ומה לא.
אני יותר אוהבת להגיב, וסתם להגיד את מה שיש לי להגיד, בלי
לקרוא לזה בשם.
–
תתפלאי, אבל לא נורא שלא קיבלת כאן הרבה תגובות,
3/4/1999 15:23
מנדלי קונה ספרים
–
כי אין כאן, בעצם, ממי לקבל, ולכן אסור לך להסיק מכך דבר.
כאן צריך רק לתת.
ועובדה, שבזכות אותה פעם אחת, את עשוייה לצאת לאור.
תרתי משמע.
נא לתת הרהור שני ולשנות תגובתך.
–
מי אתה?
3/4/1999 15:26
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
דיעה שונה, אבל עדיין בהסתייגות (הייתי חייבת, גאוה)
3/4/1999 16:36
מוזה
–
אולי לא צריך להסתמך על הפורום הזה ורק עליו, אבל על אנשים
שאני מכירה בטח שאני לא יכולה. לא יודעת, משהו בתוכן של מה שאני כותבת שגורם לי
להראות פאתטית, חסרת בטחון עצמי (וחיים באופן כללי, אם אנחנו כבר בעניין) ובעלת
נטיות הרסניות, מילא לעצמי אבל גם לסביבה.
בכל מקרה- אתה מוזמן להתרשם בעצמך אם
בא לך. חסכתי לך את ההמתנה המייגעת שבלעשות חיפוש (אה? אה?)
–
משהו שכתבתי לפני שבועיים ככה, שנורא מצחיק לי לקרוא
את זה עכשיו, ורק בשביל זה היה שווה
http://www.iol.co.il/forums/scripts/showsm.asp?which_forum=77&mess=515204&paint_str=%E4%E6%E5%EE
–
תודה על הסיוע ועל הלינק – אבל זה היה מיותר:
3/4/1999 17:7
מנדלי קונה ספרים
–
קראתי את זה בפורום ההוא כבר לפני יומיים.
אגב: אני לא כל-כך מתרשם מכך שאת טוענת כי עכשיו זה
"נורא מצחיק לי לקרוא"; – אני נוטה יותר להאמין ל-מה שכתבת שלשום, שם,
שעכשיו "קשה לך לראות את זה", ואפילו שהדמעות מסנוורות.
אבל לא נורא.
זה חלק מהמכה. חלק מהעניין. חלק מהכשרון.
מותר לך.
–
תזהר, זה עוד יעלה לי לראש
4/4/1999 0:4
מוזה
–
כל הדברים היפים שאתה אומר, מי יודע לאן זה יוביל. אני
אתחיל לקבל בטחון עצמי, אצא החוצה יום אחד ואפגוש בחור נחמד, ומי יודע מה יהיה אז?
אבל תודה לך, זה נורא מתוק מצידך. לא טוב לדעת שאתה גורם
למישהי לחייך?
–
יפה, אבל כואב.
3/4/1999 15:28
ofird
ofird@haaretz.co.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
שאלה לכבוד הרבנית תמנון
3/4/1999 13:15
זרג גרוס
אני בועל-נידות מאז היותי בן 16.
משום מה, נדמה לי כי המווסיתות עצמן
עירניות ופעלתניות יותר,
הן בתחום הווקאלי והן באיזור האגן
דווקא בימים אלה.
שאלתי היא:
מהיכרותך את המין המדמם ואת מצוות דתנו הקדושה,
האם ניתן לקוות ולהניח שבמילניום הבא עלינו לטובה
יתפגר הרב עובדיה ותבוא על פניו רבנית נאורה ואנינה יותר
אשר תתיר (ואף תחייב) בעילת נידות נמרצת ועסיסית?
בתודה מזרג,
גרוס
–
תגובה עדכנית עם רכילות…אלא מה…
3/4/1999 16:24
הרבנית לבית תמנון
–
ובכן זרג יהודי כשר נאה ואיתן…
אני רואה במחשב שלי שעוד לא חידשת את החברות
במיקווה-קלאב…אך אתה זכור לי בתחושה…
כל הכבוד לך שאתה מזיין נידות….למה שלא תנסה לזיין גם
נערות ונשים
ובקשר לנידה (וסת)…אני מבינה שאותן נערות עסיסיות לא היו
עסיסיות או רטובות דיו בכוס המתוק והורוד שלהן כך שאם הן לא היו בנידה אני בעצמי
הייתי מדממת אותן כך שתיהיה שם בכוס לחלוחית מה ותהנה…ומצוות פרו ורבו תושלם
בהצלחה, שכן איך אתה חושב שכל אותן שנים שמרנו ,וגם בגולה, על אותה מצווה ועל אותו
גזע יהודי קצוץ נקניק?…דהא…צא וראה את הנשים היהודיות מהתצלומים של סבא
שלך…ממש צורה להן…בלי בלונד בלי סיליקון בלי לאק אדום וליפסטיק וכל אותם דברים
שמשכיחים מאיתנו את המציאות המרה וגם הגברים של פעם…צורה להם…בלי בלונד ובלי
סיליקון והם ממש לא ניראים אפילו חיכוי עלוב לרוברטו די קפריו…נו באמת וזה מה
שיעשה להם רטיבות ועונג…הרי כל הגברים היהודיים רוצים פראחה אכזרית בצבע בלונד
גוי וגם זוהי הפנטאזיה של הנשים.
שוין…..
ועוד…יש כאלה כמו העבד מיו שלי שהוא די צונן בתחת שלו
ולשם כך חייבים לדמם אותו כך שיהיה יותר חם כמו ברחם…ואין דבר יותר טוב על כדור
הארץ מחור רטוב וחם כמו נוד חם של אחרי חמין שגם הוא קצת רטוב ועושה כתם בתחתונים
הלבנים של אמא פולניה מופרעת מהגולה שבאמת נותן לנו את ההרגשה שאנו חיים אמנם
מסריחים אבל בועטים בכדור ולכיוון הנכון.
ונסיים ברכילות…אלא מה…הרי זה חג הפסח.
אני זוכרת את אותו הרב שציינת עוד שהיה נער…
בלי כובע סגול אבל עם משקפיים, והוא היה גבר אדיר אך בתול
באותה תקופה…ועם מי הוא התייעץ בכל הדברים הללו? ,כי גם אז החברה היו צוחקים על
הבתולים ,רחמנא ליצלאן?…
פסח כשר והמשך ליבעול נשים בנידה ושמח והתפנקק!
–
בגידה – רשמים אישיים
3/4/1999 15:10
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
היה אחד שבגד בי, מניאק רציני.
שמעתי שעכשיו הוא עורך דין. מתאים לו. (;
מה גם שהזיונים איתו היו לא אי-אי-אי.
הוא ניסה להסתיר, סיפר שהוא נשאר שבת(הוא היה חייל, אני
הייתי שמיניסטית מאוהבת).
תפסתי אותו במקרה, ממש במקרה.
ובכיתי המון, ונפגעתי כל כך וכאב לי בלב ומה לא.
דווקא אז לא כתבתי עליו יותר מידי. לא זוכרת למה.
מוזה – תקשיבי לי, אל תתפשרי. אל תעשי את זה לעצמך.
חבל על הלב שלך, חבל, באמת.
הלב נשבר לרסיסים, אבל ממשיך לפעום.
אם את רוצה, את מוזמנת לכתוב לי. אני מבטיחה לענות.
–
זיונים איתו לא אי-אי-אי?
3/4/1999 15:27
ofird
ofird@haaretz.co.il
–
אני ממש "שמח" שקראתי את זה
–
אני כבר לא משלימה עם זה, אבל אולי היה עדיף…
3/4/1999 16:43
מוזה
–
הוא לא בגד בי, היחסים שלנו אף פעם לא הוגדרו ככאלה עם
מחויבות. היתה לו זכות מלאה להיות עם אחרות והוא נהנה לממש אותה, בלי לדעת שזה
מכאיב. גם אני מימשתי את הזכות הזו, שלא תחשבי, אבל מסיבות אחרות לגמרי…
גם בקשר לזיונים זה קצת שונה, כי הם היו הרבה יותר מאי אי
אי ויותר טובים מאלה, כבר השלמתי מזמן שכנראה לא יהיו לי (החלק הקצת יותר משמח הוא
שגם לו לא יהיו, ואני מוכנה לחתום על זה).
אבל אני כבר לא משלימה עם זה. פשוט קצת עצוב לפעמים. קודם
היה כל הזמן, אז זה בטח טוב.
–
מעכשיו
3/4/1999 15:16
או משהו (כמה זמן עד אחר כך)
–
אני מחכה, ולא לזמן מוגדר, רק לאחר כך, שיהיה כבר לא
עכשיו. לא בריא לחיות ככה, להעביר זמן בלי להרגיש וכשכל שניה נמתחת מסרבת מתעקשת
להישאר עד הסוף ולא לפנות את מקומה לזו שאחריה ואחריה ואחריה ולמאוחר יותר.
שתחזור כבר.
–
בגידות
3/4/1999 15:58
ROSE
–
הוא היה גבר צעיר, מבוגר יחסית,לגילי
הוא בן 25 ואני..תלמידת תיכון כמעט מסיימת
הוא ידע איך לאהוב אותי,,,איך לשטות בי תהייה דרך יותר
טובה לתאר את זה.
אני הייתי כמעט ילדה , מוקסמת מהבגרות..נימשכת לעולם
שלו,,שונה כל כך ממה שחייתי עד עכשיו
מה שכואב אלו הנסיבויות..
זה התחיל כערב מקסים..סצנה מתוך סרט, נרות, ורדים, שימלה
כמעט שקופה , מבטים חטופים ותשוקה נהדרת..אחד מהערבים האלו ששוחכים את האוכל בתנור
עד שריח העשן מתחיל להתערבב עם ריח התאווה העומד בחדר..
אם היינו באותו הסרט צליל כינור צורם היה נישמע עכשיו
ברקע,,הבזק קצר..בילבול של רגע ..ואותה אחת אומרת
גירושים
אז הוא היה נשואי המנייאק המתיימר..
והיא ידעה עליי,,אני הייתי האחרת, היא ידעה את הזמן והיא
ידעה את המקום..עברת ביומן שלו..רציתי להגיד כלבה אבל זה התואר שלי , לפחות מהצד
שלה..אני הכלבה היא הניבגדת
אני צריכה לנסות להבין..הוא אומר
תנסי להבין
ובמקום מילים אני שומעת צחוק
מישהוא צוחק עליי מלמעלה..ולא מבין דמעות
כאבתי למשך תקופה, רציתי לדעת למה, איך יכולתי להיות כל כך
טיפשה עכשיו שאני ניזכרת בזה, היו לי סימנים כל כך ברורים , ולא פעם אחת שאני
הבחנתי בסימני הטבעת.
זה נכון מה שאומרים, אנשים עיוורים למה שהם בוחרים להיות..
צעקתי בתוכי ונישברתי. נפלתי לותך תהום עמוקה של ייאוש
ורציתי להשאר שם..אהבתי את הלבד שלי ,,רק אני והכאב , אני והדמעות, אני כבר לא
איתו..אני והזיכרונות
אני יודעת עכשיו כמה ילדה באמת הייתי, הוא לא שוה את זה,
אף אחד מהם לא שווה את הדמעות שלי.
אל תתני לו להרוס אותך, את אישה עצמאית, את חיה בשביל עצמך
לא בשביל אחרים
את לא חייבת לאף
אחד שום דבר,,במיוחד לא למנייאק ההוא..
עברנו את זה..ועוד רבות הנשים שייעברו
סבלנו, אבל לומדים לקחים..ואני חיה מיום ליום עם גבר שאוהב
אותי, אבל אני חיה בשביל עצמי
rose
–
מעניין
3/4/1999 17:5
loony
–
יש לך סיפורים מחייך שאת מוכנה לחלוק איתנו פה?
–
היא
3/4/1999 16:27
שפוי
asafj@apelker.co.il
–
הלילה, ישנתי אצלה אחרי שיצאנו כל החברה שלי
בפעם הלא יודע כמה, רקדנו כמו מטורפים
כמו תמיד, השתוללנו, צחקנו, שתינו… היה כיף.
אפילו היא השתתפה בכל האווירה הזאת.
פתאום היא נכנסה לאיזה סש"ק עצבני
(סש"ק – סליחה שאני קיים)
ורצתה הביתה. קצת בעיה מכיוון שלא באנו עם האותו שלי,
באנו עם חברים שלי, וגם נורא נהנתי ולא רציתי ללכת הביתה.
לבסוף, שכנתי את חבר שלי שיקפיץ אותי הביתה לקחת את האותו
שלי.
נסענו אליה הביתה, בפעם המיליון, בפעם הראשונה שממש הרגשתי
זר
נכנסנו בשקט לחדר שלה, וסתם ישבנו לנו ככה בשעה שלוש לפנות
בוקר.
מבלי לומר מילה פשוט ישבנו עד שנמאס.
זאת היתה אולי הפעם האחרונה שלנו ביחד, הפעם הקסומה ביותר
שהיתה לי בכיתי כל הזמן והיא איתי, אחרי זה לא ממש הצלחנו להרדם. וסופו של דבר
אחרי שעתיים נרדמתי. היא כבר ישנה אני לא יודע כמה זמן, מחבקת אותי, ראש מונך על
כתפי. ואני שעתיים מנסה שלא לזוז כדי לא להעיר אותה. כשהתעוררנו בצהריים ישבנו
לאכול, שתינו קפה. ולבסוף לא יכולתי להיות שם איתה יותר פשוט קמתי והלכתי. מי יודע
אם יום אחד אחזור. הבית השני שלי למעשה.
כאת היא שם בביתה ואני פה כותב ושדמעות זולגות לי על
לחיי. אולי יום אחד שוב אתאהב מחדש….
–
שפוי
3/4/1999 16:34
ROSE
–
ככל שתאכל להיות בעולם המטורף וחסר ההיגיון הזה
אתה תתאהב שוב, ככה דברים הולכים, אהבות הולכות
ובאות..הכאב יחד איתן
ובסוף מוצאים את המלאך שליבו שייך לך
ועד אז..סובלים
וניסבול עוד הרבה, נכון שמה שאני אומרת לא מעודד..זה לא
אמור לעודד זאת המציאות..והמציאות היא לצערי הרב כואבת, שורפת אותנו מבפנים
אבל אני אסיים עם מישפט אופטימי שלא מתאים לי כלל וכלל:
יהייה בסדר
אם ככה תאמין
–
לדעתי
3/4/1999 20:36
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
הסיפור די טוב, חבל שלקראת הסוף הוא מתחיל לדדות קצת
לכיוון הקיטש (דמעות ועניינים). עודף רגש, או אלמנטים המביעים רגש בד"כ פועל
בכיוון ההפוך מהמצופה, הוא יוצר תחושה של קהות, חוסר אמינות סיפורית.
וזהו.
יום טוב.
–
שפוי והיא
3/4/1999 20:37
חבר של שפוי
rudyw@isdn.net.il
–
שפוי, אני מכיר אותך ואותה, ואתכם.
מנסיון אישי אני יודע באיזה מצב אתה נמצא,ואני גם יודע
,שאין שום דבר בעולם שיכול לנחם אותך כרגע,ואתה מרגיש שהשמיים נפלו עליך, ושום דבר
לאעוזר, ואתה מרגיש שתיכף אתה משתגע. אתה לא יודע אם זה נגמר,אבל אתה מעריך שכן,
ואוי, איך שזה כואב.
אבל,וטוב שיש אבל, אחרי התקופה הקשה שתעבור, ואני מקווה
שכמה שיותר מהר,כי אני והחבר'ה נהיה לידך, במיוחד אני,שיודע מה זה, אתה תסתכל
לאחור,ותראה, עד כמה שזה נשמע דמיוני עכשיו, שאתה באמת היית השפוי, ונתת את
כולך,והיא זאת שלא ידעה להעריך את זה (ואני מזכיר לךאת הפעם הראשונה שנפרדתם,
ובאיזה נסיבות )ואתה תבין שאעפס, הגיע לך יותר. שנינו אהבנו אותןבצורה עיוורת.
שפוי, הגיע הזמן לעמוד על שלנו, ולדרוש את מה שמגיע לנו, וזה בטוח לא יחס כזה.
אני לא מתיימר להבין את מצבי הרוח שלהן, אבל אני מנסה לשים
את עצמי במקומן, וזה מה שהיא לא עשתה. אני יודע כמה זה כואב כשאתה מרגיש זר.
אתה תתעצבן עלי, אבל היא לא שווה את זה. היא אפילו לא
מוכנה לעשות את המאמץ הזה כדי לא לריב. עכשיו אתה לא רוצהאף-אחת אחרתוזה ברור, אבל
אתה תראה, אי-שם מחכה לך מישהי שתאהב אותך כמו שמגיע לך.
ובינתיים. בכל רגע של שביזות אתה תתקשר אלי.זו לא הצעה,אני
לאשואל אותך, זו הוראה. ברור ?
אנחנו איתך, שפוי. תחזיק מעמד.
–
סיפור ?
5/4/1999 18:21
חבר של שפוי
rudyw@isdn.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
זבוב, זה לא סיפור.
5/4/1999 18:28
חבר של שפוי
rudyw@isdn.net.il
–
זבוב יקר, עם כל הכבוד לניתוח הספרותי המעמיק שלך, הייתי
רוצה שחשוב שתדע שזה לא סיפור שצמח מפגיעה או קטע טראומתי אחר- זו המציאות.כל מה
ששפוי כתב, זה מה שהוא הרגיש ,ואני בתור חבר שלויכול להעיד על כך. בנוגע לחוות
דעתך הספרותית, אולי אני משוחד, אבל בתור אחד, שעבר קטע דומה, מה ששפוי כתב הצליח
לרגש אותי מאוד. אולי לא עברת כזה קטע, ולכן זהלא עשהלך את זה. ואולי זה פוגם בחוש
השיפוט שלך,אבל אני באמתמקווה בשבילך שלא תעבור את מה ששפוי עובר כרגע,ואני מדבר
מתוך נסיון אישי. ועוצמת הרגשות שבתוכו כרגע היא מעל ומעבר למה שמילים כלשהן
יכולות להביע.
–
אה, בסדר
5/4/1999 19:8
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
א. טוב לדעת
ב. רק ניסיתי לעזור
ג. אני מצטער אם פגעתי במישהו (AGAIN)
או שלא
–
מהמגירה לדיסק 